פסק דין 1. התובעים, שמונה אחים ואחיות, הגישו בתאריך 24.6.97 תביעה נגד הנתבע - אחיהם, סעדים של פסק דין הצהרתי וצו מניעה קבוע שעניינם בית מגורים. כתב תביעה מתוקן הוגש בתאריך 7.9.97. 2. לטענת התובעים, התובעת מס' 1 היתה זו שטיפלה בהורי הצדדים עד מועדי פטירתם, ולאחר מכן גם הסבתא שנותרה בחיים אחרי פטירת ההורים, וכי הובטח כי התובעת מס' 1 ובתה יהיו זכאיות להתגורר בבית הנ"ל עד שהבית יימכר והתמורה תחולק בין הצדדים (האחים) בפועל. לטענת התובעים, החתים הנתבע את ההורים בעורמה על מסמכים וגרם להעברת הזכות בבית על שמו בלבד, ללא תמורה. 3. הנתבע מצידו שלל את העובדות הנטענות והגיש כבעלים נגד התובעים (בעיקר התובעת מס' 1 ובתה) תביעת פינוי, דמי שימוש ריאליים ומצויים. 4. יחד עם הגשת התביעה, הגישה התובעת מס' 1 בקשה למתן צו מניעה זמני (המ' 2308/97), והחלטה בבקשה זו ניתנה על ידי לאחר דיון (החלטה מיום 8.7.97, עמ' 2-3 לפרוטוקול). הנתבע מצידו הגיש שלוש בקשות זמניות מכח התביעה שכנגד לרבות בקשות לבטל את צו המניעה הזמני ובקשות אלה נדחו (החלטה מיום 15.10.97 - עמ' 12-13). לאחר מכן החלה שמיעת ההוכחות. 5. חרף טענות שונות שהעלו הצדדים גרעין הסכסוך עניינו בשתי גרסאות סותרות אשר ביניהן עליי להכריע. האחת, גרסת התובעים לפיה הוריהם המנוחים העבירו את הדירה על שם הנתבע כשלב טרומי כדי שישמור על ערכה וידאג לחלקה בין כל האחים לאחר מותם ומות הסבתא. לטענתם הוריהם פעלו כך מאחר ונתנו בנתבע את אמונם שכאיש עסקים יידע כיצד לבצע זאת בדרך הטובה, וידאג לאחיו ואחיותיו. הגרסה השנייה, זו של הנתבע, לפיה ההורים התכוונו לתת לו בלבד את הדירה כמתנה היות והיה הבן המועדף עליהם. לטענתו לא היתה להם כל כוונה לחלקה בין האחים כולם. 6. מטעם התביעה העידו 8 עדים, ומטעם ההגנה - 9 עדים. העדויות כולן עוסקות בתאור מערכות היחסים ואופי החיים במשפחת נ. אינני מוצא לנכון לתמצת את העדויות שכן מרביתן סיפורי רכילות, אין בהן כמעט דבר היכול לרמוז על כוונת המנוחים באשר לדירה. 7. במקרה זה בית המשפט נתקל בבעיה בה נתקל במרבית סכסוכי הירושה , היחידים אשר היו יכולים להעיד על האמת אינם כאן. קשה ההכרעה בשאלות מסוג זה ובייחוד כאשר המסמכים אשר יכולים להעיד על האמת דלים הם והעדויות מהוות ברובן רכילות, כאמור. במקרים כאלו נדרש השופט להפעיל ביתר שאת את שיקול דעתו השיפוטי ושכלו הישר על מנת להכריע איזו גרסה היא האמינה עליו. 8. מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט, כמו גם מעדויות ההגנה והתביעה, עולה כי המנוחים אכן חתמו על התצהיר (צורף כנספח לכתב התביעה שכנגד של הנתבע) ובכך בעצם נתנו הם את הדירה בעודם בחיים לנתבע. ככל עסקה במקרקעין כדי להשלימה היה צורך לעשות העברה משם המנוחים לשם הנתבע. העברה זו בוצעה כדין ועל כך מעידים המוצגים (תצהיר ההורים, ההצהרה על מכירת/רכישת זכות במקרקעין מאגף מס שבח מקרקעין וכתב העברת זכות חכירה במנהל מקרקעי ישראל). 