שחרור הכספים בפוליסות ביטוח מנהלים
פסק דין
סגן הנשיא י' אליאסוף
1. לפנינו ערעור לאחר מתן רשות (ברע 551/99) על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום 25.10.1999 (תיק 12-1041/99; השופטת מאירי ונציגי הציבור בליימן ו-מונוביץ), בה נקבע כי הכרעה בעניין שחרור הכספים בפוליסות ביטוח המנהלים שעל שם המערער, תינתן במסגרת ההליך העיקרי שהגיש המערער.
הרקע העובדתי וההליכים בבית הדין האזורי
2. ביום 16.12.1998 הגיש המערער כתב תביעה (תב"ע 3-4074/98) כנגד המשיבה והמשיב הפורמלי 3 (להלן - הנתבעים), וכן כנגד המשיבות הפורמליות 1 ו2- (להלן - חברות הביטוח).
בכתב התביעה נטען, כי המערער עבד בשירות המשיבה במשך כ18- שנים, בתפקיד מנכ"ל ונשיא המשיבה, וזאת עד ליום 30.6.1998, מועד בו התפטרותו נכנסה לתוקפה.
3. לכתב התביעה צורף הסכם עבודה מיום 29.9.1989 שנחתם בין המערער לבין המשיבה. סעיף 7 של הסכם העבודה מתייחס לביטוח מנהלים, שהוא נשוא הערעור שלפנינו, ובו נאמר כדלקמן:
"7. בטוח מנהלים
1.7 החברה מתחייבת להעביר אחת לחודש ובמועד לחברת הביטוח אותה יבחר צד א' [דהינו - המערער] (או לכל חברה אחרת אליה יעביר צד א' את נושא ביטוח המנהלים) את הסכומים הבאים עבור פוליסת ביטוח מנהלים של צד א: -
א. סך 5% מסכום משכורתו החודשית ברוטו של צד א' עבור תגמולים.
ב. סך 1/3% 8 מסכום המשכורת החודשית ברוטו של צד א' - עבור קרן פיצויי פיטורין.
ג. סך 5% מסכום משכורתו החודשית ברוטו של צד א' - עבור תגמולים אשר בד"כ הינם השתתפות העובד והחברה מסכימה לשלם סכום זה עבור צד א' והיא תגלם סכום זה על חשבונה בלבד.
ד. סך 2.5% מסכום המשכורת החודשית ברוטו של צד א' עבור בטוח נכות.
2.7 הצדדים מסכימים כי השיעורים הנזכרים בסעיף 1.7 יוגדלו בכל עת שיחול גידול בהטבות אלה כפי שיהיה מקובל במשק לגבי תגמולים ופיצויים.
3.7 הצדדים מסכימים כי הסכומים שיצטברו בעקבות ההפרשות המפורטות בסעיפים 1.7.א, 1.7.ב, 1.7.ג, 1.7.ד, יהיו שייכים במלואם מיום הפרשתם לצד א' בלבד, והחברה לא תהא רשאית לעכבם בכל דרך שהיא". (ההדגשה הוספה).
כמו כן, צורף לכתב התביעה הסכם מיום 28.6.1998 שנחתם על ידי המערער וחברים של דירקטוריון המשיבה, בעניין סיום עבודתו של המערער. בין השאר נקבע בהסכם זה כדלקמן:
"3. א. ניסנסון יקבל פיצויים מלאים של שכר ברוטו לכל שנה עבודה עפ"י שכרו האחרון וזאת לכל תקופת עבודתו בחברה.
ב. חלק הפיצויים הצבור בחברות כלל חברה לביטוח, וחב' ביטוח אררט ישוחרר לאלתר.
ג. יתרת פצויי הפרישה ישולמו במשך תקופה של מספר חדשים (עפ"י הסכמת הצדדים)".
4. בכתב התביעה נטען כי המשיבה לא כיבדה את התחיבויותיה כלפי המערער ואף לא הורתה על שחרור פוליסות ביטוח המנהלים שנעשו על שם המערער. כמו כן, נפרשה בכתב התביעה השתלשלות האירועים שהתרחשו לאחר סיום עבודתו של המערער, לרבות עניין תוקפו של ההסכם מיום 28.6.1998.
עתירתו של המערער היתה לתשלום סכומים שונים מאת הנתבעים ולסעדים הצהרתיים. בין יתר הסעדים נתבקש בית הדין האזורי כדלקמן:
"30. כמו כן מתבקש בית הדין הנכבד לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד כדלקמן:
30.1. ...
