החלטה 1. ביום 27.4.98 הגישה המשיבה תביעה כספית על סך 766,000 ₪, כנגד המבקשת וכנגד נתבעים נוספים. התביעה כנגד הנתבעים הנוספים נמחקה. 2. בכתב תביעתה טענה המשיבה, כי היא יורשת זכויות במקרקעין מהוריה המנוחים (להלן: "המורישים"), אשר היו בעלי זכויות החכירה במגרש. לטענתה, בשנת 1979 הופקדה ואושרה תוכנית מתאר אשר העניקה זכויות בניה באזור, וכשהתוכנית היתה אמורה לכלול גם הענקת זכויות בניה במגרש. התובעת טוענת, כי התוכנית לא כללה את הזכויות במגרש, מאחר והמבקשת החכירה חלק מהמגרש לאדם אחר, וזאת באופן רשלני תוך גזילת זכויות המורישים. כן טוענת המשיבה כי "בהסתמך על הסכם החכירה הקיים ועל הבניה בשטח מסביב לביתה, ועוד לפני שגילתה את הפרת ההסכם שביצע המנהל...", מכרה ב- 7.3.93 את ביתה במחיר נמוך ממחיר השוק. אולם, אותן זכויות בניה שהיו אמורות להנתן, עוד בשנת 1979, נתנו רק בשנת 1997. נוכח כל האמור עותרת המשיבה לחייב את המבקשת לפצותה בגין מכירת דירתה ומעבר למגורים בדירה קטנה וכשמבוקש פיצוי בגין שכ"ד, דמי שימוש ראויים במקרקעין משך 17 שנים, פיצוי בגין פגיעה באינטרס ההסתמכות ובאינטרס הציפיה, אובדן הנאה ועגמת נפש ופיצוי בגין היטל השבחה שלא היו חייבים לשלמו בזמנו. 3. המבקשת, הן בכתב הגנתה והן בבקשה זו, טענה כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות, העדר יריבות והעדר עילה. 4. לטענת המבקשת, עילת התביעה נסמכת על נזקים שנגרמו עקב חתימת חוזה החכירה האחר בין המבקשת לבין אותו חוכר (להלו: "פור"), הסכם שנכרת עוד בשנת 1969 ואשר בוטל עוד בשנת 1989. לטענת המבקשת, האמור התגלה עוד בשנת 1988 למורישים ועל כן בכל מקרה התיישנה התביעה. בנוסף טוענת המבקשת כי בשנים הרלוונטיות לא היו למשיבה כל זכויות במגרש, וכי הנזק לא נגרם למשיבה כלל. 5. כמפורט בהחלטה מיום 6.6.00, נדרשה המשיבה להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה בצרוף כל המסמכים שבדעתה להסתמך עליהם. מעיון בכתב התביעה על נספחיו ובתצהיר עדותה הראשית על נספחיו, ניתן כבר עתה לקבוע כדלקמן: א. המשיבה עצמה טוענת כי היתה מעורבת בכל הקשור לפניות המורישים לגורמים השונים. ב. מנספח ה' 2 לכתב התביעה עולה כי עוד ביום 26.2.89 פנו המורישים ו/או מי מהם ו/או המשיבה עצמה למבקשת, במכתב שכותרתו "ערעור והסתיגות על חלקה.... בגושים... בקריית עקרון". תוך שבמכתב זה מצויין מפורשות "נתברר לנו על ידי מכתב מהרשות המקומית קריית עקרון שהשינויים הנ"ל יתעכבו ולא יטופלו לשביעות רצוננו מהסיבה הבאה. קיים אדם בשם פור הטוען לחכירה על מגרש... מתאריך 1969, הרינו להדגיש שקיימים שטרי חכירה על שמנו משנת 1952". ג. ביום 9.5.89 נשלח מכתב נוסף מטעם המורישים. ד. המשיבה בסעיף 6 לתצהירה, מציינת מפורשות, כי במהלך שנת 1988 נודע להם כי