פסק דין 1. זוהי בקשה למתן צו ניהול עפ"י חוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח - 1978 (להלן: החוק). המבקשת רשומה כבעלת זכויות בחלק ממקרקעין המצויים בראשון לציון והידועים כ"פרדס טופשפולסקי". זכויות אלו הועברו כתרומה לטובת המבקשת בהסכם מיום 8.1.57 בין המבקשת ובין התורמת. הסכם זה יצר, למעשה, הקדש שבו המבקשת היא הנאמן. במסגרת ההסכם התחייבה המבקשת "לעבד את הפרדס ולדאוג שישמש לדוגמה מבחינת יעילות הניהול ובחינת גובה היבול וההכנסה ממנו" (סעיף 6 להסכם). כמו כן התחייבה המבקשת להקים ע"ש התורמת קרן מלגות, עבור הסטודנטים של הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה. כאמור, המבקשת היא בעלת הזכויות בחלק בלתי מסוים מהמקרקעין. חלקה מהווה 5/8 (חמש שמיניות) מהמקרקעין. יתרת הפרדס, דהינו 3/8 ממנו, רשומה ע"ש מר יעקב תומס ז"ל. המבקשת טוענת כי במהלך השנים פעלה לפי התחייבותה בהסכם, הפרדס עובד והכנסותיו שימשו לחלוקת מלגות לסטודנטים עפ"י רצון התורמת. עם זאת, טוענת המבקשת, כיום אין בידה כל אפשרות לנצל את הנכס במצבו ולהפיק ממנו הכנסה כלשהי לצורך מימוש רצון התורמת. לפיכך, היא מבקשת למכור את הקרקע ולהעביר את התמורה בגינה לקרן לצורך מתן מלגות. לצורך מכירה זו זקוקה המבקשת להסכמה מצד שותפה בזכויות במקרקעין, מר יעקב תומס. 2. לטענתה, בין השנים 1964-1977 קיימה המבקשת קשר עם מר יעקב תומס, שהתגורר באותה עת בשוויץ, אלא שלאחר מכן נותק הקשר עמו. המבקשת טוענת כי עשתה ניסיונות רבים לאתר את מר תומס או יורשיו, אך ללא הועיל. בעקבות כך פנתה המבקשת למשיב, וביקשה ממנו לנקוט בצעדים המקובלים לגבי נעדר, ולדאוג להוצאת צו ניהול עבור חלק המקרקעין הרשום ע"ש מר תומאס הנ"ל. ביום 20.1.97 הודיע המשיב למבקשת כי הצליח לאתר את יורשי המנוח, כי ביקש מהם לדאוג לרשום את המקרקעין על שמם. משלא נעשה שינוי רישום בלשכת רישום המקרקעין, פנתה המבקשת פעמים נוספות בבקשה לקבל את שמות היורשים ומקום מגוריהם. (ר' נספחים ו' ו-ט' לבקשה). ביום 27.1.99 התקבלה תשובה נוספת מטעם המשיב, לפיה המשיב פנה מספר פעמים ליורשים אך לא נענה. המשיב טען באותו מכתב, כי בנסיבות אלו, בהן פניותיו לא נענות, אין לו ביטחון בזהות היורשים ולכן אין הוא יכול למסור את פרטיהם. עוד צוין במכתב זה, כי המשיב ממשיך לפעול לאיתור יורשיו של דר' יעקב תומס (נספח י' לבקשה). לאחר פנייה נוספת של המבקשת למשיב, טען המשיב במכתבו מיום 10.3.99 כי במסגרת הליך גילוי שביצע לאיתור יורשי המנוח, איתר המשיב יורשים פוטנציאלים אשר למרות פניות רבות מצדו, לא דאגו להסדיר את הנושא. עוד ציין המשיב, כי מאחר וזהות היורשים ידועה אין הוא יכול בשלב זה לפעול לקבלת צו לניהול הנכסים (נספח ו' לתשובה). 3. בתובענה דנן, התבקש בית המשפט ליתן צו הקובע, כי חלקי המקרקעין אשר בבעלותו של הנעדר לכאורה, מר יעקב תומס, הם "נכס עזוב", באשר לא נמצא מי שרשאי ומסוגל לנהוג בהם מנהג בעלים. המבקשת טענה, כי בהיותה שותפה של אותו נעדר לכאורה, היא "צד מעונין" לצורך סעיף 6(א) לחוק. לפיכך, התבקש בית המשפט ליתן צו ניהול לפי החוק על אותו חלק מקרקעין. 