תביעה הסכם להספקת שירותי רט"ן
פסק דין
בפני תביעה כספית על סך 14,773 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעים בקשר להסכם להספקת שירותי רט"ן.
כנגד נתבעת 1 ניתן פס"ד. פס"ד זה מתייחס לנתבעת 2, להלן: "הנתבעת".
מסכת עובדתית
1. חברת סגיב (3000) בע"מ ( להלן: ה"חברה") התקשרה עם התובעת שהנה חברה רשומה בישראל העוסקת בשיווק מכירה ומתן שירותי טלפון נייד בהסכם מיום ה – 15/05/2001.
ההסכם כלל את תנאי תוכנית אורנג' עסקים, תעריפי השיחות ותעריף חודשי מינימאלי וכן מכשירים סלולארים.
בעת מעמד החתימה על ההסכם הציגה נתבעת 2 כנדרש מלקוחות עסקיים, פרוטוקול אסיפה כללית אשר מאשר כי נתבעת 2 הנה מורשת חתימה של החברה. כאמור נתבעת 2 חתמה כמורשת חתימה על הסכם ההתקשרות.
מתאריך 13/06/01 ועד לתאריך 13/12/01 ( 6 חודשים) שילמה החברה את חובותיה, אולם מתאריך 13/01/2002 ועד לתאריך 13/04/2002 ( 4 חודשים) לא פרעה את חובותיה לתובעת. בתאריך 09/01/2002 בוצעה העברת בעלות ב - 7 מכשירים, מהחברה לידי חברת "אתרוג מעונות בע"מ " אשר נתבעת 2 בזמנים הרלוונטים החזיקה ב 50% ממניות חברת אתרוג.
חברת אתרוג החלה לשלם את החשבונות בגין הטלפונים שהועברו לבעלותה.
ביום ה - 22/05/03 הגישה התובעת את תביעתה לביהמ"ש כנגד נתבעת 2 וכנגד החברה. בתביעתה דרשה התובעת את פירעון החוב.
ביום ה - 25/01/2005, הגישה התובעת בקשה למתן פס"ד כנגד החברה היות וחלף המועד להגשת כתב הגנה מטעם החברה, בקשתה נתקבלה ופסיקתא מתאימה נחתמה ביום ה 01/02/2005.
על מסכת עובדתית זו אין מחלוקת, השאלה השנויה במחלוקת ביו הצדדים הינה, האם התנהגות הנתבעת עולה כדי ביצוע פעולות אשר בגינן על בית המשפט להסיר את החיץ שבין האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, לאורגן הפועל בה - הנתבעת.
ב"כ הצדדים הסכימו להסדר דיוני לפיו יינתן פס"ד על פי תצהירי עדות ראשית שהוגשו ללא חקירת המצהירים ולאחר הגשת סיכומים בכתב, שהוגשו.
טענות התובעת
2. נתבעת 2 חתמה על הסכם ההתקשרות בחודש מאי 2001, כ 6 חודשים בלבד טרם היווצרות החוב ולמועד בה הפכה החברה לחדלת פירעון, ביום ה – 23/01/02, העבירה את מנייתה לבעלה. ב"כ התובעת טוען כי סמיכות זמנים זו ובצירוף ראיות ובהם דוחות המע"מ ודפי הבנק מצביעים על כך שעל נתבעת 2 היה לדעת ו/או ידעה כי מצב החברה הנו בכי רע כבר במועד חתימת הסכם ההתקשרות. נתבעת 2 הייתה מנהלת פעילה של החברה שכן פנתה אל התובעת כחודשים לאחר מועד ההתקשרות וביקשה כי התובעת תעדכן את שמה של נתבעת 2 כאשת הקשר בין החברה לבין התובעת, ועד לזמן יצירת החוב פעלה נתבעת 2 בזמנים שונים ורבים אל מול התובעת.
3. נתבעת 2 והחברה ביטלו את כל הוראות הקבע של חשבון החברה וכן את הוראת הקבע של התובעת בכלל זה.
