פסק דין כללי 1. המערערים בע"א 1450/00 (הם גם המשיבים 4-3 בע"א 1501/00 ויכונו להלן - "נגבי"). רכשו מהמשיבה בע"א 1450/00 (היא גם המערערת והמשיבה שכנגד בע"א 1501/00, שתכונה להלן - "חפציבה") דירת מגורים ברח' ליכטמן 8/9 בשכונת פסגת זאב בירושלים. גם המשיבים 2-1 בע"א 1501/00 (הם גם המערערים שכנגד בתיק זה ויכונו להלן - "צמח") רכשו מחפציבה דירה בבנין הנ"ל. בגין ליקויים שנתגלו, על פי הטענה, בדירת נגבי ובדירת צמח, הוגשה התביעה בת"א 3612/94 של בית משפט השלום בירושלים. בתביעה זו ניתן, ביום 1.8.00, פסק דין (כב' השופטת שולמית דותן) וביום 12.10.00 ניתנה החלטה נוספת בבקשת חפציבה לתיקון טעויות סופר בפסק הדין. על פסק הדין הנ"ל הוגשו הערעורים הנדונים בפנינו. דירת נגבי - ירידת ערך 2. מטעם נגבי הוגשה חוות דעתו של השמאי יובל זלטין (להלן - "זלטין"), בהתייחס לירידת ערך דירתם עקב ליקויים שונים ואי התאמות שאינם ניתנים לתיקון. זלטין מונה בחוות דעתו שלושה סעיפי ליקוי בדירה (סעיף 4 לחוות הדעת): בניית קיר תומך בעורף המבנה במקום גדר; רוחב פרוזדור בדירה 86 ס"מ במקום 90 ס"מ כנדרש בתקן; אורך אחד החדרים 363 ס"מ במקום 375 ס"מ, כמופיע בתוכנית. בנוסף, מציין זלטין ארבעה ליקויים בבנין, מחוץ לדירה (סעיף 5 לחוות הדעת): צינור ניקוז מי גשם העשוי פלסטיק ולא מתכת; רוחב מדרגות בחלק מחדר המדרגות הוא 87 ס"מ, בעוד שלפי התקן אמור הרוחב להיות 1 מ'; בחדר מדרגות קיים עמוד בולט המפריע לתנועה חופשית; רוחב הפרוזדור המוליך למקלטים הוא 85 ס"מ, בעוד שלפי התקן אמור רוחבו להיות 1.1 מטר לפחות. בסה"כ קבע זלטין, כי ירידת ערך דירת נגבי, בגין כל הליקויים הנ"ל, עומדת על סך 9,200.- דולר נכון לינואר 1994. חפציבה הציגה את חוות דעתו של השמאי ברוך סער (להלן - "סער"), שגרס, כי לא נגרמה לדירת נגבי כל ירידת ערך. 3. א. בית המשפט קמא דחה את תביעת נגבי בכל הנוגע לירידת הערך. ב. בית משפט קמא דחה את עמדת זלטין בנוגע לקיר התומך, תוך שהוא מנמק כראוי קביעה זו, לנוכח חקירתו הנגדית של זלטין, אשר לא ידע אם חפציבה היא האחראית לבניית הקיר התומך ולא בדק אם הקיר נבנה בתחום המגרש עליו הוקם הבנין. זלטין אף לא מדד את המרחק בין הקיר התומך לבין המבנה, ולא שלל את האפשרות שהסתרת קרני השמש נובעת ממבנה סמוך ולא מהקיר התומך (עמ' 56 לפסה"ד). ג. בנוסף, דחה בית המשפט קמא את קביעת זלטין לענין אפשרות היווצרות נזילה מצינור הניקוז הפלסטי, לאחר שקביעה זו לא עמדה במבחן החקירה הנגדית. גם בממצא זה אין להתערב. ד. באשר לקביעות ביחס לרוחב המדרגות, רוחב הפרוזדור המוביל למקלטים וקיומו של עמוד בולט בחדר המדרגות, המפריע לתנועה חופשית - בית המשפט קיבל נתונים אלה כממצאים, לאחר שלא נסתרו בחוו"ד סער. ואולם, בית המשפט סבר, שאין בכך בכדי להביא לירידה בערך הדירה: "אדם סביר הבא לרכוש דירה אינו מודד את רוחב חדר המדרגות. רוב בני האדם העולים בחדר מדרגות לא יחושו באופן ממשי בפער של 13 ס"מ ולא סביר בעיני שיורידו עקב פער זה במחיר הדירה". (עמ' 57 