אחת הדרכים המומלצות להבין דיני ביטוח היא לעיין בפסקי דין - להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופט יעקב וגנר בבית משפט השלום בחיפה העוסק בנושא ביטוח חיים - אי גילוי מחלה בהצהרת בריאות - סרטן הערמונית הרקע העובדתי : התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבעת לתשלום תגמולי ביטוח המגיעים לו לטענתו מכוח חוזה ביטוח שרכש אצלה וזאת בעקבות אירוע ביטוחי שאירע. בין יתר הכיסויים שרכש התובע בחוזה הביטוח היה ביטוח "קרן אור טופ" (מחלות קשות) המעניק סכום חד פעמי (75,000 ₪ נכון למועד הוצאת הפוליסה) במקרה של גילוי מחלה מהרשימה המצויינת בפוליסה. הנתבעת כפרה בזכותו של התובע לתגמולי ביטוח וטענה טענות רבות ובהם טענות כי לא חלפו 90 ימי תקופת הכשרה, עד ליום גילוי המחלה. וכן כי התובע העלים ממנה את המידע המלא לגבי עברו הרפואי שאילו היה מגלה אותם הם כמבטח סביר היו נמנעים כליל את קבלתו לביטוח. הצהרת הבריאות עליה חתם התובע העלים ממנה מידע רב ומהותי לגבי מחלותיו ועברו ואף הטעה אותה במפורש. וכי המידע הועלם בכוונת מירמה וגם בכך יש כדי לפטור את הנתבעת מכל חבות בהתאם להוראת סעיף 7(ג)(1) לחוק העובדות הצריכות לעניין הן אלה. התובע חתם ביום 01.05.03 על הצעה לביטוח חיים עם הנתבעת, אשר לפיה הופקה פוליסה מס' 0 - 1213618 (להלן: "הפוליסה"). בין יתר הכיסויים שרכש התובע בפוליסה היה ביטוח "קרן אור טופ" (מחלות קשות) המעניק סכום חד פעמי (75,000 ₪ נכון למועד הוצאת הפוליסה) במקרה של גילוי מחלה מהרשימה המצויינת בפוליסה. מספר ימים לאחר מכן התובע חש מחושים בגופו ועל כן פנה לד"ר פרידמן. לאחר מעקב ובדיקות נמסר לתובע כי מדובר בדלקת שגרתית והוא טופל בכדורים. התובע שהמשיך לחוש במחושים, שב ופנה לד"ר פרידמן מספר פעמים, אך ללא הואיל וללא שיפור בהרגשתו. לפיכך התובע פנה לאחר מס' חודשים לרופא אחר, ד"ר זיוון, לצורך בדיקה נוספת בדיקתו של ד"ר זיוון העלו כי ככל הנראה אכן מדובר בדלקת רגילה, אולם מאחר והתובע חזר והתלונן על כאב, נשלח לביצוע בדיקת ביופסיה. ביום 12.08.03 התגלה כי התובע סובל ממחלת סרטן הערמונית (להלן: "המחלה"). התובע פנה לנתבעת בדרישה לתשלום תגמולי הביטוח אולם נענה בשני מכתבי דחייה (להלן: "מכתבי הדחיה"). בתחילה הנתבעת סירבה בנימוק כי לא עברה תקופת האכשרה של 90 יום (ראה נספח ג' לסיכומי התובע). לאחר מכן טענה הנתבעת כי בנוסף לנימוק הראשון, התובע לא ציין בהצהרת הבריאות עליה חתם, בעיות רפואיות מהן סבל לכאורה לפני כריתת ההסכם, ועל כן הפר את חובת הגילוי (ראה נספח ד' לסיכומי התובע). לאור האמור הנתבעת ביטלה את הפוליסה מתחילתה. הצדדים הסכימו להגיש את סיכומיהם ומסמכיהם ללא חקירות ופסה"ד ינתן על יסוד המסמכים והסכומים הדיון בבית המשפט : שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים והגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל כפי שיובהר להלן. ראשית אתייחס לטענות התובע כי יש למחוק מכתב הגנתה של הנתבעת כל טענה שאינה מתייחסת לטענות בהן השתמשה המשיבה בדחייתה את תביעתו לקבלת תגמולי ביטוח. הפיקוח על הביטוח מוסדר בחוק הפיקוח על עסקי הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הפיקוח"), כאשר התכלית העיקרית של חוק הפיקוח היא הגנה על ציבור המבוטחים מפני המבטחים. מלאכת הפיקוח על עסקי הביטוח נתונה בידיו של המפקח על הביטוח השואב את סמכויותיו משני מקורות עיקריים: חוק הפיקוח, ומכללי הסמכות הטבועה, קרי, סמכות הנובעת מעצם אחריותו כמפקח על הביטוח. כלי עיקרי המשמש את המפקח על הביטוח ביישום מדיניותו הוא "חוזרי המפקח". חוזרים אלה מסדירים תחומים שונים הנוגעים לשוק הביטוח כולו (ראה: י. אליאס, דיני ביטוח (מהדורה ראשונה, התשס"ב - 2002), עמ' 761 - 765). חוזרי המפקח אינם בגדר חקיקה ולפיכך הפרשנות של הטקסט המשפטי תעשה בעיקר על פי תכליתו המוצהרת של החוזר הנסמכת על מטרתם של חוק הפיקוח הנ"ל, וחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח") שהם