##דוגמא לכתב תביעה## ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעת הינה חברה בע"מ, ח.פ. _________, העוסקת במתן שירותי תקשורת סלולרית בישראל. כתובתה הרשומה הינה _________, _________. 2. הנתבעת הינה חברה בע"מ, ח.פ. _________, העוסקת במתן שירותים עסקיים שונים. כתובתה הרשומה הינה _________, _________. ## ב. הסעד המבוקש ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 7,606 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.7.02 ועד התשלום המלא בפועל, בגין זיכוי קנסות אשר הובטחו לה במסגרת הסכם שיתוף פעולה הדדי, וזאת בכפוף להצגת חשבוניות מתאימות. 4. בנוסף, כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 1,500 ₪, נכון ליום 23.7.02, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.7.02 ועד התשלום המלא בפועל. 5. כמו כן, כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כחוק. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 6. ביום 2.7.00 נחתם הסכם שירותי טלפון סלולרי (להלן: "ההסכם הראשון") בין התובעת לבין הנתבעת, במסגרתו התחייבה התובעת לספק לנתבעת שירותי טלפון סלולרי עסקיים לכעשרים מכשירים. 7. במהלך תקופת ההתקשרות, התלוננה הנתבעת על שירות לקוי מצד התובעת, לרבות תקלות במכשירים, ניתוקי שיחות וחיובים שגויים. 8. בעקבות תלונות הנתבעת, נחתם ביום 14.6.01 הסכם לשיתוף פעולה הדדי (להלן: "ההסכם השני"), אשר כלל התחייבות של התובעת לזכות את הנתבעת בסך של 6,506 ₪ בגין קנסות ששולמו ל______ וסך של 1,099.89 ₪ בגין קנסות ששולמו ל______, וזאת באמצעות זיכוי בחשבונותיה אצל התובעת. 9. הנתבעת הודיעה על ביטול ההתקשרות עם התובעת ביום 9.8.01, וזאת בטענה להפרת ההסכמים על ידי התובעת, לרבות אי-קיום ההתחייבות לזיכוי הקנסות ואי-שיפור השירות. 10. עילת התביעה נולדה במועד בו התובעת לא זיכתה את הנתבעת בסכומי הקנסות המוסכמים, וזאת למרות התחייבותה המפורשת בהסכם השני, ובפרט לאחר ביטול ההסכם על ידי הנתבעת. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 11. סמכותו העניינית של בית משפט נכבד זה לדון בתביעה זו נובעת מסכום התביעה, אשר אינו עולה על הסכום הקבוע בחוק לסמכותו של בית משפט השלום. 12. סמכותו המקומית של בית משפט נכבד זה נובעת מכך שמקום מגוריה של הנתבעת, או מקום ניהול עסקיה, נמצא בתחום שיפוטו של בית משפט נכבד זה. 13. כמו כן, ההסכמים בין הצדדים נחתמו בתחום שיפוטו של בית משפט נכבד זה, ועיקר ההתקשרות והאירועים נשוא התביעה התרחשו באזור זה. 14. הצדדים לא קבעו בהסכמים ביניהם סמכות שיפוט ייחודית לבית משפט אחר, ולפיכך הסמכות המקומית נקבעת על פי הכללים הרגילים. 15. לאור האמור לעיל, כבוד בית המשפט הינו בעל הסמכות העניינית והמקומית לדון ולהכריע בתביעה זו. ## ה. פירוט הטענות ## ## הפרת התחייבות לזיכוי קנסות ## 16. התובעת התחייבה באופן מפורש וברור בהסכם השני לזכות את הנתבעת בסכומים קצובים בגין קנסות ששולמו לחברות מתחרות, וזאת כחלק מהסדר כולל ליישוב המחלוקות בין הצדדים ושיפור השירות. 