פסק דין 1. המנוח נפטר הותיר צוואה בעדים מיום שקויימה ע"י הרשמת לענייני ירושה . הזוכים היחידים על פי הצוואה הם שני ילדיו של המנוח, בנו ובתו, הנתבעים מס' 2 ו3-. 2. בתאריך 14.1.99 הגישה התובעת, כבת זוגו הידועה בציבור של המנוח, תביעה למזונות מן העזבון נגד העזבון ונגד יורשי המנוח הנ"ל. התביעה כוללת סעדים של מזונות, מדור ותביעה הצהרתית-רכושית לזכויות בדירה ובעסק. 3. יחד עם התביעה הוגשו בקשות לעיקול זמני ובקשה לצו מניעה זמני שיאסור על הנתבעים 2-3 להכנס לבית המגורים ברח' האלה 24 א' בקרית מוצקין הרשומה על שם המנוח (בש"א 1228/99). בתאריך 20.1.99 התקיים בבקשה דיון ממושך, נשמעו הצדדים ובאי כוחם ולמחרת היום ניתנה על ידי החלטה בה הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. החלטה זו נבחנה בערכאת הערעור (בר"ע 159/99) ואושרה בהחלטה מיום 11.3.99. 4. כתב ההגנה הוגש ביום 15.4.99, כאשר הטענה העיקרית היא שהתובעת אינה שותפה ברכוש שהיה שייך למנוח, ולחלופין כי אם היא שותפה ברכוש, היא גם שותפה בחובות הרבים שצבר המנוח בחייו. 5. בתאריך 3.6.99 הגישו הנתבעים תביעה לסילוק-יד נגד בנה של התובעת, א.ח., לרבות תביעה לדמי שימוש ראויים (תמ"ש 19880/99). כתב ההגנה הוגש ביום 14.6.99 והתיק נקבע לקדם משפט בפני חברי, כב' השופט בן חמו. ב"כ הנתבע (שם) ביקש, בהסכמת ב"כ התובעים (הנתבעים כאן) לאחד את השמיעה של התביעה עם תיק זה ובקשתו נתקבלה. 6. התיק נקבע לשמיעת ההוכחות ונשמעו 17 עדים. מטעם התביעה העידו 9 עדים ומטעם ההגנה העידו 8 עדים, כפי שיפורט להלן. 7. תמצית עדות ע"ת מס' 1, צ.ר.: א. אדריכלית במקצועה. ב. נותנת שירותים לנתבע מס' 2 ולאשתו בענין בניית בית בשכונת "בנה ביתך" בקרית מוצקין (ת1/). ג. מסרה תוכנית שצורפה לבקשה להיתר בניה (ת2/). ד. ניתן להכשיר את הבית למגורים בתקופה של מספר חודשים של עבודה אינטנסיבית (העדות מיוני 99). ה. בחקירתה הנגדית הציגה מסמכים נוספים בקשר לאותו מגרש (נ1/ - נ3/). ו. הנתבעים שילמו את שכרה בפריסה לתשלומים. עדותה של העדה היתה אמינה. 8. תמצית עדות ע"ת מס' 2, ב.ס.: א. גיסתה של התובעת. ב. סיפרה על התקופה הארוכה בה חיה התובעת לצד המנוח, תוך שהיא מסייעת לו בגידול בנו ובעסקיו, כיד ימינו. ג. בחקירתה הנגדית אישרה העדה כי התובעת עבדה בבקרים גם במקומות אחרים. ד. כל יתר עדותה של העדה היתה עדות מפי שמועה (בעיקר מפיה של התובעת) ואין לייחס לעדותה משקל משמעותי כלל. 9. תמצית עדותה של ע"ת מס' 3, ח.ש.: א. עבדה אצל המנוח כ4- שנים כמנהלת אירועים ומגדירה עצמה כחברה טובה שלו. ב. במקביל התגוררה בשכנות למנוח ולתובעת. ג. התובעת היתה במסעדה יום יום ועבדה, ללא תפקיד מוגדר. היחסים בין התובעת לבין המנוח היו כמו בין זוג נשוי והיחסים היו טובים גם בין התובעת לבין הנתבע מס' 2. ד. בחקירתה הנגדית הכחישה העדה כי היתה בינה לבין המנוח מערכת יחסים אינטימית. ה. היא אישרה כי למנוח היו במהלך התקופה יחסים עם נשים אחרות, אך הוסיפה שהוא אמר שלא יפגע בתובעת לעולם. עדותה של העדה היתה מגמתית, וחלק גדול ממנה מבוסס על שמועות ועל מסקנות שהעדה הסיקה מהן. לא ברור מקור הכעס שקיים בין העדה לבין הנתבע מס' 2. 