תביעה נגד מועצה מקומית – פיטורים

פסק דין

ההליכים

1. ביום 8/9/99, הגיש התובע תביעה כנגד מספר נתבעים ובראשם - המועצה המקומית בועיינה-נוגי'דאת (שתיקרא להלן: "המועצה"). בתביעתו, שנדונה בתיק עב' 1861/99 (ותיקרא להלן: "התביעה הקודמת"), עתר התובע להורות שפיטוריו מעבודתו במועצה, כמנהל בית הספר המקיף שבתחומי המועצה - בטלים.

2. ברקע הגשת התביעה הקודמת, עמד מכתב פיטורים שהתובע קיבל מאת המועצה, אשר נכתב ביום 31/8/99, ואשר בא בעקבות עמדתו של משרד החינוך על כך שהתובע איננו יכול לכהן במקביל הן כמנהל בית הספר המקיף מטעם המועצה והן כמנהל חטיבת הביניים מטעם משרד החינוך. במכתב הפיטורים ששלחה המועצה לתובע, נרשם כי עבודתו כמנהל בית הספר המקיף - מופסקת, וכי המועצה מאחלת לו הצלחה בתפקיד מנהל חטיבת הביניים.
3. ביום 13/1/00, קיבל בית דין זה (מותב בראשות כב' השופטת ורד שפר), את תביעתו של התובע בתביעה הקודמת וקבע כי פיטוריו של התובע מעבודתו במועצה, בתפקיד מנהל בית הספר המקיף - בטלים.

4. ביום 1/8/00, הגיש התובע בקשה למתן סעד זמני כנגד הנתבעת (בש"א 2469/00). הבקשה האמורה באה בעקבות מכרז שפרסמה הנתבעת, ביום 25/7/00, שבו נקראו מועמדים להציע את עצמם למשרת ניהול חטיבת הביניים בתחומי המועצה. התובע טען כי הוא זה שאמור להיות מועסק במשרה.

הבקשה נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים ביום 3/8/00, ובמועד זה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הבקשה לסעד זמני לא תידון, הליכי המכרז לא יופסקו, אך כל המועמדים שהגישו את מועמדותם למשרה - יקבלו הודעה מאת הנתבעת על כך שאם ימונו למשרה - המינוי יהיה על תנאי שפסק הדין בתיק העיקרי לא יקבע שהמבקש זכאי להחזיק במשרה זו. עוד סוכם בין הצדדים על המועד להגשת כתב התביעה בתיק העיקרי.

5. התביעה העיקרית שהוגשה (לאחר הארכת מועד), היא התביעה העומדת בפני כעת. בתביעתו (לאחר שתוקנה בבש"א 2930/00), עותר התובע לאסור על הוצאתו לפועל של המכרז שפורסם ביום 25/7/00, להצהיר כי פיטורי התובע, כפי שהשתמעו מפרסום המכרז האמור - בטלים. לחלופין - להורות לנתבעת להוציא את התובע לפנסיה מוקדמת. לחלופי חלופין - לחייב את הנתבעת לשלם לתובע תמורת הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. בנוסף לכל אלה, ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו את שכרו המלא, לתקופה שמיום 1/9/99 ועד למועד מתן פסק הדין וכן פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובע בשל הדרך שבה נהגה עמו הנתבעת.

6. הנתבעת, בכתב הגנתה, הכחישה כי התובע זכאי לסעד כלשהו מהסעדים שהוא עתר להם. לטענת הנתבעת, בנסיבות שנוצרו, התובע זנח את תפקידו ולא פוטר. הנתבעת אף התחשבה בו, והמתינה עם פרסום המכרז, עד לאחר שיתברר גורלה של התביעה הקודמת. מכל מקום, לטענת הנתבעת, קבלת התביעה תביא למצב בלתי אפשרי מבחינתה, שבו התובע יכהן במקביל, הן כעובד המדינה בתפקיד מנהל חטיבת הביניים והן כמנהל בית הספר המקיף - כעובד של המועצה.

7. ביום 18/3/01, נערך דיון מוקדם בתיק, שבו נכשלתי במאמצי להגיע להסכמה אשר תייתר את בירור המחלוקת העובדתית בין הצדדים. מכל מקום, בעת הדיון, הוברר לְמַה מתייחסות המחלוקות העובדתיות שביניהם, הוחלט על הגשת עדויות ראשיות בתצהירים, והתיק נקבע להוכחות.

8. את ההוכחות בתיק שמעתי (כ"דן יחיד", לבקשת ב"כ הצדדים), בשתי ישיבות. לאחר מכן, הגישו ב"כ הצדדים (לבקשתם), סיכומים בכתב. פסק דין זה ניתן סמוך ככל האפשר להאחר הגשת סיכומי הנתבעת.

9. במקביל לניהול ההתדיינות בתובענה, היה בין הצדדים דין ודברים בקשר להסכמה על הוצאת התובע לפנסיה מוקדמת. במהלך הדיון, לא הסתרתי את תקוותי שהצדדים אכן יגיעו להסכמה בענין זה, ומשהסתבר לי שהנתבעת לא שקלה לגופה את בקשתו של התובע בענין זה, אף המלצתי לה במפורש לעשות כן (ראו את ההחלטה מסוף ישיבת יום 11/6/01). כפי הנראה - הסכמה לא הושגה, כך שאין מנוס ממתן פסק דין זה.

אלה עובדות המקרה

10. התובע הוא עובד הוראה, כבן 50. התובע החל לעבוד כמורה אצל הנתבעת, בשנת 1972.

11. ביום 1/1/82, מונה התובע להיות מנהל בית הספר היסודי א' בבועיינה.

12. בשנת הלימודים תשמ"ט הוקמה חטיבת ביניים משותפת לכפרים בועיינה ונוגי'דאת (שתיקרא להלן: "חטה"ב" או "החטיבה"). לקראת פתיחת חטה"ב, פרסמה הנתבעת מכרז לאיוש משרת הניהול של החטיבה, והתובע שהציג את מועמדותו, אכן נבחר למשרה, וכיהן בה מתחילת שנת הלימודים תשמ"ט (1/9/98).


13. בשנת הלימודים תשנ"א, נפתחה גם חטיבה עליונה בתחומי המועצה. בהתאם לכך, הפך בית הספר להיות בית ספק מקיף, שבו גם חטיבת ביניים וגם חטיבה עליונה. ניהול חטיבת הביניים הוא באחריות הנתבעת ואילו ניהול החטיבה העליונה הוא באחריות המועצה. לקראת פתיחת שנת הלימודים תשנ"א, החליטה המועצה למנות את התובע להיות מנהל בית הספר המקיף. מינוי זה נעשה ללא מכרז, אלא על ידי מכתב מינוי, שנשלח לתובע ביום 4/7/90, על ידי ראש המועצה, ובו נאמר:

"... הריני שמח להודיעך כי הוחלט למנותך גם למנהל בית הספר המקיף ... החל מיום 1.9.90. ... אנו מקווים כי תצליח בניהול בית הספר המקיף כפי שהצלחת בניהול חטיבת הביניים".


