אחת הדרכים המומלצות להבין דיני ביטוח היא לעיין בפסקי דין - להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת איריס סורוקר בבית משפט השלום בראשון לציון העוסק בנושא ביטוח מקיף לרכב - שימוש חלפים משומשים/חלקים משומשים - ירידת ערך: העובדות הרלבנטיות וטענות הצדדים: רכב התובע (מ.ר. 88-232-35) נפגע בתאונה שהתרחשה ביום 16.1.2004. הרכב בוטח אצל הנתבעת בביטוח מקיף וצד ג', לתקופה שבין 1.1.2004 ועד 31.12.2004 (הרשימה והפוליסה צורפו כנספח א' לתצהיר התובע). לאחר התאונה נבדק הרכב על ידי השמאי עמי וקסלר ותוקן במוסך (ר' חקירת השמאי, פרוטוקול ע' 11 ש' 16-32). השמאי אמד את עלויות התיקון בסך 38,578.79 ₪ (חוות דעתו מיום 26.2.2004 צורפה לכתב ההגנה). הנתבעת שילמה לתובע תגמולי ביטוח בסך 41,138 ₪ (כתב "קבלה ויתור ושחרור" נספח ד' לתצהיר התובע; ס' 8 לתצהיר התובע וס' 6 לסיכומיו; ס' 16 לתצהירה של גב' פרץ מטעם הנתבעת). במועד דיון ההוכחות הגישה הנתבעת תוספת לחוות דעתו של השמאי וקסלר, בה נאמדה ירידת ערך לרכב בשיעור 3.5% - ר' "חוות דעת - לירידת ערך" מיום 23.10.2006, בתיק המוצגים התובע חלק על חוות דעתו של שמאי המבטחת. התובע טען כי בעקבות התאונה נכשל נסיונו למכור את הרכב (ס' 9-14 לתצהירו; פרוטוקול ע' 20 ש' 3-4). התובע מסר את הרכב לבדיקה במכון "קומפיוטסט", ולפי דו"ח הבדיקה סבל הרכב מ"ליקויים חמורים" (נספח ז' לתצהיר התובע). שמאי מטעם התובע, מר ויקטור עידן, העריך את עלויות התיקון בסך של 51,656 ₪, ובנוסף ירידת ערך בשיעור 36%, ובסה"כ נזק בסך - 90,018 ש"ח (חוות דעת מיום 2.6.2004). התובע תבע לחייב את חברת הביטוח לשלם לו את ההפרש בין הסכום שקיבל מן הנתבעת לבין הערכת שמאי התובע. בנוסף תבע הוצאות (שכ"ט שמאי, בדיקה במכון, פרסום מודעה בעתון), עוגמת נפש והפסדי שכר וכן ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 השאלה המרכזית העומדת על הפרק נסבה על מחלוקת השמאים. השמאים חלקו ביניהם בנקודות שונות: השימוש בחלפים משומשים חלף חלפים חדשים; היקף החלקים שנפגעו בתאונה; ושיעור ירידת הערך. להלן אדון בראשי המחלוקת לפי סדרם שימוש בחלפים משומשים: השמאי וקסלר אישר שימוש בחלקי חילוף משומשים, חלף החלקים שנפגעו בתאונה. בחקירתו הסביר: "התקנה של משרד התחבורה קובעת שרכב עד שנתיים יורכבו חלקים חדשים, מעל שנתיים ניתן להרכיב חלקים משומשים. בוודאי שזו לא חובה. נכון שהרכב הזה עבר בסה"כ 4 חדשים מעל שנתיים, צריך לסנן, אחרת אין לזה סוף" (פרוטוקול ע' 13 ש' 5-8). מר וקסלר הוסיף כי אינו יכול להבטיח שהחלקים המשומשים הם תקינים מבחינה בטיחותית (שם, ש' 15-16). שמאי התובע הציע לפצות את התובע על פי עלות רכישה של חלקים חדשים, והסביר עמדתו (פרוטוקול ע' 4 ש' 19 עד ע' 5 ש' 8): "רכב שגילו כזה, צריך לכבד את גילו הצעיר של הרכב. בחוברת וועדת ששון אין הנחייה בסוגית חלקים משומשים. בחוזר 20 של משרד התחבורה, עד גיל שנתיים מאשרים חלקים חדשים, מדובר בהנחיה לשמאים שרכב שגילו עד שנתיים יש לאשר חלקים