החמרה בגין פגיעה בעבודה בגב

פסק דין 1. לפני ערעור על פי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 2.8.99 אשר קבעה כי במצבו של המערער לא חלה החמרה בגין פגיעה בעבודה מיום 5.8.89. 2. מדובר בהליך ההחמרה והשתלשלות הענינים לגביו היא: התובע נפגע בשנת 89' בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה בגב. ביום 14.8.90 קבעה לו הועדה לעררים 10% לצמיתות. על החלטה זו הגיש התובע ערעור בתיק נא01-86/, וענינו הוחזר בהסכמה לועדה לעררים רק לצורך ת' 15. בעקבות אותו פסק דין מיום 15.9.91 הוגדלה נכותו של המערער ברבע לפי ת' 15. בנובמבר 91' הגיש המערער בקשה להחמרת מצב. ועדה לעררים מיום 12.1.92 קבעה כי אין החמרה במצבו. התובע הגיש ערעור לבית הדין בתיק נב01-378/, ופסק הדין החזיר את ענינו לועדה לעררים לצורך התייחסות לחוות הדעת של ד"ר הדני. הועדה לעררים מיום 1.6.92 התכנסה בעקבות פסק הדין. ערעור על החלטתה בתיק נב01-834/ נדחה. בשנת 94' פנה המערער למשיב בהליך של החמרה. גם הועדה מהדרג הראשון וגם הועדה מהדרג השני (נשוא דיון זה) קבעו כי אין החמרה במצבו. המערער טען רבות כנגד פעולת הועדה ופירט טענותיו בנימוקי הערעור אשר הוגשו לבית הדין ביום 9.2.95. ערעורו בבית הדין - נדחה, ומכיוון שהמערער לא הגיש בקשת רשות ערעור לכב' בית הדין הארצי - הפך פסק הדין חלוט. 3. הערעור נשוא תיק זה הוא תולדה של בקשה להחמרה אשר הוגשה ביום 2.2.99. ביום 10.5.99 קבעה הועדה מדרג ראשון כי במצבו של המערער לא חלה החמרה. גם הועדה לעררים נשוא דיון זה קבעה כי אין החמרה במצבו. 4. הועדה לעררים שמעה את תלונות המערער, וביניהן - תלונות המתייחסות לאי יכולת לכופף את הראש והגבלה בתנועות הצוואר. הועדה הרפואית ציינה בפירוש כי התייחסה רק לפגיעה בעמוד שדרה מותני כיוון שהיא הפגיעה המקורית. ב"כ המשיב בהגינותה הסכימה כי הערעור יוחזר לועדה לענין הצוואר, כדי שתנמק ותקבע אם יש למערער נכות בצווארו, ואם מצבו הוחמר בקשר לפגיעה או לא. 5. באשר לעמוד השדרה המותני - אליו בלבד התייחסה הועדה, וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. למערער כבר ניתנו בעבר 10% נכות בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני בצירוף הגדלה ב- 25% על פי ת' 15. 6. הועדה בדקה את המערער ביסודיות כולל עריכת מבחן נוירולוגי. כמו כן עיינה הועדה בצילומי רנטגן ו- C.T. מפברואר 98' ויולי 98' המצביעים על ספונדילוזיס קלה ופגיעה שורשית קלה. על יסוד זה קבעה הועדה כי אין החמרה במצב עמוד השדרה המותני של המערער מעבר להגבלה הקלה אשר בגינה כבר ניתנו לו אחוזי נכות. 7. קביעת הועדה היא קביעה רפואית מובהקת אשר איני מוסמכת להתערב בה. המערער לא הצביע על כל טעות משפטית, ואף אני לא מצאתי טעות כזו בכל הנוגע לעמוד השידרה המותני. באשר לחוות הדעת של ד"ר הדני וד"ר רזון - אלה חוות דעת אשר כבר נבחנו בגילגוליו הקודמים של התיק. לא נמצא פגם בהתייחסות הועדה לשתי חוות הדעת עוד בפסקי הדין משנת 95'. אין מקום לחזור לאותן חוות דעת בהליך של החמרה אשר בא לבטא מצב חדש, ואינו מיועד לערער על קביעות קודמות. 8. לפי ת' 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז- 1956, רשאית הועדה לדון בקביעת דרגת נכותו מחדש של נפגע אם מתבקש אישור כי דרגת הנכות הוחמרה, או נתגלתה פגימה ח דשה שהיא תוצאה מהפגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות. 9. לפיכך - מוחזר הערעור לועדה הרפואית לעררים אשר תבדוק את עמוד השדרה הצווארי של המערער, ותפעל כדלקמן: א. הועדה תבדוק את עמוד השדרה הצווארי של המערער, ותעיין במסמכים הרלבנטיים. ב. הועדה תקבע האם יש למערער נכות בעמוד השדרה הצווארי, ואם כן - האם מצב הנכות הנ"ל נובע מהפגיעה שאירעה למערער ביום 9.8.89. ג. כן תקבע הועדה אם מצב נכותו של המערער הוחמר לעומת קביעת הועדה הקודמת. ד. אם תמצא הועדה כי חלה החמרה במצבו של המערער, תשקול הפעלת ת' 15. ה. המערער רשאי להגיש לועדה מסמכים חדשים הקשורים בעמוד השדרה הצווארי. ו. הועדה תנמק החלטתה בצורה מפורטת. 8. מאחר שחלק מהערעור הוחזר לועדה - ישלם המשיב למערער הוצאות משפט בסך 250 ש"ח וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. ניתן היום ז' ב אדר א תש"ס, 13 בפברואר 2000 בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים. מותר לפרסום מיום 13/02/2000 ע. פוגל - שופטתסגנית שופט ראשי עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבתאונת עבודה