10. תמצית עדות ע"ת מס' 4, י.ש.: א. מגדירה עצמה כידידת המשפחה וכבת בית, ואף עבדה אצל המנוח. ב. תארה מערכת יחסים הרמונית בין המנוח לבין התובעת. ג. בכל התקופה שבה עבדה, היתה גם התובעת נמצאת עובדת בעסק של המנוח. ד. התרשמה כי היה שיתוף מלא ברכוש בין המנוח לבין התובעת. ה. שמעה את המנוח אומר כי התובעת "מבוטחת" לאחר מותו. ו. כל יתר הדברים שאמרה העדה מבוססים על שמועות ומשקלם נמוך. 11. תמצית עדות ע"ת מס' 5, י.א.: א. חותנו של הנתבע מס' 2. ב. אישר כי התובעת והמנוח היו "ידועים בציבור". ג. בחתונת בתו עם הנתבע מס' 2 עמדה גם התובעת מתחת לחופה. ד. יודע כי הכינו חלקת קבר לתובעת על יד המנוח. ה. המגרש בקרית מוצקין (בנה ביתך) נרכש על ידו בהגרלה ממינהל מקרקעי ישראל והוא התיר לנתבע מס' 2 ולאשתו (בתו של העד) לבנות שם, ואף נתן להם כסף במתנה. הנתבע ואשתו גם כן לקחו משכנתא לשם כך. העד לא נחקר בחקירה נגדית ודבריו עשו עלי רושם אמין. 12. תמצית עדות ע"ת מס' 6, התובעת (עדות ראשית בתצהיר - ת3/): א. התגרשה בשנת 1981 (ת4/). ב. אז הכירה את המנוח ונסעה עמו לארה"ב, שם עבר טיפול רפואי. ג. לאחר החלמתו עברו התובעת והמנוח להתגורר יחד בדירה שכורה וחיו יחד עם מועד פטירתו. במהלך התקופה עברו להתגורר בדירת המגורים ברח' … בקרית מוצקין. ד. הנתבע מס' 2 התגורר עם בני הזוג עד שנישא ועזב את הדירה, עד שחזר באמצע 1999, והכל כדי לנסות ולנשל את התובעת מרכושה. ה. התובעת והמנוח חיו ברמת חיים גבוהה. ו. התובעת נפלה קרבן לתרמית מצד הנתבע מס' 2. ז. התובעת אינה עובדת וזקוקה למזונות מן העזבון באותה רמה שהיתה מורגלת לפני פטירת המנוח בסך של כ20,000- ש"ח לחודש. ח. התובעת זכאית למדור בדירה בקרית מוצקין ולצו מניעה שיאסור על הנתבעים להכנס לדירה ולהפריע את מדורה השלו של התובעת. ט. לא היתה מעורה בצד הפיננסי, כל הכספים שולמו תמיד עי ידי המנוח. י. המנוח רכש ריהוט חדש סמוך לפני פטירתו (ת5/). יא. התובעת הציגה תמונות מתקופת חייה עם המנוח והדגישה את היחס החם שהעניקה לבנו, הנתבע מס' 2 (ת6/ - ת21/), ומסמכים רלבנטים נוספים (ת22/- - ת25/), לרבות הזמנה לבת מצווה של הנתבעת מס' 3 קטעי עיתונים וקבלות. יב. היא תמיד חתמה על מה שנתנו לה לחתום ללא בדיקה (ת26/ - ת26/). יג. בחקירתה הנגדית הסבירה כי הנתבעים פנו לבית הדין הרבני בבקשה לצו קיום צוואה מאחורי גבה וללא ידיעתה (ההליך בוטל לאחר מכן). יד. אישרה כי נטלה משכנתא שאיפשרה לאמה לרכוש דירת "עמידר" שבה גרה האם עד פטירתה ולאחר מכן ירשה את הדירה עם שני אחיה, אפילו אם הבעלות רשומה על שמה בלבד. טו. ידעה כי למנוח היו חובות והפסדים בקזינו, לרבות הליך פשיטת רגל של בנו (הנתבע מס' 2) במסעדת "…". טז. המנוח תמיד הרגיע אותה ש"הכל יהיה בסדר". יז. לא היה בינה לבין המנוח כל הסכם ומאולם לא ביקשה מהמנוח זכויות רכושיות או מימוש רישום של זכויות. המנוח אמר לה ש"אין לה מה לדאוג". יח. החיים במשותף עם הנתבע ומשפחתו הם בלתי נסבלים. יט. התובעת הודתה שבנה, א, גר בדירה. דברי העדה עשו בבית המשפט רושם אמין, אם כי לגבי עיקר הדברים מן הבחינה הרכושית השיבה כי לא היתה מעורה ואינה יודעת את הפרטים. 