בנק לא הודיע כי אסור מצב של מכירה בחסר
פסק דין
רקע עובדתי
1. תביעה כספית על סך 17,504 ש"ח. תחילתה בבית המשפט לתביעות קטנות, עד שהועברה לדיון בבית משפט השלום - "מחמת מורכבות הנושא" - על פי החלטת כבוד השופט בן-הדור מיום 16.8.98.
2. התובע ניהל חשבון עו"ש וחשבון פקדון ניירות-ערך בסניף רוממה של הנתבע (להלן - הבנק). פעולותיו בניירות-ערך התבצעו באמצעות מוקד השקעות בסניף הראשי של הבנק בירושלים.
3. ביום 19.9.96 כתב התובע 10 אופציות CALL על מניות EFII (להלן - האופציות) הנסחרות בבורסת NASDAQ בארה"ב, לחודש ינואר 1997, במחיר מימוש של 90$ למניה. כל אופציה מנתה 100 מניות, ובסך הכל - 1,000 מניות. האופציות אמורות היו לפקוע ביום 17.1.97.
4. ימים אחדים לפני מועד פקיעת האופציות, ביום 13.1.97, פנה מר מאיר מורלי, יועץ במוקד ההשקעות, לתובע, והיפנה את תשומת ליבו לאפשרות כי האופציות שכתב ימומשו, וכי הוא ייאלץ לרכוש מניות על-פי תנאי האופציה. למן אותו יום ועד מועד פקיעת האופציות, לא עשה התובע כל-מאומה כדי שלא יימצא בייתרת SHORT במניות, במקרה שיידרש לממש את האופציות כפי שהודיעוֹ יועץ ההשקעות.
יובהר כי משמעות העיסקה היא זו, שאם ביום פקיעת האופציות שער המנייה עולה על 90$, כי אז, על התובע לשלם את ההפרש; אם ביום פקיעתן שער המנייה נמוך מ- 90$, כי אז מרוויח התובע את סכום הכסף שקיבל עבור מכירתן.
5. ביום 17.1.97, יום פקיעת האופציות, עמד שער המנייה על 91$. התובע נדרש לשלם את ההפרש בסך דולר אחד למנייה, ובסך הכל - 1,000 דולר. באותו יום, לאחר סיום המסחר בארה"ב, נדרש הברוקר של הבנק בארה"ב (אופנהיימר ושות'; להלן - הברוקר) על ידי הבורסה האמריקאית, לספק את 1,000 המניות של EFII במחיר הבסיס של 90$ למניה, על פי תנאי האופציות. כך התחייב מכללי המסחר שם. בהתאם לכך, סיפק הברוקר לבורסה האמריקאית את המניות תוך חיוב חשבון הבנק ב - 1,000 מניות, וזיכוי חשבון התובע בתמורתן הכספית בסך 90,000$. נמצא שהבנק חסר היה 1,000 מניות, ואילו חשבון הלקוח זוכה ב - 90,000$.
6. ביום 21.1.97 הועבר הדו"ח מאת הברוקר בארה"ב בנוגע לפעולה הנ"ל. הבנק הודיע לתובע כי הוא נמצא בחסר (SHORT) של 1,000 במניות EFII, וכי עליו לרכוש את המניות, קרי, 1,000 מניות EFII, כמתחייב מכללי המסחר בארה"ב.
7. הבנק סרב לבקשת התובע להותירו במצב של SHORT במניות, ואז ביקש התובע לרכוש את המניות בהגבלת שער של 91$ למנייה. ואולם, מכיון שפקודת קנייה זו לא התקבלה בארה"ב עד השעה 18:00 לפי שעון ישראל, נרכשו המניות על פי מחיר השוק של 95.75$ למנייה, ובסך הכל ב - 95,750$.
8. מהלך הדברים הזה גרם לתובע נזק, לדבריו, בסך של 4,750$, הוא ההפרש בין מחיר המניות בעת מכירתן על ידי התובע לבין מחירן בעת קנייתן, בניכוי 1,000$, סכום כסף שאותו חייב היה התובע לשלם לבנק בכל מקרה בשל עליית מחיר המנייה ביום פקיעת האופציות.
