פסק דין 1. בפנינו תביעה להפרשי פיצויי פיטורין בגין קיזוז סכומים שלא התקבלו מקופת הפיצויים "גדיש" (להלן - "גדיש") ובגין אי הכללת רכיב "אחזקת רכב" . 2. בכתב ההגנה נטען כדלקמן: א. התובע מנוע מלהגיש תביעתו זו, שכן חתם על כתב ויתור וסילוק מיום 10.1.89 (ר' נספח ג' לתצהיר הורוביץ; להלן - "כתב הויתור"). ב. התובע קיבל כל הסכומים להם היה זכאי עם פרישתו וזאת בהתאם להסדר המפעלי הקיים בין הנתבעת לבין וועד עובדי המ1חלקה הטכנית של קיבוצי הנתבעת מיום 17.11.87 (להלן - "ההסדר המפעלי"; ר' נספח א' לכתב ההגנה) והחל על הצדדים. ג. בשל שיטת שיוך הכספים בה נוקטת הנתבעת נצטברו סכומי כסף עודפים השייכים לנתבעת ובהם רשאית הייתה הנתבעת לעשות ככל העולה על רוחה. כמו כן, ההפרשים שנוצרו מהווים הפרשי ריבית בגין הפקדות מוקדמות על חשבון חלקה של המעבידה, והיתרות שנצברו שייכות לנתבעת כל זאת בהתאם לנוהג הקיים אצל המעבידה ובהתאם לשיקוליה. ד. לחלופין, האחריות בגין כל הפרש בסכומים שבין חלק המעבידה והעובד היא על קופת "גדיש" עצמה. ה. על היחסים בין הצדדים לא חל כל הסכם קיבוצי, אלא מדובר בהסדר מפעלי בלבד. ו. רכיב "אחזקת הרכב" אותו קיבל התובע מהווה החזר הוצאות שאינו בבחינת תוספת שכר. הוצאות רכב אלו שולמו כתנאי קבוצתי לקבוצת עובדים וזאת בהתאם להוראות ההסדר המפעלי וממילא הרכיבים אותם יש לכלול לצורך תשלום פיצויי פרישה מפורטים בהסדר המפעלי ועל פי הוראותיו נהגנה הנתבעת. ז. בכל מקרה אין לחייב הנתבעת בפיצויי הלנה מאחר ומדובר המחלוקת כנה ו/או טעות של ממש באשר לעצם החוב. ח. כמו כן, כל תביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שעילתה התגבשה למעלה משנה עובר להגשת התביעה בגינה, דינה להידחות מחמת התיישנות. 3. הצדדים הגישו עדויותיהם בתצהיר. מטעם הנתבעת העיד מר אורי הורוביץ, מנכ"ל הנתבעת (להלן - "הורוביץ"). מטעם התובע העידו מר משה לוי , עבד כאדריכל בנתבעת עד לפרישתו (להלן - "לוי") והתובע בעצמו. לאחר שבחנו את עדויות הצדדים ועיינו במסמכים שהוצגו לתיק ובסיכומי ב"כ הצדדים , אנו קובעים כדלקמן: 4. התובע הועסק על ידי הנתבעת מיום 1.11.97 ועד ליום 31.12.88 מועד פרישתו לגמלאות. התובע צורף לקופת הגמל "גדיש" (להלן - "גדיש") החל משנת 1975. על היחסים בין הצדדים חל ההסדר המפעלי מיום 17.11.87 (ר' נספח א' לכתב ההגנה). עתירותיו של התובע ניתנות לחלוקה לשלוש פלוגתאות עיקריות בהן נדון: א. האם חתם התובע על כתב הויתור מיום 10.1.89 ואם כן, האם בשל כך מנוע התובע מלהגיש תביעתו זו? ב. האם נוכו כדין סכומים מהפיצויים המגיעים לתובע? ג. האם יש לראות בתוספת "אחזקת רכב" כחלק משכר עבודתו הקובע של התובע לצורך חישוב הפיצויים להם זכאי התובע. 5. סוגיית כתב הויתור והסילוק - בפני בית הדין הוצג תצלום של מסמך אשר כותרתו "כתב קבלה וסילוק" ובו נרשם כדלקמן: "אני הח"מ X יעקב מס. ת.