פסק דין העובדות הצריכות לענין 1. המערער, בנו של המנוח, (להלן: "המנוח") הגיש ביום 14.7.98 לביהמ"ש לענייני משפחה, תובענה כנגד עיזבון המנוח לתשלום סכומי כסף שלטענתו חב לו המנוח, כחוב של העיזבון כלפיו. התובענה הוגשה כנגד מנהל העזבון בתמ"ש 55540/98. 2. עובר להגשת התובענה הגיש המערער "בקשה בהולה במעמד צד אחד לצו מניעה ו/או עקול" בה נתבקש ביהמ"ש להורות למנהל העזבון שלא להעביר לידי הזוכה בעזבון המנוח (אשת המנוח ואמו של המערער) את כל הכספים שהיו בידיו ולהותיר תחת ידו סכום כספי להבטחת התביעה שהגיש בצירוף הוצאות. לחילופין נתבקש ביהמ"ש להטיל צו עיקול זמני על הסכום הכספי להבטחת התביעה והוצאות המערער בהגשתה וניהולה. 3. הבקשה הועברה לתגובת מנהל העזבון בתוך יומיים מיום המצאתה. (החלטת רשם מיום 15.7.98 על גבי הבקשה). 4. בדברי תגובתו מיום 22.7.98 נתן מנהל העזבון את הסכמתו לעכב תחת ידו סך של 95,000 ש"ח עד להכרעה בתובענה. יחד עם זאת הביע הוא את דעתו, בס' 3 לתגובה, כי מן הראוי שהמערער יפקיד ערבות בנקאית או ערובה אחרת לפי שיקול דעת ביהמ"ש כתנאי למתן הצו על פי הבקשה. מנהל העזבון ביקש עם זאת להזמין את המערער לחקירה על תצהירו שהוגש בתמיכה לבקשה למועד שיקבע. 5. לאחר שנתבקשה ונתקבלה תגובתו של המערער לתגובת מנהל העזבון, נקבעה ישיבה במעמד שני הצדדים שנתקיימה לבסוף ביום 6.12.98, לאחר שהומצאו צילומי המסמכים המקוריים עליהם מתבססת התובענה. 6. המערער נחקר על תצהירו. מנהל העזבון לא הגיש תצהיר שלו או מטעמו. 7. ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם וביום 23.12.98 ניתנה החלטת כב' הרשמת לפיה ניתן צו עיקול על סך של 95,000 ש"ח מכספי העזבון המופקדים בידי מנהל העזבון להבטחת התביעה, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית על סך של 25,000 ש"ח וערבות צד ג' לפיצוי על כל נזק בנוסף על ההתחייבות העצמית שהופקדה ע"י המערערת במצורף לבקשתו. 8. על החלטה זו מוגש הערעור. דיון 9. משנתן מנהל העזבון את הסכמתו להטלת עיקול על סך של 95,000 ש"ח מתוך הסכומים המופקדים בידיו עד להכרעה בתובענה גופה, כל שנותר הוא לדון בשאלת הערבויות שיש להשית על המערער להבטחת נזקים העלולים להגרם, במקרה שלנו לעזבון, בשל עיכוב הכספים בידיו של מנהל העזבון. על כך ששאלת הערבויות היתה ונותרה השאלה היחידה לדיון, למדים אנו גם מס 3,4 לתגובתו של מנהל העזבון מיום 22.7.99 בה דרש הוא לקיים דיון בענין ולחייב את המערער להפקיד ערבות בנקאית או ערובה אחרת לפי שיקול דעתו של ביהמ"ש כתנאי למתן צו המניעה או צו העיקול. 10. העולה מהמקובץ הוא כי: א. שאלת השיהוי בהגשת הבקשה, אם בכלל היה שיהוי, איננה רלבנטית כלל לנושא הערבויות. שיהוי או העדר שיהוי יכול ויהיה רלבנטי כאחד התנאים לעצם מתן הצו. אך משניתן הצו, ובמקרה שלנו ובהסכמה, אין לו לנושא השיהוי כל נגיעה לשאלת הסבירות והמידתיות של הבטחונות הנדרשים להבטחת נזק העלול להגרם בעקבות הטלת עקול או מתן צו מניעה. ב. הסבירות והמידתיות של הערבויות המושתות על מבקש צו מניעה או עיקול נקבעים הן בהתחשב בסיכויי התביעה והן בהתחשב בנזקים שעלולים להיגרם למי שהצו ניתן כנגדו. במקרה עסקינן מאבדת שאלת סיכויי התביעה מחשיבותה משום שמנהל העזבון נתן את הסכמתו למתן הצו, וללמדך שלו חשב כי התביעה נשענת על אדנים רעועים היה מתנגד לעצם מתן הצו. 11. משכך הם פני הדברים עולה בחשיבותה שאלת הנזק שיכול להיגרם - במקרה שלנו לעזבון - בשל מתן צו העיקול או צו המניעה, לכדי השאלה העיקרית שראויה להבחן במקרה זה. 12. דומה שזו גם השאלה לה נזקקה כב' הרשמת - שאלת הערבויות "לשם הבטחת נזקים העלולים להגרם לחייב או לזוכה על פי צו קיום הצוואה ..." (עמ' 2 להחלטה). 