ביטוח אובדן כושר עבודה - דחייה

החלטה

1. היכולה חברת ביטוח להעלות בכתב הגנתה נימוקים לדחית תובענה, מקום בו אלה לא העלו על ידה בעת שדחתה תביעת מבוטחה? זו השאלה המתעוררת בהליך ביניים זה, בו עותר התובע למחיקת סעיפים מסוימים מכתב ההגנה. הטעם לבקשתו נעוץ בטענה, לפיה חברת ביטוח העלתה בכתב הגנתה נימוקים חדשים אשר לא נטענו על ידה בעת בה דחתה את תביעת המבוטח.

2. בתביעתו דרש התובע לאכוף על הנתבעת 1 (להלן: "חברת הביטוח" או "הנתבעת") פוליסה לפיצוי בגין אובדן כושר עבודה. על פי הנטען בכתב התביעה, פוטר התובע ממקום עבודתו מחמת חוסר יכולתו לעבוד, ואף נקבעה לו דרגת נכות רפואית על ידי המוסד לביטוח לאומי (ס' 10 לכתב התביעה). בעקבות זאת, כך נטען, עתר התובע לחברת הביטוח בדרישה לקבל את תגמולי הביטוח שלפי הפוליסה (ס' 14 לכתב התביעה). אין מחלוקת בין הצדדים כי פניה זו נדחתה על ידי חברת הביטוח במכתב מיום 27.6.2003 (נספח א' לבקשה), אשר כותרתו: "דחיית תביעתך לתשלום פיצוי וביטול הכיסוי לאובדן כושר עבודה בפוליסה על שמך" (להלן: "מכתב הדחיה"). במכתב זה נרשמו נימוקי הדחיה כדלקמן:

"בהמשך לפגישתך עם מנהל מחלקת חיתום ותביעות, מר חיים לוצקי, נבדק תיקך הרפואי פעם נוספת ע"י רופא החברה.

עפ"י חוו"ד רופאנו שבדק את תיקך הרפואי עולה כי בחודש אפריל 2000 פנית לחדר מיון עם תלונות על נימול בידיים ועייפות, והופנית לאשפוז. מבדיקת תוצאות ה - .T.C מוח שעברת עולה כי התגלו הסתיידויות נרחבות.

מידע זה אינו מופיע בהצהרת הבריאות עליה חתמת בעת רכישת הביטוח בתאריך 20.12.2000, הצהרה לפיה נקבעה הצטרפותך לביטוח.

לו ידענו על כל הנ"ל לפני הצטרפותך לביטוח הנוסף לאובדן כושר עבודה בחודש דצמבר 2000, לא היינו מסכימים לבטח אותך.

לפיכך, אנו מבטלים את הביטוח לאובדן כושר עבודה… (ההדגשה הוספה)."



3. בבקשתו טוען המבקש, כי חברת הביטוח הוסיפה עתה, בכתב הגנתה, טענות חדשות ונוספות להדיפת תביעתו לשיפוי על פי הפוליסה (ס' 2 לבקשה). המבקש הפנה לסעיפים הבאים בכתב ההגנה:



(א) (א) ס' 2ב לכתב ההגנה בו נטען, כי "התובע העלים מהנתבעים, בין היתר, כי עבר 2 ניתוחי קטרקט וכי הנו סובל מקשיים בהליכה, רדימות בידיים, תחושת כבדות בגוף, כאבי גב, הסתיידויות נרחבות במוח, פגיעה מוחית, בריחת סידן, ממצאים בע"ש, באגן ובירכיים, ובכלל זה אשפוזים, בדיקות וטיפולים שעבר עקב בעיותיו הרפואיות עובר לקבלתו לביטוח". על טענות אלה בדבר אי גילוי מצב רפואי חזרה חברת הביטוח גם בס' ב(16)(א)(1) וב'(18) לכתב ההגנה.

(ב) (ב) ס' ב(16) לכתב ההגנה (וכן ס' ב(2), ב(11)-(13), ב(15), ב(16(ה), שם טענה חברת הביטוח, באופן חלופי, כי התובע אינו זכאי לפיצוי מאחר ולא איבד את כושר עבודתו כמוגדר בפוליסה.