ז. Xמאשר בזאת כי קבלתי מאת המחלקה הטכנית של קיבוצי השומר הצעיר בע"מ את הסך של 11,283 ש"ח כפיצויי פיטורים בגין עבודתי במחלקה הטכנית של קיבוצי השומר הצעיר בע"מ אשר נסתיימה ביום 31.12.88 . הנני מצהיר כי עם קבלת סכום זה, אין לי, לבאי כוחי או לבאים אחרי כל טענות, דרישות או תביעות נוספות מן המחלקה הטכנית של קיבוצי השומר הצעיר בע"מ בגין עבודתי בה, וכי ביודעי את מלוא זכויותי בין מכח חוק פיצויי פיטורים, בין מכח הסכם קיבוצי ובין מכח כל הסכם אחר, קיבלתי את מלוא הסכומים המגיעים לי מרצוני ובהסכמתי. הצהרתי זו מהווה הודאת סילוק ופשרה לגבי פיצויי פיטורין, לעניין סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורין , התשכ"ג - 1963." בסוף מסמך זה צורפה חתימתו של התובע בנוסף לרישום שמו המלא, כתובת מגוריו והתאריך, כאמור , ה - 10.1.89 . לטענת הנתבעת, לאור חתימתו של התובע על כתב הויתור, הרי שהוא מנוע להגיש כל תביעה כנגד הנתבעת. לטענת התובע, החתמתו על כתב הויתור נעשתה שלא כדין ומבלי שהובהר לו מהו המסמך עליו הוא חותם ומהן זכויותיו ועל כן אין כל נפקות לכתב הויתור (ר' סעיף 5 (ב) לתצהיר התובע). 6. בסוגיית הויתור על זכויות נפסק, כי "אין לוותר מראש או בדיעבד, על זכויות שנקבעו בחוקי המגן במשפט העבודה ..." (דב"ע לח/ 3-59 סילשי נ' דורון פד"ע י 32; דב"ע לג/ 3-12 ציבוטרו נ' אטלקה פד"ע ד 173; דב"ע לב/ 3-30 פרידמן נ' תלפרי פד"ע ד 232 ). הלכת איסור הויתור על זכויות מגן במשפט העבודה , מצביעה על המגמה הכללית במשפט העבודה לצמצם את המקרים בהם ניתן תוקף לכתב ויתור. כך גם התוקף שניתן לכתב ויתור ופשרה בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - "החוק") מותנה בתנאים מסוימים. המגמה של הפסיקה אכן הייתה להרחיב את הנסיבות אשר בהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור. מגמה זו עוגנה באי - שוויון הכוחות בין המעביד לבין העובד. כך, למשל נפסק, כי אין נפקות לכתב ויתור שנחתם בנסיבות של אילוץ (ר' דב"ע מח/ 3-9 האופרה הישראלית נ' אריה לבנון - לא פורסם). כן נפסק, כי אין נפקות משפטית לויתור על זכות באין ידיעה על קיומה של הזכות (ר' דב"ע לא/ 3-22 ליפוט נ' קסטנר פד"ע ג 215 ). לעניין זה נפסק, כי "..ויתור שלא מדעת על קיומה של זכות אינו יכול לעמוד. ממושכלות היסוד הוא, שאין ויתור על זכות באין ידיעה על קיום הזכות , ועל כן ויתור שלא מדעת כמוהו כאין. אי לזאת, אין נפקות לכתבי ויתור כאשר העובדים שחתמו עליהם לא קיבלו חשבון מפורט בדבר התשלום לסילוק זכויותיהם, ולא ידעו אילו רכיבי שכר נכללו בחישוב הפיצויים (דב"ע מז/ 3-140 כיתן נ' סיימי -לא פורסם). לעומת זאת, בדב"ע מח/ 3-51 לביאד נ' מפעלי מתכת נגב - (לא פורסם ) ניתן תוקף לכתב סילוק, כאשר העובד קיבל את חישוב התשלום , החישוב היה ברור ומובן לעובד, העובד בדק אותו ולא דרש הפרשי פיצויי הפיטורים. ועוד, ויתור