פסק דין מבוא 1. התובעות שהם היורשים עפ"י צוואת המנוחה הגישו תביעה נגד משרד המשפטים ורשם המקרקעין. מהות התובענה היא "פירוש צוואה ". 2. רשם המקרקעין נמחק מהתובענה ביום 8.9.99. 3. האפוטרופוס הכללי הודיע כי אין בדעתו להיות מעורב הליכים, אולם לנוכח סעיפים 6 ו- 7 לצוואה - הציע לקבל את תגובת בית לוינשטיין, העלול להפגע מאופן פרשנות הצוואה . 4. עפ"י סעיף 7 לצוואת המנוחה, המבקשות יורשות כל אחת 15% מהעזבון של המנוחה. 5. בסעיף 7 הנ"ל נקבע תנאי לזכיית התובעות והוא: "התנאי לקבלת 15% ע"י מי משתי האחיות הנ"ל, הוא שכל חלק כזה ינתן לטאניה ו/או לאווה, אחרי הגירת כל אחת מהן מתחום ארצות "הגוש הסובייטי" אם לישראל או לכל הפחות לארץ אחרת שאינה "קומוניסטית" אשר יחסי השלום והכרה שולטים בינה לבין מדינת ישראל". 6. אמנם בעזבון זכו גם יורשים אחרים אולם לגבי חלקן של המבקשות 3, 4 יזכה רק בית לוינשטיין, אם התנאי אמור לא יתקיים. המנוחה ציוותה, כי התנאי האמור צריך להתקיים תוך 20 שנה מיום עשיית הצוואה , דהיינו עד 31.8.2004 וקבעה כי: "ואם התקופה תחלוף בלי שהתנאי יתממש - יינתן אותו חלק בעזבון ל- "בית לוינשטיין" השוכן כיום ברעננה" (ר' סעיף 7 לצוואה ). 7. יש לציין כי מדובר בצוואה משותפת של המנוחה ובעלה. בעלה של המנוחה נפטר אחריה ולפני מותו ערך צוואה אחרת שבה המבקשות 2, 3 אף הן יורשות, אך התנאי הנ"ל אינו קיים בצוואתו (צוואתו קויימה). 8. קופת חולים (בעלת בית לוינשטיין) מסרה את תגובתה ביום 31.10.99. 9. המבקשות וקופת חולים הסכימו כי בית המשפט יתן החלטה עפ"י החומר שנמצא בתיק. טענות הצדדים 10. המבקשות טוענות כי יש לפרש את התנאי לפי אומד דעתה של המצוואה . המבקשות טוענות כי בשנת 1984, מועד עריכת הצוואה , היתה קיימת מדינת צ'כוסלובקיה שנמנתה על הגוש הקומוניסטי ולא היו לה יחסים דיפלומטיים עם ישראל ואילו כיום המצב השתנה בתכלית, ראשית צ'כוסלובקיה כבר אינה קיימת כמדינה והיא התפצלה לשתי מדינות צ'כיה וסלובקיה ולהן יחסים דיפלומטיים עם ישראל והן אף דמוקרטיות; המבקשות צירפו תעודת עובד ציבור של משרד החוץ בירושלים, בעניין זה. כמו כן כידוע "הגוש הסובייטי" אינו קיים עוד. 11. המבקשות מתגוררות במדינת סלובקיה. 12. כמו כן המבקשות מסתמכות על צוואתו של בעלה המנוח של המצווה שנעשתה בשנת 1997 שבו התנאי הנ"ל אינו קיים הואיל ובשנת 1993 התפרק הגוש הסובייטי והמדינות צ'כיה וסלובקיה נהיו למדינות עצמאיות. 13. ב"כ קופת חולים מייחסת למבקשות עמדה שהן לא נקטו בה, דהיינו כאילו המבקשות טוענות למצב של "יורש לאחר יורש". כל מה שהמבקשות טענו לו הוא כי יש להבין ולפרש את התנאי כפי שהבין אותו בעלה של המנוחה, דהיינו כאשר הגוש הסובייטי אינו קיים יותר, התנאי צריך להתבטל והוא אכן לא כלל אותו בצוואתו. 14. ב"כ קופת חולים טוען, כי התנאי לא קויים ולכן יש לתת לבית לוינשטיין את המגיע למבקשות בעזבון, בכך הוא מתעלם מהמועד של 20 שנה שנקבע בצוואה . 