30.2 להודיע לנתבעים הפורמאליים על סיום עבודתו של התובע בחברה ולשחרר את כל הכספים אשר הצטברו לזכותו בביטוחי מנהלים על שמו אצלן".
"32 כמו כן, מתבקש בית הדין הנכבד להורות לנתבעים הפורמאליים לשחרר את כל הכספים אשר הצטברו בביטוחי מנהלים על שמו של התובע אצלן".
5. הנתבעים הגישו כתב הגנה מפורט, בו התיחסו לטענות המערער, וכן העלו טענת קיזוז בגין מעשים שעשה המערער ונזקים שגרם, לטענתם, לרבות קיזוז מהכספים שהצטברו לזכות המערער בקרנות השונות ובפוליסות ביטוח מנהלים (פיסקה 211 לכתב ההגנה). המשיבה לא הגישה כתב תביעה שכנגד או תובענה שכנגד, אך ציינה כי עם סיום הבדיקה שהיא עורכת, בכוונתה להגיש תביעה כנגד המערער (פיסקה 212 לכתב ההגנה).
6. חברות הביטוח הגישו כתב הגנה בתובענה ובקשה למתן הוראות (תיק 12-1041/99). חברות הביטוח טענו, כי הן אינן צד לסכסוך שנתגלע בין המערער לבין הנתבעים ואין להן כל עמדה ביחס לכספים המצויים אצלן בשתי פוליסות ביטוח מנהלים, שהן על שם המערער ובבעלות המשיבה.
בפיסקאות 5 - 7 לבקשה נאמר כדלקמן:
"5. בנסיבות העניין ולשם יעול הדיון וההליך שבין הצדדים, ובניסיון לחסוך בהוצאות לכל הצדדים, מצהירות המבטחות על נכונותן לפעול בכספים הנמצאים בפוליסות הביטוח, ככל אשר יורה להן בית הדין הנכבד, בכפוף לכל חובה המוטלת עליהם על פי דין ובכלל זה הוראות דיני המס השונים, והן מבקשות מבית הדין הנכבד להורות להן כיצד לנהוג בכספים המצויים בפוליסות הביטוח, וזאת נוכח ההוראות הסותרות שקיבלו מן התובע ומן הנתבעת מס' 1.
6. לפיכך יתבקש בית הדין הנכבד לקבוע כי המבטחות תצאנה ידי חובתן כלפי כל הצדדים במילוי אחר הוראותיו של בית הדין הנכבד ובכפוף לכל חובה המוטלת עליהם בדין וכי לתובע ו/או לנתבעת מס' 1 לא תהינה כל טענות ו/או תביעות מכל סוג שהן ביחס לפעולות הנתבעות, ככל שאלו תקיימנה את הוראותיו של בית הדין הנכבד, לכשתינתנה, בכפוף להוראות כל דין החל עליהן.
7. בנוסף יתבקש בית הדין הנכבד לפטור את המבטחות מחובת התייצבות לדיוני בית הדין העתידים להתקיים בתיק שבכותרת, שכן אין בידיהן כדי לתרום לדיונים אלו והתייצבותן לדיונים עשויה אך לגרום להן להוצאות מיותרות".
7. בעקבות בקשת חברות הביטוח, ביקש המערער מבית הדין האזורי לקיים דיון בבקשה במועד מוקדם.
עמדת הנתבעים בנושא זה היתה, כי בתום ההליך בית הדין יורה לחברות הביטוח, כיצד עליהן לנהוג בפוליסות ביטוח המנהלים, ואין מקום לעשות "קפיצת דרך" בעניין זה. עמדת המערער היתה, כי אין מדובר בפיצויי פיטורים אשר הזכאות להם תלויה בנסיבות סיום קשר העבודה, אלא בכספי תגמולים המגיעים לעובד בכל מקרה של סיום קשר העבודה, וכי אין קשר בין זכותו זו של המערער לבין ההכרעה במכלול השאלות האחרות בהליך העיקרי.
8. בהסכמת הצדדים דן בית הדין האזורי בבקשת חברות הביטוח על-פי טיעונים בכתב.