על זכויות צריך להיות מפורש (דב"ע מו/ 3-65 כהן נ' מזרחי פד"ע יז 416)." (ר' דב"ע נב/ 3-217 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ פד"ע כז 3, 35). על חשיבותו והשלכותיו של כתב הויתור קבע בית הדין הארצי כי "עצם החתימה על כתב הוויתור אינה מונעת פנייה לערכאות בכל מקרה. כך, למשל, ניתן לתקוף כתבי ויתור מסיבות של פגם ברצון , המפורטות בפרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 או פגם בכריתת החוזה. משקבע בית הדין האזורי כי לא נפל פגם בכריתת החוזה או ברצון אחד הצדדים לו, הרי שחל הכלל שהסכמים יש לכבד." (ר' דב"ע נה/ 3-154 אלקטרה תעשיות (1979) בע"מ נ' משה גורין פד"ע כט 385, עמ' 389). יחד עם זאת, קבע בית הדין הארצי בדב"ע נב/ 3-217 דלעיל בעמ' 35 מספר תנאים בהתמלאם יהיה נפקות לכתב הויתור : "א) הזכויות עליהן ויתר היו ידועות לו. תנאי זה מתמלא אם העובד חתם על כתב הוויתור לאחר הגשת כתב התביעה, שכן ידע על קיומה (לטענתו) של עילת התביעה; ב) נמסר למערער לפני חתימתו על כתב הסילוק חשבון ברור ומובן של הסכומים שקיבל ו/או הפוליסות שהועברו לו; ג) כתב הסילוק ברור וחד משמעי." נבחן נסיבות המקרה שבדנן. 7. בתצהירו ציין התובע, לעניין חתימתו על כתב הויתור, כי "אני עצמי כלל לא ידעתי כי הסכום שנרשם בתחשיב המעביד כסכום פיצויים בגדיש אינו הסכום הנכון המופקד שם כפיצויים. המעביד לא הפנה את תשומת ליבי לבך והוחתמתי על טופס ויתור מבלי שהובהר לי מהו המסמך עליו אני חותם, לו ידעתי כי מכספי תגמולים הועבר לרכיב פיצויים סכום ללא הסכמתי הייתי מתנגד לכך בודאי לא הייתי ממתין שנים להגשת התביעה, להערכתי לא היה כלל סכום בטופס מאחר והסכום אשר קבלתי בפועל לא היה 11,283 ש"ח. סכום הפיצויים שקבלתי היה גבוה יותר פי 4, באמצעות שחרור כספי פיצויים מקרנות וקופות." (ר' סעיף 5.א לתצהירו). מיד אחר כך, מציין התובע , באופן סותר למדי , כי "עותק מטופס הויתור אף לא הועבר לידי ולמעשה עד להצגתו בפני בשלב מאוחר של הדיון לא ידעתי כלל על קיומו. הוחתמתי על טופס זה תוך הטעייה..." (ר' סעיף 5.ב לתצהירו). הכיצד ייתכן, כי התובע למד על קיומו של כתב הויתור רק בעת ההליך שבפנינו , אך טוען, כי הוחתם מתוך הטעייה?! בתחילת חקירתו הנגדית ציין התובע, כי קרא את מסמך הויתור אך "לא היה נקוב בו סכום" . קרי החתימה הייתה "בלנקו" . יחד עם זאת, מייד בהמשך החקירה עת נשאל אם עיין היטב במסמך ענה בשלילה (ר' עמ' 5 לפרוטוקול). התובע ניסה להסביר סתירה זו עת ציין, כי "האמנתי למנהלים שהם לא מסתירים ממני כלום ולא ירצו את רעתי" (ר' עמ' 5 לפרוטוקול). כמו כן נחקר התובע בעניין גובה הסכום הנקוב בכתב הויתור, הסך של 11,283 ש"ח - התובע הופנה לנספח יז' לתצהיר הורוביץ (הצהרת מעביד בדבר פיטורי עובד וזכותו לפיצויים) מיום 4.1.89 בו צוין גובה הפיצויים להם זכאי התובע - בסך של 11,283 וזאת