פסק דין 1. ביום 22.5.97 הגיש מר אבי קפויה (להלן : "התובע") תביעתו נגד קומפי סרטים אינטראקטיביים בע"מ (להלן : "הנתבעת") לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרת התחייבות לקבלת אופציות, דמי הבראה והחזר הוצאות נסיעה בסך כולל של 1,714,894.- ש"ח. 2. הנתבעת בכתב ההגנה הכחישה התביעה, עובדתית ומשפטית, והגישה תביעה נגדית לחייב את התובע בסך של -. 2,000,000 ש"ח בגין פגיעה קשה שגרם במזיד בשמה הטוב ובמסחר במניותיה בבורסה. 3. בכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד מכחיש התובע את טענות הנתבעת בתביעה שכנגד. לטענתו, הוגשה התביעה שכנגד במטרה להטריד אותו ולגרום לו למחוק את התביעה שהגיש נגד הנתבעת. עוד טען כי לסכום הנטען אין כל פירוט, והוא חסר כל בסיס עובדתי. הרקע והעובדות הרלוונטיות 4. הנתבעת הינה חברה העוסקת בייצור תוכנות משחק אינטראקטיביות לילדים, אשר מניותיה נרשמו למסחר ביום 15 ביוני 1997. 5. התובע, תוכניתן סרטים במקצועו, הועסק ע"י הנתבעת החל מאוקטובר 1993 ועד לפיטוריו במכתב מיום 27.1.97 (בתוקף מיום 9.2.1997). 6. עם קבלתו לעבודה הוסבר לתובע ע"י מר איתי כוכבי (להלן : "כוכבי") כי בהיות הנתבעת חברת "סטארט-אפ" אין ביכולתה, באותו שלב, לשלם שכר גבוה לעובדיה. הוסכם ביניהם כי בתמורה למשכורתו, שתהא נמוכה מהכנסה ריאלית בשוק בתחום מומחיותו - יפוצה בעתיד בכך, שתינתן לו האופציה לקבלת מניות בחברה לכשתונפק בבורסה. 7. הנתבעת טוענת כי לא היה הסכם כזה. לגרסתה, כל אשר נאמר לתובע הוא כי בעתיד, אם החברה תשגשג , יהיה באפשרותה לשלם לו שכר יותר גבוה (פירוט, להלן בפרק "טענות הצדדים"). 8. בפברואר 1997, כשפוטר התובע מעבודתו נאמר לו כי הסיבה היא מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת, אי ההצלחה להנפיקה וחוסר וודאות לגבי עתידה. 9. ביום 27.3.97 נודעה לתובע, באמצעות פרסום בעיתון "הארץ", הכוונה להנפיק את הנתבעת בבורסה בתל-אביב, הנפקה שתכלול מניות ואופציות. התובע פנה טלפונית לכוכבי ודיבר עמו בעניין האופציות, שלדעתו, הובטחו לו. כוכבי טען, באותה שיחה, כי הואיל והתובע כבר איננו עובד של הנתבעת אין הוא זכאי לאופציות. 10. ביום 7.4.97 פנה התובע באמצעות בא-כוחו ב-"מכתב התראה" לנתבעת ובו דרישה לקבלת אופציות ו/או פיצוי כספי הולם. במכתב זה נדרשה הנתבעת גם לשלם לתובע דמי הבראה והוצאות נסיעה בגין תקופת עבודתו. בסעיף 7 במכתב נאמר: "בנוסף, הנכם נדרשים ליידע את משרד רו"ח ועוה"ד העוסקים במלאכת ההנפקה, כמו גם את הרשויות, על התחייבויותיכם התלויה ועומדת כאמור לעיל" (ההדגשה במקור) (נספח ת3/ לתצהיר התובע). 11. במכתב מיום 20.4.1997 עונה ב"כ הנתבעת, בתשובה למכתב הנ"ל, כי לטענות התובע: "אין בסיס והחברה דוחה אותן". ובהמשך (בסעיף 4) "אם יחליט מרשך לנקוט צעדים שיכבידו על החברה, היא תתבע אותו בגין נזקיה" (נספח ת4/ לתצהיר התובע). 