הסיבה לאי הכללת המגרש בתוכנית החדשה נעוצה בכך שחלק מהמגרש מצוי בבעלות אדם אחר, וזאת בהסתמך על נספח ה' 1 לכתב התביעה ואשר צויין כמצורף כנספח ז' לתצהירה. כך מסבירה המשיבה את המכתבים והפניות למבקשת, שפורטו לעיל. ה. כן עולה, כי כבר ב- 30.7.89 בוטל הסכם החכירה עם פור, הגם שלטענת המשיבה העתק ממכתב הביטול לא הומצא להם. ו. אומנם המשיבה טוענת כי ירשה את הזכויות בחלק מהמגרש בהתאם לצוואת המורישים מיום 10.10.89 (להלן: "הצוואה "), וכי אביה נפטר ב- 13.11.89, אולם לא הוצג צו קיום צוואה . אמה של המשיבה הלכה לעולמה ביום 18.6.94 וצו קיום צוואתה ניתן ביום 27.11.94. ז. מאידך, טוענת המבקשת כי רק בשנת 1991 נערכה פנייה מטעם "החוכרים", למבקשת, לבנייה על המגרש וכי הבקשה אושרה. יתר על כן, המבקשת טוענת כי בשנת 1996 אושר פיצול המגרש. 6. כבר עתה יש להדגיש כי כאמור לעיל, טענת ההתיישנות נטענה על ידי המבקשת עוד בכתב הגנתה, אולם המשיבה לא טרחה להגיש כתב תשובה. יתר על כן בתביעתה לא טרחה המשיבה לציין מועד העילה. לעניין זה ראה אשר נקבע בע'א 7261/97 שרבני ואח' נגד חברת האחים שבירו בע"מ ואח' מיום 7.9.00 (ט.פ). בנוסף, עלינו לבחון את עילות התביעה השונות משני פנים. האחד, מכוח היותה של המשיבה יורשת זכויות המורישים, והשניה, ככל שקיימת, עילה עצמאית משלה. 7. המשיבה בכתב תביעתה טוענת, כי ההחכרה לפור הינה בגדר הפרת הסכם ההחכרה עם המורישים "ותוך גזל החכירה". כן נטען בכתב התביעה כי זכויות הבנייה אשר היו אמורות להנתן עוד בשנת 1979 ניתנו רק בשנת 1997 וזאת עקב "רשלנות חמורה" של המבקשת. בסיכום תביעתה, בסעיף 18 טוענת המשיבה כי המבקשת הפרה את הסכם החכירה תוך גזלה וכי נהגה בדרך שאינה מקובלת ושאינה בתום לב "בניגוד לסעיף 12 וסעיף 39", לחוק החוזים - חלק כללי. בגין כך טוענת המשיבה "כי הנתבעת חבה פיצוי בגין הפרה חמורה מעין זו", כן נטענו טענות כי בגין התרשלות המבקשת, גרמה המבקשת כי התוכנית לא תחול על המגרש, וכי המבקשת התעשרה שלא כדין. 8. אם נבחן את הדברים באופן שהמשיבה באה בנעלי המורישים, עולה מהאמור לעיל שלכאורה ההפרה וביצוע העוולה הנטענים הינם משנת 1969, כי לכל המאוחר נודע למורישים בתחילת שנת 1989 על האמור, בעוד שהתביעה כאמור, מוגשת רק ביום 27.4.98. אם המורישים לא היו הולכים לעולמם והתביעה דנן היתה מוגשת על ידם, נראה שהתביעה היתה נדחית מחמת התיישנות. הגם שכאמור אין אנו נזקקים לבחינת השאלות הקשורות לאמור בסעיף 89 לפק' הנזיקין [נוסח חדש], לאור האמור בע"א 1254/99 המאירי נגד הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון נח 38, נראה שבהתאם לדעות השונות באותו פסק דין ובפסקי הדין המאוזכרים בפסק הדין, התיישנה התביעה, גם אם נחיל את הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות במקרה דנן. במצב שכזה פטירת המנוחים לא מקנה ליורשת - המשיבה, "זכויות יתר", בכל הקשור לנושא ההתיישנות. 