החלטה 1. נציגי הציבור הוזמנו ולא הופיעו, ולא מסרו נימוק לאי הופעתם. כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרם. 2. התובע הגיש תביעה לנתבע בה ביקש לקבוע כי ביום 27.4.93 אירעה לו תאונת עבודה. 3. נסיבות האירוע תוארו בהרחבה בתצהיר עדותו הראשית של התובע: "הנני יליד 1936, עבדתי במשך כשבע שנים כמנהל המחלקה לתרבות הדיור בעירית נס ציונה. בתקופה הסמוכה עובר ליום 27.4.93 נתגלעו חילוקי דעות ניהוליים ביני לבין מנהל האגף, מר סלע אהרון, אשר חזר לאגף לאחר העדרות ארוכה ורצה לעשות רה-אורגניזציה במחלקה. חשתי כי מנסים לדחוק את רגליי ולגרוע מתנאיי וממעמדי. בין היתר, הוכנס לחדרי מנהל מחלקת הגננות ולצורך זה אף נבנה לו חדר בתוך חדרי, ללא כל תיאום עימי. בנוסף, הודיע לי מר סלע כי מזכירתי האישית, מלי ברוזי, תעבור להיות גם מזכירתו של מנהל מחלקת הגננות. התנגדתי לשינויים אלו והודעתי על כך מפורשות. ביום 27.4.93 בשעות הבוקר, הייתי במהלך ישיבה עם קבלן לשיפוץ שכונה. הישיבה התקיימה בחדרי. לפתע, וללא כל תיאום מראש, נכנסו לחדר מר סלע אהרון בלווית אדם נוסף, עמרם מלכה, שהיה ידוע לי כמי ש"עושה סדר" בעיריה. השניים הגיעו לשולחנה של הפקידה האישית שלי, הורו לה בתקיפות לקום ממקומה והחלו להעביר את השולחן לכיוון חדרו של מנהל מחלקת הגנים. בשלב מסויים, אותו אינני זוכר בוודאות, היה שם גם עובד נוסף, בשם יפת כהן. תוך כדי הישיבה הבחנתי במתרחש, נטשתי את הקבלן עימו הייתי וחשתי למקום לעצור את פעולת הוצאת השולחן. התרגזתי מאוד, צעקתי להם לעצור מיד, שאלתי מה הם עושים והאם השתגעו ואף ניסיתי בגופי לחסום את המעבר תוך שהם ממשיכים לדחוף את השולחן. הפקידה עצמה נמלטה מהמקום ואף הקבלן שהיה באותה עת הבחין כי מדובר בריב משמעותי ועזב את המקום. מעבר להתנגדותי הפיזית אל מול השולחן, אין אני זוכר דבר, שכן מאותו רגע איבדתי את זכרוני. שעות לאחר אותו אירוע נדהמתי למצוא את עצמי בחניה כפולה בכיכר המדינה בתל אביב. הייתי מבולבל, תחילה לא הבנתי היכן אני נמצא. לא זכרתי כיצד ומתי הגעתי לאותו מקום. אט אט נזכרתי כי היתה קבועה לי ישיבה עם ראש אגף ההסברה בהסתדרות, מר מני ויצמן בועד הפועל ונסעתי לשם. כשהגעתי למקום נדהמה הפקידה, רותי, ואמרה לי שהפגישה היתה קבועה לשעה 11:30 ואילו השעה באותה עת היתה קרוב ל- 14:00. רק אז הבנתי כי אבדו לי מספר שעות מזכרוני. נזכרתי עוד כי היתה קבועה לי פגישה עם מנהל בבנק אמריקאי לשעה 13:30, ביקשתי מרותי לקשר בינינו טלפונית והוא שאל אותי בפליאה היכן אני וכי בשל האיחור, הפגישה בינינו מבוטלת. לא הבנתי כיצד ייתכן הדבר ולהיכן נעלמו מזכרוני כל אותן שעות ולנחצתי מאוד. שבתי לביתי וחשתי ברע. הייתי כעוס מאוד, מתוח, עצבני ומבוהל מארוע איבוד הזיכרון. אי השקט הלך וגבר, דפיקות הלב הלכו ותכפו ועל כן פניתי עוד באותו ערב לרופא התורן ולאחר מכן לרופא המשפחה. " 4. מטעם התובע העידה הגב' מלי ברוזי שהיתה מזכירתו של התובע. הגב' ברוזי העידה כי התובע התרגז והתנגד לחלוקת חדרו עם מנהל מחלקת גנים ונוף, וכי כעס מאד כאשר הועבר השולחן. התובע, בעדותו, השלים את תיאור האירועים באמרו: "ביום האירוע סלע ומר מלכה לקחו את השולחן של מלי והחלו להעבירו לחדר של שמעון. אני הרגשתי שבתוך התחום שלי עושים מהפכה בנוכחות אדם זר שעמו ישבתי, וגם הוא חש בכך. קודם לכן לא התנהגו אלי בצורה כזאת. עמרם מלכה אמר למלי: "עופי מפה", הם לא דיברו וכל הזמן צעקו ביניהם לגבי סחיבת השולחן אך לא התנהגו אלי באלימות. הם לא פנו אלי בצורה מנומסת לפני שהתחילו לסחוב את השולחן... גם בעברי הייתי במצבי לחץ אך הדברים הסתדרו, והתגברתי על אירועים כאלה.