##דוגמא לכתב תביעה של מתמחה נגד מאמן עורך דין:## ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובע, מר _______, ת.ז. _________, הינו מתמחה במשפטים אשר התקבל להתמחות במשרדו של הנתבע. 2. הנתבע, עו"ד _______, ת.ז. _________, הינו עורך דין ומאמן, אשר העסיק את התובע כמתמחה במשרדו ברחוב _________, _________. ## ב. הסעד המבוקש ## 3. כבוד בית הדין מתבקש להצהיר כי מכתב הויתור על תביעות, עליו חתם התובע ביום _________, בטל ומבוטל. 4. כבוד בית הדין מתבקש לקבוע כי מועד סיום עבודתו של התובע אצל הנתבע הינו ביום _________, וזאת בשל זכאותו להודעה מוקדמת בת 30 ימים מכוח כלל 15(א) לכללי לשכת עורכי הדין (רישום מתמחים ופיקוח על התמחות), תשכ"ב-1962. 5. כבוד בית הדין מתבקש לחייב את הנתבע לשלם לתובע שכר עבודה בסך 3,700 ש"ח בגין התקופה שבין ה-_________ ועד ה-_________, בגין אי מתן הודעה מוקדמת כדין. 6. כבוד בית הדין מתבקש לחייב את הנתבע בתשלום סך 1,500 ש"ח בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובע עקב התנהלות הנתבע. 7. כבוד בית הדין מתבקש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 8. התובע החל את התמחותו במשרדו של הנתבע ביום _________ והתמחה עד ליום _________. 9. ביום _________ הופסקה התמחותו של התובע על ידי הנתבע, כאשר התובע קיבל חמישה ימי הודעה מוקדמת בלבד. 10. עם הפסקת ההתמחות, הוחתם התובע על מכתב ויתור תביעות, אשר לטענתו נחתם תחת לחץ ובניגוד לדין. 11. עילת התביעה נולדה ביום _________, מועד הפסקת ההתמחות בפועל, וביתר שאת ביום _________, המועד בו היה אמור התובע לסיים את התמחותו לו ניתנה לו הודעה מוקדמת כדין. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 12. תביעה זו עניינה יחסי עבודה בין מתמחה למאמן, לרבות סוגיות של שכר עבודה, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין עוגמת נפש, ועל כן הסמכות העניינית לדון בה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה מכוח סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. 13. מקום העבודה של התובע היה במשרדו של הנתבע ב_________, ועל כן הסמכות המקומית נתונה לבית הדין האזורי לעבודה ב_________. ## ה. פירוט הטענות ## ## מעמד המתמחה כיחסי עובד-מעביד ## 14. התובע יטען כי על פי סעיף 41א לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, דינו של מתמחה, לכל דבר ועניין, למעט החיקוקים המפורטים בתוספת, יהיה כדין עובדו של המאמן, ובכך הוכרו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. 15. מעמד זה של המתמחה כעובד משתרע על מכלול התחומים שבהם יש משמעות למעמדו של אדם כעובד, לרבות תנאי העבודה, שכר, חופשה, פיצויי פיטורין וגמלאות, כפי שפורש בדברי ההסבר לתיקון מס' 7 לחוק לשכת עורכי הדין. 16. על אף שהמחוקק הכיר בכך שאין דינו של מתמחה כדין עובד רגיל בכל ההיבטים, הרי שבעניינים שאינם נכללים בתוספת לחוק, יש להחיל את דיני העבודה במלואם על יחסי המתמחה והמאמן. 