ההליך : נשוא המחלוקת בתובענה זו היא חלקה 12 בגוש 10469 מאדמות שפרעם, אשר שטחה, לאחר סיום הליכי הסדר זכויות במקרקעין, להלן: "ההסדר", הינו 7.563 דונם, להלן: "החלקה". החלקה נרשמה לאחר ההסדר, ביום 17/8/41, על שם הנציב העליון, ובהתאם לכך עברה לבעלות מדינת ישראל, להלן: "הנתבעת", מכח סעיף 2 לחוק נכסי המדינה, תשי"א - 1951. התובע עותר למתן פס"ד הצהרתי הקובע בעלותו בחלקה, והמורה על תיקון הרישום בפנקס המקרקעין שנעשה, לטענתו, שלא כהלכה בסיכומיו עתר התובע לסעד חלופי - שלא נתבקש בכתב התביעה, ללא קבלת רשות - לרישום החלקה על שמו בתמורה ובכפוף לתשלום "בדל אל מית'ל". אולם מאחר והסעד החלופי נתבקש ללא קבלת רשות מבית המשפט, אתעלם ממנו. הנתבעת מתנגדת לתביעה: לטענתה יש לדחות אותה מאחר והוגשה באיחור רב וגם לגופו של העניין מהנימוק שהתובע לא הוכיח את תביעתו שמעתי את הראיות והוגשו סיכומים. אנתח להלן את חומר הראיות וטענות ב"כ הצדדים. ההדגשות בפסק הדין הן שלי אלא אם נרשם אחרת. אעיר כאן כי נפל שיבוש בסימון המוצג ת/1: חוות הדעת של מר אביבי שהוגשה מטעם התובעים סומנה ת/1. גם צו הירושה סומן ת/1. אני מתקן את הסימון: צו הירושה יסומן ת/1 ואילו חוות הדעת של מר אביבי תסומן ת/1/א. תיקנתי במקור וחתמתי תאריך של היום, יום התיקון תשתית העובדתית : אסקור להלן את התשתית העובדתית כפי שעולה מחומר הראיות, בעיקר מתעודת עובד הציבור, נ/2להלן: "התעודה", שהכין מר לוי נזאר, עוזר לפקיד ההסדר למחוז חיפה והגליל המערבי. על פי התעודה והמסמכים שצירפו ב"כ הצדדים לכתבי הטענות, אני קובע את העובדות הבאות: בהתאם להודעה על פתיחת הליכי ההסדר (נספח לתעודה, הליכי ההסדר החלו ביום 13.9.1940). החלקה נתבעה ע"י הנציב העליון. לפי ס' 12 לתזכורת התביעה, נספח ג לתעודה, היוותה החלקה "שמורת יער", עוד בשנת 1935 בהתאם "לפקודת היערות 1936", להלן: "פק' היערות". מנגד, נתבעה החלקה ע"י מר חוסין מחמוד אל קאסם, בן דודו של אבי התובע (בהתאם לעדותו של התובע), להלן, "חוסין" - נספח ד' לתעודה. אביו של התובע, כמו גם התובע, לא הגישו תזכורות תביעה ביחס לחלקה מר אברהם אביבי - מודד מוסמך הגיש חוות דעת מטעם התובע שערך ביום 21.1.03 - ת/1, מר אביבי נחקר על חוות דעתו והודה, לאחר שעיין במוצג נ/3 - מפה המשקפת את מיקומה של החלקה, כי חלקה 12 כלולה בשמורת היער. מאחר והוגשו תביעות סותרות ביחס לחלקה הועבר הסכסוך להכרעתו של "פקיד ההסדר" The Settlment Officer, בעל הסמכות להכריע בסכסוכים על פי פק' ההסדר שהיתה בתוקף אז, על מנת לדון בסכסוך שבין המדינה וחוסין בנוגע לזכויות בחלקה, במסגרת תיק הסדר שפרעם/445. פקיד ההסדר החליט כי החלקה, ביחד עם חלקות נוספות, הינה בוסתן הנמשך