תביעה כספית - כרטיסי טיסה לטיול משפחתי בספרד

פסק דין בפני תביעה כספית בסך 10,646 ₪. א. טענות התובעים 1. בחודש יולי 2004, רכשו התובעים מהנתבעת, חב' תעופה ספרדית המפעילה קו טיסות סדיר בין ת"א, מדריד וברצלונה, באמצעות סוכנה כרטיסי טיסה לטיול משפחתי בספרד מיום 26.7.04 עד יום 4.8.04 (להלן: הטיול). בטיול השתתפו התובעים ושלושת ילדיהם, כאשר הוא כלל 4 טיסות כדלקמן: ביום 26.7.04 בשעה 17:10 מת"א לברצלונה. ביום 29.7.04 שעה 13:20 מברצלונה למלגה. ביום 4.8.04 בשעה 07:00 ממלגה לברצלונה. ביום 4.8.04 בשעה 10:25 מברצלונה לת"א. 2. ביום 4.8.04 התייצבו התובעים וילדיהם בשדה התעופה במלגה לטיסה לברצלונה, שהיתה אמורה להמריא בשעה 07:00. התובע ובנו הבכור נגשו לחברת ההשכרה להחזיר את הרכב השכור במשרדים הסמוכים לאולם הנוסעים והתובעת ושני ילדיהם האחרים של התובעים, התקדמו לדלפקי הבידוק שסומנו בטיסה המיועדת בשדה התעופה, אך נציגת הנתבעת העבירה את התובעת וילדיה לדלפק הסמוך, שם מסרה התובעת לנציגת הנתבעת את כרטיסי הטיסה והדרכונים שלה ושל ילדיה, תוך ציון שבעלה ובן נוסף אמורים להגיע עם המזוודות. נציגת הנתבעת טענה שהשעה 06:30, היא סוגרת את הטיסה ולכן התובעים לא יוכלו לעלות לטיסה אך הסכימה לאור בקשת התובעת להמתין מס' דקות. כעבור מספר דקות הגיע התובע ובנו עם המזוודות אך נציגת הנתבעת החזירה לתובעת וילדיה את הדרכונים והודיעה להם כי הטיסה נסגרה. לטענת התובעים, נציגת הנתבעת לא ניסתה כלל לבדוק אם יש אפשרות לעלות לטיסה, זאת למרות שבעת ששהו לאחר מכן בשדה, נשמעה ברמקולים קריאה אחרונה לעלייה למטוס של נוסעי הטיסה המקורית של הנתבעת לברצלונה. 3. התובעים פנו למשרדי הנתבעת בשדה התעופה ושם הובהר להם שעלות חמשת כרטיסים לטיסה חלופית היא כ- 1,200 יורו. משהסבירו התובעים כי יש להם טיסת המשך מברצלונה לתל אביב בשעה 10:25 באותו יום, מסרה להם נציגת הנתבעת שיש טיסה לברצלונה באמצעות חברת ספנאייר, אשר יוצאת ממלגה בשעה 07:30 ועלות הכרטיסים היא כ- 1,200 יורו. מחוסר ברירה התובעים פנו לדלפקי חברת ספנאייר. לטענתם נציגי ספנאייר כבר ידעו את שמם, דהיינו הודע להם על הגעתם המיועדת לדלפקם והם אף ידעו כי בכוונתם לעלות לטיסה של ספנאייר לברצלונה. התובעים שילמו בשעה 06:55 עבור 5 כרטיסים סך של 1,186 יורו. 4. עם עלייתם למטוס, הסתבר להם שמכרו להם כרטיסים למחלקה ראשונה, בעוד שמחלקת התיירים במטוס לא היתה מלאה ולאחר שחזרו ארצה ובדקו בדיעבד את מחירי הכרטיסים בספנאייר, הסתבר להם כי במחלקת תיירים עלות כל חמשת הכרטיסים היתה 460 יורו, דהיינו, כשליש מהמחיר ששילמו. 5. לטענת התובעים, בהסכם ההתקשרות של התובעים עם הנתבעת, לא צויין שעליהם להגיע לטיסה כ- 30 דקות לפני ההמראה ולכן, הגעתם לטיסה היתה במועד. לטענתם, היתה קנוניה בין הנתבעת לספנאייר למכירת כרטיסים במחיר יקר. ב. טענות הנתבעת 1. הנתבעת, חברה בארגון התעופה הבינלאומי י.א.ט.