17. התובע יטען כי הפסקת ההתמחות על ידי הנתבע מהווה סיום יחסי עבודה, ועל כן חלות עליה הוראות דיני העבודה הרלוונטיות, לרבות הזכות להודעה מוקדמת, כפי שיפורט להלן. 18. העובדה כי המתמחה מקבל אימון מקצועי אינה גורעת ממעמדו כעובד לעניין זכויותיו הבסיסיות, ובכלל זה הזכות לשכר עבודה ולתנאי סיום העסקה הוגנים. ## בטלות מכתב הויתור ## 19. התובע יטען כי מכתב הויתור עליו הוחתם ביום _________ בטל ומבוטל, שכן נחתם תחת לחץ ובנסיבות של חוסר שוויון כוחות מובהק בין המתמחה למאמן. 20. חתימה על כתב ויתור כתנאי לסיום יחסי עבודה, ובפרט כאשר מדובר במתמחה הנמצא בעמדת נחיתות, מהווה ניצול מצוקה ופגיעה בעקרון תום הלב, ועל כן אין ליתן לו תוקף משפטי. 21. הפסיקה קבעה כי כתבי ויתור על זכויות עובדים, ובפרט כאשר הם נחתמים בסמוך לסיום יחסי העבודה, נבחנים בקפדנות יתרה, ונטל ההוכחה כי הויתור נעשה מרצון חופשי ובהבנה מלאה מוטל על המעביד. 22. התובע יטען כי לא קיבל ייעוץ משפטי עצמאי טרם חתימתו על מכתב הויתור, ולא היה מודע לכלל זכויותיו, ובכך נפגעה יכולתו לקבל החלטה מושכלת וחופשית. 23. מכתב הויתור נוגד את תקנת הציבור ואת עקרונות היסוד של דיני העבודה, שכן הוא נועד לשלול מהתובע זכויות קוגנטיות המגיעות לו על פי דין, ועל כן דינו להתבטל. ## זכאות להודעה מוקדמת מכוח כללי לשכת עורכי הדין ## 24. התובע יטען כי הוא זכאי להודעה מוקדמת בת 30 ימים, וזאת מכוח כלל 15(א) לכללי לשכת עורכי הדין, הקובע במפורש חובה זו על המאמן. 25. כלל 15(א) אינו רק הוראה משמעתית, אלא קובע נורמה מחייבת ביחסים שבין המאמן למתמחה, ואי עמידה בה מהווה הפרה של חובה חקוקה המזכה בסעד. 26. מטרת כלל 15(א) היא להגן על המתמחה ולאפשר לו פרק זמן סביר למצוא מקום התמחות חלופי, ובכך למנוע פגיעה קשה בהתקדמותו המקצועית. 27. הפסיקה הכירה בחשיבותם של כללי לשכת עורכי הדין כחלק מהמסגרת הנורמטיבית המסדירה את יחסי המתמחה והמאמן, ועל כן יש ליתן תוקף מלא להוראותיהם. 28. הנתבע הפר את חובתו על פי כלל 15(א) בכך שנתן לתובע הודעה מוקדמת של חמישה ימים בלבד, ובכך גרם לתובע נזק ישיר בדמות אובדן שכר עבודה. ## תשלום שכר עבודה בגין אי מתן הודעה מוקדמת ## 29. התובע יטען כי עקב אי מתן הודעה מוקדמת כדין, הוא זכאי לתשלום שכר עבודה עבור התקופה בה היה אמור לעבוד לו ניתנה לו הודעה מוקדמת של 30 ימים. 30. שכר העבודה המגיע לתובע בגין תקופה זו עומד על סך 3,700 ש"ח, המהווה את שכרו החודשי המלא, כפי שהיה משולם לו אילו המשיך בהתמחותו. 31. הזכות לתמורת הודעה מוקדמת קמה לעובד גם אם יחסי העבודה אינם נמשכים בפועל, והיא מהווה פיצוי על אובדן השכר בתקופת ההודעה המוקדמת. 