חדשים. מעל גיל שנתיים זה פתוח משומש או חליפי כלומר חדש. אני מתעמת בחודשים האחרונים עם משרד התחבורה... החלפים החלופיים רחוקים מהמקוריים. במקרה של חדש לעומת משומש, אם אני כשמאי רוצה להחזיר את מצב הרכב לפני קרות התאונה, החלקים שהיו במכונית שלו, הם חדשים שבאו מהיצרן. אני בא למוסך ואומר לו חפש חלק כזה שאני לא יכול לדעת את עברו ואת גילו, יש סכנה שבעלי המגרשים אומרים לפרק את המכוניות לחלקים ולעשות ערמה. לא ניתן לדעת את הגיל של החלק. עד גיל 3-4 זה סביר ביותר לדרוש חלקים חדשים ולא משומשים. בדבר כפיפות לחוזר 20 - אני כשמאי מחויב לא לקפח את המבוטח. קיבלתי תשובה שאומרת שמחובתי לעשות הכל להחזיר את הרכב המבוטח בטרם מצבו לקרות התאונה. חוזר 20 הוא המלצה בלבד אני סבורה כי ראוי להבחין בין חלקים הנוגעים במישרין לתחום הבטיחות לבין חלקים אחרים. בכל הקשור לחלקים על דרך הסתם, מקובלת עלי גישתו של השמאי וקסלר אשר לפיה "צריך לסנן, אחרת אין לזה סוף". גיל השנתיים אומץ על ידי הרשות כקו גבול מומלץ, המסמן את תחום הזכאות של המבוטח לחלק חדש. אף אם קיימת מידה מסוימת של שרירות בתחימת קו גבול, הרי שהוא גם נהנה ממידה רבה של סבירות והגיון. בהעדר טענה ספציפית בענין חלק מסוים, איני רואה סיבה לסטות מן ההמלצה הכללית, המתיישבת עם חובת המבטחת להשיב את מצב הרכב לקדמותו שונה הדין בענין חלקי בטיחות. בקשר לכך הודה שמאי חברת הביטוח, כי אין הוא יכול להבטיח שהחלפים המשומשים שהותקנו ברכב, בתחום הבטיחות, היו תקינים (פרוטוקול ע' 13 ש' 15-16). בענין זה יש לזכור, כי חברת הביטוח נטלה על עצמה התחייבות חוזית מוחלטת כלפי המבוטח להשיב את מצב הרכב לקדמותו. עליה להקפיד כי מצבו הבטיחותי של הרכב יושב למצבו ערב התאונה, ולא יורע בעקבות שימוש בחלק משומש. דומה כי אין צורך להרבות מילים בדבר החשיבות של בטיחות הרכב לחיי אדם, וההשפעה המכרעת שיש לבטיחות הרכב על ערכו. במקרה דנא מדובר ברכב בין שנתיים ו- 4 חדשים בלבד, ובגיל צעיר זה קיים סיכוי ריאלי שגיל החלק המשומש יעלה על גיל הרכב. שמאי התובע פירט את החלקים הבטיחותיים בסעיף 5 לחוות דעתו, ואמד את עלויות חלקי החילוף החדשים בס' 3 (אך לא רשם עלויות למתלה קדמי ימני ובולם קדמי שמאל). סך העלות לחלקי הבטיחות החדשים (שעלויותיהם פורטו) היא 11,495 ₪. אני מטילה על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 11,495 ₪ בגין חלקי חילוף בטיחותיים חדשים, בתוספת הצמדה מיום 2.6.2004 ועד לתשלום בפועל ובתוספת מע"מ כחוק חלקים נוספים שניזוקו: שמאי התובע פרט חלקים שאובחנו על ידו "עם נזק ולא נכללו בדו"ח השמאי וקסלר": גשר ראש אחורי, פחית מגן חום לדוד פליטה אחורי, פחית מגן חום לצינור פליטה אחורי, פלסטיק מגן מתחת למיכל דלק. העלות לרכישתם הערכה על ידו ב- 6,352 ₪ (לפני מע"מ; ס' 6 לחוות הדעת). מר עידן הסביר, כי מדובר "באזור של קרות התאונה" וכי לא התרשם שמדובר בנזק טרי שארע לאחריה (פרוטוקול ע' 2 ש' 23 עד ע' 3 ש' 4, וכן ע' 3 ש' 29-32). השמאי וקסלר בדק את הרכב