ביטוח חיים - כיסוי ההלוואה במקרה פטירה ממחלת סרטן

אחת הדרכים המומלצות להבין דיני ביטוח היא לעיין בפסקי דין - להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופט מנחם רניאל בבית משפט השלום בחיפה העוסק בנושא ביטוח חיים - כיסוי ההלוואה במקרה פטירה ממחלת סרטן הקדמה : בחודש פברואר 1999 קיבל מר יוסף טורבובסקי ז"ל, הלוואה המובטחת במשכנתא בבנק טפחות למשכנתאות לצורך רכישת דירה. מר טורבובסקי נדרש על ידי בנק טפחות לבטח עצמו בביטוח חיים לצורך כיסוי יתרת ההלוואה במקרה פטירה. לצורך כך חתם מר טורבובסקי על בקשה להוצאת פוליסה ועל הצהרת בריאות וויתור על סודיות רפואית ביום 09.02.99. ב- 01.11.2001 נפטר מר טורבובסקי ממחלת הסרטן. התובע, עזבון המנוח יוסף טורבובסקי ז"ל על ידי אלמנתו ליודמילה טורבובסקי, תובע שהנתבעת, אליהו חברה לביטוח בע"מ תכסה את יתרת ההלוואה בסך 181,290 ₪, על פי הקבוע בפוליסה. לטענת הנתבעת, מר טורבובסקי המנוח היה חולה במחלת הסרטן עובר לחתימה על הצהרת הבריאות ובקשת הוצאת הפוליסה, ומכיוון שלא יידע את הנתבעת לגבי מצבו הרפואי האמיתי, והצהיר הצהרת כזב בשאלון הבריאות שמילא, פטורה הנתבעת מתשלום דמי הביטוח המוסכמים בכתב התביעה מופיעה כנתבעת יחידה אליהו חברה לביטוח בע"מ, אף הסיכומים מתייחסים לאליהו חברה לביטוח בע"מ בלבד. בבש"א 17848/04, שהיא בקשה לעיכוב הליכי מימוש משכנתא בהוצאה לפועל, מצוין בנק טפחות למשכנתאות בע"מ בתור המשיב. בכותרת התיק בישיבת ההוכחות מופיע בנק טפחות למשכנתאות בע"מ כנתבע שני. בסיכומיה מבקשת הנתבעת הבהרה לעניין זהות הצדדים. כתב התביעה הוגש כנגד אליהו חברה לביטוח בע"מ בלבד, התובע לא ביקש לתקן את כתב התביעה או להוסיף את בנק טפחות למשכנתאות בע"מ כנתבע, לפיכך הנתבעת היחידה בתיק היא אליהו חברת ביטוח בע"מ לאור טענות הצדדים יש להכריע בשאלות הבאות: האם המנוח היה נשוי לליודמילה? האם המנוח הצהיר הצהרת כזב בשאלון הבריאות? האם נפלו פגמים בצורת הפוליסה? האם התרשלה הנתבעת? האם אי תשלום הגמלה או אי השבת הפרמייה היא עשיית עושר ולא במשפט? האם המנוח היה נשוי לליודמילה? במהלך ישיבת ההוכחות נחקרה גב' ליודמילה טרובובסקי לגבי השאלה האם היתה נשואה למר טורבובסקי המנוח. לשאלה זו אין חשיבות לענייננו, מלבד שאלת אמינותה של העדה. אין חולק כי המנוח הותיר לליודמילה, שהיתה בת זוגו, את כל רכושו לרבות זכויותיו וחלקו בדירה נשוא ההלוואה בצוואה מיום 26.07.00. לפיכך, לעצם הענין, אין חשיבות לשאלה האם המנוח ובת זוגו היו נשואים, אם לאו, שכן על פי הצוואה היא יורשתו היחידה. אכן, נותר ספק בשאלה אם ליודמילה היא אשתו של המנוח. היא העידה שהם התחתנו ברוסיה. מלבד דבריה לא הובאה בפני שום ראיה לכך, כגון תעודת נישואין. לעומת זאת, אין גם ספק, כפי שאושר על ידי ליודמילה בחקירתה, שהיא חתמה על כתב הערבות כערבה ביום 10.2.99, לאחר התאריך הנטען שבו נישאה למנוח, כשהיא מציגה עצמה בשם משפחה אחר. יתר על כן, המנוח עצמו, בתביעה שהגיש לביטוח לאומי ב- 17.9.96, כחודש לאחר החתונה הנטענת, ציין את מעמדו כ"גרוש". אין