א. ועל יחסי הצדדים בתיק זה, חל חוק התובלה האווירית התש"מ - 1980 ואמנת וורשה על פיה חלים על הנתבעת כללי התעופה הבינלאומיים. סעיף 10 לחוק מגביל את אחריות המוביל האווירי לגבי נזק אשר נגרם לנוסע. בהתאם לחוק ולאמנה הנ"ל אין כלל עילת תביעה נגד הנתבעת. 2. אם לתובעים יש טענה כלשהיא, הרי זו אמורה להיות מופנית כלפי חברת ספנאייר שלטענתם, גבתה מהם כספים במרמה. 3. לטענת הנתבעת, התובעים לא התייצבו לטיסה במועד והגיעו באיחור רב לאחר שהטיסה נסגרה והבידוק הבטחוני לנוסעים הסתיים. למרות זאת, הנתבעת סייעה להם בכך שיידעה אותם שיש טיסה נוספת מאותו שדה תעופה כדי שיגיעו לטיסת ההמשך לתל אביב. גם אם פקידי הנתבעת הודיעו לחברת ספנאייר שחמישה נוסעים עושים דרכם אליה, לא יכולים התובעים לבוא בתלונות לנתבעת. הנתבעת, יידעה את התובעים שיש לה טיסה נוספת באותו יום בצהרים לברצלונה, אך הם בחרו לטוס באמצעות חברת ספנאייר. 4. התובעים הגיעו באיחור רב לטיסה לאחר סיום הבידוק הבטחוני ובנוסף, בשעה 06:30, חצי שעה טרם מועד הטיסה, התייצבה רק התובעת ושני ילדיה, כאשר התובע עם בן נוסף והכבודה טרם הגיעו לדלפקי הנתבעת. התייצבות הנוסעים במועד חיונית לעמידה בלוח הזמנים של הטיסה וחיונית לבידוק בטחוני, מה עוד שאין כל סיבה שהנוסעים במטוס יחכו לתובעים שיגיעו לטיסה. בנוסף, לא ניתן היה להמתין להתייצבות התובעים וילדיהם, להעבירם בידוק בטחוני כולל הכבודה ולשלוח את הכבודה לעבר המטוס. אלמלא מחדלי התובעים הם לא היו נזקקים לרכישת כרטיסים חליפיים. ג. דיון השאלה בה חלוקים הצדדים היא האם התשלום ביתר, אשר שילמו התובעים לטיסה החלופית ממלגה לברצלונה, כדי להגיע לטיסת ההמשך לתל אביב, שולם ע"י התובעים באשמת הנתבעת ואם על הנתבעת להחזיר לתובעים את עלות הכרטיסים ולפצותם בגין עוגמת הנפש. 1. לטענת התובעים, על הנתבעת היה להמתין להם ולילדיהם ולהעלותם לטיסה, למרות שהגיעו כחצי שעה טרם סגירת הטיסה. לטענת הנתבעת, היה על התובעים להגיע בזמן סביר, כדי שהנתבעת תספיק לבצע את הבידוק הבטחוני להם ולכבודה ולהעלותם למטוס. לטענת התובעים, היתה קנוניה בין הנתבעת לחברת ספנאייר שבעקבותיה הנתבעת הודיעה לספנאייר כי התובעים יפנו אליה כדי להגיע בדחיפות לברצלונה ולכן חברת ספנאייר גבתה מהם מחיר גבוה על הכרטיסים, שזוהי עלות הכרטיסים במחלקת עסקים, בעוד שהיו מקומות פנויים במחלקת התיירים שעלות הכרטיסים אליה היא שליש מעלות הכרטיסים במחלקת עסקים. עוד לטענת התובעים, נציגי הנתבעת שיכנעו אותם כי מחיר הכרטיסים ממלגה לברצלונה, עבור חמשת בני המשפחה, הוא 1,200 יורו וגרמו להם להשלים עם המצב לפיו עליהם לשלם סכום זה. לטענת הנתבעת היא אפשרה לתובעים לעלות לטיסה באותו יום בשעות הצהרים, אך התובעים בחרו לטוס בטיסת ספנאייר, כדי להגיע לטיסת ההמשך לתל אביב, הם בחרו לשלם כרטיסים למחלקת העסקים והיה עליהם לבדוק בעצמם אם נותרו כרטיסים למחלקת התיירים. 