13. תמצית עדות ע"ת מס' 7, ח.פ.: א. מלצר במקצועו ועבד אצל המנוח כ8- שנים. ב. ראה את התובעת לצד המנוח ועוזרת במסעדה ג. גם הנתבע מס' 2 עבד במסעדה רוב הזמן. העד עשה רושם אמין. 14. תמצית עדות ע"ת מס' 8, א.י.: א. הכירה את המנוח שהיה חבר שלהם שנים רבות וכך הכירה את הנתבע מס' 2 ואת התובעת. ב. התובעת נכחה ועבדה במסעדה והיתה חלק אינטגרלי מהנוף שלה. ג. היא (ובעלה) הגיעו למסעדה לפחות פעם בחודש. עדות עדה זו היתה אמינה. 15. תמצית עדות ע"ת מס' 9, א.מ.: א. עובד חברת החשמל ומכיר את המשפחה. ב. התובעת היתה בת משפחתו של המנוח ובת זוגו לכל דבר וענין. ג. עבד אצל המנוח כשנה בעבודה חקלאית. ד. ההכרות עם המנוח היתה אישית ולא עסקית. העד הפגין אמינות. 16. תמצית עדות ע"ה מס' 1, הנתבע (עדות ראשית בתצהיר נ4/): א. העזבון כולל חובות יותר מאשר זכויות. ב. התובעת אכן היתה בת זוגו של המנוח משנת 1982 ועד פטירתו, אך לא היה ביניהם כל שיתוף. ג. הדירה ברח' האלה היתה שייכת למנוח בלבד ועברה לילדיו, הנתבעים, על פי הוראות צוואתו. ד. הנתבע, אשתו ושתי בנותיו מתגוררים בדירה, לאחר שכבר התגוררו בה בעבר, וללא כל אלימות. ה. בנה הבגיר של התובעת מתגורר בדירה. ו. בעת שהמנוח התגרש מאשתו היה לו הרבה רכוש. ז. בין התובעת לבין המנוח היתה הפרדה רכושית מוחלטת. ח. העסקים של המנוח בעצמו ויחד עם הנתבע מס' 2 לא הניבו רווחים ורובם כשלו. המנוח ניסה לשקם את העסקים בהימורים והפסיד. ט. התובעת לא עבדה במסעדה והגיעה לשם רק לעיתים רחוקות. י. הוא מכר את דירתו בנווה גנים והכניס את התמורה לכיסוי חובות בעסק. יא. הוא משלם את כל חשבונות הבית. יב. הוצגו מסמכים נוספים (נ10-/ - נ11/). יג. בחקירתו הנגדית תאר הנתבע את מצב העבודה בעסק המסעדה/אולם אירועים נכון לאותה עת (יולי 99), לרבות חמשת העובדים ומשכורותיהם. יד. ברשותו מכונית ביואיק 96 שהיתה שייכת לאביו והיא משועבדת ומעוקלת. טו. הוא תאר את עסקיו של אביו המנוח ואישר כי רמת החיים בבית היתה גבוהה. טז. הריהוט לדירה נרכש על ידי המנוח מספר חודשים לפני פטירתו והוא הנתבע, שילם את רוב התשלומים בעדו לאחר הפטירה. יז. הוא אישר כי הוא ואשתו בונים בית חדש ברח' דקר בקרית מוצקין, ועד שהבית יהיה גמור הם מתכוונים לחיות בדירה ברח' האלה. במימון מתאים - הערכת תקופת הבניה שנותרה כ8- חודשים. הרושם שעשה עד זה בבבית המשפט היה רושם לא טוב, בעיקר בכל הקשור לתיאור היחסים שבין המנוח לבין התובעת כידועים בציבור ובקשור לנוכחותה של התובעת במסעדה ועבודתה שם. עדות זו סותרת ראיות מכתב ועדויות אחרות ויש לקבלה רק בחלקה, "עם קב חומטין". 