פסק דין עיקרי העובדות 1. התובע, שמאי מקרקעין במקצועו, רכש מאת הנתבעים זכויות בעלות בקרקע הידועה כגוש 15441 חלקה 14, המצויה ביבניאל. ביום 05/06/97 נחתם בין הצדדים הסכם לפיו עוברת הבעלות בקרקע לתובע תמורת סך של 60,000 $ (להלן: "ההסכם"). לפני החתימה על ההסכם הנתבעים ניהולו מגעים עם הועדה המקומית לתכנון ובניה "הגליל המזרחי" (להלן: "הועדה") אשר הכינה שומת היטל ההשבחה ביום 05/11/96 . לפי שומה זו היטל ההשבחה נקבע בסך 200,000 ש"ח. ביום 04/12/96 הגישו הנתבעים לועדה שומה אחרת כמשמעותה בחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), שנערכה ע"י השמאי דגני לפיה גובה ההיטל הוא בסך 40,000 ש"ח. אי לכך, נקבע דיון בפני השמאי המכריע ליום 12/06/97 בנוכחות שמאי הנתבעים ושמאי הועדה. דיון זה בוטל על ידי הנתבעים. בהתאם לסעיף 10.4 להסכם היה על התובע לשאת בתשלום היטל ההשבחה בגין הקרקע. כמו כן, עפ"י החוזה היה על התובע לשלם היטל ההשבחה עד 31/08/97. התובע לא שילם עד המועד הקבוע. אי לכך פנו הנתבעים לבית המשפט המחוזי בנצרת בהמרצת פתיחה, כדי שיכריז על ביטול ההסכם בשל הפרתו. תביעה זו נמחקה בהסכמה לאחר שהתובע שילם את היטל ההשבחה החל עליו. ואולם לאחר מכן התובע מצידו הגיש את התביעה דנן נגד הנתבעים על סך 143,330 ש"ח. מהות התביעה ועיקרי הטענות 2. מהות התביעה ועיקר המחלוקת בין הצדדים מוגדרת ע"י התובע בסעיף 5 לתצהיר כדלקמן: "...עניינה של התביעה הוא העובדה שהנתבעים לא אמרו לי בשלב כלשהו של המו"מ וכ"כ בעת חתימת ההסכם כי נקבע זה מכבר דיון בפני שמאי מכריע בעניין השומה האחרת שהוגשה מטעמם ובחוסר תום לב מוחלט בלשון המעטה , הודיעו לועדה באורח חד צדדי כשבוע לאחר חתימת ההסכם נספח א' אודות ביטול בקשתם לדיון בשומה המכרעת ומשכך מנעו מהתובע להדיין עם הועדה על גובה השומה, וגרמו לתובע נזקים..." 3. הנתבעים מצידם טוענים כי לא התחייבו בפני התובע שגובה היטל ההשבחה יהיה בסכום מסוים ומוגדר, כמו כן לא התחייבו כי יטפלו עבור התובע בהפחתת שומת היטל ההשבחה. העובדה כי הדיון בפני השמאי המכריע שהיה קבוע לתאריך 12/06/97 בוטל, לא מנעה מהתובע להמשיך ולהתדיין עם הועדה, כדי להגיע איתה לשומה מוסכמת. לכן לתובע לא נגרם כל נזק בעקבות ביטול הדיון. דיון ומסקנות 4. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת איפא בשאלת האפשרות של התובע לתקוף את השומה של הועדה, עקב אי הודעת הנתבעים על קיום הדיון בפני השמאי המכריע והנזקים שנגרמו כתוצאה מכך. מעיון במסמכים שבתיק עולה כי ביום 22/02/98 הגיע התובע, שהוא כאמור שמאי מקרקעין במקצועו, לכלל הסכמה עם שמאי המקרקעין מטעם הועדה ושניהם חתמו על מסמך שכותרתו "שומה מוסכמת- גוש 15441 חלקה 14" וזה לשונו: "הואיל ובגין הנכס הנ"ל הוכנה שומת היטל השבחה מטעם הועדה המקומית לתכנון ובניה של "גליל מזרחי" והואיל ובגין הנכס הנ"ל נערכה שומה אחרת מס' מיום 28/11/96 והואיל שלאחר דיון מקצועי הגענו לכלל דעה מוסכמת כי ההשבחה בגין תוכנית המיתאר 6695 לתאריך הקובע - תאריך אישור הועדה המקומית הינה בגובה של : 298,000 ש"ח היטל ההשבחה בשיעור של מחצית מההשבחה הנ"ל (143,000 ש"ח) ומוצמד מהתאריך הקובע. (15 יום מתאריך פרסום התוכנית ברשומות - 14/7/96..." מנוסח המסמך עולה כי השומה שנערכה בסופו של דבר היא שומה מוסכמת שנעשתה לאחר דיון מקצועי בין שני בעלי מקצוע. עובדה זו שומטת את הקרקע מטענת התובע כי עקב ביטול הישיבה אצל השמאי המכריע נגרם לו נזק כיוון שלא יכול היה לטעון בפניו. מסמך זה מלמד במפורש כי אכן התקיים "דיון מקצועי", ויתרה מזו ההחלטה שהתקבלה היא לאור "דעה מוסכמת". 5. כדי להסיר כל הספקות, אם נותרו כאלה, ניתן לצטט ממכתבו של יו"ר הועדה אלפונסו מיום 22/09/99 שהופנה אל ב"כ הנתבעים שכותרתו "השבחה לגו"ח 15441/14 יבניאל": "... לנכס הנ"ל הוכן דו"ח שומה ע"י שמאי הועדה מר יהודה שנקר לצורך מימוש זכויות וזאת ע"פ דרישת בעל הקרקע מר אפרתי יצחק מיום 5.11.96 . בהמשך הוכנה "שומה אחרת" מטעם השמאי גדי דגני, וזאת ע"פ דרישתו של מר אפרתי יצחק, והוגשה לועדה בתאריך 4.12.96. שמאי הועדה, ורוכש החלקה מר גיל אלקן חתמו על "שומה מוסכמת" בתאריך 23.2.98 . מבחינת הועדה לא היתה התערבות כלשהי ו/או מניעה להמשך הדיון בשומה הנגדית שהוגשה לועדה, ויתרה מכך מינתה הועדה בהסכמת שני הצדדים שמאי מכריע שיפסוק בגין המחלוקת. טרם המצאת השומה המכרעת הגיעו הצדדים לידי שומה מוסכמת, שמבחינת הועדה חתמה את עניין המחלוקת..." ממכתב זה עולה באופן ברור ביותר, כי הדיון בפני השמאי המכריע לא נפסק והתובע עדין יכול היה ללכת בדרך של השומה המכרעת אילו היה חפץ בכך. הוא בחר בדרך אחרת ודהיינו של השומה המוסכמת. שתי דרכים אלה היו פתוחות בפניו ואף דלת לא נסגרה בעקבות ביטול הדיון שהיה קבוע אצל השמאי המכריע. מעידים על כך גם מכתביו של התובע אל השמאי המכריע מר שמואל פן מ- 10/01/98 ומיום 13/01/98 (נספח ז' לתצהיר אפרתי) מהם ניתן ללמוד כי המגעים נמשכו. 6. התובע בחקירתו הנגדית טען כי חתם על השומה המוסכמת מחוסר ברירה (עמ' 6). טענה זו אינה נכונה הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית. מבחינה עובדתית, במסמך של "שומה מוסכמת" לא מופיעה ואף לא בא זיכרה של מחאה, או הסתייגות כלשהי מצד התובע. אין כל ביטוי ל"חוסר הברירה" אליו נקלע התובע כביכול לטענתו. מבחינה משפטית, ברי כי אילו הליך