32. הפסיקה קבעה כי תמורת הודעה מוקדמת אינה תלויה בהמשך עבודה בפועל, אלא נועדה לפצות את העובד על אובדן ההכנסה בתקופה שבה היה זכאי להודעה. 33. הנתבע, בהפרת חובתו למתן הודעה מוקדמת, חייב לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לו, וזאת בהתאם לשכר העבודה שהיה משולם לו בתקופה זו. ## סמכות בית הדין לדון בכללי לשכת עורכי הדין ## 34. התובע יטען כי לבית הדין לעבודה קיימת סמכות לדון בהפרת כללי לשכת עורכי הדין, ובפרט בכלל 15(א), כאשר הפרה זו גורמת לנזק כספי למתמחה. 35. על אף שכללי לשכת עורכי הדין מסדירים את היחסים בין הלשכה למאמנים ולמתמחים, הרי שכאשר הפרתם פוגעת בזכויות עובד, הסמכות לדון בכך נתונה לבית הדין לעבודה. 36. הפסיקה הכירה בסמכותו של בית הדין לעבודה לדון בעניינים הנוגעים לזכויות עובדים, גם אם מקורן בהוראות חוקים או כללים ספציפיים שאינם חוקי עבודה מובהקים. 37. מניעת סעד מהתובע בגין הפרת כלל 15(א) תרוקן מתוכן את ההגנה שנועדה להינתן למתמחים, ותותיר אותם ללא מענה משפטי הולם. 38. פרשנות המונעת מבית הדין לעבודה לדון בהפרת כלל 15(א) אינה עולה בקנה אחד עם תכלית חוק לשכת עורכי הדין ועם עקרונות ההגנה על זכויות עובדים. ## פיצוי בגין עוגמת נפש ## 39. התובע יטען כי הוא זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עקב התנהלות הנתבע, ובפרט עקב הפסקת ההתמחות הפתאומית והבלתי צפויה, והחתמתו על מכתב ויתור. 40. הפסקת התמחותו של מתמחה, שהינה תקופה קריטית בהתפתחותו המקצועית, באופן חד צדדי וללא הודעה מוקדמת מספקת, גורמת לעוגמת נפש משמעותית, חרדה וחוסר וודאות. 41. הפסיקה הכירה בסמכותו של בית הדין לעבודה לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, לרבות עוגמת נפש, במקרים של הפרה קשה וחריגה של חוזה עבודה. 42. התנהלות הנתבע, אשר כללה הפרה של חובת הודעה מוקדמת על פי כללי לשכת עורכי הדין והחתמה על מכתב ויתור תחת לחץ, מהווה הפרה חמורה וחריגה המצדיקה פיצוי בגין עוגמת נפש. 43. הפיצוי המבוקש בסך 1,500 ש"ח הינו סביר והולם את הנזק הלא ממוני שנגרם לתובע, ואת הפגיעה בכבודו ובמעמדו כמתמחה. ## אי אכיפת חוזה עבודה אישי ## 44. התובע יטען כי על אף שאין אפשרות לאכוף חוזה עבודה אישי, אין בכך כדי לשלול את זכותו לסעדים כספיים בגין הפרת החוזה ואי עמידה בחובות המוטלות על המאמן. 45. העובדה כי לא ניתן לכפות על המאמן להמשיך ולהעסיק את המתמחה אינה פוטרת אותו מחובתו לפצות את המתמחה על נזקים שנגרמו לו עקב הפרת חובותיו. 