תביעה בן ממשיך - פסק דין הצהרתי

החלטה

בפני תביעה לפס"ד הצהרתי כי התובע ולא הנתבעת הינו בן ממשיך של משק מס' 90 של הוריו ההורים המנוחים במושב עמקא.


הרקע העובדתי הינו כדלקמן:
האב, יחיא חסן נפטר ב- 11/2000 והאם, בדרה חסן נפטרה ב- 07/1998 (להלן: "ההורים המנוחים") היו בני רשות במשק 90 (להלן: "המשק") במושב עמקא (להלן: "המושב").


ביום 23/5/86 חתמו ההורים המנוחים על טופס "הצהרה והתחייבות המתיישבים" (להלן: "ההתחייבות") שאושר ע"י המושב, הסוכנות היהודית ומנהל מקרקעי ישראל, בו הצהירו על בנם אברהם ז"ל ואשתו הנתבעת דינה כבנים ממשיכים. נאמר שם:
"אנו החתומים מטה...
שנינו יחד וכל אחד מאיתנו לחוד הרשומים אצלכם כמתישבים במשק 90 במושב עמקא מצהירים בזאת כי בהתאם להסכם בינינו עם בנינו חסן אברהם ת"ז:5122356 ובת זוגו חסן דינה ת"ז 5506991 קבענו אותם באופן בלתי חוזר כבן ממשיך במשק הנ"ל אשר יקבל את החזקה הבלעדית במשק הנ"ל בתאריך / / לאחר פטירת שנינו, בהתאם לכל התנאים החלים עלינו ואשר יחולו עלינו, אנו מסכימים באופן בלתי חוזר כי הבן הממשיך הנ"ל יבנה בית לגור בו בשטח המשק הנ"ל בתנאים המקובלים ו/או יהיו מקובלים אצלכם ו/או במשרד הבינוי והשיכון המינהל לבניה כפרית ו/או במינהל מקרקעי ישראל לגבי בניה בית נוסף לבן ממשיך, ובכפוף להסכמתם ולכל דין.
הצהרה והתחייבות זו ניתנים על ידינו בתמיכה לבקשה של הבן הממשיך הנ"ל להתקבל כמועמד להתיישב במשק הנ"ל במעמד של בן ממשיך.
ברור כי הבן הממשיך הנ"ל יחזיק בבית המגורים במשק שיבנה כאמור מכוחנו ואין מסמך זה בא לשנות בכל צורה שהיא את האמור במסמכים שחתמנו לכם בקשר למשק הנ"ל.
הצהרה והתחייבות זו הינם בלתי חוזרים בהיות זכויות הבן הממשיך הנ"ל תלויות בו.
ולראיה באנו על החתום

תאריך 23/5/86 חסן יחיא 1033025 חסן בדרה 1033026".


בהמשך ההצהרה מופיעה "הצהרה והתחייבות" הבן הממשיך לפיה הנתבעת ובעלה המנוח "מבקשים ומסכימים בזאת להיות בן ממשיך במשק 90 במושב עמקא... ואנו מסכימים לכל האמור בהצהרה ובהתחייבות הבלתי חוזרת הנ"ל...".


המושב המליץ ב- 9/7/86 והסוכנות היהודית אישרה את הבן הממשיך ב- 17/9/86. הודעה על הבן הממשיך שלחה הסוכנות למנהל מקרקעי ישראל ביום 31/10/86 כשעל גביה מופיע אישור מנהל מקרקעי ישראל הנושא תאריך 4/11/86.


מכוח תקנה 3 (א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג-1973, בן ממשיך לרבות בן זוגו של בן ממשיך. לפיכך, היתה גם הנתבעת בת ממשיכה.


במרץ 1995 נפטר אברהם חסן ז"ל.