כאשר נבנה החדרון והודפס המכתב אני כעסתי אך התגברתי על כעסי, ברגע שראיתי את השולחן מוזז התמלאתי חימה וזה גרם לי להתמוטטות בכל מה שאני מאמין לגבי התנהגות הדדית. " (עמ' 6 לפרוט', שורות 9-14, ושורות 17-19). 5. עד ההגנה, מר אהרון סלע, תיאר את הנסיבות שקדמו לאירוע, כאשר הוחלט לחלק את חדרו של התובע ואת שירותי המזכירה שעבדה עם התובע, בינו לבין מנהל מח' גנים ונוף. העד העיד כי כאשר בא להעביר את השולחן מחדרו של התובע היה התובע במהלך שיחה עם אדם אחר, וכי לא הודיע לתובע שבכוונתו להעביר את השולחן. העד העיד עוד כי התובע, במסגרת התנגדותו לחלוקת שירותי המזכירה, תלש דף מהמכונה בה עמדה המזכירה להדפיס מכתב למנהל השני. 6. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 7. לאחר שעייתי בחומר שבפני אני קובעת את העובדות דלהלן: א. התובע שימש כמנהל המחלקה לתרבות הדיור בעירית נס ציונה במשך כשבע שנים. ב. התובע עבד בחדר משלו, והיתה לו מזכירה משלו. ג. סמוך ליום 27.4.93 ביקש מנהל האגף מר אהרון סלע, לבצע שינויים באגף. במסגרת השינויים הוחלט על חלוקת חדרו של התובע לשני חדרים והקמת מחיצה ביניהם, כאשר בחדר הנוסף ישב מנהל מח' גנים ונוף. כן הוחלט כי מזכירתו של התובע תשמש אף כמזכירתו של התובע תשמש אף כמזכירתו של מנהל מח' גנים ונוף. ד. התובע התנגד נמרצות לשינויים, אך ללא הועיל. ה. ביום 27.4.93, כאשר היה התובע בעיצומה של ישיבה עם אדם אחר שאינו מעובדי העיריה, נכנסו לחדר מר סלע ועובד נוסף, נגשו לשולחן המזכירה והחלו להעביר את השולחן לכיוון חדרו של מנהל מח' גנים ונוף. לתובע לא הודע על כך שיש כוונה להוציא את שולחן המזכירה מהחדר. ו. התובע, שהיה באמצע ישיבה, עם אדם זר, הרגיש השפלה וכעס מעצם העובדה שמוציאים את השולחן מחדרו בנוכחות אותו אדם, בלי לפנות אליו ובלי ליידע אותו. ז. הוצאת השולחן, מחדרו של התובע, היתה "הקש ששבר את גב הגמל": התובע התמלא חימה, החל לצעוק, וניסה לחסום בגופו את היציאה מהחדר. ח. לאחר מכן איבד התובע את זכרונו למספר שעות. ט. מאז האירוע סובל התובע מעצבנות, נתקף בהתפרצויות זעם מסף גירוי נמוך ומדכאון ומטופל במרכז שיקום ובריאות הנפש. 8. אינני מקבלת את טענת הנתבע כי התובע היה במתח מתמשך. האירועים שפורטו בעדויות ואשר לא נסתרו, היו אירועים בודדים ששיאם היה הזזת השולחן. בדב"ע נד0-268/ ניב יוסף נ' המל"ל, פד"ע כ"ח עמ' 143 נקבע כי "גם אירועים חוזרים ונשנים אחת לכמה חדשים לדוגמא או אפילו אחת לכמה שבועות, יכול ולא יהיו שגרתיים לעבודה". נראה לי כי שרשרת האירועים גרמה לתובע לשורה של התרגזויות, כאשר הזזת השולחן בדרך משפילה כפי שנעשתה - הגדישה את הסאה וגרמה להתפרצות החימה של התובע. 9. לפיכך יועבר עניינו של התובע למומחה רפואי לקביעת הקשר הסיבתי בין מחלתו לבין אירועי העבודה. ניתן היום ל' בשבט תש"ס, 6 בפברואר 2000 בהעדר הצדדים. ח. שגיא, שופטת דיוןנציגי ציבור (בבית הדין לעבודה)שאלות משפטיותבית הדין לעבודה