46. הפסיקה קבעה כי אי אכיפת חוזה עבודה אישי אינה מונעת מתן סעדים כספיים, לרבות פיצויים בגין הפרת חוזה, כאשר הפרה כזו גורמת לנזק. 47. התובע אינו מבקש להמשיך את התמחותו אצל הנתבע, אלא מבקש פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב סיום ההתמחות שלא כדין. 48. יש להבחין בין אכיפת יחסי עבודה לבין פיצוי בגין הפרת חובות הנובעות מיחסי עבודה, כאשר האחרון הינו סעד לגיטימי ובר אכיפה. ## פרשנות כלל 15(א) כחובה מהותית ## 49. התובע יטען כי כלל 15(א) לכללי לשכת עורכי הדין מטיל חובה מהותית על המאמן למתן הודעה מוקדמת של 30 ימים, ולא רק חובה פרוצדורלית. 50. פרשנות לפיה כלל 15(א) אינו מטיל חובה של תשלום תמורת הודעה מוקדמת מרוקנת את הכלל מתוכנו ומפחיתה מערכו כהגנה על המתמחה. 51. תכלית הכלל היא להבטיח למתמחה פרק זמן סביר להתארגנות ולמציאת מקום התמחות חלופי, וזאת באמצעות מתן הודעה מוקדמת או תשלום תמורתה. 52. הפסיקה נוטה לפרש הוראות חוק וכללים באופן המגשים את תכליתם הסוציאלית וההגנתית, ובמקרה זה, הגנה על זכויות המתמחה. 53. אי מתן תשלום תמורת הודעה מוקדמת במקרה של הפרת כלל 15(א) תעודד מאמנים להפר את הכלל ללא כל סנקציה מהותית, ובכך תפגע במעמד המתמחים. ## השלכות הפסקת ההתמחות על מעמד המתמחה ## 54. התובע יטען כי הפסקת ההתמחות במועד שקבע הנתבע, ללא הודעה מוקדמת כדין, פגעה במעמדו כמתמחה וביכולתו להשלים את תקופת ההתמחות הנדרשת. 55. על אף שיחסי העבודה אינם נמשכים בפועל לאחר הפסקת ההתמחות, הרי שהזכות לתמורת הודעה מוקדמת קמה לתובע כפיצוי על הפגיעה בזכויותיו. 56. הפסקת ההתמחות בטרם עת, ובאופן חד צדדי, עלולה להשפיע על עתידו המקצועי של המתמחה ועל יכולתו למצוא מקום התמחות חלופי. 57. יש להבחין בין סיום יחסי עבודה לבין סיום תקופת התמחות, כאשר במקרה זה, סיום יחסי העבודה נעשה באופן הפוגע בזכויות המתמחה. 58. הפסיקה הכירה בחשיבותה של תקופת ההתמחות כשלב מהותי בהכשרת עורך הדין, ועל כן יש להגן על המתמחים מפני סיום התמחות שאינו כדין. ## חוסר תום לב בהתנהלות הנתבע ## 59. התובע יטען כי הנתבע פעל בחוסר תום לב מובהק בהפסקת ההתמחות, באי מתן הודעה מוקדמת כדין ובהחתמת התובע על מכתב ויתור. 60. התנהלות הנתבע, אשר ניצלה את מעמדו העדיף ואת תלותו של התובע כמתמחה, מהווה הפרה של חובת תום הלב החלה על צדדים ליחסי עבודה. 61. הפסיקה קבעה כי חובת תום הלב חלה על צדדים ליחסי עבודה בכל שלביהם, לרבות בשלב סיום ההעסקה, ומחייבת התנהלות הוגנת ושקופה. 62. הנתבע לא פעל בהגינות כלפי התובע, ובכך גרם לו נזקים כספיים ונפשיים, המצדיקים מתן סעדים כפי המבוקש. 63. חוסר תום הלב של הנתבע בא לידי ביטוי גם בסירובו להכיר בזכויותיו של התובע על פי כללי לשכת עורכי הדין ודיני העבודה. ## אי קיום חובות המאמן ## 64. התובע יטען כי הנתבע הפר את חובותיו כמאמן כלפי התובע, הן מכוח חוק לשכת עורכי הדין והן מכוח דיני העבודה הכלליים. 65. חובות המאמן כוללות לא רק אימון מקצועי, אלא גם שמירה על זכויות המתמחה כעובד, ובכלל זה מתן הודעה מוקדמת כדין. 66. הפסיקה הדגישה את מעמדו המיוחד של המאמן ואת חובותיו המוגברות כלפי המתמחה, הנובעות מיחסי האמון והתלות. 