טוען התובע כי ב- 12/4/95 חתמו ההורים המנוחים על צוואות בהם הורישו לתובע את רכושם לרבות את זכויותיהם במשק וכי צוואה זו גוברת על כל התחייבות קודמת.
בנוסף לכך, חתם המנוח ב- 29/6/97 על תצהיר בו ביטל את מעמדה של הנתבעת כבת ממשיכה ומינה את התובע כבן ממשיך במקומה. בתצהיר ציין כי לאחר שבנו אברהם נפטר וכלתו הנתבעת נישאה בשנית עם מישהו אחר, הוא רואה כממשיך הנחלה את בנו ציון בלבד. (סעיף 4).


התצהיר נמסר למושב אולם הוא לא טיפל בו. מכתב תלונה על כך נשלח אליו על ידי ב"כ המנוח יחיא חסן ז"ל ב- 25/5/98.


התובע טוען כי יש לראות בו בן ממשיך ולא בנתבעת מאחר וההתחייבות מיום 17/9/86 בטלה בכל הנוגע להקניית הזכות במשק לנתבעת מס' 1 מהסיבות הבאות:



א. היותה נוגדת לסעיף 8 לחוק הירושה .
ב. בטלותה לאור צוואות ההורים ההורים המנוחים מיום 12/4/95 והצהרת הביטול של האב המנוח מיום 29/6/97.
ג. לחלופין התובע זכאי לפיצויים.


לעומת זאת - טוענת הנתבעת כי גם עם פטירתו של אברהם חסן ז"ל בשנת 1995, היא ממשיכה בזכאותה למעמד של בן ממשיך, וזאת, בין היתר, מכח סעיף 20 ה' (1) לחוזה המשולש עליו חתומים הסוכנות היהודית, מנהל מקרקעי ישראל ומושב עמקא מיום 20/12/93 שזה לשונו (להלן: "ההסכם המשולש"):

"במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב ביישוב יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת זוג שנותר בחיים באין בן/בת זוג לחבר האגודה או מתיישב ביישוב שנפטר, יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ושאושר על ידי המיישבת (הסוכנות).".


בישיבה שהתקיימה ביום 27/12/01 הוחלט כי יש קודם לכן להכריע בשאלות המשפטיות השנויות במחלוקת והן:


א. האם יש תוקף לביטול "הצהרת והתחייבות המתיישבים והבן הממשיך" מיום 17/9/86 ו- 23/5/86, שנעשתה ב- 29/6/97?



ב. האם ניתן לטעון כי מדובר במתנה שהושלמה בעקבות ההצהרה מ- 17/9/86?



ג. האם ניתן להוריש בצוואה זכויות לגבי בן ממשיך?



ד. במידה והתשובה ל- 3, הינה חיובית, האם גוברת הצוואה על הצהרת ההתחייבות מ- 17/9/86?



ה. אם יוחלט שהצוואה אינה תופסת ושהצהרת הביטול אינה תופסת, האם יש לתובע זכות לפיצויים?



1. האם ניתן להוריש בצוואה זכויות שימוש במשק לגבי בן ממשיך?

בפסה"ד מזל אזולאי נ' פנינה אזולאי ואח' בע"א 103/89 פד"י מ"ה (1) 477 נקבע כי זכותם של מתיישבים במושב היא אך ורק זכות שימוש במשק כבני רשות בלבד. זוהי זכות אישית שאיננה ניתנת להעברה אלא אם תנאי החוזה שבין מקבל השימוש ומעניק השימוש מראים על כוונה להתיר את העברתה לאחר. לפיכך, מי שהיתה בידו זכות של בר רשות רשאי היה להעבירה לאחר בין בחיים ובין בחמת מיתה רק בכפוף להסכמת הצדדים בעת יצירת הרשיון.
(וכן ראה ע"א 260/65, חייקין נ' ממר וארנהלט פד"י יט (4) 183, עמ' 190).
כאשר ניתן פסה"ד במשפט אזולאי היה הסעיף הרלוונטי בחוזה המשולש סעיף 19 אשר לא קבע כי המשק איננו חלק מעזבונם של ההורים המנוחים.