4. בתצהיר המשיב נטען, כי עם קבלת פנייתה הראשונה של המבקשת, פתח המשיב בחקירה עפ"י סעיף 5 לחוק, במטרה לברר אם אמנם יש מקום לניהולם של נכסי המנוח ע"י המשיב כ"נכס עזוב". כתוצאה ממאמצי המשיב לגילוי יורשי המנוח, הצליח לטענתו, "בפעולה בסיסית ופשוטה" ליצור קשר עם שתי בנותיו של המנוח, אשר אישרו כי הן היורשות היחידות של המנוח, וכי ידוע להן שנכסי המקרקעין נשואי בקשה זו רשומים ע"ש אביהן, וכי הן פועלות לרישום הנכסים על שמן (סעיף 3 לתצהיר). עוד נטען בתצהיר, כי המשיב ניסה לסייע למבקשת בכך שפנה ליורשות בבקשה כי יצרו קשר עם המבקשת. חרף פניותיו בעניין זה, נמנעו היורשות מלעשות כן, ואף הבהירו כי אין להן עניין בכל קשר עם המבקשת. המשיב טען בתצהירו כי בנסיבות אלו, כאשר זהות יורשות המנוח ידועה והן פועלות להירשם כבעלות הנכסים, אין נכסי המנוח בגדר "נכסים עזובים, ואין מקום ליתן צו לניהולם ע"י המשיב. 5. יש מקום לקבל את טענות המשיב בעניין זה. למשיב הסמכות לקבוע אם נכס הנו "עזוב" אם לאו. המשיב ערך את חקירתו והגיע בסופה לזהות היורשות וכתובתן, והן אישרו בפניו, כי הן אכן היורשות היחידות של נכסי אביהן, וכי הן יודעות על קיומם של המקרקעין, נשוא בקשה זו. חזקה על המשיב כי הוא עורך את חקירתו בעניין זה ביעילות הדרושה, וכי הגיע להחלטה לאחר זהירות ועיון קפדניים. (ר' בר"ע 7/81 האפוטרופוס הכללי נ' עיריית חולון, פ"ד לו(1) 484(. החוק נועד לאפשר את ניהולם של נכסים בידי המשיב, כאשר אין מי שרשאי ומסוגל לנהוג בהם מנהג בעלים. תכלית החוק, אינה כוללת הגנה על אינטרסים כלכליים של בעלי המקרקעין, ואין החוק נועד להסדיר את היחסים בין שותפים במקרקעין. העובדה כי היורשות בוחרות, מסיבות השמורות עמן, להימנע מיצירת קשר עם המבקשת, שותפתן לזכויות במקרקעין, אין בה כדי להפוך את הנכסים ל"נכסים עזובים". במצב בו הבעלים ידוע, ויש מי שינהג בנכס מנהג בעלים, הנכס אינו "עזוב". לפיכך, אין להתערב בשיקול דעתו של המשיב בעניין זה, ויש לדחות את טענות המבקשת בעניין. 6. בסיכומיה טוענת המבקשת, לראשונה, לסעד חלופי. במסגרת סעד זה, מתבקש המשיב לחשוף בפני המבקשת את זהות היורשות, וזאת מכוח סעיף 13(א) לחוק, הקובע זכות עיון במסמכי המשיב. המבקשת לא ביקשה להסתמך על הוראות חוק חופש המידע, תשנ"ח - 1998, בעניין זה. לטענת המבקשת, היא "צד מעוניין", ולכן רשאית לעיין במסמכים הנוגעים לנכס, ולקבל את פרטי היורשות, וזאת במטרה להגשים את רצונה של התורמת המנוחה, בקשר לנכס האמור. אין בדעתי להיכנס לשאלה, האם למבקשת זכות עיון הכוללת קבלת פרטי היורשות, מכוח הסעיף הנ"ל. סעד זה לא התבקש, ואף לא נרמז במסגרת התובענה. ראוי לציין, כי העובדה שבידי המשיב מצויים פרטי היורשות הייתה ידועה למבקשת זה מכבר, ואף בטרם הגשת בקשה זו לבית המשפט. היא אף ביקשה פרטים אלו במכתביה ונענתה בעניין (ר' נספח ו' וט' לבקשה ונספח ו' לתשובה. למרות זאת, בחרה המבקשת שלא לבקש סעד חלופי זה בעת הגשת הבקשה. אין בעובדה כי בדיון בפני בית משפט זה עלתה שאלת אפשרות איתורן של היורשות ע"י המבקשת, כדי לשנות. במסגרת המרצת הפתיחה התבקש סעד אחד בלבד והוא מתן צו ניהול. סעד זה נידחה כאמור. הסעד החלופי המבוקש אינו סעד של מה בכך, הוא מעורר שאלות כבדות משקל כגון תכלית תפקידו של המשיב והזכות לפרטיות. למעלה מן הצורך אציין, כי אף שהמבקשת טענה בבקשתה המקורית כי עשתה ניסיונות רבים לאיתורן של היורשות, לא מצאה מקום להביא כל אסמכתא לניסיונות כאמור. לאור כל אלה, אין מקום להיעתר לסעד חלופי שלא התבקש מלכתחילה. בשולי פסק הדין אציין כי טענת העדר סמכות מקומית הועלתה לראשונה ע"י המשיב בסיכומיו. לאור זאת, ולאור מסקנתי לעיל, דין טענה זו להידחות. התוצאה הסופית היא שיש לדחות את הבקשה. המבקשת תשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח. האפוטרופוס הכלליצוויםאפוטרופסות