ספק שהדבר מפחית מאמינותה, בין אם היתה אשתו והציגה עצמה כחברתו, ובין אם לא היתה אשתו ועכשיו היא מציגה עצמה כאשתו האם המנוח הצהיר הצהרת כזב בשאלון הבריאות : בהצהרת הבריאות עליה חתם מר טורבובסקי ביום 09.02.99, רשום כדלקמן: "אין אני חולה כעת ובמשך השנתיים האחרונות לא חליתי באף לא אחת מהמחלות המפורטות להלן ולא אובחנה אצלי מחלה כאמור, דהיינו: מחלות וגידולים סרטניים; מחלות כלי הנשימה, לב, כבד, ריאות, דם, כלי הדם, אברי העיכול, כליות עור ובלוטות; מחלת סכרת; מחלת איידס; והכל פרט לאמור בסעיף 8 להלן". סעיף 8 הוא הצהרה על חריגים להצהרת הבריאות, והוא המקום בו על המבוטח לציין באילו מחלות חלה. סעיף זה נותר ריק בהצהרה החתומה על ידי מר טורבובסקי לטענת העזבון, מר טורבובסקי חלה רק אחרי החתימה על הצהרת הבריאות ולפיכך אין בהצהרת הבריאות משום הפרת חובת הגילוי החלה על המבוטח על פי סעיף 6 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א- 1981 להוכחת הטענה כי המנוח חלה רק אחרי חתימת הצהרת הבריאות העידה גב' ליודמילה טורבובסקי, בת זוגו של המנוח. בתצהירה מעידה גב' טורבובסקי כי רק לאחר פברואר 1999 נותח המנוח ואובחן כחולה ממחלת הסרטן. בעדותה חזרה בה מאמירה זו והודתה כי המנוח עבר ניתוח לכריתת קיבה ברוסיה: ש. אני אומר לך שבזמן שאתם הייתם ברוסיה במאי 96 הבעל שלך היה מאושפז בבית חולים והוא עבר שם כריתת קיבה, הוציאו לו את הקיבה ואת הטחול ואת כיס המרה. הוא עבר ניתוח לא פשוט. את יודעת על זה משהו? ת. היום אני יודעת על זה כי אני בדקתי מה קורה סוף סוף אין ספק, איפוא, שהטענה שהמנוח חלה לאחר חתימת חוזה הביטוח אינה נכונה. גם הטענה שהמנוח חלה לפני החתימה, אבל היה מודע לכך רק לאחר החתימה, אינה נכונה. על פי האישורים הרפואיים שהוצגו, עבר המנוח ב- 30/05/96 כריתת קיבה מלאה וכריתת טחול וכיס מרה בשל גידול סרטני. ביום 9.8.96 אושפז שוב ברוסיה וקיבל אישור מהמכון המדעי לחקר האונקלוגיה המפרט את התאים הממאירים שנמצאו בגופו. את האישור הזה הביא לארץ. שבוע לאחר מכן, ב- 16.8.96, התחתנה ליודמילה לטענתה עם המנוח, והיא טוענת שלא ידעה על מצבו, אלא לאחר שנים, אבל הגירסה הזו אינה אמינה. ביום 17.09.96 הגיש המנוח תביעה לנכות כללית בביטוח הלאומי ובה פירט את פרטי מחלת הסרטן שלו, וציין שאינו עובד בשל נכותו כתוצאה מאותם טיפולים. במהלך שנת 1997 עבר ועדות רפואיות שונות במוסד לביטוח לאומי ובדיקות רופאים. מדצמבר 1997 ועד פברואר 1999, קיבל המנוח, כאמור בחוות דעתו של פרופ' רובינשטיין, התחייבויות רבות לטיפול רפואי מחוץ לקופת חולים, ובהן, מרפאת חוץ אונקולוגית רמב"ם ב- 24.12.97, ומרפאות חוץ אונקולוגיות בפוריה ב- 17.2.99, שבוע לאחר חתימתו על חוזה הביטוח. ביום 27.1.99, עשרה ימים לפני החתימה, נשלח לבדיקת אונקולוג על ידי רופא גסטרו, ועבר בדיקות לבירור מצבו החוזר ב- 3.2.99 ו- 7.2.99. במכתב השחרור מבית החולים פוריה במרץ 1999, נכתב שעבר שלוש שנים לפני כן כריתת קיבה וטחול עקב גידול בקיבה והאבחנה היא קרצינומה חוזרת בקיבה. משמע, חודש