לשונו של סעיף 19 היתה כדלקמן:
"א. לשם הסרת כל ספק מותנה בזה כי אסור לחבר האגודה לבנות במשבצת מבנה כלשהו ו/או להוסיף תוספת למבנה קיים, ללא קבלת הסכמת המחכיר המוקדמת בכתב. תנאי זה בא להוסיף על כל תנאי אחר שעל חבר האגודה למלא לפי הסכם זה.
ב. אסור לחבר האגודה להעביר ו/או למסור למישהו אחר את זכויות השימוש והחזקה שלו במשקו לרבות בית המגורים, אלא אם כן קיבל לכך הסכמת המחכיר בכתב ומראש ובלבד שהמציא גם הסכמת הסוכנות והאגודה לכך, העברה ו/או מסירת חזקה כאמור דינה כדין זכות חכירה לעניין חובת תשלום דמי הסכמה...".


לפיכך, היו ההורים המנוחים במשפט אזולאי רשאים להעביר את זכותם כבני רשות במשק למי שנקבע על ידם כבן ממשיך, בכפוף לאישור הסוכנות. כיוון שמדובר היה בהעברת זכות לאחר המוות, קבע בית המשפט כי יש לבחון את דבר חלותו של סעיף 8 לחוק הירושה , התשכ"ה-1965 הקובע:
"8.(א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים.
(ב) מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה".


בית המשפט התייחס לזכות השימוש במשק כזכות של בר רשות בלבד, שאיננה עבירה אלא בהסכמה, הן בחיים והן לאחר המוות, אך בהיותה כאמור זכות עבירה וככזאת חלק מהעיזבון יחול עליה חוק הירושה , וכך אמר:
"לדעתי, אין קושי בהחלת סעיף 8 לחוק הירושה על הסכם לקביעת בן ממשיך; שהרי, ראינו כי זכותו של בר-רשות, היא בנסיבות נתונות זכות עבירה, הן בחיים והן מחמת מיתה, ובלבד שבאה הסכמת הסוכנותעל הבן הממשיך שנקבע. אין די באמירה כללית המדובר בזכות אישית, אלא יש לעיין ולדקדק יותר בפרטי זכותו של בר-הרשות עליו מדובר. במקרה שבפנינו ניתן להצביע על עבירות מוגבלת, לבן ממשיך, בכפוף להסכמת גורם שלישי – היא הסוכנות.
כפי שאוזכר בע"א 390/85, הדרומי נ' אסיאס ואח', פד"י מ"א (3), 726, 730 מתוך ע"א 63282 – לא פורסם:
"חוזה החכירה יוצר את הזכות של החוכר גם שולל מראש את זכות החוכר להוריש כרצונו את זכות החכירה. החוכר אינו יכול להוריש מה שאין לו ומה שיש לו מוגבל מראש על פי החוזה שיצר את הזכות. המגבלה בעבירות הזכות היא חלק מהותי של זכות החכירה עצמה"....


לאור הקביעה כי טופס ההתחייבות כוחו יפה להעברת זכויות המתיישבים לבן הממשיך בין החיים, ואילו העברה מחמת מיתה יש לעגן בצוואה , נפסק:

"בין אם המדובר בענייננו בהסכם בדבר ירושה ובין אם מדובר במתנה שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, קביעת אברהם ומזל אזולאי "כבן ממשיך" היא בטלה. אם המדובר בהסכם, בטלותו עולה מהוראת סעיף 8 (א) לחוק הירושה ; ואם המדובר במתנה, בטלותה עולה מן העובדה שטופס ההצהרה וההתחייבות איננו צוואה ".


