פסק דין 1. לפני ערעור על-פי הסעיפים 39א לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט1969- ו77-א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, על החלטת בית הדין האזורי בחיפה מיום 18.2.2000, בה נדחתה בקשת פסילה שהוגשה מטעם המערערים (בשא 1401/00; השופטת קציר ונציגי הציבור לב ו-גרודסקי). הרקע להחלטת בית הדין האזורי 2. בבית הדין האזורי בחיפה מתנהל הליך בין הצדדים, שעניינו הבחירות למועצת העובדים בחברת החשמל (עב 1369/00). חברי המותב בהליך הם השופטת קציר ונציגי הציבור אבי לב ו-כרמלה גרודסקי. 3. ביום 15.2.2000 הגישו המערערים לבית הדין האזורי בקשה כי יפסול את עצמו מלדון בהליך הנ"ל, וכן להורות על בטלות החלטה שניתנה על-ידו ביום 13.2.2000 במעמד המשיב בלבד. בבקשה פורטו שני טעמים. הטעם האחד הוא, "עניין אישי" הנוגע לשופטת והמחייב פסלות אוטומטית. הטעם השני הוא, טענת "משוא פנים" של השופטת. 4. "העניין האישי" שבו מדובר פורט בתצהיר שהוגש מטעם מר אריה ונגרקו מיום 14.2.2000, בו נאמר כדלקמן: "1. הנני עובד חברת החשמל לישראל בע"מ, ומזה חמש שנים הנני מנהל יחידת פיתוח שווקים בחברה. 2. עקב היכרותי עם כב' השופטת א' קציר, במסגרת תפקידי כנציג ציבור בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, פנתה אלי כב' השופטת ושאלה האם ניתן לבדוק אפשרות לשלב את בתה בעבודה בחברת החשמל. 3. למיטב זכרוני, פנייתה של השופטת הנכבדה, כאמור, היתה לפני כשנה וחצי. 4. בתשובה, עניתי לכב' השופטת כי אינני עוסק היום בענייני עובדים אלא כאמור לעיל - תפקידי הוא מנהל באגף השיווק של החברה ובענין כשלה מטפל ארגון העובדים בראשותו של מר עמוס אדן. 5. כב' השופטת שאלה אותי בקשר לאפשרות כי תפגוש את מר ע. אדן, והשבתי כי אבדוק זאת איתו. 6. לאחר ששאלתי את מר אדן והסברתי לו את הנושא, הסכים הנ"ל לפגוש בכב' השופטת קציר בכדי לברר פרטים בקשר לבקשתה. 7. ואכן, פגישה זו התקיימה ובה השתתפו כבוד השופטת א. קציר, עמוס אדן ואנוכי, ועל פי רישומי החברה, הפגישה התקיימה ביום 20.7.98 שעה 11:30. 8. בפגישה זו העלתה כב' השופטת את בקשתה לבדוק אפשרות לשלב את בתה בעבודה בחברה ומר אדן השיב כי יבדוק זאת בהתאם לצרכי החברה. 9. תקופת מה אחרי זה שאלתי את מר אדן מה היתה תשובתו בקשר לבקשת כב' השופטת קציר, ואדן ענה לי כי תשובתו היתה שלילית. 10. מס' חודשים לאחר מכן שאלתי את כב' השופטת קציר מה עם בתה והיא ענתה לי כי בתה מצאה עבודה במקום אחר. 11. על פי יעוץ משפטי שקיבלתי וכך אני מאמין, ולו למראית פני הצדק בלבד, מן הראוי הוא כי כב' השופטת קציר תפסול את עצמה לא תידון בבש"א 1003/00 ו/או בכל ענין אחר שקשור למבקשים". לקראת הדיון בבקשה, שהתקיים בבית הדין האזורי ביום 16.2.2000, הגישו המערערים תצהיר נוסף מטעם מר יורם בינג, בו נאמר כדלקמן: "1. הנני משמש כמזכיר של אירגון העובדים של עובדי חב' החשמל/מרחב הצפון. 