מחיקת תביעה חוסר סמכות בית משפט
החלטה
המבקשת הגישה מספר בקשות שעניינן מחיקת התביעה על הסף והעברת הדיון מחוסר סמכות מקומית.
ואלו העובדות הצריכות לעניין.
1. המשיבים הגישו תביעה כנגד המבקשת ועוד שלשה נתבעות נוספות על נזקים שנגרמו להם בעת חופשתם באי פלמה דה מיורקה. הנתבעות הנוספות הן סוכנות הנסיעות ושתי חברות נוספות ששיווקו או תיווכו במכירת חבילת הנופש. המבקשת, הנתבעת מס' 2, היא המבטחת של התובעים לפי פוליסה אחידה לנוסע. בקליפת אגוז, המשיבים תובעים את הנתבעות - למעט המבקשת - על עגמת נפש שנגרמה להם בשל רמת המלון, אי מתן מידע נכון על שעות הטיסה ונזקי גוף שנגרמו למשיב מס' 1 עקב נפילת סבוניה במלון על רגלו. התביעה כלפי המבקשת נסבה על אחריותה לפצות את המשיב מס' 1 מכח פוליסת הביטוח.
2. המבקשת הגישה מספר בקשות והן :
א. מחיקת התביעה או העברתה לבית המשפט המוסמך מחוסר סמכות מקומית - המ' 3556/97.
ב. הפרדת הדיון בתביעה כנגד המבקשת - המ' 3555/97.
ג. מחיקת כתב התביעה בהעדר עילה כנגד המבקשת - המ' 3554/97.
אדון בטענות אלו כסדרן.
חוסר סמכות מקומית
3. סעיף ג.5 לפוליסת הביטוח קובע כלהלן : "על פוליסה זו יחול החוק הישראלי ולבית המשפט הישראלי בתל אביב יהיה שיפוט בלעדי בכל הקשור או הנובע מפוליסה זו".
תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 ( להלן: "התקנות") קובעת כי הסכם בין בעלי הדין בדבר מקום שיפוט ייחודי, גובר על חלופות הסמכות המקומית שנקבעו בתקנה 3 (א) . כך נקבע גם ברע"א 2339/92 עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ נ. חי ואח' פ"ד מו (3) 777 .
גם בתיקון מס' 2 התשנ"ז - 1997 שהוסיף את תקנה 3 (א1) לתקנות, אין כדי לשנות מהתוצאה לפיה תניית השיפוט הייחודית גוברת על חלופות הסמכות שנקבעו בתקנה 3.
4. במאמר מוסגר אציין כי המחוקק ידע לפטור את הצרכן הקטן מעולה של תניית שיפוט ייחודית, מקום בו בוחר התובע להגיש תביעתו בבית המשפט לתביעות קטנות. כך נקבע בתקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדר הדין ) תשל"ז - 1976 :
"תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין ואלה הם ....."(הדגשה שלי - י.ע.).
5. המשיבים טוענים כי תניית השיפוט אינה מחייבת אותם מאחר ולא קיבלו את הפוליסה בשלמותה. טענה עובדתית זו צריכה הייתה להיתמך בתצהיר, אך בכל מקרה דינה להדחות. הפסיקה הכירה בתוקפן של תניות שנקבעו בחוזה על דרך הפנייה, כמו במסמכי כרטיס וראה לדוגמה פסק הדין הידוע בע"א 251/64 אברהם גונשיורוביץ נ. מפעל הפיס פ"ד יט (3) 286 וכן ע"א 409/76 ברזל הצפון בע"מ נ. שיכון עובדים בע"מ פ"ד לא (2) 119. קל וחומר כאשר המסמך עצמו נמסר לידי המשיבים, גם אם לא בשלמותו, כטענתם.
6. המשיבים מוסיפים וטוענים כי תניית השיפוט הייחודית היא תנאי מקפח בחוזה אחיד כאמור בסעיף 4 (9) לחוק חוזים אחידים התשמ"ג - 1982 הקובע כלהלן :
"4. חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים:
(9) תנאי הקובע מקום שיפוט בלתי סביר......".