גם בערעור אזרחי 1062/92 אבנר בוהדני נ. סעאדה בוהדני ואח' פד"י מז (1) 705, חזר ביהמ"ש העליון על הלכת אזולאי ופסק כי אם מדובר בהעברה או מתנה לאחר המוות, עליה לעמוד בתנאי סעיף 8 (א) לחוק הירושה , ואם זו מתנה בחיים, עליה לקבל את הסכמתם של הסוכנות היהודית ומנהל מקרקעי ישראל בעלי הזכויות הקנייניות במשק, על מנת שתשוכלל.


2. סעיף 19 של ההסכם המשולש שצוין לעיל, תוקן ב- 20/12/93 ובמקומו נכתב סעיף 20 (ה) שזה לשונו:


"במקרה של פטירת חבר האגודה או מתיישב ביישוב תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השמוש בנחלה ו/או במשק העזר שבשימושו. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין כאמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר – רשות בלבד שאינו חלק מעזבונו ואין באמור בסעיף זה כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר – רשות לכל דבר ועניין."



עולה מן הסעיף הנ"ל וכך נפסק בפסה"ד ברמלי עמוס נ' אדיב ברמלי ע"א 3836/93 ו- 4690/93 פד"י נ (3) 868 כי:


"ניתן אם כן לראות כי הזכויות הוקנו לאגודה המיישבת כשזו מוסמכת להעבירם לחבריה תוך הגבלות מפורשות על עבירותן, ובתנאי שהן לא יכללו בעזבונו. לאגודה המיישבת ולחבריה המתישבים אין יותר ממה שניתן להם בהסכם המשולש. מכאן שעל פי ההסכם העומד לפנינו הזכויות במשק אינן חלק מעזבונה של האם, ואינן כפופות להוראות סעיף 8 לחוק הירושה . זכויות אלו יעברו על כן לבן הממשיך על פי הקבוע בהסכם המשולש".


3. מכאן שכאשר חתמו ההורים המנוחים על צוואה מיום 12/04/95 היה בתוקף סעיף 20 (ה) לחוזה המשולש אשר קבע מפורשות כי זכותם של ההורים המנוחים במשק איננה חלק מעזבונם, ולכן אין תוקף משפטי לצוואה זו אשר מתייחסת להורשת המשק לתובע, כאילו היה המשק חלק מעיזבון ההורים המנוחים.


4. הסוכנות היהודית בסעיף 5 למכתבה למשקם מיום 17/6/01 תומכת בטענה זו:

"למען הסר ספק. תציין הסוכנות ותדגיש כי משק אינו חלק מהעיזבון, וכי היא תפעל בכל הנוגע להעברת הזכויות במשק ע"פ הוראת מערכת החוזים במשבצת וע"פ הנהלים הקבועים בסוכנות".


5. כיוון שהגעתי למסקנה שהתחייבות ההורים המנוחים מ- 17/9/86 לא בוטלה על ידי צוואתם מ- 1995, יש לבחון האם בוטלה על ידי תצהיר הביטול של ההורה המנוח מ- 29/6/97.
ההתחייבות עליה חתמו ההורים המנוחים כאשר מינו את הנתבעת ובעלה המנוח כבנים ממשיכים הינה "בלתי חוזרת", ביטוי שצוין לפחות שלוש פעמים באותה התחייבות: "הצהרה והתחייבות זו הינם בלתי חוזרים בהיות זכויות הבן הממשיך הנ"ל תלויות בו".
כדי לבטל התחייבות בלתי חוזרת יש צורך בהסכמת המקבל. אני למדה שגם במושב ובסוכנות סברו כך. טופס מס' 35 (נספח י' לסיכומי הנתבעת שכותרתו "כתב ביטול בן ממשיך" מציין כי יש צורך בהסכמה לביטול קביעה קודמת מטעם הבנים הממשיכים שכך נקבעו.
הסכמה כזו לא ניתנה ולא רק שהיא לא ניתנה אלא שהמוסדות לא אישרו את הביטול.
יש לציין שהתצהיר לביטול הנתבעת כבן ממשיך נחתם על ידי האב המנוח ב- 29/6/97 בעוד האב נפטר רק בנובמבר 2000. כלומר, מאז פטירת הבן במרץ 1995 היו להורים המנוחים מספר שנים לא קטן על מנת לטפל כדת וכדין בהליך הביטול וכדי להשיג את האישורים הדרושים כדי לבטל את ההתחייבות מ- 23/5/86 של הנתבעת ובנם המנוח כבן ממשיך.
כיוון שלא עשו כן (שניהם שכן רק האב המנוח חתם על התצהיר), בין משום שהיססו ובין משום שהתרשלו, התוצאה היא כי ההתחייבות מ- 23/5/86 לא בוטלה.