חוקים צרכניים בעיקרם סמכויותיו של המפקח על הביטוח ומעמדם של "חוזרי המפקח" הוסדרו בבג"צ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח נ' המפקח על הביטוח . תק-על 2000(3), 962, בו קבע כב' השופט זמיר, את הקביעות הבאות (עמ' 971 לפס"ד): "פירוש רחב של סמכות המפקחת מתבקש גם מתכלית החוק. התכלית של חוק הפיקוח היא, בראש ובראשונה, להגן על המבוטחים.... לאור תכלית זאת, לא יהיה זה ראוי לתת לסמכות המפקחת פירוש צר .... פירוש צר כזה ימנע הגנה נאותה מציבור המבוטחים בניגוד לתכלית החוק. לכן, גם מטעם זה הפירוש הצר אינו פירוש ראוי.... אי לכך, יש לדחות את הטענה של חברות הביטוח כי למפקחת אין סמכות להתערב ביחסים החוזיים שבין חברות הביטוח לבין המבוטחים באמצעות הסדר כללי...". סמכותו של המפקח על הביטוח לקבוע הסדר כללי, מקורה בקביעת הסמכות המקיפה שהוענקה למפקח על הביטוח בהוראות סעיפים 60 עד 62 לחוק הפיקוח, המעניקות למפקח סמכות בירור תלונות הציבור כנגד פעולת מבטח או סוכנו, לצד ההוראות המגבילות את אופן פעולתו של המבטח ו/או סוכנו - הגבלות שפורטו על-ידי המחוקק הראשי - הן בשלב המשא ומתן לקראת התקשרות חוזית והן בהגבלות בתוכנו של החוזה לרבות הגבלות על דרך התנהגות היכולה להוביל לעוולה בנזיקין (ראה: ע"ש (חיפה) 714/01 - יוסלבסקי אפרים נ' מדינת ישראל / המפקח על הביטוח ההתערבות ביחסים החוזיים, ככל שאלה קיימים בחוזה הביטוח, קיימים כבר במסגרת ההסדר החקיקתי הראשי, לא רק בחוק הפיקוח אלא גם בחוק חוזה ביטוח. ולכן, המפקח לא רק רשאי לעשות שימוש בסמכות הוצאת החוזר, אלא יש צורך בכך, במיוחד כאשר שיקול הדעת שניתן למפקח בהפעלת סמכות הפיקוח לרבות סמכות מעין שיפוטיות בהטלת סנקציות משמעותיות על סוכני הביטוח וחברות הביטוח הוא רחב ביותר (ראה: רענן הר-זהב, המשפט המינהלי הישראלי (תשנ"ז-1996) עמ' 126-127, וכן ראה בג"ץ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל ואח' נ' המפקח על הביטוח ואח' פ"ד נה(3) 625, בעמ' 643 - 644). לפיכך, אין ספק כי הנחייתה של ה מפקחת על הביטוח מיום 9.12.98, העומדת בבסיס הבקשה, הייתה הנחייה המצויה בתחום סמכותה של המפקחת ולה תוקף מחייב הכלל-חובתו של המבטח לפרט את נימוקי הדחייה : התובע במקרה שלפניי, כאמור סומך טענותיו על הנחיות ה מפקחת על הביטוח כפי שנוסחו בהחלטה מיום 09.12.1998 (להלן: "הנחיות המפקחת") ובמיוחד על סעיף 4 להנחיות הקובע: " ...כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת לעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה...". ההנחיה הספציפית הנוגעת לחובה המוטלת על המבטחת לפרט בפני המבוטח את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה, נדונה פעמים רבות (ראה: בש"א 12838/02 בת"א 739/01 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה (להלן: "ענין נטופה"),מפי כב' השופט כהן; בר"ע 1182/05, 1191/05 אסולין חביב נ' הפניקס הישראלי ואח', (להלן: "ענין אסולין"), מפי כב' השופטת שרה דותן; ת"א (חיפה) 12161/03 ג'רוס נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, מפי כב' השופט פיש; בש"א 174192/05 בת"א 15689/05 (ת"א) חדד נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, מפי כב' השופטת טולקובסקי, ת"א (ת"א) 40449/05 קלר אורן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, מפי כב' השופטת מיכל ברק נבו הדברים סוכמו ע"י השופטת דותן בענין אסולין: "חובת תום הלב בניהול משא ומתן בעת שנדרש ביצועו של חוזה ביטוח היא העומדת ביסוד ההנחיה ומטרתה לשים קץ לתופעה של מניעת מידע מן המבוטח ביחס לנימוקים לדחיית תביעתו או דחיית תביעות ללא הנמקה סבירה ו"שליפתן" של טענות מפתיעות בכתב ההגנה. .... מעבר לדרוש אציין, כי להשקפתי, מטרת ההנחיה היא לחייב את המבטחת לבדיקה יסודית של כל תביעה, אותה היא שוקלת לדחות, ובכך למנוע ניצול כוחה הכלכלי העדיף על פני המבוטח אשר לא אחת