ביטול פיטורים מעבודה בבית חולים
פסק דין
סגן הנשיא י' אליאסוף
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה מיום 16.11.1999 (עב 4999/98; השופטת קציר ונציגי הציבור צימט ו-גרודסקי), בו הוחלט על ביטול פיטוריה של המערערת מעבודתה בבית חולים "הלל יפה" בחדרה, ביום 31.10.1998, וכן הוחלט על החזרתה של המערערת לעבודה לתפקידה הקודם כמנהלת המשרד לקבלת חולים.
הרקע העובדתי וההליך בבית הדין האזורי
2. הרקע העובדתי פורט בפסק דינו של בית הדין האזורי, כדלקמן:
"1. התובעת כבת 58 כיום, עובדת קבועה של משרד הבריאות בביה"ח 'הלל יפה' בחדרה מזה כ31- שנה. משנת 1985 ניהלה את המשרד לקבלת חולים בביה"ח, משרה בה זכתה במכרז.
2. המנהל האדמינסטרטיבי מסר לתובעת בשיחה ביום 2.2.98 על רצונו שתפרוש מעבודתה. התובעת התנגדה וביקשה להמשיך לעבוד.
3. במכתב מיום 4.2.98 (ראה נספח ו' לכתב התביעה) הופקעה אחריותה לנהול השוטף של משרד קבלת חולים והאחריות הועברה למשרד המנהל האדמיניסטרטיבי. במכתב מיום 2.3.98 בוטל אישור, שהיה לתובעת לעבוד שעות נוספות (ראה נספח ז').
במכתב מיום 28.4.98 אושרו הפיטורים של התובעת מהעבודה ע"י מר צבי וינר, הממונה על מערכת הבריאות במשרד הבריאות, כאשר את הפיטורים יש לבצע עפ"י החלטת שר או מנכ"ל המשרד, וכי התובעת תהא זכאית לגמלאות (ראה נספח ח' לכתב התביעה).
4. ביום 1.7.98 נערך לתובעת, לבקשתה, שימוע בפני מנכ"ל משרד הבריאות (ראה נספח י' שצורף לכתב התביעה) ובעקבותיו אישרר המנכ"ל את פיטוריה.
ב"כ התובעת ערערה על החלטת המנכ"ל בפני שר הבריאות (ראה נספח ט'). שר הבריאות אישר החלטת המנכ"ל במכתב מיום 18.10.98 (ראה נספח י"ג) וקבע את מועד הפיטורין ליום 31.10.98.
5. פיטורי התובעת מעבודתה הוא נשוא הדיון בתיק זה. שתי בקשות התובעת לסעדים זמניים (תיקים בשא 6050/98 ובשא 6736/98) נמחקו נוכח הצהרת 'גור אריה' של הפרקליטות".
3. תביעותיה של המערערת פורטו בכתב התביעה המתוקן, כדלקמן:
"25. אשר על כן, מתבקש כבוד בית הדין כדלקמן:
א. ליתן צו הצהרתי לפיו הודעת הפיטורין שהוציא הנתבע לתובעת בטלה, ולהורות לנתבע ולהשיב לתובעת את תפקידה כמנהלת המשרד לקבלת חולים בבית החולים הלל יפה בחדרה ואת כל סמכויותיה.
ב. לחילופין, למצוא לתובעת משרה אלטרנטיבית שבה תוכל לתרום מכישוריה ויכולתה המקצועית, לפחות עוד שלוש שנים, עד שתגיע לגיל פרישה.
ג. לחילופי חילופין, לשלם לתובעת את כל זכויות הפרישה כפי שהוצעו לה במהלך המו"מ איתה ואף במהלך השימוע שנערך בענינה אצל מנהל משרד הבריאות, והם:
1) לעבוד עד ינואר 1999.
2) משכורת ל9- חודשי הסתגלות.
3) דרגה נוספת.
4) תוספת של 8% בגימלה.
בנוסף לכל שאר הזכויות שהצטברו לתובעת עד למועד פרישתה.
ד. לחילופי חילופין לתת לתובעת כל סעד אחר כפי שבית הדין ימצא לנכון.
ה. לחייב את הנתבע בהוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק".