9. על העובדה כי הדירה הועברה על שם הנתבע לא חלקו התובעים. כך מעידה היא בעמ' 31 לפרוטוקול שורות 14-16: "הורי התנגדו לרישום הדירה על שם מ בלבד, כי הם פחדו ואני הרגעתי אותם שלא יחששו מפני מ. במשך חצי שנה ביקשתי מהורי לדאוג לרישום הדירה על שם מ" מעיד על כך אף עד התביעה י בעמ' 16 לפרוטוקול שורות 19-20: " כ. הסבירה להם במשך זמן רב שאפשר לסמוך על מ. ולכן לדעתי הוא הבין וחתם. היא "טפטפה" לו למה שזה הדבר הנכון". 10. מבחינה עובדתית השאלה אשר עליי להכריע בה היא האם העברת הדירה במתנה לנתבע הייתה שלב ביניים בתהליך חלוקתה בין 11 האחים או שמא כל כוונתם היתה לתיתה במתנה לנתבע ותו לא. מבין העדויות השונות שהוצגו לבית המשפט אני מוצא את עדות התובעת מס' 1, כ.נ. , ואת גרסתה כאמינה ביותר. 11. על פי העדויות השונות, הן מצד התביעה והן מצד ההגנה, המנוחים היו הורים אשר דאגו לצרכי כל ילדיהם. למרות פסקי הדין השונים שאוזכרו בסיכומי הנתבע, המקרה דנן אינו נראה המקרה בו ההורים נתנו את כל רכושם לבן אחד תוך נישולם של עשרת ילדיהם האחרים, זאת בייחוד לאור העובדה שהתובעת מס' 1 היא שטיפלה במנוחים ובסבתה בעת זקנתם. בעניין זה העידה העובדת הסוציאלית נחמה אבירן אשר העידה מטעם התביעה: "ביקרתי בבית משפחת נ פעמים רבות וזוהי חובתי כעובדת סוציאלית כדי לבצע מעקב אחרי יישום החוק"... (עמ' 26 לפרוטוקול שורות 28-29) כ עשתה הכל. הטיפול בהורים הצריך טיפול גופני, רחצה, האכלה ושמירת הסביבה. ההורים השתמשו בחיתולים ולמרות זאת הבית מעולם (המילה "לא"הושמטה כנראה כטעות הדפסה- א.ג.) הדיף ריחות רעים. הקשר של כ היה מאוד הדוק עד כדי כך שניסיתי להגיע להסדר עם כ. שבזמן שהמטפלת נמצאה כ. תצא "להתאוורר". כ. לא הסכימה להסדר זה ונשארה צמודה להורים. היא לא סמכה על אף אחד. היה לה קשה להכיר בעובדה שהסבתא עומדת למות. עד יומה האחרון היא לקחה אותה לרופאים כדי למנוע ממנה כל סבל." (עמ' 27 לפרוטוקול שורות 10-16). בנוסף, אף אחד מן הצדדים לא חלק על העובדה שהתובעת מס' 1 היתה נוכחת במעמד החתימה על התצהיר. לו באמת כוונת המנוחים בתצהיר היתה להעביר את ביתם לנתבע, מה הטעם בנוכחות כ ? עניין אחד הוא להעביר את כל רכושם לאח אחד בלבד. עניין שונה לגמרי הוא לעשות זאת בנוכחות האחות המנושלת אשר טרחה למענם ולמען בריאותם. יותר מכך, העד עו"ד פנחס יעקובי מטעם ההגנה העיד כי: "כאשר הגעתי לביתם התקבלתי בסבר פנים יפות הן על ידי האב, האם וכ...." (עמ' 41 לפרוטוקול שורות 25-26) "אני מדגיש כי האוירה היתה נינוחה ומנומסת. ההורים עשו עלי רושם יוצא מן הכלל. באותו מעמד אינני זוכר אם כרמלה השתתפה בשיחה או אמרה משהו." (עמ' 42 לפרוטוקול שורות 7-8) עובדה זו תומכת בגרסת התובעים. נראה כי אם אכן כוונת המנוחים היתה לתת את הדירה מתנה לנתבע, נוכחות כרמלה במעמד החתימה היתה מעכירה את האוירה. 12. מעבר לאמור בסעיף 11 לעיל, ניתן למצוא עדויות הגנה נוספות אשר תומכות בגרסת התובעים ומהוות משום "אותות אמת" (סעיף 53 לפקודת הראיות, התשל"א1971-). עדת ההגנה, ש.