אל תוך שמורת היער. עוד קבע הפקיד המסדר, בניגוד לעמדת חוסין, כי מבנים בבוסתן נבנו אחרי שנת 1928, למרות שהחלק העיקרי של הבוסתן היה מעובד בשנה זו, וכי החלקה היא אדמת מדינה מסוג מוואת אשר נתחמה רק בשנת 1928, וכי חוסין לא הוכיח את תביעתו לגביה, ועל כן הורה כי הזכויות בחלקה יירשמו על שם הנציב העליון - להלן: "פסק הדין", נספח ג' לתעודה במסגרת ההסדר שינה הפקיד המסדר את גבולות החלקה, איחד חלקה הצפוני והדרומי, וכלל בה שטח יער נוסף. השטח הסופי של החלקה לאחר שינוי הגבולות, כפי שנרשמה בלוח ההחלטות הינו 7,563 דונם. לוח ההחלטות פורסם בשנת 1941 בו נרשמו הזכויות בחלקה על שם הנציב העליון, בתוספת הערה כי החלקה הוכרזה כשמורת יער כמפורט שם. לוח הזכויות פורסם ביום 24/7/1941, והחלקה נרשמה ע"ש הנציב העליון. לא הוגש ערעור על לוח הזכויות. בס' 4 לכתב התביעה טען התובע כי אביו נפטר בשנת 1940 כשהיה היה בן 9 שנים. בס' 3 לסיכומיו טען התובע כי אביו נפטר בשנת 1944, בזמן ההסדר כשהתובע היה בן 9 שנים. בצו הירושה - ת/1, נקבע כי אביו של התובע, שחאדה מוחמד קאסם, נפטר בשנת 1940. מחומר הראיות ברור כי התובע נולד בשנת 1936. למעשה, ועל פי הראיות שבפני, אביו של התובע החזיק בחלקה החל משנת 1936 בערך ולאחר מותו החזיק התובע בחלקה עד שנת 1982. בכתב ההגנה ובסיכומיה לא חלקה הנתבעת על טענות אלה - ראה ס' 72 לסיכומיה, אך טענה שאין בחזקה זו כדי להקנות לתובע בעלות בחלקה טענות הצדדים : הצדדים חלוקים בשאלות עובדתיות ומשפטיות. המחלוקת העובדתית הצריכה לעניננו כעת הינה שאלת החזקה והעיבוד בחלקה. מעיון בפסק הדין עולה כי הפקיד המסדר לא קבע את מה שקבע בפסק הדין, על פי ההכרזה של "יער" משנת 1935 אלא הלך ובדק את טיב הזכויות הנתבעות לגבי כל חלקה וחלקה מהמפורטות באותו פסק דין, בהתייחסו לחלקה 12 קבע הפקיד המסדר בס' 4 לפסק הדין, הכתוב בשפה האנגלית, בתרגום חופשי שלי, כי "התובע לא ביסס את תביעתו לחלקה זו" ולכן הוא דחה את תביעתו של מי שתבע את חלקה 12 שעל פי הרשום בפסק הדין הוא חוסין מחמוד אל קאסם שתבע גם חלקות 13 ו - 19. ביחס לחלקות 13, 14 ו- 19, שעל פי הרשום בפסק הדין, נתבעו ע"י חוסין מחמוד אל קאסם, הפקיד המסדר קיבל את התביעה וקבע מה שקבע. לא אתעכב על קביעותיו של הפקיד המסדר ביחס לחלקות אלה, מאחר ואינן נושא לדיון. העולה מהאמור הוא שהפקיד המסדר לא הסתפק בהכרזה כדי לדחות את התביעה של חוסין אלא בדק אותה לגופו של העניין אעיר כאן כי מי שתבע את חלקה 12 לא היה אביו של התובע אלא אותו אדם בשם חוסין מחמוד אל קאסם, שעל פי עדותו של התובע בע' 7 ש' 25 ש"הוא בן דוד של אבא שלי. הוא ואבא שלי בני דודים". בתשובה לשאלה נוספת באותו עמוד, אם ידוע