17. למרות התחייבותה המפורשת, התובעת לא זיכתה את הנתבעת בסכומי הקנסות המוסכמים, ובכך הפרה הפרה יסודית את ההסכם השני, אשר נועד להסדיר את יחסיהם העסקיים ולהבטיח את המשך ההתקשרות. 18. טענת התובעת כי הנתבעת לא המציאה חשבוניות אינה פוטרת אותה מחובת הזיכוי, שכן מדובר בעניין טכני שניתן להשלמה, והתובעת אף לא פנתה לנתבעת בבקשה להמצאת החשבוניות. 19. אי-הזיכוי גרם לנתבעת נזק כספי ישיר בדמות הסכומים שלא זוכה, וזאת בניגוד לציפייה הלגיטימית של הנתבעת כי התובעת תעמוד בהתחייבויותיה החוזיות. 20. התנהלות התובעת באי-זיכוי הקנסות מהווה חוסר תום לב בקיום הסכם, שכן היא התחמקה מחובתה המפורשת תוך העלאת טענות טכניות שאינן מהותיות. ## אי-מתן שירות נאות ## 21. התובעת התחייבה לספק לנתבעת שירותי טלפון סלולרי עסקיים ברמה גבוהה, הכוללים תקינות מכשירים, איכות קליטה וזמינות שירות, אך בפועל סיפקה שירות לקוי באופן עקבי. 22. הנתבעת סבלה מניתוקי שיחות רבים, מכשירים שיצאו מכלל שימוש ולא הוחלפו, וחיובים שגויים, אשר פגעו קשות בפעילותה העסקית וגרמו לה נזקים תפעוליים. 23. פניותיה החוזרות ונשנות של הנתבעת לתובעת בנוגע לליקויי השירות לא זכו למענה הולם, יעיל ומהיר, והתובעת לא נקטה בצעדים ממשיים לתיקון המצב. 24. אי-שיפור השירות מצד התובעת, למרות ההתראות וההזדמנויות שניתנו לה, מהווה הפרה של חובתה לספק שירות סביר ומקצועי, ופגע באמון הנתבעת בה. 25. התנהלות התובעת, אשר לא הציגה ולו מכתב אחד המעיד על מענה לפניות הנתבעת או עד שיעיד על מילוי דרישותיה, מחזקת את הטענה בדבר אי-מתן שירות נאות. ## זכות הנתבעת לביטול ההסכם ## 26. לאור הפרותיה החוזרות ונשנות של התובעת, ובפרט אי-שיפור השירות ואי-זיכוי הקנסות, קמה לנתבעת זכות לבטל את ההסכם בין הצדדים. 27. הנתבעת נתנה לתובעת הזדמנויות רבות לתקן את ההפרות, לרבות באמצעות חתימת ההסכם השני, אך התובעת לא עשתה כן, ובכך מיצתה הנתבעת את כל האפשרויות העומדות בפניה. 28. ביטול ההסכם על ידי הנתבעת ביום 9.8.01 היה מוצדק ונעשה כדין, שכן הוא נבע מהפרות יסודיות מצד התובעת, אשר פגעו באופן מהותי ביכולת הנתבעת ליהנות מהשירותים. 29. הפסיקה קובעת כי צד הנפגע מהפרה יסודית של הסכם זכאי לבטלו, וזאת לאחר מתן ארכה לתיקון ההפרה, כפי שנעשה במקרה דנן. 30. ביטול ההסכם על ידי הנתבעת פוטר אותה מתשלום קנס על ניתוק מוקדם, שכן קנס זה חל רק במקרים בהם הניתוק אינו מוצדק, וכאן הוכח כי הניתוק היה מוצדק לחלוטין. ## חובת התובעת לזיכוי קנסות למרות ביטול ההסכם ## 31. התחייבות התובעת לזיכוי הקנסות בהסכם השני הינה התחייבות עצמאית ובלתי תלויה בהמשך ההתקשרות, ועל כן היא עומדת בתוקפה גם לאחר ביטול ההסכם. 32. הזיכוי בגין הקנסות נועד לפצות את הנתבעת על נזקים שנגרמו לה בעבר כתוצאה מהמעבר לתובעת, ואין לראות בו תנאי להמשך ההתקשרות. 33. טענת התובעת כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה להפסיק שימוש במכשירי חברות מתחרות אינה רלוונטית לעניין הזיכוי, שכן ההסכם השני נחתם לאחר שהופסק השימוש. 34. הפסיקה קובעת כי התחייבות שניתנה במסגרת הסכם פשרה או הסדר, כדוגמת ההסכם השני, מחייבת את הצדדים גם אם ההסכם העיקרי בוטל, אלא אם כן נקבע אחרת במפורש. 