בקשה לביטול צו קיום צוואה

פסק דין 1. בקשה לביטול צו קיום צוואה של המנוח מיום 31.07.97, אשר הוגשה לקיום בתיק ע.ז. 1396/98, ואשר קויימה ביום 01.07.98 (להלן: הצוואה ). המבקשת היא אלמנתו של המנוח, והנהנית מזכות מדור בדירה. זאת על פי צוואה קודמת של המנוח מיום 06.02.96, אשר הוגשה לקיום בתיק ע.ז. 61/99 (להלן: הצוואה הקודמת). בישיבה מיום 09.05.00, הודיע ב"כ המבקשת שהוא לא חולק על תוקפה של הצוואה הקודמת (עמ' 8 לפרוטוקול). ההבדל היחיד בין שתי הצוואות הוא, כי על פי הצוואה הקודמת, מה שהוריש המנוח למבקשת, זוהי זכות המדור בדירה, והשימוש במטלטלין בה כל ימי חייה, בעוד שעל פי הצוואה , גם זכות זו לא הוענקה למבקשת. לפי הצוואה , אין למבקשת כל זכויות שהן בעזבונו של המנוח. 2. בבקשה לבטול צו קיום הצוואה , טוענת המבקשת כי יש לראות את הצוואה בטלה, ו/או מבוטלת. ולחילופין, לבטל את סעיף 3 לצוואה השולל ממנה את זכות המדור בדירה. נימוקיה של המבקשת לבטול הצוואה כדלקמן א. בעת עשיית הצוואה , לא ידע המנוח להבחין בטיבה של הצוואה . ב. המשיבים הפעילו על המנוח השפעה בלתי הוגנת, בהיותם סמוכים למיטתו, להדרת המבקשת מעזבונו של המנוח (קרי: זכות המדור). ג. מכח הסכם ממון בין בני זוג, שנערך ביום 26.02.91 (ת1/), יש למבקשת זכויות מדור בדירה וזכויות במטלטלי הדירה, והמנוח לא היה רשאי לשלול זכויות אלה ממנה על ידי הצוואה . 3. יאמר מיד, כי כל טענותיה של המבקשת באשר לזכויות שיש לה בעזבון המנוח, בין שהם טענות קנייניות, ובין שהם נובעות מההסכם שנעשה בינה לבין המנוח בחייו, אינם עניין להליך שבפניי, אלא, לתביעה שצריכה להתברר בפני בית המשפט המוסמך (ראו, ע"א 253/81 לוי נ. אסיאו פד' לו(2) 196,195,193). לכן, עילת הבקשה להכיר בזכויות המבקשת האמורות, נמחקת בזאת. 4. מהימנת עליי עדותו של עו"ד אריה אבריאל (להלן: אבריאל. ראו נ1/ + עמ' 14-10 לפרוטוקול), שהיה לא רק יועצו של המנוח, אלא, גם ידידו. אבריאל מציין, כי עובר לעשיית הצוואה ובעת עשיית הצוואה , היה המנוח צלול בדעתו, ופעל לפי רצונו החופשי לגבי הצוואה . גם ההסכם לחיים משותפים של המנוח עם המבקשת, נערך במשרדו של אבריאל, וכן נעשתה במשרדו של אבריאל הצוואה הקודמת. יכולתו של המנוח להבחין בטיבה של הצוואה , עובר לעשיית הצוואה , מתאשרת גם על ידי המומחה מטעם בית המשפט, הגריאטר, ד"ר דוד כהן, אשר קבע בחוות דעתו אשר נתקבלה בבית המשפט ביום 05.04.00, כי קיימת סבירות גבוהה כי הצוואה נעשתה בדעה צלולה, תוך תובנה והבנת הכתוב בצוואה . ד"ר כהן לא נתבקש להיחקר על חוות דעתו. לפיכך, ולאור האמור לעיל, אני דוחה את הטענה כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה . 5. בשעתו, סברתי כי חובת ההוכחה להראות שהצוואה אמיתית (שהיא מבטאת את רצונו החופשי של המנוח), ושלא היתה עליו השפעה בלתי הוגנת, היא על המשיבים. זאת מחמת שלכאורה היה פגם פורמלי על גבי הצוואה . חתימתו, להבדיל מהחותמת של אבריאל (אחד מעדי הצוואה ), לא התנוססה על הצוואה . פגם זה תוקן לאחר שאבריאל המציא לבית המשפט עותק אחר של הצוואה אשר היה חתום על ידו, והיתה שם לא רק חותמת שלו, אלא גם חתימתו שלו. לא נטען בפניי, כי חלילה אבריאל הוסיף את חתימתו מאוחר יותר (ולא בעת חתימתו כעד על הצוואה ). לכן, ולאור כל האמור לעיל, חובת הראיה להוכיח כי הצוואה איננה אמיתית היא על המבקשת, שהרי היא טוענת נגד אמיתותה של הצוואה , ובהעדר פגם פורמלי בצוואה , חובת הראיה על המבקשת להוכיח את טענותיה. (ראה ע"א 588/82 ראובני נ. ינאי ואח' פד' לט(2) 722-721). 6. אני סומך כאמור על עדותו של אבריאל כי המנוח מסר עשה את הצוואה , וחתם עליה מרצונו הטוב והחופשי. המנוח היה אדם עצמאי, ולא בנקל ניתן היה להשפיע עליו. בצוואה מזכיר המנוח שהמבקשת כלשונו: "ממררת את חייו", ולכן הוא גם התכוון לדבריו, לתבוע את המבקשת בבית משפט לפירוק השותפות בינו לבינה בדירה, ולפנותה מן הדירה. הוא גם שלל את זכות המדור שלה בדירה (בצוואה ), שהוקנתה לה בצוואה הקודמת. אכן, עולה מהמסמכים שהוגשו בפניי כי עובר לפטירת המנוח, הוא אכן הגיש תביעת גרושין נגד המבקשת (ראה נספחים לתצהיר נ2/). הדברים הגיעו עד כדי "כמעט" גרושין (ראו שם, שכבר נקבע תאריך לביצוע הגט). עובדת הליכי גרושין בין המנוח למבקשת, תומכת בגירסה כי בגלל קלקול היחסים בינו (המנוח) לבינה (המבקשת), החליט המנוח לשנות את צוואתו, ולהדיר את המבקשת מהעזבון לחלוטין, כלומר, מזכות המדור אשר הוענקה לה בצוואה הקודמת. המבקשת אומנם טוענת כי כל הליך הגרושין היה פיקטיבי, ומטרתו היתה, שהיא תזכה בפנסיה למרות נישואיה (אין חולק על כך כי זכויות פנסיה הגיעו למבקשת רק אם היא לא נשואה), (ראה סעיפים 21 - 24 לתצהיר המבקשת, ת19/). דא עקא, שגירסה כזו מעוררת ספקות רציניים במהימנות הטוען אותה, וחיזק את התרשמותי מגישתה המניפולטיבית של המבקשת, ואינני מאמין לעדותה. 7. לשיטה אחרונה: שוכנעתי כי הצוואה נעשתה מרצונו הטוב והחופשי של המנוח, כשהוא היה צלול בדעתו, ושלא היתה עליו השפעה בלתי הוגנת לעשיית הצוואה (ובכלל זה הדרת המבקשת מזכות המדור בדירה). מכל מקום, בוודאי שהמבקשת לא הצליחה להרים את עול ההוכחה להראות כי על המנוח הופעלה השפעה בלתי הוגנת לעריכת הצוואה , או שהוא היה בלתי צלול בדעתו בעת עשיית הצוואה , או שהצוואה לא ביטאה את רצונו הטוב והחופשי של המנוח. לפיכך, ולאו כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול צו קיום צוואת המנוח. כמו כן מחייב אני את המבקשת לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד סך של 1,000 ש"ח בצרוף מע"מ כחוק, באמצעות עו"ד סתיו. צוואהירושהצו קיום צוואהצווים