12. ביום 22.5.1997 כנאמר לעיל, הגיש התובע לבית-הדין את תביעתו זו. ביום 16.9.1997 הגישה הנתבעת לבית-הדין את כתב ההגנה וכן את כתב התביעה שכנגד. ביום 29.10.1997 הגיש התובע (הנתבע שכנגד) לבית-הדין את כתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד. טענות הצדדים 13. בכתבי טענותיו ובעדותו לפנינו טוען התובע כדלקמן : א. בעת קבלתו לעבודה אצל הנתבעת, וכן לאורך כל תקופת עבודתו, הסכים לעבוד בשכר נמוך בתחום עיסוקו, וזאת עקב הבטחת כוכבי לפצותו בעתיד בכך שתינתנה לו אופציות בחברה לכשתונפק בבורסה. ב. במהלך תקופת עבודתו התקדם בתפקידו והפך למנהל צוות תכנות סרטים אינטראקטיביים, ניהל אופרציות תוכנות, נחשב לבכיר בחברה, השתתף בישיבות ההנהלה, היה שותף להצלחתה והיה זכאי לאופציות. ג. בשיחותיו עם כוכבי בעניין משכורתו, נאמר לו תמיד כי מאחר שיקבל אופציות בעתיד - משכורתו תישאר ברמתה הנמוכה. משהפרה הנתבעת באופן בוטה את התחייבותה זו, הפרה החוזה הפרה יסודית, המזכה אותו בפיצוי הולם. ד. פיטוריו מהעבודה לא היו עקב מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת, כנאמר לו על ידי כוכבי, אלא על מנת שלא יימנה יותר עם סגל עובדיה הבכירים במעמד ההנפקה, והכל כדי שתתחמק הנתבעת מהתחייבויותיה להקצות עבורו את האופציות. היו אלה פיטורים בחוסר תום לב, שלא כדין, המזכים אותו בפיצוי (סעיף 20 לתצהירו). ה. הנזק שנגרם לו עקב פיטוריו ועקב אי קבלת האופציות מוערך על ידו, בכתב התביעה בסך 1,700,000 ש"ח (ס' 17). ו. במשך כל תקופת עבודתו אצל הנתבעת לא שולמו לו דמי הבראה, והחזר הוצאות נסיעה. משכך, עתר לחיוב הנתבעת בדמי הבראה בגין שנתיים שלפני פיטוריו בסך של 2,207 ש"ח (כך בסיכומיו), ואף לתשלום דמי נסיעה בסך של 10,095 ש"ח בגין כל תקופת עבודתו (נספח ת' 6 לתצהירו) ובסה"כ 12,302 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה (ס' 48 לסיכומיו). 14. התובע מבסס טענותיו כדלקמן: א. שיחה טלפונית שהתקיימה בין התובע לבין כוכבי, שהוקלטה ותומללה (נספח ת2/) ובה, לטענתו, הודה המנהל כי האופציות הובטחו לו. ב. משכורתו של התובע, שהיתה נמוכה משמעותית, ממשכורות שהשתלמו באותה עת לאנשי מקצוע בתחומו וניסיונו של התובע. הסכמתו של התובע למצב כזה היתה רק עקב ההסכם וההבטחה בע"פ לקבלת אופציות לעתיד לבוא. גם לעובדים בכירים אחרים שקיבלו אופציות, לא ניתן מסמך בכתב בדבר האופציות שיוקצו להם ומועד קבלתן (סעיף 5 לסיכומיו). ג. הנתבעת הטעתה את התובע בטענה כי פיטוריו הם עקב מצבה הכלכלי הקשה, כאשר כבר בחודש מרץ 1997 הודיעה הנתבעת על כוונתה להנפיק עצמה בבורסה, ותיארה עצמה כחברה צעירה אשר שווייה הוערך ב- 1996 בסך 44 מיליון, ושכוונתה לגייס כ- 25-30 מיליון בבורסה. עוד הסתבר כי, למעשה נחתם כבר הסכם בינה לבין חברהJ.V.C. עוד בספטמבר 1996 (סעיף 24). ד. לטענת התובע, אי הקצאת האופציות עבורו, שערכן הכספי עולה כדי מיליוני שקלים, הינה הפרת חוזה שלא בתום לב בניגוד לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-, וכן התעשרות בלתי צודקת, שלא