נתבקשה להגיע לקבל את השיק במשרדי החברה אך לא הגיעה

פסק דין 1. התובעת הגישה תביעה לשכר עבודה ונסיעות בגין עבודתה בחודשים מרץ עד מאי 99 . 2. בכתב ההגנה נאמר כי שולם לתובעת כל המגיע לה בסך 2,275.80 ש"ח ברוטו ומשהתובעת נתבקשה מס' פעמים להגיע לקבל את השיק במשרדי החברה אך לא הגיעה הופקד בתאריך 4.8.99 הסכום המגיע לחשבונה. באשר לדמי נסיעות נאמר כי במקום יש הסעה מאורגנת לעבודה וממנה ולפיכך, אין מקום לתשלום בגין נסיעות. 3. התובעת העידה בבית הדין ואישרה כי קבלה מהנתבעת תשלום בסך 2,114 ביום 4.8.99 אולם מסרה כי היא עומדת על המשך תביעתה לגבי יתרת התשלום ושעות נוספות וכן 9 ש"ח בגין דמי נסיעות עבור יום אחד בו הגיעה לעבודה בכוחות עצמה. לגבי יתר הימים אשרה כי היו הסעות. לדבריה, תביעתה מתייחסת לעבודה שבוצעה בחברת סאבווי והגישה דו"ח שעות עבודתה במקום ת/ 1 . היא הכחישה כי נעשו נסיונות לפנות אליה בטרם הופקד הסכום בבנק. 4. מטעם הנתבעת העיד מנהל התפעול אבי מלכה ומסר כי הוא מאשר את תקופת עבודתה של התובעת ותעריף השכר כפי שנרשם בתביעה אשר שולם בהתאם לשכר המינימום השעתי. לדבריו, שולם לתובעת מלוא השכר שהגיע לה וזאת בהתאם לדו"ח השעות ותלוש השכר נ/ 1 ונ/ 2 . עוד מסר כי כל נסיונות יצירת הקשר עם התובעת כדי שתבוא לקבל את השיק שהוכן עבורה לא נענו, ובמקומה הופיע אדם אחר אשר הציג עצמו פעם כעורך דין ופעם כבן זוגה לחיים של התובעת, ומשהתרשמו שאינו מוסמך לקבל את השיק הוא לא ניתן לו. כשנוכחו שהתובעת אינה מגיעה הופקד הכסף לחשבונה ביום 4.8.99 . 5. לאחר שעיינתי בכל מסמכי התיק לרבות המוצגים שהוגשו והתרשמתי מבעלי הדין כפי שהופיעו ונחקרו בפני, החלטתי הינה כדלקמן: לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי נשוא התביעה הינו עבודת התובעת שבוצעה בחברת סאבווי, וכי ביום 4.8.99 הופקד בחשבון התובעת תשלום בגין עבודתה בסך 2,114 ש"ח. כן אשרה התובעת כי אכן היו הסעות מאורגנות למקום העבודה וממנה, כטענת הנתבעת, אם כי טענה כי היא זכאית לתשלום בסך 9 ש"ח בגין נסיעות יום אחד שנסעה באופן עצמאי. כן היתה הסכמה כי שכר התובעת שולם לפי תעריף שכר המינימום לשעה שעמד על סך 15.03 ש"ח. 6. השוואת דו"ח השעות שהגישה התובעת ת/ 1 והדוח"ח שהוגש ע"י הנתבעת נ/ 1 מלמד כי מופיעות בו בדיוק אותן שעות וסה"כ השעות הינו זהה בשניהם - שני הדוחות הינם דוחות שהופקו ע"י חב' סאבווי. חישוב אריתמטי של השעות בהתאם כפי שהן מופיעות בת/ 1 לחלוקתן לשעות רגילות ונוספות הינו כדלקמן: שעות רגילות 1,684.86 = 15.03 X 112.10 שעות. שעות נוספת בתעריף 25% ש"ח 437.19 = 18.78 ש"ח X 23.28 שעות. שעות נוספות בתעריף 50% ש"ח 255.60 = 23.54 ש"ח X 11.34 שעות. סה"כ 2,377.65 ש"ח (ברוטו). השוואת הסכום עם האמור בתלוש השכר נ/ 2 מלמד כי נפלה טעות בחישוב וישנו הפרש קטן לזכות התובעת באופן הבא: ש"ח 101.85 = 2,275.80 ש"ח - 2,377.65 ש"ח. 7. יש לציין בהקשר זה כי לא ברור כלל כיצד הגיעה התובעת לסכום שתבעה כשכר עבודה בתביעתה שאף אינו תואם, כאמור, למוצג שהוגש מטעמה. הוא הדין לגבי תביעתה לרכיב נסיעות כאשר התובעת בעצמה אשרה את גירסת הנתבעת לפיה היתה הסעה מאורגנת למקום העבודה וממנה ולפיכך אין במקרה כזה זכאות לעובד לקבלת דמי נסיעות. לטענת התובעת כי היא זכאית לנסיעות בגין יום אחד בסך 9 ש"ח לא הובאה כל ראיה משהתובעת עצמה לא נקבה במועד לגביו הוא מתייחס ומדוע לא השתמשה בהסעה באותו יום. הכלל הוא כי משקיימת הסעה מאורגנת ועובד בוחר מטעמיו הוא שלא לעשות בה שמוש אין מקום לחייב המעביד בדמי נסיעותיו. אשר על כן אני דוחה תביעתה לגבי רכיב זה. 8. באשר לטענת התובעת כי התשלום ששולם שולם לה באיחור, אני מעדיפה את גירסת הנתבעת לגבי אי היכולת לבצע את התשלום לתובעת אשר אף קבלה חיזוק ע"י התובעת שמסרה כי שהתה בחו"ל מרבית התקופה ואין תמה כי הנתבעת לא מסרה את התשלום בגינה לידי אותו אדם שלדברי נציג הנתבעת הוא שהשיב לכל הפניות במקומה. ואכן אין מקום בכל מקרה למסור שיק תשלום שלא לידי העובד עצמו. בנסיבות אלו אין מקום לפסיקת פיצוי הלנה. יש לציין כי אותו אדם הופיע גם לדיונים בבית הדין, והפגין מעורבות באופן שהקשה על נהול הדיון כך שהיה צורך להוציאו מאולם בית הדין, וכי גם הוא וגם התובעת הפגינו תוקפנות יוצאת דופן הן כלפי נציגי הנתבעת ולעתים אף כלפי בית הדין. 9. התוצאה, איפוא, כי תביעת התובעת מתקבלת בחלקה. על הנתבעת להשלים לתובעת הפרשי שכר בסך 101.85 ש"ח ברוטו כשסכום זה צמוד מיום 1.6.99 ועד התשלום המלא בפועל. הסכום ישולם תוך 30 יום. כל צד ישא בהוצאותיו. בבקשת רשות ערעור ניתן לפנות לנשיא בית הדין הארצי בירושלים תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. ניתן היום א' באדר א' תש"ס, 7 בפברואר 2000 בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק לצדדים. מותר לפרסום מיום 07/02/2000. ש. ולך, רשמת שיקים