פסק דין 1. התובעת הגישה תביעה לפיצויי פיטורים בגין פיטוריה הנטענים מהנתבעת. 2. בכתב התביעה טענה התובעת כי עבדה בנתבעת 3 שנים, מ- 19.5.94 ועד 4/97. טענות תובעת: התובעת טענה כי מנהלת מחלקת הטלמרקטינג, הגב' ענת בייזר, שלחה אותה הביתה לאחר שהחליטה שהתובעת אינה מתאימה לביצוע פרוייקט שבוצע ע"י החברה. התובעת תבעה פיצויי פיטורים בסך 7,600 ש"ח. 3. טענות נתבעת: הנתבעת טענה כי התובעת זומנה בסביבות חודש מרץ 97' לשיחה אישית עם הגב' בייזר ושם נאמר לה בין היתר כי עליה לעשות מאמצים גדולים יותר ולהשתדל יותר על מנת להגדיל את היקף השיווק והמכירות המבוצעים על ידה. לאחר שיחה זו, אשר כמו קודמותיה, התנהלה ברוח טובה ועל פני מנוחות עזבה התובעת את החדר ולמעשה לא שבה עוד לעבודתה אצל הנתבעת. הואיל, והתובעת לא השאירה אצל הנתבעת מספר טלפון אשר באמצעותו ניתן יהיה ליצור עימה קשר, המתינה הנתבעת בסבלנות עד אשר התובעת תיצור קשר עם הנתבעת ותסביר לה מדוע אינה שבה לעבודה. לאחר מספר ימים בהם נעדרה התובעת מעבודתה כאמור לעיל התקשר לגב' בייזר, אדם אשר הציג עצמו כבעלה של התובעת והודיע בשמה כי היא אינה רוצה עוד לעבוד אצל הנתבעת והיא דורשת את פיצויי הפיטורים המגיעים לה. התובעת היא זו אשר התפטרה מעבודתה בנסיבות אשר אינן מזכות אותה בפיצויי פיטורים על פי דין. כמו כן טענה הנתבעת כי במהלך תקופת עבודתה של התובעת אצלה נהגה היא בה בסלחנות ובאדיבות למרות שפעמים רבות לא הופיעה התובעת לעבודה ללא כל הודעה מוקדמת ואף למעלה מכך, מעלה באמון אשר נתנו בה מעבידיה. הנתבעת הכחישה את הסכום שנתבע כפיצויי פיטורים אך לא הציגה גירסה מטעמה לגבי הסכום המגיע, לטענתה, לתובעת. 4. בדיון שהתקיים בפנינו העידו התובעת ועדות ההגנה שרה סעדיה וענת בייזר. 5. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 6. התמונה העובדתית העולה מחומר הראיות הינה כדלהלן: א. התובעת עבדה בנתבעת 3 שנים ונחשבה לעובדת טובה. ב. סמוך לסיום עבודתה של התובעת בנתבעת החלה הגב' ענת בייזר לשמש כמנהלת מחלקת הטלמרקטינג וכאחראית על התובעת. ג. בשלב מסוים חשה הגב' בייזר שאין היא מרוצה מאופן תיפקודה של התובעת, וזימנה אותה לשיחה. ד. לגבי נסיבותיה של אותה שיחה קיימות שתי גירסאות: התובעת טוענת כי הגב' בייזר אמרה לה ללכת הביתה למספר ימים עד שתהיה עבודה אחרת שתתאים לה. לטענת התובעת לא שמעה יותר מגב' בייזר ונסיונותיה ליצור קשר עמה או עם מנכ"ל החברה - עלו בתוהו. הנתבעת טוענת כי באמצע השיחה בין התובעת לגב' בייזר לקחה את התובעת את ארנקה, יצאה מן החדר ולא שבה עוד לעבודתה. לטענת הנתבעת התקשר בעלה של התובעת כעבור מספר ימים, טען שהנתבעת פיטרה את התובעת ודרש פיצויי פיטורים. ה. אנו מעדיפים את גירסת התובעת על פני גירסת הנתבעת: (1). הגב' בייזר טענה בחקירתה הנגדית כי אמרה לתובעת שתוכל לקחת מספר ימי חופשה אם תרצה בכך. דברים אלה לא נזכרו כלל בעדותה בחקירה הראשית, והם תומכים בטענת התובעת כי נשלחה הביתה ע"י הגב' בייזר. (2). הנתבעת טענה כי לא ידעה את מספר הטלפון של התובעת ולכן לא התקשרה אליה. אין זה סביר כי בידי המעביד לא יהיה מספר הטלפון של עובדת המועסקת מזה 3 שנים. ו. אנו סבורים כי הגב' בייזר אמרה לתובעת ללכת הביתה, וכי תקרא לה כאשר תהיה עבודה מתאימה עבורה. הגב' בייזר לא יצרה קשר עם התובעת והתחמקה מנסיונותיה של התובעת ליצור עמה קשר. ז. התנהגותה זו של הנתבעת מגיעה כדי פיטורים, שכן היא זו שגרמה לניתוק הקשר בינה לבין התובעת. 7. מכל הטעמים שפירטנו לעיל אנו קובעים כי הנתבעת פיטרה את התובעת ולפיכך זכאית התובעת לפיצויי פיטורים. 8. עפ"י עדותה ועפ"י תלושי השכר שצורפו השתכרה התובעת, עובר לסיום יחסי עובד-מעביד, משכורת חדשית בסך 2,180 ש"ח, ולפיכך היא זכאית לפיצויי פיטורים בסך 6,540 ש"ח. 9. אשר לפיצויי הלנה: מצאנו לנכון להפחית את פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שכן התרשמנו שהגב' בייזר לא דיווחה לנתבעת על השתלשלות העניינים כפי שהיתה, שכן לא היתה בידיה סמכות לפטר את התובעת ולנהוג כפי שנהגה, ובהתנהגותה כלפי התובעת חרגה ממסגרת הסמכות שניתנה לה. לפיכך אנו מעמידים את פיצויי ההלנה על שיעור הריבית וההצמדה המגיעים בגין התקופה הרלבנטית. 10. אשר על כן הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 6,540 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה כדין החל מיום 30.4.97 ועד לפרעון. כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח (בנוסף על הסכום ששולם) צמודים כדין החל מהיום. 11. ניתן לבקש רשות ערעור משופט של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק דין זה. ניתן היום ז' ב אדר ב תש"ס, 14 במרץ 2000 בהעדר הצדדים. נ.צ. - מר יצחקוב נ.צ. - מר אביתר עמיר ח. שגיא, שופטת - אב"ד פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים