פסק דין בפניי תביעה כספית בסך של 40,775 ש"ח. טענות התובעים התובעים, היו בעלי זכויות לשבוע נופש, אותן רכשו מחב' "אטלס" (להלן: "הזכויות"). הם יכלו לממש את הזכויות באחד מאתרי חב' "האטצינסון" על פי בחירתם. על התובעים היה לשלם כל שנה סכום כסף כדי לשמור זכויות אלה, וכן סכום נוסף עבור חברות במועדוני שיתוף הזכויות, מה שמגדיל את אפשרות בחירת האתרים בעולם, ובסך הכל היה עליהם לשלם בכל שנה 460 יורו. בחודש מאי 2003 פנתה אליהם הנתבעת בהצעה לרכוש את הזכויות שבבעלותם, לטענתם, ננקטה במפורש ע"י התובעת בשיחת הטלפון לשון "קניה" והתובעים הוזמנו לסיכום המחיר וחתימה על ההסכם. כיוון שהם לא ניצלו את הזכויות מעת רכישתם, קבעו פגישה עם נציג הנתבעת, מר רוני פרל, אשר הגדיר עצמו כמנהל השיווק של הנתבעת, הגיעו לפגישה עמו וביקשו לדעת מה המחיר שיקבלו עבור מכירת זכויותיהם. מר פרל התחמק מתשובה, הכניסם לחדר הרצאות, עם מוזמנים נוספים, הרצה להם על מה שצפוי להם אם ימשיכו להחזיק בזכויותיהם, הסביר להם כי נותר להם לשלם בעבור זכויותיהם עשרות אלפי דולרים במשך השנים הבאות ואף אמר שילדיהם יצטרכו להמשיך ולשלם כיורשיהם. הוא הוסיף כי הדרך היחידה שלהם להשתחרר מזכויותיהם, היא לשלם לנתבעת סכומי כסף, כדי שזו תקנה מהם את הזכויות, תעבירן לצד שלישי, כדי שלא יהיו קשורים ב"חתונה קתולית". לטענתם הסתבר להם שהצגה זו של מר פרל היתה הטעיה ומרמה כדי להפחידם במסכת שקרים והטעיות. התובעים נדהמו לגלות שלא רק שלא יקבלו כסף עבור מכירת זכויותיהם, אלא שעליהם לשלם לנתבעת כדי שזכויותיהם יעברו לצד ג'. משסירבו התובעים להצעה חזר פרל בהרצאה של איומים שונים, הטעיות ושקרים, ובין היתר טען כי חב' "אטלס" הוסמכה לתבוע את דמי המנוי עד לשקל האחרון, וכי התובעים ישלמו כסף רב. הוא גם האיץ בהם בטענה שהצעת הנתבעת היא הזדמנות חד פעמית ובלתי חוזרת והם יצטערו אם יוותרו. הנתבעת ונציגיה הבטיחו כי בתמורה להעברת הזכויות לצד ג', יקבלו התובעים אפשרות להנחה של עד 600 דולר בשנה בהזמנת חופשה מהנתבעת. לטענתם, לאורך מספר שעות הפעיל עליהם מר פרל לחצים ושכנועים, ביחד עם עובדי החברה הנוספים, אשר הציגו מצג לפיו אין לתובעים כל ברירה אחרת. לאחר לחצים, נאותו והסכימו להצעת הנתבעת שהיא תרכוש מהם את הזכויות תמורת 32,775 ש"ח שהתובעים ישלמו לנתבעת. נחתם הסכם בין הצדדים לפיו לרכישת זכות השדרוג ע"י התובעים הם משלמים את הסך של 7,500 דולר במזומן. התובעת בחקירתה הנגדית תארה את הפגישה וכן כי רוני פרל דיבר מהר והרבה, עם תנועות מהירות, באווירה מלחיצה והסביר כי חב' כרומוזום מתעסקת בציוד רפואי. בהמשך, ביום 1.8.03 קיבלו התובעים מחב' "כרומוזום גנטיק" אישור כי זו רכשה מהם את זכויותיהם. למרות זאת, נדרשו ע"י חב' "האטצינסון" לשלם 360 יורו לאותה שנה. בניסיונותיהם לברר עם הנתבעת מדוע עליהם לשלם סכום זה, למרות שהעבירו לה את זכויותיהם, לא נענו, ואז הם התקשרו למרכז השירות של "אר.סי.איי" שהיא חברת שיתוף הזכויות הגדולה בעולם, והופתעו לשמוע שהולכו שולל, כיוון שיכולים היו לוותר על זכויותיהם על ידי שליחת תעודת המניה, או להפסיק לשלם את דמי האחזקה. דברים אלה אושרו להם ע"י חב' "האטצינסון" במכתב שהוא נספח ו' לכתב התביעה. הם טוענים להגנה על פי ס' 14 א' לחוק הגנת הצרכן תשמ"א - 1981, וכן כי הנתבעת הציגה מצג כוזב, שקרי ומטעה לדרך מכירת הזכויות שלהם ולכך שהם צפויים לתביעה כספית גדולה. התובעים עותרים לביטול העסקה עם הנתבעת ולהורות לה להשיב את הסכומים ששולמו לה בצירוף פיצוי בגין עוגמת נפש. בחקירה נגדית אישרו התובעים, כי קיבלו מהנתבעת כ- 1,000 שקלים לכיסוי יציאתם לנופש. כן אישרו כי לא השתמשו בזכויות הנופש בחב' "אטלס" במשך כמה שנים. התובע הסביר כי הוא הגיע לנתבעת, מתוך הבנה, שהיא תקנה ממנו את זכויותיו והוא יפסיק לשלם עבורה, כיוון שהנתבעת הסבירה שלא ניתן להתנתק מהזכויות ומהתשלום עבורן בצורה אחרת. לטענתו, לא ניתנה להם שהות לחשוב אפילו יום אחד טרם החתימה על ההסכם עם הנתבעת ונאמר להם שההצעה הינה מיוחדת, לאותו יום בלבד, והיא לא תהיה קיימת ביום המחרת. עוד לטענתו הובטח לו כי התשלום שלו לנתבעת יהיה בעסקת קרדיט, ובפועל חוייבו בתשלום במזומן. לטענתו, ההסכם עם הנתבעת איננו חברות אלא שדרוג ונלקחו ממנו 7,500 דולר במרמה, כיוון שבפועל הסתבר לו שהוא יכול להתנתק מזכויות הנופש שלו בהפסקת תשלום דמי חברות. מטעם התובעת, העידה הגב' קוז'וק תמי, אשר הצהירה כי הנתבעת פנתה אליה בהצעה לקנות את זכויותיה בטלפון ונדרשה להגיע ביחד עם תעודת הבעלות המקורית, לצורך קניית זכויותיה ע"י הנתבעת. לטענתה היא הוזמנה בעורמה ולכן לא חשדה בדבר. היא תארה את הרצאתו של רוני פרל בחדר ההרצאות, שבה סיפר להם על סכומי כסף של עשרות אלפי דולרים שיהיה עליהם לשלם בגין הזכויות במועדון החברים, וכך גם ילדיהם, והודיע להם כי הדרך היחידה להשתחרר מזכויותיהם ביחידה היא לשלם לנתבעת כסף, כדי שזו תקנה מהם את זכויותיהם ותעבירם לצד שלישי. היא תארה בתצהירה הצגת דברים אגרסיבית, ובה איומים, הטעיות ושקרים שהתגלו בדיעבד כלא נכונים, כולל הטענה שחב' אטלס