במועד התאונה, ואילו השמאי עידן בדק את הרכב רק ביום 1.4.2004, חדשיים וחצי לאחר התאונה. ברגיל קיימת עדיפות לחוות דעתו של השמאי שבדק את הרכב בסמוך לאחר התאונה. יחד עם זאת, התובע הרים את הנטל להוכיח כי בתאונה ניזוקו חלקים נוספים, כמפורט בחוות דעתו של השמאי עידן ראשית, התובע הצהיר, כי מעת התאונה נשוא הליך זה לא ארעו כל תאונות או פגיעות נוספות (פרוטוקול ע' 19 ש' 13-14). עדות נתמכת בחוות דעת השמאי עידן, שהעיד כי אין מדובר בנזק טרי (פרוטוקול ע' 3 ש' 3-30). אני ערה לכך שבטופס שמילא התובע אצל מר עידן לא מופיעה שאלה מפורשת בענין זה - ויש להצטער על כך (ר' ת/1). למרות זאת, הטענה לפיה הרכב עבר כביכול תאונה נוספת אינה אלא השערה בעלמא, שלא הוכחה שנית, וחשוב יותר - במסגרת הליך זה ניתנה לנתבעת ההזדמנות לבחון את חוות דעתו של שמאי התובע ולבדוק את רכבו של התובע מחדש (ר' החלטה מיום 28.9.2005). הנתבעת בחרה שלא לנצל הזדמנות זו. שמאי חברת הביטוח כלל לא התבקש על ידה לעיין מחדש בחוות דעתו, על רקע טענות השמאי מטעם התובע (ר' עדותו של מר וקסלר, פרוטוקול ע' 15 ש' 18-27). במסמכים פנימיים של הנתבעת נרשם כי השמאי הראשי של חברת הביטוח עומד מאחורי חוות דעתו של מר וקסלר, כי "אין מה להציע כפשרה", וכי "עפ"י הנחית המפקח על הביטוח על המבוטח לפנות לשמאי מכריע" (ר' ת/4א, ת/4ב). המנעות הנתבעת מלבחון את טענת הנזק נזקפת כנגדה ושקולה כאי הצגת ראיה רלבנטית נתתי דעתי לכך שבדו"ח בדיקת המכון לא מופיע "נזק לגשר ראשי אחורי" (נספח ז' לתצהיר התובע; ר' גם עדותו של מר עידן, פרוטוקול ע' 3 ש' 20-32). ואולם, אף כי דו"ח הבדיקה מהווה ראיה אינדיקטיבית, הרי שמשקלו הראיתי נמוך. הדו"ח הוכן לצרכים חיצוניים למשפט, ועורכו לא הוזמן להעיד. השמאי עידן ציין, כי אין זה בלתי אפשרי שממצא זה נעלם מעיני הבוחן, ויתכן כי ב"סימני מתיחות בתחתית", המופיעים בס' 8 לדו"ח, הכוונה היא לחלק האחורי (פרוטוקול ע' 3 ש' 23-32). השמאי עידן עמד על טענתו בענין הימצאות נזק ברכיב זה, בציינו כי מדובר באזור התאונה (פרוטוקול ע' 3 ש' 3-4; ש' 29-30). כאמור, היה בידי הנתבעת לבחון טענה זו לגופה, ואף לערוך בדיקה חוזרת של הרכב, לו חפצה בכך. הנתבעת לא עשתה כן, ועל כן לא הביאה ראיות פוזיטיביות לסתור סיכומה של נקודה זו: יש לקבל את תביעת התובע בראש זה ולחייב את הנתבעת לפצותו בעלויות לחלקים נוספים שניזוקו, בסך 6,352 ₪, בתוספת הצמדה מיום 2.6.2004 ובתוספת מע"מ כחוק עלויות עבודה: שמאי התובע לא אמד בנפרד את עלות העבודה להחלפת החלקים הבטיחותיים והחלקים הנוספים שניזוקו, אלא הפנה לעלויות שפורטו בחוות דעתו של השמאי וקסלר (ר' ס' 14 לחוות דעתו). מר וקסלר תיאר את עלויות העבודה לאחר התאונה, והן רחבות מן העלויות להשלמת העבודה, נשוא פסק דין זה. על דרך של הערכה, תועמד עלות העבודה על 5,000 ₪+מע"מ כחוק ירידת ערך: לענין ערך הרכב במועד התאונה (ינואר 2004), יש לקבל את עמדת התובע כי מחירו היה 106,560 ₪. שמאי הנתבעת הודה, כי לא נתן דעתו ל"חבילת