ביום ה 13/11/20001, ביטלה החברה את הוראות הקבע, לאחר פניית התובעת לנתבעת 2, שילמה הנתבעת סך של 9861.12 ₪ מן החוב, ובין לבין ביקשה לבצע העברת בעלות על חלק מן המכשירים, נוכח התחייבות נתבעת 2 לתשלום יתרת החוב נעתרה לבקשתה וביצעה את העברת הבעלות.
בעת העברת הבעלות על המכשירים, הציגה נתבעת 2 מצג שווא ולפיו החברה הנה ברת יכולת פירעון ואף התחייבה באופן אישי לשלם את החוב על המכשירים בחברה החדשה וזאת על מנת שהתובעת תסכים להעברת הבעלות לידיה.
נתבעת 2 מקימה חברות עסקיות ומפסיקה את פעילותן על מנת לחמוק מחובותיה.
טענות הנתבעת
4. החברה התאגדה ב 09/07/1997, כאשר בעלה של הנתבעת מר יוסי המר החזיק במרבית מניות החברה ואילו נתבעת 2 החזיקה במניה 1. בפועל החברה הייתה בשליטתו ובניהולו של מר יוסי המר.
בתאריך 23/01/2002 הועברה המניה שברשות נתבעת 2 למר יוסי המר ומאותו מועד החזיק בכל מניות החברה והיה דירקטור בלעדי.
הנתבעת טוענת כי לא הציגה בפני התובעת או מי מטעמה כל יכולת כלכלית של החברה ובעת חתימת ההסכם מצבה הכלכלי של החברה היה יציב וטוב, החברה עמדה בכל התחייבויותיה כלפי ספקיה, לקוחותיה ונותני שירותיה וככל הידוע לנתבעת לא הוגשה כנגדה תביעה זולת תביעה זו.
פעילות הנתבעת אל מול התובעת עד למועד העברת המניות והפסקת תפקיד הנתבעת כמנהלת בחברה נעשתה במסגרת התפקיד ובידיעת מנהל החברה מר המר ואלה נעשו בהגינות ובתם לב.
5. מי שניהל את החברה היה מר המר ואילו לנתבעת לא היו סמכויות ניהוליות של ממש או יכולת להשפיע על מר המר. מילוי טפסים איזוטוריים הקשורים בשינוי שם איש הקשר, או שינוי מפעיל שיחות אינו מקנה סמכות ניהולית משמעותי.
מבדיקת דפי החשבון עולה כי מחודש יוני ועד חודש דצמבר 2001, ישנה פעילות עיסקית ותנודתיות ביו יתרות החובה ליתרות הזכות מכל מקום לא הוכח כי ננקטו הליכי כינוס נכסים או הליכי פירוק כנגד החברה, מלבד תביעה זו.
על פי דוחות המע"מ החברה ניהלה פעילות עסקית והיקף עסקאותיה מוכיח כי הייתה איתנה ובעלת יכולת כלכלית.
6. העובדה כי התובעת לא התנתה את העברת הבעלות במכשירי הטלפון הסלולרים מוכיחה כי התובעת לא ראתה בנתבעת כאחראית לחובות החברה. חברת אתרוג משלמת כיום את החשבונות, ובאם התחייבה נתבעת 2 ו/או חברת אתרוג לשלם את החובות הקודמים, הרי שאין זכר לכך בחשבונית הראשונה שהתקבלה ובאלה שלאחריה, דבר שלעצמו מחזק כי לא הייתה כל התחייבות קודמת לתשלום החוב כנגד העברת הבעלות.
אין האורגן חייב לפתח יכולות ותכונות של נביא או של כלכלן מקצועי וחובתו לפעול כמנהל סביר ואין חובתו לצפות פני עתיד מעבר ליכולתה הכלכלית של החברה בעת החתימה על ההסכם. החברה שילמה באופן סדיר ותדיר את חשבונותיה עד לשלב ביטול ההרשאות על ידי מנהל החברה מר המר.
דיון
7. ב"כ התובעת בתצהיריו וסיכומיו מבקש מבית המשפט להרים את מסך ההתאגדות בחברה ולחייב את נתבעת 2 כאורגן החברה בחובות החברה וזאת מפאת מצגי השווא אשר לכאורה הציגה נתבעת 2 לנציגי התובעת וכן נוכח פועלה בחוסר תם לב כאשר ידעה כי החברה חדלת פירעון ובכל זאת המשיכה במצגי השווא.