לפסה"ד). ה. כזכור, זלטין התייחס גם לאי התאמות ברוחב הפרוזדור בתוך הדירה (86 ס"מ במקום 90 ס"מ) ובאורך אחד החדרים (363 ס"מ במקום 375 ס"מ). גם סטיות אלו לא הצדיקו, על פי פסיקת בית המשפט קמא, ובהתבסס על חוות-דעת סער - לפצות את נגבי בגין ירידת ערך. באשר לרוחב הפרוזדור נקבע, כי מדובר בסטיה בשיעור 2% בלבד. באשר לאורך החדר נקבע, כי אכן החדר קטן לעומת התכנית, אך שטח הדירה בכללותו לא קטן, שכן "השטח שמאחורי החדר" גדל. יצויין, כי מחוות הדעת של סער, כמו גם מחקירתו הנגדית, לא הוברר מהו אותו שטח ש"מאחורי החדר" שזכה להתרחב עקב צמצום החדר, האם זה חדר אחר, פרוזדור וכו'. 4. אין אנו סבורים, כי נגבי לא הוכיחו כל ירידת ערך. מדובר בסטיות ממשיות במידות של חללים, הן בתוך הדירה והן מחוץ לה. במיוחד משמעותית הסטיה באורך החדר וחפציבה לא הוכיחה, כי סטיה זו "תרמה" לחלל אחר תרומה שקולה כנגד הגריעה משטח החדר. כמו כן, יש משמעות להצרת חדר המדרגות, לקיומו של עמוד המפריע את חופש התנועה בחדר המדרגות ולהצרת הפרוזדור המוליך למקלטים, כאשר דווקא במקום זה נדרש רוחב מינימלי, כדי לשרת את דיירי הבנין בשעת חירום ובעת ריצה למקלטים. מדובר בליקויים שאינם ניתנים לתיקון ובפועל לא תוקנו, כך שלא יכולה שלא להיות להם השלכה על ערך הדירה. המבחן שננקט על ידי בית המשפט קמא בנדון, לפיו קונה סביר לא יחוש בליקויים - אינו המבחן הראוי. השאלה שיש לשאול היא, האם כאשר מוצגות בפני קונה סביר שתי דירות זהות, האחת - ובה הליקויים האמורים, והשניה - נטולת אותם ליקויים, הוא יעדיף את הדירה התקינה, או יבקש לנכות ממחירה של הדירה הלקויה. השאלה אינה אם קונה סביר יבחין בליקויים, אלא אם תהיה בעיניו משמעות כספית לקיום הליקויים, לאחר שאלה יפורטו בפניו. על פי מבחנים אלה נראה, כי אכן יש יסוד לטענה בדבר ירידת ערכה של דירת נגבי, הן בשל הליקויים המצויים בשטחה של הדירה עצמה, והן בשל הליקויים בבנין, המשליכים אף הם על ערך הדירה. 5. נותרה שאלת סכום הפיצוי המגיע בגין ירידת הערך. בא כוחה של חפציבה טען, כי לא ניתן ללמוד בענין זה מחוות דעת זלטין, שכן אין בה הבחנה בין סעיפי הליקוי השונים, מבחינת תרומתו של כל אחד מהם לירידת הערך. דא עקא, מה שהוחסר בחוות הדעת - הושלם בחקירתו הנגדית של זלטין, בעמ' 8-6 לפרטיכל מיום 02.09.97. השמאי הסביר כי העריך את שווי דירת נגבי לסך 132,000.- דולר בינואר 1994, כאשר הליקויים המפורטים בסעיף 4 לחוות הדעת תורמים לירידת ערך בשיעור 5% משווי הדירה, ומתוכם נזקפו 2.5% בגין הקיר התומך. הליקויים בבנין (המפורטים בסעיף 5 לחוות הדעת) הוסיפו עוד 2% משווי הדירה לירידת הערך. כאמור לעיל, סך כל ירידת הערך הוערכה על ידי זלטין בסכום של 9,200.- דולר, סכום המבטא ירידת ערך בשיעור 7% משווי הדירה האמור לעיל. כאשר אין לוקחים בחשבון את נושא הקיר התומך, אשר לגביו לא קיבל בית המשפט קמא את עמדת השמאי, נמצא, כי שומת הליקויים עומדת על 4.5% מערך הדירה. בהתחשב בדחיית עמדת השמאי לגבי צינור הניקוז הפלסטי, ובסטייה הקטנה יחסית ברוחב הפרוזדור שבתוך הדירה, נראה כי מן הראוי להכיר בירידת ערך, בגין כל שאר הליקויים, בשיעור 4% משווי הדירה, דהיינו - 5,280.