הג'נרשיין" שהיתה קיימת ברכב ואשר לפי "מחירון יצחק לוי" מעלה את מחיר הרכב (ר' אזכור מפורש ל"חבילת ג'נרשיין" ברשימת הפוליסה, נספח א' לתצהיר התובע; ר' חקירתו של שמאי הנתבעת, פרוטוקול ע' 10 ש' 9-25; ע' 12 ש' 21-24). שמאי התובע העריך כי בעקבות התאונה נגרמה לרכב ירידת ערך בשיעור 36%. שמאי הנתבעת סבר כי אחוז ירידת הערך הוא 3.5% בלבד. המחלוקת המרכזית נסבה על השאלה, אם יש להתחשב בעבודת המוסך שתיקן את הרכב לצורך אמדן ירידת הערך שמאי התובע התיחס לעבודת המוסך בחוות דעתו, וציין כי היא היתה "לקויה". הוא העריך כי בגין "עבודת פחחות וצבע באיכות לקויה" ירד ערך הרכב בשיעור 20% (ס' 12 לחוות דעתו). בחקירתו ציין: "מה שנעשה כאן זו רשלנות של מוסך" (פרוטוקול ע' 4 ש' 6-7). מר עידן הסביר מדוע התיחס לטיב העבודה במוסך לצורך אומדן ירידת הערך: "מפני שאיכות העבודה משפיעה על ירידת הערך של הרכב... חישוב ירידת ערך לרכב מבוססת על ההנחה כי תיקון הרכב בוצע במלואו בכפוף לדו"ח השמאי ורמה מקצועית נאותה ומקובלת. לכן המסקנה מכך שעבודה משפיעה על ירידת ערך" (פרוטוקול ע' 1 ש' 18-21). כן ר' פרוטוקול ע' 4 ש' 12: "איכות התיקון משפיעה על ירידת הערך"; ובע' 8 ש' 9: "מה שמענין זה מצב הרכב לאחר התאונה והתיקון". מר עידן הוסיף, כי לו תוקן הרכב כהלכה במוסך, היתה נגרמת ירידת ערך הנובעת מעצם התאונה ומהותרת צלקות וסימנים; ואולם במקרה כזה שיעור ירידת הערך היה עומד על 10% בלבד, ולא על 20% כפי שצוין בפרוטוקול שמאי הנתבעת לא התיחס כלל לאיכות העבודה במוסך לצורך אמדן ירידת הערך. אחוז ירידת הערך שקבע מבוסס על הרכיבים הבאים: "תיקון רצפה 1.5%, תיקון מגנים 1% תיקוני סף 1%" (ר' תוספת לחוות דעתו). בחקירתו הסביר, כי ירידת ערך ניתנת על תיקוני מרכב, להבדיל מתיקון חלקים מתפרקים (פרוטוקול ע' 13 ש' 32 עד ע' 14 ש' 13; ע' 16 ש' 18-23). אשר לעבודת המוסך הודה, כי לא בדק את הרכב לאחר שתוקן במוסך, וממילא לא בחן את איכות התיקון (פרוטוקול ע' 11 ש' 30-33). לשיטתו: "ירידת ערך אינה פונקציה של טיב התיקון, אלא מהותו. אם נתתי להחליף חלק שצריך לחתוך, גם אם תוקן בצורה הכי טובה, מגיעה ירידת ערך... ירידת ערך שנגרמה היא לא פונקציה של טיב התיקון אלא מה בוצע ברכב" (פרוטוקול ע' 14 ש' 29-32). מר וקסלר טען, כי "אסור לו לפי החוק" להגיד למוסך "איך לתקן, איפה לחתוך את הכנף" (פרוטוקול ע' 15 ש' 1-3; ע' 16 ש' 31-32). יחד עם זאת, מר וקסלר הסכים כי לאיכות התיקון במוסך יש השפעה על ערך הרכב לאחר צאתו מן התיקון, שכן "ערך הרכב יפחת אם העבודה לקויה" (פרוטוקול ע' 15 ש' 6). שמאי הנתבעת לא בדק את הרכב לאחר התיקון, שכן "בעל הרכב לא התלונן" (פרוטוקול ע' 15 ש' 7-8). השמאי וקסלר סבר כי "לא תפקידי לבדוק את טיב התיקון. [המבוטח] בחר מוסך מורשה ולא פחח... אם הוא היה פונה על טיב תיקון שלא נראה לו, הייתי בודק זאת גם אם זה לא תפקידי" (פרוטוקול ע' 15 ש' 10-17). חוות דעתו של שמאי הנתבעת מבוססת על הנחה, כי התיקון במוסך יעשה "בצורה סבירה" (ר' הודאתו