7. ב"כ המבקשת הפנה לפסיקה בה נדחתה הטענה כי תניית שיפוט ייחודית מהווה תניה מקפחת, אולם לדעתי אין לגזור מפסיקה זו כלל גורף כי דין הטענה להדחות בכל מקרה. בבר"ע (ב"ש) 16/90 דרעד בע"מ נ. שחר שמואל פ"מ תש"ן (ג) 133 דחה כב' השופט טירקל את הטענה באומרו כי אי נוחות אין בה כדי לגרום למקום שיפוט להיות "בלתי סביר" לצורך הקביעה כי התנאי בחוזה הוא מקפח. באותו מקרה, הדגיש בית המשפט כי התדיינות בבית המשפט בתל אביב המצויה במרחק נסיעה של כ - 40 ק"מ מאשדוד אינה בבחינת אי נוחות העושה את התנאי למקפח.
בת.א. (ב"ש) 938/82 זבולון מרום נ. עמיתי רמת השקמה שותפות מוגבלת רשומה פ"מ תשמ"ד (א) 228 נאמר "הקובע בשאלת הנוחות הוא מקום מגורי העדים ובעלי הדין ובענין שלפנינו מתגוררים בעלי הדין בעיר אשדוד הקרובה לתל אביב יותר מאשר לבאר שבע ונמצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת ניהול המשפט בתל אביב דווקא".
8. עינינו הרואות כי כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. את חוסר הסבירות של מקום השיפוט יש לבדוק לאור שיקולי נוחיות כאשר הקיפוח ייבחן בהתאם למצב שהיה קיים אילולא נקבעה בחוזה תנייה בדבר מקום שיפוט ייחודי (ראה לוסטהויז - שפניץ "חוזים אחידים" נבו הוצאה לאור תשנ"ד - 1994 בעמ' 412).
במקרה שלפנינו, ההסכם נכרת בכרמיאל והתובעים מתגוררים בכרמיאל. להבדיל מהמקרים שנדונו בפסיקה שאוזכרה לעיל, המרחק מעכו לתל אביב אינו מרחק של מה בכך ולא יהא זה צודק והוגן לטלטל את התובעים להתדיין בתל אביב.
גם תקנה 3 (א1) שהוספה בתיקון תשנ"ז משקפת את מגמת המחוקק לחסוך מהנתבע הקטן התדיינויות במקומות המרוחקים ממקום מגוריו וכבר פירשתי תקנה זו בהרחבה בהחלטה נפרדת ולא אאריך ( ת.א. (שלום עכו) 6552/96 סמאר אנואר נ. אריה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) ).
9. ועוד. הפסיקה שאוזכרה לעיל עניינה בחוזי מכר דירות ומספרם של הצדדים לאותם חוזים אחידים לא עלה על מספר עשרות לכל היותר.
במקרה שלפנינו, בפוליסת ביטוח נפוצה עסקינן, המשווקת לכלל הצרכנים מדן ועד אילת. קשה להלום כי חברת הביטוח 'תגרור' כל אחד מהצרכנים להתדיין בתל אביב, ללא קשר למקום מושבו ולמקום בו רכש את הפוליסה באמצעות סוכנות הנסיעות. חוק
חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 הוא חוק צרכני פטרנליסטי במהותו וככזה יש לפרשו לטובת הצרכן שהוא גם הצד החלש בעסקה. כך נקבע בפסיקה לעניין פרשנות תנייה בחוזה ביטוח (ראה ע"א 4819/92 אליהו נ. ישר פ"ד מט (2) 749 והאסמכתאות שם ) והדברים יפים גם בבוא בית המשפט לדון בתוקפה של תנייה בפוליסת ביטוח.
10. יכול ותניית פטור כשלעצמה לא תחשב כמקפחת, אך תחשב ככזו בנסיבות העניין הנדון בפני בית המשפט. כך נפסק בע"א 118/93 גמבש חיים נ. בנק מרכנתיל לישראל בע"מ פ"ד מ"ח (4) 463:
".... לפי סעיף 19 לחוק החדש, השאלה אם תנאי מסויים הינו תנאי מקפח בנסיבות של עניין מסויים, אף אם אין הוא תנאי מקפח בדרך כלל, תלוייה בנסיבות של אותו עניין"
לשון אחר, גם אם אכיר בתוקפה של תניית השיפוט, דיותה של התניה מבחינה חוקית אינה פוטרת את בית המשפט מלערוך איזון אנטרסים ספיציפי בכל מקרה ומקרה.