35. אי-זיכוי הקנסות על ידי התובעת, גם לאחר ביטול ההסכם, מהווה הפרה נוספת של חובתה החוזית ופוגע בעקרון תום הלב. ## נזק לא ממוני ## 36. התנהלות התובעת, אשר כללה מתן שירות לקוי, אי-מענה לפניות ואי-קיום התחייבויות, גרמה לנתבעת עוגמת נפש רבה, טרחה והוצאות מיותרות. 37. הנתבעת, כחברה עסקית, נאלצה להתמודד עם שיבושים בפעילותה, אובדן זמן יקר של מנהליה ועובדיה, ופגיעה במוניטין מול לקוחותיה, וזאת כתוצאה ישירה ממחדלי התובעת. 38. הפסיקה מכירה בזכות לפיצוי בגין נזק לא ממוני גם במקרים של הפרת חוזה, במיוחד כאשר ההפרה כרוכה בעוגמת נפש משמעותית ופגיעה באיכות החיים או הפעילות העסקית. 39. סכום הפיצוי בסך 1,500 ₪ בגין נזק לא ממוני הינו סביר והולם בנסיבות העניין, ומשקף את מידת הפגיעה שנגרמה לנתבעת כתוצאה מהתנהלות התובעת. 40. פיצוי זה נועד להשיב לנתבעת, ולו באופן חלקי, את הנזק הלא ממוני שנגרם לה, ומהווה סעד צודק והוגן בנסיבות המקרה. ## חובת המצאת חשבוניות ## 41. התובעת טוענת כי הנתבעת לא המציאה חשבוניות בגין הקנסות, וזו הסיבה לאי-הזיכוי, אך טענה זו אינה עומדת במבחן המציאות והדין. 42. התובעת עצמה אישרה כי לא פנתה לנתבעת בבקשה להמצאת החשבוניות, ובכך מנעה מהנתבעת את האפשרות למלא אחר דרישה זו. 43. המצאת החשבוניות הינה עניין טכני ופרוצדורלי, ואי-המצאתן אינו יכול לשמש עילה להתחמקות מהתחייבות מהותית לזיכוי כספי. 44. הפסיקה קובעת כי צד המבקש להסתמך על אי-קיום תנאי טכני על ידי הצד השני, חייב להוכיח כי פעל בתום לב וכי נתן לצד השני הזדמנות סבירה למלא אחר התנאי. 45. הנתבעת מוכנה להציג את החשבוניות הנדרשות, וזאת בכפוף לקבלת הזיכוי המובטח, ובכך מוכיחה את תום ליבה ואת נכונותה לקיים את חלקה. ## תוקף ההסכם השני ## 46. ההסכם השני, שנחתם ביום 14.6.01, הינו הסכם מחייב לכל דבר ועניין, ואין כל ממש בהכחשת התובעת את תוכנו או תוקפו. 47. ההסכם השני נחתם לאחר משא ומתן בין הצדדים, ונועד ליישב מחלוקות קודמות ולשפר את יחסי העבודה, ועל כן יש לראות בו הסכם תקף ומחייב. 48. חתימת הנתבעת על ההסכם השני מעידה על הסכמתה המלאה לתנאיו, ואין כל בסיס לטענה כי ההסכם לא היה מחייב או כי הנתבעת לא הייתה מודעת לתוכנו. 49. הפסיקה קובעת כי הסכם שנחתם בין צדדים מרצונם החופשי, ואינו נגוע בפגמים בכריתה, הינו הסכם תקף ומחייב את הצדדים לקיים את תנאיו. 50. התובעת אינה יכולה להתנער מהתחייבויותיה בהסכם השני, ובפרט מהתחייבותה לזיכוי הקנסות, בטענות שונות שאינן עומדות במבחן הדין והעובדות. ## חובת תום הלב בקיום חוזה ## 51. התובעת פעלה בחוסר תום לב בקיום ההסכמים עם הנתבעת, הן באי-מתן שירות נאות והן באי-זיכוי הקנסות המובטחים. 52. חובת תום הלב מחייבת צדדים לחוזה לנהוג זה כלפי זה בהגינות, ביושר ובשיתוף פעולה, וזאת בניגוד להתנהלות התובעת במקרה דנן. 53. אי-מענה לפניות הנתבעת, התחמקות מתיקון ליקויים ואי-קיום התחייבויות מפורשות, מהווים הפרה של חובת תום הלב בקיום חוזה. 54. הפסיקה קובעת כי הפרת חובת תום הלב בקיום חוזה עלולה להקים עילה לפיצויים, ואף להשפיע על תוקפם של תנאים מסוימים בחוזה. 