מותש מהמשא ומתן העקר ומוכן להגיע להסדר פשרה שאינו משקף את נזקו וזכויותיו. אם אכן יפעלו המבטחות על פי ההנחיה ויבדקו את העובדות באופן יסודי, יהיה בכך כדי למנוע הודעות דחייה בלתי מבוססות כפתח למשא ומתן בו יש לחברה יתרון ברור על המבוטח." בפסיקה בעניין נטופה נקבעו שני מקרים בהם יהיה קשה להפעיל את הסנקציה: כאשר מדובר בדחייה בשל עובדות שנודעו למבטחת לאחר שדחתה את התביעה, ומקרה שבו הסנקציה תרחיב את מסגרת הכיסוי הביטוחי גם על סיכונים שמלכתחילה לא היו מבוטחים על פי חוזה הביטוח. האם מתקיימים במקרה שלפנינו החריגים שנמנו בפסיקה? בעניין שלפניי, אין מחלוקת כי לא מדובר במקרה זה בחריג המתייחס לעובדות חדשות, שלא היו ידועות למבטחת בעת משלוח מכתב הדחייה. כבר בעת שליחת מכתב הדחייה הראשון ידעה הנתבעת כי התובע חולה במחלת הסרטן, ובעת שליחת מכתב הדחייה השני הנתבעת הייתה מודעת כבר לעברו הרפואי של התובע. מקריאת מכתבי הדחייה עולה כי הנתבעת דחתה את התביעה כאשר היא אינה מציינת כלל טענה כי חל שינוי במצבו הרפואי של התובע בין מועד החתימה על הצהרת הבריאות הראשונה ועד למועד כריתת החוזה החריג מהכלל : כעת יש לבחון האם מדובר בתניה המחריגה את הכיסוי הביטוחי, וזאת כאשר קיום התניה הלכאורית ברור וגלוי גם למבוטח. אם התשובה לשאלה זו חיובית לא ניתן לחסום את דרכה של הנתבעת לעלות את הטיעון כי חל שינוי במצבו הרפואי של התובע בין מועד החתימה על הצהרת הבריאות ועד למועד כריתת החוזה. הטעם לכך הוא, שהפעלת הסנקציה שנקבעה בהנחיית המפקחת תרחיב את מסגרת חוזה הביטוח ותעניק למבוטח כיסוי ביטוחי שאינו זכאי לקבל על פי חוזה הביטוח לאחר שבחנתי את העניין שלפני אני סבור שלא הייתה לנתבעת כל מניעה לפרט טענתה כי חל שינוי במצבו הרפואי של התובע בין מועד החתימה על הצהרת הבריאות הראשונה ועד למועד כריתת חוזה ביטוח בשעה שדחתה את תביעתו לתגמולי הביטוח. בכך שהנתבעת לא פירטה במפורש את סיבת הדחייה של התביעה היא פעלה בניגוד למגמה של הרחבת חובת הגילוי של המבטח כלפי המבוטח, כחלק מחובת תום הלב, המוטלת על המבטח (ראה: ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ' ואח' נ' ישר, פ"ד מט (2) 749, עמ' 767; וכן רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חביב אסולין . תק-על 2006(2), 1259 ,עמ' 1262). באשר לטיעוניה של הנתבעת על פגיעה בזכות הגישה לערכאות אומר רק כי זכות זו חשובה ככל שתהיה, אינה זכות מוחלטת והנחיות המפקח, והפרשנות שניתנה להן בפסיקה, שומרות על אותו איזון עדין אשר נותן מקום לזכויותיהם של שני הצדדים. אשר על כן, במקרה שלפני הנני סבור שיש להפעיל את הסנקציה הקבועה בהנחיית ה מפקחת על הביטוח, בכל הנוגע לטענה כי חל שינוי במצבו הרפואי של התובע בין מועד החתימה על הצהרת הבריאות הראשונה ועד למועד כריתת החוזה הטענה להפרת חובת הגילוי וכוונת מרמה : לאור האמור, נותר כעת להכריע בשאלות הנוספות העולות מטענות הצדדים; הראשונה שבהן היא האם התובע עמד בחובת הגילוי הנדרשת ממנו, שכן אם הפר חובה זו והנתבעת זכאית לתרופות האמורות בסעיף 7 לחוק חוזה ביטוח, אזי תביעתו של התובע תדחה. במידה ויתברר כי התובע עמד בחובת הגילוי יש להמשיך ולבחון מהו המועד בו מתחילה תקופת האכשרה, האם מקרה הביטוח חל בפריצת המחלה או בגלויה. וכן מהו המועד שבו התגלתה מחלת הסרטן חובת הגילוי בשלב הטרום חוזי נגזרת מהחובה הכללית לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה. חובת הגילוי החלה במישור היחסים בין המבוטח למבטחת מוסדרת בסעיפים 6 - 8 לחוק חוזה ביטוח. חובת הגילוי המוטלת על המבוטח קבועה בסעיף 6 לחוק שזה לשונו:"...6. חובת גילוי (א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה. (ב) שאלה גורפת הכורכת ענינים שונים, ללא אבחנה ביניהם, אינה מחייבת תשובה כאמור אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה. (ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה..." סעיף 7 לחוק פורש את תוצאותיו