67. הנתבע לא עמד בחובותיו אלה, ובכך פגע בזכויותיו הבסיסיות של התובע כמתמחה וכעובד. 68. אי קיום חובות המאמן מהווה הפרה של הסכם ההתמחות ושל הוראות הדין, ומצדיק מתן סעדים לתובע. ## נזקים שנגרמו לתובע ## 69. התובע יטען כי כתוצאה מהתנהלות הנתבע, נגרמו לו נזקים כספיים ישירים בדמות אובדן שכר עבודה בגין אי מתן הודעה מוקדמת. 70. בנוסף לנזק הכספי, נגרמה לתובע עוגמת נפש משמעותית, כפי שפורט לעיל, עקב הפסקת ההתמחות הפתאומית והבלתי מוצדקת. 71. הנזקים שנגרמו לתובע הינם תוצאה ישירה של הפרת חובותיו של הנתבע על פי דין ועל פי כללי לשכת עורכי הדין. 72. התובע זכאי לפיצוי מלא בגין כלל הנזקים שנגרמו לו, הן הממוניים והן הלא ממוניים, על מנת להשיבו למצב בו היה אלמלא ההפרה. 73. יש לחייב את הנתבע בתשלום מלוא הסעדים המבוקשים, לרבות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, על מנת לפצות את התובע על הנזקים שנגרמו לו. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##דוגמא לפסק דין:## 1. התובע הינו מתמחה במשפטים, אשר התקבל להתמחות במשרדו של הנתבע, והתמחה מיום 15.3.99 ועד ליום 9.6.99, מועד בו הופסקה ההתמחות על ידי הנתבע. עם הפסקת ההתמחות, קיבל התובע חמישה ימי הודעה מוקדמת מהנתבע, ואף חתם על מכתב ויתור תביעות מעבר למה שקיבל. (נספח ב' לכתב ההגנה). 2. התביעה שבפני הוגשה מלכתחילה גם כנגד לשכת עורכי הדין בישראל אך נדחתה כנגד נתבעת זו על פי החלטתי מיום 3.1.2000, בשל היעדר סמכות ענינית. 3. בתביעתו ביקש התובע כי בית הדין יצהיר שמכתב הויתור על התמחותו אשר עליו חתם לפני סיום העסקתו אצל הנתבע, בטל ומבוטל. כן ביקש התובע כי בית הדין יקבע שסיום עבודתו אצל הנתבע הוא ביום 5.7.99, בשל זכאותו להודעה מוקדמת ארוכה מזו שקיבל, מכח כלל 15(א) לכללי לשכת עורכי הדין (רישום מתמחים ופיקוח על התמחות) תשכ"ב - 1962 (להלן - כללי לשכת עורכי הדין). התובע אף ביקש לחייב את הנתבע לשלם לו שכר עבודה בסך 3,700 ש"ח בגין התקופה שבין 5.6.99 ועד 5.7.99, וכן לחייבו בתשלום סך 1,500 ש"ח בגין עוגמת נפש והוצאות משפט. 4. הנתבע טען כי התובע פוטר כדין, בשל התנהגותו כמפורט בכתב ההגנה, וכי קיבל הודעה מוקדמת על פי הנוהג המקובל ואף למעלה מזה. הארכת תקופת ההודעה המוקדמת על פי כלל 15(א) לכללי לשכת עורכי הדין אינה בסמכותו של בית הדין, ואף אין לקבוע כי התובע התמחה עד ה- 5.7.99 כאשר בפועל הופסקה התמחותו בתחילת יוני 99'. לאחר שמיעת טעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: 1. על פי ס' 41 א' לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א - 1961, "דינו של מתמחה, לכל דבר וענין, למעט החיקוקים המפורטים בתוספת, יהיה כדין עובדו של המאמן...". בדברי ההסבר לתיקון מס' 7 לחוק לשכת עורכי הדין תשל"א - 1971 מצאתי לאמור: "העקרון הרחב שבסעיף 41 א'(א) המוצע הוא, כי מעמדו של מתמחה יהיה כמעמד עובד לכל ענין. הדברים אמורים לגבי מכלול התחומים שבהם יש משמעות למעמדו של אדם כעובד: תנאי העבודה, שכר, חופשה, פיצויי פיטורין וגמלאות, אחריות מעביד בנזיקין, שמירת סודיות, איסור קבלת שוחד ועוד...". 