נ., העידה כי אינה מעוניינת בדבר מעזבון הוריה ואת חלקה יכולה לקבל כרמלה (עמ' 45 לפרוטוקול שורות 7-9). עולה השאלה מדוע היתה מוכנה לתת את חלקה דווקא לתובעת מס' 1 ולא לאחד מאחיה האחרים. האם בגלל שהתובעת מס' 1 היא שטיפלה בהורים המנוחים ? בהמשך העידה כי : "ההורים אמרו שתמורת הדירה תחולק בין כולם ושמאיר יטפל בעניינים כדי שלא נסתכסך בינינו. כאשר לי נודע ענין החלוקה על ידי מאיר לא היתה לי בעיה עם כך בכלל." (עמ' 46 לפרוטוקול שורות 5-7). עד ההגנה ר.מ.העיד כי: "איני יכול לומר אם המנוח תיפקד ועד מתי ורק כרמלה מכל האחים יכולה להעיד על המצב הנכון בו היו ההורים." (עמ' 53 לפרוטוקול שורות 24-25) גם עדות זו תומכת בטענה כי התובעת מס' 1 היא שטיפלה בהורים בעת זקנתם, כפי שהעידה העובדת הסוציאלית כאמור לעיל. 13. מבחינה משפטית במקרה דנן המנוחים לא קיבלו תמורה על העברת הדירה לנתבע , היינו העסקה היתה עסקת מתנה. בית המשפט העליון קבע כי מתנה היא חוזה וחל עליה הדין הכללי של החוזים, בנושאים שלא הוסדרו על ידי חוק המתנה. "על חוזה המתנה חלות שתי מערכות של הוראות חוק: ראשית, זו המיוחדת שנכללה בחוק המתנה , ושנית, בהיעדר הסדר ספציפי בחוק הנ"ל, ההוראות הכלליות של דיני החוזים, החלות על כל החוזים לסוגיהם, אלא אם נקבע הסדר מיוחד לסוג מסויים של חוזים". (דברי הנשיא שמגר ב ע"א343/87 פרי נ' פרי, פ"ד מד(2)154, 158. ראו עוד: ע"א 173/72 מחמד חוסין חדראן גנאיים, ואח' נ' חדרה סאלח מחמד גנאיים ואח', פ"ד כז(1)414, 420. וכן, ע"א 495/80 איזדור ברקוביץ ואח' נ' בטי קלימר, פ"ד לו(4)57, 61). 14. על פי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973- יש לפרש את החוזה לפי אומד דעת הצדדים, כפי שהוא משתמע מהחוזה או לפי הנסיבות במידה ומהחוזה אומד הדעת אינו משתמע. לאור האמור בפסק דיני לעיל, לדעתי מנסיבות עריכת התצהיר עולה כי המנוחים התכוונו שהנתבע יקבל את הדירה על מנת לחלקה בשווה כסף בין כל האחים והאחיות, זאת מאחר ונתנו אמון ביכולותיו העסקיות. התצהיר מהווה רק שלב ביניים בעסקה כולה ומטרתו לאפשר לנתבע לרשום את הדירה על שמו ולמוכרה. כך הוא אף מנוסח, נראה כי הוא מופנה לרשויות השונות בדומה לייפוי כוח. 15. במקרה דנן מדובר במתנה המטילה נטל על המקבל (מתנה "בנטל" או מתנה ב"חיוב"). סעיף 4 לחוק המתנה, תשכ"ח1968- שכותרתו "תנאים וחיובים" קובע כי: " מתנה יכול שתהיה על תנאי ויכול שתחייב את המקבל לעשות מעשה בדבר-המתנה או להימנע מעשותו; נותן המתנה רשאי לדרוש מהמקבל את מילוי החיוב, ורשאי לדרוש זאת מי שהחיוב הוא לזכותו, ואם היה בדבר ענין לציבור - היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו." הנשיא ברק קבע בע"א 495/80 הנ"ל, בעמ' 62-63 כי יש להבחין בין מתנה על תנאי ומתנה אשר בצידה חיוב. במקרה דנן מדובר, כאמור, במתנה שבצידה חיוב על הנתבע. כפי שצויין בסעיף 4 הנ"ל הנטל יכול לבוא לידי ביטוי בחיוב לעשייה או בחיוב לאי עשייה. אין הכרח שקביעת החיוב תהיה בכתב, אלא אם נקבע כך בחוק אחר. ברור שהעלאה על הכתב היא תמיד טובה ומקלה על חובת ההוכחה אך אין לכך הכרח. “מי שמבקש להתנות מתנה בתנאי מתלה או בתנאי מפסיק (וכאן, אם בכלל, רלבנטי רק תנאי מפסיק), או מי שמבקש להצמיד חיוב למתנה אשר אותה העניק, צריך לעשות זאת בצורה