של אי הגילוי, שבמרכזן הזכות לבטל את החוזה, בקבעו: "...7. תוצאות של אי-גילוי (א) ניתנה לשאלה בענין מהותי תשובה שלא היתה מלאה וכנה, רשאי המבטח, תוך שלושים ימים מהיום שנודע לו על כך וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח. (ב) ביטל המבטח את החוזה מכוח סעיף זה, זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר הביטול, בניכוי הוצאות המבטח, זולת אם פעל המבוטח בכוונת מרמה. (ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה : (1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה ; (2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח סעיפים אלו לחוק חוזה הביטוח קובעים דין מיוחד לגבי חובת הגילוי המוטלת על המבוטח בשלב הטרום חוזי. חובת הגילוי חלה בשני מישורים, במישור הראשון היא אוסרת על מצג שווא ובמישור השני היא מחייבת גילוי יזום. איסור מצג השווא, מטיל חובה על המבוטח להשיב לשאלות עליהן נשאל ע"י המבטחת תשובות מלאות וכנות ואילו חובת הגילוי היזום היא החובה המוטלת על המבוטח שלא להסתיר מהמבטח בכוונת מירמה, מידע בעניין מהותי (ראה: י. אליאס, דיני ביטוח (מהדורה ראשונה, התשס"ב - 2002), עמ' 155). סעיף 6 לחוק חוזה ביטוח מציב למעשה שלושה תנאים כדי שאי-הגילוי ייחשב כתשובה שאינה מלאה וכנה: א) הסתרת עניין המוגדר כ"מהותי"; ב) המבוטח יודע שהעניין אותו הסתיר הוא ענין מהותי; ג) ההסתרה על ידי המבוטח נעשתה בכוונת מרמה (ראה: ע"א 1845/80 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ז(5), 661, עמ' 671). הפסיקה קבעה כי החובה המוטלת על פי סעיף 6(ג), הינה חובה עצמאית ונוספת לזו הקבועה בסעיף 6(א). לאמור, המבוטח אינו רשאי להעלים בכוונת מרמה עניין מהותי, גם אם לא נשאל על כך מפורשות במסגרת הצעת הביטוח (ראה: ע"א 1530/02 - מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית, פ"ד נח(6), 822 ,עמ' 834-835; וכן ע"א 282/89 - שמואל רוטנברג ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מו(2), 339 , עמ' 354). המבחן לקיומו של התנאי הראשון הוא אובייקטיבי ונקבע על-פי קנה המידה של מבטח סביר. שני המבחנים האחרים הם סובייקטיביים וקשורים לשאלת מצבו הנפשי של המבוטח. סעיף 6(א) לחוק חוזה ביטוח אינו דורש מצב נפשי מסויים של המבוטח, אחת היא אם התשובה הלקויה נובעת מזדון, רשלנות או תום לב (ראה: י. אליאס, דיני ביטוח (מהדורה ראשונה מן הכלל אל הפרט : התובע, במסגרת הצעת הביטוח הצהיר על מצב בריאותו (נספח א לסיכומי התובע). התובע נשאל על עניינים מהותיים שיש בהם להשפיע על מבטח סביר לכרות את החוזה. האם די היה בתשובותיו של התובע בהצהרת הבריאות כדי לצאת ידי חובת הגילוי הקבועה בסעיף 6 לחוק חוזה הביטוח? כאמור, הנתבעת טוענת כי התובע לא עמד בחובת הגילוי שכן מבירור שערכה עולה כי מחלת האולקוס ממנה סבל התובע הייתה פעילה עובר לחתימת התובע על ההצהרה, למרות שטען כי כבר אינה פעילה. כמו כן התובע איבד בשנה עובר לחתימתו על ההצהרה ממשקלו ועדיין ענה על שאלה בנדון בשלילה, הוא טופל תרופתית בחשד לאוטם מוחי וכן היה בטיפול פסיכאטרי וטופל בתרופות פסיכאטריות. בנוסף, סבל מכאבים אשר בגינם הלך להיבדק, ולא דיווח עליהם, עוד לפני החתימה על הצהרת הבריאות הראשונה עיון מדוקדק בהצהרת הבריאות מעלה כי יש לבחון בעיקר את תשובות התובע לשאלות מספר 1, 8, 11, 15 ו - 16 להצעת הביטוח, שנוסחו כך:"...1. האם חל שינוי במשקלך בשנה האחרונה? 8. האם נבדקת בשנתיים האחרונות על ידי רופא כל שהוא? (פרט סיבה, תוצאות וטיפולים). 11. האם עברת בדיקה כל שהוא לגילוי גידול סרטני....? 15. האם אתה חולה כעת במחלה כל שהיא או שידוע לך שיש הפרעה בריאותית כלשהי? 