בקשה להורות להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות - אם תדחה תביעה

החלטה 1. בפני בקשה להורות למשיב להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקש, אם תדחה תביעתו. 2. המשיב (התובע), הגיש תביעה לבית דין זה (תיק דמ 361681/99), כנגד המבקש (הנתבע), לתשלום שכר, דמי הבראה, דמי חופשה, סך הכל סכום התביעה - 6,764 ש"ח. 3. בהתאם לטענתו בכתב התביעה, התובע הינו פועל זר מרומניה שעבד אצל הנתבע כפועל בנין מ- 16.3.98 ועד 31.3.99. בגין חודש מרץ 99' לא קיבל את שכרו בסך 3,485 ש"ח, לא יצא לחופשה שנתית וזכאי לפדיון של 14 ימי חופשה בסך 1904 ש"ח, כמו כן זכאי לפדיון דמי הבראה בסך 1,375 ש"ח. 4. הנתבע, בכתב הגנתו, מכחיש את כל האמור בכתב התביעה וטוען כי מעולם לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין התובע, וכל העסקתו של התובע אצלו, היתה באמצעות חב' כח אדם: ט.צ. חברה לבנין ובטוח בע"מ, היא זו שהעסיקה את התובע. אי לכך, ביקש לדחות את התובענה נגדו ולחייב התובע בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד. 5. ביום 2.2.00 הגיש המבקש (הנתבע), בקשה לחייב המשיב (התובע), להפקיד בקופת בית הדין סכום כסף לפי שיקול דעתו של בית הדין להבטחת הוצאות המבקש (הנתבע), אם תדחה התביעה ולהתנות את המשך הדיון בהקפדה האמורה וזאת מהסיבות הבאות: א. המשיב (התובע), הינו אזרח ותושב רומניה, שעזב את הארץ ונמצא כעת ברומניה ולא יהיה נוכח בעת הדיונים המשפטיים בעניינו. ב. בנסיבות אלו, לא תהיה אפשרות לגבות את ההוצאות שתפסקנה, אם תביעתו תדחה ויוטלו עליו הוצאות משפט. ג. אין בסיס משפטי לתביעה הואיל והמעביד הנכון של המשיב (התובע), הוא לא המבקש (הנתבע). 6. הבקשה הנ"ל נתמכה בתצהיר מיום 23.2.00, שהגיש המבקש (הנתבע), אריק חדד. 7. המשיב (התובע), התבקש להגיב בכתב על הבקשה וטען כדלקמן: א. אין מקום לחייבו במתן ערובה כנדרש לאור תקנות לבצוע אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית), התשי"ד - 1954, ותקנות לבצוע אמנת האג 1954, (סדרי הדין האזרחי), התשכ"ט - 1968, שהותקנו לבצוע האמנות. ב. בעקבות הצטרפותה של מדינת ישראל אל האמנות הנ"ל, פטורים אזרחי המדינות שהצטרפו לאמנות ומתגוררים באחת מהמדינות שהצטרפו לאמנה, ממתן ערובה להוצאות. ג. למען הזהירות הוסיף המשיב (התובע), כי הוא הועסק ברציפות מיום 16.3.98 ועד 31.3.99 אצל המבקש (הנתבע), כפועל בנין. ד. הוא לא הועסק על ידי מעסיק אחר מלבד המבקש (הנתבע). ה. חזר על האמור בכתב התביעה. 8. עד כאן טענות הצדדים. 9. כבר נפסק, כי בית הדין רשאי לחייב תובע במתן ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע: "ראה דיון נה3-281/ עלי איוב אל הדריה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט' בעמ' 361. בית המשפט חייב תובע במתן ערובה, בין היתר, כאשר: "התובע מתגורר בחו"ל, מחוץ לתחום השיפוט, והנתבע, אם יזכה בהוצאות יתקשה משום כך לגבות את המגיע לו ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ שמהם יוכל הנתבע להפרע". (דר' י. זוסמן, סדר הדין האזרחי מהדורה שביעית 1995 בעמ' 900). 10. תקנה 29 לתקנות לבצוע אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית), קובעת כדלקמן: "תובע או מתערב שהוא אזרח אחת המדינות בעלות האמנה ושמקום מושבו באחת מהן, לא יצווה עליו בית המשפט, שופט או רשם, מחמת היותו זר או מחמת שאין לו בישראל מקום מושב או מגורים, ליתן בטחון או ערבון לפרעון הוצאות המשפט, שהנתבע עלול להוציאם ושהתובע או המתערב עלולים להתחייב בהם כלפיו במשפט". 11. ידיעה שיפוטית היא, כי רומניה נכללת באותן מדינות בעלות אמנה זו. 12. אשר על כן, מקובלת עלי עמדתו של ב"כ המשיב (התובע), כי בנסיבותיו המיוחדות של תובע זה, הוא פטור מלהפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקש (הנתבע). 13. אי לכך, הבקשה נדחית. 14. אין צו להוצאות. ניתן היום ל' ב אדר א תש"ס, (7.3.00), בהעדר הצדדים. ח. אורגיל, רשם ערובה להבטחת הוצאותערובה