14. כתוצאה מהאמור לעיל, היה התובע, החל מתחילת שנת הלימודים תשנ"א (1/9/90), למנהל של בית הספר המקיף. התובע המשיך להיות מנהל חטה"ב, כעובד של הנתבעת, ובמקביל, כיהן כמנהל החטיבה העליונה וכמנהל בית הספר המקיף כולו, כעובד של המועצה.


15. אחת מהפלוגתאות העובדתיות בין הצדדים מתייחסת לענין מודעותה של הנתבעת להיותו של התובע מנהל בית הספר המקיף (הוא מנהל החטיבה העליונה), כעובד של המועצה, בנוסף לתפקידו כמנהל חטה"ב, כעובד הנתבעת.


בסעיף 6 לתצהירה של גב' יעל שטיינברג, מנהלת גף כח אדם בהוראה במחוז הצפון של משרד החינוך, נאמר כי הנתבעת הבינה זאת "בדיעבד". אני מוכן לקבל כנכון את האמור בסעיף 8 לתצהירה של גב' שטיינברג; בסעיף זה מתייחסת גב' שטינברג לעצמה ואומרת כי עובדת כפל התפקידים נודעה לה (כלומר לגב' שטיינברג אישית), רק בדיעבד, אולם, לא ניתן לקבל באופן רציני את הגרסה שלנתבעת עצמה (והכוונה לנושאי תפקידים שונים אצל הנתבעת), הדבר נודע בדיעבד, כשהכוונה היא למועד סמוך לשנת 1999. בשביל לקבל גרסה כזו, יהיה צריך לייחס לנתבעת לא רק עצימת עיניים, אלא אף כיסויין של העיניים ואטימת האוזניים.


מהראיות שבתיק עולה כי לא זו בלבד שהתובע לא הסתיר מהנתבעת את עובדת מינויו למשרת מנהל בית הספר המקיף על ידי המועצה, אלא שהתנהגותם של הצדדים במשך השנים שעד לשנת 1999, מביאה למסקנה ששני הצדדים התייחסו בטבעיות לכפל תפקידיו של התובע.


16. אין חולק שמפקח בית הספר, מר עלי חרייב, היה מודע לעובדת כפל התפקידים של התובע, אך הראיות שבפני מצביעות על כך שלא רק הוא היה מודע לכך. אביא כאן דוגמאות לאותן ראיות:



א. התובע עצמו שלח ביום 29/3/95, מכתב למנהל המחוז במשרד החינוך, ד"ר דורון מור. במכתב זה, הציג התובע את עצמו כמנהל בית הספר המקיף. המכתב עסק בפרוייקטים שונים המתקיימים בשנת הלימודים תשנ"ה. הפרוייקטים שאליהם מתייחס המכתב מיוחסים לכיתות שונות, מכתה ז' ועד כתה י"ב. לא צריך להיות מנהל מחוז במשרד החינוך כדי להבין שמנהל בית ספר מקיף המתייחס לפרוייקטים בבית ספרו בכתות ז' עד י"ב, איננו רק מנהל חטה"ב.


ב. מנהל המחוז לא היה אמור לדעת על כפל תפקידי התובע רק מהמסמכים שהיו בפניו, אלא הוא היה יכול להתרשם כך באופן אישי. ממכתבו של מנהל המחוז מיום 13/4/95, אשר נשלח לראש המועצה, והעתקו נשלח לתובע כמנהל ביה"ס המקיף, ניתן ללמוד שמנהל המחוז ערך סיור בבתי הספר בתחומי המועצה (יסודי א', יסודי ב' וביה"ס המקיף). אין זה סביר בעיני שבאותו ביקור לא נפגש מנהל המחוז עם כל מנהלי בתי הספר בתחומי המועצה, וכאשר הוא נפגש עם התובע, ברור שהוא היה יכול להבין שהתובע הוא מנהל הן של חטיבת הביניים והן של החטיבה העליונה.


ג. תזכורת לכך שמנהל המחוז ידע שהתובע הוא מנהל בית הספר המקיף, ניתן למצוא במכתבו של מנהל המחוז מיום 1/11/95, ליו"ר ועד ההורים של בית הספר המקיף, אשר העתקו נשלח לתובע כמנהל ביה"ס המקיף.


ד. מכתבו של מר שמעון הראל, מנהל גף חטיבות עליונות, אשר הופנה לתובע כמנהל בית הספר המקיף (מיום 11/3/96), מוכיח כי גף החטיבות העליונות במשרד החינוך ידע שהתובע הוא מנהל בית הספר המקיף ומנהל החטיבה העליונה.


ה. גם המדור העוסק בחינוך מיוחד במשרד החינוך היה מודע לכך שהתובע הוא מנהל בית הספר המקיף, כפי שניתן להתרשם ממכתבה של גב' עדאלה ג'רדאת, מפקחת בחינוך המיוחד, מיום 27/8/98.


ו. המידע על כפל תפקידיו של התובע לא הוגבל רק לתחומי מחוז הצפון של משרד החינוך. ביום 3/12/98, שלחה גב' רות אוטולנגי, מנהלת האגף לחינוך על יסודי, במינהל הפדגוגי של משרד החינוך בירושלים, מכתב אל התובע כמנהל בית הספר המקיף. במכתב זה, מתייחסת גב' אוטולנגי לתגמול כספי שבית הספר זכאי לו בשל שיעור ההצלחה בבחינות הבגרות. התגמול חושב בהתאם למספר הבוגרים, אשר למדו בבית הספר גם כשהיו בכתה ח' (משמע, היה ברור שמדובר בבית ספר שכולל גם חטיבת ביניים וגם חטיבה עליונה). המכתב גם הסביר כיצד יחולק התגמול הן למורי חטה"ב (באמצעות משרד החינוך עצמו) והן למורי החטיבה העליונה (באמצעות "הבעלות", משמע - המועצה). העתק של המכתב נשלח גם למנהל המחוז, כך שאם מנהל המחוז לא זכר פרטים על ביקורו בבית הספר בשנת 1995, הוא היה יכול להשתמש במכתבה של גב' אוטולנגי כתזכורת לזהותו של מי שמנהל את בית הספר המקיף. (מכתב דומה נשלח לתובע גם בשנה שלפני כן, ביום 17/9/97).


ז. בשתי בקשות תקציב שונות שהגיש התובע למשרד החינוך, צויין במפורש כי התובע הוא מנהל ביה"ס המקיף, וכי התקציב מבוקש בעבור יוזמות חינוכיות מכתה ז' עד כתה י"ב. המפקח, מר חרייב, אשר - בסעיף 5ז' לתצהירו, הצהיר כי כבר משנת 1994 הוא התריע בפני המועצה על המצב הבלתי רצוי, לא הביע כל הסתייגות בבקשות התקציב אלא תמך בהן בכל פה. חזקה על מנהל המחוז ועל גזברית המחוז, שכאשר אישרו את אחת משתי הבקשות, כאמור במכתבם מיום 20/7/95, היה להם סיפק לשוב, לבחון ולראות שהתובע הוא מנהל בית הספר המקיף, מכתה ז' עד כתה י"ב.