16. האם אתה מקבל טיפול רפואי שכולל תרופות על שאלות 8, 15 ו - 16 השיבה התובע בחיוב, תוך שהיא מציין כי צירף סיכום רפואי בכתב. על שאלות 1 ו - 11 ענה התובע בשלילה. הדרישה היא שמבוטח ישיב לשאלות שנשאלות בצורה מלאה כאשר תשובותיו נבחנות באמות מידה אובייקטיביות. אין חולק כי תשובה שאינה נכונה נכנסת בגדרו של סעיף 6(א), אולם די לעניין סעיף זה שהתשובה לא הייתה מלאה. תשובה חלקית של מבוטח לשאלון, המגלה רק חלק מהעובדות אך מסתירה עובדות אחרות, מהווה תשובה שאינה מלאה (ראה: י. אליאס, דיני ביטוח (מהדורה ראשונה, התשס"ב - 2002), עמ' 165). כאמור התובע צירף סיכום רפואי בכתב המפרט את מצבו הרפואי בשאלות להן השיב בחיוב. סיכום המצב הרפואי שצירפה הנתבעת לתצהיריה הוא מסמך אחד בלבד אשר מציין כי התובע סובל מבעייה בעמוד שדרה הצווארי (ראה נספח לתצהירי הנתבעת). המסמך לא פירט את כל אותם בעיות נוספות מהם סבל התובע וזאת למרות שהתובע נשאל על כך ישירות, וענה על כך בחיוב וציין כי הוא מצרף סיכום רפואי. אם זה הוא המסמך היחידי שצירף התובע לפירוט תשובותיו החיוביות, אין הנתבעת יכולה להלין אלא על עצמה שלא ביקשה עוד במועד קיבול ההצעה, פירוט נוסף, שכן ברור לכל ולא צריך להיות חתם רפואי לשם כך, שלאור תשובותיו החיוביות של התובע על שאלות 8, 15 ו - 16, נדרש פירוט נוסף. באשר לתשובותיו השליליות של התובע לשאלות 1 ו - 11, אכן, לגבי הירידה במשקל נמצא תיעוד רפואי אחד המציין כי התובע ירד בין 4 ל - 5 ק"ג. אכן, ירידה זו במשקל הייתה צריכה להיות מצויינת בהצהרת הבריאות, אולם אינני סבור כי ירידה זניחה יחסית של 4 - 5 ק"ג, הייתה משנה לכאן או לכאן בנוגע לקבלתו של התובע לביטוח, ומוכן אני לצאת מתוך הנחה כי התובע ענה בשלילה לשאלה זו היות ולא ייחס לירידה הקטנה במשקלו חשיבות מספקת. באשר לשאלה 11, ברור לכל כי במועד מילוי הצהרת הבריאות, התובע כלל לא היה מודע לאפשרות כי הוא סובל ממחלת הסרטן, ואף רופאיו באותה התקופה לא סברו כך הנטל הרובץ על מבטחת להוכחת סייג לחבותה : הכלל לעניין נטלי ההוכחה בתביעות ביטוח הוא כי נטל השכנוע בדבר קרות מקרה הביטוח מוטל על המבוטח, בעוד שעל המבטחת, הטוענת לפטור מאחריות, הנטל להוכיח קיומו של סייג לאחריות. מידת ההוכחה הנדרשת, מצד המבוטח והמבטחת כאחד, היא זו של מאזן ההסתברויות. כל צד צריך להרים את הנטל המוטל עליו באמצעי ההוכחה הקיימים במשפט האזרחי (ראה: י. אליאס, דיני ביטוח (מהדורה ראשונה, התשס"ב - 2002), עמ' 661 - 663). החשיבות של קביעת נטל השכנוע היא בכך שאם בסוף המשפט העריך בית המשפט שההוכחות של הצדדים הן שקולות ומאוזנות, כי אז יכריע את הדין לרעת הצד הנושא בנטל השכנוע שכן הכלל הוא "המוציא מחברו - עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג ,יא). אין כלל ספק כי התובע הוכיח את קרות מקרה הביטוח, קרי היותו חולה במחלת הסרטן. כעת עובר הנטל לנתבעת, המבטחת, להוכיח כי היא פטורה מתשלום תגמולי הביטוח. על מנת שהנתבעת תוכיח את טעעתה, עליה להביא עדות המספקת להוכיח את טענתה הוכחה לכאורה. זהו נטל הבאת ההוכחות (ראה: ד"נ 4/69 - יצחק נוימן ואח' נ' פולה פסיה כהן לטענת הנתבעת השאלות אשר נשאל התובע נסבו על עניין מהותי היורד לשורשה של ההתקשרות הביטוחית, שכן הנתונים שהיה על התובע לספק לנתבעת - בתשובה לשאלות מפורשות שנשאל - היה בהן כדי להשפיע על שיקול דעתה אם בכלל ליצור את ההתקשרות החוזית, ואם כן באילו תנאים. הפרטים המסויימים שהועלמו לטענת הנתבעת על ידי התובע מנעו ממנה לראות את התמונה הביטוחית הנכונה, לשקול את סיכוניה ולהחליט אם בכלל או באילו תנאים היא תכרות את חוזה הביטוח בנתוני הפתיחה המיוחדים לעניין זה. לטענתה אף מבטח סביר לא היה מתקשר עם התובע באותו חוזה אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע על המצב לאמיתו, ולעניין זה אין נפקא מינה אם תשובותיו החסרות לטענתה של התובע להצהרת הבריאות ניתנו בתום לב או בזדון. לחיזוק טענתה הגישה הנתבעת תצהיר עדות ראשית של הגב' ניבה ליפשיץ, חתמת ביטוח חיים בהכשרתה וכן מנהלת מחלקת תביעות ביטוח חיים, שקבעה כי לאור ההסטוריה הרפואית של התובע טרם עשיית הביטוח -חברת הביטוח היתה דוחה קבלתו לביטוח "קרן אור טופ" ולא היה מתקבל לסוג ביטוח זה