בטרם הכרעה במחלוקת יצויין כי מעיון בכתבי הטענות עולה כי הנתבעת הייתה מנהלת בחברה וכי החברה נקלעה לקשיים כלכליים אשר הביאו אותה לסוף דרכה, למצב של העדר יכולת תשלום.
8. סוגיית הרמת המסך נדונה רבות בפסיקה ובספרות המקצועית, ב"כ הצדדים הביאו בסיכומיהם ציטטות מכובדות לעניין זה.
הרמת מסך מוגדרת בראש ובראשונה בחוק החברות , התשנ"ט – 1999, ס"ח 1711, (להלן: "החוק"). סעיף 6 לחוק שכותרתו "הרמת מסך" מורה כי הרמת מסך תבוצע בין היתר על מנת לייחס זכויות וחובות של החברה לבעל המניה בה, ובית המשפט ירים את מסך ההתאגדות אם התקיים תנאי שבחיקוק, או שבנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, ו\או כשהשימוש במסך ההתאגדות נועד לסכל דין או לבצע הונאה או קיפוח אדם, ו\או כי ניהול עסקי החברה לא היה בו משום אינטרס לחברה. יחד עם זאת הוראות סעיף 6 לחוק מזכירות כי, חובת הזהירות אשר חב בית המשפט בעודו שוקל את סוגיית הרמת המסך ההתאגדות הנה רבה
"בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות "
הוראות סעיף 6 מותחות את הגבול המפריד בין הכלל כי תאגיד כאישיות משפטית נפרדת נושא באחריות לעוולות אשר הנן מבית מדרשו לבין היוצא מן הכלל המחיל אחראיות אישית של בני האדם הפועלים בתאגיד – בין שהם אורגנים ובין שאינם אורגנים של התאגיד .(ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י-בע"מ דינים עליון, כרך סו,474) למעשה מי שמבקש להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד בתאגיד עליו להניח את התשתית העובדתית הראויה כי הייתה התנהלות בלתי ראויה מטעם אורגן החברה.
9. בית המשפט יראה כשימוש לרעה במסך ההתאגדות כאשר החברה נוסדה למטרות תרמית, או כאשר לא התקיימה כל אישיות נפרדת, והחברה שימשה ככסות וצל לבעליה, כאשר בעלי המניות ערבבו את נכסי החברה בנכסיהם הפרטיים ולא שימרו ביד החברה כל פול נפרד של נכסים או כאשר בעלי החברה ניהלוה על בסיסו של הון מניות מינמלי והזרימו את רוב מקורות מימונה בהלוואת בעלים על מנת לחמוק מסדרי העדיפות החלים בחדלת פירעון. (אירית חביב – סגל דיני חברות לאחר חוק החברות החדש כרך א' הוצאת טל-טק הפקות בע"מ, יולי-1999, 253)(ע"א 3755/03 שמעון בן חמו נ' טנא נגה (שיווק) 198 בע"מ, דינים עליון, כרך סט,263)ע"א 4606/90 איטה מוברמן ואח' נ' תל מר בע"מ פד מו (5), 365.
ומן הכלל אל הפרט,
מצג שווא
10. אכן כאשר בעל המניות מבצע מצג שווא בשם החברה במהלך תפקידו כאורגן החברה תהיה הצדקה להרמת מסך ולקשור את בעל המניות למצג שווא זה, ב"כ התובעת טוען כי מצב החברה הנו בכי רע, וכי העולה מדו"חות המע"מ ודפי חשבון הבנק כי החברה הנה חדלת פירעון במועד בו נתבעת 2 הייתה בעלת החברה ומורשת חתימה בה, מימון החברה מפיקדונותיה ביום ה- 14/09/01 וכן ביום ה - 24/09/01 בסך של 90,000 ₪ לא סייעו בידה שכן מייד ובסמוך הוחל בהחזרת המחאות וביטול הרשאות. נתבעת 2 ביודעה נתונים אלו פעלה לביצוע העברת בעלות על חלק מן המכשירים אשר בידי החברה והתחייבה באופן אישי לפרוע את החוב.