הוסמכה לתבוע מהם את דמי המנוי עד תום. כן האיץ בהם מר פרל לבצע את העיסקה באותו יום, כיוון שמדובר בהצעה חד פעמית. הם ישבו שעות מספר במשרדי הנתבעת, תוך שמר פרל מפעיל עליהם לחצים ושכנועים ביחד עם עובדי החברה. לאחר שחתמו על העסקה הסתבר להם כי היו יכולים להשתחרר מזכויותיהם בדרך פשוטה של הפסקת תשלום דמי המנוי. עד נוסף מטעם התביעה הוא מר קרול צימט, אשר תאר את אותה התנהלות של דברים - לחצים, שכנועים, הטעיה ותרמית שבוצעו ע"י מר רוני פרל. טענות הנתבעת לטענת הנתבעת, היא עוסקת בשיווק זכויות נופש, במשך למעלה מ- 5 שנים, לאלפי לקוחות בישראל. לטענתה, התובעים, כבעלי זכויות ביחידת נופש, היו אמורים לשלם כל שנה דמי חבר בסך 460 יורו, ומאז שרכשו את היחידה בשנת 1998, ובמשך למעלה מ- 4 שנים לא עשו כל שימוש בה. הנתבעת הציעה ללקוחות פוטנציאליים את "מועדון פלטיניום" באמצעות הטלפון והזמינה אותם לשמוע פרטים אודות המועדון. התובעים, שלא היו מרוצים מזכויות הנופש שבבעלותם, היו מעוניינים לשמוע את הפרטים, ולאחר שקיבלו את מלוא המידע, נכרת הסכם בינם לבין הנתבעת, לפיו התובעים יצטרפו למועדון פלטיניום, שיקנה להם הטבות בנוגע לתיירות ולנופש, במבצע חריג ומיוחד, והתובעים פנו לנתבעת בבקשה להצטרף למועדון זה. בתמורה שילמו התובעים כסף לרכישת החברות במועדון והם זכאים להזמנת נופש, טיסות וכו' באמצעות הנתבעת, במחירים הזולים בשוק, ובמימון של עד 600 דולר. הנתבעת טוענת כי התובעים עשו שימוש בפועל בשנת 2003 וטיילו במסגרת המועדון. מכיוון שהתובעים רצו לפטור עצמם מהזכויות שהיו להם ביחידת הנופש, הם חתמו על נספח להסכם, לפיו הם פונים לנתבעת שתפטור אותם מזכויות הנופש שלהם, שהן חסרות ערך עבור הנתבעת, ואשר מועברות לצד שלישי. לטענת הנתבעת לא נכפה על התובעים דבר, מדובר באנשים בגירים אשר באו מרצונם החופשי, והוצגו להם בהרצאה יתרונות המועדון. הנתבעת מאשרת כי הודיעה לתובעים שעלות החזקת זכויותיהם ביחידת הנופש למשך 50 שנה תעלה כסף רב ולא היתה בכך כל הטעיה. לטענת הנתבעת, היא הודיעה לתובעים בטלפון כי הם באים לשמוע אודות מועדון פלטיניום כאשר אין להם חפץ ביחידת הנופש שבבעלותם. הם בחרו להשאר במשרדי הנתבעת, שאלו שאלות, וקיבלו תשובות. לטענת הנתבעת, לא הוצג לתובעים מצג לפיו הברירה היחידה להשתחרר מיחידת הנופש היא להעבירה לנתבעת. בנוסף, לטענת הנתבעת, לא הוצע לתובעים לשלם לנתבעת כדי שזו תמכור את היחידה לצד ג', אלא שהם שילמו עבור חברות במועדון. לטענתם, ההרצאה היתה באוירה נעימה, ללא כפיה, ללא לחצים ותנאי העסקה נחתמו בכתב. זכויות התובעים ביחידת הנופש הועברו לצד ג', חב' "כרומוזום גנטיק", והדרישות שקיבלו התובעים להמשיך ולשלם את אותם 460 יורו, הועברו לטיפול אותה חב' "כרומוזום גנטיק". עד הנתבעת, מר רוני פרל, שמועסק ע"י הנתבעת בתחום השיווק והמכירות, הצהיר בפניי כי התובעים הסבו את מהות העסקה וסילפו את נסיבותיה, וחזר על כל המפורט בכתב התביעה בתצהירו. בחקירתו הנגדית הוא אישר כי הוא זה שהרצה בפני המתקשרים הפוטנציאליים עם הנתבעת, את תוכנית הפלטיניום, והיה נוכח בערב המפגש עם התובעים. בחקירתו הנגדית הוא אישר, מה שלא פורט בתצהירו, כי חב' כרומוזום גנטיק, אותו צד ג' שאליו הועברו זכויות התובעים ביחידת הנופש, הנה חברה שבבעלות אשתו והוא מנהל ומורשה חתימה בה. הוא אישר כי משרדי חב' כרומוזום נמצאים בבנין סמוך למשרדי הנתבעת. הוא לא ידע לומר מה נאמר לתובעים בשיחת הטלפון שבה הוזמנו אל משרדי התובעת. לטענתו, הוזמנו להרצאה גם בעלי יחידות נופש וגם כאלה שלא היו להם יחידות נופש, כיוון שהנתבעת לא מוכרת יחידות נופש, אלא אלטרנטיבות להן, והנתבעת נותנת לרוכשים אופציה לסבסוד רב שנתי של הנופש. הוא השיב כי בעלי יחידות הנופש לא יכלו להשתמש בהן כיוון שיחידות הנופש לא שוות כלום, אי אפשר לסחור בהן, והם מנסים למכור את הזכויות בחינם. לטענתו, לא כלכלי להשתמש בזכויות ביחידת נופש, לכן הנתבעת מעבירה את היחידה אליה, על כל העלויות הכרוכות בכך ומעבירה אותן הלאה. בתמורה היא נתנה את מועדון פלטיניום. הזכויות מועברות לנתבעת או לצד ג' ודרך הקניה של היחידה ע"י הנתבעת היא החזרת הכסף דרך הסבסודים לאורך שנים. לטענתו, המבצע של מועדון פלטיניום נמשך מספר חודשים. הוא אישר בפניי כי הדרך היחידה להתפטר מזכויות ביחידת הנופש היא מציאת רוכש, ומכיוון שאף אחד לא רוצה לעשות זאת, "הנתבעת עושה טובה לתובעים". הוא אישר שיחידת הנופש הועברה לחב' כרומוזום גנטיק. הוא זה שחתם בשם כרומוזום גנטיק על תעודת העברת הזכויות. הוא אישר שמכיוון שהזכויות ביחידת הנופש לא שוות מאום, חב' כרומוזום גנטיק קיבלה אותם במחיר אפס, ומשכירה אותם לאחרים, בהיותה עוסקת באותו תחום. עד זה לא ידע מהם התנאים לקבלת ההנחה במועדון פלטיניום לנופש ומה גובהה. עד הגנה נוסף, מר שי שורר, אחד ממנהלי המכירות בנתבעת, אישר שהלקוחות הפוטנציאליים מגיעים לנתבעת בהזמנה טלפונית, ולאחר הרצאה, אותה עורך רוני פרל, אשר גם עושה הסכמים, מי שמעוניין מתקשר עם הנתבעת. הוא לא ידע לומר מה נאמר לתובעים ו/או ללקוחות אחרים בשיחות הטלפון בהן הוזמנו לפגישה. עד