אחרי חתימת המסמכים בבנק טפחות, מסר המנוח לרופאיו מידע לפיו שלוש שנים קודם לכן חלה במחלת הסרטן ועבר ניתוח בגינה. גם באנמנזות שנלקחו מהמנוח לאורך השנים, לפי תיק קופת חולים, הוא מתאר שוב ושוב שעבר כריתה מלאה של הקיבה עקב סרטן (6.3.97), סיים כימותרפיה ברוסיה (26.2.97), ועוד. לפיכך הצהרתה של גב' טורבובסקי שהמנוח לא היה מודע לעובדה שהיה חולה סרטן אלא עד שנת 2000 אינה נכונה. כמו כן, מן האישורים הרפואיים והמסמכים מהביטוח הלאומי עולה כי המנוח ידע היטב את טיב מחלתו הרבה לפני חתימת המסמכים בבנק טפחות ביום 09.02.99, וידע שמחלתו היא מחלת סרטן קשה שממנה למרבה הצער לא נרפא בנסיבות אלה, שבהן היה המנוח חולה במחלת סרטן שאילצה אותו לכריתת הקיבה ואיברים נוספים, ולמרות טיפולים מתמשכים, המחלה חזרה בתחילת 99, והמנוח היה בבדיקות וטיפולים בקשר אליה לפני חתימת חוזה הביטוח ומייד לאחר מכן, העובדה שהמנוח הסתיר בטופס הצעת הביטוח והצהרת הבריאות את המידע על מחלתו נופלת בגדר האמור בסעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981, שהיא אי מתן תשובה כנה לשאלה. אין לי ספק, שהמנוח ידע שהמחלה האנושה שלו היא ענין מהותי לביטוח חיים, וגם לאור הגשת התביעה לביטוח הלאומי, המעידה על כך שהמנוח הבין כי מחלתו היא נושא מהותי, יש לראות בהסתרת מחלת הסרטן שבה חלה לפני החתימה, תשובה שאינה מלאה וכנה. אני דוחה את טענת התובע שהמנוח לא ידע על מה הוא חותם. קיימת חזקה שבדין שמי שחותם על מסמך יודע על מה הוא חותם. התובע לא סתר חזקה זו. אין מדובר בתנאים מסובכים. מדובר באמירות מפורשות לפיהם המנוח חתם שאינו חולה בסרטן למרות שידע שמחלת הסרטן שלו קשה. כדי להוכיח שחברת הביטוח לא היתה מבטחת את המנוח, לו ידעה על מחלת הסרטן בה לקה כשלוש שנים טרם ביקש את הביטוח, הביאה הנתבעת חוות דעת חיתומית מאת פרופ' ארדון רובינשטיין. פרופ' רובינשטיין קבע בחוות דעתו כי מסיכומי המחלה עולה כי המנוח היה במעקב אחרי הניתוח שעבר במאי 1996, ותוצאותיהן של בדיקות סי.טי חוזרות וגסטרוסקופיות היו תקינות. על פי תיקו הרפואי של המנוח, בין השנים 1997 ל-1999 הופנה מדי פעם המנוח למעקב וייעוץ אונקולוגי, אף בתאריך 27.01.99 נשלח לרופא אונקולוג לביקורת. פרופ' רובינשטיין חותם את חוות דעתו כך: "לו אני כחתם רפואי הייתי יודעת על ניתוח סרטן הקיבה שעבר בשנת 1996, על הטיפול האונקולוגי, על התלונות החוזרות של כאבי בטן בעטיין עבר בדיקות CT חוזרות וגסטרוסקופיות כולל 6 ימים לפני הצהרת הבריאות הייתי דוחה קבלתו לכל ביטוח כפי שכל חברת ביטוח היתה נוהגת התובע בסיכומיו מבקש להסיק מעדותו של המומחה כי אף על פי חוות דעת המומחה היה המנוח בריא כשחתם על הצהרת הבריאות. זאת מבקש התובע להסיק מתשובותיו של המומחה: ש. בסע' 1 לחוות דעתך האם בעקבות הטיפולים ניתן לומר שהבדיקות החוזרות התקינות מעידות שנכון לזמן הבדיקה לא נמצאו עדויות על מחלת הסרטן. ת. נכון. וכן מתשובת המומחה בעמ' 15: ש. האם לא היית מבטח אדם שהחלים מסרטן. ת. תלוי בסוג הסרטן, תלוי בתקופה שעברה ותלוי בסימפטומים הנלווים. ש. אבל