- דולר, נכון לינואר 1994. השמאי מטעם חפציבה לא הציע הערכה אחרת, בין באשר למחיר הדירה ובין ביחס למשמעות הליקויים. על פניה, אין לומר, כי הערכת ירידת הערך (בגין הליקויים שהוכרו) בשיעור 4% משווי הדירה - היא בלתי סבירה. אכן, מדובר באומדן, שכן נתון זה לא התקבל על סמך השוואת עסקאות וכד', אך האומדן אינו בלתי סביר ולא נטענה בנדון טענה של ממש מצד חפציבה. לפיכך, יש להוסיף לפיצוי שנפסק לנגבי גם פיצוי בגין ירידת ערך בסכום של 5,280.- דולר. אכן, סכום זה נגזר משווי הדירה כפי שהוערך בשנת 1994. אין בפנינו נתון לגבי שוויה העדכני של הדירה למועד מתן פסק הדין, לאחר שאיש מהצדדים לא טרח להביאו בפני בית המשפט, וגם אין מדובר בסכום שהיה על חפציבה לשלמו כבר בשנת 1994. לפיכך, יהיה זה נכון לקבוע, כי הפיצוי בראש נזק זה ישולם על פי השער היציג של הדולר שהיה ידוע במועד מתן פסק דינו של בית המשפט קמא, וממועד זה יישא הפרשי הצמדה וריבית על הסכום בשקלים. 6. לסיום נושא זה של ירידת ערך, מן הראוי להתייחס לטענה נוספת שהעלתה חפציבה בטיעונה בערעור. לפי טענה זו, נגבי אינם זכאים לתבוע בגין הליקויים האמורים, משום שלא מסרו על כך הודעה במועד (סעיף 4א לחוק המכר (דירות) תשל"ג1973- וסעיף 1(ד) להסכם המכר). בית המשפט קמא התייחס לטענה זו בקבעו כי חפציבה זנחה אותה, שעה שלא חזרה עליה בסיכומיה שבכתב. אכן, עיון בסיכומי חפציבה שהוגשו לבית המשפט קמא מגלה שהטענה לא נטענה במפורש, למעט ציון העובדה שנגבי לא מסרו הודעה על הליקויים. לא נטען, כי בשל כך הם מנועים מלתבוע פיצוי בפריט זה או אחר, או בכלל. זאת ועוד, חפציבה הסכימה לתקן ליקויים שונים בדירה, ואכן התיקונים בוצעו בפועל. בעשותה כן, לא טרחה לציין במפורש כי אין בכך כדי לפגוע בטענתה בדבר העדר הודעה במועד, (השוו ע"א 4445/90 "עמיגור" (ניהול נכסים) בע"מ נ' מאיוסט ואח', דינים עליון כרך לד' 611, סעיף 8 לפסק הדין). משום כך נתפסה חפציבה כמי שויתרה על הטענה האמורה, ובדין קבע כך בית המשפט קמא. בכך שונה המקרה דנן מאותם מקרים שנדונו בפסקי הדין שחפציבה הפנתה אליהם בעיקרי הטיעון שלה. דירת צמח - ירידת ערך 7. טענות צמח בקשר לירידת ערך דירתם כלולות בכתב הערעור שכנגד שהגישו צמח בע"א 1501/00. עפ"י חוות-דעת השמאי זלטין בעניין דירת צמח, גרמו הליקויים ואי ההתאמות, שאינם ניתנים לתיקון, לירידת ערך בסכום של 5,900.- דולר. גם ביחס לדירה זו, ציין זלטין את ירידת הערך הנובעת מבניית הקיר התומך. כאמור לעיל, לא הוכחה הפגיעה האמורה. בדומה לכך, לא התקבלה קביעת השמאי בדבר ירידת הערך הנובעת מהעובדה שצינור ניקוז מי גשם עשוי פלסטיק ולא מתכת. ואולם, ביחס לדירת צמח נותרו בעינן קביעות השמאי זלטין בדבר הסטיות בחדר המדרגות (רוחב מדרגות 87 ס"מ במקום 1 מ', עמוד מפריע לתנועה חופשית ורוחב פרוזדור המוליך למקלטים, העומד על 85 ס"מ במקום 1.1 מ'). בחקירתו הסביר זלטין, כי שווי דירת צמח עומד אף הוא על 134,000.