עיקרי טענות התובע
9. רשלנות הבנק. על הבנק מוטלת חובת זהירות כלפי לקוחו, ובמסגרתה נכללת החובה להעביר ללקוח כל מידע שלוֹ השפעה על פעולותיו. העובדה שהבנק לא הודיע לתובע כי אסור לו להימצא במצב של SHORT במניות, מהווה הפרתה של חובת הזהירות, הפרה שגרמה לתובע נזק, כדלעיל.
10. הגדיל לעשות יועץ ההשקעות אשר שוחח עם התובע אף על כדאיות מכירת המניות ב-SHORT, מבלי להודיעוֹ כלל כי קיימת בעיה חוקית של החזקת מניות במצב זה.
11. בנק ישראל היה מאשר את החזקת המניות ב-SHORT אילו היה הבנק מבקש את אישורו; רשלנותו של הבנק מתבטאת אף בכך שלא ידע כלל על אפשרות כזו, של קבלת אישור מאת בנק ישראל; ואילו ידע על האפשרות, זו רשלנות במחדל, על כך שהבנק לא טרח לבקש אישור כאמור.
12. התובע אף ביקש מהבנק, ביוזמתו, ביום 21.1.97, להמתין עם הקנייה עד אשר יברר התובע בעצמו אצל בנק ישראל, שמא יינתן לו אישור להחזיק את המניות במצב SHORT, אך הבנק סרב לעשות כן.
13. לא הוצג על-ידי הבנק כל מסמך לתמיכה בהחלטתו שלא לאפשר לתובע להחזיק מניות במצב SHORT. החלטה זו בטעות יסודה והיא נובעת מפרשנות מוטעית של חוק הפיקוח על מטבע חוץ.
14. בעקבות המקרה דנן, החליט הבנק לא לעסוק יותר במכירת אופציות בחו"ל ב-SHORT. אות הוא, כי הבנק מודה בטעותו באשר לדרך ניהולו את עניינו של התובע.
עיקרי טענות הבנק
15. ביום 16.9.96 חתם התובע על טופס "תנאים כלליים לבצוע עסקאות באופציות ובחוזים עתידיים הנסחרים בבורסות זרות" (להלן - ההסכם). בהסכם זה מצהיר התובע כי הוא מכיר היטב את מהות העסקאות ואת הסיכונים הכרוכים במסחר באופציות ובחוזים עתידיים, כולל מימוש אופציה במועד פקיעתה, וכי הוא "נותן הרשאה מראש לבנק לבצע פעולות בחשבונו עפ"י שיקול דעתו הבלעדי וללא מתן הודעה מראש". כמו כן, הצהיר התובע כי ידוע לו על כך שהעסקאות כפופות למערכת כללים, תקנות, חוקים והוראות של רשויות, בורסות וגופים שונים, ובהתאם לשינויים שיחולו בהם מדי פעם בפעם, וכל נזק שייגרם לו בשל כך, יהיה על אחריותו בלבד.
16. הבנק סירב לאפשר לתובע להישאר במצב של SHORT במניות, שכן פירושו של דבר הוא מכירת אותן מניות מהיתרות שהבנק החזיק באותו נייר-ערך עבור לקוחות אחרים.
17. לתובע לא נגרם נזק ממוני. העובדה שלא עלה בידו לרכוש מניות במחיר הנראה לו, לא מזכַּתוֹ בפיצויים.
18. אילו נשמע לעצת יועץ ההשקעות היה מקטין את נזקיו הנטענים. התובע, אשר בחר להשקיע באפיקים בעלי סיכון מיוחד, נטל על עצמו אף סיכון זה של החזקת המניות במצב SHORT.
דיון והכרעה
19. הבנק הדגיש בטיעוניו את העובדה שמדובר בתובע משכיל, בעל תואר אקדמי בכלכלה וסטטיסטיקה, ניהל תיקי השקעות בהיקף של 2-3 מיליון ש"ח, מרביתם ניירות-ערך הנסחרים בבורסה. התובע הוא לקוח מנוסה ונוהג להשקיע במניות בעלות סיכון גבוה כמניות נפט ושוק המעו"ף. כיוצא בזה, הוקדש חלק ניכר בסיכומי הבנק להפניות להוראות פטור גורפות שבהסכם.