9. בכל הקשור לתביעתה העצמאית, הרי שאין חולק כי למשיבה עצמה לא הייתה כל זכות מוקנית במגרש משך חיי המורישים. לאחר פטירת המורישים, כל אשר ביצעה המשיבה, נעשה לאחר שידעה ידוע היטב כי התוכנית אינה חלה על הזכויות במגרש. יתר על כן "ההפרה" והעוולות השונות, לא בוצעו כלפיה וכשלא הייתה כל חובה בחינת הזהירות, כלפי המשיבה. כאמר, עוד בשנת 1989 תיקנה המבקשת את המעוות בביטול הסכם החכירה עם פור ואין בפנינו כל הסבר מדוע חלפו להן כמעט 10 שנים, ממועד האמור ועד הגשת התביעה. למעשה, המשיבה בעת שירשה את הזכויות, ירשה אותן כפי שהן, דהיינו במצב שבו התוכנית אינה חלה לכאורה על הזכויות במגרש וכל הפעולות שנעשו על ידה לאחר מכן והקשורות לפעולות או מחדלי המבקשת הנטענות שבוצעו כ- 20 שנה לפני הגשת התביעה, אין להם על מה לסמוך בתביעתה היא. אמנם המשיבה לא טרחה לפרט בתביעתה את אשר נטען בכל הקשור לעובדות היווצרות עילתה בנושא "אינטרס הציפייה", וכן "באינטרס הסמכות", כמפורט בסעיף 24 לתביעתה. אולם מכל מקום לא נראה כי יורש רשאי לתבוע שלא מכוח המוריש את אשר ציפה שהמוריש יוריש לו. אכן הנזק הנטען על ידי המשיבה בכל הקשור למכירת דירתה והנובע מכך, ארע בתוך תקופת ההתיישנות, אולם כאמור ביחס לעילה זו, אין למשיבה עילה כנגד המבקשת. המבקשת ידעה ידוע היטב את המצב של הזכויות, כולל ביחס לתוכנית, עוד בשנת 1989 ואם בחרה למכור את דירתה על מנת לבנות במגרש מבלי שתבדוק אם אכן התוכניות תוקנו, אם לאו, אין לה להלין אלא על עצמה ובכל מקרה אינה זכאית לכאורה להלין על המבקשת. 10. מהכלל אל הפרט: א. ככל שמדובר בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, הרי שעילה זו עניינה בכל מקרה עד שנת 1989 ועל כן חלה התיישנות בעניין עילה זו. ב. בכל הקשור לאינטרס הצפיה וההסתמכות, ככל שמכוונים הדברים למורישים חלה התישנות. ג. בכל הקשור לעילות הנובעות מהפרת חוזה החכירה שבין המבקשת למורישים, חלפה עברה לה תקופת ההתישנות. ד. בכל הקשור לעילתה העצמאית כביכול, של המשיבה, עילה זו או שהתישנה ככל שנסמכת על פעולות המבקשת בהתייחס למורישים, או שדינה להימחק בהעדר עילה כנגד המבקשת. 11. נוכח כל האמור יש מקום להיעתר לבקשה ולהורות על דחיית התביעה ככל שמדובר בעילות הנובעות מכוחם של המורישים ולהורות על מחיקת התביעה בכל הקשור לעילות הנובעות באופן אישי מטעם המשיבה. 12. התוצאה שהבקשה מתקבלת והמשיבה תשלם למבקשת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. 13. המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים המפורטים בכותרת החלטה זו ותעדכן סיום הדיון בבקשה וסיום הדיון בתיק העיקרי. ירושהבניהזכויות בניה