55. התנהלות התובעת, אשר ניסתה להתחמק מחובותיה תוך העלאת טענות טכניות, מהווה דוגמה מובהקת לחוסר תום לב בקיום חוזה. ## אחריות התובעת למחדליה ## 56. התובעת אחראית באופן מלא למחדליה, לרבות אי-מתן שירות נאות ואי-זיכוי הקנסות, ואין להטיל את האחריות על הנתבעת. 57. התובעת, כספקית שירותי תקשורת, נושאת באחריות מקצועית לספק שירות איכותי ותקין, וזאת בניגוד למצב שהתקיים בפועל. 58. טענות התובעת בדבר אי-עמידת הנתבעת בהתחייבויותיה אינן פוטרות אותה מאחריותה למחדליה שלה, ובפרט כאשר הוכח כי הנתבעת פעלה בתום לב. 59. הפסיקה קובעת כי צד לחוזה אינו יכול להתנער מאחריותו להפרותיו שלו, אלא אם כן הוכיח כי ההפרה נבעה ממעשה או מחדל של הצד השני. 60. התובעת לא הוכיחה כי מחדליה נבעו ממעשה או מחדל של הנתבעת, ולפיכך היא נושאת באחריות מלאה לכל הנזקים שנגרמו. ## עקרון ההסתמכות ## 61. הנתבעת הסתמכה על התחייבויות התובעת, ובפרט על ההבטחה לזיכוי הקנסות, ועל בסיס הסתמכות זו המשיכה בהתקשרות עם התובעת. 62. הסתמכות הנתבעת הייתה סבירה ולגיטימית, שכן היא נבעה מהסכם חתום בין הצדדים, אשר נועד להסדיר את יחסיהם. 63. אי-קיום התחייבויות התובעת פגע בהסתמכות הנתבעת וגרם לה נזקים, הן כספיים והן תפעוליים. 64. הפסיקה מכירה בעקרון ההסתמכות כבסיס להטלת אחריות חוזית, וקובעת כי צד שהסתמך בתום לב על הבטחה של הצד השני, זכאי לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מאי-קיום ההבטחה. 65. התובעת ידעה או הייתה צריכה לדעת כי הנתבעת מסתמכת על התחייבויותיה, ובכל זאת בחרה שלא לקיימן, ובכך הפרה את חובתה כלפי הנתבעת. ## מניעות והשתק ## 66. התובעת מנועה מלטעון כנגד זכותה של הנתבעת לזיכוי הקנסות, שכן היא עצמה התחייבה לכך בהסכם השני. 67. התובעת השתתקה מלהעלות טענות בדבר אי-המצאת חשבוניות, שכן היא לא פנתה לנתבעת בבקשה להמצאתן, ובכך מנעה מהנתבעת את האפשרות למלא אחר דרישה זו. 68. הפסיקה קובעת כי צד המעלה טענה הסותרת התנהגות קודמת שלו, או הסותרת התחייבות מפורשת שנתן, מנוע מלעשות כן מכוח עקרונות המניעות וההשתק. 69. התובעת אינה יכולה ליהנות מפרי התנהלותה בחוסר תום לב, ולכן יש לדחות את טענותיה כנגד זכות הנתבעת לזיכוי. 70. עקרונות המניעות וההשתק נועדו למנוע מצדדים להתנער מהתחייבויותיהם או ממעשיהם הקודמים, ובכך להבטיח הגינות ויציבות ביחסים חוזיים. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##פסק דין## 1. בפני תביעת התובעת לתשלום חוב בגין שירותי טלפון סלולרי, ותביעה שכנגד בה תובעת הנתבעת - התובעת שכנגד, זיכוי קנסות אשר הוטלו עליה ע"י חברות מתחרות. הנתבעת קיבלה בעבר שירותי טלפון סלולרי עסקיים (כעשרים מכשירים) מחברות סלקום ואורנג', וביום 2.7.00 נחתם בינה לבין התובעת הסכם שירותים לתקופה של 36 חודשים (להלן: "ההסכם הראשון"). התובעת טוענת כי בגין שירותים שסיפקה לנתבעת נותרה הנתבעת חייבת לה סך של 27,524.19 ₪, נכון ליום 22.1.02. הנתבעת טוענת כי היא אינה חייבת בתשלום מאחר שהתובעת לא זיכתה אותה בסכום הקנסות בהן חוייבה ע"י החברות האחרות וכן לא סיפקה לה את השירותים אותם התחייבה לספק, שכן מכשירים אשר סיפקה לה יצאו מכלל שימוש ולא התקבלו אחרים במקומם, היו ניתוקי שיחות רבים ועוד, ופניותיה אל התובעת לא זכו למענה. בין היתר חייבה התובעת את הנתבעת בגין טלפון שלא היה ברשותה ורק באיחור בוטל הקו והיא זוכתה בסכומי החיובים. 