לתובע שיש קשר של אותו חוסין לחלקה השיב התובע, בש' 27 באותו עמוד: "לא. הקרקע של חוסין לחוד, והקרקע שלנו לחוד, יש גבולות ביניהם". השאלות המשפטיות סבות סביב אפשרות לתיקון הרישום מצד אחד, והוכחת התנאים הרלוונטיים ל"התיישנות מנחילה", לפי ס' 78 לחוק הקרקעות העות'מאני, להלן: "חוק הקרקעות", מהצד השני טענות התובע : יש לתקן את הרישום מחמת רישום שלא כדין, משום שהפקיד המסדר לא הודיע לתובע או לבני משפחתו על זכותו לתבוע את החלקה, למרות שאביו החזיק ועיבד אותה, ונרשם בהליכי ההסדר ב - 1940 בתור בעלים ידוע של החלקה, כעולה מהמוצג - ת/2. ממשיך ב"כ התובע וטוען כי הנתבעת מודה בכך, וצירפה לכתב הגנתה את סקר קרקעות שפרעם משנת 1935, ותרגומו (א/1 ו-א/2), לפיו אבי התובע נרשם כבעלים הידוע: משמע מי שהוכר ע"י בני המקום כבעלים. ב"כ הנתבעת סבורה כי אין בכך כדי לבסס טעות או מרמה במובן ס' 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין, תשכ"ט- 1969, להלן, פקודת ההסדר החלקה ראויה לעיבוד, והיתה מעובדת בחציה כאמור, כבר בזמן המנדט. לתמיכה בטענתו הציג ב"כ התובע צילום אוויר של החלקה, מ- 1945 ותרשים - ת/3, וכן מפה מנדטורית, משנת 1936, ממנה עולה כי החלקה היתה מעובדת במפוזר. בסיכומיו טען ב"כ התובע כי החלקה היתה מעובדת ומוחזקת ע"י משפחתו, מלפני שנת 1936. מאז מות אביו המשיך התובע להחזיק ולעבד את החלקה, כבר למעלה מחמישים שנה, זאת משנת 1946 עד לשנת 1982, אז הפסיק, מפאת מחלה, ואף הקים עליה צריף למגוריו. לעניין העיבוד, התובע מתבסס על חוות דעתו של מר אביבי, המומחה בפיענוח תצלומי אוויר אשר פענח צילום האווירי שצולם ע"י חיל האוויר הבריטי בתאריך 4.1.1945. הקובע לעניין זה כי "... שאר שטח החלקה: 65% שטח מעובד ו- 35% סלעים במפוזר" - ת/1/א. לעומת טענה זו טענה ב"כ הנתבעת כי עיבוד בתקופה הנ"ל, גם אם היה, אינו רלוונטי להוכחת רישום הזכות שלא כדין. וממילא, מר אביבי ציין בחקירתו כי, בפועל, בשנת 1945 "כמעט ולא היה מעובד. יש אדמת עיבוד אבל לא מעובדת..." - ע' 24 ש' 20-19. מסכם ב"כ התובע וטוען כי מרשו הוכיח חזקה ועיבוד לפי ס' 78 לחוק הקרקעות ומן הדין לרשום את החלקה על שמו כאמור, ב"כ הנתבעת מכחישה את טענות התובע. לחלק מטענותיה התייחסתי כבר לעיל, וכאן אתייחס ליתר הטענות: מעדויות עדי התובע, עולה כי עיבוד החלקה ע"י אבי התובע החל לכל המוקדם בשנת 1936, בעוד היה צריך להוכיח עיבוד משנת 1925. מעבר לזאת, מטילה ב"כ הנתבעת ספק במהימנות העד מר נימר עלי חילף, היות ופרטים מסוימים שמסר אינם מתיישבים עם עדותו של התובע או עדות תושב אחר מן המקום - מר אחמד מחמד ואוי, ביחס למועד בו הפסיק התובע לעבד את החלקה. הנתבעת מצידה מכחישה את