9. נציין כי המשיבה הגישה תובענה כנגד המערער ונתבעים אחרים בבית המשפט המחוזי בתל אביב (תיק ת.א. 2514/99) שמהותה חוזית ונזיקית. במסגרת הליך זה ניתן צו עיקול זמני כנגד המערער, לרבות על הכספים הנמצאים בפוליסות ביטוחי המנהלים שעל שמו (בשא 57602/99).
10. בהחלטת בית הדין האזורי מיום 25.10.1999, שהיא נשוא הדיון שלפנינו, נאמר כדלקמן:
"א. הבקשה שבפנינו היא למעשה הליך טען ביניים בו מבקש צד, שהינו זר לסכסוך שבין הצדדים, כי יורה ביהמ"ש מה יעשה בנשוא ההליך.
המבקשות נתבקשו ע"י המשיב לשחרר לו את כספי פוליסות ביטוח המנהלים שאצלן, וע"י המשיבה - להמנע מלעשות כן.
ב. ראוי לציין כי בתביעתו עותר המשיב לביה"ד להודיע למבקשות לשחרר הכספים נשוא הליך זה (סעיף 30.2), ולהורות להן לעשות כן (סעיף 32, סעיף 34.2), דהיינו, זהו אחד הסעדים להם עתר בתביעתו כצו עשה וכסעד הצהרתי.
ג. די בעובדה זו כדי להבהיר כי אין - בשלב זה - לקבוע דבר.
המבקשות הודיעו כי תכבדנה החלטת ביה"ד שתורה להן כיצד לנהוג בכספים. המשיב עתר כי נורה להן להעביר הכספים אליו - זו עתירתו בהליך העיקרי. משכך - לא ראוי כי נדון ונכריע עתה, במסגרת בקשה למתן הוראות - להעביר או להמנע מלהעביר הכספים למשיב. הכרעה כאמור תינתן לאחר שיתקיים דיון, תשמענה ראיות - ובמסגרת פסק הדין.
בהקשר זה אין שונה עניינו של המשיב מעניינם של תובעים אחרים, מה גם כי הוא עצמו פנה למבקשות כחצי שנה לאחר סיום עבודתו. ממילא חלוף הזמן 'כשנה' בין סיום עבודתו לבקשה - ודאי אינו רובץ לפתחנו.
ד. לאור כל אלה -
(1) פטורות המבקשות מהתייצבות לדיון בהליך עצמו.
(2) הכרעה בענין שחרור הכספים בפוליסות הביטוח תתקבל במסגרת ההליך העיקרי, וכל החלטה כאמור תחול אף על המבקשות בבקשה זו.
(3) בנסיבות - אלה - לא היה מקום לקיום דיון, ודאי לא דחוף בבקשה למתן הוראות.
(4) אין בבקשה-הודעה שהגיש המשיב במהלך הדפסת החלטתנו ועמדות כל הצדדים ביחס אליה, כדי לשנות מהמהות, דהיינו, כי ענין לנו בסעד עיקרי שיוכרע לאחר שישמעו הצדדים.
(5) בנסיבות - אין צו להוצאות.
(6) התיק מועבר לדיון מוקדם".
11. על כך הוגש הערעור שלפנינו, לאחר מתן רשות.
הטיעונים בערעור
12. הטענות העיקריות של ב"כ המערער לפנינו, הן כדלקמן:
(א) החלטת בית הדין האזורי מאפשרת למעביד למנוע שחרור כספי תגמולים של עובד, לרבות הכספים שהופרשו על ידי העובד עצמו, וזאת באמצעות יצירת מחלוקת שאין בה ממש;
(ב) כספי התגמולים (חלק העובד וחלק המעביד) מגיעים לעובד בכל מקרה של סיום קשר העבודה, ללא קשר לנסיבות סיום קשר העבודה, אלא אם הוסכם אחרת בין הצדדים. על-פי הסכם העבודה עם המערער, הוסכם במפורש כי כספי ההפרשות שייכים למערער. גם על-פי פוליסות הביטוח, מגיעים כספי הפוליסה למערער;
(ג) בנסיבות העניין שלפנינו, אין לנתבעים כל זכות קיזוז כלפי המערער;
(ד) המערער לא השתהה בהגשת תביעתו בבית הדין האזורי, אלא פנה לחברות הביטוח כחצי שנה לאחר סיום עבודתו, הוא המועד הראשון שבו ניתן היה לשחרר את כספי התגמולים;
(ה) בקשת המערער לשחרור כספי פוליסות המנהלים אינה בגדר "קפיצת דרך", אלא בקשה למתן פסק דין חלקי, אשר ראוי לתתו בנסיבות העניין.