- דולר לינואר 1994, וכי חישב את ירידת הערך בגין כל הליקויים שפירט - על-פי 4.5% מהשווי. מתוך שיעור זה של ירידת ערך - 2.5% מקורם בנושא הקיר התומך. נותרו ליקויים הגורמים לירידה בערך הדירה בשיעור 2%. יש להוריד גם את "תרומת" צינור הניקוז לירידת הערך. במצב זה, ובהתבסס על השיקולים שפורטו לעיל ביחס לדירת נגבי, נראה כי יהא זה נכון לקבוע לצמח ירידת ערך בשיעור 1.8%, דהיינו בסכום של 2,412.- דולר, כערכם בשקלים על-פי השער היציג מיום 1.8.00 (יום מתן פסק-הדין) ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה. פיצוי בגין נזק לא ממוני 8. בית-המשפט קמא פסק לנגבי פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 5,000.- ש"ח, ולצמח נפסק פיצוי בראש נזק זה בסך 8,000.- ש"ח (עמ' 61-59 לפסק הדין). עפ"י המפורט בפסק-הדין, סכומים אלה הם סכומים סבירים שאין להתערב בהם, בהתחשב גם בפיצוי שנפסק בגין הליקויים ובטיב הליקויים שנמצאו. במובן זה יש לדחות את ערעוריהם של נגבי ושל צמח על מיעוט הפיצוי בראש נזק זה. ואולם, בסיום פסק-הדין נקבע, כי פריט הפיצוי בגין עוגמת נפש מתווסף לסכומים שנפסקו כפיצויים בגין ליקויים, באופן שגם הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ויתווסף לו מע"מ. על כך מלינה חפציבה. אכן, בהחלטה מיום 12.10.00, דחתה כב' השופטת דותן את בקשת חפציבה לקבוע כי אין להוסיף ריבית והצמדה על הפיצוי בגין עוגמת נפש. מאידך גיסא, בהחלטה הנ"ל התקבלה עמדת חפציבה שאין להוסיף לראש נזק זה מרכיב של מע"מ. אין לשלול את האפשרות העקרונית כי בית-משפט יעריך את סכום הפיצוי בגין נזק לא ממוני ליום הגשת התביעה וישערך את הסכום ליום פסק-הדין. ואולם, במקרה דנן נראה כי אם ייעשה כך, יהיה מדובר בפיצוי בסכום גבוה מהסביר בהתחשב במכלול נסיבות המקרה וביתר השיקולים שפורטו על-ידי בית-המשפט קמא, בעת שדן בסוגיה האמורה. אנו סבורים, כי סכומי הפיצוי האמורים לעיל (5,000.- ש"ח ו8,000.- ש"ח) הם סכומי פיצוי ראויים למועד מתן פסק-הדין. לפיכך אנו קובעים, כי נגבי זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 5,000.- ש"ח ליום מתן פסק-הדין בבית-משפט קמא. צמח זכאים לפיצוי בראש נזק זה בסך 8,000.- ש"ח ליום מתן פסק-הדין בבית-משפט קמא. פיצוי בגין איחור במסירת הדירה 9. בפסק-דינו של בית-משפט קמא נקבע כי חפציבה אחרה במסירת הדירה לנגבי בששה וחצי חודשים ופיצתה אותם עבור ארבעה חודשי איחור. בית-המשפט שלל את זכותם של נגבי לפיצוי בגין חודשיים ומחצה, מאחר שראה אותם כמי שויתרו על הפיצוי בגין התקופה האמורה (עמ' 64 לפסק-הדין). 10. באשר לצמח, הקביעה היתה, כי היה איחור של ששה חודשים ומחצה וניתן על-ידי חפציבה פיצוי עבור ארבעה חודשי איחור. גם במקרה זה המסקנה היתה, כי צמח ויתרו על יתרת הפיצוי מכיוון שבעבר דרשו פיצוי רק עבור ארבעה חודשים. 