2. הריני לאשר כי רק לאחר מתן צו המניעה הזמני מיום 13.2.00, ומשהוצג צו זה בפני אנשי הועד, הודיע מר ע. אדן כי לדעתו קיים חשש ממשי כי כב' השופטת א. קציר נוקטת כלפי מוסדות חברת החשמל במשוא פנים, בחומרה יתרה וכי בליבה טינה על אירגוני חב' החשמל על שאלה לא קיבלו את בקשתה להעסיק את בתה בחברה. בהזדמנות זו נודע לי ולחברי הועד לראשונה דבר האירוע המתואר בתצהירו של מר ונגרקו, ומיד דאגנו ליידע את פרקליטנו על מנת שיגיש בקשתו לפסילת כב' השופטת". בבקשה נטען בנושא זה: "... המבקשים יטענו כי נוכח סירובם של הגופים המנהליים בחברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: המבקשים או מי מטעמם), להיענות לבקשת כב' השופטת להעסיק את בתה בחברה, קיימת 'נגיעה אישית' ולכל הפחות חזקה לקיומה של נגיעה אישית במערכת היחסים שבין המבקשים לבין כב' השופטת, שמצדיקה פסלות אוטומטית על פי דין". הטעם לפסלות האוטומטית הוסבר בכך שמדובר בנגיעה "חפצית" של השופטת בנושא הדיונים. 5. הטעם השני שעניינו "משוא פנים" פורט בבקשת המערערים, כדלקמן: "2.1. המבקשים יטענו כי החלטת כב' השופטת בנדון מלמדת על כי כבודה נוקטת כלפיהם במשוא פנים, בחומרה יתירה או בהתנהגות שיש להקיש הימנה כי טינה בליבה על חברת החשמל ו/או על מוסדותיה על שאלה לא קיבלו את בקשתה של כב' השופטת להעסיק את בתה בחברה. 2.2 ועוד יטענו המבקשים כי נראה שביה"ד הנכבד גיבש לעצמו עמדה סופית בענין נשוא הדיון השיפוטי שבפניו באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט - חשש של משוא פנים או גיבוש העמדה הסופית בטרם ניתנה למבקשים הזדמנות להביע את עמדתם. 2.3 המבקשים יטענו כי בנסיבות, אף מראית פני הצדק מחייבת לכשעצמה כי שופט אחר ידון בעניינם". 6. בית הדין האזורי קיים דיון בבקשה ביום 16.2.2000, ובו נחקר מר יורם בינג, ולאחר מכן טענו ב"כ הצדדים בפירוט את טענותיהם. 7. בהחלטת בית הדין האזורי מיום 18.2.2000, ציינה השופטת תחילה, בין השאר, כדלקמן: "6. לאור האמור בתצהירו של מר ונגרקו מן הראוי להעמיד את הדברים על דיוקם: א. בביה"ד מכהנים לפחות חמישה נציגי ציבור שהינם עובדים כיום בחברת החשמל, ושמותיהם:.... מר ונגרקו, מר בקר, ומר מרקוביץ ישבו עמי במותבי ביה"ד במהלך שנות כהונתי כשופטת ביה"ד, ועל כן נוצרה בינינו היכרות אישית. 7. - 8. ... 9. בקיץ 1998, כאשר היה מר ונגרקו בביה"ד, אכן שאלתי אותו לתומי האם יוכל לבדוק ביחס לשתי בנותיי הסטודנטיות (שתיים ולא אחת!) אפשרות לקבל עבודת קיץ בחברת החשמל. מר ונגרקו הציע שאפגש עם מר עמוס אדן בנדון, כי גם הנ"ל נציג ציבור בביה"ד, וביכולתו לבדוק את העניין. 10. במהלך פגרת בתי המשפט, בתאריך 20/7/1998, נפגשתי עם מר אדן בחברת החשמל. השיחה בינינו התנהלה באווירה נעימה, כשבעיקרה דיבר מר אדן על מועמדתו לראשות העיר חיפה, ותוכניותיו לעתיד, כי הפגישה התקיימה לפני הבחירות לראשות העיר חיפה. בסיום הפגישה מר אדן הציע, כי בנותיי תמלאנה טפסי בקשה כמועמדות לעבודה, והוא ינסה לעזור בנדון. לא נפגשנו יותר וגם לא שוחחנו מאז בנדון. 11. בשיחה משפחתית החלטנו, בסופו של דבר, כי בנותיי לא יעבדו בחברת החשמל, ובכך הסתיים העניין. 12. ... 13. לא ביקשתי, וגם לא קיבלתי תשובה שלילית או חיובית ממר עמוס אדן בתאריך 20/7/98 וגם לא לאחר מכן... 14. ... לא מדובר בבקשה לעבודה בתוך ארגון העובדים (מבקש מס' 1), או אצל מר אדן אישית, אלא בבקשה לעבודה בחברת החשמל (המשיב מס' 4), אשר למיטב ידיעתי הנו גוף משפטי נפרד מהמבקשים. 