אף לא תמורת דמי ביטוח מרובים האם הוכיחה הנתבעת את טענתה כי התובע הפר את חובת הגילוי והייתה כוונת מרמה במעשיו? סבורני כי יש להשיב על כך בשלילה. על פי ניתוח הדברים שלעיל, נחה דעתי כי מתן תשובותיו של התובע לשאלות בהצהרת הבריאות והזכרת עברו הרפואי לא לוותה כלל בכוונת מרמה. התובע פירט מספר בעיות רפואיות מהן סבל בעבר ונראה כי אם החסיר פרטים אחדים לא עשה זאת בכוונת מרמה, אלא מחוסר תשומת לב ראויה. אכן היה על התובע להודיע למבטחת כי טופל תרופתית בחשד לאוטם מוחי בעבר וכן כי היה גם בעבר בטיפול פסיכאטרי וטופל בתרופות פסיכאטריות. אולם לאחר שבחנתי את תצהירי התובע נראה כי החסרה זו, אם נעשתה, לא הייתה בכוונת זדון, שכן ענה על שאלות אלה בחיוב ולפירוט נוסף צירף סיכום רפואי. באשר לטענת הנתבעת כי התובע סבל מכאבים אשר בגינם הלך להיבדק, ולא דיווח על כך, נראה כי התובע לא ייחס לכאבים שחש חשיבות רבה שכן גם בבדיקות שנערכו לו במשך מספר חודשים, ע"י מספר רופאים אובחנו מכאובים אלה כדלקת פשוטה ולא מדאיגה אשר תעבור עם טיפול תרפותי נכון, ממש עניין של מה בכך התשובה לשאלה כיצד היה נוהג "מבטח סביר" במקרה מסויים ניתנת על ידי בית המשפט הקובע, לפי אמות מידה אובייקטיביות שהוא מעצב, את מידת נכונותו של המבטח לכרות את החוזה. אמות מידה אלה אינן בהכרח אמות המידה של חברות ביטוח, אם כי אפשר שהתנהגותו של מבטח מסוים תשמש הדרכה לצורך קביעת הסבירות (ראה: ע"א (ת"א) 317/97 שמשון חברה לביטוח בע"מ נ' סילביו במאיור (מאגר נבו)). הנתבעת צירפה כאמור, את תצהירה של הגב' ליפשיץ, לחיזוק עמדתה. מעבר לעובדה שמקום עבודתה של הגב' ליפשיץ הוא אצל הנתבעת, היא איננה חתמת רפואית. לפיכך אני מוצא כי אין לתת משקל רב לתצהיר זה. אני סבור שהנתבעת לא עמדה בנטל הנדרש להוכיח את טענתה שכן לא הביאה כל חוות דעת ערוכה כדין של חתם רפואי לחיזוק טענתה לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעת כי לאור ההסטוריה הרפואית של התובע טרם עשיית הביטוח הנתבעת היתה דוחה קבלתו לביטוח "קרן אור טופ" ולא היה מתקבל לסוג ביטוח זה אף לא תמורת דמי ביטוח מרובים. בסיכום הנתבעת לא הוכיחה שהתובע הפר את חובת הגילוי או כי פעל כלפיה בכוונת מרמה מעבר לנדרש עוד אומר, כי גם אם המבטחת הייתה מוכיחה כי התובע הפר את חובת הגילוי, אזי היה עליה לעבור את המשוכה של סעיף 8 לחוק חוזה הביטוח, הקובע:"...8. שלילת תרופות המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 בכל אחת מאלה, אלא אם התשובה שלא היתה מלאה וכנה ניתנה בכוונת מרמה : (1) הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה או שהוא גרם לכך שהתשובה לא היתה מלאה וכנה ; (2) העובדה שעליה ניתנה תשובה שלא היתה מלאה וכנה חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח, או שלא השפיעה על מקרהו, על חבות המבטח או על היקפה..." סעיף 8(2) לחוק חוזה הביטוח מוודא שבמצב בו אין קשר סיבתי בין מצג השוא לבין מקרה הביטוח, חבות המבטח או היקפה, אין המבטח זכאי להסתמך על מצג זה. הוראת סעיף 8(2) מחליפה למעשה את הדרישה הרגילה של דיני החוזים לקיומו של קשר סיבתי בין אי הגילוי לבין קשירת החוזה, בדרישה לקשר סיבתי בין אי הגילוי לבין קרות מקרה הביטוח בע"א 897/95 יוסף גיל נ' הכשרת הישוב, חברה לביטוח בע"מ (תק-על 96(3), 2110) נדון מקרה בו לא השיב מבוטח תשובה מלאה בדבר קיומה של מחלה בכלי הנשימה, שעה שמקרה הביטוח היה מחלת סרטן. בית המשפט קבע בין היתר:" אם לא היתה כוונת מירמה כזו, הרי לפי סעיף 2)8) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, אין עומדים למשיבה הסעדים לפי סעיף 7 לחוק, הואיל ואותה אינפורמציה אשר המערער נמנע מלמוסרה אינה קשורה כלל במקרה הביטוח, דהיינו מחלת הסרטן בה לקה המערער". נראה כי בנוסף לעובדה שהנתבעת לא הצליחה להוכיח כי לאור ההסטוריה הרפואית של התובע טרם עשיית הביטוח היתה דוחה קבלתו לביטוח "קרן אור טופ" ולא היתה מקבלת אותו לסוג ביטוח זה