השומה המוסכמת לא היה מצליח, חייבים היו למנות שמאי מכריע, אשר יפסוק במחלוקת וזאת בהתאם לחוק התכנון והבנייה הקובע שתי דרכים אפשריות לערעור על שומה שנקבעה ע"י הועדה. סעיף 14 (ב) לחוק התכנון והבניה קובע: "הסכימו הועדה המקומית ובעל המקרקעין לשומה, יותאם החיוב בהיטל לשומה שהוסכם עליה; לא הסכימו כאמור - יבחרו הועדה המקומית ובעל המקרקעין שמאי מקרקעין אחר (להלן - שמאי מכריע) ושומתו תהא מכרעת; השמאי המכריע יפסוק גם בדבר השתתפות בהוצאות שומתו". המחוקק עצמו רואה לנכון להעדיף את הדרך של שומה מוסכמת, על פני הדרך של השומה המכרעת, שהיא דרך חלופית, כאשר הצדדים לא הצליחו להגיע לשומה מוסכמת. במקרה דנן התובע והועדה אכן הגיעו בפועל לשומה מוסכמת. לפיכך אין טעם ואין מקום להתייחס להשערות מה היה פוסק השמאי המכריע, אילו היו מובאים בפניו טיעוניו של התובע. לתובע היתה בחירה, הוא היה רשאי שלא להגיע להסכמה עם הועדה באותו יום שהגיעו לשומה המוסכמת. כפועל יוצא העניין היה מובא בפני השמאי המכריע שהיה חייב לשמוע את טענותיו. לאור מתן הסכמתו לשומה המוסכמת, טענתו של התובע כאילו השמאי המכריע היה קובע שומה שהיא נמוכה יותר, ללא כל בסיס. עוד יש להדגיש כי התובע גם לא זנח את הדרך של השומה המכרעת. לצורך הדיון בשומה הנגדית לשומתה של הועדה הוא מינה שמאי מטעמו מר ברוך סער. המגעים עם הועדה נמשכו כדי לבחור את ערוץ המתאים לפתרון המחלוקת מבין שתי האפשרויות הקיימות: השומה המוסכמת או השומה המכרעת. בשנת 98 התובע והועדה הגיעו להסכמה ומינו שמאי מכריע מר שמואל פן, אך, כאמור, בסופו של דבר הגיעו לשומה המוסכמת על שני הצדדים ולכן לא נזקקו להכרעתו של השמאי המכריע. 7. יצוין עוד, כי התובע פנה אל הועדה כדי להסדיר את תשלום היטל ההשבחה לראשונה רק בינואר 1998 ודהיינו כחצי שנה מיום חתימת ההסכם. זאת למרות שלפי ההסכם היה עליו לשלם את ההיטל לא יאוחר מ- 31/08/97. התובע ידע כי הנתבעים הוציאו שומה נגדית. התובע בהיותו שמאי מקרקעין בעצמו, אינו יכול להיתמם ולטעון כי לא ידע על הליכי השומה המכרעת. כבעל מקצוע הוא מוחזק כיודע שלפי החוק הגשת שומה נגדית פותחת שתי דרכים לפעול והן ההליך של השומה המכרעת או ההליך של השומה המוסכמת. התרשמתי כי התובע ככל הנראה סמך על נסיונו וכישוריו וידע כי אין כל צורך למהר כיוון שלא יעשה דבר שהינו בלתי הפיך ולא ניתן לתקנו. ואכן כך היה ובסופו של דבר הוא הצליח להגיע עם הועדה לשומה מוסכמת. אי לכך אני קובעת כי לתובע לא נגרם כל נזק. 8. אשר על כן, הוחלט כדלקמן: א. התביעה נדחית. ב. התובע יישא בהוצאות הנתבעים וכן בשכ"ט עו"ד בסך 14,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. חוזההיטל השבחה