עיון מעמיק ברשומות המוסדיות אשר צורפו לתצהירי התובעת ולסיכומיה לא מצאתי כל בסיס לטענה זו. עיון בנספח ט' לתצהיר עדות הראשית של התובעת מגלה כי אכן נתבעת 2 טיפלה לסילוק החוב, אך אין בה שום התחייבות מטעמה לכסות את החוב באופן אישי.
נתבעת 2 על פי הרישומים ביקשה אורכה על מנת לבדוק את אופן תשלום החוב אל מול מנהל החברה וזאת אף מעלה נספח יד' .אכן העולה מן תדפיסי הבנק כי החברה נזקקה למימון כזה או אחר במהלך חודש ספטמבר, וככל הנראה נקלעה לקשיים שכן החל מחודש נובמבר הפסיקה לשלם את תשלומיה לתובעת, העברת הבעלות על חלק מן המכשירים על ידי נתבעת 2 יש בה משום פעולה להקטנת הנזק ולא להברחת נכסים.
לאור האמור לעיל אין בהתנהגות נתבעת 2 משום מצג שווא כלפי התובעת.
הסכם ההתקשרות ותם לב
11. אורגן חברה המתקשר בהסכם כלשהו מטעם החברה, היודע במעמד חתימת ההסכם בין צדדים כי החברה לא תוכל לעמוד בהסכם זה לוקה בחוסר תם לב אשר בגינו ביהמ"ש ירים את מסך ההתאגדות בכפוף לנסיבות.(ת.א 11275/97 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' 1. בלייכר יוסף 2. בלייכר זיכהולץ קבלני בנין בע"מ, דינים מחוזי כרך לד(6),586). טוען ב"כ התובעת בכתב תביעתו ובסיכומיו כי נתבעת 2 ידעה במעמד החתימה על הסכם ההתקשרות שבין הצדדים כי החברה לא תוכל לקיים את חיוביה כלפי התובעת וזאת נוכח המציאות המשתקפת מדפי חשבון הבנק ודו"חות המע"מ, עיון בדפי חשבון הבנק מלמד כי אין המדובר בפעילות חשבון קש, כגון קבלת אשראי גבוה מבלי לבצע כל שימוש באשראי, הזרמת הון בעלי המניות. דפי הבנק מורים כי פעילות עסקית כלשהי הייתה קיימת בעת חתימת ההסכם ולא פעילות קש, החברה שילמה את חובותיה לתובעת במשך כ 6 חודשים. כל אלה סותרים את טענת התובעת כי נתבעת 2 יכלה לדעת שהחברה לא תוכל לקיים את חיובייה. הזרמת ההון העצמי נעשתה בחודש ספטמבר שהנו כ 4 חודשים לאחר חתימת ההסכם, גובה הזרמת הון העצמי ביחס להיקף התשלומים בדפי החשבון הנו דומה, אינני רואה כל פסול כי בעלי חברה יזרימו הון אישי אם נוכחים לדעת כי החלו מקרטעים מבחינה פיננסית , נהפוך-הוא, יש בהזרמת ההון עצמי לקיחת אחריות וכן סיכון שכן חדלות הפרעון של החברה יגרום להפסד כספם האישי.
12. אינני שותף לדעת ב"כ התובעת כי על הנתבעת כבעלת מניה היה לכאורה להזהיר את התובעת כי החברה חדלת פירעון, הרי היעלה על הדעת כי חברה אשר נקלעת לקשיים תכריז בריש גלי כי נקלעה לקשיים, התוצאה שתתקבל הנה הפוכה מן התוצאה הרצויה של הבראת העסק, התוצאה הלא רצויה הנה כי החברה לא תוכל לצאת מן הקשיים שכן אף גורם עסקי לא ירצה לעבוד עימה(ע"א 3183/99 בני פניגשטייןנ נ' חברת חברי המהפך מס' (מחצבות) בע"מ, דינים עליון, כרךסז, 661). טענת ב"כ הנתבעת כי אין האורגן חייב לפתח יכולות ותכונות של נביא או של כלכלן מקצועי וחובתו לפעול כמנהל סביר ואין חובתו לצפות פני עתיד מעבר ליכולתה הכלכלית של החברה בעת החתימה על ההסכם מקובלת עלי ואף מחזקת את מסקנתי כי התובעת לא הוכיחה חוסר תום לב בעת ההתקשרות.
