פסק דין השופטת ע. פוגל 1. לפנינו ערעור ברשות על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת רוזנפלד בתיק בל 001954/98) אשר קיבל את ערעור המשיב על החלטת הועדה הרפואית לעניני ניידות מיום 10.9.98. 2. ההליך בבית הדין האזורי: א) המערער סובל מצליעה סירוגית על רקע היצרות תעלת עמוד השדרה, ועקב כך יש לו קשיי הליכה. הועדה המחוזית מיום 22.7.98, והועדה לעררים מיום 10.9.98 קבעו כי הממצאים שנמצאו אצל המערער אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימת בהסכם הניידות. ב) בהחלטתה קבעה הועדה הרפואית לעררים - "יתכן שהנ"ל סובל מצליעה לסרוגין על רקע היצרות התעלה ומצבו הנפשי, אך העדר כל סימן אוביקטיבי נוירולוגי של נזק הקפי מונע יישום ממצאיו באחד מסעיפי הליקוי. נכון הוא שהתובע סובל מצליעה לסרוגין שהיא סימן של מספר מחלות אצל התובע, האבחנה ברורה היות וסובל מהיצרות תעלה עמוד השידרה. פריט ח-1-ג אינו עומד בפני עצמו וחייבים להתקיים גם סעיפים אחרים במסגרת של מחלת עורקים שאינה קיימת אצל התובע. הועדה מודעת למצבו ולקשיי ההליכה אך, הממצאים הנ"ל אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימת". ג) על קביעה זו ערער המערער (המשיב דנן) בפני בית הדין האזורי, אשר פסק כי יש להחזיר את עניינו של המערער לועדה לעררים, כדי שתפעיל את שיקול דעתה לבצע תיאום בין סעיפי הליקויים שברשימה, תוך התחשבות במשמעות התפקודית שיש לממצאים שנמצאו בבדיקה. על כך ערער המערער דנן (המוסד), ומכאן - הערעור שבפנינו. 3. טענות הצדדים בערעור א) עיקר טיעונו של המערער היה כי הועדה לעררים היתה ערה לאפשרות "ההתאמה", אך במשיב לא נמצאו כל הממצאים הנדרשים על פי סעיף ח-1-ג לרשימת הליקויים, אלא רק ממצא סוביקטיבי יחיד והוא - הצליעה לסירוגין. יישום הפריט במקרה זה לגבי המערער היה יוצר "חידוש" והוספה של סעיף ליקוי ולא "תיאום" של הסעיפים. ב) כנגדו טען המשיב (בתמצית), כי יש לפרש את הסכם הניידות, שמטרתו היא מציאת פתרון למוגבל בניידות - פרוש תכליתי, תוך מתן פרשנות אנלוגית לרשימת הליקויים, בהתחשב במשמעות התפקודית של הממצאים עפ"י בדיקת הועדה. טענת המשיב היא כי הועדה טעתה בכך שביצעה ספירה כמותית בלבד של הליקויים הנדרשים על פי סעיף ח - 1 ברשימת הליקויים, ולא ראתה כמכלול את מוגבלותו של המשיב בהליכה. 4. אשר לדעתנו - א) המערער הגיש בקשה לגימלת ניידות על פי סעיף ח-1-ג שברשימת סעיפי הליקוי בהסכם הניידות. לתובע צליעה לסרוגין, עקב SPINAL STENOSIS (היצרות תעלת עמוד השדרה). ב) סעיף ח-1-ג למבחנים אינו עומד בפני עצמו. הוא חלק מתנאיו המצטברים של סעיף ח1- שברשימת הליקויים, המעניק אחוזי מוגבלות בניידות בהתקיים כל התנאים המנויים בו. סעיף ח1- קובע כדלקמן: "ח. תהליך אי ספיקה היקפית בעורקי הגפיים התחתונות מלווה כל המימצאים הבאים: 1) מלווה בכל הממצאים הבאים: (א) העדר דופקי A. DORSALIS PESALIS & A. TIBIALIS POSTERIOR (ב) אינדקס לחץ דופלר קרסול - קרסול שאינו עולה על 0.4 או אם קיים חשד ל - VESSLS NON COMPRESSIBLE - נוכחות של לפחות אחד מהממצאים הבאים - א. עקומת PULSE VOLUME RECORDER בקרסול בגובה פחות מ- 5 מ"מ. ב. PULSATILITY INDEX פחות מ- 5 בכף הרגל. ג. גל דופלר מונופאזי או שטוח בכף הרגל. ד. TOE/ARM PRESSURE INDEX פחות מ- 0.3. (ג) צליעה סירוגית קשה (DISTANCE CLAUDICATION) פחות מ- 50 מ' במישור ובקצב הליכה בינוני". אין מחלוקת איפוא, כי במערער נתקיים רק ממצא אחד מכל הממצאים הנדרשים על פי סעיף הליקוי. 