החלטה 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ישעיה) מיום 17.8.00 (להלן - "ההחלטה") בה דחה בקשה למתן צווי מניעה זמניים שמטרתם לעכב ביצועו של צו סגירה שהוצא כנגד המבקשת באשר לניהול עסק שהיא מנהלת בנמל תל-אביב הישן במסגרתו היא מפעילה גן ארועים. צו הסגירה הוצא ביום 24.9.98 בעקבות הרשעת המבקשת ומנהליה על פי הודאתם בעבירה של עיסוק בעסק של דיסקוטק ומכירת משקאות משכרים ללא רשיון בניגוד לחוק רישוי עסקים תשכ"ח1968-. בעקבות צו הסגירה, ולאחר שחלפה תקופת האורכה לכניסתו לתוקף שניתנה למבקשת על ידי בית המשפט לענינים מקומיים, הגישה המבקשת תובענה לסעד הצהרתי בבית משפט השלום בתל-אביב שעניינה הצהרה על קיום חובתן של הרשויות להעניק למבקשת את האישורים הנדרשים לצורך קבלת רשיון עסק. במסגרת תובענה זו בקשה המבקשת עיכוב ביצועו של צו הסגירה עד לגמר המשפט. בית משפט השלום אליו הוגשה התביעה העביר את הדיון בה לבית המשפט המחוזי וכאן ניתנה החלטה לפיה בבקשה לצווי הביניים לפיה אין מקום לתיתם נוכח העובדה כי מדובר בצווים שהוצאו על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת בפסק דין חלוט בהליך פלילי שלא ניתן עוד לערער עליו. עמדת בית משפט קמא היתה כי אין מקום ליתן צו ביניים בהליך אזרחי אשר מטרתו לעקוף צו סגירה חלוט שניתן בהליך פלילי, ולפיכך דחה את הבקשה. 2. המבקשת עותרת לרשות ערעור על החלטה זו, ומעלה שורה של טענות כנגד פעולות הרשויות במחלוקת זו. היא תוקפת אותן על סירובן ליתן רשיון עסק ובמיוחד טוענת להעדר סבירות והעדר תקינות ההחלטה שנתקבלה על ידי רשות התכנון ב31.5.00- לפיה לא תותר פעילות דיסקוטקים פתוחים בנמל תל-אביב וזאת לאחר שקודם לכן בינואר 2000 פורסמה מדיניות שימושים אחרת לעסקים בנמל לפיה אין להתנות פעילות דיסקוטקים בכך שתהיה בתוך המיבנים בלבד תוך שפעילות הכרוכה בהשמעת מוסיקה וריקודים מחוץ למבנים תאושר רק לאחר נקיטת אמצעי מיגון אקוסטיים מתאימים. עוד טוענת המבקשת כי רשות הרישוי יצרה מצגים לאורך זמן מהם ניתן היה להניח כי ינתן לה רשיון עסק והם הביאו להסתמכותה ולשינוי מצבה לרעה באם ייאכף עתה צו הסגירה. משיקולי מאזן הנוחות, רב יהיה ניזקה אם הצו יסורב מניזקה של העיריה אם הצו ינתן, ואפילו תסתיים התביעה בכשלון. הפעלת הצווים בלא אפשרות למצות את בירור התובענה עלול להביא מבחינתה למצב בלתי הפיך ולנזק רב בהתחשב בהון הרב שהושקע בעסק ובהליכי הרישוי שנתקיימו עד כה. המשיבות מתנגדות לבקשה בטענה כי אין לעקוף את צווי הסגירה הסופיים שניתנו בהליך פלילי באמצעות הגשת תובענה אזרחית, ומתן צווי ביניים במסגרתה, וכי בפועל מהווה ניהול העסק במתכונת הקיימת מטרד לסביבה. סיכויי הצלחתה של התביעה לגופה קלושים, בין היתר, מאחר שברקע הסירוב למתן הרשיון קיימים שיקולים שבאיכות הסביבה ואלה עומדים במבחן הסבירות והתקינות. לטיעונים אלה משיבה המבקשת כי מוקד תביעתה בארועים הנוגעים לפעילות רשות הרישוי לאחר מתן צווי הסגירה ולכן אין לראות את בקשתה לצווי ביניים כמיועדים לפגוע בצווי הסגירה ככאלה אלא כמכוונים ליתן סעד כנגד מדיניות הרשויות בשלב שלאחר מתן צווי הסגירה. 