ברורה, הניתנת לזיהוי. אינני רואה מקום לחייב דווקא אופן התנאה או חיוב מסויימים; אך צריך להיות מדובר בעניין שניתן לגלותו תוך בחינה של אומד דעת הצדדים או תוך שמיעת ראיות על דברים שהוחלפו ביניהם בעל פה או בכתב." [ע"א 343/87 פרי נ' פרי, פ"ד מד(2)154, 164. עוד ראו א"מ ראבילו, המתנה, עמ' 312 (מתוך פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי) ]. על פי סעיף 4 החיוב צריך להיות ב"דבר המתנה". בפסיקה נקבע כי החיוב יכול להיות בדבר המתנה עצמו והוא יכול להיות אף בשוויו. (ע"א 170/74 היסטר נ' פליישר, פ"ד כט(1)132, 134 וכן, ע"א 380/88 טוקאן נ' אלנששבילי, פ"ד מה(5)410). החיוב אף אינו חייב להיות לטובת הנותן או המקבל והוא יכול להיות לטובת צד שלישי. (ראו בספרו הנ"ל של מ"א ראבילו בעמ' 321) סעיף 4 הנ"ל, בסיפא, מקנה את תרופת האכיפה כנגד הפרת החיוב על ידי מקבל המתנה. נוסף על כך חל גם חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התש"ל1970- והמשתמע מכך (עקב חלותם של דיני החוזים על חוזה המתנה). "...אם מקבל המתנה מפר את החיוב המוטל עליו, הריהו מפר חיוב חוזי, ובידי נותן המתנה התרופות הרגילות, הקיימות בגין הפרת חיוב, כלומר, אכיפה, ביטול ופיצויים (ראה: ז' צלטנר בספרו הנ"ל בעמ' 152). על דבר האכיפה עומד חוק המתנה בעצמו בקבעו, כי "נותן המתנה רשאי לדרוש מהמקבל את מילוי החיוב" (סעיף 4). דברים אלו לא באו במקום הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), אלא בנוסף להן...." (ע"א 495/80 הנ"ל בעמ' 62). על פי גישה זו המנוחים נתנו את דירתם לנתבע כאשר בצידה החיוב אשר הוסכם בעל פה, כי לאחר מות המנוחים והסבתא תמכר הדירה ושוויה יחולק בין כל האחים והאחיות. מאחר והזכאים על פי הסכם זה הם האחים והאחיות כולם, זכאים הם לדרוש מהנתבע, הנאמן על הדירה, את אכיפת החיוב. זו המסקנה העולה מן העדויות והנסיבות, כאמור לעיל, והתובעת עמדה בנטל ההוכחה שהוטל עליה. 16. לפני שאחתום את פסק דיני מצאתי לנכון להוסיף עוד דבר מה. חובת תום הלב חולשת על דיני המתנה, הן מכוח חלות דיני החוזים עליה והן מכוח סעיף 61(ב) לחוק החוזים. כוונתם של המנוחים היתה שהדירה תחולק לאחר מותם ומות הסבתא בין כל האחים. מטרת העברת הדירה היתה לשם שמירה על שלמות הנכס עד לחלוקתו ומכאן שזו היתה העברה למעיין נאמנות. הנתבע מתכחש לכך ומסרב לחלק את הדירה (בשוויה) לו ולאחיו בחלקים שווים ועל כן מעשיו של הנתבע לוקים בחוסר תום לב, הן כלפי הוריו המנוחים והן כלפי אחיו. יש להזכיר כי אף בביצוע החיוב על הנתבע לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת כלפי אחיו ואחיותיו. 17. מן האמור לעיל דין התביעה להתקבל. כאמור, הסעד לו זכאים התובעים הוא אכיפת החיוב בדבר חלוקת הדירה (שוויה) בין כל האחים. אני ממנה את ב"כ התובעים ככונס נכסים אשר יפעל למכירת הנכס בהקדם האפשרי וחלוקתו ביחס שווה בין כל האחים. תביעת הנתבע נדחית על כל חלקיה. 18. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים באמצעות בא כוחם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ. ירושה