אף לא תמורת דמי ביטוח מרובים, היא גם הייתה מתקשה להוכיח קשר סיבתי בין בעיותיו הרפואיות הקודמות של התובע לבין מחלת הסרטן ממנה הוא סובל. בחוות הדעת הרפואית של ד"ר אנגלשטיין, אשר הוגשה מטעם הנתבעת אין שום איזכור לקשר בין בעיותיו הרפואיות הקודמות של התובע ובין מחלת הסרטן בה לקה. גם בחוות הדעת הרפואיות של ד"ר זיוון, אשר הוגשה ע"י התובע אין איזכור לקשר כל שהוא בין בעיותיו הרפואיות הקודמות של התובע ובין מחלת הסרטן בה לקה. לפיכך אני סבור כי יש לדחות את טענותיה של הנתבעת בנוגע לחובת הגילוי ולהפרה של חובה זו הטענה לאי קיומה של תקופת האכשרה : כעת, לאחר שנקבע כי התובע לא הפר את חובת הגילוי, יש להמשיך ולבחון מהו המועד בו מתחילה תקופת האכשרה והאם מקרה הביטוח התרחש בתום תקופה זו. כאמור הנתבעת טענה כי חוזה הביטוח נכרת רק ביום 18.5.03, מועד זה הוא המועד בו התקבלה הצעת הביטוח בחברה. לפיכך, הנתבעת סבורה כי לא חלפו 90 ימי תקופת האכשרה, עד ליום גילוי המחלה ביום 12.08.03. הנתבעת סבורה כי פירוש המילים "ממועד קבלת ההצעה לביטוח בחברה" משמעותן מועד הקיבול של הצעת הביטוח בחברה. לטענה זו של נתבעת איני יכול להסכים ולו רק מעיון בתצהירו של סוכן הביטוח, מר יואל ויצמן. חוק חוזה הביטוח קובע כי לעניינים מסוימים, המפורטים בסעיפים 33 - 35 לחוק חוזה הביטוח, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח. סוכן הביטוח הוא שלוחה של חברת הביטוח לעניין כריתת חוזה הביטוח, ופעולות נוספות. פעולת השלוח מחייבת את השולח אם הייתה בגדר הרשאתו של האחרון. סוכן הביטוח, מר ויצמן, פעל כשלוחה של הנתבעת לצורך כריתת חוזה הביטוח וככזה הטיל הוא בפעולותיו חובות על שולחיו (ראה: ד"נ 7/81 - פנידר ואח' נ' דוד קסטרו. פ"ד לז(4), 673 ,עמ' 706-707 וראה ע"א 702/89 - אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים ואח' . פ"ד מה(2), 811 ,עמ' 814-815). אין מחלוקת כי מר ויצמן פעל במסגרת ההרשאה שניתנה לו ע"י הנתבעת בסעיף 4 לתצהירו מצהיר מר ויצמן כדלקמן:"... אמרתי לתובע כי קיימת בפוליסה תקופת הכשרה של שלושה חודשים שמתחילה לאחר שהפוליסה נכנסת לתוקף ורק בתום תקופת ההכשרה ניתן לקבל תגמולי ביטוח. התובע קיבל את הפוליסה כאשר בעמ' הראשון לפוליסה מופיע כי תחילת תקופת הביטוח היא מיום 1.05.03 כמו גם בטופס ההצעה עליה חתם. בנוסף, גם הפרמיה החודשית הכוללת מגלה כי הפרמיה עבור חודש מאי שולמה עבור כל החודש, מתחילתו (ולא רק מיום 18.3.05 המועד בו החלה תקופת הביטוח לפי גירסת הנתבעת). על כן, אין פלא כי התובע סבר שיום בו הפוליסה נכנסת לתוקף הוא 1.05.03. במשפט האמריקאי התפתחה בעשורים האחרונים דוקטרינה פרשנית שלפיה יש לפרש את פוליסת ביטוח בהתאם ל"ציפיות הסבירות של המבוטח". ברע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ (3) 281, אומצה דוקטרינה זו באופן ישיר ע"י בית המשפט העליון (ראה: י. אליאס, דיני ביטוח, מהדורה ראשונה 2002, הוצאת בורסאי תל אביב, ע"מ 40 - 41). במקרה זה שלפנינו יש לפרש את הפוליסה בהתאם לצפיותיו הסבירות של התובע, וצפיותיו היו כי תקופת האכשרה תחל מהיום בו החלה תקופת הביטוח עוד אוסיף כי אינני מקבל את הסברו של ב"כ הנתבעת לעניין פרשנותו הנוגעת לסעיף 2 בנספח 224 לפוליסה. הפוליסה נוסחה ע"י הנתבעת והיא שהוציאה אותה מתחת ידיה כמו שהיא נוסחה. אם רצתה הנתבעת להגביל את חבותה ולהתחיל את מניין תקופת האכשרה מיום בו מתבצע קיבול הצעת הביטוח בחברה, לא היה דבר קל ופשוט מאשר לכתוב כך. לא בערך, לא כמעט אלא במפורש. היה עליה לכתוב כי מניין תקופת האכשרה מתחיל מהיום בו מתבצע קיבול הצעת הביטוח בחברה בפועל. במקום זאת בחרה הנתבעת לכתוב "ממועד קבלת ההצעה לביטוח בחברה", כאשר למשפט זה יכולים להיות פרשנויות שונות, אחת מהן היא כי מניין תקופת האכשרה תתבצע מיום קבלת הטפסים בחברת הביטוח, ללא כל קשר לקיבול ההצעה. ניסוח הפוליסה במקרה זה לא היה מדויק וקפדני דיו. משנכתב מה שנכתב אין הנתבעת