זה השיב כי למיטב הבנתו, אם חב' כרומוזום לא תקבל עליה את הבעלות בזכויות יחידת הנופש, הפרוייקט של מועדון פלטיניום יסתיים. לטענתו, הדרך היחידה להעביר את הזכויות ביחידת הנופש, היתה להעבירם לחב' כרומוזום גנטיק, ולא היתה כל דרך אחרת. לטענתו, ניתן היה לרכוש את מועדון פלטיניום מבלי להעביר את היחידה לכרומוזום. עד זה השיב כי הנתבעת היא זו שפנתה אל התובעים וכי המפורט בהסכם שהתובעים פנו לנתבעת לצרפם למועדון פלטיניום, זו פרשנות, ובניגוד לאמור בס' 19 סיפא לתצהיר. עד ההגנה, מר אלון כוכב, לא ידע מי הזמין את התובעים ומה נאמר להם בשיחת הטלפון, אם כי השיחות מתועדות ואפשר להוציאן. הוא אישר שהוא עובד גם בחב' כרומוזום כנציג מכירות. דיון התביעה שבפני הינה על רקע שכיח במקומותינו בשנים האחרונות, של התקשרות מהירה, ללא יכולת חשיבה מסודרת והגיונית של המתקשרים עם חברות המציעות שירותים הקשורים ביחידות נופש. ובמקרה שבפני, לטענת התובעים, הגדילה הנתבעת לעשות, עת הזמינה אותם כדי שימכרו לה את זכויותיהם, ולאחר ערב ארוך, מתיש ומלחיץ מצאו עצמם משלמים לנתבעת כדי שזו תקנה מהם את זכויותיהם. ההתקשרות, על פי טענת התובעים המבקשים לבטלה, נעשית בעקבות פעולות שיווק מסיביות של הנתבעת, לאחר שהזמינו את המתקשרים הפוטנציאלים למצגים, בהבטחות מסוגים שונים, ובפועל המתקשרים מגלים, כי הוצג להם מצג אחר לחלוטין מזה שהובטח להם טלפונית. בנוסף, מתברר בדיעבד, כי המתקשרים, כלל לא רצו בהתקשרות הספציפית ו/או לא קיבלו את אשר חפצו בה, מוצאים עצמם כבולים ומתקשים להחלץ מהמבוי אליו נקלעו. לטענת התובעים, הם הולכו שולל על ידי הנתבעת, כאשר האחרונה, הזמינה אותם למשרדיה כדי לרכוש מהם את זכויותיהם ביחידת נופש, אשר רכשו מחברת אטלס. ובפועל, מצאו עצמם, משלמים לנתבעת סכום שווה ערך בשקלים ליום העיסקה, בסך של 7,500 דולר, זכויותיהם ביחידת הנופש, הועברו באמצעות הנתבעת לצד ג', חינם אין כסף, ובתמורה קיבלו התחייבות של הנתבעת, לסבסוד נופש שיזמינו באמצעותה עד לסכום של 600 דולר, כאשר לטענת הנתבעת התובעים התקשרו בהסכם לפיו הם חברים במועדון פלטיניום. לעניין זה, הנתבעת לא הביאה מטעמה, את אחד מעובדיה, העוסקים בהזמנה טלפונית של לקוחות פוטנציאלים, כדי להזמינם לפגישה, בה חתמו התובעים על ההסכם ההתקשרות עם הנתבעת. אחת השאלות שבמחלוקת תביעה שבפני, הינה לאיזו מטרה הוזמנו התובעים לאותה פגישה עם הנתבעת. לטענת התובעים, הוזמנו לפגישה אצל הנתבעת, כדי שזו תרכוש מהם את זכויותיהם ביחידת הנופש. כך העידו התובעים, וכך העידו העדים שהובאו מטעמם להעיד בפניי. כולם העידו, כי הוזמנו, בהזדמנויות שונות, על ידי הנתבעת, אשר הציע לרכוש מהם את יחידת הנופש שבבעלותם, ואף נאמר להם מפורשות להביא את תעודת רישום הזכויות המקורית. אכן, צודק ב"כ הנתבעת בסיכומיו בטענתו, כי עדי התובעים לא השתתפו באותה פגישה בה נכחו התובעים וחתמו על ההסכם, אך בניגוד לדעתו, סבורני שעדי התובעים, תמכו וחיזקו את גרסת התובעים לגבי אמתלת הנתבעת לזמן את התובעים לפגישה, לגבי האווירה ששררה שבפגישה ולגבי כל התנהלות הנתבעת בהתקשרות בהסכמים מסוג זה שהתקשרו התובעים, ובעיקר דברי רוני פרל באשר לשווי יחידת הנופש, הסכומים הגבוהים שישלמו לאורך השנים ואי היכולת להפטר מהיחידה, וכן המטרה לשמה הוזמנו התובעים לפגישה. רק מי מעובדי הנתבעת, אשר נהג לטלפן ללקוחות פוטנציאליים להזמינם לפגישה, יכול לשפוך אור על מהות השיחה, והמטרה לשמה הוזמנו הנתבעים ושכמותם לפגישה אצל הנתבעת. הנתבעת לא מצאה לנכון להביא אף לא אחד מאלה לעדות. על אי הבאת עד נאמר: "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד" וכן "... אבכן, ככלל, אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ראה: ע"א 641/87) קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655. ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח'. פד"י מה (4), 651, 654) ודי לי בדברים אלו. לטענת התובעים, הפגישה אליה הוזמנו לצורך מכירת זכויותיהם לנתבעת, הפכה לשעות רבות של לחץ מסיבי מצד מר רוני פרל ועובדיה האחרים של הנתבעת, לחץ שכלל איומים מילוליים, הפחדות בנושא הוצאות כספיות גבוהות באם לא יתקשרו עם הנתבעת בהסכם, והבהרה חד משמעית, שמדובר בהזדמנות חד פעמית של אותו ערב, כאשר בפועל "המבצע החריג והמיוחד" של הנתבעת נמשך מספר חודשים, על פי עדות עדיה. כך למשל עדותו של רוני פרל בעמ' 15 שורה 27 לפרוט', לשאלה "כמה זמן נמשך המבצע המיוחד", השיב: "הוא התחיל מינואר 2003, נמשך מספר חודשים, נדמה לי עד יוני או יולי 2003". בנוסף הסתבר לתובעים, כי זכויותיהם ביחידת הנופש, אשר נמסרו ללא תמורה לנתבעת, הועברו ישירות, מבלי חתימת הנתבעת, לחברה שבבעלות אשתו של אותו רוני פרל, ואשר הוא מנהלה. אותו רוני פרל אשר הרצה בפני התובעים והעדים מטעמם, העיד בפניי, כי זכויותיהם ביחידת הנופש שוות לאפס, והוא העביר את זכויותיהם ישירות לחברת כרומוזום גנטיק שבבעלות אשתו. לטענת הנתבעת, מדובר בעסקה כשרה למהדרין, אשר התבצעה לאחר שהוסבר לתובעים באווירה נעימה ושלווה טיב העסקה, על מה הם חותמים, מה