15. עוד טוען ב"כ קופת חולים, כי יש לפרש את הצוואה לפי אומר דעתה של המצווה, כפי שהיא משתמעת מן הצוואה ואם לא מתוך הנסיבות, כאמור בסעיף 54 (א) לחוק הירושה . ב"כ קופת חולים מוסיף וטוען, כי הפרשנות המילולית של הצוואה תומכת בטענתו וכי פרשנות המבקשות אינה עולה בקנה אחד עם נוסח המילים. דיון 16. כוונת המנוחה היתה שהמבקשות יזכו בחלק מעזבונה, אולם היא העמידה תנאי לזכייתן. תנאי זה תקף ורלבנטי למצב העובדתי שהיה קיים בעת עריכת הצוואה - לפיו המבקשות חיו בארץ השייכת לגוש הסובייטי, במדינה שאינה דמוקרטית ושאינה מקיימת יחסים עם מדינת ישראל. מצב דברים זה אינו תקף כיום, מאז פורק הגוש הסובייטי והוא אינו קיים יותר, מאז שמדינת סלובקיה היא מדינה דמוקרטית ומקיימת יחסים דיפלומטיים עם ישראל. 17. בע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, דינים עליון, קבע הנשיא ברק את הקריטריונים לפרשנותה של צוואה שהיא כביכול "ברורה" ואלה הם: א. "גם צוואה "ברורה" מחייבת פרשנות שכן בהירותה של הצוואה היא תוצאת פרשנותה". ב. "בפרשנות של צוואה יש להתחשב בשני יסודות מרכזיים: לשון הצוואה ואומד דעת המצווה". ג. "בעיית היסוד בפרשנות צוואה ... הוא ביחס בין הלשון לאומד הדעת. בין "הגוף" (ה-VERBA) לבין "הנשמה" (VOLUNTAS)". ד. כבוד רצון המת מעוגן בכבוד האדם ו"נגזר מזכויות הקנין הנתונה למוריש לעשות בקניינו כרצונו". ה. "יש לקיים את דבר המת". ו. אין "לערוך למצווה צוואה שהוא רצה לערוך, אך שלא ערך אותה, הלכה למעשה". כך שיש "לכבד את רצון המצווה כפי שמצא ביטויו בצוואה , ולא רצון שלא מצא ביטוי בצוואה ". ז. במתח הפנימי שבין ה"גוף" (הטקסט של הצוואה ) לבין "הנשמה" (אומד בעת המצווה) יש ליתן בפרשנות הצוואה , משקל מיוחד ל"נשמה". הואיל וזהו האינטרס היחיד הראוי להגנה (אינטרס ההסתמכות על היורשים אינו ראוי להגנה). ח. יש "לעשות כל מאמץ פרשני כדי להגשים את כוונתו האמיתית של המצווה". ט. "הרצון הקובע הוא זה שמצא את ביטויו בלשון הצוואה ". "מלאכת הפירוש של הצוואה אינה מוגבלת אך ללשון הצוואה , אך לשון הצוואה מגדילה את מלאכת הפירוש". י. "יש למצוא תמיד נקודת אחיזה "ארכימדית" כלשון הצוואה המאפשרת את הגשמת אומד דעתו של המצווה". "כל כוחה של הפרשנות הוא במתן משמעות לטקסט של הצוואה ". יא. הפרשנות המוגבלת ללשון הצוואה היא פרשנות "במובן הצר" ונשלטת ע"י סעיף 54 לחוק הירושה . יב. "לשון הצוואה משתרעת לא רק על מה שהוסכם בצוואה במפורש, אלא גם על מה שהוסדר בצוואה במשתמע". אך בכך "יש לנהוג בזהירות". יג. "משנקבע כי משמעות פלונית היא משתמעת, היא מהווה חלק מלשון הצוואה , כמו המשמעות המפורשת". יד. במקרים מיוחדים, "הדין מאפשר הגשמת אומד דעתו של המצווה, גם אם לאומד דעת זה אין עיגון בלשון הצוואה ". המקרים הם: כשמדובר במתן מובן לצוואה או בביצועה הלכה למעשה (זוהי פרשנות במובן הרחב) והם כוללים ארבעה מצבים, שאינם רשימה סגורה: א. "תיקון לשון הצוואה בשל טעות שנפלה בה". ב. "השלמת חסר (לאקונה) בצוואה ". ג. "הגשמת אומד בעת המצווה "בקירוב" (CYPRES)". ד. "הגשמת אומד בעת המצווה בדרך של "תחליף". 18. ארבעת הדוקטרינות של פרשנות הם בסדרי העדיפויות הבאים: דיני הטעות דיני השלמת החסר דיני הביצוע בקירוב דיני התחליף. (ר' ע"א 1900/96, שם, פסקה 18). 19. כאשר אין מדובר בטעות "המאפיין מצבים אלה הוא שהמצווה לרוב לא חשב עליהם, ולא גיבש בעניינם אומד דעת ריאלי, יש להסתפק על כן, באומד דעת היפוטתי" (ר' ע"א 1900/89, שם, פסקה 21). 