תשלום פיצוי בגין הפרת חוזה עבודה - חוזה על תנאי

פסק דין 1. העתירה שבפנינו עניינה תשלום פיצוי בגין הפרת חוזה עבודה. 2. בכתב ההגנה נטען, כי חוזה העבודה אשר נכרת בין הצדדים הנו בגדר חוזה על תנאי אשר התנאי החיצוני לקיומו לא התממש ועל כן החוזה התבטל וזאת לאור הוראת סעיף 29 לחוק החוזים , התשל"ג - 1973 (להלן - "חוק החוזים"). 3. העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן: א. התובע, הנו עו"ד במקצועו החל משנת 1988. ב. מטעם הנתבעת פעל פרופ' אנדריי מרמור, מן המכון למשפט פלילי שבפקולטה למשפטים (להלן - "פרופ' מרמור"). ג. ביום 19.9.95, לאחר משא ומתן בין הצדדים, סוכם בין התובע לבין פרופ' מרמור, כי התובע ירצה, במסגרת השתלמות לעובדי המדינה, בקורס במשפט מסחרי ודיני תאגידים (להלן - "הקורס") הכולל 14 פגישות שבועיות בסמסטר ב' לשנת הלימודים, כל פגישה בת 2 שעות הוראה אקדמיות וכי שכרו של התובע יהא 100$ לכל שעת הוראה ובסך הכל - 2,800 $. כן הוסכם, כי התמורה דלעיל הנה תמורה כוללת המגעת הן בעבור ההוראה והן בעבור שעות ההכנה. ד. כחודש לאחר כריתת החוזה בין הצדדים ובסמוך לפתיחת שנת הלימודים הודיעה הנתבעת לתובע על ביטולו של חוזה העבודה ביניהם עקב מיעוט משתתפים בהשתלמות. לאחר שבחנו טענות הצדדים ועיינו במסמכים שהוצגו לתיק, בפרוטוקול ובסיכומי ב"כ הצדדים, אנו קובעים כדלקמן: 4. אופיו המשפטי של חוזה העבודה בין הצדדים - לטענת התובע, חוזה העבודה אשר נחתם בין הצדדים הנו חוזה תקף לכל דבר וזאת החל מיום כריתתו, קרי מחודש 9/95. לטענת הנתבעת, חוזה העבודה בין הצדדים כלל תנאי חיצוני מתלה לפיו באם לא יירשמו מספיק סטודנטים, לא ייפתח הקורס הנ"ל ועל כן חוזה העבודה הנו בגדר חוזה על תנאי אשר היה תלוי בקיומו של תנאי חיצוני לצדדים לו ,ומשלא התקיים, לא נכנס החוזה לתוקפו. לעניין זה מציינת פרופ' ג. שלו בספרה דיני חוזים, (מהדורה שניה), בעמ' 334 כי "תנאי מתלה הוא תנאי שבהתקיימותו תלוי החוזה... חוזה על תנאי מתלה הוא חוזה שהו התנו הצדדים, כי החוזה יחדל להיות בתוקף אם וכאשר יתרחש התנאי המתלה.. בחוזה על תנאי מתלה מתייחסת אי הוודאות לשכלול החוזה: אם מתקיים התנאי - החוזה נכנס לפעולה מלאה ומחולל זכויות וחובות; אם התנאי לא מתקיים - החוזה חדל ואינו מחייב את הצדדים לו." בענייננו, לא הוצג בפני בית הדין כל חוזה העסקה בכתב. בעדותו צין התובע, כי ביום כריתת החוזה "מעולם, אפילו לא ברמז, לא נאמר לי שבמועד שאני מדבר יש ספק או שיתכן שלא היו נרשמים או שלא יפתח קורס, אלא בדיוק להפך" (ר' עמ' 2 לפרוטוקול). בעדותו בפני בית הדין ציין פרופ' מרמור, כי "אני לא יכול לזכור פרטי שיחה לפרטים. מן הסתם הסברתי את מהות ההשתלמות שמאורגנת ע"י המכון למשפט פלילי עבור עובדי מדינה" (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). דבריו של פרופ' מרמור הן בעדותו והן בחקירתו הנגדית אינם סותרים ולו לכאורה את טענתו של התובע , כי לא הוסכם בין הצדדים