תביעה נגד בת זוג של אב נפטר

פסק דין 1. בתאריך 28.10.98 הגישו התובעות בשמן ובשם עזבון אביהן תביעה רכושית-כספית נגד הנתבעת, שהיתה בת זוגו של אביהן המנוח. בתביעה מבקשות התובעות להצהיר כי הן הבעלים של הכספים והזכויות שהיו בחשבון פיצויים (שילומים) עובר לפטירת המנוח בבנק לאומי לישראל, וכי על הנתבעת להשיב להן סך 70,117.36 מרקים גרמנים ו2,000- ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה. 2. כתב ההגנה הוגש ביום 25.1.99, ובו טענה עיקרית כי המנוח צרף את הנתבעת שותפה מלאה בחשבון הפיצויים ולכן היתה זכאית להוציא מחצית מן הכספים שנצברו בו. 3. בקדם המשפט שהתקיים ביום 22.3.99 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה ויתרו על השמעת עדים והתחייבו להגיש סיכומי טענות בכתב בצירוף מסמכים לשם קבלת פסק דין. 4. הגשת הסיכומים התעכבה. בתאריך 4.5.99 הגישה ב"כ התובעות בקשה להמצאת מסמכים מבל"ל והארכת מועד להגשת הסיכומים בתאריך 31.5.99 ניתנה החלטה להצגת המסמכים, ובתאריך 15.11.99 ניתנה רשות לחקור את מנהל הבנק בחקירה נגדית. בינתיים הוגשו סיכומי הטענות. 5. בתאריך 24.1.00 הופיע מנהל סניף הבנק לחקירה וזו תמצית עדותו: א. בתאריך 5.8.99 הוציא מכתב שבו כתב לב"כ התובעות: "בתשובה למכתבך מיום 15.7.99, רצ"ב מסמכי פתיחת חשבון משותף ע"ש ח.ה. ו-ש.ד. ז"ל בחשבון 52636/28. הרינו להודיעך כי בחשבון מס' 83607/12 אין בנמצא מסמכי פתיחת חשבון". ב. את הדברים כתב ממידע שקיבל מעובדי הסניף. ג. מדפי הבנק נראה כי מדובר בחשבון משותף, אך לא ניתן להסיק מכך שהחשבון מחייב שתי חתימות. ד. לא ניתן לדעת אם צורף בעל החשבון השני או שנפתח חשבון חדש, משותף. ה. הוא מכיר את מר ה מהנהלת הבנק, אך אין מדובר בהכרות קרובה והדבר לא השפיע עליו. 6. לאחר תום העדות ניתן צו חדש לסיכומים משלימים, שהוגשו מטעם שני הצדדים. 7. להלן תמצית הסיכומים והסיכומים המשלימים מטעם התובעות: א. המנוח נפטר ביום 4.2.98 והתובעות 2 ו3- הן יורשותיו היחידות על פי צו קיום צוואה . ב. הנתבעת היתה ידועה בציבור של המנוח משנת 1986 ועד פטירתו, כ12- שנים. בין המנוח לנתבעת היה קיים "הסכם חיים משותפים" מיום 3.3.87. ג. למנוח ולנתבעת היה חשבון בנק משותף מס' …ששימש את המנוח והנתבעת למימון צרכיהם. בנוסף לחשבון זה היו לשניהם חשבונות נוספים, נפרדים. ד. למנוח היה חשבון פיצויים מגרמניה שמספרו …. בחשבון היו מופקדים כספים של המנוח ושל אשתו המנוחה, שהתובעות הסתלקו מחלקן בעזבונה לטובת אביהן. ה. לכאורה, חשבון הפיצויים היה משותף למנוח ולנתבעת, אך מנהל הבנק העיד כי מסמכי פתיחת החשבון אינם בנמצא. ו. עובר לפטירת המנוח הוציאה הנתבעת מחשבון הפיצויים סך 70,097 מרק גרמני והותירה יתרה בסך 19.81 מרקים בלבד. ז. הבעלות בכספים ובחשבון היתה של המנוח, ובעקבות זאת של יורשותיו, וצירופה של הנתבעת לחשבון אינו מהווה ראיה לשיתופה או להענקת מתנה לה. ח. אם היתה כוונה להעניק מתנה לאחר המוות הרי זו בטלה מכוח חוק הירושה . ט. יש להורות על השבת הכספים שנגזלו. י. לחלופין, יש לחייב את הנתבעת בהחזר הוצאות הקבורה והמצבה בסך 9,400 ש"ח ששילמו התובעות וכן ההוצאות בעת מגוריה בדירת המנוח לאחר מותו בסך 2,776 ש"ח. יא. צירוף שמה של הנתבעת לחשבון בא לאשר לנתבעת הסדרת ענייניו הכספיים של המנוח בבנק ולחסוך לו הגעה אל הבנק. יב. גם המנוח וגם הנתבעת ראו בחשבון הפיצויים חשבון של המנוח בלבד. יג. הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה להראות כי היתה כוונה של המנוח להעניק לה את הכספים או את מחציתם. 