5. מתי ניתן לערוך "תיאום" של פריט ברשימת הליקויים על פי הסכם הניידות - תנאי יסודי לעריכת התיאום הוא כי במבוטח יתקיים "הליקוי" כמפורט בסעיף שבתוספת על כל ממצאיו, אך במקרה שקיימת סטיה קלה מהנקוב ברשימת הליקויים, או חסר קל, ניתן להתאים את אחוזי המוגבלות המופיעים בסעיף למצבו של הנכה. מקום שלא נתקיימו במערער כל הליקויים הנדרשים על פי הסעיף ברשימת הליקויים - אין מקום לבצע "תיאום", כיוון שלא בתיאום מדובר, אלא ביצירת פריט חדש, שאינו מצוי ברשימה. (דיון מד01-590/ חיים תשובה נ' המוסד פד"ע טז 227, 230). 6. דרך זו של התאמה לדרישת הסעיף ברשימה, הינה פרשנות נכונה וסבירה של הסכם הניידות, ותואמת את הפסיקה הקובעת כי הסכם הניידות יפורש בהתאם למטרתו, לאור הגיונם של הדברים, ולטובת המוגבל בניידות (דב"ע מה01-383/ יהודה בהירי נ' המוסד פד"ע ז' 359). 7. סמכותה של הועדה הרפואית בעניני ניידות והיקף שיקול דעתה - ס' 2 לתוספת ב' בהסכם הניידות קובע: "2. (א) הועדה הרפואית תקבע: (1) את אחוז מוגבלותו בניידות של הנבדק בהתאם לאמור בהסכם זה ובהתאם לרשימת הליקויים בתוספת א' להסכם זה בלבד (להלן - המוגבלות בניידות);". המילה "בלבד" הוספה בסעיף זה בתיקון ההסכם משנת 77' (לעומת ההסכם שהיה קיים משנת 75'), ובאה להדגיש כי אין לועדה הרפואית כל סמכות לקבוע אחוזי נכות אלא בהתאם לפריטים המופיעים ברשימת הליקויים בתוספת א' להסכם. 8. עם זאת, היתה הפסיקה ערה לכך כי מדובר בהסכם שלטוני, אשר נתון לביקורת שיפוטית של בית הדין, ועל כן נפסק כי "אין מקום להתאמה, מקום שליקוי מסוים לא נקבע ברשימת הליקויים אשר בתוספת א'... אף כי, לעתים, בית הדין "הכשיר" התאמה זו בהעדר ערעור מטעם המוסד; אולם יתכן וסטיה קלה מהמידות לקביעת זכאות, לא תפגע בכלל, מאחר ולועדות, ולבית הדין, שיקול דעת רחב אימתי ניתן, חרף האמור, לקבוע דרגת מוגבלות מותאמת (דב"ע נה01-23/ המוסד נ' חיה פיק פד"ע כט 546). לעומת זאת סטיה משמעותית מהמבחנים לא תעמוד במבחן הסבירות (דב"ע מד01-590/ חיים תשובה נ' המוסד פד"ע טז' 227)". 9. היקף שיקול דעתה של הועדה הרפואית לעררים בעניני ניידות מצומצם יותר מזה המסור על פי חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו לועדה הרפואית בנפגעי עבודה. בענף נפגעי עבודה קיימת הוראה מפורשת המתירה התאמת סעיפי ליקוי (ראה ת' 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 הקובעת במפורש אפשרות של "התאמה", והתקנה אף נושאת כותרת שוליים בשם זה. מחוקק המשנה העניק במפורש לועדה הרפואית בביטוח נפגעי עבודה שיקול דעת לקבוע אחוזי נכות גם בגין "פגימה דומה" לליקוי בו לקה הנפגע, אם אין ליקוי זה מצוי ברשימת המבחנים, וכן - לקבוע את אחוזי הנכות תוך התאמה לפגימה אחרת שנקבעה לגבי אותו איבר או אותה מערכת, ובהתחשב בסוג הפגימה ובהגבלה שגרמה לנפגע. אין הדבר כך באשר לועדות רפואיות הפועלות מכח הסכם הניידות. כאמור בס' 2 בתוספת ב' אשר צוטט לעיל מוסמכת הועדה לקבוע את אחוז המוגבלות בהתאם לרשימת הליקויים שבתוספת א' בלבד. התאמת סעיפי הליקוי נעשית על ידי הועדה מכח פרשנות תכליתית שניתנה להסכם על ידי הפסיקה. 11. במקרה דנן, קבעה הועדה הרפואית לעררים כי במערער נתקיים רק הממצא של צליעה לסירוגין, בעוד שפריט ח' - 1 - ג' ברשימת הליקויים דורש קיומם המצטבר של ממצאים נוספים. אין איפוא מקום לשקול "התאמה" של סעיף הליקוי למצבו הרפואי של המערער, שכן - במערער לא נתקיימו באופן מצטבר כל הליקויים המנויים בסעיף ח' - 1 ברשימת הליקויים. התוצאה היא איפוא כי הערעור מתקבל. החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 10.9.98 - נותרת על כנה. אין צו להוצאות. עמוד השדרהרפואהניידותועדה רפואית