העיבוד. בחוות הדעת מטעמה, נ/1, מציין עו"ד הללי כי הפקיד המסדר, לאחר בחינת מצב העיבוד והחזקה של החלקה, קבע בפסק דינו כי החלקה איננה מעובדת ואינה ראויה לעיבוד. ממשיכה ב"כ הנתבעת וטוענת כי כל עיבוד לאחר תחילת הליכי ההסדר אינו רלוונטי לחישוב התקופה לפי ס' 78 לחוק הקרקעות. מעבר לכך, מציינת ב"כ הנתבעת כי לא התובע ולא אביו תבעו את הזכויות בחלקה בהליך ההסדר, ולא הם טענו לעיבוד מנימוקי פסק הדין ניתן ללמוד כי נעשתה בדיקה יסודית באשר לעיבוד החלקה, ולאור מפות מהתקופה בה הוכרזה החלקה כשמורת יער הסיק הפקיד המסדר כי העיבוד אינו יכול להנחיל זכות בחלקה בעניננו. בנוסף, טוענת ב"כ הנתבעת כי משנת 1921 מועד חקיקת פקודת הקרקעות (מתות), 1921, להלן: "פקודת הקרקעות", לא ניתן כלל לרכוש בעלות במקרקעין מסוג מוואת, היות ופקידי הממשלה כבר לא היו רשאים לתת זכות להחיות קרקעות מתות, וכמו כן מי שמעבד קרקע מוואת בלי רשיון, נחשב, משנת 1921 כמסיג גבול, והקרקע אינה נחשבת כמירי ומפנה לספרו של מ.דוכן, ז"ל, דיני קרקעות במדינת ישראל (מהדורה שנייה, ירושלים, תשי"ג), בעמ' 49-50, ובעמ' 320. אציין מיד כי לאור התוצאה אליה הגעתי לא אתייחס לטענת הנתבעת בענין זה ב"כ הנתבעת מתיחסת לטענת התובע לפיה היה קטין, בן 9 שנים עת נפטר אביו בשנת 1940, והוא יורשו היחיד בהתאם לצו הירושה - ת/1. בנסיבות אלה ולאור גילו הרך, כך טוען התובע, לא יכל לתבוע את החלקה על שמו בזמן ההסדר. כמו כן, לטענתו רק לאחרונה נודע לו כי החלקה לא נרשמה על שמו, וזאת בעת בדיקת לוח הזכויות ותיק ההסדר. ממשיכה ב"כ הנתבעת וטוענת כי התביעה הוגשה בתאריך 15/4/1999, כחמישים שנה לאחר העתקת לוח הזכויות לפנקס המקרקעין. בנסיבות אלה אין מקום להגיש ערעור על לוח הזכויות הנתבעת טענה לעניין זה, כי התובע לא נתן הסבר משכנע לכך שלא ערער על לוח הזכויות, לא הוא ולא מי ממשפחתו. לטענתה, הליכי ההסדר הינם פומביים, ולכן מבקשת ב"כ הנתבעת לדחות את טענתו של התובע כי לא ידע על הליכי ההסדר ופירסום לוח הזכויות. ומכאן מסקנתה כי התובע לא פעל כנדרש, והסתמכותו כעת על סעיף 93 לפק' ההסדר דינה להידחות, הן בגלל האיחור בהגשת התביעה, והן מעצם השימוש המצר בסעיף זה, לאור הפסיקה וההלכה שקבעו כי השימוש בס' 93 נעשה במקרים יוצאי דופן, באשר ההסדר מיועד להשיג בטחון ברישום הזכויות במקרקעין דיון משפטי והכרעה : לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם לאור חומר הראיות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות בעיקר מנימוקיה של ב"כ הנתבעת כמפורט לעיל. לא שוכנעתי כי התובע הניח תשתית ראיתית כדי לבסס את זכויותיו בחלקה או כדי להוכיח את העילות לפי ס' 93 לפק' ההסדר. בס' 6 לכתב