לאחר שבתחילה נרשם הסך של 9,597 ש"ח ואחר כך הוספו 1,686 ש"ח. בחקירתו הנגדית ציין התובע, כי ראה נספח זה לאחר שנסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים . כך אישר גם, כי כתב הויתור נחתם לאחר סיום היחסים (ר' עמ' 5 לפרוטוקול). לא זו אף זו, בהמשך חקירתו ציין, כי "באותו המעמד זה היה מתוקן כבר. אמר לי שהוא הוסיף כ - 1,600 ש"ח במעמד חתימת הויתור" (ר' עמ' 6 לפרוטוקול). תימוכין לכך ניתן למצוא במכתב פנימי של הנתבעת (ר' נספח ח6 לתצהיר הורוביץ ) לפיו ניתנה הוראה להגדיל הסכום לו זכאי התובע ב - 1,686 ש"ח. יתרה מזאת ,התובע ציין, כי "כשחתמתי על הויתור לא היו לי חששות" (ר' עמ' 5 לפרוטוקול). ואולם חזר והיתמם, כי "לא ידעתי איזה סכום יש לי. כמה חייבים בגדיש, וכמה בכלל. ידעתי שמגיע לי כ- 44,000 ש"ח", אך ידע שהוסיפו תיקון לסכום (ר' עמ' 7 לפרוטוקול). לעניין הטעייתו ציין התובע בחקירתו הנגדית, כי "לא יודע מה זה הטעייה מכוונת. אני חושב שאם מגיע לי כסף ולא נותנים לי זו הטעייה. גם כאשר אומרים כי אקבל עבודה בצפון אפילו אם רומיתי במשהו לא אמרו את כל האמת אז אולי כדאי לי לחתום על וויתור" (ר' עמ' 7 לפרוטוקול). כן ציין, כי התעניין לגבי גובה הפנסיה לה הוא זכאי וכי "התעניינתי בסכום הגלובלי שאני מקבל " (ר' עמ' 15 לפרוטוקול). לאחר בחינת הראיות דלעיל התרשמותנו היא מחד, כי לא נסתרו הדברים מעיניו של התובע, כפי שטען הוא בפני בית דין - כמפורט לעיל התובע היה מודע לעובדה, כי גובה הפיצויים להם הוא זכאי אינו הסכום המצוין בכתב הויתור, אלא המדובר בהשלמה לסכומים אשר ישוחררו לזכותו מקופות אחרות. כן התרשמנו, כי במועד חתימת כתב הויתור היה התובע מודע לחתימתו והמשמעות לה. מאידך, לא הוכח בפנינו, כי בפני התובע הוגש דף חשבון מפורט לפיו יכול היה התובע ללמוד על הסכומים המדויקים להם הוא זכאי עם פרישתו מהנתבע, מאילו קופות הנו זכאי לכספים אלו, מה גובה הסכומים שהצטברו בכל קופה וכיוצ"ב , וכל זאת עובר למעמד חתימת כתב הויתור. אשר על כן, המסקנה המתבקשת הנה, כי אין בחתימה על כתב הויתור כדי למנוע מן התובע מלפנות לבית הדין. 8. שאלת הניכויים מסכום הפיצויים לתובע - לטענת התובע, הנתבעת ניכתה מסך הפיצויים לו הוא זכאי סך של 4,564 ש"ח שלא כדין. לטענת הנתבעת, הייתה זכאית לעשות כן מאחר והצטברו בגדיש סכומים עודפים, לרבות תשלומים מוקדמים של הפרשות , אשר שייכים לנתבעת וזאת בעקבות שיטת שיוך כספים בה נוהגת הנתבעת להפריש סכומים לקרן הפנסיה. סעיף 9.2 להסדר המפעלי קובע את חובת ההפרשות לגדיש - "ההנהלה והעובדים ימשיכו להפריש תשלומים חודשיים ל"גדיש" כדלהלן: תשלומי העובד - 5% מהמענק , מהשעות או תוספת גלובלית , ומהתוספת המפעלית. תשלומי המחלקה - 2.33% מהמשכורת החודשית המשולבת ו- 13.33% מהמענק , מהשעות או התוספת הגלובלית ומהתוספת המפעלית. מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי 8.33% מתוך 13.33% כאמור, באים במקום הפרשות המחלקה לפיצויי פיטורים." סעיף 8.3 להסדר המפעלי אשר כותרתו "פיצויי פרישה ופטירה" קובע, כי חישוב הפיצויים יהיו כדלקמן: "עובד הפורש לגמלאות יקבל חודש משכורת אחרונה (כמוגדר להלן בסעיף 8.3.2) כפול שנות עבודתו וחלקיהן. מסכום הפיצויים כאמור ינוכו הסכומים שהצטברו לזכותו בגין הפיצויים בקרן מקפת ובגדיש כולל ריבית והפרשי הצמדה. למען הסר ספק, הסכומים שינוכו על חשבון פיצויי פרישה ו/או פיטורים כאמור יהיו כדלקמן: מ 'גדיש' - 2.33% השלמה על המשכורת המשולבת (למעט מענק ותוספת מפעלית) כאמור בסעיף 6.9.2.2. לעיל. מ 'גדיש' - 8.33% מתוך המענק, השעות או תוספת גלובאלית והתוספת המפעלית כאמור בסעיף 6.9.2.2 לעיל". על פי הדו"ח האחרון מיום ה- 30.12.98 (ר' נספח א' לכתב התביעה) הסכום שהופרש והצטבר בגדיש בהפקדות הפיצויים עמד על הסך של 18,189.60 ש"ח. על פי חישובי הנתבעת וטופס 161 אשר הוצגו בפני בית הדין (ר' נספח ד, ז לתצהיר הורוביץ) ניכתה הנתבעת מסכום הפיצויים לתובע את הסך של 22,753 ש"ח. לטענת התובע, נוכו ביתר 4,563.26 ש"ח מסכום הפיצויים לו הוא זכאי . לטענת הנתבעת, הסך של 4,563.26 ש"ח נוכה מסכום הפיצויים של התובע וזאת בעקבות שיטת שיוך בה נוקטת הנתבעת שבעקבותיה נוצרים בקרן הפנסיה סכומים עודפים לזכותה של הנתבעת (להלן - "שיטת השיוך"). וכך הסביר מר הורוביץ בתצהירו, כי "א. הצדדים נהגו לחשב את אחוז הפקדות הנתבעת לפיצויי פיטורים בגדיש, מסך כל ההפקדות לגדיש (חלק עובד וחלק המעביד) ב - 12 החודשים שקדמו ליום הפיטורים (להלן: "האחוז הקובע"). ב. האחוז הקובע מוכפל הסך כל פדיון ההפקדות בגדיש , כולל מצד העובד והמעביד, תגמולים, פיצויים, הצמדות וריבית ביחד, נכון ליום הפיטורים (להלן: "סכום הזיכוי"). ג. סכום הזיכוי הוא הסכום שבא על חשבון פיצויי הפיטורים, היינו, סכום פיצויי הפיטורים ששולם לתובע (וזאת מגדיש ומקפת בלבד!)." הנתבעת צרפה לתצהיר הורוביץ את ההסדר המפעלי מיום 31.12.95 (ר' נספח ו לתצהירו) וזאת כבסיס לגרסתה לפיה שיטת השיוך , כמפורט לעיל , יצרה בקרן הפנסיה הצטברות כספים עודפים השייכים לה. כך גם ניסה מר הורוביץ להסביר הדברים בחקירתו הנגדית בפני בית הדין (ר' עמ' 27-30 לפרוטוקול). יחד עם זאת, הנתבעת לא הביאה כל ראיה בכתב אשר יש עמה כדי לבסס טענתה בדבר צבירת כספים עודפים בגדיש - לא הוצג כל מסמך , מלבד דף החשבון אשר הוצג מטעם התובע (ר' נספח א' לכתב התביעה) לפיו סכום הפיצויים שנצברו בגדיש הגיע לכדי 18,189.60 ש"ח; לא הוצג כל אישור מגדיש, כי לזכותו של התובע שוחררו כספים העולים ב - 4,563.26 ש"ח על הסכום הנקוב בדף החשבון; כמו גם לא הובאה כל ראיה אשר יש בה כדי להצביע באופן מוחשי כיצד יש בשיטת השיוך לה טוענת הנתבעת כדי ליצור צבירתם של כספים עודפים בקרן הפנסיה. לאור האמור לעיל, לא הרימה הנתבעת