הם רוכשים, וכן הוסבר להם, כי כיוון שזכויותיהם ביחידה הנופש אינן שוות מאומה, ונהפוך הוא הם שקועים בהוצאות בגינן עד צוואר, חתמו התובעים מרצונם הטוב והחופשי על ההסכם המצורף לכתב התביעה. השאלה שבפניי בתביעה זו הינה האם הנתבעת הציגה לתובעים מצג שווא, והטעתה אותם לחשוב שהדרך היחידה להפטר מזכויותיהם ביחידת הנופש הינה בהעברתה לחב' כרומוזום גנטיק, ובכך שהציגה להם מצג לפיו עליהם לשלם לנתבעת כדי שתדאג למכור את היחידה לצד שלישי. בפניי העידו פרט לתובעים, הגב' תמי קוז'וק ומר קרול צימט, ושניהם הצהירו והעידו בפניי כי הוצג להם מצג ע"י רוני פרל, לפיו ישלמו עשרות אלפי דולרים לאורך שנים בגין זכויותיהם ביחידת הנופש, כולל ילדיהם כיורשיהם, וכי הדרך היחידה המאפשרת להם להשתחרר מאותה יחידת נופש, היא לשלם לנתבעת כסף, כדי שזו תקנה מהם את היחידה ותעבירה לצד ג'. התובעים ועדיהם, תארו בפני את הפגישה, והמצגת, ככאלה שנוהלו באווירה מלחיצה, לא היה להם שיקול דעת סביר, כתוצאה מהלחץ המסיבי והארוך שהופעל עליהם על ידי אנשי השיווק של הנתבעת. עובדי הנתבעת, האיצו בהם לחתום עוד באותו ערב, אחרת תלך לאיבוד הזדמנות חריגה, יחידה ומיוחדת שעומדת בפניהם, וזאת בניגוד למצב הדברים בפועל, שהמבצע נמשך מספר חודשים, כדברי רוני פרל. התובעים והעדים מטעמם עמדו על דעתם בחקירה הנגדית, הציגו בפני שיטה אגרסיבית של לחצים, איומים מילוליים ואזהרות לגבי הוצאות עתידיות גבוהות למי שימשיך ויחזיק בזכויות יחידת הנופש שלו. הם הציגו מצג לפיו במשך שעות שוכנעו ע"י רוני פרל ועובדי הנתבעת האחרים כי מדובר בהזדמנות חד פעמית של אותו ערב בלבד, אשר לא תחזור על עצמה. מצג של אפשרות פז להפטר מהוצאות עתידיות ענקיות, תוך בלילה של דברים ואגרסיביות שיווקית, כולל לחץ מילולי כאשר ניסו לסרב להצעת הנתבעת. התובעים ועדיהם, הציגו מצב, בו באווירה המלחיצה, הוסבר להם על-ידי מר פרל, כי האפשרות היחידה, להיפטר מבעלותם ביחידת הנופש, היא להתקשר עם הנתבעת בהסכם. עדי הנתבעת טענו בפניי, כי מה שנמכר לתובעים תמורת הסכומים ששולמו, הן זכויות במועדון הפלטיניום והעברת היחידה הנה מחווה שעשתה הנתבעת לתובעים ולכמותם, כדי שיפטרו מזכויותיהם ביחידה ולא יהיו צפויים להוצאות בגין אחזקתה במשך כ- 50 שנה. עד הנתבעת, מר פרל, הציג בפני מצב לפיו יחידות הנופש שוות לאפס, אין טעם להחזיקן ולא ניתן להשתמש בהן. בעמ' 14 לפרוט' העיד כי הן לא שוות כלום, אי אפשר לסחור בהן, בעליהם מנסים למכור אותן ללא הצלחה, לא ניתן להשתמש בנופש כיוון שקשה להגיע לאתרים, לא ניתן להשתמש בתחלופות כיוון שהמחיר יקר והנתבעת מוכנה לקבל את היחידות אליה, על כל העלויות בה ומעבירה אותן הלאה. בחקירה נגדית הוא אישר מה שלא גילה בתצהיר, וזו העובדה שהזכויות ביחידות הנופש מועברות לחב' "כרומוזום גנטיק" שהנה בבעלות אשתו, הוא מנהלה, ועד התובעת, אלון כוכב, אף עובד גם אצל הנתבעת וגם בחב' כרומוזום גנטיק. הוא הסביר כי כדאי לכרומוזום גנטיק לקבל את היחידות אליה למרות שהן לא שוות כלום, כי לה יש אפשרות להשתמש בהן בהיותה עוסקת בתחום הנופש. עדי התביעה העידו בפניי כי הסתבר להם שיכלו להפסיק להחזיק בזכויותיהם ביחידות הנופש, אילו היו מפסיקים לשלם את התשלום השנתי בסך של 460 יורו כל שנה. לטענתם, קיבלו על כך מכתב מחב' "האטצינסון", הוא נספח ג' לתביעה, לפיו, אי תשלום דמי המנוי השנתיים גורם לפקיעת זכויותיהם. יתרה מכך, על פי המסמכים שצורפו לתצהירם, לאחר שהועברו זכויותיהם ביחידה לחב' כרומוזום גנטיק, המשיכו לקבל דרישות תשלום לדמי המנוי השנתיים. רק אז, ולאחר שקיבלו דרישות נוספות לתשלום עבור היחידה שבבעלותם, למרות שהעבירו אותה לנתבעת, החלו לברר באמצעות חברת R.C.I. וחברת האצ'יסטון, והסתבר להם כי הם עדיין הבעלים הרשומים של אותה יחידת נופש. יתרה מכך, באותו ברור הסתבר להם על ידי אותן חברות, כי לא היתה כל בעיה להשתחרר מבעלותם ביחידה, וזאת על ידי העברת היחידה לאחר, או שליחת מכתב, לאותן חברות, בו הם מודיעים, כי הם מוותרים על זכויותיהם ביחידה, או על ידי הפסקת תשלום שנתי , שלאחר מספר התראות שיופנו אליהם, יאבדו את זכויותיהם. לטענת התובעים, גם כאשר ניסו לממש את עיסקת השידרוג בסך 600$, הסתבר להם כי הוטעו וכי הנתבעת התחמקה מלשלם, ולבסוף נאותה לשלם להם רק את הסך של 1,300 ₪. הנתבעת, הן בכתב ההגנה (ס' 23 ו- 35) והן בעדות עדיה, ובפרט רוני פרל, מאשרת כי לגרסתה הזכויות ביחידות הנופש הן חסרות ערך ותעלנה למחזיק בהן כסף רב. הנתבעת לא הוכיחה כי אכן דבריה אלה נכונים. האמור בסע' 37 לכתב ההגנה, לפיו התובעים הוזמנו לשמוע על מועדון פלטיניום, לא הוכח ע"י הנתבעת, כיוון שהעדים מטעמה לא ידעו מה נאמר למוזמנים בשיחות הטלפון. עם זאת, העיד בפניי העד שורר, עמ' 30 בשורה 7 לפרוט', כי שיחות הטלפון בהן הוזמנו הלקוחות להרצאה מתועדות, והיה על הנתבעת להביא תמליל של השיחות כדי להוכיח שהלקוחות זומנו לרכישת מועדון פלטיניום ולא להעביר את יחידתם ולמוכרה לנתבעת, ועל אי הבאת ראיה כבר נאמר: החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא היתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גירסת הצד שכנגד. "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". עא 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595) גם האמור בס' 40 לכתב ההגנה נסתר ע"י עדי הנתבעת, אשר אמרו מפורשות כי הדרך היחידה להשתחרר מהזכויות ביחידת הנופש היא הדרך של העברת הזכויות לנתבעת ובאמצעותה לחב' כרומוזום, כך אמר רוני פרל בעמ' 16 לפרוט', ליד השורה 17. כך אמר גם שי שורר בעמ' 25 לפרוט' ליד השורה 18 "אם חברת כרומוזום לא תיקח יותר תעודות בעלות הפרוייקט ייגמר". כך גם בעמ' 26 ליד השורה 5 "אפשר להעביר אותם לכרומוזום, וזו הדרך היחידה שאפשר להעביר את היחידות. אני לא רואה דרך שאפשר להעביר את היחידות למעט לחב' כרומוזום". רוני פרל ושי שורר העידו כי מועדון פלטיניום שוווק לכל דיכפין, הן למי שיש יחידת נופש והן למי שאין לו יחידת נופש. לעומתם העיד אלון כוכב כי מועדון פלטיניום משווק רק למי שיש יחידת נופש, ולא משווק למי שאין כזו. כאן המקום לציין, כי אף לא אחד מעדי הנתבעת, ידע להסבירו להשיב לשאלת ב"כ הנתבעים, מהו מנגנון ההטבות המגיע לתובעים ממועדון הנופש החדש "פלטיניום". רוני פרל מנהל ובעלה של הבעלים של כרומוזום גנטיק, תפקד בנתבעת כמנהל מכירות, מחתים הסכמים, מציג פרזנטציות, והוצג ע"י התובעים כאיש שיווק אגרסיבי, עם לחץ מסיבי כדי לשכנע אותם לבצע את העסקאות, ובדיעבד מסתבר כי הזכויות הועברו לחברה המשפחתית של אשתו ושאותה הוא מנהל. נכון שהוא ניסה להסביר את הסתירה בין טענתו שהזכויות חסרות ערך לחלוטין, ובין קבלתן לחברה המשפחתית בכך שלהם יש מה לעשות עם הזכויות, אך כמי שמתעסק בתחום יכול היה הן להציע תחלופה של היחידות ולא לקבלן במחיר אפס, והן לגלות ללקוחות אם ניתן להפסיק את החברות במועדון אטלס באי תשלום דמי החבר השנתיים. נראה כי מדובר בעשיית עושר שלא בתום לב, כאשר רוני פרל משכנע אנשים להעביר ללא תמורה את הזכויות שיש להם ביחידת נופש לנתבעת, הוא לא מגלה להם שהזכויות לא עוברות לנתבעת אלא לצד ג' שהוא חברה משפחתית בבעלות אישתו, ובכך מתעשר על חשבון התובעים ושכמותם, אשר שילמו מחיר מלא עבור הזכויות. לא זו, כי אף גם זאת, הוא משכנע אותם כי בנוסף להעברת הזכויות חינם אין כסף, עליהם לשלם 7,500 דולר כדי לקבל סבסוד בנופש עתידי. בפועל כאמור, זכויות התובעים הועברו לאותה חברת כרומוזום. לטענת התובעים, מדובר במרמה והצגת מסמכים כוזבים מטעם הנתבעת. לטענתם, הנתבעת, נהגה במרמה, עת הזמינה את התובעים לבוא למשרדיה, באמתלא שהיא תקנה את יחידות הנופש שלהן. התובעים סומכים טענתם זו, גם על עדות עדיהם אשר העידו כי זו לשון ההזמנה בה הובאו גם הם לפגישה אצל הנתבעת. לטענתם, לו היו יודעים כי לא בכך מדובר לא היו מגיעים לפגישה ואף לא היו ממשיכים בשיחת הטלפון. כשנשאל רוני פרל לגבי דרך ההזמנה, ולפיה הוזמנו התובעים ושכמותם, למכור את יחידת הנופש. העיד, שאינו יודע כיצד הוזמנו, אך לדעתו אין פסול בדרך פניה שכזו. (עמוד 15 לפרוטוקול). לטענתם המצג שהוצג על ידי פרל ואחרים מטעם הנתבעת הוא שאם לא ישלמו את דמי האחזקה, יצברו חובות בסכומים אגדתיים, והדרך היחידה להיפטר מהיחידה, היא באמצעות הנתבעת, ורק לאחר מכן הובהר להם כי זכויותיהם הועברו לחברת כרומוזום. חברה זו לא היתה קיימת בעת שהתובעים חתמו עם הנתבעת על ההסכם. לטענת התובעים, העברת יחידת הבעלות לחברת כרומוזום נעשתה רק לאחר הגשת התביעה נגד הנתבעת. לטענת התובעים, הנתבעת הבטיחה להם שדרוג הנופש, במימונה בסך של 600 $, כאשר בפועל איש מעדי הנתבעת, לא ידע להסביר כיצד מחושב הבונוס שאמור להינתן על ידי הנתבעת לתובעים. כל עדי הנתבעת, התחמקו ממתן תשובה ברורה. רוני פרל השיב שאינו יודע, שי שורר השיב שהסכום נקבע על ידי החברות שמנפיקות את הדילים וכרטיסי הטיסה, ושזה על פי עונות, מה שלא מצויין בהסכם. אלון כוכב השיב, שאין לו מושג ויש מחלקת לקוחות שמטפלת בנושא. מחומר הראיות והעדויות שנשמעו בפני עולה, כי התובעים חתמו על ההסכם עם הנתבעת לאחר שהוצג להם מצב כוזב כדלקמן: התובעים הובאו למקום עסקה של התובעת בתחבולה, על מנת שלא יהיה סיפק בידם לשקול בכובד ראש ובתבונה את הצעתה האמיתית, והיא רכישת בונוס לנופש. הצעת הנתבעת הפתיעה את התובעים לאחר שהגיעו למקום, בעטיו של מצב כוזב שהוצג בפניהם על ידי הנתבעת. המצג הכוזב הוא זה שהם מוזמנים אל הנתבעת כדי שיוכלו למכור לה את יחידת הנופש שבבעולתם. בפועל, הוצג להם מצג כוזב, הם לא הוזמנו כדי שהנתבעת תקנה את יחידת הנופש שבבעלותם, אלא הוזמנו כדי לשווק ולמכור להם מועדון נופש חדש. הגדיל לעשות בעניין זה, מר רוני פרל, ובעדותו (עמוד 15 שורות 15-19) אמר מפורשות, כי אין פסול בכך שהנתבעת הזמינה את התובעים באמתלה של קניית יחידת הנופש שלהם, ובפועל זו היתה אמתלה בלבד להביאם למשרדיה. התובעים, שהוטעו לחשוב שהגיעו למכור את זכויותיהם לנתבעת, מצאו עצמם מעבירים את זכויותיהם חינם אין כסף לכורומוזום, שבבעלות אשתו של מר פרל, אשר הרצה בפניהם אודות שווי זכויותיהם, הזדמנות בלתי חוזרת וכו'. אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, ולפיה, התובעים