20. לצורך הדיון הנני מוכן לצאת מנקודת הנחה (שאינה מוכחת ואינה מוכרחת) שהתובע הוא אכן בר-הכי, וידיו רב לו בשוק המניות. כיוצא בזה, אינני מתעלם - ואי אפשר להתעלם - מהוראות הפטור הגורפות כל כך. אך כל אלה אינם עיקר. עיקר טרונייתו של התובע על הבנק אינה על כך שהייתה מוטלת חובה על הבנק לאפשר לתובע להישאר במצב SHORT; גם לא על כך שמניעת אפשרות זו גרמה לו נזק. עיקר הוא, כי היה על הבנק להביא לידיעתו של התובע כי אין הוא רשאי להחזיק מניות במצב SHORT, שאז מלכתחילה כלל לא היה מבצע את העיסקה של מכירת המניות עם פקיעת האופציות. כיוצא בזה, היה על הבנק לבקש את אישור בנק ישראל להחזיק במניות במצב זה, או לפחות להודיע לתובע על האפשרות לבקש אישור שכזה.
טענות הבנק הנסמכות על הוראות בהסכם עליו חתם התובע, לפיהן, נטל על עצמו התובע את האחריות על כל נזק שייגרם לו בשל הפרת אחד החוקים והכללים, או כי נתן הרשאה לבנק לרכוש עבורו את המניות לפי שיקול דעת הבנק אף ללא הסכמתו, אינן, איפוא, ממין העניין, בחינת "טענוֹ חיטים והודה לו בשעורים" [בבלי, בבא מציעא ה, א].
אין עוררין על כך שההסכם מטיל את האחריות על התובע לכל נזק שייגרם לו במידה שלא ייפעל על פי החוקים, התקנות, הדינים וההוראות הרלוונטיות, וכי הבנק רשאי לרכוש עבור התובע את המניות, גם ללא הסכמתו.
21. בהגינותו כי רבה, אמר מר אורן שילוני, מי שעבד בתקופה הרלבנטית במדור ניירות-ערך זרים בבנק, בסעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית:
"ביום שלישי, 21.1.1997, לאחר שהבנק הודיע (באמצעות מנהל המוקד, מר מורלי) לתובע על כך שהפוזיציה שלו נמצאת ב- SHORT של 1000 מניות ושהבנק עומד לסגור את הפוזיציה בתחילת המסחר, ביקש התובע לדחות את מועד רכישת המניות לכיסוי ה- SHORT, מתוך מחשבה לנסות להשיג מחיר קניה זול יותר, בימי המסחר הבאים.
בקשה זו נדחתה ע"י הבנק לאחר שנתברר לו כי עפ"י הוראות הפיקוח על מט"ח שחלו בתקופה הרלוונטית, מכירת ניירות ערך חוץ ב- SHORT ע"י תושב ישראל אסורה ולמעשה יש לסגור מיידית את ה- SHORT ...".
22. כיוצא בזה, מר מאיר מורלי, יועץ ההשקעות במוקד הבנק בירושלים, אף הוא בהגינותו, בחקירתו הנגדית על ידי התובע, אישר דבר קיומה של שיחת טלפון בינו לבין התובע שבה אמר לו כי ניהל שיחת טלפון עם מדור ניירות-ערך של הבנק בתל-אביב ונאמר לו כי התובע אינו רשאי להחזיק במניות במצב SHORT כיון שהוא אזרח ישראלי, וזאת על פי הוראות המפקח על מטבע-חוץ. "ואמרת לי - הטיח התובע בעד בחקירתו הנגדית - כי גם אתה לא ידעת". ותשובתו של העד: "נכון, הלקוח רצה להמשיך ולהיות בעמדת SHORT במניות כלומר להיות במינוס במניות, זה קיים גם אצלנו, החוק אינו מאפשר זאת בישראל. אני לא ידעתי זאת..." (עמוד 4 לפרוטוקול; ההדגשה שלי - נ' ס').
23. אי-הידיעה הזאת, היא היא הרשלנות: מה היה לו, ליועץ ההשקעות, להכביר מילים בשיחתו הטלפונית עם התובע ביום 13.1.97 (ארבעה ימים לפני פקיעת האופציות) אם כדאי למכור ב- SHORT, אם לאו, ועל אודות הערכות לגבי מגמת שער המנייה בחודשים הקרובים, כשהחוק הישראלי כלל אינו מאפשר להיות בעמדת SHORT? האין לקוח סביר, ואף לקוח בר-הכי כתובע דנן, רשאי לצפות ממי שעומד בראש מרכז ההשקעות של בנק דיסקונט בירושלים שיאמר לו על אתר כדבר הזה? היה זה נתון חשוב ביותר לצורך גיבוש החלטתו של התובע מה ייעשה באופציות שכתב, עד למועד פקיעתן.