במקרה שלפנינו, התובעים מתגוררים בכרמיאל, הפוליסה נרכשה בסוכנות נסיעות בכרמיאל והמבקשת היא סוכנות ביטוח המשווקת את הפוליסה בכל רחבי הארץ. בנסיבות העניין יש לראות את תניית השיפוט כמקפחת.
11. לאותה תוצאה ניתן להגיע באמצעות עקרון תום הלב. סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), קובע כלהלן:
"בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך
מקובלת ובתום לב, והוא הדין לגבי השימוש
בזכות הנובעת מחוזה".
לא כל עמידה על זכות לפי חוזה מצביעה כשלעצמה על חוסר תום לב אלא שבמקרה שלפנינו, לאור הנסיבות שפורטו לעיל, השימוש בתניית השיפוט אינו בתום לב.
12. ואם יטען הטוען כי עקרון תום הלב אינו חל על חוזה אחיד לאור ההוראות הספציפיות שבחוק חוזים אחידים, אפנה אותו לסעיף 24 לחוק חוזים אחידים הקובע כלהלן:
"הוראות חוק זה לא יגרעו מהוראות כל דין שעל פיו עשוי חוזה או
תנאי שבחוזה להיות בטל או ניתן לביטול, ולא ימנעו טענה נגד חוזה
או תנאי שבחוזה".
עקרון תום הלב כבודו מלא עולם ואין לדחותו אלא מפני הוראות מפורשות בחוק או משיקולי מדיניות משפטית של הגנת הצרכן. כך מצינו בפסיקה כי חובת הגילוי הקבועה בסעיף 6 (א) לחוק חוזה ביטוח התשמ"א - 1981 מצמצמת את חובת הגילוי מכח עקרון תום הלב (ע"א 282/89 רוטברג נ. כלל חברה לביטוח פ"ד מ"ו (2) 339) . אלא שפסיקה זו מתפרשת על רקע המגמה להגן על המבוטח מאחר וחוק חוזה ביטוח נחשב, כאמור, כחוק בעל אוריינטציה צרכנית. אותם טעמי מדיניות משפטית של הגנה על הצרכן, מחייבים החלת עקרון תום הלב גם לצד הוראות חוק חוזים אחידים.
14. תימוכין לדעה זו ניתן למצוא בע"א 118/93 הנ"ל שם נדונה טענת תנאי מקפח לצדה של טענת חוסר תום לב. וכך אמר בית המשפט:
"טענה של חוסר תום לב שונה, כמובן, מטענה של תנאי מקפח: טענה של תנאי מקפח מבקשת לבטל או לשנות את התנאי; ואילו טענה של חוסר תום לב משלימה עם קיומו של התנאי כפי שהוא, אך אומרת שנעשה בו שימוש שלא כראוי" .
לכן, גם אם טעיתי במסקנתי בדבר תוקפה של תניית השיפוט, דין התניה להבטל מחמת עקרון תום הלב.
אשר על כן אני דוחה הבקשה למחוק התביעה בשל חוסר סמכות מקומית או להעביר הדיון לבית המשפט השלום בתל אביב.
פיצול הדיון
15. תקנה 23 לתקנות קובעת כלהלן :
"ראה בית המשפט או הרשם שהצירוף עלול לסבך או להשהות את הדיון,
רשאי הוא להורות על הפרדת הדיון או על דרך דיון אחרת".
תקנה 23 מאפשרת לבית המשפט להפריד הדיון והיא היפוכה של הסמכות הנתונה לבית המשפט לאחד את הדיון בתביעות נפרדות כאמור בתקנה 520 :
"ענינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות
דומות של משפט או של עובדה, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שיקול
דעתו, להורות על איחודם, בין לפי בקשת אחד מבעלי הדין ובין מיזמת
עצמו, ובתנאים שייראו לו".