17. תמצית עדות ע"ה מס' 2, רו"ח אריה טאובר: א. משמש רו"ח של עסקי המנוח מאז 95. ב. הציג מסמכי חשבונות - נ12/. ג. הוא פרט את ההוצאות וההכנסות של העסק והציג מסמכים נוספים (נ13/ - נ14/). המסמכים מדברים בעד עצמם ומראים על פניהם כי אין מדובר בעסק משגשג שמעליו גופרים רווחים גדולים. 18. תמצית עדות ע"ה מס' 3, א.ח. (עדות ראשית בתצהיר נ15/): א. עוסק בהלוואות בריבית. ב. נתן למנוח הלוואות לצרכי עסקיו ולצרכי הימורים. ג. הנתבע מחזיר את ההלוואה האחרונה ושיק הבטחון הוא של אשתו. ד. המנוח נהג להפסיד את הכספים בקזינו. העד לא ידע לומר כיצד הצליח המנוח להחזיר את ההלוואות הקודמות ואם היו מהכנסות העסק. 19. תמצית עדות ע"ה מס' 4, ז.ק.: א. היה שותפו של המנוח בשנים 82-84. ב. התובעת חיה עם המנוח כבת זוגו. ג. אז התובעת לא באה לעבוד בעסק, אך עזרה. ד. מצבו הכלכלי של המנוח היה גרוע כל השנים והעד נהג להלוות לו כסף. עדותו של העד היתה אמינה. 20. תמצית עדות ע"ה מס' 5, א.ח.: א. חבר של המנוח ושכן (בעל הדירה השניה בבית שהוא דו-משפחתי). ב. מצבו הכלכלי של המנוח היה גרוע מאוד, והעד נתן לו הלוואות מפעם לפעם. ג. הוא חי עם התובעת, אך היו לו קשרים עם עוד מספר נשים. ד. בחקירתו הנגדית אישר העד כי התובעת היתה מעורבת בבניית הבית. ה. המנוח אמר לו "שאף אשה בעולם לא תקבל שקל ממנו לאחר שאשתו הראשונה סידרה אותו". ו. הוא לא התערב בענייני העסקים של המנוח וענה תשובה לא ברורה לגבי מעורבותה של התובעת בעסק. אין לעדות זו בעיניי חשיבות מרובה. 21. תמצית עדות ע"ה מס' 6, ע.ר.: א. מנהל חברה לייצור ושיווק דגים בשם … בע"מ. ב. סיפק בעבר דגים לעסקו של המנוח. ג. המנוח נותר חייב לו כ230,000- ש"ח וכיום הקטין הנתבע מס' 2 את החוב ל170,000 ש"ח (נ16/). העד עשה רושם אמין. 22. תמצית עדות ע"ה מס' 7, צ.א.: א. הכירה את המנוח כ16- שנים ועבד בעסק כ10- שנים, עד היום, כמנהלת אירועים. ב. מכירה את התובעת, והסבירה כי כל אחד מהם חי את החיים שלו, וכי התובעת הזדמנה למסעדה, אך לא עבדה בה. ג. למנוח היו חובות רבים שגרמו לו לעכב את משכורתה. ד. היא יודעת על יחסים רומנטים של המנוח עם נשים אחרות. ה. בחקירתה הנגדית "הפליגה" העדה למסקנות שהסיקה ממה שאמרה ששמעה. הרושם שעשתה העדה בבית המשפט היה לא אמין וראיה לכך היא גם הסכמתם של ב"כ הצדדים כי יפנו אותה לבדיקת פוליגרף במכון הורוביץ. 23. תמצית עדות ע"ה מס' 8, ח.ו.: א. חבר של המנוח כ40- שנה. ב. מכיר את התובעת. ג. התובעת והמנוח גרו תחת קורת גג אחת 15-17 שנים ומעבר לכך לא היה שום דבר. ד. ביקר במסעדות של המנוח והתובעת ביקרה שם מפעם לפעם כאשר ישבה לאכול עם חברותיה. ה. למנוח היו קשרים עם נשים רבות. ו. המנוח היה במצב כלכלי גרוע ומכור להימורים. ז. סייע בעצמו למנוח בהלוואות ובשיקים. עדותו של עד זה לא עשה רושם אמין ונראתה כ"עדות מוזמנת". 24. לאחר שמיעת העדים הוגשו מסמכים נוספים (ראה החלטה מיום 24.2.00, עמ' 60 לפרוטוקול). סיכומי ב"כ התובעת הוגשו ביום 4.4.00. סיכומי ב"כ הנתבעים הוגשו ביום 2.7.00. הזכות להגיש תגובה לא מומשה. 