הקדמה : הצדדים שבפני - רשויות ציבוריות המשרתות כל אחת בתחום סמכותה, את הציבור ופועלות בשמו ועבורו - חלוקות בשאלה האם זכאית התובעת לבעלות על 47.5 דונם נוספים מעבר לזכויות הבעלות על 127.5 דונם שהועברו על שמה ע"י הנתבע על פי הסכם שנכרת ביניהן ב-1984 נסיונות הצדדים להגיע להסדר, כפי שמתבקש ואף מתחייב, לדעתי, מתוקף מעמדן ותפקודן הציבורי, לא צלחו, על אף מעורבותו של היועץ המשפטי לממשלה ועל אף פרקי הזמן הארוכים והדחיות הרבות שניתנו להם, לבקשתם, לצורך זה. המגעים והנסיונות להגיע להסדר נמשכו מספר שנים. אף נסיונותיי להביא את הצדדים להסדר כשלו. חבל שכך, שכן אין זה ראוי, לדעתי, להביא לפתחו של בית המשפט מחלוקת, או סכסוך מעין זה, בין שתי רשויות ציבוריות לגבי קרקע, אשר בסופו של דבר תשמש את הציבור הרחב, בין אם זו תרשם ע"י התובעת ובין אם לאו מקור הסכסוך בשנים 6-1951, עת רכשה חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ (להלן: "הכשרת הישוב") מרשות הפיתוח ומקרן קיימת לישראל קרקעות הממוקמות בגבול שבין הערים חולון ובת ים (גושים 7122, 7123, 7124 ו-7128). על פי הסדר מאוחר יותר עם הנתבע (שבא בנעלי המוכרות) לא הועברה הבעלות בקרקעות שנרכשו בלשכת רישום המקרקעין על שם הקונה הכשרת הישוב, אלא טיפין טיפין ובשלבים, ישירות לרוכשי חלקים מהקרקע מהכשרת הישוב ע"י קבלנים או יזמים שונים ב-1961 רכשה התובעת מהכשרת הישוב חטיבת קרקע בשטח של 175 דונם מתוך הקרקעות שרכשה קודם לכן, הכשרת הישוב מהנתבע (או ליתר דיוק מקק"ל ומרשות הפיתוח). תמורת רכישה זו שילמה התובעת להכשרת הישוב -.87,500 ל"י. חלקת קרקע זו נכללה מאוחר יותר בתחום שטח השיפוט של העיר חולון (במסגרת חלוקת תחום השיפוט המוניציפלי שנעשתה בתחילת שנות השישים). במצב דברים זה גילו ענין, הן התובעת והן עיריית חולון ב"חילופי קרקעות" באופן שהקרקע בשטח של 175 דונם אותה רכשה התובעת מהכשרת הישוב ואשר נכללה בתחום שיפוטה של חולון, תועבר לבעלותה של עיריית חולון ובתמורה תקבל התובעת שטח קרקע זהה בתחום שיפוטה המוניציפלי שלה הנתבע, כבעליהם של הקרקעות הציבוריות באזור שיתף פעולה, הן עם התובעת והן עם עיריית חולון והסדיר, למעשה, את חילופי הקרקעות בין שתי רשויות מוניציפליות אלה באופן שבתחום שיפוטה של כל אחת מהן תכללנה קרקעות בבעלותן ולא בבעלות של רשות מוניציפלית אחרת. ביום 13.11.62 החליט המינהל כדלקמן: (ראה פרוטוקול הישיבה - נספח ז' לכתב התביעה). "9. עיריית בת-ים - חילופי שטחים: לעיריית בת-ים שייך שטח של 185 דונם בערך בגוש 7124, ומאידך שייך למינהל שטח בגוש 7120 (סה"כ 280 דונם) אשר עליו קיימים מבני אסבסט המשמשים מעברה לעולים. העירייה ביקשה לבצע חליפין בשטח דונם תמורות דונם. הוחלט לאשר החליפין כמוצע". עוד הוחלט באותה ישיבה באותו הקשר: "10. עיריית חולון - שטח לקריית ספורט העירייה מבקשת להקצות שטח של 185 דונם בגוש 7124 אשר רשות הפיתוח מקבלת אותו מעיריית בת-ים בחליפין. הוחלט לאשר הקצאת השטח לעירייה בתנאים כפי שיוסכם עליהם". ביצוע העברת חטיבת הקרקע במסגרת חילופי הקרקעות הנ"ל, לה נתן הסכמתו הנתבע, התמהמה זמן רב, עד שביום 16.5.84 הושגה הסכמה בין הצדדים שבפני, לפיה הועברו לבעלות התובעת 127.5 