2. על פי נספח ה' לכתב התביעה שכנגד פנתה הנתבעת אל התובעת במכתב ובו טענות רבות על שירות גרוע. בעקבות מכתב זה נחתם בין הצדדים, ביום 14.6.01, הסכם לשיתוף פעולה הדדי (להלן: "ההסכם השני"). בנספח להסכם זה סוכם שישולם לנתבעת בגין קנסות לסלקום, סך של 6,506 ב- 12 תשלומים חודשיים בסך של 542 ₪ כ"א, וכן סך של1,099.89 ₪, בגין קנסות לאורנג' וכי הסכומים ישולמו באמצעות זיכוי בחשבונותיה אצל התובעת. כבר ביום 20.6.01, 4 ימים בלבד לאחר ההסכם השני כתב מר גיל טמיר, מנכ"ל הנתבעת (להלן: "גיל"), מכתב תלונה נוסף לתובעת בו הוא מתלונן על אי קיום ההסכם על ידה (נספח ט' לכתב התביעה שכנגד), ביום 1.7.01, פנה שוב אל התובעת וקבל על כך שאין כל שיפור, וביום 9.8.01 הודיע לתובעת על ביטול ההתקשרות. ביום 13.8.01 חזרה הנתבעת לעבוד עם אורנג'. דרישת התובעת לתשלום הסך הנתבע בתביעה נשלחה אל הנתבעת רק ביום 23.7.02. התובעת טוענת כי הנתבעת לא קיימה את התחייבויותיה להפסיק לעשות שימוש במכשירי החברות המתחרות ואף לא העבירה אליה את החשבוניות, כפי שהתחייבה ולכן לא ניתן לזכותה בזמן אויר בגין הקנסות, וכי לאחר שהנתבעת עמדה בהתחייבותיה הנ"ל נחתם הסדר להחזר - הנספח להסכם השני. לטענתה, הנתבעת עשתה שימוש נרחב במכשיריה עד לפברואר 2002, שאז נותקו המכשירים בגין חוב. 3. אינני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה היא לא השתמשה בטלפונים של התובעת לאחר אוגוסט 2001, ואינני מקבלת את טענתה כי היא לא קיבלה את החשבוניות אשר צורפו ע"י התובעת. גיל עצמו העיד כי, לאחר שהוא הודיע על ביטול החוזה עם התובעת, הוא לא ביטל את הוראת הקבע, שכן הוא קיווה שהתובעת תתעשת ותיתן לו את המגיע לו, ודברים אלה תומכים בטענת התובעת לפיה הנתבעת המשיכה להשתמש במכשיריה. הנתבעת גם לא הוכיחה שהיא החזירה את המכשירים לנתבעת עם משלוח מכתב הביטול. לפיכך אני מקבלת את טענת התובעת לפיה הנתבעת אכן חייבת לה בגין השיחות אשר בוצעו על ידה עד פברואר 2002, כפי שעולה מהחשבוניות. עוד ניתן לקבוע כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לנתק מיד את קשריה עם סלקום, שכן גם בחודשים ספטמבר-אוקטובר היא השתמשה במכשירי סלקום. על פי המסמכים אין מדובר בדקות ספורות של שיחה כטענת גיל, ולפיכך לא היה זכאית הנתבעת לזיכוי על פי ההסכם הראשון. יחד עם זאת, לאחר שהופסק השימוש הגיעו הצדדים להסכם השני, המחייב את שניהם. על פי הסכם זה סוכם סכום הזיכוי וכן סוכם על פריסת הזיכוי לתשלומים ואין כל ממש בהכחשתו של גיל את הרשום במפורש בהסכם השני, עליו חתומה הנתבעת. לפיכך זכאית הנתבעת לזיכוי בגין קנסות על פי הסכומים האמורים בהסכם השני - כנגד המצאת חשבוניות לפיהן היא אכן חוייבה בסכומים אלה. 4. מקבלת אני את דבריו של גיל לפיהם לא ניתן לו שירות טוב ע"י התובעת, ולא היתה התייחסות נאותה, יעילה ומהירה לפניותיו. בעצם העובדה שמספר ימים לאחר ההסכם