(ג) (ג) ס' ב(16)א(3) לכתב ההגנה (וכן ס' ב(16)(ב)(ג), ב(20), ב(24), ב(25), ב(28)), שם טענה נתבעת, כי המבקש פעל בכוונת מרמה, וכי גם לכן אינו זכאי לתגמולי ביטוח.

(ד) (ד) לבסוף טען המבקש, כי גם הטענה בדבר "סיכון שחלף ו/או מקרה ביטוח שכבר קרה טרם כריתת חוזה הביטוח" (ס' ב(16)(ד) לכתב ההגנה), היא בבחינת טענה חדשה העולה לראשונה בכתב ההגנה.



4. בתגובתה לבקשה טענה חברת הביטוח, כי "אין לצפות ממבטחת כי במכתב הדחיה תצליח להתחקות אחר כל פרט ופרט מעברו הרפואי של המבוטח שלא גולה לה בזמן מילוי הצהרת הבריאות" וכי "אין למנוע ממבטחת לטעון הפרת חובת גילוי אודות מצבו הרפואי ו/או הבריאותי של מבוטח משום שלא פרטה במכתב הדחיה כל עובדה ועובדה שהמבוטח הסתיר ממנה ו/או שטרם עלה בידה לאתרה" (ס' 6, 9 לתגובה). חברת הביטוח מכירה, אמנם, בחובתה על פי הנחיות ה מפקחת על הביטוח לפרט בפני המבוטח את מלוא נימוקיה לדחית תביעתו (ע' 1 לתגובה). יחד עם זאת היא סבורה, כי הנחיה זו היא "בעייתית" (ע' 2 לתגובה). לגוף הענין סבורה הנתבעת, כי המבוטח ידע היטב, במקרה הנדון, על מה ולמה נדחית תביעתו, ובענין זה היא מפנה ל"פגישות והתכתבות עניפה שהתנהלה בין הצדדים" (ס' 3 לתגובה).



חובת המבוטחת לפרט מלוא נימוקי הדחיה

5. בהנחיות ה מפקחת על הביטוח, כפי שבאו לידי ביטוי במכתבה מיום 9.12.1998 (נספח ב' לבקשה) התיחסה המפקחת לחובתה של חברת הביטוח לפרט ולפרש בפני מבוטח את הנימוקים לדחית תביעתו. המפקחת עמדה על כך, כי "מבוטח … זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו. הסברים ארוכים ושונים שנמסרו לתובע, בשיחות טלפון רבות ארוכות ומנומקות ככל שיהיו, אינן משנות את העובדה שללא מסמך כתוב בו מוצגת עמדתה של המבטחת, התובע אינו יכול להתייעץ עם גורמים מקצועיים ולפיכך גם אינו יכול לכלכל את צעדיו" (ס' 3 שם). בסעיף 4 להנחיות, קבעה המפקחת כדלקמן:

"כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחיה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחיה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה".



6. במכתב נוסף מיום 29.5.2002 הובהר מהם אותם מקרים שבהם, לדעת המפקחת, תוכל חברת ביטוח להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח. הדברים הוסברו כדלקמן:

"ביום 9.12.98 ניתנה על ידי היחידה לפניות הציבור הכרעה עקרונית בנושא חובת המבטחת להודיע למבוטח את עמדתה בנושא תביעתו. על פי הכרעה זו, על המבטחת לפרט בפני התובע את כל נימוקי הדחיה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה, ואם לא עשתה כן – לא תוכל להעלות נימוקים נוספים לדחיה במועד מאוחר יותר.

על פי ההכרעה העקרונית הנ"ל, חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה, רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה".