11. אין להתערב במסקנות אלו של בית-המשפט קמא, ולו מן הטעם שנגבי וצמח לא הוכיחו את סכום הפיצוי לו הם זכאים, שנקבע בהסכמי הרכישה כפיצוי בשיעור 60% מדמי שכירות ממוצעים לדירה בת מספר חדרים זהה לדירה שנרכשה (סעיף 13(ה) להסכמי הרכישה). זאת בנוסף לקביעותיו העובדתיות של בית-המשפט קמא, לפיהן ויתרו רוכשי הדירות על פיצוי בגין חודשיים ומחצה. דיור חלופי בעת ביצוע התיקונים 12. בחוות-דעת המומחה מטעם רוכשי הדירות - המהנדס ברגמן - לא נקבע כי יש צורך לפנות את הדירות בעת ביצוע התיקונים. אכן, בחוות-דעת המהנדס ברגמן הוערך הזמן הדרוש לביצוע תיקונים ב13- ימי עבודה, אך בשום מקום לא הוכח כי העבודות מחייבות סידור של דיור חלופי. בנוסף, גם לא הוכחה עלותו של הדיור החילופי. לפיכך, יש לדחות את ערעוריהם של נגבי ושל צמח בפריט הנדון. בידוד תרמי ברצפת הדירה של צמח 13. בנושא הטיפול בתופעה של התהוות טיפות מים על אריחי הריצוף, הנגרמת בשל כך שדירת צמח נמצאת מעל חללים סגורים ובשל העדר בידוד תרמי נאות, העדיף בית-המשפט קמא את חוות-דעתו של המומחה ברגמן שהוגשה מטעם צמח (על פני חוות-דעתו של המומחה גולדשטיין מטעם חפציבה). ברגמן הציע פתרון הכולל עקירת הריצוף. מכיוון שהמהנדס ברגמן לא קבע מהי עלותו של התיקון האמור, "נאלץ" בית-המשפט קמא, בלשונו, לקבל את עלות תיקון הליקוי שנקבעה בחוות-דעת גולדשטיין, בסך 1,000.- ש"ח (עמ' 48 לפסק הדין). יצוין, כי גולדשטיין הציע פתרון שונה מהפתרון שהציע ברגמן, שאינו כולל עקירת הריצוף. צמח, בערעורם שכנגד, מלינים על פסיקה זו. לשיטתם, לא היה מקום לקפחם לעומת נגבי, להם נפסק פיצוי, בגין הליקוי האמור, בסך 4,500.- ש"ח. 14. אכן, בכל הנוגע לדירת נגבי, נפסק פיצוי בסך 4,500.- ש"ח, אך גם סכום זה נלקח מחוות דעת המומחה מטעם חפציבה. בעניין דירת נגבי, התקבל על-ידי בית-המשפט הפתרון של ביצוע טיח תרמי על תקרות המפלס שמתחת לדירה (עמ' 53 לפסק-הדין). פתרון זה היה מקובל על דעת שני המומחים הנ"ל. כאמור, ביחס לדירת צמח, העדיף בית-המשפט את הפתרון של עקירת הריצוף (למעט רצפת חדר המגורים), שעל פניו הוא פתרון יקר יותר מביצוע טיח תרמי על תקרות המפלס שמתחת לדירה. יצוין, כי רצפת דירת צמח נמצאת מעל חללים סגורים (למעט רצפת חדר המגורים), בעוד שרצפת דירת נגבי נמצאת מעל קומת מחסנים ומקלט. מכאן האפשרות לטפל בליקוי בדירת נגבי על-ידי טיוח תקרת המחסנים והמקלט, מה שאינו אפשרי ביחס לדירת צמח. כך גם הסביר ברגמן בעדותו בעמ' 4 לפרטיכל מיום 2.9.97, בהוסיפו שהתיקון באמצעות טיוח תקרת החלל שמתחת לרצפה (האפשרי רק בדירת נגבי) הוא אכן זול יותר מהפתרון שהציע לדירת צמח. משנשלל הפתרון שהציע המהנדס גולדשטיין ביחס לדירת צמח, לא היה זה נכון לקבוע את עלותו של התיקון בדירה זו על-פי מה שקבע גולדשטיין. השאלה היא - האם ניתן לקבוע את עלות התיקון בהתבסס על נתונים אחרים? 15. במסמך מיום 14.9.97, שנכלל בין מוצגי צמח בערעור, פירט ברגמן את עלות התיקונים לכל אחד מסעיפי הליקוי שפורטו בחוות-דעתו. ביחס לליקוי הנדון, המתואר בסעיף 3.1 לחוות-הדעת, ננקב סכום של 1,000.