25. דיון: השאלה הראשונה הצריכה הכרעה היא האם התובעת נחשבת כ"ידועה בציבור" של המנוח לצורך חוק הירושה תשכ"ה1965-. על שאלה זו יש להשיב בחיוב. מבחינה עובדתית אין מחלוקת בין הצדדים על כך. וכך העיד הנתבע מס' 3 (עמ' 33 שורות 4-5): "בתחילה אבי לא התגורר עם התובעת ואח"כ הוא התגורר איתה וגם אני גרתי איתם יחד עם א., בנה. זה היה בשנת 82 או 83 עד פטירתו של אבי". בתצהירו (נ4/) בסעיף 7 כתב הנתבע: "א. היתה אכן בת זוגו של אבינו משנת 1982 ועד לפטירתו, אך אין ולא היה ביניהם כל שיתוף..." שאלת השיתוף תידון בהמשך. 26. שני תנאים צריכים להיות מוכחים כדי שאשה (או במקרה אחר גבר) תיחשב כ"ידועה בציבור" של אדם והם: חיי משפחה וניהול משק בית משותף. ראה: ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כד (1), 617; ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג (1), 431. אני חוזר על מה שכתבתי בהחלטה מיום 21.1.99 (בש"א 1228/99) פסקה 11. אני קובע כי התובעת הוכיחה קיומם של שני התנאים עוד בתחילת ההליך וחיזקה את ההוכחה בשלב ההוכחות. 27. אין גם מחלוקת משפטית בין הצדדים כי הלכת השיתוף בנכסים חלה בין ידועים בציבור. בע"א 52/80 ישעיהו שחר נ' מנדל פרידמן, פ"ד לח(1)443, 448-449 נקבעה ההלכה: "הלכת שיתוף הנכסים הוחלה, בעיקרו של דבר, על זוגות הנשואין זה לזה. היש מקום להחילה על בני זוג שלא נישאו, והחיים כידועים בציבור? כפי שראינו, בסיסה המשפטי של הלכת השיתוף הוא בהסכם משתמע בין הצדדים ולא בעצם אקט הנישואין. כשם שהנישואין אינם תנאי מספיק, כך גם אין הם תנאי הכרחי, שכן גמירת דעתם של בני הזוג לשיתוף יכול שתשתכלל מאורח חייהם המשותף כידועים בציבור... ...על כן, ייתכנו מצבים, שבהם עם תחילת החיים המשותפים כידועים בציבור לא יחול שיתוף נכסים בין בני הזוג, אך עם עבור זמן מסוים ועם התייצבות הקשר האישי בין בני הזוג, יחול גם שיתוף נכסים ביניהם, והוא ישתרע, על פי גמירת דעת, לא רק על נכסים חדשים שירכשו אלא גם על אותם נכסים שנרכשו בעבר, בטרם התייצבותו של אותו קשר..." היות וחוק יחסי ממון בין בני זוג חל אך ורק על זוגות נשואים (ע"א 640/82 חנן כהן ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לט(1)673, 678), הלכת השיתוף חלה גם על זוגות ידועים בציבור שחייהם המשותפים החלו לאחר 1.1.74. השאלה הבאה הנשאלת היא האם מדובר ברכוש משותף של התובעת והמנוח. בהחלטה מיום 21.1.99 ניתחתי את הוראות סעיף 115 ו55- לחוק הירושה ואת פסק הדין בע"א 279/87 רובינוביץ נ' קרייזל (פ"ד מג (1), 760). אני מפנה לפסקאות 10 עד 13 להחלטה ואין טעם לחזור על כך כאן. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לתקפות צוואתו של המנוח שקויימה על ידי הרשמת לענייני ירושה ולפיה הנתבעים 2 ו3- הם יורשיו הבלעדיים של המנוח. לפיכך, יש לקבוע כי התובעת אינה יורשת של המנוח ואין תחולה לסעיף 11 לחוק הירושה . 28. וכעת לשאלה הבאה, והיא האם התקיים שיתוף בנכסים בין המנוח לבין התובעת. כל רכושו ועסקיו של המנוח היו רשומים על שמו, אך אין בעובדה זו כדי לשלול את השיתוף עם התובעת. ראה ע"א 3002/93 בן צבי נ' סיטין, פ"ד מט(3)5, 15-16 בו נקבע כי: "...