השני כבר כתב גיל מכתב לתובעת בו הוא מתלונן על כך שגם ההסכם השני אינו מקויים יש כדי לתמוך בדבריו. אינני מקבלת את הטענה כאילו הדבר היה מתוכנן על ידו מראש. ההסכם השני הוסיף הטבות לנתבעת והיה לה אינטרס להנות מהן, מה גם שהיא טרם קיבלה את הזיכוי בגין הקנסות. הפרות השירות הנטענות ע"י הנתבעת הינן הפרות לא יסודיות, אולם הנתבעת נתנה לתובעת הזדמנות לתקנן והתובעת לא עשתה כן. לא הוצג בפני ולו מכתב אחד העונה על פניות הנתבעת, ולא הובא כל עד אשר יעיד כי מולאו דרישותיה המוצדקות של הנתבעת למתן שירות נאות, כולל תיקוני מכשירים והחלפתם, על פי הנדרש. לפיכך, ולאחר שהתובעת לא שיפרה את השירות למרות ההתראה, קמה לנתבעת זכות לבטל את ההסכם, כפי שעשתה. יחד עם זאת, אין ביטול ההסכם פוטר את הנתבעת מלשלם לתובעת את החוב אשר הצטבר עד אז ולאחר מכן, עד פברואר 2002. יחד עם זאת, אין לחייב את הנתבעת בתשלום הקנס על ניתוק מוקדם, שכן קנס זה יש לשלם כאשר הניתוק אינו מוצדק. משקבעתי כי הנתבעת היתה רשאית לבטל את ההסכם בגין הפרתו ע"י הנתבעת, אין היא חייבת בתשלום הקנס. 5. על פי עדותה של גב' טל גלינה-סויסה (להלן: "טל"), אשר העידה מטעם התובעת, החוב היה בסך של כ- 16,000 ₪ ואילו הנתבעת חוייבה בסך של 27,000 ₪, כאשר ההפרש הינו עמלת יציאה (הקנס). כן אישרה טל שהתובעת לא זיכתה את הנתבעת בהחזרי הקנסות (עמ' 7-8 לפרוטוקול), והסבירה שהקנסות לא הוחזרו מאחר שהנתבעת לא עמדה בהסכם ולא המציאה חשבונית. אין בטענה זו כדי לפטור את התובעת מלהחזיר לנתבעת את סכומי הקנסות, לאחר שהנתבעת ביטלה את ההסכם כפי שזכאית היתה לעשות, מה גם שטל אישרה כי התובעת לא פנתה אל הנתבעת וביקשה את החשבונית, ומדובר בעניין טכני אשר ניתן להשלימו. מנספח יב' לכתב התביעה שכנגד עולה כי החוב המדוייק, נכון ליום 23.7.02, היה 16,068 ₪. מסכום זה יש להפחית את סכום הקנסות עליהן סוכם בהסכם השני, דהיינו - 7,606 ₪ (1,100 + 6,506), ובלבד שהנתבעת תציג חשבוניות לפיהן היא חוייבה בסכומים אלה. הנתבעת לא הוכיחה כי נגרם לה הפסד כלכלי כלשהו בעקבות מחדלי התובעת כלפיה, ומעבר להחזר הקנסות האמור, אין לפסוק לה סכום בגין כך, אולם מוצאת אני לנכון לפסוק לה פיצוי בגין נזק לא ממוני, על דרך האומדן, סך של 1,500 ₪, נכון ליום 23.7.02. התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 14,568 ₪ (1,500 ₪ - 16,068₪), אולם אם הנתבעת תציג בפני התובעת, בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה, חשבוניות לפיהן היא חוייבה בחברות אורנג' ו/או סלקום, בסכום כולל של 7,606 ₪ (או אף סכום קטן יותר), יופחת אותו סכום (עד לסך של 7,606 ₪, מסכום החוב). הסכומים כולם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.7.02 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת את אגרות המשפט, משוערכות כדין, וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, נכון להיום. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום כ"ו בתמוז, תשס"ה (2 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים. ת. שרון-נתנאל, שופטת כתב תביעהטלפוןקנסמסמכיםסלולר (תביעות)