7. כידוע, המפקח על הביטוח מתמנה ופועל על פי חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א- 1981. חוק זה מסמיך את המפקח להפעיל סמכויותיו בשני היבטים מרכזיים הכרוכים בפעילות ביטוחית: האחד הוא שמירת יציבותן הכספית של חברת הביטוח; השני הוא הגנת הצרכן. בתחום אחרון זה הענקה למפקח הסמכות לברר תלונות הציבור "שראה בהן ממש בדבר פעולה של מבטח או של סוכן ביטוח בעניני ביטוח" (ס' 60(א) לחוק). הוראת סעיף 62(א) לחוק מעניקה למפקח סמכות להסדיר ליקוי שגילה אגב בירור:

"מצא המפקח שהתלונה היתה מוצדקת יודיע על כך למתלונן ולמי שהתלונה עליו. המפקח רשאי לפרש בתשובתו את תמצית ממצאיו ורשאי הוא להורות למי שהתלונה עליו לתקן ליקוי שהעלה הבירור, בין למקרה שעליו התלונה ובין בדרך כלל, בדרך ובמועד שהורה" (ההדגשה הוספה).



8. נמצא כי למפקח עומדת הסמכות, מכח סעיף 62(א) לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, להורות לחברות הביטוח לפעול על דרך הכלל בדרך פלונית, שיש בה משום תיקון ליקוי שמצא. סמכותו זו של המפקח נדונה ולובנה בהרחבה בבג"צ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל ואח' נ' המפקח על הביטוח ואח', פ"ד נה(3) 625. בית המשפט הגבוה לצדק קבע, כי יש לפרש את סמכויות המפקח על הביטוח על דרך ההרחבה, כמתחייב מתכלית החוק: "להגן על מבוטחים" ( ס' 15 לפסק דינו של כב' הש' זמיר). בתוך כך סבר בית המשפט, כי המפקחת רשאית להורות על תיקון ליקוי גם ביוזמתה. כך גם הובהר, כי למפקח עומד הכח להורות על תיקון ליקוי באופן כללי: "מכאן, שאם המפקחת מגיעה למסקנה, אגב בירור תלונה, כי עצם ההסדר הקיים בתחום שמאות הרכב הינו בגדר ליקוי, אם משום שאינו חוקי ואם משום שאינו ראוי מטעם אחר, יש בידה סמכות להורות לכל חברות הביטוח לתקן את הליקוי, כלשונו של סעיף 62(א) לחוק הפיקוח, "בדרך כלל, בדרך ובמועד שהורה" (שם).



9. הנחיות המפקחת, המהוות עוגן לחובת ההנמקה המוטלת על חברת הביטוח, אינן עומדות בבדידותן. לצידן עומדת חובת תום הלב המוטלת על חברת הביטוח כבעל דין חוזי. אף מתוך חובה רחבה זו יש לגזור את דרישת ההנמקה המלאה (השוו: ת.א. (ת"א) 69168/99 בן עמי נ' אדר כב' הש' דותן מיום 31.12.00). כך גם ראוי לתת את הדעת לסעיף 23 לחוק חוזה הביטוח, המורה למבטח, לאחר שהוגשה לו תביעת מבוטח, "לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו". דרישת הבירור הסטטוטורית אינה מסויגת ואינה מאפשרת לחברת הביטוח להסתפק בבירור חלקי. דומה כי בענין זה פועלת חברת הביטוח לא אך לשם עצמה, כי אם גם כדי להעמיד בפני המבוטח את תוצאות הבירור בדבר זכאותו על פי הפוליסה (והשוו: ת"א 1332/96 (חי') בהט נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום כרך יב 116).



10. הנחיות ה מפקחת על הביטוח נובעות מתוך המגמה לאפשר למבוטח "להתייעץ עם גורמים מקצועיים" ו"לכלכל צעדיו", כפי שההנחיה מעידה על עצמה. דומה כי לא רק האינטרס הפרטי של המבוטח מוגן באמצעות הנחיה זו, כי אם גם האינטרס הציבורי שבחסכון הוצאות ומניעת התדיינות שיפוטית מיותרת. מקום בו נימוקי הדחיה שקופים וגלויים מראש, יכול המבוטח להעריך את מידת עמידתם הצפויה בביקורת שיפוטית ולגבש החלטה מושכלת בדבר הגשת תביעה. כך יש לצפות כי יימנע מתביעה, אם חברת הביטוח שטחה בפניו נימוקים מבוססים. הגילוי המוקדם של מלוא נימוקי הדחיה נועד לאפשר דו-שיח עניני ופורה בין המבוטח לחברת הביטוח, באופן שעשוי לחסוך התדיינות שיפוטית. חובת הבירור המלא אמנם מטיל על חברת הביטוח נטל מוגבר, אך יש בה כדי ליצור "משחק בקלפים פתוחים" כבר בראשית הדרך, ולחסוך הוצאות התדיינות בעתיד.



