ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה - ערעור החלטה רשמת

פסק דין 1. ביום 18.4.99 הגישה המערערת ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת דייגי מיום 23.3.99 (להלן : "הרשמת"), הדוחה בקשת המערערת לביטול פסק דין שניתן נגדה בהעדר הגנה (להלן : "ההחלטה"). 2. המערערת טוענת כי טעתה הרשמת בהחלטתה, בנמקה ערעורה באלה : א. פסה"ד אינו מפרט חישובים דקדקנים, שכן חישובי ונתוני התובע מוטעים הם, ודאי כך כשלא היתה בפני הרשמת גירסת המערערת. ב. טעתה הרשמת בקובעה כי הפקדת ערבות בנקאית אינה מהווה מילוי החלטתה. ג. טעתה הרשמת בענין השבת הערבות הבנקאית למערערת, שכן מדובר בהנחה ולא בראיה שהייתה בפני הרשמת. ד. טעתה הרשמת בהסתמכה על דברי ב"כ המשיב שהכחישה הסכמה בדבר עיכוב הליכי הוצל"פ, ודאי כשמדובר בדברי מייצג ולא בעדות. ה. טעתה הרשמת בקובעה כי אין להיעתר לבקשה בשל העובדה כי תצהיר מנהל המערער אינו מגלה הגנה לכאורה, ובכך פגעה בזכותה היסודית של המערערת (הנתבעת) שיהא לה יומה. ו. טעתה הרשמת בכך שלאחר סיכומי ב"כ המערערת, חייבה המצהיר מטעמה להעיד, למרות התנגדות ב"כ המערערת, ואי בקשת ב"כ המשיב לחוקרו, ובכך נעשה למערערת "משפט שדה". ז. הובהר כי המערערת העבירה למשיב שיק שז.פ. 25.5.98 במקום שיק ע"ס 1,791 ש"ח שלא כובד, אותו לא איזכר כלל המשיב. ח. בכתב התביעה שקיבלה המערערת - מחוקה התביעה להלנה, ומשלא העידה ב"כ המערערת לא היה מקום לקבוע העדר תום לב, או כי המערערת גורמת לעיכוב פעולות הוצל"פ. ט. טעתה הרשמת בסומכה על דברי ב"כ המשיב, שאין להם ערך ראייתי יותר מלדברי ב"כ המערערת - בהם נאמר ההיפך הגמור. י. טעתה הרשמת בקובעה כי המערערת מתחבלת תחבולות על מנת להתחמק מתשלום שכר למשיב, ללא ראיה לכך, וכשהיא ביססה החלטתה על תחושותיה מדברי בכ"י הצדדים. בכך פעלה הרשמת במשוא פנים או בהתבססה על כך שהמערערת לא הצליחה להגיע לפשרה עם המשיב, מה גם שהרשמת לא נטלה חלק במו"מ בין הצדדים. יא. למערערת ראיות טובות להוכיח כי משכורות המשיב לחודשי ינואר-פברואר 98' שולמו במלואן כמפורט בערעור. לאור כל האמור עתרה המערערת לקבלת הערעור. 3. ביום 30.5.99 הגיש המשיב תגובתו, לאחר הארכת מועד בהסכמת ב"כ המערערת, ולפיה מבקש הוא להותיר ההחלטה על כנה ונימוקיו כדלקמן : א. פסה"ד כן מפרט חישובים דקדקנים. ב. אין רלבנטיות אם המזכירות השיבה למערערת הערובה אם לאו, שכן אין חולק שלא בוצעה הפקדת 6,000 ש"ח, וב"כ המערערת אישרה כי הופקדה ערבות שהוחזרה במקום הפקדת הסכום. המערערת לא טרחה לבקש הפקדת ערובה במקום ההפקדה שנקבעה, ואף לא ערובה אחרת. ג. הרשמת רשאית להסתמך על דברי המייצגים. ד. בצדק נקבע כי תצהיר המערערת לא מגלה הגנה לכאורה. משלא הגישה המערערת כתב הגנה, ומשתצהיר המערערת בבקשתה "ריק מהגנה אפשרית", וכל שנטען הוא כי "השכר שולם" ללא פירוט ואסמכתא אלא רק כי עקב קשיים שולם שכר באיחור - בדין נפסקו פיצויי הלנה. ה. מנהל המערערת ביקש להיחקר ולא חוייב, אך גם אז לא העלתה המערערת הגנה. ו. יש להתעלם מטענות העובדה ומהראיות שמעלה המערערת בערעור, שכן אלה לא הועלו בתצהיר