חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע תשלום קצבה לנפגעי תאונות עבודה בשיעור המושפע מדרגת הנכות ומשכרו של הנפגע עובר לתאונה. קצבת נכי תאונות עבודה משתלמת לכל "מבוטח שעקב פגיעה בעבודה נפגע כשרו לעבודה וכתוצאה מכך אינו מסוגל לעשות עבודה שבן גילו ומינו מסוגל לעשותה" הזכאות לה אינה מותנית בהוכחת צורך כלכלי באמצעות מבחן הכנסות או אמצעים. חישובה נעשה על פי מכפלת אחוזי הנכות בשלושת רבעי השכר הממוצע של הנפגע ברבע השנה הקודם לתאונה לפי סעיפים 105-107 לחוק הביטוח הלאומי. מימונה מוטל על המעביד, אוצר המדינה והמוסד לביטוח לאומי ולא על העובד השכיר. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 קובע את הגדרת "תאונת עבודה" בזו הלשון: "תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו. סעיף 80(1) לחוק מכליל כתאונת עבודה אף תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי ועקב נסיעתו או הליכתו מביתו לעבודה. הפסיקה קבעה כי נדרש קיומו של גורם חיצוני (ולא גורם פנימי בלבד), אשר גרם לקרות האירוע. כך נאמר כי במקרה זה המבוטח אינו פטור מן החובה להוכיח שהתאונה תוך כדי הליכה (או נסיעה) אל ומן העבודה היתה קשורה, קשר סיבתי, עם 'סיכוני דרך', כאשר תאונה כאמור בשל סיבה פנימית גרידא, ללא כל תרומה של גורם חיצוני בלא ש'הדרך' תרמה תרומה כל שהיא לנפילה, אינה בגדר תאונת עבודה. פגיעה בעבודה מקימה לנפגע זכאות לגמלאות מאת המוסד לביטוח לאומי. זכאות זו מביאה אל תוך המשוואה הרגילה של מזיק-ניזוק גורם נוסף - המוסד לביטוח לאומי המיטיב עם הניזוק, ומעוררת את שאלת מערכת היחסים בין השלושה. במערכת יחסים זו עוסק סעיף 82 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שזו לשונו: 82. פיצויים וגימלאות מביטוח לאומי (א) המבוטח לפי פרק ב' לחוק הביטוח הלאומי, תשי"ד-1953 (להלן בפרק זה: החוק), לרבות התלוי בו כאמור בסעיף 22 (ב) לחוק, שהיו זכאים לפי פקודה זו עקב מאורע אחד גם לפיצויים מן המעביד, וגם לגימלה לפי חלק ב' לחוק - תנוכה הגימלה מסכום הפיצויים שהיו מגיעים להם ממעבידם אילולא סעיף זה. (ב) לענין סעיף זה - "גימלה" - השווי הכספי של הגימלאות, להוציא גימלה בעין, שניתנו או שעתידות להינתן לפי חלק ב' לחוק, לרבות תמורת דמי פגיעה המשתלמת לפי סעיף 38 לחוק, וגימלה שהופחתה או שנשללה עקב מעשה או מחדל של העובד, או שלא ניתנה בגלל בחירה בגימלה אחרת לפי החוק, רואים אותה כאילו ניתנה או שעתידה להינתן בשלמותה; הוראות שר העבודה לפי סעיף 49 (ב) לחוק בדבר היוון קיצבאות ובדבר חישוב ערכן הכספי של גימלאות בעין, כוחן יפה גם לקביעת השווי הכספי של גימלאות לענין סעיף קטן זה; "מעביד" - החייב לפי החוק בתשלום דמי הביטוח בעד המבוטח, לרבות מי שהמעביד אחראי למעשהו לפי סעיף 13 לפקודה זו. (ג) בנסיבות האמורות בסעיף קטן (א) לא יראו, לענין סעיף 70 לחוק, את המעביד כצד שלישי שזכויות כלפיו מועברות למוסד לביטוח לאומי. את הגמלאות המשולמות לנפגע עבודה יש לנכות מן הפיצוי שזכאי לו הנפגע מאת המעביד, ולמוסד לביטוח לאומי לא קמה זכות שיבוב בגין תשלומן. "מאחורי סעיף זה" - כך נפסק - "הגיון כלכלי ומשפטי", והוא: "המעביד הוא המשלם למוסד לביטוח לאומי דמי ביטוח עבור עובדו והוא זכאי ליהנות מהביטוח שהוא דאג לעריכתו. בשלמו את הפרמיה נושא המעביד בעקיפין בעול הגמלה המשתלמת לעובד שנפגע. כך נושא המעביד בסכום רק פעם אחת והנפגע מקבל את נזקו רק פעם אחת. בין המעביד לבין המוסד לביטוח לאומי מתקיימים יחסי מבטח-מבוטח, ומששילם הראשון את דמי הביטוח, שוב אין מקום שיישא הוא בנזק וגם יידרש להשיב למוסד את הגמלה המשתלמת לנפגע-העובד. מבוטח שנגרמה לו פגיעה בעבודה זכאי לגמלאות בעין כמפורט בסימן ג' לפרק ה' בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. סעיף 86 לחוק - "זכות לגמלאות בעין": "(א)פגיעה בעבודה מזכה את המבוטח לריפוי, להחלמה, לשיקום רפואי ולשיקום מקצועי, בהתאם להוראות סימן זה". (ב) לענין סימן זה, "ריפוי" - לרבות אישפוז, רפואות ומכשירים אורתופדיים ותירפויטיים, הספקתם, תיקונם או החלפתם". סעיף 87(א) לחוק - "ריפוי" "ריפוי יינתן במידה שהפגיעה בעבודה ותוצאותיה מחייבות לתיתו; היקפו ודרכו של הריפוי ייקבעו בתקנות". סעיף 89 לחוק - "דרכים למתן ריפוי, החלמה ושיקום רפואי" (א) ריפוי, החלמה ושיקום רפואי יינתנו באחת הדרכים האלה או בצירופיהן: (1) באמצעות שירותי הבריאות של המדינה; (2) מאת המוסד באישור הממשלה; (3) באמצעות גוף שהשר הסמיכו כשירות רפואי לאחר שהתייעץ עם שר הבריאות. תאונת עבודהביטוח לאומי