11. יחד עם זאת, וכמקובל בשיטתנו המשפטית, אין מקום להטיל על חברת הביטוח נטל מוחלט. הלכה פסוקה היא, כי חברת הביטוח צריכה בענין זה לפעול מתוך מאמץ סביר. על כן, בית המשפט לא ימנע ממנה מלהעלות נימוק דחיה חדש, מקום בו מדובר "בעובדות חדשות, שהמבטח לא ידע אותן בעת שדחה את תביעת המבוטח לקבל את תגמולי הביטוח, ואף לא יכול היה לדעת אותן במאמץ סביר כאשר עשה לבירור חבותו" (כב' הש' כהן, בש"א 12838/02, ת.א. (חי') 739/01 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ דינים מחוזי לג (7), 410 בפיסקה 11 לפסק הדין). באותה פרשה אימץ בית המשפט המחוזי בחיפה את הנחיות ה מפקחת על הביטוח בענין חובת הנמקה מלאה בהזדמנות הראשונה, ואולם מצא לסייג בשניים (פיסקה 10 לפסק הדין):

"(א) במקרה בו מדובר בעובדה, שנודעה למבטח לאחר שהמבטח דחה את תביעת המבוטח, והמבטח לא יכול היה לדעת העובדה שנתגלתה עת פעל לבירור חבותו;

(ב) מקרה בו הסנקציה שעל פי הנחיית ה מפקחת על הביטוח תרחיב את מסגרת הכיסוי הביטוחי גם על סיכונים, שמלכתחילה לא היו מבוטחים על פי חוזה הביטוח".



12. דומה כי סייגים אלה מבטאים נסיון לאזן בין האינטרס הפרטי (והציבורי) שבחשיפה מוקדמת של מלוא נימוקי הדחיה, לבין האינטרס הקיים בבירור שיפוטי של חבות המבטחת וזכאות המבוטח, לגוף הענין ועד תום, וללא "תנאים מוקדמים". איזון זה נמצא בנוסחה המטילה על המבטחת חובה לעשות מאמץ סביר לבירור העובדות הרלבנטיות בשאלת חבותה. יש להניח, כי מה שבכוחה של חברת הביטוח לברר כדי להדוף תביעה בבית המשפט, יכולה היא לברר כבר בשלב המוקדם של בירור חבותה בעת שהוגשה לה תביעת המבוטח. יחד עם זאת יש להתיר לחברת הביטוח להסתייע בעובדות חדשות, וזאת באותם מקרים חריגים שבהם לא ניתן היה לבררן בבירור מוקדם. הנטל להוכיח קיומו של החריג מוטל על חברת הביטוח.



מן הכלל אל הפרט

13. במקרה הנדון, מבקשת המבטחת שלא לראות במכתב הדחיה (נספח ב' לבקשה) את חזות-הכל, שכן קדמו למכתב "פגישות" ו"התכתבויות" שבגדרן "לובנה המחלוקת" (ס' 5 לתצהירו של מר לוצקי מטעם המבטחת). אין בידי לקבל טענה זו. הטעם לכך נעוץ בזה, ששיחות והתכתבויות מוקדמות הן חלק מהליך הבירור והן עצמן אינן "מכריזות" על עמדת המבטחת. כך יתכן, כי המבטחת תשנה עמדתה בעקבות גילוי ממצאים, או כי תסכים עם עמדת המבוטח שהוצגה לה במסגרת הבירור. רק בסופו של ההליך צפויה חברת הביטוח להגיע לכלל מסקנה המעצבת את עמדתה. מן הראוי כי עמדה סופית זו תודע במפורש למבוטח. הנסיון של חברת הביטוח להתלות ב"שיחות" או "מפגשים" קודמים מסכל את התכלית שבהנחית המפקחת -- להודיע למבוטח, בכתב, את מלוא נימוקי הדחיה. אך מובן הוא, כי דרישת הכתב מסייעת לחברת הביטוח עצמה לחדד את עמדתה, והיא מקנה למבוטח מידע בהיר אודות נימוקי הדחיה. אפשרות "לפתוח" את מכתב הדחיה ולהעלות נימוקים שונים שנדונו בשיחות בעבר, תחתור תחת תכלית זו.