2. יחד עם זאת הכיר המחוקק בעובדה כי אין דינו של מתמחה כדין עובד רגיל, ולפיכך אין חלים עליו החוקים המנויים בתוספת לחוק לשכת עורכי הדין. על כך נאמר בדברי ההסבר: "עם זאת יש להוציא מכלל העקרון הרחב הנדונים בחוקים המפורטים בתוספת, שהחלתם אינה תואמת את יחסי עבודתו של מתמחה, ואלה החוקים: א. החוק המקנה זכות לפיצויי פיטורין: השירותים שמהם נהנה המאמן - המעביד - מן המתמחה הם מטבע הענין מוגבלים, ולעומתם נהנה המתמחה מן האימון המקצועי שבהשגחת המאמן. גם קבלתו לעבודה כמתמחה מוגבלת מראש לתקופה מסויימת ואין זה מן הראוי לכפות על המאמן להמשיך ולהעסיקו בתום תקופת ההתמחות או לשלם לו פיצויי פיטורין. אין לראות בסיום ההתמחות פיטורי המתמחה, שכן אין המתמחה מעונין להמשיך בעבודה בתנאים של מתמחה. ב. חוק שירות התעסוקה אינו תואם את מצבו של מתמחה, שכן קבלתו להתמחות מותנית בחובת המאמן לאמנו ובהסכמת המתמחה לשמש את מאמנו...". 3. התובע טוען כי פוטר שלא כדין, אך אינו תובע כל סעד ממשי בגין טענה זו. ההלכה הפסוקה היא כי בתי המשפט לא יזקקו לטענות אקדמיות שאין סעדים בצידן: לא נתבקש סעד של החזרת התובע למקום התמחותו אצל הנתבע, ולא נתבקש כל סעד כספי בגין הטענה של פיטורין שלא כדין. לפיכך - אין מקום להיזקק כלל לטענה זו. 4. למעלה מן הצריך, יאמר כי בכתב ההגנה טוען הנתבע טענות עניניות לגבי הפסקת התמחותו של התובע. כבר נפסק רבות כי למעביד פררוגטיבה לנהל את מפעלו בדרך הטובה ביותר הנראית לו, ובכפוף למגבלות מכח החוק, הסכם קיבוצי או חוזה אישי - אך אלה לא הובאו בפני. כן נפסק רבות כי לא ניתן לאכוף חוזה עבודה, שהוא בגדר שירות אישי, מכח הוראות ס' 3 (2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970. 5. העסקת מתמחה שונה מעצם טיבה מהעסקת עובד רגיל: המתמחה מקבל ממאמנו אימון מקצועי, הנעשה בפיקוחו של המאמן, ואין לכפות על המאמן את העסקתו. מן הטעם הזה, לא חל על המתמחה למשל ההסדר הקבוע לגבי כלל העובדים בחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) תשי"ט - 1959, כדי לא לכפות על המאמן לאמן מתמחה שאין זה רצונו בכך. צורת העסקה מיוחדת זו שיש עמה גם לימוד והכשרה מקצועית, מחייבת את המסקנה כי אם במקרה של העסקה רגילה אין לכפות יחסי עבודה על המעביד, הרי קל וחומר שאין לכפות חוזה עבודה אישי על המאמן. 