6. זאת ועוד - נשאלת השאלה: האם יכלו ההורים המנוחים לחזור בהם מהרשיון שניתן לנתבעת ובעלה המנוח באופן חד צדדי?

ההלכה היא כי בתי המשפט מונעים סילוקו של בעל הרשיון כאשר הסכם הרשיון נותן לו זכות להשתמש בקרקע ללא הגבלת זמן והצדק דורש את קיום החוזה בעין כאשר מסתבר שבעל הרשיון השקיע מכספו סכומים נכבדים, הסתמך על מתן רשיון לצמיתות בידיעתו ובעידודו של הנותן והתגורר בנכס שנים רבות. (ע"א 2836/90 בצר נ' צילביץ' מ"ו (5) עמ' 197). בענייננו חלפו 10 שנים מיום החתימה על ההתחייבות בשנת 1986. הנתבעת בנתה במשק את ביתה, לקחה הלוואות כדי לממן בניה זו וביססה את חייה בהסתמך על ההתחייבות שהיא ובעלה המנוח יהיו בנים ממשיכים.
במקרה שבפנינו, אין מדובר בסכסוך שנוצר בין בעלי הרשות לבין הבנים הממשיכים. עילת הביטול היחידה הינה מותו של הבן המנוח ונישואיה של הנתבעת. כאשר גם המנוח מציין בתצהירו מיום 29/6/97 שאיננו מתכוון לפגוע בזכויות המגורים של הנתבעת בנחלה.


7. מן הראוי לציין כי נפסק שניתן ללמוד על זכותו של בן ממשיך גם מההתנהגות ומההתכתבויות לאורך השנים ואין צורך במסמך מפורש.
כך הוחלט בת.א. 1463/91 אורידה עזרא ואח' נ' ציון עזרא ואח' שניתן ביום 29/1/98 ע"י השופט קלינג שם נאמר:

בסעיף 5 נקבע:

"הנתבע הוכר כבן ממשיך בחייו של האב המנוח, ובשורה של מסמכים שהוגשו נקבע מעמדו כבן ממשיך. די לחזור ולהתייחס למכתבו של המושב... בין אם האם נתנה את הסכמתה המפורשת לכך, ובין אם לאו, אין ספק שבחיי האב לא מחתה על הקניית המעמד האמור, ואף לא התנגדה למגורי הנתבעת ביחידה".


בסעיף 6 נקבע:
"כפי שכבר נאמר נהגו המושב, המנהל והסוכנות בנתבע כבן ממשיך, יתר על כן גם הוריו, שבהסכמתם המפורשת או מכללא הוקמה היחידה השנייה למגורי הנתבע, ראו בו בן ממשיך..."



בסעיף 7 נקבע:
"התובעים ויתרו בהתנהגותם במשך שנים על עמידה על דרישת הכתב... ובהתנהגותם הכירו במעמד של נתבע מס' 1".


8. כאמור, ההתחייבות איננה כפופה להוראות סעיף 8 לחוק הירושה בהיותה זכות שימוש אישית שאיננה חלק מעיזבון המתיישב, אולם זוהי זכות בעלת עבירות מוגבלת לבן ממשיך בכפוף להסכמת הסוכנות.
נשאלת השאלה איזה פעולה משפטית ביצעו ההורים המנוחים כאשר חתמו על ההתחייבות בה קבעו באופן בלתי חוזר את הנתבעת ובנם המנוח כבנים ממשיכים?



