פסק דין 1. לפני ערעור על ועדת הערר של שירות התעסוקה שעל יד לשכת התעסוקה פתח תקוה, על כך שלא ביטלה את הסירוב שנרשם לתובעת ביום 27.8.98, על פי חוק שירות התעסוקה התשי"ט - 1959. 2. התובעת קיבלה הפניה לעבוד בקפיטריה במכללה למשפטים. לטענתה - כתב המעביד המיועד כי היא אינה מתאימה לעבודה אצלו. התובעת טענה כי אמורה לעבור בדיקות רפואיות בין התאריכים 23-26/8/98, ולאחר מכן בין התאריכים 7-9/98. קבוצת התאריכים הראשונה היתה עוד לפני שהתובעת נשלחה לעבודה. 3. כאשר הגיעה התובעת לעבודה המיועדת הודיעה לבעל הקפיטריה כי היא מיועדת לעבור בדיקות רפואיות, הראתה לו את כל המסמכים הרפואיים, וסיפרה לו כי יש לה 42% נכות. (כל הפרטים דלעיל לקוחים מכתב התביעה של התובעת עצמה). על יסוד עובדות אלה כתב המעביד שאינה מתאימה לעבודה אצלו עקב "מצב בריאות והבדיקות שיש לה לעשות בתקופה הקרובה". מוצג ת1/. 4. כדברי התובעת בעדותה, הבדיקות מתקיימות בשעות הבוקר או בשעות הצהריים. התובעת לא הביאה כל ראיה על משך הבדיקות, ולפיכך לא הוכיחה כי בדיקות אלה עשויות למנוע ממנה לעבוד ימי עבודה מלאים, או את מרביתם. 5. התרשמתי כי כל מעייניה של התובעת היו - לקבל גימלת הבטחת הכנסה מצד אחד, ובאותה עת לדאוג לבדיקות רפואיות שמטרתן - השגת אחוזי נכות גבוהים יותר בנכות כללית במוסד לביטוח לאומי. 6. כבר נפסק כי הקריטריון לקביעה אם בפנינו "סירוב" לקבל עבודה אם לאו הוא - כי "יש להציג את השאלה אם עת ברור שבעבודה שהוצעה מתקיימים התנאים להיותה מתקיימים התנאים להיותה 'עבודה מתאימה' מי שבו מדובר אכן נהג כאדם המחפש עבודה, ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה - יקבל דמי אבטלה". (ראה דיון מא91-3/ ו- מא91-4/ אוזיאס מאיר נ' שירות התעסוקה פד"ע יג' עמ' 61). 7. התובעת פנתה ללשכת התעסוקה מכח תביעה להבטחת הכנסה. נפסק כי "החוק אינו מזכה את המבוטח בגימלת הבטחה הכנסה, מבלי שיתייצב בלשכת התעסוקה ויהיה מוכן לעבוד. החוק מזכה אדם בגמלת הבטחה הכנסה אם הוא 'מוכן ומסוגל' לעבודה. המבוטח אינו ממלא את חובתו על פי החוק והתקנות כאשר הוא מקבל הפניה למקום עבודה. עליו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד". (ראה דיון נג91-3/ מוחמד אבו גאמע ואח' נ' שירות התעסוקה פד"ע כה' עמ' 297). 8. התובעת נרשמה בלשכת התעסוקה כדורשת עבודה על פי חוק הבטחת הכנסה תשמ"א - 1980. על פי סעיף 2(א)(2) לחוק זה, "עבודה מתאימה" היא כל עבודה התואמת את מצב בריאותה וכושרה הגופני של התובעת. 9. התרשמתי כי התובעת לא התכוונה באמת ובתמים לעבוד, ולא פנתה למקום העבודה כדורש עבודה ממשי, אלא מתוך כוונה לקבל גימלת ביניים עד שיוסדר נושא הנכות הכללית. במקום להשתדל להתאים את מועדי הבדיקות (שהיו אמורות להיות או בבוקר או בצהריים) לשעות עבודתה, גוללה התובעת מלכתחילה את כל מצבה הרפואי באוזני המעביד, ומראש הביאה אותו למסקנה כי אינה מתאימה כלל לעבודה שהוא ביקש כי תבצע. 10. על פי כל האמור לעיל אני קובעת כי התנהגותה של התובעת הינה בגדר "סירוב" לקבל כל עבודה, ועל כן - דין תביעתה להידחות. בנסיבות הענין - איני פוסקת הוצאות. ניתן היום כ"ז בטבת תש"ס, 5 בינואר 2000 בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים. מותר לפרסום מיום 05/01/2000 ע. פוגל - שופטתסגנית שופט ראשי ערעורדמי אבטלהעררועדת עררשירות התעסוקה