ולא בבקשת הביטול. ז. ב"כ המערערת לא פעלה בגילוי לב אלא כחובתה לסייע לביה"ד בגילוי האמת ועשיית צדק. ח. בצדק קבעה הרשמת כי המערערת מנסה להמנע מתשלום שכר בכל דרך, ודי בראיות ובנתונים שהעלתה המערערת עתה. ט. הרשמת ניהלה הדיון ונתנה החלטותיה עפ"י הראיות שבפניה ואין היא אחראית לטעויות ולמחדלי המערערת. י. ההתייחסות לסירוב המערערת להתפשר הייתה לאור תוצאת ההליך ולא כנימוק להחלטה. יא. אין למערערת הגנה בשל אי תשלום מלוא השכר או האיחור בתשלומו וקשיים כלכליים אינם הגנה לאי תשלום במועד, מה גם שניתן כנגד המערערת פס"ד נוסף בתביעת המשיב כנגדה. יב. יש למחוק העובדות והראיות שבערעור, שלא הובאו בפני הרשמת. יג. למען הזהירות נטען כי המשיב תבע רק את הסכומים שלא שולמו לו במועד בגין חודשי ינואר ופברואר 1998. לאור כל האמור עתר המשיב לדחיית הערעור ולחיוב המערערת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד. 4. לצערנו, בשל טעות במזכירות לא הובא התיק בפנינו למתן פסק דין, וכך - ניתן פסק הדין רק עתה והתנצלותנו לצדדים. פסק הדין ניתן לאחר שעיינו בכל החומר שבפנינו : א. פסק דין שניתן כנגד המערערת בהליך אחר אינו מענייננו וראוי היה כי לא יובא כלל בפנינו. משכך - אין אנו מתייחסים כלל לקיומו ולתוכנו. ב. הוא הדין באשר לעובדות-נתונים שלא היו בפני כבוד הרשמת בעת מתן פסק הדין. כך לדוגמא, אין להתייחס, בכל הכבוד, לפרטים שצויינו בכתב הערעור בסעיף 26. ערכאת הערעור שמה עצמה אך במקום כבוד הרשמת כדי לבדוק אם ובמה טעתה. הליך הערעור אינו העיתוי הנכון להצגת ראיות שלא הובאו בפני ביה"ד בטרם נתן החלטתו, ודאי כשענין לנו בעובדות שהיו בידיעתו/בשליטתו של צד להליך. ג. כבוד הרשמת עיכבה הליכי הוצל"פ תוך התניית העיכוב בהפקדת סך של 6,000 ש"ח. בנסיבות אלה, שומה היה על המערערת להפקיד הסכום כמצווה ע"י כבוד הרשמת. הפקדת ערבות בנקאית יכול שתיעשה אך לאחר שיתיר ביה"ד, וכזו לא נטען בפנינו. לא לנו להיגרר לויכוח בדבר הסכמת ב"כ המשיב לעיכוב הליכים אם לאו - כך או כך, לא היה מקום לעיכוב הליכים אם לא בוצעה החלטת ההפקדה. ד. ב"כ המערערת, פרקליטה היא, ובהכרח חבה היא לביה"ד חובת נאמנות והגינות. נכון נהגה כשהביאה בפני ביה"ד את העובדה כי בתביעה כפי שנמסרה למערערת נמחקה העתירה לפיצויי הלנה. מעבר לכך - לא נהיר לנו לשם מה נדרשו הצדדים לענין זה, מה גם כי המערערת התייחסה לענין בבקשתה לביטול ובתצהירה וכבוד הרשמת התייחסה לכך בהחלטתה (סעיף 9). נזכיר למען הזהירות כי טענת המערערת בדבר קשיים כלכליים אין בה, עפ"י הפסיקה, כדי להוות הגנה לאי תשלום שכר עבודה במועד (דב"ע מח1-1/ טהה נ' אום אל פחם, פד"ע כ' 136). ה. בהחלטה לביטול פס"ד שניתן בהעדר הגנה שומה על ביה"ד לבחון מחד - סיבת אי הגשת הגנה, ומאידך - סיכויי ההגנה. משלא הוגש כתב הגנה על ביה"ד הדן בבקשת ביטול ללמוד מהתצהיר על ההגנה האפשרית וסיכוייה. ברי כי סיכויי ההגנה הינם השיקול המכריע והחשוב יותר. פסה"ד ניתן ביום 25.5.98 והדיון בבקשת הביטול נתקיים ביום 23.3.99, לאחר שנדחה לבקשת המערערת (ס' 3 להחלטה). יצויין כי המשיב עצמו בעדותו