התביעה טען התובע כי הפקיד המסדר לא הודיע לו או לבני משפחתו על זכותו לתבוע את החלקה בלוח הזכויות, למרות שהיה ידוע כי הקרקע מעובדת ומוחזקת על ידי משפחת התובע, הבעלים הידועים של החלקה גם אם אצא מתוך הנחה שחובתו של פקיד ההסדר לפנות לבעלי הקרקע הידועים כבעלי זכויות בחלקות שהוכרזו בהליכי ההסדר, על מנת להגיש תביעה בהסדר הרי מי שהגיש את התביעה היה חוסין, בן דודו של התובע והוא הגיש את התביעה בשמו. התובע לא צירף את בן דודו או עזבונו בתור נתבעים בהליך זה. לדעתי פקיד ההסדר לא היה צריך "לחפש" את בעלי הזכויות בחלקות בשטח ההסדר, וכפי שחוסין ידע על ההליך והגיש תביעה, סביר היה להניח, בהעדר ראיה אחרת, שגם אביו של התובע ידע על הליכי ההסדר ולא הגיש תביעה. בס' 9 ג לסיכומיו מציין התובע בפירוש כי הוא טוען לתקופת התיישנות מנחילה המתגבשת לאחר סיום הליכי ההסדר, ובלשונו: "במקרה זה פועל סעיף 78... וזאת מ-1946 עד להפסקת העיבוד בשנת 1982, תקופה העולה על תקופת ההתיישנות אינני מקבל טענה זו. לדעתי תקופת ההתיישנות לפי ס' 78 לחוק הקרקעות מופסקת עם תחילת הליכי ההסדר ויש למנות את תקופת ההתיישנות בהתאם לאותו סעיף, ממועד תחילת הליכי ההסדר ואחורה. התובע לא הוכיח זאת. דעתי היא כי החזקה והעיבוד לאחר תחילת הליכי ההסדר או לאחר פרסום לוח הזכויות אינם רלוונטיים ואינם נמנים לצורך חישוב תקופת ההתיישנות הרוכשת או המנחילה התובע טוען אמנם כי תקופת העיבוד החלה עוד לפני 1936, אולם לא הביא ראיה על המועד המדויק של תחילת העיבוד, והיה עליו להוכיח, ולו בערך, אם לא בדיוק, מתי החלה התקופה כדי שיוכל לזכות בבעלות על הקרקע. המסקנה היא, אפוא, כי התובע לא הצליח להוכיח כי העיבוד החל לפני שנת 1936, ובוודאי לא משנת 1925. מעבר לדרוש אוסיף כי התובע לא הוכיח חזקה ועיבוד למשך תקופת ההתיישנות לפי ס' 78 לחוק הקרקעות. כדי לתמוך בטענותיו העידו מטעמו מר נימר עלי חלף, אף הוא תושב ערב אל חלף כי הוא מכיר את התובע, ורואה את החלקה כל יום וכי אבי התובע עיבד את החלקה משנת 1936, ואולי לפני זה - ע' 12 ש' 17 (אך לא מציין ממתי - ר.ג') וכי בנו עיבד את החלקה עד שנת 1997. בין העדים של התובע התגלעו סתירות היורדות לשורשו של העניין - בעוד שהתובע העיד כי עיבד את הקרקע עד למחלתו בשנת 1982, אמר נימר כי ראה את התובע מעבד את החלקה עד שנת 1997 ולא רק זאת אלא נימר העיד כי אבי התובע נטע בחלקה עצים והיה מעבד אותה - ע' 12 ש' 33, ואילו ואוי - העד השני - העיד כי אין בחלקה עצים - ע' 11 ש' 3 התובע, יליד 1936, העיד כי התחיל לעבד את החלקה בבגרותו, החל מגיל 16 לאחר שסיים לרעות צאן ועד 1982 - ע' 7 ש' 22, דהיינו החל בשנת 1952 והוסיף כי עיבד אותה כ-20 שנה - ע' 7 