13. מנהל העזבון לא הגיש תצהיר תשובה לבקשה ולא טרח להציג בפני כב' הרשם את הנזקים העלולים להגרם לעזבון בשל מתן הצו. אינני מקבל את טענת מנהל העזבון שהוא לא היה יכול להגיש תצהיר שכן הזוכה על פי העזבון, אשת המנוח ואם המערער, היתה מיוצגת ע"י עו"ד אחר. המשיב בבקשה היה מנהל העזבון בשם העזבון ולו סבר כי יגרם נזק לעזבון בשל מתן הצו היה עליו לפרט נזק אפשרי זה בתצהיר שלו או מי מטעמו - יתכן של הזוכה על פי הצוואה . אם לא די בכך קראתי, וחזרתי וקראתי את פרוטוקול חקירתו הנגדית של המערער ולא מצאתי שאלה אחת שיש בה כדי לרמוז על נזק כלשהוא שיכול להגרם לעזבון כתוצאה ממתן הצו. גם בסיכומי מנהל העזבון לא מצאתי טענה לנזק אפשרי לעזבון כתוצאה ממתן הצו. דומה שמנהל העזבון שכח לרגע כי הוא נתן כבר את הסכמתו למתן הצו עוד בתגובתו מיום 22.7.98 והותיר לשיקול דעת ביהמ"ש רק את שאלת הערבויות. בסיכומיו טוען מנהל העיזבון בלהט לאי מתן צו ומכאן ניסיונותיו לערער את סיכויי התביעה. הוא כלל לא מסכים למתן הצו וטוען לחילופין שאם ידחה ביהמ"ש את עמדתו וייתן את הצו או אז יש להתנות זאת בערבות אישית ובערבות צד ג'. גישה זו של מנהל העיזבון אינה ראויה. הוא הוא שצמצם את הדיון לשאלת הערבויות בלבד ואין הוא יכול לחזור בו בסיכומיו ולטעון לדחיית הבקשה מטעמים של סיכויי התביעה. את השלב זה כבר עברנו - הוא נתן הסכמתו למתן הצו ואין לחזור לאחור. 14. מעיון בהחלטת כב' הרשמת מתרשם אני, כי כבוד הרשמת נטתה, כמעשה מנהל העיזבון, לבחינת יתר של סיכויי התביעה, על אף שהגדירה את השאלה שנותרה להכרעה: "נותר לדון בשאלת הערבויות שיוטלו על המבקש לשם הבטחת נזקים העלולים להיגרם למשיב או לזוכה על פי הצוואה בשל עיכוב הכספים בידי מנהל העיזבון". בחינת יתר זו של סיכוי התביעה היא שהביאה את הרשמת להטלת הערבויות עליהן הוגש ערעור זה. 15. משלא נטען כלל לנזק ולו מינימלי, שיכול להיגרם לעיזבון והייתי אומר שכל העניין הזה נזנח לחלוטין כטענה של מנהל העיזבון, יש ליתן לכך משקל יתר על פני סיכויי התביעה ולא היה מקום להכביד על המערער בהטלת ערבויות מעבר לערבות צד ג' לפיצוי כל נזק. 16. בפועל גם לא יגרם כל נזק לעיזבון. הכספים מופקדים אצל מנהל העיזבון וחזקה עליו שהוא משקיע אותם בהתאם לחוק כך שהם יעברו לרשות הזוכה על פי הצוואה - ככל שיש לבחון את הנזק שיכול להיגרם לה - על פרותיהם. 17. אשר להבטחת ההוצאות בניהול ההגנה של העיזבון, כנזק שעלול להיגרם לעיזבון, יכול מנהל העזבון לנקוט בהליך לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 ולעתור לחייב את התובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע. בוודאי שאין להבטיח זאת על ידי הכבדת עולן של הערבויות. 18. סוף דבר - א. הערעור מתקבל. ב. המערער יפקיד התחייבות עצמית וערבות צד ג' לפיצוי כל נזק בתוך 10 ימים מיום קבלת החטלה זו. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. הוצאות הליך זה יילקחו בחשבון בעת מתן פסק דין בתובענה. חובות אדם שנפטרחוב