4. לבית הדין האזורי הוגשו תצהירים של המערערת ושל מר אמנון בן משה, המנהל האדמניסטרטיבי של בית החולים. מגישי התצהירים העידו גם לפני מותב בית הדין בראשות השופט הראשי דורון מיבלום ז"ל ונציגי הציבור צימט ו-גרודסקי. בהסכמת הצדדים, ניתן פסק הדין על ידי המותב בראשות השופטת א' קציר, וכן שני נציגי הציבור צימט ו-גרודסקי אשר השתתפו בדיונים ביום 5.1.1999 וביום 25.1.1999, ביחד עם השופט הראשי דורון מיבלום ז"ל, והתרשמו מעדויות המשיבה והעד מטעם המערערת.
5. הרקע לפיטוריה של המשיבה, על-פי טענות המערערת, פורט בפסק דינו של בית הדין האזורי, בין השאר, כדלקמן:
"טענות הנתבעת בכתב הגנה
12. בשנים האחרונות לעבודתה של התובעת בלטה פגיעה באופן תיפקודה. אובחנו ירידה משמעותית ביכולתה לנהל את מחלקתה ובעיה קשה ביחסי אנוש עם כפופים ועמיתים. גם יחסי הגומלין עם המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים הגיעו לידי נתק מוחלט. מערכת היחסים הזו פגעה בעבודת בית החולים.
13. נסיונות המנהל האדמיניסטרטיבי להגיע לשיתוף פעולה עם התובעת ולתיקון הליקויים בעבודתה העלו חרס. התובעת לא הודתה בטעויותיה, ולא הסכימה לקבל מרות של מנהלה ופעלה נגדו, וגם נהגה להתבטא כלפיו באופן שאינו מקובל במערכת בין ממונה וכפוף, ותוך הפגנת יחס מזלזל...
14. ...
15. ההאשמות כלפי התובעת אינן קטנוניות וקנטרניות והן כללו אי סדרים בדווח על חולה, טעויות בחישובים כספיים, דווח כוזב על נוכחות בביה"ח, בצוע עבודה פרטית ללא היתר, נטילת עתונים לא לה, השמצות על מנהלה וצעקות ואיומים שלה ושל בעלה על כפיפותיה. בארועים הללו יש כדי להצדיק את פיטוריה.
16. ...
17. וועד העובדים תמך עקרונית בהזדמנויות שונות בהקדמת פרישתה, אך חזר בו בחצי פה ושפה רפה נוכח עמדת מועצת הפועלים. אין בעמדת הוועד כדי להכריע בעניין החלטת ההנהלה בדבר הפטורין.
18. לא נמנעה מהתובעת אפשרות להציג עניינה... במהלך כל ההליכים הללו ניתנו לתובעת כל האפשרויות וההזדמנויות לטעון את טענותיה.
19. אשר לתנאי פרישה מרצון... קיים כאן חוסר תום לב מצידה של התובעת, שעה שהיא דורשת את התנאים של פרישה מרצון לאחר כשלון מאבקה בפטורין, תנאים שדחתה עת הוצעו לה.
לגרסת ההגנה תנאים של פרישה מרצון שוב אינם עומדים לתובעת, והיא תפרוש בתנאים המקובלים במצבה.
20. ההליך כולו היה לפי התקשי"ר. הטעמים לפטורין היו ענייניים בלבד...
הלכה פסוקה היא, שמעביד - ובכלל זה המדינה - רשאי לפטר עובד, בכפוף לחוק ולהסכמים, ובלבד שפעל בתום לב, ואין בית הדין שם עצמו בנעלי המעביד בבחינת טעמי הפיטורין ובלבד שנמצאו במיתחם הסבירות, וההליך עצמו נמצא תקין".
6. עמדתה של המשיבה פורטה בפסק דינו של בית הדין האזורי, כדלקמן:
"טענות התובעת בכתב התביעה
6. לא הובאו נימוקים ראויים לפיטורין אלא שורה של טענות קטנוניות, שאין בהן להצדיק פטורין. ההאשמות בדבר ליקויים בעבודת התובעת אינן מבוססות, והנתבע התעלם מתקופה ארוכה של עבודה מקצועית ומסורה של התובעת. התביעה מדגישה שהארועים מן העבר, אשר צורפו כעילה לפיטורין, היו ליקויים משמעתיים זוטרים ושוליים, וגם בזמן שנדונו, לא היוו עילה לפיטורין.
7. האשמת התובעת ב-'יחסי אנוש לקויים' מנוסחת בכלליות, אינה מוכחת וסותרת את המציאות.
8. ועד העובדים התנגד לפיטורין.
9. לא ניתנה לתובעת הזדמנות אמיתית להשיב לטענות, שנטענו נגדה, ולכן הללו לא נבדקו ולא אומתו בצורה יסודית ועניינית.
10. בהעדר נימוקים מספקים לפיטורין ובשל סירוב התובעת להתפטר, גרם הנתבע להרעה מוחשית בתנאי עבודתה, תוך פגיעה בוטה בזכויותיה, בנגוד לנהלי התקשי"ר ולכללי הצדק הטבעי, וזאת במגמה ללחוץ עליה להקדים פרישתה.
11. במידה ויקבע ביה"ד שעל התובעת לפרוש לגמלאות, מבקשת התביעה שהפרישה תיעשה בתנאים שהוצעו במהלך הדיונים לפרישה מרצון, שהתקיימו בעניינה במעורבות נציגות העובדים ומועצת הפועלים, וגם הוצגו במהלך השימוע שהתקיים בפני מנכ"ל משרד הבריאות".
7. בפסק דינו פירט בית הדין האזורי מדברי המשיבה ומדברי העד מטעם המערערת, בתצהיריהם ובעדויותיהם לפני בית הדין האזורי, וכן ממסמכים שהוגשו לבית הדין כראיות.
8. בפסק דינו קיבל בית הדין האזורי את הסעד הראשון אשר נתבע על ידי המשיבה, והוא הסעד של ביטול פיטוריה והחזרתה לעבודה, בקבעו, בין השאר, כדלקמן:
"58. מחומר הראיות שהיה בפני ביה"ד אנו קובעים שלא היה יסוד לפטורי התובעת מעבודתה.
אנו דוחים מכל וכל את טענות מנהל הנתבע כאילו נפלו פגמים מקצועיים בעבודתה והם חלק מעילות הפיטורין. לא הובאה בפנינו ולו דוגמא מוכחת ומבוססת אחת לטענה מסוג זה. לא זו בלבד אלא שגם רמזים על טעויות מקצועיות היו דברים שוליים שהוסברו דווקא ע"י התובעת עצמה, וניתן לפוטרם במשפט השגור: 'מי שלא עובד לא טועה'.
59. אנו דוחים את טענות מנהל הנתבע בדבר יחסי אנוש גרועים של התובעת עד כדי פגיעה בעבודת ביה"ח. לא היתה כל תלונה על התובעת מצד הפונים לקבלת שרות משרד קבלת חולים - עליו היתה ממונה...
60. יש להדגיש, כי במערכת יחסי העבודה - גם הממונה על התובעת, המנהל מר אמנון בן משה, תרם להיווצרות האוירה העכורה שנוצרה בינו לבין התובעת...
61. קראנו בעיון רב את הפרוטוקולים של ישיבות וועד העובדים... מצאנו בפרוטוקולים ויכוח נוקב וחלוקי דעות מהותיים בין חברי הוועד...
62. לא התעלמנו גם משני ארועים בעברה של התובעת שהביאו לקובלנות משמעתיות שהוגשו נגדה...
63. סוגיה מהותית מאוד היא מערכת היחסים בין התובעת למנהל האדמיניסטרטיבי של ביה"ח, הממונה עליה. אין מחלוקת שהשניים הגיעו למצב של נתק כמעט מוחלט, ומדובר במצב חמור מבחינת ניהול תקין של ביה"ח. נודה ולא נבוש, כי התאמצנו רבות ולא הצלחנו להגיע לשורשי הבעיה...
64. ב"כ הנתבע טענה, כי על פי הפסיקה אל לביה"ד להכנס לנעליו של המעביד, אם פעל הנ"ל בתום לב ובהליכים תקינים. בנסיבות אלה, אנו קובעים, כי ההליכים הפורמליים, כולל השימוע בפני המנכ"ל - היו אכן תקינים. הדרך היתה פתוחה בפני התובעת לפנות לכל גורם שעשוי היה להשפיע, והיא אכן השתמשה בזכויותיה הנ"ל. אלא מאי, כל נסיונותיה עלו בתוהו, כי הדרג המינהלי במשרד הראשי של משרד הבריאות פעל על פי המלצתו של מר בן משה, אשר הטעה אותם ביחס לנסיבות המקרה. על כן ההחלטה הנ"ל לפטר את התובעת מעבודתה התקבלה מלכתחילה על בסיס נתונים מוטעה...