ח. במשרד החינוך יש, כפי הנראה, אגף ששמו "אגף בכיר למיכון ומערכות מידע" (לא ברור מה זה "אגף בכיר", אך כך נרשם שם האגף). באגף זה יש תפקיד של "מתאם קבצים". על פי הנתונים הממוחשבים שהיו באגף זה, כפי שהופיעו במכתבו של מתאם הקבצים, מר א' תובל, מיום 14/7/96, הופיע שמו של התובע הן כמנהל החטיבה העליונה והן כמנהל חטיבת הביניים בבית הספר.


17. האמור בסעיף 16 לעיל מהווה דוגמאות בלבד, עליהן ניתן להוסיף עוד כהנה וכהנה. אני סובר שבנסיבות אלה טענת הנתבעת לפיה כביכול לא היתה לה "ידיעה קונסטרוקטיווית" על כפל תפקידיו של התובע, הינה טענה מקוממת. הנתבעת ידעה גם ידעה על כך שהתובע עובד אצלה כמנהל חטה"ב. הנתבעת ידעה היטב שהתובע הוא גם מנהל החטיבה העליונה. הוא הציג את עצמו כמנהל בית הספר המקיף והיא פנתה אליו ככזה. הנתבעת פנתה לתובע בעניינים הקשורים לתפקידו כמנהל חטה"ב כמו גם בעניינים הקשורים לתפקידו כמנהל החטיבה העליונה, ובכלל כמנהל בית הספר המקיף. הנתבעת ידעה שניהול החטיבה העליונה הוא באחריות המועצה. הדבר לא הפריע לנתבעת עד לשנת 1999. לכל הפחות, הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי הדבר הפריע לה עד לאותה שנה.


18. כבר הזכרתי לעיל, שהמפקח, מר חרייב, הצהיר שהוא התריע על אותו כפל תפקידים. לגרסתו, הוא עשה זאת בפני המועצה בלבד, שכן לא היה פגם באופן מינויו של התובע לתפקיד מנהל החטיבה, אלא רק במינויו למנהל בית הספר המקיף על ידי המועצה. גרסתו של מר חרייב בענין זה, איננה סבירה בעיני. אם אכן יש פגם כה חמור בכפל התפקידים, הרי שמר חרייב כמפקח מטעם משרד החינוך, אמור היה לדווח על פגם זה גם למשרד החינוך, אף אם מינויו של התובע לתפקידו אצל הנתבעת נעשה כשורה. בסעיף 5ז' לתצהירו, גרס מר חרייב, כי משנת 1994 או בסמוך לכך הוא פנה למועצה הן בעל פה והן בכתב. בעדותו התברר כי הוא גורס שהיתה רק פניה אחת בכתב, אבל גם אותה הוא איננו מוצא. בנסיבות אלה, קשה לי מאד לקבל את הגרסה שמר חרייב אכן התריע בפני מאן דהוא על כך שהמצב איננו תקין, במועד כלשהו טרם שנת 1999.


19. אינני רואה את עצמי מוסמך להתערב בעמדתה של הנתבעת על כך שהמצב של כפל התפקידים איננו רצוי. יתרה מכך, גם אני, כהדיוט בענייני חינוך, סבור שאין זה מצב רצוי שאדם אחד יעבוד בשני תפקידים, במקביל, הן כעובד של המועצה והן כעובד של הנתבעת. אם זו המדיניות של משרד החינוך, ובהנחה שזו מדיניות נכונה, הרי שטוב עושה משרד החינוך בכך שפעל להפסקת המצב הבלתי תקין בעניינו של התובע וטוב הוא עושה בכך שכעת הוא פועל לביטולם של מקרים דומים לאלה של התובע (כנטען בסיכומי ב"כ הנתבעת). אולם, היה ניתן להעריך יותר את התנהגותה של הנתבעת אילו היתה מתייצבת מול התובע בגילוי לב, ואומרת לו ששגתה בכך שאיפשרה לו לכהן במשך שנים בכפל התפקידים, וכי כעת יש להפסיק זאת.


במקום זאת, בחרה הנתבעת לתקוף את התובע, כאילו הוא זה שנהג שלא כשורה וכאילו הכל נעשה שלא בידיעתה (או שלא "בידיעתה הקונסטרוקטיווית"). מאחר שמהראיות עולה ברורות שלא ייתכן שהנתבעת לא ידעה על כפל התפקידים, כמודגם לעיל, הרי שהעלאת טענותיה של הנתבעת בענין זה, אינן יכולות להתיישב עם תום לב, וחבל.


20. בכל העת שבה עבד התובע בשני תפקידיו, הוא קיבל שכר ותנאים נלווים בהתאם, משתי מעבידותיו. היקף משרתו הכולל של התובע הגיע ליותר משתי משרות בשנה"ל תשנ"ט הגיע היקף המשרה לכמעט 230%. התובע קיבל מכל אחת מהמעבידות גם גמול ניהול ותוספות שכר נוספות.


בענין היקף המשרה, ראוי לציין כי לפי חוזר מנכ"ל משרד החינוך, אין להעסיק מנהל בית ספר בהיקף משרה בשיעור העולה על 140%. בפועל, ההוראה האמורה איננה מקויימת כלשונה; מנהל המחוז מאשר, לעתים, עבודה בהיקף משרה של עד 150%.


21. כנרמז כבר לעיל, בשנת 1999, הגיעה הנתבעת למסקנה שאין להתיר את המשך העסקת התובע הן כמנהל חטה"ב, כעובד הנתבעת, והן כמנהל המקיף (או החטיבה העליונה), כעובד של המועצה. בהתאם לכך, זימנה הנתבעת את התובע לישיבה, שהתקיימה במשרדי המחוז של משרד החינוך, ביום 22/8/99.


בישיבה האמורה, הבהירו נציגי הנתבעת לתובע כי מצב זה, של עבודה בכפל תפקידים אצל שתי המעבידות - לא יוכל להימשך. התובע נדרש להודיע לנתבעת, תוך שבוע, באילו מן התפקידים הוא בוחר.


22. ביום 24/8/99, שלח מנהל המחוז מכתב למכותבים שונים ובהם התובע, בו רשם כי בסיכום הישיבה מיום 22/8/99, הוחלט שבית הספר המקיף לא יפוצל וכי על התובע להחליט באילו מתפקידיו הוא נשאר.


23. מספר ימים לאחר מכן, ביום 30/8/99, שלח התובע מכתב למנהל המחוז.


במכתבו של התובע נאמר כך:

"הנדון: ויתור על משרתי כמנהל חט"ב ובמקביל המשך תפקידי כמנהל מקיף. סימוכין מכתבך מיום 24.8.99.
הריני להודיעך שאני עובד במשרד מזה 20 שנה ומזה 12 שנה מכהן כמנהל מקיף ואני משתכר משני מעבידים, הרשות המקומית בועיינה-נוגי'דאת ומשרד החינוך התרבות והספורט.
אני לא נגד רה-ארגון במערכת בתנאי שלא תפגע בהשתכרותי. לכן אני מציע גם ויתור על משרתי כמנהל חט"ב שכבודו יסייע בידי לצאת לפנסיה מוקדמת מעבודתי במשרד החינוך התרבות והספורט ולהחזיק בתפקיד מנהל מקיף בועיינה-נוגי'דאת. אני היום בן 48 בעל ותק של 20 שנה במשרד החינוך.
אני מקווה לקבל את תשובתכם החיובית.".