יכול להיות שאדם שהיה לו סרטן, היית מבטח אותו. ת. בטח. ש. על פי סע' 1-7 לחוות דעתך אם אני מבינה נכון הוא עשה בדיקות וברובן הן יצאו תקינות או ללא ממצאים רפואיים. ת. קודם כל היו תלונות. חלק בלתי נפרד מרפואה או אולי החלק העיקרי זה קודם לשמוע את התלונות של החולה ואחר כך לעשות את הבדיקות בהתאם. התשובה לשאלה היא לא. ש. מאיפה אתה למד את זה. ת. בגסטרוסקופיה בתאריך 26.05.98 נכרת פוליפ בחיבור קדם הקיבה. נמצא גם יתר לחץ דם של מאה שישים על תשעים וחמש איני סבור כי מתשובות המומחה לשאלות, שהיו לגבי שנת 1996, ניתן להסיק שהמנוח היה בריא לדעתו בעת החתימה על הצהרת הביטוח. כעולה מחוות דעתו, ומהמסמכים הרפואיים, היו ממצאים שמעידים על חזרת מחלת הסרטן בפברואר מרץ 1999, במועד חתימת החוזה, ובמקרה זה, של סרטן חוזר, עומדת חוות דעתו החיתומית של פרופ' רובינשטיין שהיה ממליץ לא לבטח את המנוח לו היו ידועים לו פרטי מחלת הסרטן שבה חלה ואשר חזרה בתחילת שנת תשעים ותשע האם נפלו פגמים בצורת הפוליסה : לטענת התובע, הסייג לחבות הביטוחית אינו מופיע בהבלטה ואינו עומד בדרישות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, וזאת למרות שהוא מופיע בסמוך לנושא אליו נוגע הסייג. לטענת התובע, אין די בכך, וכדי לעמוד בדרישות סעיף 3 נדרש שהסייג לחבות יהיה קל לאיתור, ויש לבכר את הבלטת הסייג על הבאתו בסמוך לנושא שהוא נוגע לו. כמו כן טוען התובע כי אליהו, הנתבעת, לא הצליחה להוכיח כי הובהרה למנוח משמעות הסייגים לחבות, והיא לא עמדה בחובת הגילוי והוידוא. בתגובה טוענת הנתבעת כי מדובר בהרחבת חזית, שכן בכתב התביעה לא נזכרו טענות בדבר צורת הפוליסה, הפוליסה היא לטובת המוטב, ולא המבוטח, היא בת עמוד וחצי והיא ברורה וקריאה. גם אם לא היה מצוין הסייג בפוליסה, הרי במקרה של הצהרת כזב, הפטור מתשלום דמי הביטוח קבוע בחוק אני מקבל את טענת הנתבעת שטענות לגבי צורת הפוליסה הן הרחבת חזית, שכן לא הופיע בכתב התביעה. לעומת זאת איני מקבל את טענת הנתבעת להרחבת חזית בטענות שלא הובהרו למנוח תנאי הפוליסה, משני טעמים. ראשית, בסעיף 7 לכתב התביעה מציין התובע כי המנוח לא שלט היטב בשפה העברית ולא בקריאה וכתיבה בעברית ולפיכך לא יכול היה להבין את התנאים המפורטים בכתב בפוליסת הביטוח, מכאן שכבר בכתב התביעה, טען התובע לבעיות הבנת הסייגים בפוליסה על ידי המנוח. כמו כן במהלך ישיבת ההוכחות נחקרה גב' נטלי שירן אשר עבדה בזמנים הרלוונטים בסניף טבריה בבנק טפחות והיא נשאלה שאלות לגבי אופן ההסברים שנתנה למנוח כשהוא חתם על מסמכי ההלוואה והבקשה לביטוח חיים וכן נשאלה שאלות לגבי אופן הבנתו של המנוח את הפוליסה. אם היה צורך בהסכמה להרחבת חזית, זו ההסכמה. דין הטענות בדבר צורת הפוליסה שלא להיות נדונות איפוא, אך למעלה מן המידה, ועקב הקשר שלהן לטענת חוסר הבנה, אדון בהן סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע: חובה להבליט הגבלות - סעיף 3 - תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יציינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם. סעיף 