16. צודקת המבקשת בעתירתה כי ראוי להפריד את הדיון בינה לבין הנתבעות האחרות בתביעה זו ואנמק בקצרה את מסקנתי.
ראשית - רק למשיב מס' 1 עילת תביעה כנגד המבקשת.
שנית - התביעה כנגד הנתבעות האחרות היא תביעה נזיקית במסגרתה מתעוררות שאלות של אחריות, כמו הצורך והיכולת של הנתבעות לצפות את מצב הסבוניה במקלחת חדר המלון בו התאכסן התובע ועוד שאלות כגון דא. לעומת זאת, התביעה כנגד המבקשת היא תביעה חוזית המבוססת על הפוליסה. כל שנדרש התובע הוא להוכיח את האירוע, את אחוז הנכות, ולהכפיל אחוז הנכות בסכום הביטוח העומד על סכום מכסימלי של 20,000 $. מאחר והתובע טוען לנכות של 10% הרי שלכאורה, מבלי לקבוע מסמרות, הוא זכאי לשיטתו כי המבקשת תפצה אותו בסכום של כ - 2,000 $ של ארה"ב.
בנסיבות אלו, ראוי להפריד הדיון בין המבקשת ליתר הנתבעות.
מחיקה בהעדר עילה
17. שמה של המבקשת מופיע באותיות קידוש לבנה על גבי הפוליסה. עם זאת, נאמר בפוליסה במפורש כי החברה המבטחת היא 'אריה' - חברה ישראלית לביטוח בע"מ וכי "פוליסה זו היא חוזה בין חברת הביטוח שפרטיה מופיעים בהצעת הביטוח ".... ובהמשך מוגדר המבטח כ"חברת הביטוח שפרטיה מופיעים ברשימה".
מכאן, כי לכאורה צודקת המבקשת בטענתה כי אין היא בעלת הדין הנכון של המשיבים. לא ברור לי מדוע התעקש ב"כ המבקשים על טענתו כי המבקשת היא בעל דברים דידו, במקום לבקש לתקן את התביעה ולצרף את חברת הביטוח אריה כנתבעת נוספת או חלופית לצד המבקשת.
למרות זאת,לא אמחוק את כתב התביעה כנגד המבקשת טרם התבררו מלוא הפרטים לגבי מעמדה כשלוח או כבעל דין נפרד לצד או במקום חברת הביטוח אריה.
18. בשולי הדברים אציין כי לפנינו דוגמה לתביעה שיצאה מכל פרופורציה, לפחות מבחינת המבקשת. לכאורה, ראוי היה להגיש את התביעה מלכתחילה לבית המשפט לתביעות קטנות והדברים נכונים במיוחד היום, עם העלאת סמכותו לדון בתביעות עד לסך של 15,000 ש"ח.
במקום זאת, בחר ב"כ המשיבים להגיש תביעה מסורבלת, שעירבה מין שאינו במינו וגררה 'מתקפה' רבתי של שלש המרצות מצד המבקשת. כבר הערתי לצדדים במהלך ישיבת קדם המשפט כי הדברים יצאו מכלל פרופורציה ואין לי אלא להצר על כך שלא השכילו להגיע להסדר ביניהם.
19. בשלב זה, לא אטיל הוצאות על מי מהצדדים ושאלת ההוצאות תידון בסוף הדרך. על מנת לקדם עניינו של תיק זה בכל הנוגע למערכת היחסים בין המבקשת למשיבים, אני קובע התיק לישיבת קדם משפט בנוכחות ב"כ המבקשת והמשיבים בלבד ליום 17.9.98 שעה 0945 ובנוכחות המשיבים עצמם. ב"כ המבקשת יגיע לישיבה עם סמכויות מוגדרות לסיים התיק בפשרה ויבהיר בהודעה בכתב, עד חמשה עשר יום לפני הדיון, אם הוא מייצג גם את חברת הביטוח 'אריה'. בשלב זה אני פוטר את המשיבים מלתקן כתב התביעה והחלטה בעניין זה, כמו גם על אופן פיצול הדיון, תנתן באם יהא צורך בכך, לאחר ישיבת קדם המשפט.
חיפוש פנימי באתר