24. למחרת, ביום 31/8/99, שלחה המועצה מכתב לתובע בו הודיעה לו כי היא מפטרת אותו מתפקיד מנהל בית הספר המקיף. פיטורים אלה נדונו במסגרת התובענה הקודמת, ופסק הדין שניתן בה הכריז עליהם כבטלים.


25. אין חולק כי התובע עבד בשנת הלימודים תש"ס כמנהל בית הספר המקיף וכי ניהל את החטיבה העליונה באותה שנה. בין הצדדים יש מחלוקת בשאלה אם בפועל התובע ניהל את חטה"ב באותה שנה, ולכך אתייחס להלן.


26. לאור החלטתה של הנתבעת שהתובע לא יוכל להמשיך ולשמש בשני התפקידים שבהם שימש במקביל החל משנה"ל תשנ"א, ולאור העובדה שהנתבעת הבינה ממכתבו של התובע מיום 30/8/99, כי הוא מוותר על משרתו כעובד שלה בחטה"ב, ובוחר להמשיך במשרת הניהול מטעם המועצה, החליטה הנתבעת לפרסם מכרז לאיוש משרת מנהל החטיבה.


פרסום המכרז בטרם היוודע גורל מאבקו של התובע במועצה במסגרת התביעה הקודמת, היה יכול להביא לפגיעה חמורה יותר בתובע, שכן אילו תביעתו נגד המועצה היתה נדחית, היה התובע נותר בלא משרתו במועצה כשמשרת ניהול חטה"ב, כבר היתה מאויישת או מיועדת להיות מאויישת על ידי אחר. כדי להקטין את הפגיעה בתובע, לא פרסמה הנתבעת את המכרז בטרם סיום הליכי הדיון בתביעה הקודמת. בין הצדדים יש מחלוקת בשאלה אם עיכוב פרסום המכרז נעשה לבקשת התובע, או שהתובע כלל לא ביקש זאת, אך אינני רואה צורך להכריע במחלוקת זו; די בכך שמקובלת עלי עמדת הנתבעת שלפיה הסיבה לעיכוב היתה ההתחשבות בתובע.


27. פסק הדין בתביעה הקודמת, אשר הותיר את התובע כמנהל בית הספר המקיף, ניתן, כאמור לעיל, ביום 13/1/00. למרות זאת, פורסם המכרז רק מספר חודשים מאוחר יותר.


28. כזכור, במכתבו למנהל המחוז מיום 30/8/99, הציע התובע כי הוא ייצא לפנסיה ממשרתו כמנהל חטה"ב. ביום 6/10/99, שלחה סגנית מנהלת גף כח אדם בהוראה במחוז הצפון של משרד החינוך, גב' דליה שוורץ, מכתב לתובע בו נאמר לו כי "לא ניתן" לאשר את פרישתו של התובע לגמלאות, וזאת מאחר שאין מספיק נימוקים פדגוגיים לכך, ומאחר שהוא צעיר.


29. במקביל לענין בירור היציאה לפנסיה מוקדמת, נאבק התובע על תשלום שכרו. הנתבעת הפסיקה לשלם לתובע את שכרו, עם תחילת שנת הלימודים תש"ס.


ביום 21/2/00, שלח ב"כ התובע מכתב למנהל המחוז, למפקח מר חרייב, לגב' שטיינברג ולגזברית המחוז, ובו דרש, בין השאר, את תשלום שכרו של התובע (ושב והציע להוציא את התובע לפנסיה מוקדמת). ב"כ התובע לא זכה לתשובה על מכתבו, ועל כן שלח תזכורת, ביום 14/4/00. גם תזכורת זו לא הועילה וב"כ התובע שלח תזכורות נוספות, ביום 22/5/00.


התשובה העניינית הראשונה נשלחה לב"כ התובע ביום 18/6/00, באמצעות מכתבו של מנהל המחוז, שבו נאמר, בין השאר, כך:

"על דעת הלשכה המשפטית של משרדנו הרינו להודיעך כי:

א. פסק הדין מתאריך 13.1.00 נתן למר סלימאן חזקה על תפקיד מנהל ביה,ס המקיף מטעם המועצה ...
ב. בנסיבות אלה, אין מר סלימאן יכול להחזיק גם במשרת מנהל חטה"ב מטעם משרדנו. מדובר במשרה אחרת מטעם המדינה העומדת בפני עצמה ומר סלימאן אינו יכול להחזיק בשתי המשרות.
ג. לאור זאת בכוונתו לפרסם את משרת מנהל חט"ב ... לקראת שנה"ל תשס"א.
ד. לענין זכויותיו הפנסיוניות של מר סלימאן במשרדנו, מוצע לו להקפיא זכויותיו עד הגיעו לגיל פנסיה, שכן אין באפשרותנו להמליץ על פרישתו המוקדמת לפנסיה, כי פרישה מוקדמת נועדה לעודד עו"ה כושלים ושחוקים לפרוש לטובת המערכת, אולם בנסיבות בהן יש בכוונתו של מר סלימאן להמשיך בתפקידו כמנהל ביה"ס המקיף ... לא נוכל להמליץ על פרישתו המוקדמת, ע"כ כאמור יוכל מר סלימאן להקפיא זכויותיו במשרדנו.
ה. לענין תשלום שכר למר סלימאן, אני מציע כי יפנה ישירות לגזברות המחוז ... לצורך התחשבנות עד 150% משרה בשתי הבעלויות.".


30. כפי הנראה, גזברית המחוז עצמה (אף שהיתה מכותבת במכתבו של מנהל המחוז מיום 18/6/00), לא התרשמה יתר על המידה מהפנייתו של התובע לברר עמה את השלמת שכרו, וביום 21/6/00 כתבה לב"כ התובע שכל פניותיו אמורות להיות מופנות ללשכת היועץ המשפטי של משרד החינוך בירושלים.


31. האם במהלך שנה"ל תש"ס עסק התובע בפועל בניהול חטה"ב ?



לגרסת התובע, בשנה"ל תש"ס הוא המשיך לנהל את החטיבה כפי שעשה בשנים הקודמות. התובע תומך את גרסתו במסמכים שונים שמהם עולה שהוא עסק גם בניהול חטה"ב. הנתבעת טוענת שממסמכים אלה אין ללמוד ולא כלום, שכן מטבע הדברים מי שעוסק בניהול בית ספר מקיף שבו יש גם חטיבת ביניים, עבודתו כוללת גם פעולות שנראות כניהול של חטיבת ביניים. (אעיר כי עצם המחלוקת בדבר שאלת הניהול בפועל של חטה"ב בשנה"ל תש"ס, והקושי להביא ראיה מכרעת לכאן או לשם, יכולים להעמיד בספק את רצינותה של הנתבעת בטענתה המרכזית על כך שחשוב לנתבע שמנהל חטה"ב, יקדיש את מלוא מרצו ו-100% של זמנו לניהול החטיבה).