ש' 20. לאחר מכן טען כי החל לעבד החלקה לאחר שסיים לרעות צאן, בשנת 1960 לערך - ע' 9 ש' 4. בעוד שבסיכומיו טען כי עיבד את החלקה בין השנים 1946-1982. לסיכום סבורני כי התובע לא הביא ראיות אמינות כדי לבסס את טענתו בעניין החזקה והעיבוד בהתאם לס' 78 לחוק הקרקעות והוא בעצמו אינו מדייק בפרטים ואינו עקבי. המסקנה, אפוא, היא כי התובע לא הוכיח רכישת זכויות בחלקה בהתאם לס' 78 לחוק הקרקעות. לאור התוצאה אליה הגעתי לא אתייחס לטענת ב"כ הנתבעת לענין ההלכה שנקבעה בע"א 520/89 מ"י נ' שבלי, פ"ד מו (2) 81, או למאמרו של ד"ר ס' קדר, "זמן של רוב, זמן של מיעוט: קרקע, לאום, ודיני ההתיישנות הרוכשת בישראל", עיוני משפט כא (3) (תשנ"ח), עמ' 665, בעמ' 666, אליו הפנתה ב"כ הנתבעת בסיכומיה סעיף 93 לפקודת ההסדר : התובע מבסס כאמור את תביעתו על סעיף 93 לפקודת ההסדר. לפני שאדון בטענה לגופו של העניין, מצאתי לנכון לציין כי התובע ישב בחוסר מעש שנים רבות לאחר סיום הליכי ההסדר, והסברו, בהיותו קטין בזמן הליכי ההסדר, בורותו ואי התמצותו בהליכי ההסדר, וידיעתו על הרישום רק לאחרונה, דינם להידחות. כפי שנקבע לא פעם, הליכי ההסדר הם פומביים ותוצאותיהם מחייבות כולי עלמא, ללא קשר לידיעה סובייקטיבית לגבם. גם לגופו של ענין, התנאים להפעלתו של ס' 93 לפק' ההסדר אינם מתקיימים. כדי לזכות בסעד לפי סעיף זה על התובע להוכיח כי קמה לו עילה לתיקון הרישום, וכי, וזאת החשוב בעניננו, לולא נפל הפגם המהווה עילה לתיקון הרישום היה נרשם כבעל הזכויות בחלקה שלא נרשמה על שמו העילות לתיקון הרישום מכח ס' 93 היו: "מרמה" ו- "זכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה". לטענת התובע קמה לו עילת המרמה לפי ס' 93 ומכוחה הוא מבקש לבטל את הרישום ולהעבירו על שמו. כפי שציינתי לעיל, אינני מקבל את טענת התובע כי באי הזמנת אביו בפני הפקיד המסדר להגיש תזכורת תביעה במהלך הליכי ההסדר, יש משום "מרמה". הליכי ההסדר פומביים מראשיתם ועד סופם, ועל הרואה עצמו בעל זכות להגיש תזכורת תביעה כראות עיניו, או לערער על לוח הזכויות, בהתאם להוראות פקודת ההסדר גם אם הייתי מקבל את הטענה של התובע בענין זה והייתי מתחשב בתקופה בה היה קטין, אין בפני הסבר מדוע "המחדל" מאז היותו בגיר בשנות החמישים ועד הגשת התביעה בשנת 1999, לא נקט בהליכים המתחייבים. התובע לא נתן הסבר למחדל זה ודי בכך כדי לדחות את הטענה. לא זו בלבד, אלא שהתובע לא הוכיח מרמה כלשהי. לא מטעם חוסין ולא מטעם אחרים. רישומה של הזכות בעניננו "לא הושג במרמה", כלשון הסעיף, ולא היתה מרמה מצד הנתבעת, על שמה רשומה הזכות, או מצד פקיד ההסדר, הפוגמת ברישום, וחוסין אף אינו בעל דין בתובענה. ובנוסף התובע ובא כוחו לא פירטו