של מר וקסלר, פרוטוקול ע' 16 ש' 24-25). מר וקסלר לא בדק את הרכב לאחר התיקון. ממילא לא היו בידו להציג כל עמדה בשאלה של ירידת ערך הרכב לאחר שתוקן. מר וקסלר הסתפק בהערכת ירידת הערך הצפויה להוותר מן התאונה לאחר שהרכב יתוקן במוסך, וזאת ללא תלות במצבו של הרכב בפועל לאחר התיקון במחלוקת זו, יש להעדיף את עמדתו של שמאי התובע. התעלמות חברת הביטוח מאיכות התיקון במוסך חוטאת לחובתה לפצות את המבוטח בגין ירידת הערך הריאלית שנבעה מן התאונה. ההנחה לפיה "התיקון במוסך בוצע בצורה סבירה" היא הנחה עובדתית הטעונה בדיקה. אמנם, יש לקוות כי תיקון הרכב ייעשה ברמה נאותה. ואולם, אין לשלול מראש את האפשרות כי התיקון ייעשה שלא כהלכה. במקרה כזה, מצב הרכב, בעקבות התיקון, לא הושב לקדמותו ערב התאונה. תיקון לקוי של הרכב יותיר ירידת ערך בשיעור גבוה יותר בהשוואה לשיעור ירידת הערך לו הרכב תוקן כהלכה המבטחת נטלה על עצמה לשפות את המבוטח בגין נזק שנגרם לרכב כתוצאה מקרות "מקרה הביטוח" (ס' 1 בפרק ב' לפוליסה). לפי סעיף 5 בפרק ב' לפוליסה, הפיצוי מחושב "לפי שווי האובדן או הנזק לרכב ביום קרות מקרה הביטוח". מטרת תגמולי הביטוח היא להשיב את המבוטח למצבו עובר לתאונה. מטרה זו נגזרת מעקרון השיפוי, שנועד "להביא את המבוטח... ככל האפשר למצב, שהיה נמצא בו אילולא קרה מקרה הביטוח" (ד' ששון, דיני ביטוח (תשמ"ט) ע' 143). בתוך כך, על המבטחת לשפות את המבוטח בגין ירידת ערך הרכב שנגרמה בגין התאונה ההלכה: הלכה פסוקה היא, כי "ירידת ערך אוביקטיבית מהווה אובדן או נזק המזכה בתגמולי ביטוח אם היא נגרמה בשל מימוש של סיכון מבוטח" (כב' הש' שמגר, רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 70, 80). במקרה הנדון, הפוליסה לביטוח מקיף לרכב כוללת "אובדן או נזק" שנגרם מ"תאונה". ירידת הערך נולדה בעקבות התאונה ונופלת לגדרי הסיכון המבוטח סעיף 4 בפרק ב' לפוליסה מזכה את חברת הביטוח באפשרות לבחור בין דרכי השיפוי: "המבטח יוכל, על פי שיקול דעתו, לבחור בין דרכי הפיצוי הבאות: תשלום ערך הנזק או האבדן במזומן, תיקון הרכב, החלפתו ברכב מסוג ואיכות דומים או החלפת חלק ממנו". במקרה הנדון סבר שמאי המבטחת, כי הרכב הוא בר תיקון (פרוטוקול ע' 12 ש' 9). על כן, הרכב תוקן במוסך, וחברת הביטוח שילמה למבוטח את הוצאות התיקון - כפי שקבע השמאי מטעמה (ס' 15-16 לתצהירה של גב' פרץ מטעם הנתבעת). לעיתים אמנם די בתיקון כדי להשיב את מצב הרכב לקדמותו. ואולם, יש והתיקון לא יספק דרישה זו, וערך הרכב ירד, חרף התיקון. במקרים כאלה, "אם התיקון הפיסי של הנכס במוסך אינו מקיים את דרישת השיפוי - על המבטח לשלם למבוטח טבין ותקילין אשר ישיבוהו למצבו עובר לתאונה" (פרשת מוריאנו, בע' 82). כב' הנשיא שמגר (כתוארו דאז), עמד על חבות המבטחת, שאינה משתמעת לשתי פנים (בפיסקה 11 לפסק הדין):"...