2. התובעת בחקירתה הנגדית העידה, כי מקובל להתייצב בטיסות פנימיות כחצי שעה טרם הטיסה. עוד השיבה, כי נציגי הנתבעת שיכנעו אותם כי מחיר הכרטיסים החלופיים הוא 1,200 יורו והנתבעת וחברת ספנאייר עשו קנוניה ותוך שיתוף פעולה ביניהן, גרמו לתובעים לרכוש את הכרטיסים בעלות יקרה, למרות שידעו שיש כרטיסים זולים יותר. לגירסתה, הנתבעת ידעה כי התובעים במצוקה ועליהם להגיע לטיסת המשך וגרמו להם לחשוב כי זו העלות האמיתית של הכרטיסים ואין אפשרות אחרת. התובעת אישרה שהיא לא שאלה כלל את נציגי ספנאייר ו/או הנתבעת אם יש כרטיסים זולים יותר. היא הודתה שאף אחד לא כפה עליה לשלם סכום זה. 3. נציגת הנתבעת גב' אביבה סגס, הצהירה כי הנתבעת לא גבתה מהתובעים את דמי הכרטיסים החלופיים אלא חברת ספנאייר וכי התובעים התייצבו לטיסה באיחור רב לאחר שהטיסה נסגרה והסתיים הבידוק הבטחוני. זאת על פי דו"ח ארוע המצורף לתצהירה. היא מציינת שרק חלק מהתובעים התייצבו בשעה 06:30 לדלפקי הנתבעת וחלק מאוחר יותר, כך שלא נותר זמן לבידוק בטחוני ולהעברתם למטוס. 4. בחקירתה הנגדית היא הסבירה שכל המסמכים שצורפו לתצהירה וכן תשובות לשאלות שהוצגו על ידי התובעים, הם בידיעתה האישית כאחראית על הנושא אצל הנתבעת וכמי שמקבלת באופן שוטף תכתובות פנימיות באמצעות קוד אישי במערכת הנתבעת. היא הסבירה כי נוהל העבודה של הנתבעת אשר צורף לבקשת התובעים, הוא נוהל החל על החברות המאוגדות בי.א.ט.א. ומסדיר את התנהגות החברות מבחינת כללי התעופה והנוהל בשדה התעופה. לגירסתה, היא צרפה לגילוי המסמכים רק את הדף העוסק בסגירת דלפקים. 5. לשאלת התובעת היא הסבירה, כי לפקידי הנתבעת בשדה התעופה, אין שיקול דעת ואין הוראות לגבי מקרים חריגים. כיוון שלמטוס מיועדת שעת המראה, היא מתואמת עם מגדלי הפיקוח ויש לעבוד על פי תיאום זה כדי לא לשבש את מהלך הטיסות. נושאים אלה סגורים חד משמעית, מבלי שיקול דעת, כיוון שהוראות מגדל הפיקוח, שעות ההמראה, הנחיתה ומסלולי הטיסה גוברים על כל שיקול דעת. היא השיבה כי על פי האינפורמציה שבידיה ועל פי מחשב הנתבעת המחובר לכל טיסותיה בכל העולם, הטיסה נסגרה בשעה 06:30 והמריאה בשעה 07:02. לגירסתה, במצורפי כרטיסי הטיסה, רשומה שעת ההתייצבות לטיסה והתובעים ידעו שהיה עליהם להגיע בזמן. 6. מהראיות והעדויות שהובאו בפני עולה, כי התובעת ושניים מילדי הזוג, הגיעו בשעה 06:30 לדלפקי הנתבעת והתובע וילד נוסף הגיעו לאחר מכן. כאשר הטיסה היתה מיועדת לשעה 07:00 ועל פי רישומי הנתבעת, יצאה בשעה 07:02. התובעים אחרו להגיע לדלפק הנתבעת לטיסה המיועדת ממלגה לברצלונה מבחירה. על פי דברי התובעת, היא לא ביררה כלל מתי היה עליהם להתייצב לטיסה ואין לה להלין אלא על עצמה. גם אם על פי עדותה, בארץ, בטיסה פנימית, יש להתייצב כחצי שעה לפני הטיסה, לא בהכרח הכללים הנהוגים בישראל נהוגים בעולם כולו וכל אדם סביר היה מברר מתי עליו להגיע לדלפק הטיסה של החברה המובילה, כדי להגיע לטיסה בזמן. גם התובעים לא חולקים על העובדה, כי למצער, התובעת ושני ילדיה הגיעו כחצי שעה לפני הטיסה ובוודאי שהתובע עם