תביעה בגין זיכוי קנסות - טלפון סלולרי
פסק דין
1. בפני תביעת התובעת לתשלום חוב בגין שירותי טלפון סלולרי, ותביעה שכנגד בה תובעת הנתבעת - התובעת שכנגד, זיכוי קנסות אשר הוטלו עליה ע"י חברות מתחרות.
הנתבעת קיבלה בעבר שירותי טלפון סלולרי עסקיים (כעשרים מכשירים) מחברות סלקום ואורנג', וביום 2.7.00 נחתם בינה לבין התובעת הסכם שירותים לתקופה של 36 חודשים (להלן: "ההסכם הראשון"). התובעת טוענת כי בגין שירותים שסיפקה לנתבעת נותרה הנתבעת חייבת לה סך של 27,524.19 ₪, נכון ליום 22.1.02.
הנתבעת טוענת כי היא אינה חייבת בתשלום מאחר שהתובעת לא זיכתה אותה בסכום הקנסות בהן חוייבה ע"י החברות האחרות וכן לא סיפקה לה את השירותים אותם התחייבה לספק, שכן מכשירים אשר סיפקה לה יצאו מכלל שימוש ולא התקבלו אחרים במקומם, היו ניתוקי שיחות רבים ועוד, ופניותיה אל התובעת לא זכו למענה. בין היתר חייבה התובעת את הנתבעת בגין טלפון שלא היה ברשותה ורק באיחור בוטל הקו והיא זוכתה בסכומי החיובים.
2. על פי נספח ה' לכתב התביעה שכנגד פנתה הנתבעת אל התובעת במכתב ובו טענות רבות על שירות גרוע. בעקבות מכתב זה נחתם בין הצדדים, ביום 14.6.01, הסכם לשיתוף פעולה הדדי (להלן: "ההסכם השני"). בנספח להסכם זה סוכם שישולם לנתבעת בגין קנסות לסלקום, סך של 6,506 ב- 12 תשלומים חודשיים בסך של 542 ₪ כ"א, וכן סך של1,099.89 ₪, בגין קנסות לאורנג' וכי הסכומים ישולמו באמצעות זיכוי בחשבונותיה אצל התובעת.
כבר ביום 20.6.01, 4 ימים בלבד לאחר ההסכם השני כתב מר גיל טמיר, מנכ"ל הנתבעת (להלן: "גיל"), מכתב תלונה נוסף לתובעת בו הוא מתלונן על אי קיום ההסכם על ידה (נספח ט' לכתב התביעה שכנגד), ביום 1.7.01, פנה שוב אל התובעת וקבל על כך שאין כל שיפור, וביום 9.8.01 הודיע לתובעת על ביטול ההתקשרות.
ביום 13.8.01 חזרה הנתבעת לעבוד עם אורנג'.
דרישת התובעת לתשלום הסך הנתבע בתביעה נשלחה אל הנתבעת רק ביום 23.7.02.
התובעת טוענת כי הנתבעת לא קיימה את התחייבויותיה להפסיק לעשות שימוש במכשירי החברות המתחרות ואף לא העבירה אליה את החשבוניות, כפי שהתחייבה ולכן לא ניתן לזכותה בזמן אויר בגין הקנסות, וכי לאחר שהנתבעת עמדה בהתחייבותיה הנ"ל נחתם הסדר להחזר – הנספח להסכם השני.
לטענתה, הנתבעת עשתה שימוש נרחב במכשיריה עד לפברואר 2002, שאז נותקו המכשירים בגין חוב.
3. אינני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה היא לא השתמשה בטלפונים של התובעת לאחר אוגוסט 2001, ואינני מקבלת את טענתה כי היא לא קיבלה את החשבוניות אשר צורפו ע"י התובעת.
גיל עצמו העיד כי, לאחר שהוא הודיע על ביטול החוזה עם התובעת, הוא לא ביטל את הוראת הקבע, שכן הוא קיווה שהתובעת תתעשת ותיתן לו את המגיע לו, ודברים אלה תומכים בטענת התובעת לפיה הנתבעת המשיכה להשתמש במכשיריה.
הנתבעת גם לא הוכיחה שהיא החזירה את המכשירים לנתבעת עם משלוח מכתב הביטול.
לפיכך אני מקבלת את טענת התובעת לפיה הנתבעת אכן חייבת לה בגין השיחות אשר בוצעו על ידה עד פברואר 2002, כפי שעולה מהחשבוניות.
עוד ניתן לקבוע כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לנתק מיד את קשריה עם סלקום, שכן גם בחודשים ספטמבר-אוקטובר היא השתמשה במכשירי סלקום. על פי המסמכים אין מדובר בדקות ספורות של שיחה כטענת גיל, ולפיכך לא היה זכאית הנתבעת לזיכוי על פי ההסכם הראשון. יחד עם זאת, לאחר שהופסק השימוש הגיעו הצדדים להסכם השני, המחייב את שניהם.