על אף שכאמור לעיל, התובע, שימש במשך שנים, במקביל להיותו מנהל בית הספר המקיף ומנהל חטה"ב, גם מנהל של החטיבה העליונה (במסגרת תפקידו כעובד המועצה), הרי שעם תחילת שנה"ל תש"ס מינתה המועצה עובד הוראה אחר, מר סאמי חמודה, לתפקיד מנהל החטיבה העליונה (ובכך הפרידה למעשה בין ניהול בית הספר המקיף לבין ניהול החטיבה העליונה). בתביעה הקודמת, עתר התובע גם לביטול מינוי זה, אלא שפסק הדין מיום 13/1/00, בחר שלא להתערב בכך, תוך מתן משקל לכך שהתובע לא היה מנהל החטיבה העליונה באופן פורמאלי, ולכך שמר חמודה היה סגן מנהל בית הספר המקיף.


בין התובע לבין מר חמודה, התגלעו חלוקי דעות בענין ניהול החטיבה העליונה. ביום 20/2/00, התקיימה ישיבה במשרדי המועצה, שבה השתתפו התובע, מר חמודה, מר חרייב, מנהל מחלקת החינוך של המועצה וכן מר מוחמד פוקרא, אשר לדעת המועצה ולדעת הנתבעת, כיהן בפועל כמנהל חטה"ב בשנה"ל תש"ס. פרוטוקול הישיבה, שנערך על ידי המועצה, התייחס אל מר פוקרא כמנהל חטה"ב.


במכתבו של ב"כ התובע, מיום 21/2/00, אשר נזכר כבר לעיל, הבהיר ב"כ התובע כי התובע איננו מסכים למה שנרשם בפרוטוקול, טוען כי הפרוטוקול איננו משקף את הישיבה וכי טוען שהוא ממשיך בתפקידו כמנהל חטה"ב.


מתצהירו ומעדותו של מר חרייב, עולה שבמהלך שנה"ל תש"ס, הוא לא ראה את התובע כמנהל חטה"ב, וכי בעניינים הקשורים לחטיבה בלבד - הוא לא פנה לתובע, אלא למר פוקרא, וזאת - למרות שמר פוקרא נשאר במינוי פורמאלי של סגן בלבד.


כשאני שוקל את שלל הראיות בענין ניהולה של חטה"ב בשנה"ל תש"ס, אני סבור שלא ניתן לקבוע כי התובע הרים את הנטל להוכיח שהוא זה אשר ניהל את החטיבה בפועל באותה שנה. אני סמוך ובטוח שכמי שכבר היה מודע לכך שעליו להאבק בנתבעת על תשלום שכרו, הוא עשה כל האפשר כדי להדגיש שמבחינתו הוא מנהל חטה"ב (על רקע זה ניתן להבין את פנייתו הזריזה לבא כחו, לשם כתיבת המכתב מיום 21/2/00, מייד לאחר שהתברר לו שהוא איננו מסכים לתוכן הפרוטוקול של הישיבה מיום 20/2/00 ואת הקפדתו של התובע שהוא ימלא טפסים ודיווחים הנוגעים לחטה"ב). אולם, לא ניתן להיות מנהל החטיבה בלא שיתוף פעולה מצד משרד החינוך, וכשמשרד החינוך פועל במפגיע כדי שהתובע לא ייראה כמנהל חטה"ב, אינני יכול לקבוע שהתובע המשיך בשנה"ל תש"ס לעסוק בניהול החטיבה כבשנים עברו.


לסיכום סוגיה זו, אומר שוב כי התובע לא הוכיח שהוא פעל בשנה"ל תש"ס כמנהל חטה"ב, כפי שעשה עד שנה"ל תשנ"ט.


32. ביום 25/7/00 או בסמוך לפני כן, פרסמה הנתבעת מכרז לאיוש משרת ניהול חטה"ב. בהתאם להסדר שהצדדים הגיעו אליו בבית הדין, ביום 3/8/00, הליכי המכרז נמשכו ובשנה"ל תשס"א כיהן אדם במשרה זו (כנראה שמדובר במר פוקרא), כאשר הדבר הוא מבלי לפגוע בזכות מזכויותיו של התובע לטעון כי הוא זכאי להחזיק במשרה וכאשר הנתבעת היתה אמורה להבהיר (וברור שאף הבהירה) כי גורל המשרה תלוי ועומד בבית הדין.


קיצור הטענות המשפטיות של ב"כ הצדדים, בסיכומיהם



33. מאחר שלעניינים העובדתיים כבר התייחסתי לעיל, אתייחס כאן רק לטענות המשפטיות שנכללו בסיכומי הצדדים, ואף זאת - אעשה בתכלית הקיצור. כבר בשל כך שלוחה התנצלותי לצדדים, שכן סיכומיהם יפים וסדורים היטב, והדרך שבה יקוצרו כאן - איננה מחמיאה מספיק למאמץ שהושקע בסיכומים.


34. תמצית טענות ב"כ התובע

א. פרסום המכרז המודיע על משרתו של התובע כמשרה פנויה, מהווה מעשה של פיטורים. פיטורים אלה נעשו בלא שימוע ובלא מתן הודעה מוקדמת. דינם של פיטורים אלה - להתבטל.
ב. לחלופין, התובע זכאי לקבל תמורת הודעה מוקדמת, כעובד הוראה, בשיעור שכרו לשנת לימודים מלאה, וכן פיצויי פיטורים.
ג. בנוסף לאמור לעיל, התובע זכאי לשכרו כמנהל חטה"ב בשנה"ל תש"ס, עד למתן פסק הדין, וזאת עקב בטלותם של פיטוריו, ולחלופין - עד למועד פיטוריו עם פרסום המכרז ביולי 2000.
ד. בנוסף, התובע זכאי לפיצוי בגין האופן בו פוטר ועוגמת הנפש שנגרמה לו עקב הפרת חובת תום הלב של הנתבעת, בסך 50,000 ₪, סכום שנקבע לצרכי אגרה והוא על הצד הנמוך.
ה. כסעד חלופי לסעדים של ההשבה לעבודה או פיצויי הפיטורים, התובע זכאי לכך שהוא ייצא לפנסיה מוקדמת. הנתבעת היתה מוכנה להוציא את התובע לפנסיה מוקדמת אילו הוא היה כושל, אך מאחר שהוא היה מנהל מצליח - הנתבעת סרבה אף לדון בבקשתו לצאת לפנסיה מוקדמת.
ו. הנתבעת לא הראתה מדוע כפל התפקידים לא היה תקין; היא לא הצביעה על חיקוק האוסר זאת. מה שיש לנתבעת כנגד כפל התפקידים הוא רק חוזר המנכ"ל בדבר היקף המשרה.