כדין, בניגוד לסעיף 1 לחוק עשית עושר שלא במשפט, התשל"ט- 1979, המזכה את התובע בפיצוי כאמור (סעיף 36-42 שם). ה. בעניין התביעה לתשלום דמי הבראה והחזר הוצאות נסיעה - מכחיש התובע טענת הנתבעת כי שכרו היה "שכר כולל" שכלל כל התשלומים, לרבות דמי הבראה ודמי נסיעה, באומרו: "לא נאמר לי ע"י איתי שדמי הנסיעה כלולים במשכורת… לא נאמר לי כך גם לגבי דמי הבראה" (פרוטוקול עמ' 40 שורות 17-19). ו. באשר לתביעה שכנגד - נזנחה ע"י הנתבעת. הן התובע והן העד מטעמו לא נחקרו על כך (ס' 47). 15. טוענת הנתבעת בכתבי טענותיה ובעדותה לפנינו: א. מעולם לא הובטחה לתובע אופציה לרכישת מניות בנתבעת. אמנם, עם קבלתו לעבודה נאמר לתובע כי באותו שלב לא תוכל הנתבעת לשלם לו שכר גבוה המקובל בחברות "היי-טק" מבוססות, אולם במהלך עבודתו כשפנה בבקשות להעלאת שכר, בקשותיו נשקלו, ועם התקדמותו בנתבעת, הועלתה מדי פעם משכורתו. הסכמת התובע לעבוד בהתחלה בשכר נמוך אינה מלמדת דווקא על הבטחה שניתנה לו להענקת אופציות (סעיף 11 לתצהיר, ס' 7 לסיכומים). ב. בסיכומיה טוענת הנתבעת כי השיחה הטלפונית בין התובע לבין כוכבי - לאו ראיה היא. לטענתה, מתמליל השיחה (ת2/) ניתן דוקא להבין כי כוכבי הכחיש טענת ההבטחה, באומרו מפורשות כי לא היתה לו הבטחה סגורה ומוגדרת (סעיף 5). ג. התובע מעולם לא נחשב ל"עובד בכיר" בנתבעת, ולא השתתף בישיבות ההנהלה. אמנם ריכז התובע את צוות התכנות והשתתף בישיבות אשר נגעו ישירות לנושאי הפיתוח, אך אין בכך "עובד בכיר". ד. בעת ההנפקה כבר לא היה התובע עובד החברה, ולפיכך לא היה זכאי לקבל אופציות. פיטוריו לא היו על מנת להתחמק מקיום "הבטחה", אלא עקב קשיים כלכליים באותה עת, שאילצו את הנתבעת, במסגרת הליך של להתייעלות ולפיטורי עובדים וביניהם התובע. העובדה שלאחר מכן עקב ביצוע בפועל של ההסכם עם חברת J.V.C. במרץ 1997, הוטב המצב הכלכלי של הנתבעת - אינו מרמז כלל על מצבה בעת הפיטורין (סעיף 12-15 לסיכומים). ה. התובע לא הוכיח את הנזק לו טוען הוא, באומרו : "את הסכום הכספי השארתי למומחים לבדוק" (פרוטוקול עמ' 44 שורות 3-5). המומחה מטעם התובע העיד כי כלל לא בדק את הפסד התובע אלא פעל על פי נוסחאות תיאורטיות, ועל בסיס הנחות שהתבררו כבלתי נכונות (סעיפים 16-21 לסיכומים). ו. משכורתם של כל עובדי הנתבעת כללה דמי הבראה והחזר הוצאות נסיעה - וכך אף של התובע. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי התובע לא דרש תשלומים אלו, לא במהלך עבודתו ואף לא בעת פיטוריו. בנוסף לכך, בעניין החזר הוצאות נסיעה, היה על התובע להוכיח את מספר הימים בהם עבד בפועל וסכום ההוצאות נסיעה בימים אלה, ולא לחשב את תביעתו על דרך של הערכות וממוצעים (סעיפים 22-25 לסיכומים). עד כאן טענות הצדדים. מטעמי נוחות יכונה התובע ככזה גם בתביעה שכנגד, והנתבעת ככזו, גם בתביעתה. הדיון וההכרעה 16. בפתח דיוננו, נקדים ונאמר, כי מקבלים אנו את גרסת התובע (הנתבע שכנגד) ודוחים את התביעה שכנגד מהטעמים הבאים: ראשית, לא הובאה בפנינו כל הוכחה עובדתית לקשר כלשהו בין הגשת התביעה נגד הנתבעת ובין ירידת ערך מניותיה. בתצהירו נוקט כוכבי בלשון כללי : "מן המפורסמות הוא כי ערך מניותיה של חברה הינו גורם בעל רגישות גבוהה, העשוי להיות מושפע"… "וביכולתו של משב קל של שמועה או ידיעה להשפיע… " ויפים הדברים גם לתביעתו של התובע" (ההדגשות הוספו) (סעיף 24, שם). העקרון אולי נכון הוא, אך לא הוכח בפנינו כי ענין לנו בתביעה זו, בסיבה ומסובב. שנית, בדיון מיום 23/05/1999 ביקש התובע פס"ד הדוחה התביעה שכנגד בטענה כי מתצהירי הנתבעת עולה שזנחה תביעתה זו, באשר: "אין שום עילה, אין שום סכום כספי נתבע". הנתבעת טענה אז בתשובתה לכך : "נתונה לי הרשות והזכות להוכיח את תביעתי באמצעות עדי התובע לרבות התובע עצמו והמומחה מטעמו". לאחר שבפועל לא הוכיחה הנתבעת את עילתה שבתביעה שכנגד ולא את הסכום הנתבע, גם לא מעדויות התובע - נדחית התביעה שכנגד. במאמר מוסגר - פעולת התובע, עיתויה, אינה נקייה מספק כנטען נגדו, ודי בת3/ סעיף 7. שלישית, בסעיף 30 לסיכומיה, התבקש ביה"ד רק "לדחות את התביעה" ולא נתבקשנו לקבל התביעה שכנגד. למעלה מן הצריך נזכיר כי "טענה שנטענה בכתב טענות, אך לא הועלתה בסיכומים… כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה" (דיני עבודה/ גולדברג והאוזמן 21-63 והאסמכתאות שם). לאור כל האמור - נדחית התביעה שכנגד. 17. לאחר עיון בחומר הראיות בעדויות ובסיכומי הצדדים - מקבלים אנו טענות הנתבעת, כפי שבאו לביטוי בסיכומיה. התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה ולהוכיח כי אכן הנתבעת הבטיחה לו קבלת אופציות, לכשתונפק בבורסה, או כי הפרה את התחייבותה זו. כמו כן לא הצליח התובע להוכיח, כי הסיבה לפיטוריו מהעבודה היתה כוונה להתחמק מקיום הבטחה כזאת או כי הפיטורין לא היו מחמת מצבה הכלכלי של הנתבעת. די בתמליל השיחה בין התובע לכוכבי כדי לשלול מכל וכל הטענה. אין לדעת אם ת2/ הוא השיחה הראשונה או השניה שהוקלטה, אף כי מתוכן התמלילים ניתן להסיק כי ת2/ הוא אכן השיחה השניה. משעומת התובע עם טענתו שבתצהיר מול תוכן התמליל הוא משיב כי תצהירו דן כללית בעבודה ובתמליל - אף כי ברור מהתצהיר כי דן הוא אך בתמליל. לגופו של ענין, אישר התובע בפנינו כי לא קיבל הבטחה סגורה ואף לא הבטחה מוגדרת אלא "היתה הבטחה כלשהי". עוד אישר כי אינו מצטט במדויק את דברי כוכבי, כי כך השתמע מדבריו, ומנגד - "במפורש, ללא כל ערעור" אמר כוכבי את נושא האופציות (עמ' 34). בל נשכח כי הדברים שאמר כוכבי, כעולה מדברי התובע, הם כלליים על "יתרונות" העבודה בנתבעת, קרי : חברת סטארט אפ, שיש לה עתיד, שעובדים בה אנשים צעירים עם חזון, שהעבודה בה יצירתית, מעניינת ומפתחת וכו' (עדות התובע, אלמוג וכו'). מעדויות התובע שבפנינו - לא שוכנענו כי אכן ניתנה לתובע הבטחה למתן אופציות. לא שוכנענו גם כי אכן קיבל שכר נמוך ממה "שראוי לו" או ממה שהוצע לו במקום אחר בגין הבטחת אופציות. ואם בכלל קיבל שכר