בקשה חידוש דיון בקביעת נכות כללית - תקנה 37

פסק דין

1. התובעת עותרת כנגד החלטת הנתבע מיום: 27.07.98, לפיה נדחתה בקשתה של התובעת לחידוש דיון בקביעה לנכות כללית, ועפ"י תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת דרגת נכות) התשל"ד - 1974 (להלן-התקנות).



2. הנתבע דחה את בקשת התובעת לחידוש הדיון מהנימוק כי עפ"י האישורים הרפואיים שהומצאו והתייעצות עם הרופא המוסמך, אין עדות להחמרה במצב הרפואי.



3. העובדות הצריכות לענין:

א. בתאריך: 09.07.97, נקבעה לתובעת ע"י הועדה הרפואית דרגת נכות רפואית

משוקללת בשיעור של 62%, והחל מיום: 04.01.97. (להלן: "הועדה הרפואית").

ב. התובעת הגישה, ביום: 22.07.98, בקשה לבדיקה מחדש, לפי תקנה 37 לתקנות

בנימוק של החמרה במצבה הבריאותי. לבקשה צורפו מסמכים רפואיים מקופה"ח: אישור רפואי, ד"ר פוקס מיום: 01.07.98 ואישור רפואי ד"ר רובינשטיין מיום: 20.07.98.

ג. רופא המוסד בהחלטתו מיום: 23.07.98, דחה הבקשה וציין: "לפי מכתבים רפואיים

שקיימים בתיק אין החמרת מצב ואין לחדש דיון".



4. טיעוני ב"כ התובעת הם:

א. רופא המוסד לא התייחס למסמכים הרפואיים ולממצאים שבהם המצביעים על

החמרה במצבה של התובעת ביחס לקביעת הרופא המוסמך מיום: 09.07.97, ולא נימק החלטתו.



ב. באישור הרפואי של ד"ר פוקס נמצאו אבחנות המעידות על החמרת מצב הן באשר

להגבלה ברגל שמאל בעוד שבהחלטה מיום: 09.07.97, נקבעו לתובעת 0% נכות אורטופדית והן באשר להפרעות בזיכרון תוך ציון שהאירוע המוחי התרחש בצד ימין בעוד שעפ"י החלטת הרופא המוסמך אובחן אירוע מצד שמאל ולא נקבע כל ממצא לענין הפרעות בזיכרון.



5. טיעוני ב"כ הנתבע הם:

א. האישורים הרפואיים שהומצאו ע"י התובעת אינם בגדר אישור החמרה ואינם

מעידים כי מצבה הרפואי הוחמר.

רופא המוסד אינו צריך לנמק החלטתו שמופנית לנתבע עצמו ולא לתובעת.

ב. הליקויים עליהם מצביע ב"כ התובעת ושנרשמו במסמך הרפואי שהוגש ע"י התובעת,

היו קיימים כבר בתובעת ונבדקו ע"י הועדה ואין מדובר בליקוי חדש שיש מקום בגינו להעמיד התובעת בפני ועדה חדשה.



6. תקנה 37 לתקנות קובעת:

"עברו ששה חודשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של הנכה (להלן: "הקביעה"), ורופא שאישר במיוחד לכך שירות רפואי שהוסמך עפ"י סעיף 45 לחוק, אישר בכתב בתוקף תפקידו זה כי חלה החמרה במצבו הרפואי של הנכה, יועמד הנכה לפ דרישתו לבדיקה מחדש על פי סעיפים 127 כז' ו - 127 לחוק".



תכליתו של האישור הרפואי הוא לשמש כאשרת כניסה לנכה למען יועמד בפני הועדה הרפואית. (דב"ע נג0-130/ גבריאל וינר נ' המוסד, פד"ע ה', 73).

באישור על הרופא להשוות בין מצבו של הנפגע בעת הפגיעה עם האמור בהחלטת הועדה שקבעה את נכותו היציבה טרם ההחמרה.

(דב"ע לו01-872/ עיסא כורי נ' המוסד, לקט ועדות 147).







השיקולים הענינים שעל הרופא לשקול לצורך מתן החלטתו הם שיקולים רפואיים המסתמכים על נתונים רפואיים רלבנטיים המצביעים על שינוי במצבו הרפואי של הנפגע.

אין מדובר בשיקולים העומדים ביסודו של ערר או ערעור של קביעה רפואית או קביעה משפטית שמקומה בבית הדין. (דב"ע נג0-5/ שולמית בוכובזה נ' המוסד, פד"ע כה', 220).



מכאן, משאין מדובר בעניננו בהליך של ערעור על החלטת ועדה רפואית, הרי שגם אם טעתה הועדה בקביעותיה, אין זה המקום להתערב בהחלטתה.



7. ראשית יש לציין כי האישורים הרפואיים שהוצגו ע"י התובעת אינם נושאים כותרת של "החמרת מצב", גם בגוף האישורים הנ"ל אין התייחסות של הרופא לענין החמרה במצבה הרפואי.



עיון בתוכנם של האישורים הרפואיים שהוצגו ובהשוואה לממצאי הועדה הרפואית כפי שנקבעו בהסתמך על בדיקתה של התובעת ע"י הועדה ועל התיעוד הרפואי הרלבנטי, מעלה כי הליקויים שנרשמו באישורים הרפואיים היו קיימים בתובעת ונבדקו בזמנו ע"י הועדה.



לגבי הליקוי ברגל שמאל - עפ"י חווה"ד הרפואית-אורטופדית ופרוטוקול האיבחון הרפואי מיום: 08.07.97, נבדקה התובעת ע"י רופא אורטופד ורופא נוירולוג בהתייחס לתלונותיה, ונקבע שאין לתובעת נכות אורטופדית.

במסמך הרפואי של ד"ר פוקס שהוצג ע"י התובעת מציין הרופא את הליקוי אולם, אין כל אישור בדבר החמרתו.



לגבי האירוע המוחי והפרעות בזיכרון-במסמכים המצויים בתיק נרשמה האבחנה של אירוע מוחי בגינו הוענקו לתובעת אחוזי נכות, וכן התייחסה הועדה (חוו"ד הנוירולוג) לתלונותיה של התובעת על הפרעות בזיכרון.

גם בענין ליקוי זה, אין כל איזכור ברישומים הרפואיים שהציגה התובעת לענין החמרה במצב הרפואי.



8. המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל כי צדק רופא המוסד בקביעתו שהמסמכים שהמציאה התובעת אינם מעידים על החמרה במצבה הרפואי ולכן אין מקום להעמידה לבדיקה מחדש.



אוסיף כי רופא המוסד אינו חייב לנמק החלטתו שמופנית לנתבע עצמו ולא לתובעת.



9. אשר על כן - התביעה נדחית.



10. ניתן לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.



ניתן היום, ב' בשבט תש"ס, (9 בינואר 2000), בהעדר הצדדים.



ורדה סמט - שופטת

חיפוש פנימי באתר