תרמית
13. התרמית בדיני חברות הנה סוגיה אשר נבחנת בעת הטלת אחריות אישית על דירקטור בחברה. ב"כ התובעת מעלה בסיכומיו כי יש להחיל אחריות אישית על נתבעת 2, שכן פעלה בתרמית. על פי שיטתו של ב"כ התובעת ראוי להחיל את טענת התרמית אף ללא שהחלו הליכי פירוק של החברה, (ראה דבריו של כבוד השופט מצא בע"א 3016/90 פנחס ארנרייך נ' ד"ר יעקב נאמן, עו"ד, דינים עליון, כרך לו,437).
כותב המלומד פרופ' גרוס בספרו ( פרופ' יוסף גרוס,עו"ד חוק החברות החדש, הוצאת תאגידים, תש"ס-1999, 324) כי על אף המדובר בחבות דירקטוריון באחריות אישית לא נדרש קשר סיבתי בין התרמית לפירוק ואף אין דרישה כי התרמית גרמה לפירוק, עוד מוסיף וכותב המחבר כי ההוכחה הנדרשת הנה הוכחה לכאורה ואין די בהצבעה על חשדות גרידא. פרופ' גרוס מציין דוגמאות לתרמית כגון, חברה אשר ממשיכה לנהל את עסקיה וליצור חובות, פירעון חובות לחברה אחרת במקרה בו הכספים היו מיועדים לגוף אחר, וכן כוונה להונות ע"א 148/82 שרה גליק נ' ויקטור ארמן, פ"ד מה(3),401, ע"א 3016/90 פנחס ארנרייך נ' ד"ר יעקב נאמן, עו"ד, דינים עליון, כרך לו,437)
כאמור לעיל לא מצאתי כי יש בהתנהגות נתבעת 2 משום התנהגות שבחוסר תם לב, ואין די בכך שידוע כי נתבעת 2 הנה מקימה חברות סדרתית, כדי לבסס כוונה להונות אם לא הוכח כי בכל אחת מהן או אף רק בחלק מועט מהן השאירה שובל של חובות כדי להקים חבות בתרמית. העולה מן מסכת העובדות כי נתבעת 2 פעלה להקטנת הנזק על ידי העברת בעלות עד כדי מחצית המכשירים אשר היו בבעלות החברה,לאור האמור אינני מוצא כי נתבעת 2 פעלה תוך כוונה להונות את התובעת.
סיכום
14. בכתב התביעה מייחסת התובעת לנתבעת עילות שונות בגינן היא מבקשת לחייב את הנתבעת באופן אישי, ואולם לא הוכיחה התובעת אף לא אחת מאותן עילות תביעה בגינן יש להטיל חיוב אישי על הנתבעת. נטל הראיה לחיוב אישי של אורגן בחברה מוטל על התובעת, עפ"י דיני הראיות בהליך אזרחי.
בתקופת השימוש במכשירים שלא שולמה (ינואר – אפריל 2004) סכום החיוב החודשי איננו גבוה מהחודשים הקודמים, אלא להיפך חיובים ההולכים ופוחתים ומכאן שלא נעשה שימוש חריג במכשירים בידיעה שהחברה לא תוכל לשלם. תקופת החיובים קצרה ומשקפת פעילות שוטפת של חברה בהיקף ההולך וקטן עד להפסקת פעילות מוחלטת, תקופת זמן סבירה לחברה לשקול את צעדיה לאור קשיים כספיים ומצב כלכלי נתון.
15. לאור כל האמור לעיל נדחית התביעה כנגד נתבעת 2.
התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות המשפט, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ניתן היום ו' ב אדר ב, תשס"ה (17 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.
סובל משה, שופט
חיפוש פנימי באתר
