החלטה 1. המנוחה נפטרה ביום 15.12.96 והשאירה אחריה צוואה . הצוואה קויימה. 2. אין מחלוקת בין הצדדים כי עפ"י סעיף 8 לצוואה , יורשיה של המנוחה הם: (הנתבעים) וילדיהם של בני הזוג. - 70% וילדיהם - 30%. וכי היורשים הנ"ל ירשו את כל עזבונה של המנוחה (כאמור בסעיף 2 לצוואה ). 3. ארבעת התובעים הם אשתו ושני ילדיהם הנתבעים הם רק ואשתו ילדיהם של בה"ז., לא צורפו כצד לתובענה. )תובע 1 (הינו אחיה של (נתבעת 2). 4. איש מהצדדים לא מסר נתונים על הילדים של הנתבעים, דהיינו כמה ילדים יש להם וזהותם. 5. ארבעת התובעים, בני משפחת --שהם כאמור יורשים של 30% מעזבון המנוחה, טוענים בכתב התביעה, כי שני הנתבעים לקחו שלא כדין מכספי המנוחה, בעודה בחיים סכומי כסף, שלפי טענת התובעים, מסתכמים בסך של 972,810 ש"ח ובצירוף ריבית חוקית והצמדה מגיע הסכום, ביום 1.4.98, לסך של 2,378,475 ש"ח (ר' סעיף 6 (ד') לכתב התביעה). התובעים טוענים כי 30% מסכום זה הוא בסך 792,825 אותם תבעו. התובעים לא נתנו כל הסבר בכתב התביעה מדוע תבעו את הסכום הנ"ל כאשר 30% מהסכום של 2,378,475 ש"ח מהווים סך של 713,542.50 ש"ח בלבד, דהיינו הפרש בסך של 79,283 ש"ח (יש להניח כי ההפרש הוא בגין הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.98 עד 10.9.98 מועד הגשת התביעה, אולם זו סברה בלבד). 6. ביום 28.1.99 התקיים קדם משפט ובהחלטה שניתנה באותו יום הוריתי לצדדים לסכם בכתב את טענותיהם לגבי שתי שאלות: א. האם התביעה לא צריכה להיות מוגשת על 100% מהסכומים שלטענת התובעים נלקחו שלא כדין ע"י הנתבעים מכספי המנוחה, דהיינו ע"ס של 2,378,475 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.98 עד 10.9.98. ב. האם יש לצרף לכתב התביעה את כל היורשים, דהיינו, גם את ילדיהם של הנתבעים. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב בשאלות אלו. 7. עפ"י סעיף 1 לחוק הירושה , התשכ"ה - 1965 (להלן: חוק הירושה ) "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו" המונח "עזבונו" כולל את כל מסת נכסיו של המנוח שקיימים ביום מותו, כולל חובות שחייבים לו וזכויות המגיעות לו. 8. במקרה שלפנינו לא מונה מנהל עזבון. לפיכך חלה הוראת סעיף 121 (ב) לחוק הירושה הקובע: "(ב) לא נתמנה מנהל עזבון, ינוהל ויחולק העזבון על ידי היורשים לפי הוראות סימן זה" דהיינו העזבון מנוהל ומחולק ע"י היורשים לפי הוראות סימן ה' לחוק הירושה . 9. היורשים חילקו ביניהם את העזבון, לפיכך התביעה מתייחסת לנכס נוסף, המגיע לכאורה לעזבון שנתגלה לאחר חלוקת העזבון. 10. על נכס עזבון שנתגלה לאחר חלוקת העזבון, חלה הוראת סעיף 119 לחוק הירושה (החל על היורשים מכח סעיף 125 לחוק הירושה ). 11. אין ספק כי זכותם של היורשים לכנס את נכסי העזבון ובכלל זה גם לדרוש שחובות שהגיעו למוריש יסולקו להם וידם בזה כיד המוריש. דברים אלה אינם נזכרים בחוק הירושה , אולם הם בגדר מובן מאליו (חוק הירושה מתייחס לסילוק חובות שהגיעו למוריש רק לגבי מנהל עזבון (ר' סעיף 93 לחוק הירושה ), אולם הדברים הם קל וחומר לגבי היורשים). 