הוזמנו לא כדי שיוכלו למכור לנתבעת את יחידת הנופש שלהם, אלא כדי לשמוע פרטים על עסקת הפלטיניום. כפי שציינתי לעיל הנתבעת לא טרחה להעיד מי מעובדיה אשר עסק בהזמנת לקוחות פוטנציאלים לפגישה, וכדי שינסה לסתור את עדות התובעים ועדיהם. בנוסף, כפי שפרטתי לעיל, רוני פרל, העיד כי איננו רואה כל פסול בהזמנת לקוחות פוטנציאלים, בדר של הזמנה למכירת זכויות הנופש שלהם כאשר בפועל המטרה שונה לחלוטין. מצג כוזב נוסף שהוצג לתובעים הינו שלא יוכלו להיפטר לעולם מבעלותם מיחידת הנופש, אלא אם יעבירו אותה לנתבעת. בפועל הסתבר בדיעבד כי אילו היו מפסיקים לשלם את דמי האחזקה במשך מס' חודשים למרות התראות חברת הנופש, היו מאבדים את זכויותיהם ובנוסף יכלו להעבירה לצד שלישי ככל העולה על דעתם. אלה מפורטים בהרחבה בעדויות התובעים ועדי הנתבעת, אשר אישרו כי העבירו את המסר לתובעים כי זו הדרך היחידה להיפטר מיחידת הנופש, כך מר שי שורר מטעם הנתבעת אשר העיד כי הדרך היחידה היא להעביר את הזכויות לכרומוזום. כך רוני פרל בעמ' 16 שורה 17 לפרוט', שי שורר בעמ' 25 שורה 18 ועמ' 26 שורה 5, כאשר בס' 40 לכתב ההגנה, יש הכחשה לעניין זה. הנתבעת לא הוכיחה כי מצג זה שהוצג לתובעים נכון הוא ובפועל התובעים צרפו את מכתב חב' האטצ'ינסון, נספח ג', לתביעה ולפיו אי תשלום דמי המינוי השנתי גורם לפקיעת זכויותיהם. אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, ולפיה, העברת יחידת הנופש, היתה נושא טפל להסכם העיקרי. כפי שעולה מהמפורט בפסק דיני זה, העברת יחידת הנופש מבעלותם, היא המטרה האחת והיחידה שעמדה לנגד עיניהם, עת הגיעו לאותה פגישה עם הנתבעת באותו ערב. מצג כוזב נוסף שהוצג להם הוא זה שלא ידעו שבעת שחתמו על החוזה עם הנתבעת בעצם חברת כרומוזום לא היתה קיימת, וזו הוקמה זמן רב לאחר חתימת ההסכם ואליה הועברו זכויותיהם. אני מקבלת את טענת ב"כ התובעים בסיכומיו, ולפיה עולה, כי בעת חתימת ההסכם בין הצדדים, חברת כרומוזום לא היתה קיימת. מצג כוזב נוסף שהוצג לתובעים שבאותו ערב בו נערכה הפגישה, הוא ההזדמנות היחידה שלהם לקבל את השדרוג לנופש אותו מספקת הנתבעת, כאשר בפועל הסתבר מעדות עדי הנתבעת, כי שיטת התקשרות זו שבין הנתבעת לרוכשים פוטנציאליים ממשיכה מס' חודשים, כך בעדותו של עד הנתבעת אלון כוכב, בעמ' 31 ליד השורה 5. לשאלה כמה זמן נמשך המבצע, ענה שיכול להיות שהמבצע נמשך גם היום. כך גם בעדותו של רוני פרל בעמ' 15 שורה 27 לפרוטוקול. לאור המתואר לעיל, אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, ולפיה, התובעים חתמו על ההסכם, לאחר שקיבלו מהנתבעת את מלוא המידע ובפרט את הטענה, כי חתימתם על ההסכם באה לאחר ששקלו את הדבר וגמרו בדעתם להתקשר עם הנתבעת. לא יתכן שבערב כה אגרסיבי צפוף ומעיק, אשר הגעתם של התובעים לפגישה הייתה למטרה אחרת, ובפועל חתמו על הסכם שונה לחלוטין, היה באפשרותם להבין, לקרוא את המסמכים, ההסכם, הנלווים לו, ולהבין כדי להגיע ל"גמירות דעת" בחתימת ההסכם. לעניין זה מקובל עלי, שבערב שיווקי כה אגרסיבי ולחוץ, לא הייתה לתובעים כל שהות, להבין, לקרוא את כל החומר, ולהפעיל שיקול דעת. חתימתם על ההסכם הייתה כדי "לא להפסיד את אותה הזדמנות מיוחדת" אשר כך הציגו אנשי הנתבעת את אותה פגישה. מצג כוזב נוסף שהוצג לתובעים, הוא שבנוסף לכך שיפטרו מיחידת הנופש יקבלו בונוס שנתי לנסיעות בסך של 600 $. בפועל הם קיבלו שליש מסכום זה ועדי הנתבעת לא ידעו להסביר מהו מנגנון ההנחות המגיע לתובעים. כך רוני פרל טען שאין לו מושג מהו ההנחה שמגיעה לתובעים (עמוד 19 שורות 9-10 לפרוטוקול). שי שורר העיד כי מי שקובע את ההנחה הן חברות הנפקת ה"דילים" וכרטיסי הטיסה ואישר שמנגנון ההנחות לא קבוע בהסכם שבין הצדדים. אלון כוכב, השיב שמדובר בהנחה הנקבעת על ידי מחלקת הלקוחות. אכן, כטענת ב"כ הנתבעת, התובעים השתמשו בזכויות הנופש, ובשנת 2003, רכשו טיול מאורגן לחו"ל שסובסד על ידי הנתבעת, אך לא קיבלו את מלוא הסבסוד שהובטח להם בסך של 600$, אלא שליש ממנו. אינני מקבל את טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כי הובטח לתובעים סבסוד עד ל- 600$, כל עוד אף לא אחד מעדי הנתבעת לא יכול היה להסביר מהו מנגנון ההנחות, ואף לא מי קובע אותו. אין צורך להוסיף כי ההסכם לא קובע את מנגנון ההנחות כלל וכלל. אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, ולפיה מעצם העובדה שהתובעים ניצלו את חברותם במועדון פלטיניום, הם בעצם פעלו על פי ההסכם, ובכך העידו כי הם מעוניינים באכיפת ההסכם ובקיומו, ואינם מעוניינים בביטולו. ולטענתו מעצם העובדה שהם פעלו כך וקיבלו כספים מכוח ההסכם עם הנתבעת, הם מנועים מלטעון לביטול ההסכם. התובעים, לא יכלו לדעת במועד ניצול מועדון הפליטניום, כי הנתבעת תממן רק שליש מהסכום שהובטח להם בעת ניצול חופשתם, וכן לא יכלו לדעת כלל מהי הנוסחה ולפי מה נקבעת ההנחה שתינתן להם. להזכירנו, חישוב ההנחה לא מצויין בהסכם, ואף לא אחד מעדי הנתבעת יכול היה להאיר את עיננו בעניין זה. בנוסף, לקח לתובעים זמן, מאז חתימתם על ההסכם ועד שהתבהרה בעיניהם תמונת המצב האמיתית. הנתבעת