דונם קרקע לגבי יתרת הקרקע המגיעה לתובעת לטענתה, הוסכם כי העברת חטיבת הקרקע הנ"ל בפועל, לא תמנע מהתובעת לטעון ולתבוע חלקת קרקע נוספת (בשטח של 47.5 דונם) לה היא זכאית, לטענתה, (ראה סעיף 3.10 להסכם שצורף כנספח י' לכתב התביעה). מכאן ועד הגשת התובענה שבפני קצרה הדרך על אף שזו הוגשה כ-15 שנים מאוחר יותר טוענת התובעת כי היא שילמה עבור רכישת כל חטיבת הקרקע בת 175 דונם את מלוא התמורה. את 47.5 הדונם הנתבעים על ידה רכשה היא בזמנו מהכשרת הישוב, שרכשה אותה מקק"ל, ואילו 127.5 הדונם הנותרים שרכשה מהכשרת הישוב, כאמור, רכשה הכשרת הישוב מרשות הפיתוח. המשיב כנציג, או נאמנם של שני גופים אלה נוהג בחוסר תום לב בסרובו, בנסיבות אלה, להעביר את החלק מחטיבת הקרקע אשר נרכש מקק"ל הנתבע מעלה שורה של טענות כנגד התביעה ובראש כולן טענת ההתיישנות. עוד טוען הנתבע כי התובעת כלל לא הוכיחה את תביעתה, קרי את מיקומה המדויק של אותה חטיבת קרקע לגביה נטען כי נרכשה על ידה מהכשרת הישוב אשר רכשה אותה מקק"ל. לדבריו הוא קיבל מהתובעת במסגרת עיסקת החלופין הנ"ל 127.5 דונם בלבד ועל כן פטור הוא מלהעביר לה שטחים מעבר לכך. את טענתה כי שילמה להכשרת הישוב מלוא התמורה עבור רכישת 175 דונם, עליה - על התובעת - להפנות להכשרת הישוב ולא לנתבע. מכל מקום, כך לטענת הנתבע, בבדיקה שנערכה על ידו לא נמצא שטח נוסף באזור (מעבר לזה שהועבר לתובעת), כאמור לעיל, לו זכאית הכשרת הישוב, אשר אותו ניתן להעביר לתובעת טענת ההתיישנות : מעיון במסמכים וההתכתבויות עולה כי התובעת לא "שקטה על שמריה" ולא הרפתה מעולם מתביעתה לבעלות על אותם 47.5 דונם הנוספים, אותם לא זנחה עד הגשת התובענה שבפני. אין הנסיבות מצביעות על התיישנות כל שהיא של התביעה על אף שהוגשה באיחור רב בשל אותם חילופי דברים ומכתבים. יתירה מכך: תמהני אם הנתבע קיבל את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה להעלאת טענה מעין זו כנגד רשות מוניציפלית, כפי שנדרש ומתבקש מהנחיותיו. הנחיות אלה אינן מחייבות, אמנם, את בית המשפט, אך עדיין מחויב הנתבע לפעול על פיהן. טענת ההתיישנות נדחית דיון לגופה של התובענה : התובעת הוכיחה, להנחת דעתי, כי היא אכן רכשה מהכשרת הישוב 175 דונם של קרקע בתחילת שנות ה-60, כך ניתן ללמוד מהודעת הכשרת הישוב מיום 9.10.60 (נספח 3 לת/3), אשר לא נסתרה, בה נקבע כי: "ניתן תוקף להסכם בינינו בהתאם למכתבנו מ-8.3.59 מס' 451 שלפיו אתם רוכשים את השטח של 175 דונם, כפי שסומן במפה שהיתה רצופה למכתב הנ"ל. המחיר נקבע ל-500 ל"י לדונם ובסה"כ -.87,500 ל"י". הנתבע אישר עובדה או הודעה זו (ראה סעיף 34 לסיכומיו). תשלום מלוא התמורה הנ"ל ע"י התובעת הוכח אף הוא (ראה נספחים 5 ו-6 לת/3). כאמור לעיל, ובשל הצורך שנוצר לחלופי שטחים בין עיריית חולון לעיריית בת ים, על רקע קביעת גבולות שטחי השיפוט המוניציפליים בין שתי הערים, אישר הנתבע, כאמור לעיל, (ביום 12.11.62), חילופי שטחים בין שתי העיריות, היינו החלפת בעלות על שטח של 185 דונם בין שתי העיריות. (ראה החלטות הנתבע שצוטטו לעיל - נספח ז' לכתב התביעה). בהמשך, היינו ב-18.4.63 הודיע הנתבע כי עיסקת החליפין אושרה על ידו לגבי 175 דונם משום שהתברר כי 10 דונם מתוך ה-185 