65. - 67. ...
68. אנו קובעים, כי לא היתה כל הצדקה מקצועית וגם לא משפטית לפיטורי התובעת מעבודתה, פרט לרצונו העז של מר בן משה להפסיק את עבודתה בביה"ח...
69. לכן אנו קובעים, כי המנכ"ל של משרד הבריאות וגם שר הבריאות הוטעו ע"י מר בן משה ביחס לחוסר תיפקודה של התובעת בעבודתה כפי שהוצגו העובדות בפניהם, וכן ביחס למערכת היחסים העכורים של התובעת עם העובדים עמה, כאשר מר בן משה כאמור תרם בעצמו רבות למצב שנוצר. עם 'טיפת רצון טוב' ניתן היה להתגבר על כל המחלוקות ולעבוד יחדיו, כי התובעת ניסתה פעמים אחדות להושיט יד לשלום כלפי מר בן משה - אך נדחתה על ידו.
70. ...
71. ב"כ הפרקליטות הצהירה בתחילת הדיון את הצהרת 'גור אריה' ולכן צווי המניעה הזמניים בוטלו והדיון התקיים בתביעה העיקרית.
לאור האמור לעיל - אנו מורים על ביטול פיטוריה של התובעת מעבודתה בביה"ח 'הלל יפה' בחדרה. כן אנו מורים על החזרתה לעבודה לתפקידה הקודם - כמנהלת המשרד לקבלת חולים.
72. היות וקבענו, כי פיטורי התובעת מעבודתה היו שלא כדין, על כן - אנו מורים לנתבעת לשלם לתובעת את מלוא שכרה, ממועד פיטוריה בתאריך 1.11.98 ועד ליום חזרתה לעבודה בפועל אצל הנתבעת.
73. התביעה לתשלום שעות נוספות - נדחית בזאת, כי אין תשלום שעות נוספות ללא עבודה בפועל, היות והתובעת טענה, כי אכן לא עבדה בפועל בשעות הנוספות".
9. על כך הוגש הערעור של המדינה לפנינו.
במקביל להגשת הערעור ביקשה המדינה לעכב את ביצוע פסק הדין של בית הדין האזורי (בשא 380/99), אך הבקשה נדחתה.
הטיעונים בערעור
10. הטענות העיקריות של ב"כ המערערת לפנינו, הן כדלקמן:
(א) משקבע בית הדין האזורי כי הליכי הפיטורים היו תקינים, לא היה מקום לכך שבית הדין ישים את שיקול דעתו במקום שיקול הדעת של הגופים המוסמכים להחליט על הפיטורים. תפקידו של בית הדין בעניין זה היה לבדוק בדיקה מינהלית בלבד, את החלטותיהם של הגורמים המוסמכים;
(ב) לפני בית הדין האזורי היו ראיות לגבי תיפקודה הלקוי של המשיבה, לעבירות משמעת חמורות וליחסי אנוש מעורערים. בנסיבות אלה, לא היה מקום לקבוע כי לא היה יסוד לפיטורי המשיבה מחמת אי התאמה, ואין בית הדין מוסמך לקבוע האם מעשיה של המשיבה הצדיקו את פיטוריה;
(ג) בית הדין האזורי לא התייחס לתלונות כלפי המשיבה ולחלקה במערכת היחסים הלקויה בינה לבין המנהל האדמיניסטרטיבי וחוסר האמון ביניהם, וכן לעמדת ועד העובדים בנושא זה;
(ד) בית הדין האזורי קבע כי קיים מצב של כמעט נתק מוחלט בין המשיבה לבין המנהל האדמניסטרטיבי, שהוא מצב חמור מבחינת ניהול תקין של בית החולים. למרות זאת, הורה בית הדין האזורי על החזרת המשיבה לעבודה, דהיינו - החזרת המצב החמור והלא תקין;
(ה) לא היה כל בסיס לטענת ההתנכלות של המנהל האדמיניסטרטיבי כלפי המשיבה, אשר פעל במסגרת תפקידיו וחובתו;