נקטה בשיטת שיווק אגרסיבית שמטרתה להחליש ולשבש את שיקול דעתם של התובעים. יצרה אווירה מיוחדת בה התנהל מו"מ בין הצדדים, מו"מ שהשליטה בו היא לנציגי הנתבעת בלחץ שהפעילו, במצג הכוזב שהציגו כמפורט לעיל. הנתבעת בשיטותיה האגרסיביות גרמה לתובעים "לאבד" שליטה לגבי כל הסובב אותם כפי שתיארו התובעים ועדיהם. בטרם הצליחו התובעים להפנים את המידע שקיבלו הם מצאו עצמם חותמים על ההסכם עם הנתבעת. הסכם שבפועל איננו הסכם למכירת יחידת הנופש אלא הצטרפות למועדון הפלטיניום. התובעים לא התכוונו לחתום על הסכם הצטרפות כזה, אלא כוונתם היתה להתקשר בהסכם למכירת יחידת הנופש שלהם. משכך, אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת, כי התובעים לא יכולים לבקש את הסעד של ביטול עסקת יחידת הנופש ולהורות לנתבעת להשיב את מלוא הסכום ששולם על ידם בפועל. מהעולה מתיאור נסיבות חתימת התובעים על ההסכם, נראה כי התובעים נעדרו את גמירות הדעת הדרושה לחתימת הסכם, ובנסיבות אלה, כפי שתוארו ע"י עדי התובעים, הם לא יכלו לבחון את מהות ההתקשרות, את ההסכם הכתוב, ולא שקלו נכונה גם את היעילות הכלכלית של אותה עסקה, מה שמוביל להעדר גמירות דעת התובעים להתקשרות זו, שהינה תנאי ראשוני ויסודי ליצירת חוזה (ר' ספרה של ד"ר שלו - דיני חוזים, בעמ' 92). התובעים שהו במשרדי הנתבעת מספר שעות, במהלכן הולחצו ע"י עובדי הנתבעת במצג על הנתבעת ועיסוקיה, הושפעו על ידם לחתום על חוזה וגם חתמו עליו. הלחץ הפסיכולוגי שהופעל עליהם, כי אם לא יחתמו בו בלילה על ההסכם, לא יזכו בהנחה משמעותית, הוא זה שהשפיע על שיקול דעתם של התובעים ודומה כי שיבש אותו. עולה כי התובעים לא הגיעו לכלל גמירות הדעת בחתימתם על ההסכם, ולכן ההסכם איננו מחייב. לכאורה, בנסיבות אלה, לא היה בכלל מקום לבטלו, שהרי כאילו הוא כלל לא נולד. למרות זאת, נבחנת בפסק דיני זה גם שאלת בטלות ההסכם. בקשת התובעים, שביהמ"ש יורה על ביטול ההסכם עם הנתבעת ויורה לנתבעת להשיב לתובעים את מלוא הסכום ששילמו לה בפועל. שיטת השיווק של הנתבעת לא אפשרה לתובעים להבין את תוכנו ומהותו של ההסכם והם חתמו עליו כשלא ירדו לפשרו. הם חתמו על ההסכם בפזיזות, בנמהרות וללא שיקול דעת. ומבלי שהתכוונו לחתום עליו כאשר בפועל הגיעו לפגישה למטרה שונה לחלוטין. בנוסף לכל אלה, וכפי שפירטתי לעיל בפסק דיני זה, הרי שהוצג לתובעים מצג שוא טרם כריתת ההסכם. על הנתבעת היה לפעול בתום לב במו"מ טרם כריתת החוזה ולגלות לתובעים את מלוא העובדות האמיתיות שהיו ידועות להם, ובין השאר העובדה שיכלו "להיפטר" מיחידת הנופש בדרכים אחרות ולא רק באמצעות העברתם לנתבעת. ובעיקר היה עליה לגלות לתובעים שלא רק באותו ערב הפגישה יכלו לקבל את אותה הנחה הנטענת ע"י הנתבעת, אלא יכלו לבחון בשיקול דעת ובנחת בביתם ולחזור להשיב להצעת הנתבעת מספר ימים לאחר אותו מועד. ובנוסף, ומעל לכל אלה, היה על הנתבעת לפעול בתום לב ולספר לתובעים, בשלב ההזמנה, מהי מטרת הגעתם לפגישה. לעניין תום הלב בע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה פד"י נח(3) 298, קבע כב' הנשיא ברק: "המסגרת הנורמטיבית". הוראת המפתח מצויה בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1974 שזו לשונו: "תום לב במשא ומתן 12.(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. (ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצוים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10 , 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970, יחולו בשינויים המחויבים". הוראה זו - יחד עם אחותה הבכירה בדבר קיום בתום לב של חיוב הנובע מחוזה (סעיף 39 לחוק, והרחבת החובה בסעיף 61(ב) לחוק) - מהווה, הוראת יסוד במשפט הישראלי בכלל ובמשפט הפרטי בפרט. היא משקפת דוקטרינה "מלכותית" (ראו בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פד"י מז(4)702, 708). היא מהווה את ה"נשמה של מערכת המשפט (ע"א 391/80 לסרסון נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד לח(2) (237, 264) היא מציבה בפני הפרט את החובה לנהוג ביושר ובהגינות (בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה (1)(828, 834. היא אינה מעמידה דרישות "חסידות" גבוהה: היא אינה דורשת כי הצדדים יהיו מלאכים זה לזה. היא באה למנוע מצב שבו אדם לאדם זאב. היא מבקשת להנהיג מסגרת נורמטיבית שבה אדם לאדם - אדם (ראו א' ברק, שיקול דעת שיפוטי 1987(473)). פירוש הדבר הוא כי המנהלים משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, והצדדים ליחס החוזי לאחר שהחוזה נכרת, יפעלו באופן הוגן ותוך התחשבות בציפיות הסבירות של הצד השני. תום הלב אינו מבוסס על הדרישה כי כל צד חייב לדאוג לאינטרסים של זולתו על חשבון הבטחת האינטרס העצמי. תום הלב מבוסס על ההנחה כי כל צד דואג לאינטרס שלו עצמו, אך הוא עושה כן באופן הוגן, תוך הבטחת המשימה המשותפת של הצדדים. "על פי עיקרון תום הלב במשא ומתן טרום - חוזי מחוייב כל צד למשא ומתן לפעול תוך נאמנות כלפי הצד האחר למשא ומתן, ותוך נאמנות לרוח העסקה ולמטרה" (השופט אור בע"א 144/87 פד"י