6. באשר לתביעה לתשלום שכר חודש ימים בגין הודעה מוקדמת - יחסי העבודה שבין הצדדים נבחנים על פי דיני העבודה, למעט החוקים המנויים בתוספת לחוק. הנוהג הוא כי מעביד המפטר את עובדו, חייב ליתן לו הודעה מוקדמת על פי מספר הימים הנקוב בצו ההרחבה בדבר מתן הודעה מוקדמת לפיטורים (י"פ 4574, מיום 9.10.97) אשר החיל את ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 26.5.96 בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות העובדים החדשה, על העובדים והמעבידים בישראל. על פי צו הרחבה זה זכאי עובד מפוטר, העובד פחות מחצי שנה, להודעה מוקדמת של יום לכל חודש עבודה בגין פיטוריו. התובע היה זכאי איפוא להודעה מוקדמת של כשלושה ימים, ובפועל, ניתנה לו הודעה מוקדמת של חמישה ימים. מכח דיני העבודה, אין התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת נוספת. 7. טענתו של התובע היא כי הוא זכאי להודעה מוקדמת של 30 יום, וזאת על פי כלל 15 (א) לכללי לשכת עורכי הדין. כלל זה קובע "מאמן הרוצה להפסיק התמחותו של מתמחה אצלו, יודיע על כך ללשכה; כן יודיע על כך למתמחה לפחות 30 יום מראש, זולת אם קיבל היתר מהלשכה להפסיק התמחות במועד מוקדם יותר". 8. כללי לשכת עורכי הדין הותקנו על ידי המועצה הראשית של לשכת עורכי הדין בתוקף סמכותה לפי ס' 109 לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א - 1961. כללים אלה באים להסדיר את דרכי רישום המתמחים ופיקוח על התמחותם, ועל פי כלל 19 לאותם כללים - "המפר הוראה מהוראות החוק הנוגעות להתמחות ולאימון או כלל מכללים אלה, עובר עבירת משמעת". כללים אלה וקיומם הם ביחסים שבין לשכת עורכי הדין לבין המאמנים או המתמחים, ואין לבית הדין כל סמכות לדון בהם, לפקח עליהם או לאכוף אותם. 9. למעלה מן הצריך יאמר - הגם שאין בסמכותי לדון בכללים אלה - כי ספק בעיני אם כלל 15 א' הנ"ל מטיל חובה של תשלום תמורת הודעה מוקדמת, פרט לעצם חובת ההודעה של 30 ימים מראש. אני דוחה איפוא את התביעה לשלם תמורת חודש עבודה נוסף בגין הודעה מוקדמת. 10. גם אילו קבעתי, מעבר לסמכותי, כי היה על הנתבע ליתן לתובע הודעה מוקדמת של 30 יום לפני הפסקת התמחותו, אין בכך כדי ליצור תקופה נוספת של "עבודה" או של התמחות. במה הדברים אמורים? הזכות בידי המעביד לנתק את יחסי העבודה עם העובד באופן מיידי, ועל אתר. לעובד קמה הזכות לתמורת הודעה מוקדמת, על פי התקופה המתחייבת מצווי ההרחבה, אך יחסי העבודה אינם נמשכים עוד, והעובד כבר אינו נחשב ל"עובדו" של המעביד באותה תקופה. במקרה דנן, הופסקה ההתמחות במועד שקבע הנתבע. גם אילו היה התובע זכאי לתשלום כספי כלשהו לתקופה נוספת, הרי יחסי העבודה לא נמשכו בין הצדדים באותה תקופה. 