נמוך - שוכנענו כי כך אירע בשל גורמים אחרים כמפורט לעיל. נזכיר עוד כי לגבי "הבטחות/חיזוקים" שקיבל התובע בהמשך - אם טען כי קיבל חיזוקים להבטחה בענין האופציות - עולה מעדותו כי קיבל חיזוקים לעבודתו! (עמ' 37). לא שוכנענו אף מטענת התובע כי היה בתפקיד בכיר וכי "בכירותו" היא הבסיס לתביעתו. התובע היה ראש צוות תכנות ואין חולק על כך. יחד עם זאת, מקובל עלינו המידרג ההיררכי לו טענה הנתבעת ולא זה לו טען התובע. כך גם, אין רלבנטיות לנשוא ההליך אם דותן היה בכיר אם לאו, אף אם בתקופה מסויימת נכנס התובע בנעליו של דותן. לא בהכרח בכל מערכת מי שנכנס ב"נעלי חברו" זוכה גם בדרגתו ובמעמדו. עוד ראוי לציין כי בתביעתו אכן עתר התובע למתן אופציות ורק לחלופין לערכן - עתירות שמשום מה "נתחלפו" בדיון. ועוד - העובדה כי בתקופת הפיטורין של התובע פוטרו מעל 10 עובדים - שוללת על פניה טענתו כי פוטר כדי להמנע ממימוש הבטחה שקיבל, ודאי משלא הוכח כי לעובדים שפוטרו באותה עת ניתנה הבטחה לאופציות. מכל מקום לא הוכיח בפנינו התובע כי המניע לפיטוריו היה כטענתו. עוד ראוי להזכיר בהקשר זה כי חוות דעתו של רו"ח מרדר אינה מקובלת עלינו בהיותה מבוססת על נתונים שלא הוכחו, על הנחות שלא בוססו ועל תלי תלים של אפשרויות והנחות. די בעדותו של רואה החשבון לפיה בפועל בנה את חווה"ד כדי שתתאים לתוצאה המצופה. אין בפנינו ולו נתון אחד רלבנטי לאופציות "להן היה זכאי" התובע. לא נסתרה גם טענת הנתבעת כי למירב, לו נעתרה התביעה, היה זכאי לסך נמוך מזה שקיבלה עובדת מסויימת כנזכר בסעיף 22.5.3 לתצהיר כוכבי (פסקא 2). לאור כל האמור - דוחים אנו מכל וכל טענות התובע לכשעצמן, ואלה המבוססות על חוות הדעת. דמי הבראה 18. הבאנו לעיל את טענת התובע שבמשך כל תקופת עבודתו לא שולמו לו דמי הבראה, ואת הגנת הנתבעת, כי שכרו היה שכר כולל, באופן שכלל דמי הבראה. בחקירתו הנגדית, לשאלה לפיה מחודש 11/95 נרשמו בתלושי משכורתו מדי חודש בחודשו סכומים ברכיב זה - ענה התובע: "לא ניכיתי את הסכומים שישנם בתלושי שכרי כהבראה מתביעתי בעילה זו, שכן לא מדובר בהבראה אמיתית … התשלום של דמי הבראה היה פיקטיבי." 19. אין אנו מקבלים טענת הפיקטיביות ולא רק משום שהועלתה לראשונה בעדותו. כבר נפסק כי : "אף כי במרבית המשק נוהגים לשלם דמי הבראה אחת לשנה, אין כל מניעה, כי התשלום בפריט זה יפוצל וישולם מדי חודש בחודשו" (דב"ע נב3-12/ יוסף ואסתר נ. רשת חנויות חגית בע"מ, לא פורסם). התובע קיבל את השכר ותלושי השכר ולא מחה על הרשום בתלושים, לכן מנוע הוא מלטעון שאין האמור בהם משקף את המציאות, כשלא הביא כל ראיה לפיקטיביות הרשום שם, כדבריו. 