24. שיג ושיח שהיה בין התובע לבין יועץ ההשקעות על כדאיות המכירה ב - SHORT, אין בו כל טעם מעשי, אם אכן לאזרח ישראלי אסור להחזיק מניות בחו"ל ב - SHORT. אף איננו נדרשים לדקדק במה שהיה הלך-מחשבתו של התובע באותה שיחה, שכן, מפורשות, כאמור, מודה יועץ ההשקעות בכך שלא ידע שהחוק הישראלי אינו מאפשר כזאת.
נמצא כי הבנק מעמיד יועץ השקעות בעמדה בכירה. הלה - ביודעו כי התובע עתיד לכלכל צעדיו, בין היתר, על פי עצותיו - יצר מצג מטעה, שבעקבותיו נגרם נזק. והנזק אינו בלתי צפוי.
25. לא זו אף זו: רשלנות הבנק אינה מתמצית רק באי-ידיעת הדין הישראלי בעניין בסיסי, ובהטעיית התובע בשל כך. בדיעבד מסתבר שרשאי גם רשאי היה אזרח ישראלי במועד הרלבנטי להחזיק מניות ב - SHORT בחו"ל. הבנק טעה בפרשנות חוקי המט"ח. באופן חד-משמעי כתב לתובע מר יואל נתן, איש יחידת ההיתרים בפיקוח על מטבע חוץ בבנק ישראל, ביום 14.9.97 כדלקמן:
"בתשובה למכתבך הנני להבהיר כי מכירת ני"ע בשורט לתושב ישראל כמוה כמתן הלואה לתושב ישראל בחו"ל. זאת על אף שמעולם לא הובהר שפעולה זו אסורה עפ"י חוק הפיקוח על מטבע חוץ.
במהלך 1997 הוחלט כי ינתן היתר כללי לפעולות כנ"ל על אף שעד כה לא ניתנה הבהרה כזו בחוזר לתיקון ההיתר הכללי.
ניתנו בעבר וינתנו בעתיד היתרים אישיים לפעולות כנ"ל".
26. הנה כי כן, קיבל התובע דנן החלטה ביום 13.1.97 על סמך מצג מטעה, בשל כך שיועץ ההשקעות לא ידע על האיסור שבחוק הישראלי; ביום 17.1.97 פקעו האופציות, וביום 21.1.97, כאמור, משנמצאה הפוזיציה שבה נתון היה התובע ב - SHORT, דחה הבנק את בקשתו לדחות את מועד רכישת המניות לכיסוי ה - SHORT (כיון שקיווה להשיג מחיר קנייה זול יותר), וזאת מן הטעם שנתברר לבנק כי "עפ"י הוראות הפיקוח על מט"ח... מכירת ניירות ערך חוץ ב- SHORT ע"י תושב ישראל אסורה..." [מתוך סעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית של מר אורן שילוני הנ"ל].
27. והנה, לימים, מסתבר כי לא מיניה ולא מקצתיה. הבנק עוד הספיק לסרב - באותו יום 21.1.97 - לבקשתו של התובע שהוא-עצמו יברר בבנק ישראל שמא ניתן לקבל אישור. עד ששקד התובע, לימים, לפנות במכתב לבנק ישראל וניתן לו מענה כדלעיל.
על כל אלה, אין לבוא חשבון עם התובע ולהטיח בו כל אותן הוראות-פטור גורפות שחתם עליהן; כיוצא בזה, אין להציגו כ"מהמר כפייתי" בשוק ניירות הערך ולתלות בו את הקולר.
בחצי-פה נטען, בדיעבד, על ידי הבנק, שהסירוב לעיסקת ה- SHORT נבע מכך שמשמעות העיסקה בנסיבות העניין הייתה מכירת אותן מניות מהיתרות שהבנק החזיק עבור לקוחות אחרים. אין זה הנימוק שנמסר לתובע בזמן אמיתי. אז נאמר לו כי המניעה היא בהוראות הפיקוח על מט"ח, ואלמלא אותה מניעה היה הבנק נעתר לבקשתו. וממה נפשך: אם מדובר במדיניות של הבנק, נמצא כי הרשלנות היא רבה, שלא יתכן שהמדיניות תהיה נסתרת מעיני ראש מוקד ההשקעות בירושלים, ובשל כך יציג מצג מטעה בפני התובע.