15. לא היה כל סירוב של הגופים המנהליים בחברת החשמל לישראל בע"מ להעסיק את בנותיי בחברה, כי לא היתה פניה רשמית אליהם. פגישה עם יו"ר ועד העובדים בחברת החשמל, אשר משמש גם כנציג ציבור בביה"ד, איננה בגדר פניה לגופים המנהליים של חברת החשמל". 8. בהחלטת השופטת נאמר, תחילה, בין השאר, כדלקמן: "18. הפגישה ביני לבין מר אדן התקיימה לאור היום ובגלוי. נפגשתי איתו רק בגלל היותו נציג ציבור בביה"ד ולא מעבר לכך. 19. אין בליבי טינה כלפי חברת החשמל ו/או מוסדותיה, ואין כל בסיס עובדתי לטענה הנ"ל. 20. מאז הפגישה מיום 20/7/98 התנהלו בפני תיקים אחדים הקשורים לארגון העובדים ולחברת החשמל:... עלי לציין, כי באף אחד מהתיקים הללו, במהלך כל הדיונים שהתקיימו בפני לא נתבקשתי על ידי הצדדים לפסול את עצמי". בהמשך פירטה השופטת את השתלשלות ההליכים שקדמו למתן החלטתה בבקשת המשיב למתן צווי מניעה זמניים, שניתנה ביום 13.2.2000 במעמד המשיב בלבד. השופטת ציינה, כי בפני המערערים היתה פתוחה הדרך להגיש בקשת רשות ערעור לגבי אותה החלטה, אך לא בקשה לפסילה, אשר יש להגישה בהזדמנות הראשונה. לגופו של עניין, החליטה השופטת, בהסתמכה על ההלכות בנושא זה, כדלקמן: "36. ... לא נגרם כל הפסד כספי לבנותי או לי אישית מכך שהן לא עבדו בחברת החשמל בחופשת הקיץ של 1998 אלא להיפך - הן הרוויחו הרבה יותר מעבודתן במשרה מלאה במקום אחר. 37. אין לי 'נגיעה אישית' וגם לא 'נגיעה חפצית' או 'כספית' בדיונים בתיק זה. מדובר כאן, כאמור, בסכסוך ארגוני או פנים ארגוני ולא בסכסוך היחיד. השאלות המשפטיות המתעוררות הינן ביחס לתוקף המשפטי של תקנון הבחירות המיוחד וחלותו על הצדדים. אין כל אפשרות ממשית בתיק זה, כי אנקוט במשוא פנים כלפי צד מהצדדים, ואין כל הצדקה לייחס לי טענה זו". 9. באשר לטענת "משוא הפנים", נאמר בהחלטת השופטת כדלקמן: "30. ב"כ המשיב [המערערים] טוען, כי גיבשתי לעצמי עמדה סופית בענין נשוא הדיון השיפוטי שבפני באופן שאין עוד טעם בהמשך המשפט, כי קיים חשש של משוא פנים או גיבוש העמדה הסופית בטרם ניתנה למבקשים 1 עד 3 הזדמנות להביע את עמדתם. החלטה בצו מניעה זמני איננה בגדר הכרעה סופית בהליך העיקרי, כי מדובר רק בראיות לכאורה. הדרך פתוחה בפני הצדדים להביא ראיות נוספות ולשכנע את מותב ביה"ד בצדקת טענותיהם. יתר על כן - החלטה בצו מניעה זמני אין בה כדי למנוע מהמותב מלדון בהליך העיקרי, כי התשתית הראייתית והטיעונים בצו המניעה שונים מאלה שבהליך העיקרי... אין כל בסיס לטענה, כי גיבשתי לעצמי עמדה סופית בתיק. לא גיבשתי לעצמי דעה סופית בתיק. במסגרת הדיון בצו המניעה הזמני דובר על ראיות לכאורה בלבד. עדיין פתוחה הדרך בפני המבקשים 1 עד 3 לשכנע את בית הדין בצדקת טענותיהם ועל סמך הטעונים שיובאו בפני בית הדין יינתן פסק דין. 31. ... 