פשוט וברור הוא כי החזרת המצב לקדמותו משמעותה כי הרכב יושב למצבו ערב התאונה; בעת ההיא לא פחת ערכו בשל תאונה שעבר וכך הוערך. החזרת המצב לקדמותו פירושה אפוא, כי המבוטח ישופה באופן שיסלק כל פגיעה ונזק שנבעו מן התאונה; משמע, השיפוי גם חובק סילוק תוצאותיה של התאונה הנובעות מן הירידה בערך, בהשוואה בין ערב התאונה לאחרי התאונה מן הכלל אל הפרט: במקרה דנא, המבטחת לא השלימה את מלאכתה, שכן נמנעה מלברר את מצב הרכב בעקבות התיקון במוסך. התיקון במוסך עשוי לשקם את הרכב, אך השיקום עלול להמצא חלקי ובלתי מספק. במקרה כזה, ירידת הערך שסבל הרכב בעקבות התאונה שוקמה אך בחלקה, או לא שוקמה כלל. חובת המבטחת היא לשפות בגין ירידת הערך הריאלית, המתחשבת באיכות התיקון שבוצע בפועל. חברת הביטוח אינה רשאית להתיחס לירידת ערך תיאורטית, מתוך תקווה שהתיקון יבוצע כהלכה. עליה להתיחס לאיכות התיקון הלכה למעשה אין לקבל, כי חברת הביטוח תבדוק את הרכב לאחר תיקונו במוסך רק במקרה של תלונה או דרישה מפורשת מצד המבוטח (עדותו של השמאי וקסלר, ע' 15 ש' 13-14). בדיקת הרכב לאחר התיקון צריכה להתקיים כשגרה, שכן היא נגזרת מעצם החבות לפי הפוליסה. זאת ועוד: המבוטח הוא בדרך כלל הדיוט, אשר אינו מסוגל להעריך את עבודת המוסך. לעומת זאת, שמאי חברת הביטוח הוא איש מקצוע, המסוגל לבחון את טיב התיקון, ולהעריך את ירידת הערך שנותרה בעקבותיו. בהשוואה יחסית בין הצדדים, מצויה חברת הביטוח בעמדה טובה יותר לעמוד על טיב התיקון יש להוסיף ולדחות את טענת הנתבעת, לפיה כתובתו של המבוטח היא המוסך, אם הוא סבור כי התיקון נעשה באופן רשלני (ר', למשל, עמדתו של שמאי חברת הביטוח, פרוטוקול ע' 15 ש' 1-3; ס' 24 לסיכומיה). מדיניות כזו חוטאת לחובה של חברת הביטוח לשפות את המבוטח בגין התממשות הסיכון המבוטח. התיקון במוסך לא נועד לפטור את חברת הביטוח מחבותה לפי הפוליסה. התיקון במוסך הוא אך אמצעי לשקם את הרכב. ואולם, אם התיקון במוסך לא סייע להחזיר את מצב הרכב לקדמותו, על המבטחת לשלם למבוטח את ירידת הערך, כפי שנותרה שמאי הנתבעת לא בדק את הרכב לאחר תיקונו במוסך, אלא הניח מראש כי התיקון יהיה תקין. ממילא אין בידי שמאי זה נתונים כלשהם מהם ניתן לגזור את ערך הרכב בעקבות התיקון. הנתבעת טענה כי שמאי התובע הפריז בירידת הערך (ס' 49 לסיכומיה), ואולם הטענה נטענה על דרך הסתם, ללא ביסוס ראייתי. שוב יוזכר כי לנתבעת ניתנה ההזדמנות החוזרת לבדוק את הרכב במסגרת הליך זה, ולעיין בחוות דעתו של מר עידן לגופה, אך היא התעלמה מכך כליל. אוסיף עוד כי לא נסתרה עדות התובע, לפיה ניסה ללא הצלחה למכור את הרכב (עדותו בפרוטוקול, ע' 20 ש' 3-4). הקושי למכור אינו אלא הפן המסחרי של ירידת הערך, והוא מחזק את חוות הדעת של השמאי עידן בענין שיעור ירידת הערך סיכומה של נקודה זו: ברכיב ירידת הערך אני מאמצת את חוות דעתו של שמאי התובע, לפיה שיעור ירידת הערך הוא 36%. על כן, הסכום לפיצוי הוא 38,362 ₪ (למועד התאונה). הנתבעת תשלם לתובע סכום זה כאשר הוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.1.2004 ועד לתשלום בפועל הפרש בין עלות התיקון לבין חוו"ד וקסלר: בגין התיקון שילם התובע למוסך סך של 38,802.40 ₪ (ר' חשבונית התיקון