14. אני סבורה, אם כן, כי יש לבחון את כתב ההגנה שהגישה הנתבעת מתוך השוואתו למכתב הדחיה. על הרקע הזה ניתן לבחון את בקשת המחיקה, על ארבעת סעיפיה:



15. אי גילוי מצב רפואי – אין מחלוקת כי הנתבעת רשאית לטעון בכתב הגנתה, כי התובע לא גילה לה את מצבו הרפואי בעת שהצטרף לביטוח, וזאת בקשר עם אותם מרכיבים המופיעים במפורש במכתב הדחיה (ר' ס' 7(א) לתשובת המבקש לתגובת המשיבים). השאלה שבמחלוקת היא, אם רשאית חברת הביטוח לפרט בכתב הגנתה מרכיבים רפואיים נוספים, אשר לא אוזכרו במפורש במכתב הדחיה. בענין זה משיבה הנתבעת (בין השאר), כי "חלק מפרטי אי הגילוי שצוינו במכתבה קשורים וכרוכים מבחינה רפואית בתופעות אחרות מהן סבל המבקש שלא צוינו ומהווים חלק מהתמונה הרפואית הכוללת וכל אבחנה ביניהם הנה מלאכותית ולא הגיונית" (ס' 11 לתגובה).



16. במכתב הדחיה ציינה המבטחת תלונות של המבוטח מחודש אפריל 2000 על "נימול בידיים ועייפות" (אשר בגינן הופנה לאשפוז) וכן תוצאות .T.C מוח שלימדו על "הסתיידויות רחבות". ממצאים אלה הובילו את המבטחת לדחות את התביעה, בטענה כי לו ידעה עליהם, היתה מסרבת לבטח את המבוטח.



17. לעומת הרשימה שבמכתב הדחיה, בכתב ההגנה נטען: "התובע העלים מהנתבעים, בין היתר, כי עבר 2 ניתוחי קטרקט וכי הנו סובל מקשיים בהליכה, רדימות בידיים, תחושת כבדות בגוף, כאבי גב, הסתיידויות נרחבות במוח, פגיעה מוחית, בריחת סידן, ממצאים בע"ש, באגן ובירכיים..." (ס' ב2 לכתב ההגנה). בס' ב16א(1) ובס' ב18 לכתב ההגנה צוינה גם "מחלת דם".



18. כבר על פני הדברים עולה, כי הרשימה שבכתב ההגנה אינה חופפת לנימוקי הדחיה והיא רחבה יותר. המבטחת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי לא יכולה היתה לעמוד על מלוא הממצאים הרפואיים עת דחתה את תביעת המבוטח. ולהיפך: אין מחלוקת כי תיקו הרפואי של המבוטח עמד בפני הנתבעת ונבדק על ידה יותר מפעם אחת. מר לוצקי, המצהיר מטעם הנתבעת, הצהיר כי התיק הרפואי נבדק, וכי הנתבעת היתה ערה ל"שלל הבעיות הרפואיות מהן סבל המבקש" (ס' 7 לתצהיר). לטענתו של מר לוצקי, נימוקי הדחיה הוסברו למבקש במפגשים שהתקיימו בין הצדדים (ס' 6-7 לתצהירו). מר לוצקי הוסיף: "המשיבה לא פרטה במכתבה מיום 27.6.03 כל פרט ופרט שלא גולה על ידי המבקש עלי הצהרת הבריאות מאחר וסברנו בתום לב כי אין צורך להעתיק את כל פריטי אי הגילוי, הנמצאים ממילא בידיעתו של המבקש".