35. תמצית טענות ב"כ הנתבעת

א. גם חוזר המנכ"ל המאפשר להעסיק מנהל במשרה בהיקף של 140%, איננו מאפשר למנהל לעסוק בשתי משרות ניהול במקביל.
ב. עבודתו של התובע בכפל המשרות, מנוגדת גם לתקשי"ר, להגיון, לחוש הצדק הטבעי ולהלכה הפסוקה.
ג. אף אם טענת הנתבעת על חוסר ידיעתה הקונסטרוקטיווית בדבר כפל התפקידים לא תתקבל (והיא אכן לא התקבלה - ח"א), הרי שאין לכך רלוונטיות, מאחר שאין אנו עוסקים כאן בתביעת הנתבעת להשיב לה כספים ששילמה לתובע.
ד. התובע, במכתבו מיום 30/8/99, בו בחר במשרת ניהול ביה"ס המקיף, זנח את משרתו כמנהל חט"ב, ואין לראות אותו כמי שפוטר ממשרה זו.
ה. התובע איננו זכאי כעת לקצבת פרישה לפי הוראות סעיפים 17 ו-46 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (שייקרא להלן: "חוק הגמלאות"), והנתבעת נהגה עמו כדין בכך שהודיעה לו כי הוא ייראה כזכאי לפנסיה החל מהגיעו לגיל 65. מכל מקום, התביעה בענין זה מוקדמת, מאחר שהתובע לא פנה לממונה על פי סעיף 42 לחוק הגמלאות.
ו. התובע עשה עושר ולא במשפט במהלך השנים שבהן כיהן בכפל התפקידים. ייתכן שיש מקום להעמיד אותו לדין משמעתי. אם פסק הדין לא יוקיע חד-משמעית את מעשהו של התובע, הדבר יעביר מסר שגוי למנהלי בתי ספר, יאפשר קיצוץ משרות ניהול רבות, יפגע בתלמידים וירוקן מתוכן את האיסורים על עבודה פרטית.
ז. התובע ניצל לרעה את חולשתה של הנתבעת, שהינה מערכת גדולה שלעתים מתרחשות בה טעויות.


האופן שבו הסתיימה עבודתו של התובע אצל הנתבעת



36. המפתח להכרעה בתובענה, תלוי בשאלה כיצד יש לראות את אופן סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת. למעשה - אין חולק שהעבודה הסתיימה; לטענת התובע - סיומה היה בדרך של פיטורים, באמצעות פרסום המכרז, ויש להכריז על בטלותם של פיטורים אלה, ולטענת הנתבעת - סיומה היה בדרך של זניחת העבודה על ידי התובע, במכתבו מיום 30/8/99.


37. אני סבור ששני הצדדים לא פרשו נכון את האופן שבו הסתיימה למעשה עבודתו של התובע כמנהל חטה"ב. לדעתי, התובע אכן פוטר מעבודתו, אך זאת - לא בעת שפורסם המכרז למרשת ניהול חטה"ב בחודש יולי 2000, אלא שנה קודם לכן; בעת שהנתבעת זימנה את התובע לישיבה מיום 22/8/99, שבה הציבה בפניו אולטימטום לבחור באחת משתי משרות הניהול.


38. התובע עבד אצל הנתבעת שנים רבות, מהן 11 שנים כמנהל חטה"ב. כ-10 ימים לפני פתיחת שנת הלימודים שבה הוא היה אמור לכהן כמנהל חטה"ב בשנה השתים-עשרה, ובלא שהנתבעת טרחה להודיע לו קודם לכן שהיא רואה פסול בכך שהוא גם מנהל ביה"ס המקיף, הזמינה אותו הנתבעת לישיבה עם כל הממונים עליו (מנהל המחוז, סגנית מנהל המחוז, מנהלת גף כ"א בהוראה, גזברית המחוז, וראש המועצה), ו"מנחיתים" עליו הוראה, להחליט תוך שבוע, באילו משתי המשרות הוא בוחר. התנהגות מעין זו הינה כפיטורים.


39. בנסיבות הישיבה שנערכה ביום 22/8/99 והמכתב של מנהל המחוז שנשלח לתובע ביום 24/8/99, הרי שבחירתו של התובע לאחוז במשרת מנהל ביה"ס המקיף ו"לוותר" על משרתו כמנהל החטיבה - איננה יכולה להיות "זניחה" של העבודה אצל הנתבעת. עצם העלאת טענת ה"זניחה" על ידי הנתבעת, כטענה המבוססת על מכתבו של התובע מיום 30/8/99, בהתעלם מהנסיבות שבהן אולץ התובע לכתוב מכתב כזה - מעוררת אף היא חשש בדבר תום לבה של הנתבעת.


עובד אשר "זונח" את עבודתו, הוא עובד אשר מהתנהגותו ניתן ללמוד כי אי-התייצבותו לעבודה מלמדת חד-משמעית או כמעט חד-משמעית על כך שהוא למעשה נטש את עבודתו ואיננו מעוניין לשוב אליה. שום דבר מכך איננו דומה לנסיבות הבחירה של התובע, כפי שנעשתה במכתבו מיום 30/8/99.


אדרבא, כאמור כבר לעיל, הדרך שבה התנהגה הנתבעת בישיבה מיום 22/8/99 ובמכתבו של מנהל המחוז מיום 24/8/99, מלמדת על כך שהיא זו אשר "זנחה" את עבודתו של התובע, והחליטה להעמיד אותו בפני הברירה באילו ממשרותיו להמשיך להחזיק. על כן, כאמור, אני סבור שהתנהגותה של הנתבעת באותה עת היתה למעשה פיטורים.


40. כבר בסעיף 19 לעיל, הבעתי את דעתי על כך שאף אם הנתבעת נהגה נכון כאשר החליטה לסטות ממדיניותה הקודמת ולהקפיד על הפרדה בין משרות הניהול השונות בבית הספר, הרי שהיא לא עשתה זאת בדרך הנכונה. הנתבעת היתה אמורה לפעול בגילוי לב, לשתף פעולה עם המועצה, וביחד עמה להודיע לתובע שהמשך עבודתו בכפל התפקידים איננו אפשרי, וכי לאור זאת התובע אמור לבחור בין היותו מפוטר מעבודתו אצלה לבין היותו מפוטר מעבודתו אצל המועצה, וגם זאת - אם הדבר נעשה לאחר יום 31/5/99 (כפי שאכן נעשה) - רק החל משנת הלימודים שלאחר מכן (כלומר, החל משנה"ל תשס"א), כך שהתובע יקבל את ההודעה המוקדמת המתאימה לעובד הוראה.


41. הטענות האמורות בסיכומי הנתבעת על כך שהתובע (הצד ה"חזק"), הוא זה אשר ניצל, כביכול, את תמימותה של הנתבעת, ואת תום לבה, ומצא דרך להתעשר שלא כדין על חשבונה - אינן יכולות להתקבל.


טענות אלה היו צורמות פחות, אילו היה מתברר שהתובע כפה על מישהו להעסיקו, או שהתובע עשה איזושהי פעולה כדי להסתיר מהנתבעת את עובדת כפל התפקידים. אבל, כמודגם בסעיף 16 לעיל - התובע לא נהג כך. הוא נהג בגילוי לב עם הנתבעת, הציג את עצמו בפניה כמנהל בית הספר המקיף, שיתף עמה פעולה בכל דבר, הן בתפקידו כמנהל חטה"ב והן בתפקידו כמנהל ביה"ס המקיף, ולא היתה לו כל סיבה להניח שיבוא יום ומישהו אצל הנתבעת יחליט לטעון שהוא לא ידע על כך (לפחות לא באופן קונסטרוקטיווי), שכן פעולותיה של הנתבעת בפניות אליו ואל בית הספר, הראו בבירור שהנתבעת יודעת שהתובע הוא מנהל ביה"ס המקיף בנוסף להיותו מנהל חטה"ב.


