החלטה 1. ההליך והעובדות. זו היא בקשה לתיקון תביעה. אין חולק על העובדות הבאות: המבקשים רכשו את המקרקעין הידועים כגוש 11022 חלקה 64 (להלן: "המקרקעין") לפני כ 20 שנה. ביום 10/1/80 נכנסה לתוקף תוכנית כ/ 150 (פורסמה ב י.פ 2595), אשר מאפשרת הרחבת הכביש המצוי לייד המקרקעין של המבקשים. הודעה על ההפקעה לפי סע' 5 ו 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות") פורסמה ביום 7/9/90 (י.פ. 3797) והודעה על ההקניה לפי סע' 19 לפקודת הקרקעות פורסמה ביום 6/12/90 (י.פ. 3823). ביום 31/1/00 שלחה הועדה המקומית למבקשים הודעה לפי סע' 190 (ב) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965 (להלן: "החוק") ולפיה "מתעתדת הועדה המקומית להכנס לאותו חלק של הקרקע המתוארת בתוספת שמותר לה להפקיע ללא תשלום פיצויים ולקנות בו חזקה." התביעה המקורית שהוגשה ביום 8.6.00, היתה למתן ביטול ההודעה לפי סעיף 190(ב) ולתת צו מניעה קבוע האוסר על המשיבות להכנס למקרקעין ולקנות בהם חזקה או להפקיע כל חלק מהם וכן לאסור על המשיבים לבצע בתחומי המקרקעין עבודות הרחבת כביש או עבודות הכרוכות בכך. במסגרת התביעה המקורית, התבקש ביהמ"ש להרשות למבקשים לפצל סעדים ולבקש בעתיד שהמשיבה 1 תחויב להפקיע את כל המקרקעין או לחילופין ליתן למבקשים דיור חלוף ו/או פיצוי על ההפקעה. בכתב התביעה המקורי נאמר, כי תפיסת חזקה ע"י המשיבות ברצועה של שני מ"ר בחלקה הקדמי של המקרקעין הגובל בכביש תפגע באופן קיצוני באיכות חייהם של המבקשים ובערך המקרקעין, שכן כך תתקרב התנועה הסואנת בכביש אל סף ביתם של המבקשים. כמו כן, נטענו טענות שונות כנגד הודעת ההפקעה, תוקפה וסבירותה. בין היתר, נטען שמעבר זמן רב מעת מתן ההודעה על ההפקעה ועד למימושה מהווה עילה לביטולה של ההפקעה. יחד עם זאת, בין הסעדים בתביעה זו, אין עתירה לביטול ההפקעה. במסגרת התביעה המקורית הוגשה בקשה לצו מניעה זמני ביום 6/6/00 בה בקשו לאסור על העיריה לבצע את עבודת סלילת הכביש או הרחבתו וכן לבצע כל עבודה אחרת הדרושה לשם הרחבת הכביש הצמוד לביתם. ובאותו יום ניתן על ידי צו ארעי האוסר כניסה למקרקעין וביצוע עבודות חפירה וקידוח בתחום המקרקעין (ללא מניעה לכניסה לצורך עבודות מדידה). ביום 8/6/00 הוגשה ע"י העיריה בקשה לביטול צו המניעה הארעי ודחיית צו המניעה הזמני. ביום 13/6/00 התקיים דיון בפניי, בו החלטתי לבטל את צו המניעה הארעי וזאת מאחר והתברר לי באותו דיון כי העבודות, נשוא הצו אינן מבוצעות בתוך שטח המקרקעין שבבעלות המבקשים ושאליו מתיחסת ההפקעה, אלא מדובר בשטח שהוא בבעלות המשיבה וכי ב"כ המבקשים שינה את נקודת הכובד של העתירה תוך שהוא מבסס אותה כעת על ההיבט התכנוני של הכביש המצוי בצמוד לבית המבקשים. השעיתי את תוקפו של ביטול הצו ל 96 שעות ע"מ לאפשר למבקשים לפנות לביהמ"ש העליון. המבקשים בחרו שלא לפנות לביהמ"ש העליון וביום 18/6/00 והגישו בקשה חוזרת למתן צו מניעה זמני, אשר נדחתה על ידי ביום 20/6/00. לאחר מכן ביצעו המשיבות למעשה את עבודות הרחבת הכביש. בכתב התביעה בנוסחו החדש שאליו מתיחסת בקשת התיקון, מתבקשים סעדים אלה: א. הצהרה, כי הרחבת הכביש מתבצעת ללא היתר בניה כדין. ב. מתן