במוסך מיום 9.2.2004 בתיק מוצגי התובע). הנתבעת פיצתה את המבוטח לפי חוות הדעת השמאית (38,578.79 ₪). בענין זה קיים פער קטן ובלתי מוסבר של 223.61 ₪. בשים לב לכך שהשמאי וקסלר אישר למוסך לבצע את כל דרישות התיקון (פרוטוקול ע' 11 ש' 32), הרי שעל הנתבעת לשלם לנתבעת הפרש זה, בתוספת הפרשי וריבית כחוק מיום 9.2.2004 ועד לתשלום בפועל הוצאות: הנתבעת תשלם לתובע הוצאותיו בגין שכ"ט השמאי: 2597 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 4.6.2004 (מועד הקבלה) ועד לתשלום בפועל. אשר להוצאות הבדיקה ב"קומפיוטסט" ופרסום מודעה בעתון - אף כי מדובר במהלך שגרתי למכירת רכב, הרי שבמקרה דנא המהלך נכשל מחמת מצבו הפיסי של הרכב. אם חברת הביטוח היתה בודקת את הרכב לאחר התיקון במוסך, לצורך אמדן ירידת ערכו, היה מצבו של הרכב מתברר למבוטח מבעוד מועד. המבוטח פעל למכירת הרכב מתוך הנחה שגויה כי הרכב שוקם. בנסיבות אלה, יש לחייב את הנתבעת בהוצאות הסרק שהוציא: סך של 580 ₪ בגין פרסום בעתון, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 22.3.2004 (מועד התשלום לפי נספח ה' לתצהיר התובע), ועד לתשלום בפועל; בנוסף סך של 480 ₪ בגין בדיקה במכון (ס' 17ג' לכתב התביעה, ס' 28ג לתצהיר התובע), בצירוף הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל עוגמת נפש: התנהלות חברת הביטוח בטיפול בתביעת המבוטח מקימה לו זכאות לפיצוי בגין עוגמת נפש. ראשית, המבטחת לא שעתה לפנית המבוטח אליה עוד בטרם הגיש את התובענה דנא. השמאי הראשי של חברת הביטוח דחה על הסף את חוות הדעת מטעם המבוטח: "עפ"י הנחית המפקח על הביטוח על המבוטח לפנות לשמאי מכריע עם טענותיו" (ת/4א). משחזר המבוטח ופנה שוב, וציין כי אינו מעונין בהליך בוררות, השיב השמאי הראשי, בנימה מעט מתנשאת: "אנו עומדים מאחורי הדו"ח של וקסלר אין מה להציע כפשרה" (ת/4ב). לו נדרשה חברת הביטוח לטענותיו של התובע לגופן, בזמן אמת, יתכן כי הליך זה היה מתייתר. שנית, הנתבעת הפגינה זלזול בהליך השיפוטי, בכך שלא התיחסה ברצינות הראויה לחוות הדעת השמאית מטעם התובע וכלל לא הטריחה את השמאי מטעמה לעיין בחוות הדעת ולבחון אם יש בה ממש. כאמור, בדיון המקדמי ניתנה לנתבעת הזדמנות להגיב לחוות הדעת לגופה ואולם הנתבעת נמנעה מעשות כן (ר' החלטה מיום 28.9.2005 ועדותו של השמאי וקסלר פרוטוקול ע' 15 ש' 18-27). יש לזכור כי עמדת הנתבעת נמצאה שגויה בכל הקשור להתחשבות באיכות התיקון לצורך אומדן ירידת הערך המשתיירתשלישית, המבטחת שילמה למבוטח סכום כולל בסך של 41,138 ₪, ללא פירוט של רכיבי הסכום (נספח ד' לתצהיר המבוטח). העדה מטעם חב' הביטוח, גב' גליה פרץ, הודתה כי לא נשלח למבוטח הסבר כתוב בענין זה והניחה כי קיבל הסבר בעל-פה (פרוטוקול ע' 24 ש' 9-10). ואולם, הסכום ששולם אינו מתאים לסכום חוות הדעת של שמאי המבטחת: בחוות הדעת הראשונה נאמדו עלויות התיקון בסך של 38,578.79 ₪; בתוספת המאוחרת נאמדה ירידת ערך בשיעור 3.5%, ללא ציון שווי הרכב. שווי הרכב צוין בחוות הדעת המקורית 