32. כל הדיון בתיק עב 1369/00 וצווי המניעה הזמניים הקשורים אליו, אינם בגדר תביעה אישית כלפי מר עמוס אדן. מדובר כאן בסכסוך ארגוני הקשור לישומו של תקנון בחירות חדש. אינני מסוכסכת עם ארגון עובדי חברת החשמל, או עם ועדת הבחירות למועצת העובדים בחברת החשמל - מרחב צפון, או עם מר חיים שיינר - יו"ר ועדת הבחירות. אינני מסוכסכת כמובן גם עם נציגי הציבור: מר אדן ומר ונגרקו, ואין לי כל טינה אישית כלפיהם - להיפך". 10. לאור זאת, החליטה השופטת לדחות את בקשת הפסילה. אף שני נציגי הציבור היושבים בדין הצטרפו להחלטתה של השופטת. הטיעונים בערעור 11. הטענות העיקריות של ב"כ המערערים לפני, הן כדלקמן: (א) העובדות כפי שפורטו בהחלטת השופטת (ר' פיסקה 7 לעיל), יש בהן כדי להביא לפסלות אוטומטית של השופטת מלשבת בהליך; (ב) העובדה שה"ה אדן ו-ונגרקו משמשים כנציגי ציבור בבית הדין האזורי בחיפה, מצדיקה את העברת הדיון לבית דין אזורי אחר, ובשילוב עם האמור בפיסקה 7 לעיל, יש בכך כדי לשמש נימוק מכריע לפסילת השופטת; (ג) הפגישה של השופטת עם יו"ר ארגון העובדים, יוצרת את "הנגיעה החפצית" בדיון המביאה לפסלות השופטת; (ד) לא היה שיהוי בהגשת בקשת הפסלות; (ה) החלטת השופטת בהליך הזמני חרצה למעשה את גורל ההליך. 12. עתירת המערערים היא להורות "על העברת הדיון בתובענה כולה למן תחילתה בפני מותב אחר שלא באזור חיפה ו/או לחלופין בפני מותב אחר בבית הדין בחיפה". 13. ב"כ המשיב התנגד נמרצות לערעור. לטענתו, בנסיבות העניין לא הועלה כל חשש ממשי למשוא פנים, וכל מטרת המערערים היא להביא להחלפת השופטת. לטענת ב"כ המשיב, בטענותיו של ב"כ המערערים, המתייחסות לנציגי הציבור בבית הדין האזורי, אין ממש. 14. ב"כ המשיבה 2 טען, בין השאר, כי מהעובדות שפורטו בהחלטת השופטת לא עולה כל חשש למשוא פנים או לנגיעה חפצית. 15. ב"כ המשיבה 3 הודיע, כי המשיבה 3 אינה נוקטת עמדה בנשוא הערעור. האם יש מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי 16. על-פי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, ניתן לבקש פסילת שופט או מותב של בית הדין, אם קיימות נסיבות מוכחות שעל-פיהן קיימת אפשרות ממשית למשוא פנים בניהול ההליך. לעניין זה, קיומו של חשד או חשש בלבד אינם מספיקים כדי להביא לפסילה, ונדרש כי יוכח חשש ממשי כאמור. 17. לאחר עיון בטיעונים המפורטים של ב"כ המערערים וב"כ המשיב וכן של ב"כ המשיבה 2, הגעתי למסקנה, כי אין כל ממש בערעור שלפני. הסבריה ונימוקיה של השופטת, כפי שפורטו בהחלטה הם הגיוניים וסבירים, והנסיבות והטעמים כפי שהועלו בבקשת הפסילה ובערעור שלפני לא הצדיקו כלל את פסילת השופטת. אין בנסיבות האמורות כדי ליצור כל חשש למשוא פנים בניהול הדיון בבית הדין האזורי. 18. לפיכך, בדין נדחתה בקשת הפסילה, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור בהחלטת בית הדין האזורי מיום 18.2.2000. לאור זאת, הערעור נדחה. 19. שקלתי לחייב את המערערים בתשלום הוצאות לטובת המשיב. אולם, מאחר שהסכסוך בין הצדדים הינו סכסוך ארגוני התלוי ועומד, אני נמנע מלהטיל הוצאות על המערערים בהליך הערעור שלפני. עם זאת, בית הדין האזורי מתבקש להביא הליך זה בחשבון בשיקוליו, בעת פסיקת ההוצאות בסיום ההליך העיקרי שלפניו. 20. פסק הדין יישלח לצדדים בדואר. ניתן בהעדר הצדדים היום, 13.3.2000. י' אליאסוף שופטיםמשוא פניםפסלות שופט