בן נוסף הגיעו לאחר מכן, לא ברור מתי. התובע ובנו פנו אותה העת להחזיר את הרכב השכור. אין ספק כי חניית רכב במגרש ההשכרה, ביצוע ההליכים להחזרת הרכב והגעה ממנו לדלפק אורכת זמן. 7. התובעים לא הוכיחו שהנתבעת הפרה כל תניה חוזית כלפיהם ו/או כל הבטחה ולא הוכיחו כי התרשלה בהתנהגותה בכל שלב שהוא. נהפוך הוא, התובעים התרשלו בבדיקת השעה שהיה עליהם להגיע לטיסה, בחרו בהחלטה בלעדית שלהם, להגיע כחצי שעה או פחות לדלפק הנתבעת ומשכך לא הותירו ברירה לנתבעת אלא שלא להעלותם למטוס. נקבע בת.ק. 576/05 על ידי כב' השופט שטרסמן: "אין אדם יכול להתעלם בשנת 2005 מן הנעשה בעולם, בשפע הטיסות בצפיפות בנמלי התעופה, בבעיות לוגיסטיות וטכניות המתעוררות אגב הקצב הגובר של התעופה הבינלאומית. אדם ה"בונה" את טיסות העיסקית לאס וגאס במועד מסויים ורוכש ביודעין כרטיס טיסה המותיר בידיו כארבעים דקות בלבד במעבר בין טיסה לטיסה בנמל תעופה, עוצם את עיניו למציאות בת זמננו. הוא מעמיד את עצמו כהולך רגל הקרב למעבר חציה ואינו מביט כלל לצדי הכביש כדי לבדוק אם יש בהם תנועה או אין." כאן המקום לציין, כי עפ"י נספח ח' לתצהיר התובעים, אשר היה מצורף לכרטיס הטיסה, בס' 10 לו מצויין, כי על הנוסעים להגיע לנמל התעופה בזמן הנקוב ע"י המוביל ואם אין זמן קבוע לכך, עליו להגיע בעוד מועד, המאפשר את השלמת סידורי היציאה. כפי שקבעתי לעיל, 30 דקות או פחות מכך טרם מועד הטיסה, אינם זמן סביר להשלמת סידורי היציאה ובכל מקרה, על התובעים, כאנשים סבירים, היה לברר עם המוביל, במקרה זה הנתבעת, מתי עליהם להתייצב בשדה התעופה. לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת התובעים, כי הנתבעת התרשלה בכך שלא העלתה אותם לטיסה. התובעים הם האחראים הבלעדיים להתנהגותם ולאי עליתם למטוס בטיסה המיועדת. 8. לעניין טענת התובעים לקנוניה בין הנתבעת לחברת ספנאייר, טענה זו לא הוכחה כלל וכלל. גם אם נציגי חברת ספנאייר, ידעו כי התובעים אמורים להגיע לדלפק החברה כדי לטוס לברצלונה, אין בכך הוכחה לקנוניה ואני מקבלת את טענת הנתבעת כי לא מן הנמנע שנציגיה הודיעו לספנאייר שחמישה נוסעים בדרך אליה לטיסה וזאת מפאת סמיכות הזמנים של הטיסות. אחריות לבדיקת עלויות הכרטיסים בספנאייר ולבדיקת השאלה האם יש מקום בטיסה המסויימת במחלקת תיירים ולא במחלקת עסקים, חלה על התובעים. התובעת אישרה (עמ' 2 שורות 26 - 22 לפרו') שהיא לא בדקה אם יש כרטיסים זולים יותר. לאור האמור לעיל, גם ההחלטה לרכוש כרטיסים במחלקת עסקים, מבלי לברר כלל אם יש כרטיסים זולים יותר, היא החלטה של התובעים ועל אחריותם. 9. לאור המקובץ בפסק דיני זה, אני דוחה את התביעה. התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעת הוצאות וכן, שכ"ט בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. ניתן היום ה' בכסלו, תשס"ו (6 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים. פרוסט-פרנקל אושרי, שופטת תביעות נגד חברות תעופהתעופה