99,200 ₪. חיבור שני הסכומים, וניכוי השתתפות עצמית (1,400 ₪, לפי הרשימה) מובילים לסכום נמוך מהסכום ששולם בפועל. ואמנם, העדה מטעם חב' הביטוח לא ידעה להסביר מה מרכיב את הסכום ששולם. תוך כדי חישוביה בחקירתה, התברר למרבה הצער כי לא ניתן להבין את מרכיבי הסכום אף אם חוות דעתו של השמאי וקסלר צורפה לשיק של חב' הביטוח (לטענת גב' פרץ - "כל שיק נשלח עם חוו"ד שמאי; פרוטוקול ע' 23 ש' 7) -- הרי שחוות הדעת אינה מסבירה את התשלום. יש לזכור כי התוספת לחוות הדעת בענין ירידת ערך כלל לא היתה קימת במועד התשלום, אלא נערכה לקראת מועד ההוכחות, ביום 23.10.2006 (לפי התאריך המצוין בה), והוגשה בפועל במועד ההוכחות (14.11.2006). זאת ועוד: הנתבעת לא דייקה בכתב הגנתה, כאשר טענה בסעיף 10: "הנתבעת תוסיף ותטען כי לרכב התובע לא נגרמה ירידת ערך, לא היה כל צורך לבצע לרכב בדיקה בטיחותית שכן לאחר תיקונו של רכב זה לא נתגלו כל בעיות בטיחותיות שהצריכו בדיקה כלשהי, לרכב התובע נגרם נזק גולמי בשיעור של 38% אשר תוקן בצורה מושלמת לאחר התאונה". הנתבעת העלתה טענה זו בחוסר אחריות, מתוך שהיה עליה לדעת כי אין היא מדויקת. הטעם לכך נעוץ בזה, שגם השמאי מטעם חברת הביטוח הודה בירידת ערך בשיעור של 3.5%, ובענין זה הוצגה חוות דעתו המשלימה (אם כי באיחור רב, לטענת הנתבעת מחמת "טעות אנוש" - ס' 17 לסיכומיה). זאת ועוד: הנתבעת הודתה כי לא טרחה לבדוק את איכות תיקון הרכב במוסך (עדות השמאי וקסלר, פרוטוקול ע' 16 ש' 27-32). אם כך, מהו הבסיס לטענתה כי הרכב "תוקן בצורה מושלמת לאחר התאונה"? על רקע האמור לעיל, יש לקבל כי למבוטח נגרמו טרחה ועוגמת נפש. על דרך של הערכה, אני מעמידה את נזק התובע בראש זה על סך של 10,000 שקלים ריבית מיוחדת: כידוע, סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח יופעל לעיתים נדירות ומיוחדות (ר' החלטתה של כב' הש' פרוקצ'יה ברע"א 2244/04 ר.ד. משקאות גורמה בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, מיום 1.12.2004). אני סבורה כי המקרה דנא ראוי להפעלתו. המבטחת הפגינה זלזול בחובתה החוזית כלפי המבוטח. הכפירה בטענותיו נעשתה באופן גורף ועל דרך הסתם, וללא בדיקה ענינית. יש מקום להרתיע מפני הישנות התנהגות כזו (השוו: ש' ולר חוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981 (תשס"ה) כרך א ע' 648). הוכח כי שמאי חב' הביטוח התרשל בכך שלא התיחס לטיב התיקון במוסך ולהשפעתו על שיעור ירידת הערך. בנוסף, בדיקה ענינית של תביעת התובע בזמן אמת היתה עשויה למנוע את המחלוקת, או למצער לצמצם את היקפה. אני מטילה על הנתבעת לשלם לתובע ריבית בשיעור של פי שלושה (3) מהריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א- 1961, וזאת על סכום תגמולי הביטוח בגין ירידת ערך הרכב, כפי שנפסק לעיל. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה, כמפורט לעיל. הנתבעת תישא בשכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום פסק הדיןרכבחלקי חילוףביטוח רכבירידת ערךביטוח מקיף