12. כיצד על היורשים לפעול ע"מ לכנס את נכסי העזבון ולפעול כך שחובות שהגיעו למוריש יסולקו להם? - התשובה לכך ניתנה בסעיף 122 לחוק הירושה . דהיינו - על היורשים לפעול תוך הסכמה ביניהם ובהעדר הסכמה, הם יפעלו כפי שיחליט בית המשפט (סעיף 122 (א)). בסעיף 122 (ב) מודגש שוב הצורך בהסכמה של כל היורשים לפעולה של אחד או אחדים מהם. סעיף 122 (ב) קובע גם, כי בהעדר הסכמה יש לקבל את אישורו של בית המשפט לפעולה של היורשים מראש או למפרע. סעיף 122 (ב) לחוק הירושה קובע: "(ב) פעולה של אחד או אחדים מן היורשים טעונה הסכמת האחרים או אישור בית המשפט, מראש או למפרע. בתובענה של אחד היורשים או נגד אחד היורשים יכול שהאישור יינתן על ידי בית המשפט הדן בתובענה". סעיף 122 (ב) סיפא לחוק הירושה , קובע כי בתובענה של אחד היורשים או נגד אחד היורשים יכול שהאשור ינתן על ידי בית המשפט הדן בתובענה. הסיפא אינה שייכת לעניינינו הואיל וכוונתה היא לתביעות בין יורשים במעמדם כיורשים ובגין מעשיהם או מחדליהם כיורשים. 13. בתובענה שלפנינו הנתבעים אינם נתבעים כיורשים ובגין מעשיהם כיורשים, אלא כמי שחייבים כספים למנוחה הואיל ולפי טענת התובעים, הנתבעים לקחו ממנה, בחייה, שלא כדין כספים השייכים לה. לאחר שהמנוחה נפטרה, כספים אלה מגיעים ליורשיה וכאשר ובמידה ויקבע כי על הנתבעים להשיבם, הם יהיו בגדר חובות שהגיעו למנוחה בחייה. כאמור לעיל, בתביעה בגין טענה לחוב כזה ובגביית חוב כזה, ידם של היורשים כיד המנוחה והם תובעים את התביעה, שהיא לא תבעה בחייה, אבל יכולה היתה לתבוע בחייה. דהיינו, לא מדובר, בתביעה שלפנינו, בתביעה בין יורשים אלא בתביעה של היורשים כנגד שני הנתבעים (שבמקרה הם גם חלק מהיורשים) להשבת כספים שנטען שהם לקחו מהמנוחה שלא כדין ולפיכך עליהם להשיב לכלל היורשים את מה שלקחו. הנתבעים היו יכולים להיות גם שני אנשים שאינם יורשים ואזי היה ברור גם לתובעים, כי מדובר בתביעה של כל היורשים נגד מי שנטען שהוא חייב למנוחה כספים שלקח ממנה כפי שנטען, שלא כדין). העובדה ששני הנתבעים הם גם חלק מהיורשים, אינה צריכה לבלבל אותנו. ע"מ לסבר את האוזן, ניתן לומר כי הנתבעים חובשים שני כובעים, כובע של יורשים וכובע של חייבים כביכול כספים למנוחה. בתביעה זו הנתבעים חובשים את הכובע האחרון. לפיכך, כשם שלו היה מנהל עזבון תובע מהנתבעים את חוב הנתבע, הוא היה פועל עבור כל היורשים (אך לא היה צריך את הסכמתם), כך כאשר היורשים תובעים הם תובעים עבור כל היורשים אך נדרשת הסכמתם של כל היורשים, להגשת התביעה. כאשר מנהל עזבון מגיש תביעת חוב, חזקה שהוא פועל לטובת כלל היורשים, אולם כאשר חלק מהיורשים מתנגדים להגשת תביעה בשם ועבור כל היורשים, ובמיוחד כאשר הנתבעים הם גם חלק מהיורשים - במקרה כזה על אחת כמה וכמה יש לקבל את אישור בית המשפט מראש (או למפרע) להגשת תביעה כזו. 14. מהאמור עד כה מתבקשות המסקנות הבאות, עפ"י סעיף 122 לחוק הירושה : א. התובענה הוגשה מבלי שבית המשפט אישר מראש לתובעים להגישה. ב. בית המשפט לא נתבקש לאשר את הגשת התביעה גם למפרע. ג. אין מחלוקת שאין הסכמה בין היורשים לעצם הגשת התביעה. ד. לענין תחולת תקנה 27 לתסד"א, יש להבחין בין תביעה של צד ג' נגד חלק מהיורשים לבין תביעה של חלק מהיורשים נגד צד ג'. פסק דין בתביעת צד ג' נגד חלק מהיורשים אינו מחייב את אותם יורשים שלא היו צד לתובענה, אולם פסק דין לטובת חלק מהיורשים נגד צד ג' מזכה את כל היורשים ולא רק את אלה שהיו צד לתובענה. השופטת נתניהו קבעה בפרשת שרייבר נ' שטרן כי: "אין יורש אחד יכול לעמוד לדין לבדו לזכותו של המת או לחובתו. הוא זקוק להסכמת כל יתר היורשים או לאישור בית המשפט מראש או למפרע". ובהמשך: "לאחר תקונו של סעיף 122 (ב) ולפחות מאז, אין לדעתי ספק כי יורש אחד אינו יכול לתבוע בשם העזבון, אלא בהסכמת כל יתר היורשים או באישור בית המשפט". (ר' ע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן פד"י לח (2) 143, דינים עליון עמ' 8 וכן ראה