הנטל המוטל עליה כדי להוכיח , כי ניכתה הסך של 4,563.26 ש"ח כדין ועל כן דין התביעה, בגין רכיב זה להתקבל והתובע זכאי להשבת הסך של 4,563 ש"ח. 8. באשר להכללת רכיב "אחזקת רכב" כחלק משכרו הקובע של התובע - לטענת התובע, רכיב "אחזקת רכב" אותו קיבל במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת היווה רכיב פיקטיבי בגדר שכר עבודה אשר מהווה חלק בלתי נפרד מהשכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורין (ר' סעיף 8 לתצהיר התובע). לטענת הנתבעת, התשלום אשר שולם לתובע בגין אחזקת רכב הנו תשלום בגדר החזר הוצאות ולא בגדר תוספת שכר. הוצאות הרכב ששולמו על ידי הנתבעת לעובדיה , שולמו כתנאי קבוצתי לקבוצת העובדים המוגדרת בסעיף 5.3 להסכם העבודה המפעלי. כמו כן נטען, כי הרכיבים אותם יש לכלול בשכר הקובע לצורך תשלום פיצויי הפרישה מפורטים בהסדר המפעלי (ר' סעיפים 21-25 לתצהיר הורוביץ). נטל השכנוע, כי תשלום מסוים המכונה "תוספת" מהווה חלק אינטגרלי של שכר העבודה הוא על העובד (ר' דב"ע מא/ 3-78 אמנון ברזילי נ' אלבני ישראל פריט בע"מ פד"ע יג 21; דב"ע מט/ 3-141 סלים בלבול נ' מפעלי מאיר בע"מ פד"ע כא 439). לאחר בחינת חומר הראיות מצאנו, כי אין מקום לכלול רכיב "אחזקת רכב" בשכרו הקובע של התובע וזאת מן הטעמים, כמפורט להלן: א. סעיף 5.3 להסדר המפעלי אשר כותרתו "אחזקת רכב" קובע, כי "החל מ- 1.1.87 תשולם לעובדים אחזקת רכב כדלהלן: כל העובדים מדרגה 8 ומעלה חוץ מבעלי רכב צמוד יקבלו השתתפות באחזקת רכב. .... המחלקה תשלם החזר על שווי רכב, בגובה החיוב של העובד, לעובדים אשר יש להם רכב צמוד של המחלקה לצורכי מילוי תפקידם." מסעיף זה עולה, כי התנאי לקבלת התשלום עבור אחזקת רכב הנו קבלת דרגה 8 ומעלה. היינו, עסקינן בתשלום תוספת המותנה בתנאי קבוצתי. כמו כן עולה מן הדברים דלעיל, כי עובד אשר יקבל רכב צמוד של הנתבעת לצורך מילוי תפקידו יקבל החזר על שווי רכב ולא אחזקת רכב. לעניין זה נפסק, לא אחת, כי "... יש ותוספת מסויימת משתלמת לקבוצה, והתוספת אכן מותנית בתנאי ברור, אף כי חלק מהזכאים לה והנהנים ממנה אינו ממלא את התנאי - די בכך שהקבוצה כקבוצה ממלאה אחר התנאי כדי להגיע למקנה שב"תוספת" עסקינן". (ר' דב"ע/ 7-5 מדינת ישראל נ' מנצ'ל פד"ע כא 75, 78; צוטט בהסכמה בדב"ע מט/ 3-141 דלעיל בעמ' 443). בענייננו, בחקירתו הנגדית ציין מר הורוביץ, כי נעשה מאמץ מצד הנתבעת לדאוג לכך שעובדיה המקבלים אחזקת רכב אכן ישתמשו ברכב לצורכי עבודה וכי יהיה ברשותם רכב (ר' עמ' 32 לפרוטוקול). מנספחים ח1 - ח4 אשר צורפו לתצהיר הורוביץ עולה, כי מדיניות זו יושמה גם לגבי התובע - במהלך תקופת עבודת התובע אצל הנתבעת היו תקופות בהן קיבל רכב צמוד של הנתבעת. או אז קיבל תשלום בגין שווי רכב . כאשר השיב התובע הרכב הצמוד לנתבעת ביום 20.11.86, כעולה מנספח ח1 , ניתנה הוראה כי יקבל אחזקת רכב מאותו