צו מניעה קבוע האוסר כניסה למקרקעין או לרצועה שבין המקרקעין והכביש. ג. דרישה כי הפקעת כל המקרקעין תבוצע לאלתר או לא תבוצע בכלל וכן ישולם פיצוי בגין ההפקעה או דיור חלופי. ד. הוספת סעד חילופי, לחייב את המשיבות לשלם להם פיצוי בגין ירידת הערך של המקרקעין שלהם בגין ביצוע הרחבת הכביש. ה. כמו כן, נוסף סעד חדש של פיצוי בגין "התעמרות ועגמת נפש" שנגרמו למבקשים בגין פעולות המשיבות. ו. כמו כן, מתבקשת הוספת שתי נתבעות חדשות, החברה המתכננת את הכביש והחברה המבצעת אותו. 2. טענות המשיבות. אמנם בד"כ יטה ביהמ"ש לאפשר תיקון כתב תביעה בשלבים מקדמים של הדיון, בהם אנו נמצאים במקרה דנן, אך במקרה דנן נועד התיקון לעקוף את מגבלת ההתיישנות שחלה על תביעת המבקשים. המבקשים מודים, שאין להם זכות בעלות על המקרקעין בהם נעשות עבודות הרחבת הכביש, הם רק החזיקו בו לטענתם בפועל. לכן, אין למבקשים עילה מכוח דיני התכנון והבנייה וההפקעה לסעד העיקרי הנתבע על ידם שהוא צו מניעה קבוע האוסר על תפיסת חלק המקרקעין המיועד להרחבת הכביש. כיו"ב תביעתם לפיצויים בגין ההפקעה אינה תלויה כלל בהרחבת הכביש, אלא היא קשורה בהפקעה שהושלמה כבר בשנת 90 ולכן התישנה התביעה מאותה סיבה. אין למבקשים גם עילה לדרוש הפקעת כל המקרקעין שלהם, או אי הפקעה עתידית, או לדרוש פיצויים בגין הפקעה שכזו. 3. טענות המבקשים. לגישתם, אופן הפעולה של המשיבות מנוגד לתוכנית כ/ 150 ובניגוד להודעת ההפקעה לפי סע' 190(ב) לחוק התכנון והבנייה שנשלחה למבקשים. לפי חוק ההתיישנות התשי"ח 1958, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה ובמקרה דנן מתחילה עילת התובענה ביום בו בחרו המשיבות, שלא לממש את ההפקעה לפי תוכנית כ/ 150 ולסלול את הכביש ללא היתר. בניגוד לטענות המשיבות אין התביעה לפיצוי בגין הפקעה אלא נובעת מכך שהמשיבות אינן מיישמות את כל תוכנית כ/ 150 אלא רק חלק ממנה. הסעדים החלופיים הנתבעים אינם אך ורק סעד לפיצוי כספי אלא נובעים כולם מהשתלשלות המקרים המיוחדת במקרה דנן. לעניין טענת ההתיישנות לגבי טענות לפי סע' 197 לחוק התכנון והבניה, מדובר בהתיישנות דיונית הניתנת להארכה ע"י ביהמ"ש ואין לדחות טענה זו על הסף בשלב מקדמי זה. 4. דיון ומסקנות. לאחר בחינת טענות הצדדים והנוסח של כתב התביעה המתוקן הגעתי למסקנה כי ניתן יהיה להגיש את כתב התביעה המתוקן, אך יש לבצע בו שינויים והכל כפי שיפורט להלן: אין מחלוקת בין הצדדים, שלמבקשים אין זכות בעלות בשטח, בו התבצעו עבודות הרחבת הכביש בשלב זה ועל כן אין לדבר בשלב זה על הפקעת המקרקעין, או תוצאות הלוואי של הפקעה כזו. על פניו נראה גם, שעברה תקופת ההתיישנות לתבוע פיצויים לפי סע' 197 לחוק, זאת מהסיבה שתוכנית כ/ 150 פורסמה לפני כ 20 שנה והמבקשים היו יכולים לפחות להיות מודעים לה כשרכשו את המקרקעין, שכן ניתן היה לעמוד על דבר קיומה מרישומי העיריה. לפי סעיף 197(ב) יש להגיש תביעה לפיצויים תוך 3 שנים מיום תחילת תוקפה של התכנית, אלא ששר הפנים רשאי להאריך את התקופה האמור מטעמים מיוחדים. לדעתי, נתונה סמכות ההארכה לא רק לשר הפנים, אלא גם לביהמ"ש (ראה פסק דינו של בימ"ש זה בע"א 548/98 הועדה המקומית לתו"ב ה"שומרון" נ. כ.