על פי הסכם זה סוכם סכום הזיכוי וכן סוכם על פריסת הזיכוי לתשלומים ואין כל ממש בהכחשתו של גיל את הרשום במפורש בהסכם השני, עליו חתומה הנתבעת.
לפיכך זכאית הנתבעת לזיכוי בגין קנסות על פי הסכומים האמורים בהסכם השני – כנגד המצאת חשבוניות לפיהן היא אכן חוייבה בסכומים אלה.
4. מקבלת אני את דבריו של גיל לפיהם לא ניתן לו שירות טוב ע"י התובעת, ולא היתה התייחסות נאותה, יעילה ומהירה לפניותיו. בעצם העובדה שמספר ימים לאחר ההסכם השני כבר כתב גיל מכתב לתובעת בו הוא מתלונן על כך שגם ההסכם השני אינו מקויים יש כדי לתמוך בדבריו. אינני מקבלת את הטענה כאילו הדבר היה מתוכנן על ידו מראש. ההסכם השני הוסיף הטבות לנתבעת והיה לה אינטרס להנות מהן, מה גם שהיא טרם קיבלה את הזיכוי בגין הקנסות.
הפרות השירות הנטענות ע"י הנתבעת הינן הפרות לא יסודיות, אולם הנתבעת נתנה לתובעת הזדמנות לתקנן והתובעת לא עשתה כן.
לא הוצג בפני ולו מכתב אחד העונה על פניות הנתבעת, ולא הובא כל עד אשר יעיד כי מולאו דרישותיה המוצדקות של הנתבעת למתן שירות נאות, כולל תיקוני מכשירים והחלפתם, על פי הנדרש.
לפיכך, ולאחר שהתובעת לא שיפרה את השירות למרות ההתראה, קמה לנתבעת זכות לבטל את ההסכם, כפי שעשתה.
יחד עם זאת, אין ביטול ההסכם פוטר את הנתבעת מלשלם לתובעת את החוב אשר הצטבר עד אז ולאחר מכן, עד פברואר 2002. יחד עם זאת, אין לחייב את הנתבעת בתשלום הקנס על ניתוק מוקדם, שכן קנס זה יש לשלם כאשר הניתוק אינו מוצדק. משקבעתי כי הנתבעת היתה רשאית לבטל את ההסכם בגין הפרתו ע"י הנתבעת, אין היא חייבת בתשלום הקנס.
5. על פי עדותה של גב' טל גלינה-סויסה (להלן: "טל"), אשר העידה מטעם התובעת, החוב היה בסך של כ- 16,000 ₪ ואילו הנתבעת חוייבה בסך של 27,000 ₪, כאשר ההפרש הינו עמלת יציאה (הקנס).
כן אישרה טל שהתובעת לא זיכתה את הנתבעת בהחזרי הקנסות (עמ' 7-8 לפרוטוקול), והסבירה שהקנסות לא הוחזרו מאחר שהנתבעת לא עמדה בהסכם ולא המציאה חשבונית.
אין בטענה זו כדי לפטור את התובעת מלהחזיר לנתבעת את סכומי הקנסות, לאחר שהנתבעת ביטלה את ההסכם כפי שזכאית היתה לעשות, מה גם שטל אישרה כי התובעת לא פנתה אל הנתבעת וביקשה את החשבונית, ומדובר בעניין טכני אשר ניתן להשלימו.
מנספח יב' לכתב התביעה שכנגד עולה כי החוב המדוייק, נכון ליום 23.7.02, היה 16,068 ₪.
מסכום זה יש להפחית את סכום הקנסות עליהן סוכם בהסכם השני, דהיינו – 7,606 ₪ (1,100 + 6,506), ובלבד שהנתבעת תציג חשבוניות לפיהן היא חוייבה בסכומים אלה.
הנתבעת לא הוכיחה כי נגרם לה הפסד כלכלי כלשהו בעקבות מחדלי התובעת כלפיה, ומעבר להחזר הקנסות האמור, אין לפסוק לה סכום בגין כך, אולם מוצאת אני לנכון לפסוק לה פיצוי בגין נזק לא ממוני, על דרך האומדן, סך של 1,500 ₪, נכון ליום 23.7.02.
התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 14,568 ₪ (1,500 ₪ - 16,068₪), אולם אם הנתבעת תציג בפני התובעת, בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה, חשבוניות לפיהן היא חוייבה בחברות אורנג' ו/או סלקום, בסכום כולל של 7,606 ₪ (או אף סכום קטן יותר), יופחת אותו סכום (עד לסך של 7,606 ₪, מסכום החוב). הסכומים כולם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.7.02 ועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת את אגרות המשפט, משוערכות כדין, וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, נכון להיום.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום כ"ו בתמוז, תשס"ה (2 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.
ת. שרון-נתנאל, שופטת
חיפוש פנימי באתר