3. נתתי דעתי לטיעוני הצדדים על רקע נסיבות הענין ובאתי לידי מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור ולהשאיר את החלטת בית משפט קמא על כנה. אלה טעמי: 4. כנגד המבקשת הוצא צו סגירה של המועדון במסגרת הרשעה בהליך פלילי הנוגע לניהול עסק בלא רשיון וזאת עוד ב24.9.98-. ההרשעה התבססה על הודאת המבקשת ומנהליה ולא הוגש עליה ערעור. בית המשפט לעניינים מקומיים שבפניו התנהל הדיון ניאות לתת למבקשת אורכות לביצוע צו הסגירה שמועדן האחרון חל ב4.7.00-, וזאת לצורך "התארגנות לסגירה של העסק" כלשון החלטת בית המשפט. במועד זה היה על המבקשת לסגור את עיסקה משלא היה בידה רשיון עסק ורשיון כזה לא ניתן לה מאז ועד היום. ב- 3.2.2000 החליטה רשות התכנון במסגרת בקשה לשימוש חורג שהגישה המבקשת כי היא נכונה להתיר את השימוש במועדון כ"שימוש חורג" למשך שנתיים של נסיון ובלבד שיינקטו אמצעים אקוסטיים למניעה מוחלטת של מטרדי רעש מפעילות המועדון בתוך המיבנה ומחוצה לו בחצר, ובתנאי, בין היתר, שיושלמו סידורים אקוסטיים להנחת דעתה של הרשות לאיכות הסביבה. ההיתר לשימוש חורג מעולם לא קרם עור וגידים מאחר שהרשות לאיכות הסביבה לא אישרה את התאמת העסק לדרישותיה מבחינת רמת הרעש, והתוצאה מכך היא שהמבקשת המשיכה להפעיל את עיסקה בלא רשיון, ומבלי שנראה סיכוי קרוב לקבלת רשיון כזה. יתר על כן, בתקופה שבין ינואר 2000 לבין יוני 2000 חל שינוי במדיניות אגף התכנון ובנין ערים בעירית תל-אביב ביחס לשימושים בעסקים בנמל תל-אביב. בינואר 2000 המדיניות היתה שלא להתנות פעילות דיסקוטקים ועסקים דומים בכך שתתקיים בתוך המיבנים בלבד, עם זאת פעילות השמעת מוסיקה וריקודים מחוץ למיבנה היתה כפופה למתן אישור בדבר נקיטת אמצעי מיגון מתאימים מאושרים על ידי המשרד לאיכות הסביבה (נספח טו לבקשה). ביוני 2000 שונתה המדיניות בהחלטת הועדה המקומית לתכנון ובנייה ולפיה אין לאשר הפעלתם של דיסקוטקים פתוחים בנמל. מדיניות זו הינחתה את רשות הרישוי שלא להסכים לדחייה נוספת של כניסתו לתוקף של צו הסגירה בענייננו. (מכתב מנהל אגף הרישוי, נספח י"ד לבקשה). השינוי האמור במדיניות הרשות הרחיק את סיכוייה של המבקשת לקבלת רשיון עסק עוד מעבר לצורך בפתרון בעיית מיטרד הרעש. 5. משנסתיימו האורכות והגיע "רגע האמת", היה על המבקשת לבצע את צו הסגירה שהוצא נגדה בהליך פלילי, וזאת בלא קשר לשאלת זכותה ליזום הליך מקביל במישור האזרחי אשר עניינו להעמיד במבחן את התנהגותן של הרשויות בכל הנוגע לסירובן ליתן רשיון העסק. צו הסגירה מבטא מציאות עובדתית ומשפטית שבמסגרתה העסק אינו עומד בדרישות שהחוק והרשויות הציבו בפניו ולכן בעליו מצווה לסוגרו. שאלה היא האם סיומו של ההליך הפלילי במסגרתו הוצא צו הסגירה והפיכת הפסק הפלילי לחלוט שוללת את זכות הנאשם ליזום הליך אזרחי או מינהלי מקביל לצורך בחינת חוקיות סירובה של הרשות ליתן רשיון עסק במיוחד כאשר מדובר בתקופה שלאחר מתן צווי הסגירה, והאם הבקורת השיפוטית על פעולות הרשויות חייבת בהכרח להיעשות בדרך של ערעור על החלטת רשות הרישוי לדחות בקשה לרשיון כפי שהדבר הותווה בסעיף 7ד לחוק רישוי עסקים תשכ"ח1968- (בטרם תוקן באמצעות חוק בתי משפט לענינים מינהלים, התש"ס 2000) ובגבולות הזמן שננקבו בו; או שמא הוא רשאי גם ליזום פנייה לבית המשפט האזרחי שלא בדרך ערעור כאמור אלא בתובענה אזרחית ובלא כבילות ללוח זמנים שנקבע בחוק לענין ערעור על החלטת רשות הרישוי (השווה גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' 5, עמ' 389-390 וכן ע"א 5774/91 יהלום נ' מנהל מס שבח, פד"י מח(3) 372, 389). בהקשר זה עשויה גם להתעורר שאלה האם תנאי להליך הערעור שתתקבל החלטת רשות הרישוי או שמא ניתן לתקוף בערעור גם מצב של העדר החלטה. על שאלות אלה אין הכרח להשיב כאן משהן לא עלו לדיון בהקשר להליך הזמני, והן אינן צריכות במישרין לענייננו. 