באופן כזה המעיד על גמירות דעת בין צדדים לחוזה על התליית החוזה בכמות מספקת של נרשמים לקורס. לעניין זה נפסק, כי מקום שהחוזה אינו כולל, ולו גם ברמז, תנאי המתלה את כניסתו לתוקף האירוע חיצוני מסוים, אין בפנינו חוזה על תנאי (ר' רע"א 2512/90 חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' תופיני סער פ"ד מה(4) 405. כן נפסק , כי יש מקום לבחון נוסחו של החוזה וקיומה של כוונה מפורשת של הצדדים (ר' ע"א 672/81 עמיתי מלון ירושלים נ' טייק פ"ד מ (3) 169, 182-183). אכן נפסק גם, כי חוזה על תנאי יכול ויוסק מהתנהגות הצדדים , מההנחה שלא רצו לפעול בניגוד לחוק (ר' ע"א 195/84 עיריית נהריה נ' ימין פ"ד מ(3) 266, 275-276) ומיתר הנסיבות (ר' ע"א 189/86 דורון לוי נ' אפרים פייגבלט פ"ד מב(4) 206, 210-211). יחד עם זאת, יש מקום לאבחן המקרים דלעיל מהמקרים שבדנן - בענייננו, כאמור , לא נערך כל הסכם עבודה בכתב. פרופ' מרמור אשר ייצג את הנתבעת לצורך הסכם ההעסקה עם התובע , אינו זוכר , כאמור, פרטי השיחה ביניהם (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). יתרה מזאת, לא הובאה בפנינו ולו ראשית ראיה שיש בה כדי להצביע על נסיבות כלשהן אשר יש בהן כדי לאשש טענת הנתבעת לקיומו של חוזה על תנאי. כן לא הוכח בפנינו קיומו של נוהג כלשהו לפיו חוזי ההעסקה בין הנתבעת למרצים מטעמה בהשתלמויות כגון דא הנו חוזה המותנה במספר הנרשמים לקורס. לא זו אף זו, הסכם העבודה בין הצדדים נחתם ביום 19.9.95, כחודש בלבד עובר לפתיחת שנת הלימודים. בנסיבות אלו, כאשר מועד פתיחת שת הלימודים כה קרוב, יהא זה רק סביר לדרוש מהנתבעת להודיע לתובע באופן מפורש על האופציה, כי חוזה העבודה ביניהם לא ימומש וזאת מאחר וסביר שכבר במועד זה יכלה הנתבעת לצפות, אף אם באופן חלקי, את מספר הנרשמים להשתלמות. דברים אלו יפים ביתר שאת נוכח חובת תום הלב החל על כל צד המקיים משא ומתן לכריתתו של חוזה וזאת לאור הוראת סעיף 12 לחוק החוזים. המסקנה המתבקשת מן האמור לעיל הנה, כי אין מדובר בחוזה על תנאי , אלא בחוזה רגיל אשר נכנס לתוקפו במועד כריתתו ב- 19.9.95. לאור האמור, הרי שפעולתה החד צדדית של הנתבעת בחודש אוקטובר 95 מהווה בגדר הפרה יסודית של חוזה העבודה אשר נחתם בין הצדדים. הפרה המעמידה לתובע הזכות לתבוע פיצוי בגין ההפרה. 5. באשר לטיבו של חוזה העבודה - לטענת התובע, המדובר בחוזה לתקופה קצובה , שכן הוסכם בין הצדדים, כי התובע יעביר הקורס במהלך סמסטר ב' ובסמסטר זה בלבד. חוששנו, כי נפלה טעות בידו של התובע - עסקינן בהתקשרות לביצוע משימה מוגדרת - הוראת קורס . אין המדובר בחוזה לתקופה קצובה וזאת על אף שתקופת ההוראה בה מדובר הנה סמסטר ב' בלבד, שכן עבודתו של התובע החלה, הלכה למעשה, עובר לתחילתו של סמסטר ב' עם הכנת תכנית הלימודים (להלן "הסילבוס") והייתה מסתיימת , כך יהא זה סביר לחשוב, עם תום בדיקת המבחנים עם סיומו של הסמסטר. בנסיבות אלו אחת היא שמדובר , כאמור, בהתקשרות