הווי אומר, הרישום אינו משולל ערך ראייתי, אך אין להקיש מהרישום עצמו על כוונה ליצור הפרדה ברכוש. להוכחת כוונה מעין זו יש להניח תשתית ראייתית, שתיווסף לרישום עצמו ותבהיר מה הכוונה שעמדה בבסיסו..." עוד ראה: ע"א 741/82 מ' פיכטנבאום נ' ד' פיכטנבאום ואח', פ"ד לח(1)22, 26-27 וכן ע"א 806/93 י' הדרי נ' ש' הדרי (דרחי), פ"ד מח(3)685, 693. התובעת העידה כי לא היה לה כל חלק בניהול הכספים והיא רכשה מצרכים הביתה בכסף מזומן שקיבלה מידי יום מן המנוח (עמ' 22 לפרוטוקול). התובעת נהגה לחתום על כל מסמך שנתבקשה לחתום עליו בלי לבדוק ובלי להרהר (עמ' 24 לפרוטוקול). כאשר הכירו המנוח והתובעת היה המנוח בעסקי מוצרי חשמל ורק לאחר מועד ההכרות ולאחר שהחלים מטיפול רפואי בחו"ל ובישראל פנה לעסקי המסעדות. על תחילת הדרך בתחום העידה התובעת (עמ' 23-24 לפרוטוקול) ואני מקבל את דבריה. הנתבעים לא הצליחו לסתור את חזקת השיתוף בנכסים ואינני מקבל את גירסתם כי היתה הפרדה רכושית בין המנוח לבין התובעת. בענין זה דינה של התובעת אינו שונה מדינה של כל עקרת בית שאינה משתתפת ברוב שעות החיים המשותפים בעסקי בעלה. ההלכה נקבעה בע"א 595/69 מרים אפטה נ' אשר אפטה, פ"ד כה(1)561, 574. ראה עוד: ע"א 806/93 י' הדרי נ' ש' הדרי (דרחי), פ"ד מח(3)685, 691 וכן ע"א 741/82 מ' פיכטנבאום נ' ד' פיכטנבאום ואח', פ"ד לח(1)22, 26. וכן ע"א 26/89 חנה ארגוב נ' דוד ארגוב, פ"ד מד(1)793, 796: "חזקת השיתוף איננה מעוגנת בעיקרה בהשקעה הכספית המשותפת, שהרי ברוב המכריע של המקרים אין המדובר בהשקעת כספים על ידי שני בני הזוג. חזקת השיתוף קמה על יסוד החיים המשותפים של בני הזוג עם עליותיהם וירידותיהם הטבעיות. כל מרכיב של התא המשפחתי הבסיסי נותן את חלקו: על פי רוב מביא אחד מבני הזוג את שכרו מעבודתו מחוץ לבית, וגם אם בן הזוג השני איננו משתכר בנפרד, הרי הוא תורם את חלקו לשיתוף על ידי עבודתו בבית וטיפולו בתחומים השונים בכל צרכי המשפחה החומריים, יהיה זה בבישול, גידול הילדים, ובכל תחום דומה אחר." לפיכך כולל עזבון המנוח שעבר לילדיו רק מחצית מן הזכויות הרשומות על שם המנוח, הן במקרקעין והן במטלטלין והמחצית השניה שייכת לתובעת. 29. אלא שהשיתוף בנכסים כולל גם שיתוף בחובות של העזבון, ועיקר החובות הם כמובן החובות של העסק. לעניין זה ראו ע"א 446/69 יובל לוי, הנאמן על נכסי בצלאל גולדברג נ' שושנה גולדברג, פ"ד כד(1)813, בעמ' 820. עוד ראו ע"א 677/71 דוד נ' דוד, פ"ד כו(2)457; ע"א 5598/94 נניקשווילי נ' נניקשווילי, פ"ד מט(5)163, 168-169. וכן ע"א 3002/93 בן צבי נ' סיטין, פ"ד מט(3)5, 16-17: "חזקת השיתוף בחובות משלימה את חזקת השיתוף בנכסים. בן הזוג הנהנה מפירות השותפות עם בן זוגו, חייב לשאת בעול החובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים... הווי אומר, כאשר קיימת שותפות כללית בנכסים, נגזרת ממנה אחריות כללית לחובות, ואילו כאשר השותפות בנכסים מוגבלת או מצומצמת, אחריות בני הזוג לחובות מתייחדת לאותם חובות שנעשו בדרך הרגילה לגבי אותו רכוש השייך לשותפות..." מאחר וקבעתי כי השיתוף בנכסים בין המנוח לתובעת היה שיתוף כללי, כך גם השיתוף בחובות. לפיכך, אני קובע כי התובעת חייבת מחצית מן החובות שנוצרו במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג, היינו מאז שנת 1982 ועד למועד פטירת המנוח. 