6. אסתפק באמירה זו: גם בהנחה כי בית המשפט האזרחי עשוי להיזקק לבחינת מדיניות הרשות המוסמכת לענין סירובה ליתן רשיון-עסק, הרי מקום שהוצאו צווי סגירה לעסק בהליך פלילי חלוט יש בדרך כלל לבצע את הצווים בלא זיקה ותלות בהליך האזרחי. כיבוד ההליך הפלילי וקיומו של פסק הדין שניתן במסגרתו, כמו גם הצורך למנוע פעילות עיסקית בעסק הפועל בלא רשיון כאשר הדבר עלול לפגוע בטובת הציבור הינם ערכים חברתיים מרכזיים שיש ליתן להם את המשקל הראוי. רק נסיבות נדירות ביותר, אם בכלל, עשויות להניע את בית המשפט לעכב במסגרת הליך אזרחי את ביצועם של צווי סגירה שניתנו במסגרת הליך פלילי חלוט ונסיבות כאלה בודאי לא נתקיימו כאן. מתחילת יולי 2000 פקעו האורכות שניתנו למבקשת לענין צווי הסגירה. לגישת הרשויות, היא לא מילאה כראוי אחר התנאים הנוגעים להיבט האקוסטי והמיטרדי שבהפעלת העסק ואלה הוצבו כתנאי למתן ההיתר. יתר על כן, עוד בטרם קבלה את הרשיון, שונתה על ידי רשות התכנון מדיניות השימושים הכללית בנמל באופן המשפיע ישירות על מעמדה של המבקשת. על פני הדברים, טעמים אלה מהווים עילה סבירה לסירוב מתן רשיון וכל עוד לא שוכנע בית המשפט הדן בתובענה כי עליו להיזקק לה וכי מדיניות הרשויות נגועה בפגם, אין להתיר למבקשת להמשיך ולפעול בניגוד ישיר לדרישות החוק וצווים חלוטים שניתנו על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת. ההליך האזרחי לא נועד לבחון את הכרעת הדין בהליך הפלילי שנסתיים או לפגוע בתוקף צווים שניתנו מכוחו אלא, לכל היותר, לבחון במבט לעתיד האם ראוי להתערב במסגרת ביקורת שיפוטית בפעולת הרשויות הנוגעות בדבר הן לענין המדיניות הכללית הנקוטה בידיהן והן לענין הדרישות הספציפיות שהציבו בפני מבקש הרשיון. במאזן הנזקים והתועלות הנערך בין הצדדים בהקשר למתן צווים זמניים יש לתת משקל מכריע לעובדת קיומם של צווי סגירת עסק שיפוטיים חלוטים שהוצאו כנגד המבקש, והצורך באכיפה ראויה של החוק והמשפט גובר ככלל על שיקולי נוחות ונזק כספי, וכך גם בענין זה. 7. מעבר לנדרש להליך שבפני ניתן להוסיף: עשוי להיות כי גם לאחר שינוי המדיניות שהחליטה עליו ועדת התכנון ביום 31.5.00 שלא לאשר הפעלתם של דיסקוטקים פתוחים במיתחם הנמל ניתן לשקול מתן היתר הפעלה לחלקו הסגור של המועדון, והוא - אם יעמוד באמות המידה שהציבה הרשות לאיכות הסביבה לענין רמת הרעש, ואם ובמידה שיש לרישוי כזה, הניתן במנותק מאיזור הגן הפתוח, משמעות עיסקית עבור המבקשת גם כאשר הוא ניתן לחלקו המבונה בלבד של המועדון. אין בהערה זו כדי לנקוט עמדה כלשהי ביחס לסעד המתבקש בהליך העיקרי והנוגע למיתחם המועדון כולו, לרבות חלקו הפתוח. נוכח האמור, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות, והחלטת בית משפט קמא בעינה עומדת. צו עיכוב הביצוע לענין סגירת העסק שניתן על ידי בית משפט זה ביום 18.8.00 מבוטל בזה. המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות הבקשה בסך 5,000 ש"ח. עיכוב ביצועצו סגירהצווים