יכולה להישמע בטענה שהתכוונה לקיבול ההצעה דה פקטו. כאשר סעיף פטור בפוליסה לוקה באי בהירות, עדיף הפרוש המקיים את חיוב חברת הביטוח, קל וחומר כאשר זהו גם הפירוש, הנראה הגיוני יותר וצודק יותר מן הפירוש, השולל את חבות חברת הביטוח (ראה: ע"א 682/82 בן אריה נ' סהר, פ"ד לז(3)589). נטל ההוכחה לכך שהמקרה הנדון בענייננו הוחרג מן הפוליסה, מוטל על כתפי המבטחת (ראה: רע"א 143/98 דיב נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נג(1) 450 וכן ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177), ובנטל זה היא לא עמדה. מעבר לנדרש עוד אוסיף, כי גם אם מניין תקופת האכשרה היה מתחיל מהיום בו התבצע קיבול של הצעת הביטוח בחברה, קרי, ביום 18.08.03, גם אז הייתה כבר חולפת תקופת האכשרה. אסביר מסקנתי הנתבעת הקדישה מקום רב בסיכומיה לשאלה מתי היה יום גילוי המחלה. על פי חוות דעתו של ד"ר אנגלשטיין, המחלה הייתה קיימת עוד טרם קבלתו של התובע לביטוח, כאשר הבירור האורלוגי ואבחנת המחלה, ביום 12.08.03, התייקמו בתוך תקופת האכשרה. זאת ועוד, לטענת הנתבעת על פי סעיף 16 לחוק חוזה ביטוח, חוזה ביטוח למקרה ביטוח שכבר ארע או לסיכון שכבר חלף הינו חוזה בטל. סעיף 5א לנספח 224 לפוליסה קובע כדלקמן:"... סכום הביטוח על פי פוליסה זו ישולם, בכפוף לסעיף 2 (ב) לעיל בקרות מקרה הביטוח כהגדרתו להלן: גילוי מחלת המבוטח באחת או בכמה מהמחלות המפורטות להלן ו/או ביצוע אחד או כמה מהניתוחים המפורטים להלן במבוטח, זאת לאחר תקופת האכשרה ובתנאי נוסף שהמבוטח נשאר בחיים לפחות 30 יום לאחר גילוי המחלה. למען הסר ספק תקופה זו של 30 יום מובלעת בתוך תקופות אחרות המוזכרות בכל מחלה ומלה לצורך ווידוא המחלה קבלת פרשנותה של הנתבעת לסעיף 16 לחוק חוזה הביטוח תגרום למצב אבסורדי אשר יוציא מתחולת הפוליסה מחלות רבות ומצבים רבים. שכן, צודק התובע בטענתו שמחלות רבות הינן מחלות המתפתחות לאיטן עד שמתגלות, גם לאורך שנים. האם נחריג מכיסוי את כל אותן מחלות אשר התחילו להתפתח, ללא ידיעת המבוטח, שנים רבות בטרם נכרת חוזה הביטוח? תוצאה זו אינה הגיונית וחוטאת למטרה אשר בגינה נרכש הביטוח מלכתחילה גם מחלתו של התובע היא מחלה המתפתחת לרוב בקצב איטי ולכן סביר להניח כי התפתחה והייתה קיימת במשך חודשים ואף אולי שנים בטרם אובחנה. אכן אם הנתבעת הייתה רוצה להחריג את המחלות שכוננו בגוף בטרם סיום תקופת האכשרה היה עליה להתנסח בבהירות ולהתנות כי מקרה הביטוח יחול רק במקרה שהמבוטח חלה במחלה לאחר תקופת האכשרה, ולא להתנות כי מקרה הביטוח יחול במקרה בו המחלה נתגלתה אצל המבוטח לאחר תקופת האשכרה, ולא אשוב ואחזור על החשיבות הרבה שיש לתת לניסוח קפדני ומדוייק של הפוליסה ע"י הנתבעת באשר למועד גילוי המחלה, המועד הרלוונטי לטעמי הוא המועד בו נאמר לתובע לראשונה כי הוא חולה במחלת הסרטן. מהמסמכים שהובאו לפני עולה כי הבדיקה ההיסטולוגית אשר אישרה את קיום המחלה נערכה ביום 12.08.03 אך דבר קיום המחלה נודע לתובע רק ביום 18.08.03 בהגיעו לרופא המטפל, ד"ר זיוון (נספח ב' לסיכומי התובע וכן ראה עמ' 3 לחוות דעתו של ד"ר זיוון). לאור כל האמור, נראה כי אין ספק שמקרה הביטוח התרחש לאחר תום תקופת האכשרה פסיקת בית המשפט : מסקנתי לנוכח כל האמור הינה כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי כי התובע הפר את חובת הגילוי או כי פעל כלפיה במירמה, וכן לא הצליחה להוכיח כי מקרה הביטוח חל בתוך תקופת האכשרה, יש לקבל את תביעת התובע במלואה. לנוכח מסקנתי זו לא אדון בטענותיהם הנוספות של הצדדים אשר לא הוכחו להנחת דעתי ולא נדרש דיון בהם לצורך פסק דין זה. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 75,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 09.10.03, יום שליחת מכתב הדחייה הראשון. בנוסף אני מחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועלאי גילוי / הסתרת מידע / כוונת מרמה (ביטוח)רפואהמסמכיםביטוח חייםהצהרת בריאותסרטן