לביצוע משימה מוגדרת. לא זו אף זו, בנסיבות אלו, מאחר וחוזה העבודה בין הצדדים נכנס לתוקפו ביום כריתתו, הרי שפעולותיו של התובע מיום זה, קרי הכנת הסילבוס על ידו כבר במהלך תקופת החגים , היוו , הלכה למעשה, תחילת מימוש החוזה על ידי התובע ועל כן אין נפקות לשאלה האם נדרש על ידי הנתבעת להזדרז בהכנת הסילבוס אם לאו. 6. זכאותו של התובע לפיצויים ושיעורם - התובע עותר לתשלום מלוא התמורה החוזית כפי שנקבע על ידי הצדדים, קרי לפיצוי בגין אינטרס הקיום החוזי ובגובה 2,800 $. לטענת הנתבעת, משידע התובע כבר באוקטובר על ביטולו של החוזה ,היה עליו לפעול להקטנת הנזק. סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970 (להלן- "חוק התרופות") קובע כדלקמן: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". סעיף 10 לחוק התרופות עניינו פיצוי בגין אינטרס הקיום/ הציפייה. לעניין זה נאמר, כי אינטרס הקיום כמו צופה פני עתיד, שכן המטרה היא להעמיד את הנפגע מן ההפרה באותו מקום בו היה עומד לו קוים החוזה כהלכתו (ר' ע"א 4012/90 עיריית נתניה נ' מלון צוקים פ"ד מו(4) 45). בענייננו, לאור הפרת ההסכם על ידי הנתבעת באורח חד צדדי נפגע אינטרס הציפייה של התובע בגובה התמורה החוזית המלאה, קרי ב- 2,800 $. כמו כן, כאמור, בנסיבות המתוארות לעיל, עת נכרת חוזה ההעסקה בין הצדדים ביום 19.9.95 , כחודש בלבד עובר לפתיחת שנת הלימודים, היה על הנתבעת לצפות מראש ולו אף באופן חלקי, כי באם לא יירשמו מספיק אנשים לקורס יכול ויופר החוזה. לא זו אף זו, בין הצדדים לחוזה הנתבעת הייתה בעלת הגישה למידע זה אשר הייתה לו, בדיעבד, השלכה תהומית על קיומו של החוזה בין הצדדים. יחד עם זאת, בכך לא די. סעיף 14 (א) לחוק התרופות קובע כדלקמן: "אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו- 13 בעד נזק שהנפגע יוכל היה, באמצעים סבירים , למנוע או להקטין." ב"כ הנתבעת טענה בסיכומיה, כי היה על התובע להקטין נזקו לפחות למן הרגע בו נודע לו על ההפרה ומשלא עשה זאת, הרי שאין מקום לפצותו. בענייננו, עת נודע לתובע על ההפרה בחודש אוקטובר בלבד וזאת כבר לאחר שעמל והכין את הסילבוס לקורס, הרי שבנסיבות העניין יהא זה בלתי סביר לדרוש, כי יפעל להקטנת הנזק וזאת מאחר ועקרון הקטנת הנזק חל רק לאור עצם קיומה של יכולת הנפגע מן ההפרה להקטין את נזקו . אשר על כן, ומשנתקיימו תנאי סעיף 10 לחוק התרופות, זכאי לפיצוי בגין פגיעה באינטרס הציפייה שלו בגובה מלוא התמורה החוזית ובסך של 2,800 $ (לפי שערו היציג של הדולר ביום 15.6.96, המועד האחרון לתשלום השכר - סוף שנת הלימודים תשנ"ו). 7. סוף דבר, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הסך של 9,148 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.96 ועד לפירעון. 8. הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח. ניתן היום, , בהעדר הצדדים. נ.צ. שלמה קפלן ורדה סמט - שופטת חוזה עבודההפרת חוזהחוזהחוזה על תנאיפיצויים