את המרמה בצורה ובאופן כמתחייב על פי דין ועל פי הפסיקה. פסקי הדין אליהם מפנה ב"כ התובע בסיכומיו לעניין זה, כגון ע"א 753/87 בראשי נ' בראשי, פ"ד מג (3) 210, אינם רלוונטים גם אם היה פסול באי הזמנתו ואי ייצוגו של אבי התובע, (וגם אם מניחים, כטענת התובע, הנתמכת בדברי עדיו, כי חוסין לא עיבד את החלקה, אלא חלקות סמוכות בלבד), הרי שאיני מקבל את עמדת התובע כי בניגוד לחוסין, הוא יכל להוכיח את העיבוד. הוא מבסס זאת על כך שלטענתו הקרקע היתה מעובדת, כפי שעולה מתיאור החלקות במפות המנדטוריות השונות, אם בשנת 1936 - ת/3, אם בשנים לאחר מכן, הסותרים את הטענה כי הקרקע לא היתה מעובדת בזמן ההסדר כעולה מהתעודה, המפרטת הליכי ההסדר ופסה"ד ברור כי הפקיד המסדר החליט על סמך בדיקת העיבוד והחזקה בחלקות, והסתמך על מפות שהוצגו בפניו, וכן על מפת גבולות החלקות. כמו כן, נראה כי הפקיד המסדר החליט כאמור לאור מסקנתו כי המבנים במקום, המצביעים על חזקה, אינם מהתקופה הנדרשת על מנת לבסס תקופת ההתיישנות הדרושה. חלקות שהוכח בפני פקיד ההסדר כי היו מוחזקות ומעובדות, נרשמו על שם מי שתבע אותן, לעתים ללא תמורה ולעתים בעד תשלום דמיי שוויה ("באדל אל מית'ל" - ר' נ/1). בעניננו, פקיד ההסדר לא מצא לנכון אף לרשום חלק מהחלקה על שם מי שטען כי החזיק בה ועיבד אותה - דהיינו חוסין כפי שנקבע בפסיקה העילות המפורטות בס' 93 לפק' ההסדר מפורשות בצמצום, וזאת בהתאם לעיקרון הקובע כי מטרת הסדר המקרקעין היא לקבוע זכויות במקרקעין אחת ולתמיד, ואין לקעקע מעמדו של ס' 81 לפק' ההסדר, על ידי שימוש שכיח בס' 93 - ר' מתוך רבים אחרים, ע"א 492/83 עזבון המנוח איברהים חסן דיאב נ' תאופיק מוחמד חסן דיאב, תק-על 88 (2), 642 שקביעתו מאוזכרת בפסקי דין רבים הדנים בס' 93 לפק' ההסדר המסקנה : המסקנה היא כי התובע לא הוכיח עילה לתיקון הרישום על בסיס אחת העילות שבס' 93 לפקודה. התובע טען כי הוא מחזיק בקרקע משנת 1936. טענה זו לא נסתרה, ב"כ הנתבעת טענה כי חזקה זו אינה מקנה לתובע בעלות. אבקש להבהיר ולהדגיש כי אין בדחית התביעה של התובע לפסק דין הצהרתי ולתיקון לוח הזכויות כדי לפגוע בטענות הגנה כלשהן העומדות לרשותו בתביעה לסילוק יד, אם תוגש נגדו. התביעה שבפני היתה לקביעת הבעלות על החלקה. התביעה נדחתה אך אין בכך כדי לפגום או לפגוע בזכויות אחרות שיש לתובע בחלקה, אם בכלל יש כאלה סוף דבר : אני דוחה את התביעה, מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 שקלים ועוד מע"מ כחוק. הסכום ישולם תוך 60 יום מיום המצאת פסק הדין לידי ב"כ התובע, אחרת ישא הסכום ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועלקרקעותנכסי המדינהמקרקעיןהליכי הסדר (מקרקעין)התיישנות