(ו) קביעת בית הדין האזורי כי מנכ"ל משרד הבריאות ושר הבריאות הוטעו על ידי המנהל האדמיניסטרטיבי בעניינה של המשיבה, נעשתה מבלי שטענה זו הועלתה על ידי המשיבה ומבלי שהיתה למערערת ולמנהל האדמיניסטרטיבי הזדמנות להתגונן בפניה ולהשמיע את טענותיהם. לחלופין, ככל שלא יתקבל ערעורה של המדינה יש לאפשר לה להביא ראיותיה לסתירת קביעה זו;
(ז) יש בפסק דינו של בית הדין האזורי משום מסר חמור על-פיו פעולות חריגות של עובדים מחייבות התעלמות מצד הממונים עליהם, כדי לא להיחשב כמתנכלים לעובדים, או התייחסות לממונים כאל מי שמואשמים ברדיפתם של העובדים;
(ח) ככל שלא תתקבל טענת המדינה כי פיטוריה של המשיבה נעשו כדין, לא היה מקום להחזיר את המשיבה לעבודה, והיה מקום לקבוע פיצויים על הפרת חוזה ולא אכיפת עבודתה של המשיבה. עם זאת, ככל שיתקבל הערעור, אין המשיבה זכאית להטבות הפרישה עליהן דובר בעת הליך הפיטורים, אלא לזכויות הפרישה המגיעות לה על-פי החוק בלבד.
11. הטענות העיקריות של ב"כ המשיבה לפנינו הן כדלקמן:
(א) על-פי חומר הראיות שהיה לפני בית הדין האזורי, תיפקדה המחלקה שנוהלה על ידי המשיבה בצורה מצוינת, ובדין קבע בית הדין האזורי כי לא היה נימוק לפיטורי המשיבה;
(ב) נוכח העובדה שהליך הפיטורים של המשיבה בטל בעיקרו, ואף ממידת הצדק, היתה המשיבה זכאית להמשיך בעבודתה;
(ג) בשירות הציבורי מקובל סעד של אכיפת יחסי עובד - מעביד. על כן, לבית הדין לעבודה סמכות להורות על החזרת עובד מדינה לעבודתו, כאשר נפל פגם משפטי בהליך הפיטורים;
(ד) לחלופין, ככל שהערעור יתקבל, זכאית המשיבה לתנאי הפרישה שהוצעו לה בהליך הפיטורים, ויש לראות בכך כ"הבטחה שלטונית" כלפי המשיבה.
התערבות בית הדין בהחלטת פיטורים של עובד המדינה
12. השאלה האם יש מקום לאכוף יחסי עבודה כאשר הם נותקו על ידי אחד הצדדים, נדונה הן בבית הדין לעבודה (ר' דב"ע לג9-3/ "צרי" - חברה לתעשיה פרמצבטית וכימית בע"מ ואח' - ד"ר צבי ריקס, פד"ע ד 477, 514; דב"ע לו3-33/ פרץ וינשטיין - אל-על נתיבי אויר לישראל, פד"ע ח 44, 52; דב"ע לט3-101/ יצחק טוביהו - המועצה לענף החלב בישראל בע"מ, פד"ע יא 18, 27), והן בבית המשפט העליון (ר' בג"צ 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית בע"מ ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד כח(1) 372, 383, 389; בג"צ 473/77 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד לב(1) 819, 823) (ר' רות בן ישראל: פיטורין שלא כדין - תקפותם ונפקותם, עיוני משפט ז 345). בסוגיה זו נפסק כי הסעד של אכיפת יחסי עבודה יינתן כאשר הפיטורים נעשו על רקע של פעילות ארגונית (ר' דב"ע נו3-209/ מפעלי תחנות בע"מ - ישראל יניב ואח' (טרם פורסם)).