3 לפוליסת ביטוח החיים מציין את ההגבלות לחבות המבטחים וזוהי לשונו: הגבלות לחבות המבטחים המבטחים לא יהיו חייבים בתשלום סכום הביטוח במקרה כל שהו מהמקרים הבאים: אם המבוטח התאבד, בין אם היה שפוי בדעתו ובין אם לא, תוך שנה מיום כניסת הפוליסה לתוקפה. אם המוות נגרם כתוצאה מטיסה במטוס פרטי בקו לא מורשה; אם התברר שניתנה הצהרת כזב על ידי המבוטח לטענת התובע בסיכומיו העובדה שהסיייג ממוקם בסמוך לנושא החבות, אין בו די והמבחן לעמידה בדרישת סעיף 3 הוא מבחן התוצאה ולא מבחן הדרך, משמע שאדם סביר המעיין במסמך יוכל ללמוד על נקלה על קיום החריג או התנאי לחבות. בע"א 92 / 4819 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מנשה ישר, מט (2) 749, 763, קבע בית המשפט כי כאשר הנסיבות מצביעות על כך שלא היתה למבוטח אפשרות אובייקטיבית ללמוד על קיומם של סייגים בפוליסה, אין חברת הביטוח יכולה להסתמך עליהם. כמו כן קבע בית המשפט: "עקרון תום הלב, במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ובזמן ביצועו בכלל, וחובות האמון, שחלים על הצדדים בעיסקת ביטוח בפרט, אינם באים על סיפוקם בקיומה של מסוימות בנוסח החוזה. לכיתוב מדויק של פרטי ההסכם חייבת להתלוות הפניה אפקטיבית של תשומת לב הצדדים הנוגעים". בעמ' 772 לפסק הדין נקבע: "תנאי מסייג השזור לתוך טקסט חד-גוני רצוף וצפוף בצורתו, ללא הפרדה ראויה בין הנושאים, אינו יכול לשקף את כוונת המחוקק בסעיף 3 הנ"ל. דרך זו של עריכה הייתה פסולה כבר בעבר (דברי השופט ח' כהן בע"א 710/75 "מנוע" ת"א-יפו, הנדסה כללית ותכנון בע"מ נ' "קונפידנציה" בע"מ [15], בעמ' 56, דעת מיעוט), ובוודאי יש לפסול זאת כיום, לאור מגמתו של חוק חוזה הביטוח. כאשר המחוקק חייב הבאת תנאי או סייג בסמוך לנושא שהוא נוגע לו, הוא לא נתכוון להבלעה של התניה בין מיגוון תנאים, אלא להצמדה בלעדית לנושא, המובא בנפרד, בצורה המאפשרת זיהויו". אני קובע שהקדשת פסקה שלמה ונפרדת, אשר כותרתה היא "סייגים לחבות המבטחים", המופיעה בתחילת הפוליסה לאחר ציון החבות, מהווה עמידה בדרישות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, שכן מדובר בהפניה אפקטיבית של תשומת לב המבוטח טענה נוספת לתובע בעניין זה היא שהנתבעת לא עמדה בחובת הגילוי הווידוא שנקבעה בע"א 92 / 4819 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מנשה ישר, מט (2) 749: "לאור הנסיבות המיוחדות המאפיינות את ההתקשרות בחוזה הביטוח, אין מנוס מקביעת אמות מידה בסיסיות שרק בהתקיימן תוכל החברה המבטחת להישען על סייגים לחבותה כפי שנקבעו בפוליסה. אם לא דאגה קודם לכן לוודא שהמבוטח היה ער לסייגים שנקבעו על-ידיה, לא תוכל מאוחר יותר, שעה שהמבוטח יטען לזכותו החוזית, להתנער מחובת השיפוי. חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והווידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים שבהם לא התקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי". גב' נטלי שרין אשר העידה מטעם הנתבעת ועבדה בזמנים הרלוונטים בסניף טבריה של בנק