11. באשר לתביעה לפיצוי בגין עגמת נפש - תביעה זו היא נזיקית מעצם טיבה, ובדרך כלל אינה בסמכותו של בית הדין לעבודה. לבית הדין לעבודה קיימת סמכות לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, לרבות בעילה של "עוגמת נפש". אולם מדיניות בתי הדין לעבודה אי לא לפסוק, בדרך כלל, פיצוי על נזק, שאינו נזק כספי. לפיכך עתירה, המכוונת לקבלת פיצוי בגין "עגמת נפש", שנגרמה לאחד הצדדים עקב הפרת חוזה עבודה על ידי הצד שכנגד, תיכשל - אלא-אם-כן מדובר בהפרה קשה וחריגה. (ראה ספרו של כב' השופט לובוצקי "חוזה עבודה וזכויות העובד" עמ' 72, ופסקי הדין הנזכרים שם). 12. נושא הטלת פיצויים בגין עוגמת נפש, ביחסי עבודה, נדון במספר הלכות בבית הדין לעבודה: ראה דב"ע מב/ 3-108 מנחם גלבוע - דיאמנטרס סנטר רמת - גן בע"מ ואח' (לא פורסם; ניתן ביום 24.10.1983); מלכה הלפרט - סמינר לגננות ולמורות "בית יעקב" (לא פורסם; ניתן ביום 6.2.1985); דב"ע מו/ 3-46 ישראלה כהן - מכון היצוא הישראלי (לא פורסם; ניתן ביום 21.12.1986); דב"ע מט/ 3-104 נתור, איחוד סוכני נסיעות לטיולים מאורגנים בע"מ - גילה פרט, פד"ע כא 387, 395; דב"ע נג/ 2-10 אורי בנו - אלסינט בע"מ (לא פורסם; ניתן ביום 16.11.1993); דב"ע נג 3-99,114/ משרד החינוך, מדינת ישראל - דוד מצגר, פד"ע כו 563; דב"ע נד/ 2-11 יורי גורדון - משרד העבודה והרווחה (לא פורסם; ניתן ביום 11.7.1994); דב"ע נד/ 3-48; נד/ 3-61 אבירם מזרה - ענת ימין (לא פורסם; ניתן ביום 2.5.94); דב"ע נה/ 3-283 חנה מרגלית - פז חברת נפט בע"מ, דב"ע כט 264, 268-267). ההלכה הפסוקה היא כי פיצוי בגין עגמת נפש הוא בסמכות בית הדין לעבודה אם מדובר בעילה שנגרמה עקב הפרת חוזה על ידי הצד שכנגד, וגם אז - ינתן פיצוי במקרה של הפרה קשה וחריגה. התובע לא טען בתביעתו לקיום עילה חוזית לתביעת פיצוי לעגמת נפש ועל כן דין תביעתו זו להידחות הן לגופו של ענין והן מחמת היעדר סמכות ענינית. 13. ובאשר למכתב הויתור - התובע לא הראה איפוא כי יש לו עילת תביעה כלשהי כלפי הנתבע, המצוייה בסמכות בית הדין לעבודה. לפיכך - איני מוצאת מקום לדון בשאלת תקפותו של מכתב הויתור של התובע. גם ללא מכתב ויתור זה, הרי לא נותר לתובע כל סעד שהוא יכול לתבוע אותו בבית דין זה, ואת תמורת ההודעה המוקדמת שהוא זכאי לה כבר קיבל. יתר על כן - גם אילו קבעתי כי אין תוקף למכתב הויתור, הרי אין בכך כדי להקים מחדש ולהמשיך לתקופה נוספת את "יחסי העבודה" בין הצדדים, כפי שכבר נדון לעיל. 14. לסיכום - התובע לא הראה כי יש לו עילה כלשהי המצויה בתחום סמכותו של בית הדין לעבודה, ואף לא תבע כל סעד ממשי המצוי בגדר סמכותי - ועל כן דין תביעתו להידחות. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ש"ח + מע"מ וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק דין ועד ליום התשלום בפועל. ניתן היום ב' בשבט תש"ס, 9 בינואר 2000 בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים. מותר לפרסום מיום 09/01/2000 ע. פוגל - שופטתסגנית שופט ראשי הודעה מוקדמתשכר עבודה