ע"א 4588/96 חרמץ נ' מרגוליס ז"ל, דינים עליון עמ' 2). שמואל שילה בספרו "פירוש לחוק הירושה , תשכ"ה - 1965", גורס, כי כל עוד לא חולק העזבון "אין אפשרות משפטית אלא לראות את היורשים כבעלים משותפים באותו פרק זמן" (ר' שם, כרך א', בעמ' 39). ש. שילה מפנה לע"א 499/85 שפיר נ' מנהל מס שבח מקרקעין פד"י מ"ד (3) 256, שם נקבעה ההלכה הזאת מפי השופט בייסקי שקבע: "אמור מעתה: במקרה כגון דא, כלל הפעולות הנעשות בעזבון עובר להעברת המנות הנקובות בצוואה לזוכים אינו עדיין בגדר חלוקת העזבון, אלא חלק אינטגרלי מהליך ההורשה". אף ד"ר זוסמן מתייחס לסעיף 122 (ב) לחוק הירושה בספרו ומוסיף בענין זה: "יורש שתבע או התגונן עבור העזבון בהסכמת היורשים האחרים או באישור בית המשפט, הוא תובע או נתבע בחזקת נציג לפי תקנה 11; עליו לפרט עובדה זו בכתב טענותיו ולפי תקנה 12, עליו לציין מי הם היורשים שהסכימו לפעולותיו ואת דבר ההסכמה או, לפי הענין, את דבר אישור בית המשפט... אם טרם ניתן אישור בית המשפט ביום הגשת כתב התביעה, יוכל היורש - התובע להגיש בקשה נפרדת שאל הדיון בה יוזמנו, אם הדבר ניתן, שאר היורשים כפי שכבר בואר. הוגש כתב טענות על ידי מקצתם של היורשים, ללא הסכמת היורשים האחרים ובלי אישור בית המשפט, אין בית המשפט יכול לתת פסק-דין אלא שומה עליו לצרף כבעלי דין נוספים את שאר היורשים והוא - אם לא מחק את כתב הטענות או דחה את התובענה בשל הפגם" (ההדגשה שלי - י.ג.). (ר' ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מה' 7 עמ' 118). במקרה שלפנינו לא חלה תקנה 27 לתסד"א ואלה דברי ב"כ זוסמן בענין: "אכן קיימים מקרים שבהם אין תקנה 27 חלה כלל והוא - כאשר פסק דין בתובענה שהוגשה עשוי לפגוע בזכויותיו של צד שלישי, שלא צורף לתובענה, שאז אין בית המשפט רשאי לפסוק בענין ללא הצירוף או כאשר קיימת הוראת דין, שלפי פרשנותנה הנכונה אינה מעמידה עילת תביעה או עילת הגנה אלא לבעלי דין מסויימים, כגון הוראת סעיף 122 (ב) לחוק הירושה , תשכ"ה - 1965". (ר' ד"ר זוסמן, שם, בעמ' 195). לפיכך בסיטואציה שלפנינו לא תחול החזקה שבסעיף 59 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, לפיה כל אחד מהנושים רשאי לדרוש את קיום החיוב. 15. לענין סכום התביעה - טענת התובעים היא כי הנתבעים לקחו מהמנוחה שלא כדין סכום של 2,378,475 ש"ח (אך הם תובעים רק את חלקם בשעור 30% מסכום זה). כאמור לעיל, התובעים פועלים בשם כל היורשים, כך שבמידה והתובעים יזכו בתביעה, כל סכום שיגבה ישולם לפקודת העזבון כולו ויתחלק בין היורשים כפי חלקיהם בצוואה , דהיינו 30% לתובעים והיתרה לנתבעים ולילדיהם. בית המשפט אינו רשאי להכתיב לתובעים איזה סכום לתבוע וכמובן הם רשאים לוותר על מקצת תביעתם, אולם כאמור הסכום שיפסק, במידה ויפסק שייך לכל היורשים של המנוחה. ניתן להניח, כי במסגרת הדיון בבקשה לאשר את הגשת התביעה, במידה ותוגש בקשה כזאת, ידון גם סכום התביעה, לנוכח המחלוקת בין היורשים גם בשאלה זו. כמו כן ניתן להניח כי גם תועלה שאלת תשלום האגרה וחלוקתה בין היורשים. 16. לפיכך התובענה לא תידון, לפני שהתובעים יגישו בקשה לאשר להם להגיש את תביעה ולפני שבית המשפט יתן החלטה בענין זה שדעות יורשים חלוקות לגביו. במידה והתובעים יגישו בקשה כזו, עליהם לכלול בין המשיבים את כל היורשים דהיינו גם את כל ילדיהם של הנתבעים. 17. התובעים ישלמו לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח ועוד מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל. צוואהירושה