9. לדעתי, ניתן לראות את פעולת ההורים לקביעת המנוח אברהם חסן והנתבעת כבנים ממשיכים במשק בבחינת מתנה בחיים כמשמעותה בחוק המתנה תשכ"ח - 1968?

קיימות שתי דרכים להגדרת המתנה:
האחת שמדובר במתנה שהושלמה ולכן לא ניתן לחזור ממנה והשניה שמדובר במתנה שטרם הושלמה ואז יש לבדוק האם קיימות נסיבות לפיהן על פי סעיף 5 (ב) לחוק המתנה אין נותן המתנה רשאי לחזור בו ממנה?



10. האם מדובר במתנה שהושלמה?

בע"א 1108/98 מדעי נ' מדעי נד (4) 385 נקבע כי לאחר שנחתמו על ידי ההורים המנוחים ברי הרשות ההצהרה וההתחייבות הבלתי חוזרים ואושרו על ידי הסוכנות והמינהל, די בכך כדי להשלים את המתנה ולא ניתן לחזור ממנה.
כך נאמר בפסק הדין:
"לשם השלמת המתנה מצד נותן המתנה, די בעצם מתן אישור מצד אדם שלישי .... במלים אחרות, מבחינתו של נותן המתנה הסתיימה הקניית הנכס עם מתן האישור העקרוני מאדם שלישי, כך שאין עוד רשות לנותן המתנה לחזור בו מן המתנה".
"זאת ועוד אחרת. יש רגליים לסברה כי דבר המתנה שניתן לבן ממשיך מצד הוריו, הוא הזכות לקבל מן המושב מעמד מסוים באגודה ובמשק. נמצא כי מסירת מסמך לידו, המזכה אותו לקבל את הזכות מצד שלישי, היא דרך של הקנייה במובן סעיף 6 לחוק המתנה. המסמכים, הכוללים בתוכם הצהרות של ההורים בפני ועד המושב... הם המזכים אותו לקבל את הזכות כבן ממשיך. כלומר במתן המסמכים האלה הסתיים תפקידם של הורים לשם קבלת הזכות על ידי בנם. התוצאה היא כי בכך נסתיימה הקניית המתנה מצד נותני המתנה, כך שאין להם עוד רשות לחזור בהם מן המתנה".


11. בע"א 2836/90 בצר נ' צילביץ מו (5) 191 נקבע בנסיבות דומות כי כיוון שלמנוחים היו זכויות של "בר רשות" בנחלה, הרי "שאין בידם להעבירם בלא הסכמת המנהל... אולם כשניתנה הסכמה אשר כזאת, העברת הרשיון היא מיידית, (שהרי אין זכויות המושב והמתיישבים רשומות בלשכת רישום המקרקעין) ודי במסירת המסמך לידי מקבל המתנה המזכה אותו לקבלה (סעיף 6 לחוק המתנה וראה ע"א 641/83)".


12. מעמדה של הנתבעת ובעלה המנוח כבנים ממשיכים הוכר ואושר ע"י מוסדות האגודה, הסוכנות היהודית ומנהל מקרקעי ישראל. מדובר בהצהרה והתחייבות בהם נאמר במפורש כי הינם בלתי חוזרים. כיוון שכך, הרי שמדובר במתנה שהושלמה ולא בהתחייבות ליתן מתנה, ולכן לא ניתן לחזור ממתנה זו.


13. לחילופין גם אם המדובר בהתחייבות ההורים המנוחים לתת מתנה הרי שהנתבעת ובעלה המנוח שינו את מצבם לרעה בהסתמך על ההתחייבות משנת 1986 ולכן גם מסיבה זו לא ניתן לחזור ממנה.