13. הטענות העיקריות של ב"כ המשיבה לפנינו, הן כדלקמן:
(א) החלטת בית הדין האזורי ניתנה במסגרת הליך ביניים, ואין בה עניין עקרוני ותקדימי, ועל כן אין מקום להתערבות ערכאת הערעור לגביה;
(ב) ההכרעה בשאלה האם במעשיו של המערער שגרמו נזקים למשיבה, יש כדי לשלול ממנו זכויות שונות כעובד המשיבה, לרבות כספי ביטוח המנהלים, צריכה להינתן בסיום ההליך עצמו;
(ג) המערער טוען לסעד זמני לאחר שיהוי וחוסר נקיון כפיים;
(ד) אין הלכה המחייבת שחרור כספי פוליסות ביטוח מנהלים כדבר שבשגרה, ויש להקיש לעניין זה מהדין ומההלכה לגבי פיצויי פיטורים;
(ה) טענות הקיזוז של המשיבה מתייחסות גם לגבי כספי פוליסות ביטוח המנהלים.
14. ב"כ חברות הביטוח טענה לפנינו, כי אין לה עמדה ביחס לכספי פוליסות ביטוח המנהלים שעל שם המערער, וכי חברות הביטוח תפעלנה לפי הוראות בית הדין בנושא זה.
"ביטוח מנהלים" במערכת הביטחון הסוציאלי
15. "ביטוח מנהלים" מבטיח למבוטח "תשלום חד פעמי, אשר ניתן להמירו בקיצבה לפרק זמן קצוב, לפי בחירת המבוטח, על-פי חישוב אינדיווידואלי. ביטוחים אלה מלווים בביטוח חיים בסכום משמעותי למקרה מוות או נכות" (מ' גולדברג "ביטוח עובדים בקרנות פנסיה - היבטים משפטיים", שנתון משפט העבודה ג (התשנ"ב) 95, 102; ר' גם דב"ע נב3-40/ רחל פדידה ואח' - סטיב וייז ואח', פד"ע כה 87, 92).
"ביטוח מנהלים" נופל בגדר המונח "קופת גמל" (דב"ע נג3-234/ מרדכי ברקן - טלדיין אינטרקונטיננטל בע"מ, פד"ע כז 189, 193), ובעיקרו הוא "ביטוח סוציאלי, והוא נועד, בראש ובראשונה, לכסות את התחייבות המעביד כלפי העובד לשלם לו פיצויי פיטורים בנסיבות מסוימות, וכן התחייבות המעביד כלפי העובד במסגרת חוזה עבודה, להפריש לחיסכון סכום השווה ל5%- משכרו של העובד כנגד הפרשה זהה של העובד" (בג"צ 108/88 ל.ה.ב. לשכת ארגוני העצמאיים בישראל נ' שר האוצר ואח', פ"ד מב(4) 797, 803).
16. ב-דב"ע נב3-147/ רבלון (ישראל) בע"מ - יעקב ברק ואח', פד"ע כה 115 (עתירה לבג"ץ נדחתה - ר' בג"ץ 846/93 יעקב ברק נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נא(1) 3), נדונה הפרשנות של התחייבות להעביר לידי העובד פוליסות ביטוח מנהלים עם עזיבתו את מקום עבודתו, "מכל סיבה שהיא". השאלה היתה האם התחייבות זו קיימת גם כאשר עזיבת העבודה היתה בנסיבות שבהן ניתן לשלול פיצויי פיטורים מהעובד.
נפסק כי יש לפרש את ההתחייבות האמורה פרשנות תכליתית המבוססת על "ההקשר התעשייתי" ועל המשמעות ההגיונית אליה כיוונו הצדדים, וכי את הסכם העבודה יש לפרש ולקיים לאור עיקרון תום הלב. לפיכך, הוחזר העניין לבית הדין האזורי על מנת שישמע ראיות בדבר הנסיבות שהביא לסיום עבודתו של העובד. יחד עם זאת, נפסק כי אף בנסיבות אלה זכאי העובד להחזר הסכומים שנוכו משכרו והועברו לחברות הביטוח לתשלום הפוליסות.