20. כאשר אנו באים ליישם את הקריטריונים שקבע הנשיא א. ברק בפרשת טלמצ'יו, נוכל לומר, כי במקרה שלפניו יש לכבד את רצונה של המנוחה כפי שבא לידי ביטוי בצוואתה, דהיינו, שהמבקשות יקבלו את החלק שהמנוחה הועידה להן מעזבונה. זוהי נשמת הצוואה , לגבי המבקשות, ולפיכך יש לעשות כל מאמץ פרשני, כדי להגשים את כוונתה האמיתית של המנוחה, דהיינו שהמבקשות יזכו בעזבון שהמנוחה הורישה להן. 21. כשאנו באים לפרש את התנאי שהמנוחה קבעה, כדי שהמבקשות יוכלו לזכות בחלקן בעזבונה, יש להתייחס, לא רק למה שנאמר בצוואה במפורש, אלה גם למה שמשתמע מכך. כאשר מדובר בביצוע הוראות הצוואה הלכה למעשה, יש לאמוד את דעתה של המנוחה המשתמעת מהתנאי. את אומד דעתה של המנוחה המשתמעת מהתנאי ניתן לקבוע, במקרה שלפנינו בדרך של "תחליף" כפי שקבע הנשיא א. ברק בפרשת טלמצ'יו, התחליף נועד למצבים שהמצווה לא חשב עליהם ולא גיבש לגביה אומד דעת ריאלי ויש להסתפק באומד דעת היפוטתי. במצבים שמשתמשים בדיני תחליף - "אומד הדעת צריך להתקיים בעת ביצוע פעולות (מחוץ לצוואה ) המשמשות בסיס לתחליף" (ר' ע"א 1900/86, שם, דינים עליון, עמ' 16). 22. התחליף במקרה שלפנינו מתבטא בכך שהתנאי שהמנוחה קבעה התגשם למעשה ע"י כך שהגוש הסובייטי אינו קיים יותר, כך שלמבקשות אין כל אפשרות להגר "מתחום ארצות הגוש הסובייטי" הואיל וכל מקום על פני כדור הארץ אינו "הגוש הסובייטי" לרבות ארצות הגוש הסובייטי לשעבר. זהו התנאי העיקרי שהמנוחה קבעה בצוואתה, לפיכך כאשר "הגוש הסובייטי אינו קיים יותר ואין לדרוש מהמבקשות להגר ממנו, אין כמעט חשיבות לתנאים המשניים לתנאי העיקרי - דהיינו שהמבקשות יהגרו "לישראל או לכל הפחות לארץ אחרת שאיננה "קומוניסטית", אשר יחסי שלום והכרה שולטים בינה לבין מדינת ישראל". אולם גם תנאים משניים אלה התגשמו. סלובקיה, מקום מגורי המבקשות, אינה יותר ארץ קומוניסטית, אלא ארץ דמוקרטית שבינה לבין מדינת ישראל שוררים יחסים של הכרה ושלום ואף יחסים דיפלומטיים; כפי שקבע הנשיא א. ברק "שאלת המפתח הינה מה היה רצונה של המנוחה" כאשר עוסקים בתחליף (ר' ע"א 1900/96, שם, דינים עליון, עמ' 18). ואכן זו היתה כוונת המנוחה - שהמבקשות יקבלו את חלקן בעזבון, כאשר הן לא תחיינה "בגוש הסובייטי" ואף לא אולי בארץ קומוניסטית אלא בארץ דמוקרטית המכירה בישראל וקיימים בינה לבין ישראל יחסי שלום. הואיל ותנאי זה התגשם - ע"י תחליף - דהיינו לא ע"י המבקשות, שנשארו לחיות באותו מקום בו גרו בעת עשיית הצוואה - אלא ע"י העלמות "הגוש הסובייטי", הפיכת סלובקיה למדינה דמוקרטית שהכירה במדינת ישראל ומקיימים איתה יחסי שלום ויחסים דיפלומטיים. 25. בפרשת טלמצ'יו הסכימו המשנה לנשיא ש. לוין והשופט חנוך אריאל להחיל על המקרה את "תורת התחליף", כפי שקבע אותה הנשיא ברק. 26. יש להזכיר כי בפרשת טלמצ'יו דובר על הוראה בצוואה לפיה כספים הנמצאים בחשבון המנוחה בסניף בנק מסויים נועדו להקמת הקדש, אולם המנוחה העבירה כספים אלה לחשבון בנק אחר. עפ"י "תורת התחליף", החליט בית המשפט העליון, כי ההקדש יוקם מתוך הכספים שהועברו לסניף הבנק החדש וזאת בניגוד ללשון הצוואה . 27. לפיכך, אני קובע כי התנאי שהמנוחה קבעה בצוואתה התקיים וכי המבקשות 3, 4 זכאיות לקבל את חלקן בעזבון כאמור בסעיף 7 בצוואה . 28. הואיל ובית לוינשטיין לא צורף כמשיב לבקשה איני עושה צו להוצאות. 29. על מנהל העזבון לפעול בהתאם לאמור בסעיף 27 דלעיל לחלק למבקשות 3 ו- 4 את חלקן בעזבון, כאמור בסעיף 7 לצוואה . צוואהירושה