במשך השנים שלאחר החתימה על ההתחייבות לפיה הנתבעת ובעלה המנוח הינם בנים ממשיכים, חתמו ההורים המנוחים על מסמכים שונים שהיה בהם ביצוע בפועל של תוכן ההתחייבות. כך:


ביום 4/8/91 חתמו ההורים המנוחים על "תכנית בניה" המופנית לסוכנות היהודית לפיה הם מבקשים תוספת בניה לבן הממשיך.


ביום 10/8/92 חתמו ההורים המנוחים על בקשה לסוכנות לאשר להם קבלת משכנתא בסכום של 120,000 ₪ עבור בניית בית לבן הממשיך.


עד לפטירת ההורים המנוחים, נהנו הנתבעת ובעלה המנוח מכל הזכויות הנלוות למעמד הבנים הממשיכים, לרבות הזכות לבנות באישור המינהל את ביתם בנחלה, הזכות לעבד את הנחלה והזכות להתקבל כחברים באגודה. הנתבעת הינה חברת אגודה.


אין להתעלם מכך שהנתבעת ובעלה המנוח בנו בנחלה את בית מגוריהם לאחר שהוציאו אישורי בניה ולקחו משכנתא למימונה והכל בתמיכת ההורים המנוחים ותוך שהם חותמים על כל מסמך שנדרש מהם. הבניה אושרה ע"י כל הגורמים (סוכנות, מינהל ובנק) רק בשל היותם בנים ממשיכים ובעקבות כך.


14. מן הראוי לצין כי המושג "בן ממשיך" הוא יציר תקנות האגודות השיתופיות (חברות) התשל"ג-1973, תקנה 3 א' מגדירה "בן ממשיך" כבן.... המחזיק בעצמו או יחד עם הוריו מכח הסכם עם הוריו או מכח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו ... במשק חקלאי".
התקנות קובעות בהמשך כי "בן ממשיך" כהגדרתו הכשיר לחברות ע"פ תקנון האגודה, יגיש בקשה להתקבל כחבר אגודה... בענייננו הנתבעת ובעלה המנוח התקבלו כחברי אגודה ופעלו ופועלים כחברי אגודה לכל דבר ועניין ויש בכך כדי לחזק את שנאמר בכתב ההתחייבות והוא "שהמדובר הוא בהתחייבות בלתי חוזרת בהיות זכויות הבן הממשיך תלויות בו".
לשונו המפורשת של החוק מאפשרת הקניית זכות של "בן ממשיך" מכח התחייבות בלתי חוזרת.


15. הנתבעת ובעלה המנוח נהגו כבנים ממשיכים, הסתמכו על הצהרה בלתי חוזרת זו והשקיעו במשק ממיטב זמנם כספם ומרצם, בתמיכה ובעידוד של ההורים המנוחים לאורך השנים.
לפיכך, יש לראות את המתנה שקיבלו כמתנה שהשתכללה ואיננה ניתנת לביטול.


16. אם ההתחייבות לא בוטלה על ידי הצוואה ועל ידי התצהיר והיא קיימת, האם יש לתובע זכות פיצויים?

כיוון שהמשק איננו חלק מהעיזבון הרי שכל הזכויות בנחלה עוברות במקרה של פטירת חבר באגודה לבן הממשיך על פי סעיף 20 ה' לחוזה המשולש שנקבע על ידי המיישבת.
הבן הממשיך נקבע בשנת 1986 להיות הבן המנוח אברהם ואשתו הנתבעת.
כיוון שהבן איננו הרי עם פטירת שני ההורים הופכת הנתבעת להיות בן ממשיך יחידה.
לפיכך, התביעה נדחית והתובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד והוצאות בסך 10,000 ₪ כולל מע"מ.
אין הוצאות לטובת הנתבעים 2 ו- 3 שלא סיכמו.

חיפוש פנימי באתר