א.ן גולן (1979) בע"מ (טרם פורסם); ראה פיסקה 2 בפרק דיון ומסקנות). אין בשלב זה לקבוע אם במידה ותוגש בקשה מתאימה יאות ביהמ"ש להאריך את המועד אם לאו. לכן, בשלב זה אינני סבור שיש לסלק על הסף חלק זה של התביעה. באשר לסעד הנוסף המתבקש ע"י המבקשים, דהיינו חיוב המשיבים להפקיע לאלתר את כל המקרקעין או הבטחה, כי לא יופקע דבר בהמשך, נראה לי, כי אין מקום לסלק גם חלק זה של התביעה המתוקנת על הסף. המשיבות בחרו שלא להפקיע בשלב זה שטח מהמבקשים מהסיבות השמורות עימן. בהתחשב בעובדה שכבר שעברו 20 שנה מאז פורסמה התוכנית כ/ 150, ניתן לטעון כי יש במקרה זה ויתור או זניחה של ההפקעה ולכן היא בטלה (ראה לעניין זה בג"צ 174/88 יצחק אמיתי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, המרכז ואח', פד מב(4) 89; ראה גם, בג"צ 465/93 טריידט ס. א. ואח' נ' הועדה המקומית הרצליה ואח', פד מח(2) 622, 631). כמובן שהשאלה אם נתקימו בפועל התנאים לביטול ההפקעה, היא שאלה עובדתית-משפטית הטעונה ליבון, אך בכל מקרה אין עילה לסילוק על הסף. יוער גם, כי אין בסיס לטענת ההתישנות, שכן העילה לביטול ההפקעה לא נתגבשה במועד ההודעה על ההפקעה אלא רק לאחר שעברה תקופה ארוכה שממנה ניתן אולי להסיק ויתור. לטענת המבקשים, אופן הפעולה של המשיבות הוא מנוגד לתוכנית כ/ 150 ובניגוד להודעת ההפקעה לפי סע' 190(ב) לחוק התכנון והבנייה שנשלחה אליהם, אך במקרה דנן, בפועל לא נעשתה כל הפקעה נוספת, ועבודות הרחבת הכביש לא נעשות בשטח המקרקעין שבבעלות המבקשים ולכן מבחינה מהותית פעלו המשיבות בסמכות, ואין זה משנה אם צוין מקור הסמכות המדויק באותו טופס אם לאו, שהרי העיקר הוא שהייתה להן סמכות לפעול כפי שפעלו. "לעיתים הרשות המנהלית כשהיא מפעילה את סמכותה, מציינת במפורש ובמדוייק את מקור הסמכות, למשל, סעיף מסויים בחוק מסויים. כך נעשה בד"כ בהודעה על הפקעת מקרקעים, בצו קריאה לשירות צבאי או בצו חיפוש. אך הרבה פעמים הרשות מפעילה את סמכותה בלי לציין את מקור הסמכות, הדין אינו מחייב אותה לציין מה המקור. אין חובה לעשות זו. לא זו בלבד. גם אם ציינה הרשות בטעות מקור סמכות שאינו מקור נכון, אין בכך כלום. העיקר הוא, כפי שבית המשפט פסק, שבפועל היה מקור שהסמיך את הרשות לעשות את מה שעשתה." יצחק זמיר, "הסמכות המנהלית", הוצאת נבו, כרך א' עמוד 131 - 132. אינני רואה מקום בשלב זה למחוק מהתביעה את נושא הפיצויים המגיעים. לכן, ולאור האמור לעיל יתוקן כתב התביעה במובן זה שיימחקו הימנו כל החלקים והסעדים הנובעים מהפקעת המקרקעין ו/או נזקים כתוצאה מהפקעת המקרקעין לרבות נזקי ירידת ערך המקרקעין, ככל שהם מתבססים על טענה בדבר קיומה של הפקעה. יתר חלקי התביעה ישארו בשלב זה על כנם בכפוף להגשת בקשה תוך 10 ימים מהיום להארכת מועדים לפי סעיף 197(ב) לחוק התו"ב. כמובן שאין באמור כדי להביע עמדה באשר לסיכויים של המבקשים להצליח בבקשה כזו. כמובן, שאין באמור לעיל כדי למנוע הגשת תביעה עתידית בגין פיצויי הפקעה אם וכאשר תתבצע הפקעה כזו בפועל. עיון ברשימת העילות והסעדים שנותרו מצביעה שאין למעשה עילה נגד נתבעות 3; 4 ואינני מאפשר צירופן לתביעה. בניהקרקעותפיצוייםהפקעהכביש