- דולר (ללא מע"מ). קיימת מחלוקת בשאלה, האם המסמך הנ"ל היה בפני בית-משפט קמא? בפסק-הדין צוין במפורש, כי ברגמן לא קבע עלויות נפרדות לכל סעיף וסעיף בחוות-דעתו, ומכאן יש להניח שבית-המשפט לא עיין במסמך האמור. ואמנם, עיון בתיק בית-המשפט קמא מעלה כי המסמך האמור, שצורף על-ידי צמח כמוצג בערעור - לא מצוי בו. מסמך זה מופנה לעו"ד נתאי, בא כוחם של צמח ונגבי. לכאורה, לא היה ראוי שהמסמך יצורף למוצגים שהגישו צמח בערעור. מאידך גיסא, בוודאי שצמח אינם יכולים לטעון לפיצוי בגין פריט זה בסכום העולה על 1,000.- דולר, כמופיע במסמך האמור, והסתמכותם עליו, הגם שלא כדין, בודאי יוצרת כלפיהם מניעות מלטעון לסכום פיצוי מעל 1,000.- דולר. במצב שנוצר, בו הוכח קיום הליקוי ואומץ הפתרון שהוצע על-ידי ברגמן, אך המומחה מטעם צמח לא נקב בעלות תיקונו - יש לפצות את צמח על הצד הנמוך, אך אין לשלול כליל כל פיצוי. בפנינו מספר פרמטרים לקביעת הפיצוי - תיקון ליקוי דומה בדירת נגבי הוערך על-ידי המומחה מטעם חפציבה בסך 4,500.- ש"ח, אך עלות התיקון בדירת צמח אמורה להיות גבוהה יותר; צמח לא הוכיחו את עלות התיקון, אך בכל מקרה הם מנועים מלטעון לסכום העולה על 1,000.- דולר; אי-הוכחת העלות המדויקת של התיקון מחייבת פסיקת פיצוי על הצד הנמוך. (למצב של הוכחת עצם הנזק מבלי שיוכח שיעורו, שאז נפסק פיצוי על הצד הנמוך, ראו: ג' טדסקי (עורך), דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית, מהדורה שניה, עמ' 576). במצב זה אנו סבורים שיש לפסוק לצמח פיצוי בגין הליקוי האמור בסך 3,500.- ש"ח (במקום 1,000.- ש"ח שנפסקו בבית-משפט קמא). בהחלטה מיום 12.10.00, שניתנה לאחר מתן פסק-הדין, תוקן שיערוך הסכומים הנ"ל, שנקבעו על-פי חוות-דעת גולדשטיין, באופן שהם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.8.96 (מועד הגשת חוות-הדעת הנ"ל). התוצאה היא שבמקום פיצוי בסך 1,000 ש"ח, אנו פוסקים לצמח בגין הליקוי הנ"ל - פיצוי בסך 3,500 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 13.8.96 ובצירוף מע"מ כדין. ליקויים בריצוף - דירת נגבי 16. בית המשפט קמא הכיר בקיומם של ליקויים בריצוף בדירת נגבי (עמ' 53-52 לפסק-הדין). בית המשפט קבע, כי יש להעדיף בנדון את שנקבע בחוות-דעת ברגמן שהוגשה מטעם נגבי. ואולם, הואיל ולא נקבע בחוות-הדעת הנ"ל מהי עלות תיקון הליקוי - נפסק סכום של 1,500.- ש"ח, שהוא הסכום שנקבע על-ידי המהנדס מטעם חפציבה כעלות תיקון ליקויי הריצוף. על כך מערערים נגבי, בטענם כי ברגמן העריך את עלות תיקון הריצוף ב3,410.- דולר, ומן הראוי היה לפסוק להם פיצוי בסכום זה. 17. לעניין פריט ליקוי זה נטען על-ידי חפציבה, הן בבית-המשפט קמא והן בערעור, שכלל אין להכיר בתביעה בגין ליקויים בריצוף. טענה זו מבוססת על כך, שבא כוחם של נגבי הצהיר לפרטיכל שאין הוא תובע בגין ליקויים שנזכרו רק בחוות-דעתו של ברגמן, אשר הוגשה לאחר שחפציבה ביצעה תיקונים בדירה (במהלך הדיון בתובענה), אך לא נזכרו בחוות-הדעת שצורפה לכתב התביעה ואשר נערכה על-ידי גוטמן (עמ' 1 לפרטיכל מיום 2.9.97). בחוות-דעתו של