טפחות למשכנתאות בע"מ, העידה שהיא זו שבנוכחותה חתם המנוח על המסמכים, והיא הסבירה לו את כל הנקודות החשובות. כמו כן העידה גב' שרין כי לעולים מרוסיה הסבירה את הדרוש הסבר בשפה הרוסית: ש. את זוכרת האם השיחה ביניכם התנהלה באיזה שפה. ת. עם כל עולים חדשים מרוסיה אני דיברתי רק בשפה הרוסית. ש. ולמיטב זכרונך מה את הסברת. ת. אני החתמתי אותו על כל תיק הלוואה והסברתיעל כל סעיף ובייחוד על סעיפים חשובים תנאים הלוואה וגם ביטוחים, ביטוח נכס וביטוח חיים. ש. אני רואה בטופס ששאלתי עליו, שיש מקום לפרט דברים. אצלי זה ריק. יש סיבה לכך. ת. אם זה ריק זה סיבה להגיד שהוא לא אמר לי על דברים שכתוב כאן. הצהרת הבריאות בחקירה הנגדית התקשתה גב' שרין לנקוב בשמות של לקוחות אחרים שהיו אצלה באותו יום, אולם בכך אין כדי לערער את האמור בעדותה לפיה היתה מסבירה ללקוחות את הדרוש הסבר. אי אפשר לצפות ממנה שתזכור את שמות האנשים שחתמו אצלה לפני שנים ביום מסוים, ואין בכך כדי לפגוע בזכרונה שהיתה נוהגת תמיד בדרך מסוימת. על כן, לאור ההסבר שניתן למנוח ועליו העידה גב' שרין, האמינה עלי באומרה כי היתה מסבירה ללקוחות הבנק את הדרוש, גם לגבי ההגבלות לכיסוי הביטוחי, אני קובע כי למנוח הוסברו ההגבלות על הכיסוי הביטוחי, ואני דוחה את טענת התובע לפיה הנתבעת לא הוכיחה שקיימה את חובת הגילוי והווידוא בהקשר זה יש לזכור כי למרות שמדובר בפוליסת ביטוח ובמסמכים בנקאיים, "דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (השופט זוסמן בע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור האם התרשלה חברת הביטוח : לטענת התובע בסיכומיו, הנתבעת התרשלה כיוון שאינה מבצעת בדיקות רפואיות למועמדים המבקשים פוליסת ביטוח חיים, למרות שגיל המבוטח אינו מהווה שיקול להנפקת פוליסה. כמו כן טוען התובע כי כיוון שחברת הביטוח לא הסבירה למנוח את משמעות הסייגים בפוליסה וכי במצבים מסוימים עשוי להישלל ממנו הכיסוי הביטוחי, יצרה התנהגות חברת הביטוח הנתבעת מצב בו הלווה משלם שנים רבות את הביטוח, כאשר יתברר שאינו מכוסה לאור החריגים. הנתבעת טוענת בתגובה כי דין טענת הרשלנות להידחות כיוון שבינה לבין המנוח לא היתה קיימת חובת זהירות, וזאת כיוון שהמוטב על פי הביטוח הוא הבנק המלווה. הנתבעת סומכת טענתה זו על האמור בע"א 8905/96 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' אורה רוזנברג, תק-על 98(2), 1575: "המשיבים לא הניחו את דעתנו שמוטלת חובה על בנק שנותן ללקוח הלוואה המובטחת במשכנתא, להודיע ללקוח כ"פרט מהותי" שזכותו לערוך ביטוח חיים למקרה של פטירה. לפיכך נראה לנו שמסקנותיו של בית המשפט המחוזי אינן מבוססות. לענין זה אין זה מעלה או מוריד כיצד נהג הבנק במקרה זה או אחר או בכלל, כשחובה כאמור לא קמה כמו כן הביאה הנתבעת בסיכומיה אסמכתאות נוספות לפיה קבעו בתי המשפט כי בין חברת ביטוח לבין לווה לא קמה חובת זהירות. לא שוכנעתי כי זו המסקנה העולה מפסקי הדין שהובאו על ידי הנתבעת, אבל אין צורך להכריע בשאלה זו, שכן אני מסכים עם האמור בת"א 33476/94 (שלום תל אביב