יום. קרי, מנספחים ח1 - ח4 עולה, כי עובדים אשר קיבלו רכב צמוד של הנתבעת לצורכי עבודה לא קיבלו אחזקת רכב, אלא קיבלו שווי רכב ועם השבת הרכב הצמוד לנתבעת, חזרו וקיבלו תוספת אחזקת רכב וכל זאת בהתאם לאמור בסעיף 5.3 להסדר המפעלי דלעיל. מכאן, ש"תוספת" זו מהווה תשלום תוספת המותנית בתנאי קבוצתי, שאינו בגדר שכר לעניין השכר הקובע. ב. תמיכה לאמור לעיל ניתן למצוא גם בעדויות התובע ומר לוי - בחקירתו הנגדית אישר מר לוי, כי כאשר התובע קיבל מהנתבעת רכב צמוד הוא לא קיבל תשלום בגין אחזקת רכב וכי ".. כאשר הורידו מהם את הרכב הם קיבלו אחזקת רכב." (ר' עמ' 23 לפרוטוקול). כך גם התובע אישר בחקירתו הנגדית, כי אימתי שקיבל רכב צמוד מהנתבעת לא הפסיק לקבל אחזקת רכב (ר' עמ' 15, 17 לפרוטוקול). ג. סעיף 5.5 להסדר המפעלי אשר כותרתו "הוצאות נסיעה" קובע , כי "כל העובדים הזמניים והקבועים עד דרגה 8 אשר אינם זכאים לאחזקת רכב יהיו זכאים להחזר הוצאות נסיעה ...". גם בסעיף זה יש בכדי לתמוך בגרסת הנתבעת לפיה תשלום אחזקת הרכב הווה תשלום תוספת לקבוצה ,שמטרתו השבת הוצאות נסיעה/ רכב אשר הוצאו בפועל על ידי עובדי הנתבעת וזאת מאחר ומסעיף זה עולה, כי מי שדרגתו נמוכה מדרגה 8 ו/או הנו עובד זמני, זכאי להחזר הוצאות נסיעה. ד. בסעיף 8.3 להסדר המפעלי נקבעה כותרת "חישוב משכורת לצורך פיצויים" תחתיה נקבע, כי "לצורך חישוב משכורת יילקח בחשבון: משכורת משולבת...". בסעיף ההגדרות של ההסדר המפעלי , סעיף 1 , נקבע, כי "משכורת משולבת" היא "תשלום חודשי לעובד בשכר חודשי הכולל שכר משולב, תוספת חוק , מענק תוספת יוקר ותוספת משפחה, תוספת ספציפית לפי דירוג מ - 2%-17% ; וכן תוספת ייצור בשיעור 3.65% ותוספת מפעלית בשיעור 20% המשתלמת מיום 1.1.87, וכל תוספת עליה יפורסם בחוזרים של האיגוד המקצועי." עיננו הרואות, כי הצדדים להסדר בחרו שלא להכליל במסגרת המשכורת המשולבת לצורף פיצויי פרישה את רכב אחזקת הרכב ובנסיבות אלו לא מצאנו מקום להתערב באומד דעתם של הצדדים להסדר המפעלי. 9. לאור האמור לעיל, הרי שאין לראות ברכיב "אחזקת רכב" כחלק משכרו הקובע של התובע לצורך הפיצויים. בנסיבות אלו יפים הדברים אף ביתר שאת נוכח העובדה, כי הפיצויים להם זכאי התובע , בהתאם להוראות ההסדר המפעלי, אינם פיצויי פיטורין כמשמעותם בחוק, אלא המדובר בפיצויי פרישה אשר דרך חישובם בלבד (הכפלת שכר עבודה אחרון במספר שנות העבודה ) אומצה מהוראות החוק. בנסיבות אלו יש מקום ליתן נפקות יתרה לאומד דעתם של הצדדים , כפי שבאה לידי ביטוי בהסדר המפעלי, בהוראותיו ובהגדרותיו. 10. סוף דבר , הנתבעת תשלם לתובע הסך של 4,563 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.89 ועד לפירעון. 11. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום . ניתן היום, , בהעדר הצדדים. נ.צ. עוזי דגן ורדה סמט - שופטת פיצוייםקיזוזפיטוריםפיצויי פיטורים