30. תחולת סעיף 115 לחוק הירושה . כפי שנכתב על ידי בהחלטה מיום 21.1.99, אין לסעיף 115 תחולה ככל שהדבר נוגע לנתבעים 2-3. הנתבעת מס' 3 לא התגוררה בדירה ואין לה כל כוונה להתגורר בה. הנתבע מס' 2 (יחד עם אשתו ושתי בנותיו) נכנסו להתגורר בדירה ברח' … בקרית מוצקין בפעם האחרונה לא מכוח סעיף 115 לחוק הירושה אלא מכוח שותפותם בבעלות בדירה מכוח ירושה ובהסכמת התובעת. לפיכך אין לתובעת זכות לעתור על הוצאתם או פינויים מן הדירה. 31. לעומת זאת טענות הנתבעים נגד בנה הבגיר של התובעת בתביעתם לסילוק ידו מן הדירה (תמ"ש 19880/99) נכונה ולא הובאה כל ראיה לסתור טענה זו. הדירה היא בבעלות משותפת ולצורך הענקת רשות מגורים בדירה לבנה של התובעת (שהרי הוא בגיר) יש צורך בהסכמת כל הבעלים או לפחות רובם. רצונה של התובעת כבעלת מחצית מן הדירה אינו מספיק אפוא. (ע"א 304/72 מנחם ביאלר נ' משה ביאלר, פ"ד כז(1)533 וכן ע"א 458/82 עדה וילנר נ' ורה גולני (משיבה פורמלית), פ"ד מב(1)49). לכן מורה אני על קבלת התביעה בתמ"ש 19880/99 ועל סילוק ידו של א.ח. מן הדירה תוך 90 יום מהיום. 32. מזונות מן העזבון. סעיף 57 (ג) לחוק הירושה , המנוסח בצורה דומה לסעיף 55 לחוק קובע: "(ג) איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, זכאי הנשאר בחיים למזונות מן העזבון כאילו היו נשואים זה לזה." בענין זה מקבל אני את טענות הנתבע כי חובות העזבון עולים על הנכסים שבו. התובעת לא הביאה ראיות לסתור את עדות רואה החשבון טאובר ואת המסמכים החשבונאיים שהוצגו לתיק ביהמ"ש. סעיף 104 לחוק הירושה הקובע סדר עדיפויות בין חובות העזבון קובע בסעיף קטן (ד) כי חובות העזבון עדיפים על מזונות מן העזבון. אמנם סעיף זה אינו דן בנושא הזכאות למזונות אך הוא מוסיף משקל ליתר השיקולים על פיהם אני מחליט לדחות את תביעת המזונות מן העזבון. 33. סופו של פסק: א. התובעת היא הידועה בציבור של המנוח נ.ג. (פסקה 25-26). ב. תביעתה של התובעת לזכויות הירושה - נדחית. ג. תביעתה של התובעת לזכויות רכושיות מכוח הלכת השיתוף בנכסים מתקבלת, אך היא שותפה גם בנכסים וגם בחובות. העזבון כולל מחצית הזכויות בדירה ברח' … בקרית מוצקין, מחצית הזכויות במכונית הביואיק, מחצית זכויות העסקים שניהל המנוח ומחצית החובות שהיו קיימים ערב פטירתו (פסקה 28-29). ד. תביעתה של התובעת למדור נזנחה ואינה רלבנטית עוד. ה. הצדדים יכולים להמשיך להתגורר בדירה במשותף תוך כיבוד הדדי (פסקה 30). ו. התביעה נגד א.ח. בתמ"ש 19880/98 מתקבלת (פסקה 31). ז. תביעתה של התובעת למזונות מן העזבון - נדחית (פסקה 32). ח. אין צו להוצאות משפט. ירושהידועים בציבור