בנקודה זו ממש מונחת בעיני טעותה של הנתבעת: מכתב הדחיה נועד לשטוח בפני המבוטח את מלוא נימוקי הדחיה, לאחר מיצוי השקלא וטריא שבין הצדדים. המבוטח רשאי להניח, כי מה שלא נרשם אינו מהווה עוד נימוק דחיה. כך רשאי הוא להניח, כי חברת הביטוח קיבלה עמדתו בענין זה או אחר, או כי ויתרה על טענה פלונית, מחמת שאין בה משום עילה טובה לדחיה.



19. זאת ועוד: טענת הנתבעת כאילו מדובר ב"רכיבים רפואיים קשורים וכרוכים" לא הוכחה. בענין זה הוגש תצהירו של מר לוצקי, מנהל מחלקת תביעות אצל המבטחת, אך הלה סמך בענין זה על "ייעוץ רפואי" שקיבל (ס' 11 לתצהירו). בחוות דעתו של ד"ר איסקוב מטעם המבטחת מופיעה רשימה של ממצאים רפואיים, מבלי שנטען כי קיים קשר כלשהו ביניהם.



20. סיכומה של נקודה זו: תיקו הרפואי של המבוטח עמד בפני המבטחת. אין בפי המבטחת טענה אודות ממצאים נסתרים. המבטחת יכולה היתה לגבש את עמדתה הסופית בשים לב לבדיקותיה ולדיונים שערכה עם המבוטח -- וכך אמנם עשתה במכתב הדחיה. בענין זה, מכתב הדחיה מהווה את "המילה האחרונה" שאמרה המבטחת, והיא מחויבת לאמור בו.



21. אשר לטענה כי התובע לא איבד את כושר עבודתו – טענה עובדתית זו לא עלתה ולו ברמז במכתב הדחיה ונמצא כי לא היוותה שיקול בידי הנתבעת לדחית תביעתו. זוהי טענה חלופית שהעלתה לראשונה ו"מחמת הזהירות בלבד" בכתב ההגנה (ס' ב2 סיפא לכתב ההגנה). בנסיבות אלה אני סבורה כי דינה אמנם להמחק על הסף.



22. כוונת מרמה – אני מקבלת את טענת הנתבעת, אשר לפיה מדובר בטענה עובדתית-משפטית משולבת. די בעובדות שפורטו במכתב הדחיה, על מנת להצמיח טענה בדבר "מרמה" מצד המבוטח. הנתבעת מורשית להתגונן בטענה כי רומתה על ידי התובע, בכך שלא גילה לה את בעיותיו הרפואיות, כפי שפורטו במכתב הדחיה.



23. סיכון שחלף – טענה זו לא נטענה ואף לא נרמזה במכתב הדחיה, ודינה להמחק מכתב ההגנה. עצם העובדה כי הדין מקנה בידי חברת הביטוח את הזכות להתגונן בטענה זו, או כי הפוליסה מציינת העדר חבות במקרה כזה, אין פירושה כי חברת הביטוח תוכל להעלות טענה זו לראשונה בכתב הגנתה. טענה זו עומדת למבטחת ויכולה היא להשתמש בה כסיבה לדחיה. ואולם מקום בו לא ראתה הנתבעת לפרש נימוק זה במכתב הדחיה, אין מקום להתיר לה עתה להעלותו לראשונה. אפשרות כזו תסכל את התכלית של מכתב הדחיה, כפי שנותח לעיל.



24. סיכומם של דברים: אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי וכמפורט לעיל. אני מורה לנתבעים להגיש כתב הגנה מתוקן, ממנו תמחקנה טענות אשר לא הופיעו במכתב הדחיה (למעט טענת המרמה, כאמור לעיל), וזאת בתוך 30 ימים.



25. המשיבים ישלמו למבקש הוצאותיו בהליך ביניים זה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 2,500 ₪, ובתוספת מע"מ כחוק.

חיפוש פנימי באתר