גוטמן הוזכרו ליקויים שונים בריצוף, אך לא נזכר במפורש שהם נובעים מהתפוררות אגרגטים בחדר השינה, כפי שהוזכר על-ידי המהנדס ברגמן. מכאן טענתה של חפציבה. אנו סבורים, כפי שקבע בית המשפט קמא, כי די היה בהתייחסותו של גוטמן לליקויים בריצוף, כדי שתפתח בפני נגבי הדלת לטעון בעניין זה. העובדה שברגמן הזכיר סוג ליקויים שונה - אינה מונעת לתבוע לגבי ליקויים בריצוף. ההפנייה לחוות-דעתו של גוטמן היא לראשי הנזק ולא לפרטיהם הטכניים (ראו האמור בעמ' 45 לפסק-הדין). 18. כאמור, נפסק לנגבי פיצוי בסך 1,500.- ש"ח בגין הליקויים בריצוף, על יסוד ההנחה שלא נקבעה עלות הפיצוי בנדון על-ידי ברגמן. כפי שכבר הוזכר, דף פירוט העלויות המתייחס לכל סעיף וסעיף, שערך ברגמן - לא היה בפני בית-משפט. נגבי לא היו רשאים לצרפו למוצגיהם שבערעור. ואולם, בחוות-דעת ברגמן שהוגשה לבית-משפט השלום, מצוי סיכום עלויות לגבי כל פרק. בפרק הריצוף והחיפוי - עלות התיקון היתה 3,410.- דולר (עמ' 10 לחוות-הדעת). סכום זה מתייחס לכל סעיפי הליקוי שבפרק 2 לחוות הדעת, שעניינו ריצוף וחיפוי. בית-המשפט קמא אימץ את כל האמור בפרק זה, למעט נושא הימצאותו של לוח שיש מוגבה בכניסה לדירה (סעיף 2.3 לחוות-דעת ברגמן). מדובר בליקוי שעלות תיקונו אינה גבוהה. לפיכך, ניתן היה להתייחס לסך כל עלות תיקון הליקויים בפרק הריצוף והחיפוי כפי שנקבעה על-ידי ברגמן, ולהפחית ממנה סכום שיבטא את נושא לוח השיש האמור, גם אם סכום זה ייקבע על-פי אומדן. אם סך כל עלות התיקונים בריצוף הוערכה בסכום של 3,410.- דולר, נראה כי אם יופחת סכום של 200 דולר בגין לוח השיש - יהיה מקום לפצות את נגבי בסכום של 3,210.- דולר בגין ליקויי הריצוף. כפי שהובהר בהחלטה המתקנת מיום 12.10.00 - הפיצוי שנפסק בהתבסס על הסכומים שננקבו בחוות-דעת ברגמן, יתורגם לשקלים על-פי השער היציג ביום מתן חוות-דעת ברגמן (3.116 ש"ח לדולר). לפיכך, במקום הפיצוי בסך 1,500.- ש"ח שנפסק לנגבי בפרק הריצוף והחיפוי, אנו פוסקים פיצוי בסכום של 10,002.- ש"ח (3,210 X 3.116), ולסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.12.95 (מועד מתן חוות-דעת ברגמן) וכן מע"מ. שכר טרחה והוצאות 19. נגבי וצמח מערערים על כך שבית-המשפט קמא פסק לזכותם שכר טרחת עורך-דין בסכום 6,000.- ש"ח ליום פסק-הדין, סכום, שעפ"י טענתם, נופל מהתעריף המינימלי. כמו כן מערערים הנ"ל על כך, שלא זוכו במלוא הוצאותיהם. בפסק-הדין נקבע כי נגבי וצמח לא הוכיחו מה היתה עלות חוות-דעת ברגמן, ונפסק לכל אחד מהם סך של 1,000.- ש"ח בגין הוצאה זו, בתוספת הפרשים מיום חוות-הדעת. בית-המשפט לא פסק לתובעים החזר ההוצאות עבור חוות-הדעת של גוטמן (שצורפה לכתב התביעה), מהטעם שהם זנחו חוות-דעת זו. לא נפסקו גם הוצאות עבור חוות-דעת זלטין, מאחר שבית-המשפט פסק שאין לפצות בגין ירידת ערך. מאידך גיסא, חפציבה חויבה להחזיר לנגבי ולצמח את מלוא אגרת המשפט. בית-המשפט קמא נימק בהרחבה מדוע לא היה מקום לזכות את נגבי וצמח במלוא שכר טרחת עורך-הדין, ותלה זאת בתקלות רבות שנגרמו במהלך הדיון עקב מהלכי התובעים ומחדליהם. 