13. ברם, כאשר פיטורים נעשים מכוח סמכויות שהוגדרו בחוק, דוגמת סמכות הפיטורים של עובדי המדינה על פי הסעיפים 14 ו15- לדבר המלך במועצה, 1922 - 1947, ההלכה היא "כי לגבי גוף כזה יש לבית הדין האזורי לעבודה הכוח לקבוע ביטול הפיטורים. מאידך גיסא נקבע בפסיקה, כי מקום שניתן לפצות את העובד על ידי פסיקת פיצויים על הפרת חוזה, לא יפסוק בית הדין על ביטול הפיטורים" (דב"ע מד3-50/ גזל כהן - עיריית בני ברק, פד"ע טז 113, 116; ר' גם דב"ע מב3-117/ מדינת ישראל - ד"ר יואל שקד, פד"ע יד 169, 173; דב"ע תשן3-109/ יהודה חזן - מדינת ישראל (קמ"ג) פד"ע כב 215, 219; דב"ע תשן 9-151/ אלברט מצליח - הסתדרות מדיצינית הדסה (לא פורסם); דב"ע נו3-31/ מדינת ישראל - ד"ר ארנון בונה (לא פורסם)).
14. כפי שצויין בפיסקה 4 לעיל, שניים מחברי מותב בית הדין האזורי שמעו את העדויות של המשיבה והעד מטעם המערערת, והתרשמו מן העדויות. התרשמותם זו מוצאת ביטוי ישיר בקביעות העובדתיות של מותב בית הדין האזורי בפסק דינו. קביעות אלה נשענות, אפוא, לא רק על המסמכים הרבים אשר הוצגו לבית הדין האזורי, אלא אף, כאמור, על ההתרשמות הישירה של שניים מחברי המותב מהעדויות.
גירסאות הצדדים צוטטו בפיסקאות 5 ו6- לעיל. השאלה היא, אפוא, האם נדרשת התערבותנו בקביעות העובדתיות או במסקנותיו של בית הדין האזורי.
15. בית הדין האזורי ציין בפסק דינו כי החלטת הפיטורים התקבלה "על בסיס נתונים מוטעה". קביעה זו, אליבא דבית הדין האזורי, היא קביעה שבמסגרת סמכותו על פי התרשמותו מחומר הראיות, גם אם המשיבה לא העלתה טענה זו.
נראה לנו כי בית הדין האזורי קבע את קביעותיו העובדתיות על בסיס התרשמות כוללת מחומר הראיות. על כן, מסקנתנו היא כי אין מקום להתערבותנו בעצם הקביעה בדבר התוקף המשפטי של החלטת הפיטורים.
16. שאלה אחרת היא האם בנסיבות העניין היה על בית הדין האזורי להסתפק בקביעה בדבר התוקף המשפטי של החלטת הפיטורים ולהחליט בדבר פיצוי כספי או הטבות פרישה אחרות למשיבה, או שהיה מקום להורות על החזרת המשיבה לתפקידה.
בעניין שלפנינו, אנו סבורים כי על פי הרקע העובדתי שהיה לפני בית הדין האזורי, ספק אם היה מקום להורות על החזרתה של המשיבה לעבודתה. ברם, משהורה בית הדין האזורי על ההחזרה לעבודה, ובפועל המשיבה חזרה לעבודתה, החלטנו - מהטעמים שיפורטו בהמשך - שלא להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי, ולאפשר למשיבה להמשיך בעבודתה, עד לפרישתה לגימלאות בגיל 60. החלטתנו מתבססת על שני טעמים. הטעם האחד הוא שירותה הארוך של המשיבה בשירות המדינה. הטעם השני הוא הודעתה של המשיבה כי היא תפרוש מעבודתה לגימלאות בעוד כשנתיים בהגיעה לגיל 60. עם פרישתה של המשיבה לגימלאות בגיל 60, היא תקבל את הגימלה המגיעה לה על-פי חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל1970- (להלן - חוק הגימלאות).
17. נוסיף את שני אלה:
(א) ככל שהמשיבה לא תפרוש לקצבה בהגיעה לגיל 60, בהתאם לסעיף 17(2) לחוק הגימלאות, יוכל נציב שירות המדינה לפעול להוצאתה לקצבה בהתאם לסעיף 18(א) לחוק הגימלאות, ובנסיבות העניין, לא יהיה בכך משום טעם בלתי סביר;
(ב) אין באמור בפיסקה 16 לעיל, כדי למנוע מאת המערערת לפטר את המשיבה, לפני פרישתה, ככל שתהיה עילה חוקית אשר תצדיק זאת.
ס י כ ו ם
18. לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה, בכפוף לאמור בפיסקאות 16 ו17- לעיל.
19. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בהליך הערעור.
20. פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.
ניתן היום א' באדר ב' התש"ס (8.3.2000).
חיפוש פנימי באתר