28. הוראות הפטור הגורפות שבהסכם, אינן חזות הכל. הלכה היא כי קיימת חובת זהירות מצד הבנק, וכי עליו לנהוג במיומנות ובזהירות בכספי הלקוח המופקדים אצלו, לבל ייפגע הלקוח. הוראות הפטור לא באו לפרוק אחריות הבנק ברשלנות אל כתפי הלקוח. הלה צריך להיות ער לסיכונים המיוחדים שבעסקות שמבקש לבצע, אך אם פעל הבנק ברשלנות, הוא לא יינקה.
29. הצהרותיו של התובע על ידיעתו את סיכוני העיסקה כמפורט בסעיף 3 להסכם, מדברות כולן בסיכונים הנובעים מעצם טיבעה של העיסקה, ולפי טיבה; הנזק בענייננו לא נגרם מעצם טיבעה של הפעילות; הוראות הפטור לא נועדו לפטור את הבנק מרשלנותו-שלו. ודוק: חרף הוראות הפטור הרבות, אין בהסכם פטור מפני תביעת נזיקין בעוולת הרשלנות [ראה והשווה: ת.א. (י-ם) 13500/95 עובד אהרן נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם), מפי כבוד השופט י' ענבר, בעניין נזקי לקוח בנק בשל טעות בהבנת הוראה טלפונית על רכישת מניות]. אף אינני סבור כי הבנק מבקש לטעון לפטור מוחלט מאחריות בקשר לביצוע עיסקאות באופציות ובחוזים עתידיים הנסחרים בבורסות זרות. פטור שכזה אינו משרת כל תכלית ראוייה, ויש בו חריגה-רבתי מן הנדרש.
30. אכן, חוזה שבין בנק ללקוחו אינו ממצה את טיב היחסים שביניהם [ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח, פ"ד מח (2) 573, 591; דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט קוסטמן כיורש, פ"ד מז (5) 31; רע"א 5379/95 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח', פ"ד נא (4) 464; ע"א 636/89 כחולי נ' בנק ברקליס, פ"ד מה (3) 265, 274]. "אין חולק על כך שאדם שקשור להסכם שהוא חותם עליו. אך נכון גם שבנק חב חובת אמונים מיוחדת ללקוחותיו..." [ע"א 1/75 בנק ישראלי למשכנתאות בע"מ נ' יצחק ורחל הרשקו, פ"ד כ"ט (2) 208, 211].
הבנק ממלא תפקידים ציבוריים רבים, ורבדים מן המשפט הציבורי חלים עליו; הבנק מוחזק כגוף מקצועי ומיומן; לבנק כלים, כישורים ואמצעים טכניים שאינם מצויים אצל יחידי הציבור; הבנק גובה טבין ותקילין כנגד שירותיו; לקוחות נותנים אמון מיוחד בבנק ובפקידיו, וסומכים על עצותיהם [ראה: א' פורת אחריותם של בנקים בגין רשלנות - התפתחויות אחרונות ספר השנה של המשפט בישראל - תשנ"ב-תשנ"ג (א' רוזן-צבי עורך, תשנ"ד) 324].