בענין זה, ראוי לשים לב שגם גרסתו של מר חרייב (שבסעיף 18 לעיל הבעתי את הפקפוק שיש לי לגביה), שלפיה חש מר חרייב "אי-נוחות" מכפל התפקידים, איננה כוללת גרסה שלפיה מר חרייב אמר משהו לתובע עצמו על אותה אי-נוחות. כל שאמר מר חרייב בגרסתו, שאיננה מקובלת עלי, היא שהוא התריע על המצב בפני המועצה. קשה לי להימנע מהתחושה שהבחירה בגרסה זו, נעשתה כדי שיהיה קשה להפריך אותה (לא נאמר אל מי במועצה פנה מר חרייב, אין חולק כי השלטון במועצה התחלף בינתיים, כך שייתכן שמר חרייב סבר שייקל עליו להעלות גרסה לפיה היו פניות בלתי מסויימות (במכתב שלא נמצא וכן בעל-פה), אל "המועצה". מכל מקום, אף אם הייתי מקבל את גרסתו של מר חרייב, הרי שכאמור, גם מר חרייב איננו גורס שהוא מצא לנכון להודיע לתובע על כך שיש פגם כלשהו בכפל התפקידים.


לפי תצהירו של מר חרייב (לפחות לפי חלק בתצהירו, סעיף 6), הנתבעת החלה לחשוד באי-התקינות כבר במהלך שנת 1997, עת ניסתה גזברות המחוז לקבל נתונים מהמועצה (לא ברור מדוע היה צורך בקבלת פרטים מהמועצה, הרי כל הנתונים מצויים ממילא אצל הנתבעת. ואם היה נכון שהנתבעת פשוט לא שמה לב שמדובר באותו אדם, הרי שמשהתעורר החשד - שום דבר לא היה צריך למנוע מהנתבעת לבדוק את הנתונים המצויים אצלה). מכל מקום, במשך השנתיים שבהן, כביכול, היה קיים חשד אצל הנתבעת אך לא הצליחו לברר אותו בהעדר שיתוף פעולה מצד המועצה, מה הפריע לנתבעת לבדוק את הפרטים עם התובע עצמו ? או לפחות, לתת לו רמז על כך שאין זה תקין שהוא מכהן בכפל משרות ניהול ? הנתבעת לא מצאה לנכון לתת רמז כלשהו כדי ליישב את התמיהות האמורות.


42. התובע היה מנהל ותיק אצל הנתבעת. הוא היה מנהל מוערך. בתשע השנים האחרונות הוא עבד בכפל תפקידים כאמור לעיל, מבלי שהנתבעת, אשר ידעה על כך, מצאה לנכון לבוא עמו בטרוניה כלשהי. לא היתה לתובע כל אפשרות לדעת, טרם יום 22/8/99, שהנתבעת שינתה את טעמה וכי לפתע היא רואה בכפל התפקידים ענין שהוא "בלתי אפשרי".


הבהילות שבה פעלה הנתבעת, לאחר 9 שנות כפל תפקידים, בכך ש-10 ימים טרם פתיחת שנת הלימודים נתנה לו שבוע להחליט על המשך דרכו, לא היתה יכולה להתיישב עם חובת הנאמנות שאפילו מעביד במגזר הפרטי חב כלפי עובד שלו. קל וחומר שאין היא תקינה כאשר מדובר במעבידה שהיא מדינת ישראל.


43. לאור האמור בסעיפים 42-37 לעיל, הרי שדעתי היא כי יש לראות את התובע כמי שפוטר מעבודתו אצל הנתבעת, כבר בשלהי חודש אוגוסט 1999, לקראת פתיחת שנת הלימודים תש"ס.


השבת התובע לעבודתו

44. למרות שיש ממש בטענות התובע כנגד פיטוריו וכנגד האופן שבו נעשו, דעתי היא שאין מקום להורות על השבת התובע לעבודתו כמנהל חטה"ב.


כאמור כבר בסעיף 19 לעיל, אינני סבור שיש טעות במדיניותו של משרד החינוך שלא לאפשר עבודה בכפל תפקידים כמו שהתובע ביצע. יתרה מכך, אף אם הייתי סבור אחרת, לא נראה לי שהייתי מוסמך לפסול את מדיניותו זו של המשרד.


מתן צו המורה על השבת התובע לעבודתו כמנהל חטה"ב, בנוסף לעבודתו כמנהל ביה"ס המקיף - יביא להתערבות בלתי מוצדקת בניהול ענייניו של משרד החינוך, וייתכן שהדבר יגרום, חו"ח, לפגיעה בתלמידים.


על כן, אני דוחה את עתירת התובע לסעד של השבתו לעבודה.


שכר ניהול חטה"ב בשנה"ל תש"ס



45. משיש לראות את התובע כמי שפוטר מעבודתו כמנהל חטה"ב עוד טרם תחילת שנה"ל תש"ס, הרי שברור שאין הוא זכאי לשכר כמנהל חטיבת ביניים במהלך שנה"ל תש"ס, וזאת בנוסף לעובדה שכאמור בסעיף 31 לעיל, התובע לא הוכיח את גרסתו העובדתית על כך שבמהלך אותה שנה הוא ניהל בפועל את חטה"ב.


תמורת הודעה מוקדמת למשך שנה"ל תש"ס



46. לדעתי - כפי שכבר נרמז בסעיף 40 לעיל - התובע, ככל עובד הוראה, היה זכאי לקבל מהנתבעת הודעה מוקדמת על הפסקת עבודתו, לכל המאוחר עד ליום 31/5/99. משהנתבעת לא עשתה כך (אלא נזכרה להציב בפניו את האולטימטום רק ביום 22/8/99), זכאי התובע לכך שתינתן לו תמורת הודעה מוקדמת בגובה שכרו למשך שנת הלימודים תש"ס.


47. אני סבור שבשכר שישמש לקביעת תמורת ההודעה המוקדמת שתשולם לתובע, אין לכלול כל רכיב שהוא בבחינת החזר הוצאות, ואף אין להביא בחשבון היקף משרה כולל העולה על המותר על פי נהליה של הנתבעת. מאחר שנהליה של הנתבעת מאפשרים עבודה בהיקף משרה כולל של 150%, הרי שיש להביא בחשבון, לצורך חישוב תמורת ההודעה המוקדמת, את השכר שהיה משולם לתובע, בלא החזר הוצאות, בשנה"ל תש"ס, אילו היה עובד באותה שנה כמנהל חטה"ב, בהיקף משרה אשר בהצטרפו להיקף המשרה של התובע במועצה, היה מגיע לשיעור של 150% (מבחינה מעשית, מתקיים בכך האמור בסעיף ה' למכתבו של מנהל המחוז מיום 18/6/00, שצוטט בסעיף 29 לעיל).