עליהם דובר נמצאים בבעלות מלאה של עיריית חולון ולא של המינהל מכל האמור עולה, כי הוכחה כדבעי רכישת 175 דונם ע"י התובעת מהכשרת הישוב וכי מלוא התמורה שולמה עבורה. רכישה זו הוכרה אף ע"י הנתבע במכתבו לתובעת מיום 18.4.63 (ראה נספח 9 לת/3). הנתבע אינו מתכחש להשתלשלות העניינים, ממנה עולה כי הנהלת הנתבע אישרה את עיסקת החליפין וההתכתבות כפי שהוצגה לעיל ואת רכישת 175 דונם ע"י התובעת. אולם, טוען הוא כי לאחר מכן, היינו לאחר שהנהלת המינהל נתנה האישור וההסכמה כאמור לעיל, התברר, כתוצאה מ"בדיקה בשטח" ע"י פקידי המחוז הרלוונטי, כי העיסקה פגומה ואינה ניתנת לביצוע - ראה עדותו של בבאי עמ' 28 לפרוטוקול טענה זו אינה מקובלת עלי. העובדה כי בטרם העברת הוראת ביצוע למחוז התברר לנתבע, היינו למי מאנשיו, כי 10 דונם מתוך ה-185 שנכללו בעיסקת החליפין המקורית שאושרה על ידו, כאמור לעיל, אינם כלולים בעיסקה (שכן הם בבעלות פרטית של עיריית חולון) - עובדה זו מצביעה כי במועד הרלוונטי, היינו בעת אישור העיסקה ידע הנתבע פרטים מדויקים על ההיקף הנכון של השטחים הכלולים בעיסקת החליפין. מפרוטוקול ישיבה מיום 5.3.63 עולה כי המינהל היה מודע (ביום 5.3.63) כי העירייה תעביר למינהל 175 דונם בגוש 7124 כחלקה בעיסקה, במקום 185 דונם עליהם דובר בתחילה (ראה נספח 8 לת/3). מכאן שפרטים רלוונטים של העיסקה, כולל השטח המדויק שיוחלף או יועבר, היו ידועים למינהל. לא תתקבל עתה טענתו כי בעת שההחלטה הועברה לביצוע "לשטח" (לאחר מכן) התברר כי פרטי עיסקת החליפין שאושרה אינם ישימים או אינם מתאימים מכל מקום, הנתבע לא הראה קיומו של פגם כלשהו בעיסקה שאושרה על ידו, כאמור וכמפורט לעיל, המצדיק התנערותו ממנה. העובדה כי טענותיו של הנתבע בדבר ספקות שהתעוררו אצלו באשר לזכויות התובעת בקרקע, עלו לראשונה ביום 20.9.66, היינו כ-4 שנים לאחר אישור העיסקה (נספח 17 לת/3) מעוררת תהיות ומערערת, אף היא, את טענות הנתבע, אשר כאמור לא הוכחו כלל ע"י תשתית עובדתית ראויה הנתבע ניסה, במסגרת נסיונותיו, להדוף את התביעה, להראות כי הכשרת הישוב מכרה את הקרקע שבמחלוקת הן לתובעת והן למשרד השיכון ומכאן קיומו של ה"חסר" בקרקע להעברה לתובעת, כפי שנטען ע"י הנתבע. טענה זו לא הוכחה והיא אף הוכחשה ע"י הכשרת הישוב עצמה. (ראה עדותו של יוסף קליינמן מהכשרת הישוב בעמ' 16 לפרוטוקול). טענת העד מטעם הנתבע, בבאי, בענין זה, בדבר קיומה של אפשרות כזו, קלושה ולא חרגה מגדר ספקולציה שלא הוכחה כלל ועיקר סוף דבר : עלה בידי התובעת להוכיח כי רכשה כדת וכדין שטח כולל של 175 דונם מהכשרת הישוב ושילמה עבורו את מלוא התמורה. שטח קרקע זה שנותר רשום על שם הנתבע, אף לאחר שנרכש ע"י הכשרת הישוב ואף לאחר שנמכר ע"י הכשרת הישוב לתובעת, יש להעביר על שם התובעת במלואו, היינו לא רק את 127.5 דונם שהועברו כבר על שמה, אלא 47.5 דונם נוספים (בגוש 7124) כמפורט בכתב התביעה, וזאת מכח עיסקת החליפין בשטחי הקרקע שבוצעה בין עיריית חולון לעיריית בת-ים באישור הנתבע ובהסכמתו, כאמור לעיל. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.80,000 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום עד התשלום בפועל בעלותמקרקעיןזכויות במקרקעיןהתיישנות