בהליך מאוחר יותר - דב"ע נה2-18/ יגאל יצחקי - חברה ישראלית למובילים בע"מ, פד"ע כט 380, 384 - 385, נאמר בנושא זה כדלקמן:
ח. העולה מהאמור הוא כי עובד אשר בגינו הופרשו תשלומים לביטוח מנהלים, יהא זכאי בעת הפסקת עבודתו, במידה ואינו זכאי לפיצויי פיטורים, לקבל מחברת הביטוח בה בוטח ב'ביטוח המנהלים', מכספי הפוליסה את ההפרש בין הסכומים העומדים לזכותו לבין כספי פיצויי הפיטורים - כל זאת בהיעדר הסכם מפורש בין העובד למעבידו בו הסכימו הצדדים על הסדר אחר".
(השווה לעניין זה דב"ע נו3-35/ חברת אס. סי. פי. תעשיות תוכנה (1987) בע"מ - דני רווה (לא פורסם), בו נדון נושא של שחרור כספים שהופרשו לקרן השתלמות, ונפסק כי "ההחלטה בדבר שחרור כספי המעביד נתונה להתנאה בין הצדדים").
ההכרעה בערעור
17. העניין הנדון בפנינו שונה מהעניין שנדון ב-דב"ע נב3-147/ הנ"ל (עניין רבלון - ברק). בסעיף 7 של הסכם העבודה של המערער (ראה פיסקה 3 לעיל), נקבע מפורשות, בהסכמת הצדדים, כי הסכומים שהצטברו בביטוח המנהלים על שם המערער בעקבות כל ההפרשות שנעשו על-ידי המשיבה, "יהיו שייכים במלואם מיום הפרשתם לצד א' [המערער] בלבד, והחברה [המשיבה] לא תהא רשאית לעכבם בכל דרך שהיא". נוסח הסעיף הוא חד-משמעי, בכך שהוא קובע את הבעלות המלאה של המערער על הכספים שהופרשו, לא בעת סיום העבודה (דוגמת ההתחייבות בעניין רבלון - ברק), אלא עם הפרשת כל סכום. בנוסף לכך, ניתנה התחייבות מטעם המשיבה להימנע מלעכב את ההפרשות האמורות "בכל דרך שהיא".
18. מאחר שכאמור לעיל, ביטוח המנהלים הוא ביטוח מתחום הביטחון הסוציאלי, יש לתת לעניין זה נפקות מלאה ומהירה, ולהגן על האינטרסים והזכויות של העובד. משום כך, ולאור לשונו המפורשת והברורה של סעיף 3.7 להסכם העבודה, היה מקום לדון בבקשת חברות הביטוח, שבעקבותיה הוגשה בקשת המערער, בהקדם, ותוך ניתוק מיתר חלקי התובענה, ככל שהם שנויים במחלוקת בין הצדדים.
לפיכך, אנו מקבלים את ערעורו של המערער מבחינת ההיבט הדיוני, ואנו קובעים כי לא היה מקום לדחיית ההכרעה בעניין שחרור כספי ביטוח המנהלים ולנתינתה במסגרת ההליך העיקרי.
19. שקלנו אם בנסיבות העניין, יש להחזיר את העניין לבית הדין האזורי למתן החלטה לגופן של הבקשות שהיו לפניו, או שמא ראוי כי במכלול הנסיבות נשתמש בסמכותנו לפי תקנה 110 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב1991-, וניתן אנו את ההחלטה לגופן של הבקשות.
הגענו למסקנה, כי לאור נוסחו המפורש והברור של סעיף 7 להסכם העבודה של המערער, התקופה שעברה מאז נסתיימה עבודתו של המערער (כשנתיים וחצי) ומאז הוגשה התביעה של המערער (כשנתיים), וכן מהותו הסוציאלית של ביטוח מנהלים, מן הראוי שבית דין זה יתן את ההחלטה לגופן של הבקשות.
20. לפיכך, אנו מחליטים לקבל את הערעור, בכך שאנו מורים לחברות הביטוח לשחרר לזכות המערער את כל הכספים אשר הצטברו אצלן בשתי פוליסות ביטוח המנהלים על שמו של המערער (פוליסת ביטוח מנהלים מס' 1664036 ב"כלל חב' לביטוח בע"מ", ופוליסת ביטוח מנהלים מס' 405845 ב"אררט חב' לביטוח בע"מ").
ס י כ ו ם
21. לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל כמפורט בפיסקאות 18 ו20- לעיל.
22. המשיבה תשלם למערער הוצאות הערעור בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
חיפוש פנימי באתר