יפו) כהן נ' מנורה (לא פורסם 17.01.00) שמקום שמועמד לביטוח אינו מצהיר על בעיות בעברו הרפואי, אין חובה על המבטח לבדוק את עברו הרפואי של המועמד. בדיקות רפואיות לכולם, גם מי שאינו אומר שיש לו בעיה רפואית כלשהיא, ייקרו מאד את הפוליסה, ואין מקום להטילם כחובה על המבטח אני דוחה את טענת הרשלנות גם כיוון שהתובע לא הוכיח שאלמלא מחדליה הנטענים של הנתבעת היה קיים כיסוי ביטוחי למקרה מותו. התובע לא הביא ראיות לפיהן לו היה פונה לחברת ביטוח אחרת, היתה זו מקבלת את הצעת הביטוח למרות מצבו הרפואי. משמע, התובע לא הוכיח את הנזק או קשר סיבתי בין מחדליה הנטענים של הנתבעת לבין הנזק, שהוא אי תשלום תגמולי הביטוח. אציין, כי על פי ההסכם עם הבנק, היה על המנוח להשיג ביטוח חיים. אם לא היה מקבל ביטוח בשום מקום אחר, לא היה מקבל משכנתא ולא היה יכול לרכוש את הדירה האם אי תשלום התגמולים או אי השבת הפרמייה היא עשיית עושר ולא במשפט? לטענת התובע בסיכומיו, אי פירעון ההלוואה על ידי הנתבעת, כמוה כעשיית עושר ולא במשפט מכיוון שהנתבעת קיבלה את תשלומי הפרמייה במועד, אולם שלא על פי זכות שבדין, כיוון שסעיף 7(ב) לחוק חוזה הביטוח מורה שעם ביטול החוזה יש לדאוג להשבת כספי הפרמיה למבוטח, ומשלא הושבו הכספים, הנתבעת מחזיקה בהם שלא כדין. לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח ששילם את ההלוואה והעביר את כספי הפרמייה לבנק טפחות בע"מ. כמו כן טוענת הנתבעת כי הכספים נגבו על פי זכות שבדין והתובע אינו יכול לעתור מכוח דיני עשיית עושר להשבת דמי הפרמייה כיוון שבמקרה זה חלות הוראות סעיף 7(ג) לחוק חוזה הביטוח. עוד טוענת הנתבעת כי סעד השבת הפרמיות הוא סעד שלא נתבע בכתב התביעה ולפיכך מדובר בהרחבת חזית אמנם מדובר בטענה המהווה הרחבת חזית. בכתב התביעה אין תביעה להשבת כספי הפרמייה. למעלה מן המידה אומר כי במקרה שלפני חלות הוראות סעיף 7(ג) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981. על המקרה שלפני, בו נתגלה למבטח כי לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ידע את המצב לאמיתו וזאת אחרי שקרה מקרה הביטוח וטרם נתבטל החוזה, חל סעיף 7(ג)(2) לחוק חוזה ביטוח, ולפיכך זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח. ואולם, התובע לא פירט בתביעתו או בראיותיו את הסכומים שיש להשיב לו בגין תשלומי דמי הביטוח, ולכן לא ניתן להיענות לדרישתו להשבת דמי הביטוח, שאכן מגיעים לו, והבקשה בענין זה לא נכללה בתביעתו. לפיכך, אני דוחה את התביעה להשבת דמי הביטוח, אך פונה לנתבעת ומציע שתשיב לתובע את דמי הפרמיה ששולמו לה מתחילת הביטוח עד פטירתו של המנוח, בניכוי הוצאותיה סיכום : אני דוחה את התביעה לתשלום דמי הביטוח בגין פוליסת ביטוח החיים של מר יוסף טורבובסקי ז"ל ביום 09.02.99, בעיקר מכיוון שהנתבעת הוכיחה שלא היתה מתקשרת בפוליסה זו לו ידעה את מצבו הרפואי של מר טורבובסקי, שאותו הסתיר בהצהרת הבריאות אותה מילא. התובע ישלם לנתבעת הוצאות המשפט בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מרפואהביטוח חייםהלוואהסרטן