בטרם ניתן פסה"ד מציין כי קיבל 1,500 ש"ח ע"ח ינואר, צ'ק דחוי ל27.5.98- ע"ס 2,761 ש"ח וכן צ'ק ע"ס 1,791 ש"ח שזמ"פ 2.5.98, צ'ק שלא כובד. כל הסכומים האלה הופחתו מסכום פסה"ד עפ"י חישוב שערכה כבוד הרשמת. פסק הדין התייחס, איפוא, אך ליתרת השכר שלא שולמה עד למתן פסק הדין ולפיצויי הלנה בגין האיחור בתשלום שכר העבודה. ככל העולה מהתצהיר התומך בבקשת הביטול - אין המערערת מתכחשת לאי תשלום השכר במועדו. גם בדיון עצמו לא היתה המערערת מסוגלת ליתן פרטים טובים יותר!!! ואכן אין בתצהירה/עדותה - הגנה, ולו לכאורה. עוד ראוי להזכיר כי סכומים ששולמו לאחר מתן פסק הדין אין בהם כדי להצדיק ביטול פסק הדין, אף כי יכול שיהא בהם כדי הגנה בטענת "פרעתי" בהוצאה לפועל של פסק הדין. כאן גם המקום להעיר כי לא מצאנו כל פגם - אלא ההיפך - בפעולתה של כבוד הרשמת, עת איפשרה למצהיר מטעם המערערת להעיד, כשב"כ המבקשת העלתה בסיכומיה עובדות שלא היה להן כל ביסוס בחומר הראיות בבקשת הביטול. לטעמנו, פעלה כבוד הרשמת באופן ראוי לגיבוי והערכה עת איפשרה, מעבר לנדרש, לצד מיוצג לנסות ולהביא בפניה בטרם תכריע - הגנה לכאורה. ונזכיר כי כל טענה לגבי סכומים ששולמו לאחר מתן פסה"ד אין בהם עילה להגנה לכאורה, כזו שתצדיק ביטול פס"ד שניתן בהעדר! בהקשר זה אין צודקת המערערת בטרונייתה, שכן צעדה זה של כבוד הרשמת רק ביקש להיטיב עם המערערת, לנסות ליתן לה יומה, אלא שהמערערת, במחדלה להביא ראיות - לא "ניצלה" הזדמנות זו שניתנה לה, לפנים משורת הדין. מעניין לציין כי לא מצאנו בערעור כי המערערת ניצלה את ההזדמנות שביקשה, כדי להעביר מידע להוכחת טענותיה (עמ' 4 שורה 28 לפרוטוקול מ23.3.99-) ומכל מקום, אין בתיק ביה"ד אסמכתאות לנטען, ובמיוחד כשהחלטת כבוד הרשמת יצאה "תחת יד ביה"ד" רק ב28.3.99-. בנסיבות אלה - סבורים אנו כי נכון פעלה כבוד הרשמת בדחותה הבקשה לביטול פס"ד, משלא הובאה בפניה הגנה לכאורה מפני התביעה. ו. נהיר מקריאת ההחלטה, כי כבוד הרשמת התרשמה כי המערערת נוהגת שלא בתום לב ומתוך נסיון לעכב הליכי הוצל"פ או לעכב תשלום שכר. לא ראינו להתייחס לענין זה ולקבוע בו ורואים אנו להעיר כי הצדדים ליחסי העבודה, ודאי אלה הבאים בשערי ביה"ד, חייבים לנהוג בתום לב ובדרך הוגנת. קביעתה של כבוד הרשמת לא נתבססה על ענין זה, אלא אוזכר על ידה כהתרשמות ולא כמהות, וזאת לאחר שקבעה כי לא מצאה "בדל הגנה לכאורה". ז. כך אף באשר לענין הפשרה - עיון בהחלטה מעלה כי איזכור זה אינו נוגע במהות, אלא מדובר בהקשר שולי בנשוא ההכרעה. משכך, אין צורך כי נוסיף בנושא זה. נזכיר רק כי נכון נהגה כבוד הרשמת בנסותה להביא הצדדים לידי הסכמה בפשרה, שתמיד טובה וראויה היא כפתרון. ח. לאור כל האמור - משלא מצאנו טעות בהחלטת כבוד הרשמת, ומשסבורים אנו כי נכון פעלה והחליטה - נדחה הערעור. המערערת תשלם למשיב הוצאות ערעור זה בסך כולל של 1,000 ש"ח בתוך 30 יום מקבלת פסה"ד, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן היום ז' באדר ב' התש"ס, 14 במרץ 2000, בהעדר הצדדים. נ.צ. - מר ברפמן נ.צ. - גב' הלר ש. מאירי, שופטת - אב"דערעורביטול פסק דין