31. אמת, יש להישמר מפני הקפדת-יתר על אינטרס של הלקוח לבל תיפגע פעילותו השוטפת של הבנק. ייעוץ להשקעות צופן בחובו סיכונים לרוב בכלל, וכשמדובר בסוג העסקאות הנדונות כאן, בפרט. מדובר בעיסקאות שבהן כרוכים "סיכונים מיוחדים" ושעליהן חלה הוראת סעיף 18 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה1995- [להלן - החוק]. קיימת, איפוא, הצדקה להוראות-פטור רבות שבהסכם. ואולם, בענייננו, אינני סבור כי עליי לשרטט את היקף חובת הזהירות המוטלת על הבנק בכגון דא. ככל שמדובר בעצם קיומה - אין עוררין. החוק קובע חובות אמון וזהירות של יועץ השקעות. עליו לפעול לטובת לקוחותיו "באמונה ובשקידה" (סעיף 11 לחוק); עליו להתאים את הייעוץ, ככל האפשר, לצרכיו ולהנחיותיו של הלקוח, ולאחר שבירר עימו את הנסיבות הצריכות לעניין (סעיף 12 לחוק); עליו לגלות ללקוח "בגילוי נאות, את כל העניינים המהותיים לעיסקה המוצעת או לייעוץ הניתן" (סעיף 14 לחוק); עליו לנהוג "בעיסוקו בזהירות וברמת מיומנות שבעל רישיון סביר היה נוהג בהם בנסיבות דומות, וינקוט את כל האמצעים הסבירים להבטחת ענייניהם של לקוחותיו" (סעיף 20 לחוק).
32. באופן קונקרטי נכשל הבנק, כאמור, בשניים אלה:
א. מצג רשלני מטעה של יועץ ההשקעות שעמד בראש המוקד של הבנק בירושלים, לפיו אין מניעה לישראלי להחזיק מניות ב- SHORT בחו"ל. היה על אותו יועץ לדעת על כך, ולהודיע כזאת ללקוח שנועץ בו;
ב. טעות בהבנת הוראות הפיקוח על מט"ח. בקשת התובע לדחיית מועד רכישת המניות לכיסוי ה- SHORT נדחתה בשל סברה מוטעית של הבנק לפיה עפ"י הוראות הפיקוח על מט"ח, אסורה מכירת ניירות-ערך ב- SHORT. לא היה איסור שכזה, וניתן גם ניתן היה לקבל היתר מאת בנק ישראל לפעולה שביקש התובע לבצע.
33. אינני מוצא בנסיבות העניין אשם תורם מצידו של התובע. מקום בו כשלו פקידי הבנק המומחים לדבר, אין לבוא אל התובע בדרישה לדעת את אשר נעלם מאלה. "אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר" [בבלי, מועד קטן כה, ב].
גם טענה כללית שטען הבנק, על אודות אפשרות להקטנת הנזק על-ידי התובע, לא ראיתי לקבל. בדחותו את בקשת התובע להישאר ב- SHORT, הציע לו יועץ ההשקעות לכתוב אופציות CALL ארוכות או לרכוש אופציות PUT, או שילוב בין השניים. גם אם אכן הוצע כדבר הזה, לא נטען בפניי, ממילא לא הוכח, מה היה מצבו של התובע אילו נשמע להצעה.
34. כתוצאה מן ההסתמכות על מצג שהוצג לתובע בתחילה (בשיחתו בטלפון ביום 13.1.97 עם יועץ ההשקעות במוקד הבנק בירושלים), כמו גם בשל טעות (כנראה משותפת ליועץ ההשקעות האמור, ולחברו שבמדור ניירות ערך זרים בתל אביב) בסברתם השגויה ביום 21.1.97 על אודות האיסור כביכול למכור ניירות-ערך ב- SHORT, ואי-ידיעתם על האפשרות לקבל היתר מבנק ישראל, ובשל כך דחו את בקשת התובע כנ"ל; בשל כל אלה נגרם לתובע הנזק שהוא טוען לו.
35. טענת הבנק כי נזקו של התובע איננו ממוני, אינה מקובלת עליי. ביום 17.1.97, יום פקיעת האופציה, שער המניה עמד על 91$. לוּ ידע התובע ביום 13.1.97, כי ביום 21.1.97 יודיעוהו כי אסור לו להחזיק את המניות ב- SHORT, לא היה מוכר את 1,000 המניות, אלא קונה אותן במחיר כולל של 91,000$, ואז היה מסתכם הפסדו ב- 1,000$. קנייה שביצע התובע ביום 21.1.97, במחיר השוק של 95.75$ למנייה ובסך כולל של 95,750$, הסבה לו נזק ממוני ברור, והוא ההפרש האמור בסך של 4,750$.
סיכומו של דבר, דין התביעה להתקבל.
הבנק ישלם לתובע סך של 17,504 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.1.97 ועד ליום התשלום בפועל.
הנתבע לא היה מיוצג על ידי עורך דין. הבנק ישלם הוצאותיו בסכום כולל של 2,000 ש"ח.
חיפוש פנימי באתר