פיצויי פיטורים או קצבת פרישה



48. סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, קובע:

" היה עובד ... זכאי על פי חיקוק לגימלה מן המעביד עקב פרישת העובד מהעבודה או מסיבה אחרת, תבוא הגימלה במקום זכותו לפיצויי-פיטורים לפי חוק זה.".


מכאן, שאם התובע זכאי לגמלה מכח חוק הגמלאות, הרי שהוא איננו זכאי לפיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים. על כן יש לבחון האם התובע זכאי לגמלה מכח חוק הגמלאות.


49. ב"כ הנתבעת הסתמכה בסיכומיה על סעיף 17 לחוק הגמלאות, בציינה כי על התובע להמתין עד להגיעו לגיל 65 כדי לקבל את קצבת הפרישה שלו. אולם, לאור דעתי על כך שהתובע פוטר מעבודתו, הרי שאני סבור שיש לבחון את עניינו של התובע על פי האמור בסעיף 15 לחוק הגמלאות, שם נאמר, בין השאר, כך:

"אלה זכאים לקיצבת פרישה:
(1) ...
(4) מי שפוטר לאחר עשר שנות שירות ... כשהוא בגיל 40 או יותר ולא נפסל לשירות המדינה לפי החלטת בית-הדין למשמעת ...".


התובע פוטר מעבודתו, לאחר למעלה מ-10 שנות שירות, כשהוא בן למעלה מ-40 שנה, ועל כן, לפי סעיף 15(4) לחוק הגמלאות - זכאי התובע לקצבת פרישה.


50. באשר לטענת הנתבעת כי התביעה מוקדמת מדי, שכן התובע לא פנה לממונה, לפי סעיף 42 לחוק הגמלאות, הרי שמבחינה פורמאלית הנתבעת צודקת בכך, אלא שהיה קל יותר לקבל את טענתה, אילו הנתבעת היתה מאפשרת לברר את בקשתו של התובע לצאת לפנסיה. בפועל, התברר כי בקשת התובע לצאת לפנסיה כלל לא הובאה לדיון לגופו של ענין, וכי רק לאחר שניתנה לנתבעת המלצה בהחלטה מיום 11/6/01, ניאותה הנתבעת לדון בבקשת התובע לגופה. בהחלטתי מיום 24/6/01, ביקשתי מהצדדים לעדכן אותי אם יהיו התפתחויות בענין הבקשה לפרישה מוקדמת, שיהיה בהן כדי להשפיע על הסעדים המבוקשים. עד היום לא הגיע כל עדכון כאמור, ואין לי אלא להניח שהבקשה שהתובע הגיש, טרם נדונה או שנדונה ולא התקבלה.


51. מכל מקום, לצרכי פסק דין זה אני מניח שכנטען על ידי הנתבעת, התובע עדיין לא פנה לממונה, בהתאם לסעיף 42(א) לחוק הגמלאות. לפיכך, אסתפק בהצהרה העקרונית שבתובע מתקיימים תנאי הזכאות לקצבת פרישה מכח סעיף 15(4) לחוק הגמלאות. כדי להביא ליישום הזכאות, על התובע לפנות לממונה על פי סעיף 42(א) לחוק הגמלאות. עם זאת, ברצוני להבהיר שלדעתי מאחר שהתובע פוטר כבר בסוף שנה"ל תשנ"ט, אין להביא בחשבון הותק שלו, לצרכי חישוב קצבת הפרישה, את שנה"ל תש"ס.


פיצויים בשל עגמת נפש



52. מהאמור לעיל, הן בחלק העובדתי של פסק הדין והן בחלק המשפטי, ניתן להבין שדעתי היא כי הנתבעת נהגה עם התובע שלא כשורה ושלא בתום לב. הדרך שבה נעשו פיטוריו תוך העמדת אולטימטום כ-10 ימים לפני פתיחת שנת הלימודים, איננה הדרך שהנתבעת היתה אמורה ללכת בה. גם התכחשותה של הנתבעת לעובדה שהיא ידעה על כהונת התובע בשתי משרותיו, איננה הולמת את חובותיה כמעביד, ובמיוחד כמעביד שחלים עליו כללי המשפט הציבורי.


53. בנסיבות אלה, אני סבור כי התובע אכן זכאי לפיצוי מיוחד. עם זאת, בשקילת שיעורו של פיצוי זה, לא נראה לי שנכון יהיה לאמץ את הערכתו של ב"כ התובע שהסך של 50,000 ₪ הינו "על הצד הנמוך". יש לבחון את מכלול הנסיבות, לרבות העובדה שהתובע זוכה בשל אותו ענין, גם לתמורת הודעה מוקדמת של שנה שלמה.


54. מאחר שמדובר בנזק שאיננו ממוני, אין מנוס מהערכה ואומדן. כשאני שוקל את מורת הרוח שיש לחוש כנגד הנתבעת אל מול העובדה שהתובע כבר זכה בתמורת הודעה מוקדמת בשיעור שכר של שנה, אני סבור שנכון יהיה לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עגמת נפש בסך 5,000 ₪.


ל ס י כ ו ם

55. התובע פוטר מעבודתו כמנהל חטה"ב כבר בחודש אוגוסט 1999, פיטורים שלא נעשו בדרך הולמת ולא נעשו במועד נכון. למרות זאת, מאחר שהמניע לפיטורים נעוץ במדיניות המשרד, שכפי הנראה היא מדיניות רצויה, אני דוחה את התביעה להורות השבת התובע לעבודתו כמנהל החטיבה.


56. עקב העובדה שהתובע פוטר עוד טרם תחילת שנה"ל תש"ס, אין התובע זכאי לשכר עבודה כמנהל חטה"ב בשנה"ל תש"ס.


57. בשל המועד בו נעשו הפיטורים והעדר ההודעה המוקדמת כנדרש לגבי עובד הוראה, התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בשיעור השווה לשכר שהיה משולם לו בשנה"ל תש"ס, אילו היה עובד כמנהל חטה"ב בשנה זו. בחישוב תמורת ההודעה המוקדמת, יש להביא בחשבון רק שיעור משרה בגובה ההפרש בין שיעור משרתו של התובע כמנהל ביה"ס המקיף מטעם המועצה, לבין 150%. אין להביא החזר הוצאות בחשבון תמורת ההודעה המוקדמת.


58. התובע איננו זכאי לפיצויי פיטורים, וזאת לפי סעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים.


59. מוצהר בזה כי מתקיימים בתובע תנאי הזכאות לקצבת פרישה, לפי סעיף 15(4) לחוק הגמלאות, בגין תקופת עבודתו של התובע במדינה עד לתום שנה"ל תשנ"ט. לשם מימוש הזכאות לקצבת פרישה, על התובע לפנות לממונה, לפי סעיף 42(א) לחוק הגמלאות.


60. על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו עקב האופן שבו נעשו פיטוריו, בסך 5,000 ₪.


61. על הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 7,000 ₪, בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/9/01, אם לא ישולמו קודם לכן.


62. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.

חיפוש פנימי באתר