פסק דין המנוח נפטר ביום 24.10.95. ביום 14/1/96 ניתן צו ירושה שעל פיו יורשי המנוח הם ארבעת ילדיו, המשיבים 1 עד 4, בחלקים שווים. המבקשת, הגב' ל' ב', הגישה בקשה זו, בה היא עותרת לבטל את צו הירושה ולתת במקומו צו חדש על פיו המבקשת כידועה בציבור של המנוח, יורשת מחצית מנכסי עזבונו ורק המחצית השנייה תתחלק בין ארבעת ילדי המנוח, המשיבים 1 עד 4 בהליך זה. המבקשת נושאת בנטל הראיה, כי בעת פטירתו של המנוח נתקיימו שלושת התנאים המפורטים בס' 55 לחוק הירושה הדרושים כדי להכיר בזכותה לרשת את המנוח כידועה בציבור. 1. היא והמנוח קיימו חיי משפחה; 2. במשק בית משותף; 3. איש מהם לא היה נשוי לאחר להלן סעיף 55 לחוק הירושה תשכ"ה - 1965: " איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה , ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת , בצוואה שהשאיר המוריש". אין מחלוקת שבעת פטירתו של המנוח לא היו המבקשת או המנוח נשואים לאחרים. גם אין חולקים על כך שבמשך מספר שנים, החל משנת 1989 התגורר המנוח עם המבקשת והם קיימו חיי משפחה ומשק בית משותף. המחלוקת סבה לגבי היחסים ששררו בין השניים במשך חודשי חייו האחרונים של המנוח. לפי הפסיקה זוהי התקופה הרלוונטית לעניין קביעת מעמדה של המבקשת כ"ידועה בציבור". (בספרו של שילה "פרוש לחוק הירושה תשכ"ה - 1965" שם בע"מ 473) על פי הראיות המקובלות עלי כמהימנות , הנני קובעת ממצאים עובדתיים אלו: המנוח חלה כשנה לפני פטירתו. אצל המנוח אובחנה מחלת הסרטן בגרונו. מספר חודשים לאחר גילוי המחלה התקשר המנוח טלפונית אל אחיו, וביקש שיבוא לאסוף אותו מביתה של המבקשת (עמ' 68 לפרוט'). בהגיע האח, הוא פגש את המנוח מחוץ לבניין עם שקית חפצים אישיים בידו . המנוח בכה. האח הסיק מהנסיבות כי המנוח נפרד מהמבקשת. האח לקח את המנוח לדירתו. כעבור ימים ספורים שלחה המבקשת במונית לכתובתו של האח שני שקי ניילון ובהם בגדיו של המנוח. גם עובדה זו יכלה להצביע על כך שהמנוח נפרד מהמבקשת. סביר להניח שלו היה מדובר בעזיבה ארעית ולא סופית, המבקשת לא היתה שולחת את בגדיו של המנוח. זאת ועוד, לו היה מדובר בעזיבה ארעית ללא כוונה לניתוק יחסים, היתה המבקשת מביאה בעצמה למנוח את אותם חפצים שהיו דרושים לו לפי הבנתה לשהייתו בבית האח. עובדה נוספת החשובה לעניין, היא סגירת חשבון בנק . בתקופה בה חיו ביחד , פתחה המבקשת חשבון בנק על שמה ובחשבון זה הוחזקו כספי המנוח. פתיחת החשבון על שם המבקשת נעשתה בשל חשש מפני נושים של המנוח. בפבר' 1995, תקופה בה התגורר המנוח בביתו של האח, סגרה המבקשת את החשבון. העובדה היא, שמאותו יום בו אסף האח את המנוח אליו, לא חזר עוד המנוח לביתה של המבקשת. לאחר שהייה של מספר חודשים בבית האח, עבר המנוח לדירה שהיתה בעבר דירת הוריו. מחלתו של המנוח הלכה והחמירה . לאחר טיפולי הקרנות וכימוטרפיה נותח המנוח והוגדר כחולה סופני. לקראת אישפוזו ב"הוספיס" הכינה העובדת הסוציאלית במחלקה האונקולוגית בבית חולים בלינסון, הגב' שלומית פרי, טופס הפניה (מוצג ת7/). בחלק מהטופס, המיועד לפרוט בני המשפחה וגורמי תמיכה של החולה - פרטה הגב' שלומית פרי את שמותיהם של שלושה מבין ארבעת ילדי המנוח וכמו כן את שמו של האח ומספר הטלפון שלו. שמה של המבקשת לא הוזכר בטופס למרות שהעובדת הסוציאלית הכירה את המבקשת בתקופה בה החל המנוח לקבל טיפולים. מילוי הפרטים כאמור, נעשה ספונטנית ללא כל התייחסות לסכסוכים מכל סוג. גם הרישום הזה מלמד שהמבקשת לא היתה "ידועה" עוד כבת זוגו של המנוח. העובדת הסוציאלית העידה כי בכל הנוגע למנוח, שימש האח כתובת לפניותיה וכי האח, הוא שטיפל במנוח ואותו שיתפו רופאי בית החולים בסוד העניינים ובקבלת החלטות לגבי המנוח. בהסתמך על המתואר לעיל אני קובעת כי בתקופת חייו האחרונה במשך כ - 5 חודשים או יותר נותקו היחסים בין המבקשת לבין המנוח. לא הוכח וגם אין זה משנה כלל מי מהשניים גרם לניתוק. העובדה היא כי ערב מותו לא קיים המנוח חיי משפחה עם המבקשת ולא היה להם עוד בית משותף. אין הכוונה לכך שהשניים לא נפגשו בכלל או לא קיימו שיחות וחליפת מכתבים, הכוונה היא שהם לא קיימו עוד חיים משותפים. לשם הבהירות אוסיף כי אין המדובר בניתוק טכני זמני של הקשר בין המבקשת למנוח. יש ואדם הזקוק לסיעוד רפואי, מאושפז תקופה ארוכה ונפטר בטרם היתה לו האפשרות לשוב ולחזור לבית בו התגורר עם בת זוגו. יש ואדם שוהה תקופה ממושכת בחו"ל לרגל עסקיו ונפטר בטרם היתה לו הזדמנות לשוב למקום המגורים המשותף לו ולבת זוגו. כל עוד התייחסו בני הזוג לניתוק, כפרידה זמנית, מטעמים מוגדרים וידועים לשניהם, לא נפגע מעמדם כבני-זוג, ידועים בציבור. במקרה דנן, המנוח היה אומנם מאושפז בחלק מחודשי הניתוק, אולם על פי הנסיבות שהוכחו, המבקשת והמנוח לא התייחסו לניתוק כהפסקה ארעית של הקשר ביניהם, בשל ההכרח שנוצר. השתכנעתי כי הפרידה ביניהם היתה שלא על מנת לשוב ולקיים חיים משותפים. המסקנה העולה מהאמור היא שהמבקשת לא הוכיחה את זכותה כידועה בציבור של המנוח. אשר על כן התובענה נדחית. המבקשת תשלם לכל המשיבים ביחד, בחלקים שווים, סך של 6,000.- ש"ח בצרוף מע"מ כשכ"ט עו"ד והוצאות משפט (כולל). סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.1.01 ועד למועד התשלום בפועל. ירושהצו ירושהצוויםידועים בציבור