החלטה 1. א. ביום 18.3.98 הגישה התובעת מס' 1 בקשה למתן צו ירושה לעזבון המנוח ב. ביום 8.6.98 ניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי בת"א יפו צו ירושה לפיו יורשיו של המנוח הינם התובעים 1, 2 בחלקים שווים. (להלן: "צו הירושה "). 2. ביום 11.3.99 הוגשה ע"י התובעים בקשה לתיקון צו הירושה . 3. בבקשה לתיקון נתבקש ביהמ"ש לאשר לתובעים להסתלק הסתלקות ספציפית מחלקם בעזבון המנוח, בכל הנוגע לדירה שמחצית הזכויות בה היו רשומות על שם המנוח. מאחר ובין התובעים, יורשי המנוח, נכלל גם קטין (התובע מס' 2 ) נתבקש ביהמ"ש לאשר את ההסתלקות ככל שהיא נוגעת לקטין עצמו. 4. לאחר הגשת הבקשה לתיקון התקבל במשרדה של ב"כ התובעים מכתב מהאפוט' הכללי ובו הערה, כי הסתלקות הקטין טעונה אישור בית המשפט לעניני משפחה. בעקבות הערה זו, הגישה ב"כ התובעים תובענה שכותרתה "בקשה לאישור הסתלקות של קטין" לבית המשפט לענייני משפחה במחוזות ת"א והמרכז - תמ"ש 57890/99. (להלן: "ביהמ"ש לענייני משפחה"). 5. ביום 14.12.99 התקיים דיון בבקשה לתיקון צו הירושה בביהמ"ש המחוזי בת"א יפו במהלך הדיון הגיעו ב"כ התובעים וב"כ האפוט' הכללי להסכמה דיונית להעברת הבקשה לתיקון לדיון בפני בית המשפט לענייני משפחה "לשם היעילות .... על מנת שיאוחד עם תיק תמ"ש 57890/99". 6. לשאלת הסמכות א. ביום 1.9.98 פורסמו תקנות הירושה , התשנ"ח- 1998, אשר באו במקום תקנות 296-342 לתק' סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. (ר' לענין זה תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי. (תיקון מס' 3), התשנ"ח- 1998, המבטלת את פרק כ"ג לתקנות העיקריות). ב. תקנה 27(א) לתקנות הירושה תשנ"ח- 1998 (להלן: "תקנות הירושה ") קובעת ברישא: "המבקש תיקון או ביטול של צו ירושה או של צו קיום, יגיש בקשה בכתב לבית המשפט או לרשם לענייני ירושה שנתן את הצו". ג. בית המשפט שנתן את צו הירושה שתיקונו מבוקש בענייננו הוא בית המשפט המחוזי בת"א יפו ואילו "בית המשפט" בתקנה 1 לתקנות הירושה הינו "בית המשפט לענייני משפחה". לענין זה קובעת תקנה 56 שכותרתה 'הוראות מעבר': "תובענה בענייני ירושה שהוגשה לבית משפט מחוזי לפני תחילתן של תקנות אלה, תידון בביהמ"ש אליו הוגשה; תובענה נוספת בעניני ירושה בענין אותו עזבון, תוגש גם לאחר תחילתן של תקנות אלה, לביהמ"ש המחוזי שאליו הוגשה התובענה לראשונה; בתקנת משנה זו 'תובענה' - למעט בקשה לצו ירושה או לצו קיום". ד. בתקנה 2(א) לתקנות הירושה מוצאים אנו ש"ענייני ירושה " = בקשות ותובענות לפי החוק. שמע מינא שבקשה לתיקון צו ירושה הינה בגדר "תובענה נוספת בענייני ירושה " (ס' 72 לחוק) ומאחר והיא מוגשת ב'ענין אותו עזבון' שלגביו נתן ביהמ"ש המחוזי צו ירושה הרי שהסמכות לדון ולהכריע בה מסורה לו - לבית המשפט המחוזי ואיננה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. בתקנה 56(2) לתקנות הירושה נקבע, כי על תובענה לפי תקנה זו תחול גם תקנה 27 המורה בתקנת משנה (א) , כי הבקשה לתיקון צו ירושה או צו קיום תוגש לאותו בימ"ש שנתן את הצו. ה. מאחר ובענייני סמכות עניינית עסקינן אין הסכמה דיונית עם כל הכבוד, יכולה להועיל גם אם קיבלה היא תוקף של החלטה. ההעברה במקרה עסקינן לא נעשתה מכח ס' 79(א) לחוק ביהמ"ש, [נוסח משולב] תשמ"ד- 1914 שכן ביהמ"ש המחוזי המוסמך לא מצא "שאין הוא יכול לדון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או העניינית" ועל כן הוראת ס' 79(ב) לחוק ביהמ"ש אינה עומדת כמחסום בפני החזרת הבקשה לדיון בפני ביהמ"ש המחוזי. ו. אשר לסיפת תקנה 56(א) לפיה תובענה = "למעט בקשה לצו ירושה או לצו קיום", מכוונת היא לעניות דעתי לכך שאם התובענה הנוספת המוגשת בענין אותו עזבון, שתובענה בהקשר אליו הוגשה לביהמ"ש המחוזי לפני תחילתן של תקנות אלה (כגון מינוי מנהל עזבון , צווים לפי ס' 77 לחוק הירושה וכו'), הינה צו ירושה או צו קיום, תוגש תובענה שכזו לרשם הירושות ולא לביהמ"ש המחוזי חרף הרישא של התקנה. במקרה שלנו התובענה הנוספת היא תובענה לתיקון/ שינוי צו ירושה שניתן במחוזי לפני תחילתן של התקנות ומקומה בפניו. סוף דבר 7. אין זה מסמכותי העניינית להידרש לבקשה לתיקון צו הירושה שהועברה אלי מכח הסכמה דיונית ואני מורה על העברתה לביהמ"ש המחוזי מכח סמכותי על פי ס' 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] , תשמ"ד- 1984. ההעברה מתייחסת אך ורק לתיק העזבונות 15120/99. 8 בנסיבות הענין אין צו להוצאות. קטיניםירושההסתלקות מירושהשאלות משפטיות