20. חפציבה אף היא מערערת בנושא הוצאות המשפט. חפציבה מציינת כי התביעה הועמדה על סך 222,000.- ש"ח (454,864.- ש"ח ליום פסק-הדין) אך התובעים זכו רק בכ20%- מסכום התביעה. 21. בערעור הוספו לנגבי ולצמח סכומי פיצוי שונים והופחת הפיצוי שנפסק להם בגין נזק ללא ממוני. בסך הכל בעקבות הערעור חויבה חפציבה בסכומים נוספים שעליה לשלמם לנגבי ולצמח. ואולם, גם בפנינו התגלו תקלות לא ראויות במהלך הצגת עמדותיהם של צמח ונגבי. די אם נזכיר את דבר התבססותם על מסמך שלא הוצג בבית-משפט קמא ונכלל בין המוצגים שצורפו לערעור. נציין עוד, כי עיקרי הטיעון שהוגשו מטעם צמח ונגבי התייחסו, על פני עמודים רבים ביותר, לסוגיות משפטיות שכלל אינן רלבנטיות לערעורים דנן (האם ניתן לפסוק פיצוי בגין ירידת ערך גם מקום שבו מדובר בירידת ערך עקב ליקוי שתוקן, וכן בהפניה למספר רב של פסקי דין העוסקים בירידת ערך של דירה עקב רטיבות, כאשר אין טענה לרטיבות בחוות הדעת של זלטין). במצב זה אין אנו רואים לנכון להתערב בסכום שכר טרחת עורך-הדין שנפסק בבית-משפט קמא. בשל ההגזמה הרבה שהיתה בסכומים שנתבעו לעומת מה שנפסק, יש להחזיר לצמח ולנגבי רק מחצית מאגרת המשפט ששילמו בבית-משפט השלום (בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום התשלום) ולא את מלוא האגרה. 22. באשר להוצאות ושכר-טרחה בערעור - למרות שבסך הכל נוסף לצמח ולנגבי סכומי פיצוים נוספים, הרי שבשל התקלות הנ"ל, ומכיוון שטענות שני הצדדים התקבלו, החלטנו שכל צד ישא בהוצאותיו. סיכום 22. על יסוד כל האמור לעיל אנו פוסקים כי פסק-דינו של בית-משפט קמא ישונה באופן הבא: א. לנגבי יתווסף פיצוי בגין ירידת ערך בסכום בשקלים השווה ל5,280.- דולר, לפי שער יציג מיום 1.8.00, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד הנ"ל. ב. לצמח יתווסף פיצוי בגין ירידת ערך בסכום בשקלים השווה ל2,412.- דולר, לפי שער יציג מיום 1.8.00, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד הנ"ל. ג. סכום הפיצוי בגין נזק לא ממוני לנגבי יעמוד על 5,000.- ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק-הדין בבית-משפט קמא, 1.8.00 (במקום מה שנפסק בבית-המשפט קמא). ד. סכום הפיצוי בגין נזק לא ממוני לצמח יעמוד על 8,000.- ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק-הדין בבית-משפט קמא, 1.8.00 (במקום מה שנפסק בבית-המשפט קמא). ה. סכום הפיצוי בגין הליקוי בבידוד התרמי ברצפת דירת צמח, יעמוד על 3,500.- ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.8.96 ובצירוף מע"מ כדין (במקום מה שנפסק בבית-המשפט קמא). ו. סכום הפיצוי בגין ליקויים בריצוף בדירת נגבי, יעמוד על 10,002.- ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.12.95 ובצירוף מע"מ כדין (במקום מה שנפסק בבית-המשפט קמא). ז. נגבי וצמח יהיו זכאים להחזר מחצית האגרה ששולמה בבית-משפט השלום, ולא להחזר מלוא האגרה כפי שנפסק. אין צו להוצאות בערעורים. בנק מלווה