20. מאידך, אין אנו מקבלים את דברי כוכבי בתצהירו (סעיף 12), לפיהם "התובע קיבל את מלוא דמי הבראה המגיעים לו ואין הוא זכאי לכל תשלום בגינם". מכרטיסי ריכוז התשלומים שצורפו לתצהירה של עדת הנתבעת (נספחים א(1) - א(3)) למדים אנו כי בכל תקופת עבודתו, קיבל התובע סה"כ בגין דמי הבראה בשנים 1995/6 בסך של 1,427.30 ש"ח ובשנת 1997 סך של 150 ש"ח ובסה"כ 1577.30 ש"ח. על פי צו הרחבה לענין דמי הבראה, זכאי התובע לתשלום פדיון דמי הבראה לתקופה של שנתיים שקדמו לסיום עבודתו, היינו מ- 9.2.95 עד 9.2.97, בשיעור של 12 ימי הבראה X 225 ש"ח ליום (מחיר ליום ב- 2.97) וסה"כ 2,700 ש"ח, ובהפחתת הסך שקיבל, זכאי התובע ליתרה של 1,122.70 ש"ח. משכך - תשלם הנתבעת לתובע יתרת דמי הבראה בסך של 1,122.70 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.2.97 ועד לתשלום בפועל. החזר דמי נסיעה 21. אין אנו מקבלים את גרסת הנתבעת כי שכרו של התובע כלל החזר הוצאות נסיעה. נקבע, כי הסכמת עובד לכלול דמי נסיעה בשכר כולל, חייבת להיות מפורשת וחד-משמעית - וכזו לא הוכחה בפנינו (דב"ע 3-63/98 גדי בובליל - א.א.צ. שירותים משפטיים בע"מ פד"ע לב 91). ראוי להעיר עם זאת, כללית (הן לעילה זו והן להבראה) כי הובן מהתנהגות התובע במהלך עבודתו כי אכן ברור היה לו כי רכיבים אלה נכללים בשכרו. 22. על אף האמור, מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח כמה ימי עבודה בפועל עבד בכל תקופת עבודתו ושבהם הוציא דמי נסיעה, שהרי רק על אלה זכאי הוא להחזר מהנתבעת. החישוב המצורף לתצהירו (ת6/) ערוך על בסיס כרטיסיית "חודשי חופשי" ללא פירוט ימי עבודה בפועל בכל חודש וחודש, וללא פירוט הוצאות בפועל. יש לזכור עוד כי התובע לא עבד בכל תקופת עבודתו באופן אחיד, חלק מהתקופה לא עבד במשרה מלאה וממילא אין לפעול ברכיב שהינו החזר הוצאה באופן כוללני. יתרה מזו, בעדותו לפנינו בחקירה נגדית נשאל האם הפחית מהחישוב שערך, את תקופת היעדרותו בגין תאונת דרכים והוא משיב : "נכון שב- 95' נפצעתי בתאונת דרכים ונעדרתי כחודש וחצי מעבודתי. לא זכור לי אם ניכיתי תקופה זו מדמי הנסיעות ואיני בקי בדיני עבודה כדי לדעת אם אני צריך לנכות" (פרוטוקול עמ' 40 שורות 15-17 ). 23. הלכה היא כי: "תשלום דמי נסיעות… הוא בגדר השתתפות המעביד בהחזר הוצאות הנסיעה. לפיכך על התובע אותה השתתפות מוטלת החובה להוכיח , מה היו הוצאותיו לנסיעות, ומתי הוציא אותן בפועל" (ספר חוזה עבודה וזכויות העובד מאת כב' השופט י. לובוצקי ע' 247). עוד ראוי להזכיר כי התובע אף אינו טוען בתצהירו כי מדובר בהחזר הוצאה! לאור כל האמור - לא הוכיח התובע המתחייב בעילה זו, ולפיכך, נדחית התביעה לתשלום הוצאות נסיעה. 24. לסיכום. לאור כל האמור - נדחות התביעות לפיצוי בגין הפרת הבטחה להקצאת אופציות, ובגין פיטורים שלא כדין, לתשלום החזר דמי נסיעה וכן נדחית התביעה שכנגד, ומתקבלת התביעה לדמי הבראה באופן חלקי, כאמור לעיל בסעיף 20. לאור תוצאות ההליך, ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט סך של 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ, בתוך 30 יום מקבלת פסק-דין זה, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלומו בפועל. פסקנו כאמור כשמחד נדחתה מרבית תביעתו ובשאלות המהותיות ומאידך, חלק זעיר מתביעתו - נעתר. אופציות