8. להלן תמצית הסיכומים והסיכומים המשלימים מטעם הנתבעת: א. המנוח והנתבעת היו ידועים בציבור מאז שנת 1986 וערכו חוזה להסדרת זכויותיהם וחובותיהם הקנייניות והספיות בתאריך 3.3.87. ב. בפועל ניהלו המנוח והנתבעת את חייהם על פי החוזה וגם שלא על פי החוזה. ג. המנוח והנתבעת גרו בדירת המנוח בחיפה, תוך השארת דירת הנתבעת בבת-ים ריקה ולא מושכרת כדי שתשמש אותם כאר ירצו לשהות בה בהיותם באזור המרכז. ד. המנוח והנתבעת פתחו בבל"ל חשבון עו"ש משותף והמנוח צירף את הנתבעת כשותפה בחשבון הפיצויים כדי שיהווה מקור משלים להספקת צרכיהם המשותפים. בחשבון היה צורך בחתימה אחת בלבד, דגש לרצונו המלא של המנוח לשתף את הנתבעת ברכושו. ה. הנתבעת משכה את הכספים בחייו של המנוח ולא לאחר מותו ולכן כל הפסיקה שהובאה בדבר משייכות של שותף בחשבון לאחר מות שותפו אינה רלבנטית. ו. נטל ההוכחה הוא על התובעות ולא על הנתבעת, והן לא הרימו אותו. ז. הנתבעת מסכימה לשלם את הוצאות הקבורה והמצבה בסך 6,600 ש"ח. ח. הנתבעת היתה זכאית להמשיך ולהתגורר בדירה חצי שנה ללא תשלום והיא מוכנה לשלם את ההוצאות לרשויות השונות. 9. אין מחלוקת שהנתבעת היתה הידועה בציבור של המנוח במשך 12 שנים וכי הם ניהלו משק בית משותף וחיו חיים הרמוניים. אין גם מחלוקת כי הנתבעת והמנוח היו שותפים בחשבון העו"ש מס' …. מן המסמכים הבנקאיים עולה כי גם חשבון הפיצויים מס' … היה חשבון משותף, אלא שהחשבון היה חשבון של המנוח (וקודם לכן גם של אשתו המנוחה) והוא הכניס את הנתבעת כשותפה בחשבון זה. בכך פעלו המנוח והנתבעת שלא על פי ההסכם מיום 3.3.87, והעניקו בהסכמה לנתבעת זכויות ורכוש מעבר למוסכם. לו היה המנוח מעוניין להקל על עצמו מבחינת הליכה אל הבנק היה יכול לתת לנתבעת ייפוי כוח לפעול בחשבון הפיצויים, שלא היה מעניק לה כל זכות קניינית והיה מגיע לקיצו ביום הפטירה. לכן יש לקבוע כי ביום פטירתו של המנוח, 4.2.98 היה חשבון זה משותף לנתבעת ולתובעות - כיורשותיו של המנוח, בחלקים שווים ( ½ - ½ ). מסקנה זו עולה בקנה אחד גם עם המוסכם בין המנוח לנתבעת בסעיף 5 (א) להסכם מיום 3.3.87. 11. השאלה הנשאלת היא האם במצב כזה צריכה הנתבעת להשיב מחצית מן הכסף של הנתבע, שכן את כל הכסף בודאי שאינה צריכה להשיב. כל המשיכות שביצעה הנתבעת מחשבון הפיצויים 83607/12 על פי דפי החשבון שצורפו לתיק ע"י ב"כ התובעת בוצעו לפני מועד פטירתו של המנוח. דף החשבון האחרון הוא מיום 30.12.97. המועד הקובע לקביעת יתרת החשבון לצורך חלוקתו ביןה נתבעת לבין התובעות הוא מועד פטירתו של המנוח, 4.2.98, ובמועד זה, כפי הנראה, לא נותרו כספים בחשבון הפיצויים, אלא מרקים בודדים. הפסיקה עליה הסתמכה ב"כ התובעות מדברת כולה על מקרים שבהם נעשו משיכות מן החשבון המשותף לאחר פטירת המנוח ותוך ניצול "סעיף הוותרות בחיים" הקיים בהסכם בין בעלי החשבון לבין הבנק. למשל: ע"א 679/76 סלי נ' עזבון שפר, פ"ד לב (2), 785. ע"א 268/81 ברעם נ' גרטי, פ"ד לח(2), 45. 12. לפיכך, יש לקבוע כי הנתבעת אינה צריכה להשיב לתובעות את הכספים שמשכה כדין מן החשבון המשותף, לפני פטירת המנוח. 13. באשר לתביעה החלופית לתשלום הוצאות הקבורה והמצבה וההוצאות לרשויות השונות בעת מגורי הנתבעת בדירת המנוח, מקבל אני את טענות התובעות, הנסמכות על מסמכים וקבלות ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעות סך 12,176 ש"ח. 14. סופו של פסק: תביעת התובעות נדחית בעיקרה. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות בסך 12,176 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 28.10.98 ואילך. בשל ההסדר הדיוני - אין צו להוצאות משפט. בעל דין נפטר