מד(3) 769, "על כל הצדדים לחוזה מוטלת החובה לשתף פעולה זה עם זה ולפעול תוך התחשבות באינטרס המשותף להם בחוזה. על בעלי החוזה לפעול להגשמתה של כוונתם המשותפת, תוך נאמנות ומסירות למטרה שעמדה לנגד עיניהם, ותוך עקביות בהגשמת ציפייתם המשותפת, הסבירה" (בג"ץ 59/80 הנ"ל בעמ' 834). לפנינו, איפוא, מבחן אובייקטיבי הקובע רמת התנהגות ראויה בחברה הישראלית (רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה (1) 199. בהתאם לסע' 12 ו - 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973 - לענין תום הלב, היה על הנתבעת, לגלות לתובעים, את העובדות האמיתיות כמפורט לעיל. לטעמי, הנתבעת הפרה את חובת הגילוי העולה מסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים, חובה היכולה ללבוש צורה גם של מחדל של אי גילוי עובדות, כשמדובר גם במסירת פרטים יזומה של מידע חיוני למי שנמצא במו"מ, כשברור לבעל המידע שקיים פער ממשי בין כוונת הצד השני לבין מה שהוא בר השגה עפ"י המצב המשפטי והעובדתי לטובתו (ד"נ 7/81 פנידר חב' להשקעות פיתוח ובניין נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673. במקרה דנן, מדובר במידע בעל חשיבות רבה שהנתבעת לא יידעה את התובעים לגביו, כשהיה עליה ליזום את הגילוי לגבי מצב הדברים בפועל שהיה מצוי בידיעתה בלבד ביודעה שהצד השני לא יודע על כך (ראה ע"א 1170/91 בכור נ' יחיאל, פ"ד מח (3) (217-214,207. חובת הגילוי הינה צורה של חובת תום הלב לגילוי עובדות חשובות על ידי צד לחוזה בתקופה החוזית (ראה ע"א 3912/97 EXIMIN S.A תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד( מז (4)64. הנתבעת במקרה זה הפרה את חובת הגילוי וחובת תום הלב ואף הטעתה את התובעים בכך שלא גילתה להם מידע מהותי ומשמעותי לגבי פרטים חשובים של העיסקה. הטעייה ס' 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973 עוסק בביטול חוזה על ידי מי שהתקשר בחוזה מתוך טעות שהיא תוצאה של הטעיה על ידי הצד השני או מטעמו. במקרה שלפנינו ההטעיה התבטאה במספר פעולות ו/או מחדלים בהם נקטה הנתבעת. כיוון שנחה דעתי, כי גירסת התובעים משקפת את מצב הדברים בפועל לגבי התנהלות כל נושא המו"מ והזמנת התובעים למצגת ולעניין כריתת ההסכם. הרי שההטעיה הינה, בעיקר לגבי אפשרות להיפטר מהיחידה בדרכים אחרות, ולגבי הסכומים האמיתיים שיקבלו עבור ניצול נופש עתידי, ובעיקר הוטעו התובעים לחשוב שהם מוזמנים לנתבעת כדי למכור לה את יחידת הנופש בבעלותם, ובפועל לא כך היה. אני מקבלת את טענת ב"כ התובעים בסיכומיו, ולפיה, הנתבעת הסוותה את העסקה האמיתית שהיא הסכם השידרוג, תחת "מסכת קניית הזכויות", ולכן לא העידה מטעמה מי מטעם מחלקת ההזמנות אשר עיסוקו היה להזמין את התובעים ואחרים לפגישה. אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת, לפיה התובעים לא הוכיחו הטעיה בכך שהנתבעת הציגה מצג שאם לא יפטרו מהיחידה שבבעלותם ישלמו מחיר שנתי גבוה, שיהיו צפוים להליכי גביה ושהדרך היחידה להיפטר ממנה היא לשלם לנתבעת. רוני פרל, בעמוד 16 לפרוטוקול, ושי שורר בעמוד 25 לפרוטוקול, אמרו מפורשות, שאם לא ניתן יהיה להעביר את הזכויות ביחידת הנופש לחברת כרומוזום, הפרוייקט ייגמר. ובעמוד 26 שורה 5 לפרוטוקול, אמר שי שורר מפורשות, כי הדרך היחידה להעביר את יחידות הנופש, היא לכרומוזום ואין כל דרך אחרת להעביר את הבעלות ביחידות הנופש. גם רוני פרל, העיד מפורשות כי זכויות הבעלות ביחידת הנופש חסרות ערך לחלוטין והנתבעת עשתה טובה לנתבעים שאפשרה להם להיפטר מהיחידה, כיוון שאין להם כל דרך אחרת להיפטר ממנה. כך+6 בעמוד 15 שורה 11 ו בעמוד 16 שורה 17 לפרוטוקול. לאור זאת אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, ולפיה רוני פלר כלל לא אמר לתובעים באותה פגישה את הנטען על ידם. לעניין זה אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, ולפיה על התובעים להוכיח שאכן היתה להם דרך אחרת להיפטר מזכויותיהם ביחידת הנופש. גם אם עול הוכחת טענה זו על התובעת מוטל, הרי בכל שאר הנושאים בהם הוטעו והוצג להם מצג שוא, די כדי להגיע למסקנתי לפיה הוטעו התובעים. עם זאת, משעדי הנתבעת העידו כי העברת הזכויות ביחידת הנופש לכרומוזום, היא הדרך היחידה להיפטר מהן, על הנתבעת החובה להוכיח, שאכן אין דרך אחרת לעשות כן. התוצאה הינה שאני מקבלת את התביעה וקובעת שהנתבעת הפרה יסודית את הסכם עם התובעים ולפיכך ההסכם ביניהם בטל בזה והתובעים זכאים להשבת כל הכספים ששולמו על ידם לנתבעת. אינני מוצאת כי נגרמה לתובעים עגמת נפש. על כן אינני פוסקת להם כל פיצוי בגין ראש נזק זה. הנתבעת תשלם לתובעים ביחד ולחוד את הסך של 32,775 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום שסכום זה שולם על ידם ועד לתשלום בפועל. הזכויות ביחידת הנופש המקורית יועברו חזרה על שם התובעים. הנתבעת תשלם לתובעים ביחד ולחוד הוצאותיהם וכן שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ. ניתן היום כ"ב ב אדר א, תשס"ה (3 במרץ 2005) בהעדר הצדדים. פרוסט-פרנקל אושרי, שופטת נופשהעברת זכויותביטול עסקה (יחידות נופש)