הצעה להתפטר ולהמשיך לעבוד כקבלני משנה עצמאים
פסק דין
1. התובעים הגישו כ"א תביעה כנגד הנתבעת לתשלום יתרת שכר עבודה כאשר לטענתם עבדו אצלה מיום 20.5.98 ועד 31.12.98 כשכירים ולאחר מכן קבלו הצעתה להתפטר ולהמשיך לעבוד כקבלני משנה עצמאים עבורה.
שני התיקים אוחדו משמדובר באותה מסכת עובדתית וכלפיה אותה נתבעת.
2. בכתב ההגנה (שהיה זהה בשני התיקים) נאמר, כי התובעים עבדו לאורך כל התקופה כקבלני משנה ומעולם לא נתקיימו בשום שלב יחסי עובד ומעביד בין הצדדים; עוד נאמר,כי התשלומים שולמו לתובעים בהתאם להתקדמות הבניה באתרים כאשר לבקשתם הוצאו עבורם תלושי שכר בהם הופיעו הסכומים השונים שקבלו בהתאם לכמות העבודה שבוצעו בפועל.
כן נאמר כי הכרטסת שצורפה לכתב התביעה אינה כרטיס עובד אלא נתונים לצורכי הנהלת חשבונות פנימית.
הנתבעת העלתה טענות לגבי טיב ואופן עבודתם הלקויה, לטענתה, של התובעים וכי בשל כך ולדבריה נגרמו לה נזקים. לדבריה, התובעים קבלו את מלוא התשלום שהגיע להם.
עוד ציינה כי בינה לבין אותם תובעים מתנהל במקביל תיק תביעה בבית משפט השלום בנתניה.
3. התובע מס' 1 העיד כי החל לעבוד אצל הנתבעת ביום 20.5.98 ביחד עם תובע מס' 2 ועבד עמו עד סוף השנה.
לדבריו עבור שני החודשים האחרונים לא קבלו משכורת, ולטענתו לאחר מכן שכנע אותו מנהל הנתבעת כי יתחיל לעבוד עמו בקבלנות כקבלן משנה עבור הנתבעת.
(באשר לתקופה שלאחר 98 מתנהלת תביעה אחרת בבית משפט השלום בנתניה).
עוד מסר כי קבל תלושי שכר מהנתבעת והגישם כמוצגים ת/ 2 - ת/ 6 וכי בהתאם לכרטסת שהתנהלה על שמו ת/ 1 הגיעה לו יתרת שכר בגין החודשים האחרונים לעבודתו בסך 8,000 ש"ח.
4. אף התובע מס' 2 העיד בבית הדין כי עבד אצל הנתבעת מ- 20.5.98 ועד סוף שנת 98 ולדבריו הגם שבמשך חודש וחצי במהלך התקופה לא הגיע לפרוייקט מכבים בפ"ת המשיך לעבוד אצלה.
כן מסר כי קבל תלושי שכר מהנתבעת ת/ 8 - ת/ 12 וכי הנתבעת נותרה חייבת לו יתרת שכר בהתאם לכרטסת שהתנהלה על שמו ת/ 7 .
5. מנהל הנתבעת ברוך ברגר העיד מטעמה ומסר כי העסיק את שני התובעים במסגרת הנתבעת אולם כקבלני משנה, כאשר השכר שולם להם בצורת תשלומים ששולמו כמפרעות או מקדמות.
לדבריו, למרות שהתובעים לא היו עובדים שכירים, הסיכום עם מי שאינו קבלן רשום העובד אצלו, כי מוצא תלוש משכורת כולל התשלומים המשולמים לרשויות המס והוא מקוזז מעבודת קבלנות והתשלומים נעשו כך שתהיה כאילו משכורת מינימום בנכוי הוצאות מס הכנסה וביטוחי לאומי ונעשו כרזרבה לעבודות בעתיד כשהנתבעת תצטרך לשלם להם כסף בהתחשבנות בעתיד.
עוד טען כי התלושים הוצאו מבלי שנבדק אם התובעים ביצעו עבודה או לאו. וכי הכרטסת נועדה לצרכים פנימיים.
6. עד הגנה מס' 1 צבי פיקל שהנו מנהל אתר בניה ששמו כוכב הצפון מסר כי הנתבעת שמשה כקבלן עבודות חשמל בפרוייקט וכי התובעים עבדו שם וקבלו הנחיות עבודה ממנו.
עוד מסר כי לעבודה הגיעו ברכבו של תובע מס' 1 .
7. עד הגנה מס' 2 אורי שילון העיד ומסר כי הוא עובד כמהנדס החברה הנתבעת. לדבריו התובעים מוכרים לו ועבדו עבור הנתבעת אולם כקבלנים. עוד מסר כי התשלום שולם להם באמצעות תשלוי משכורת כאשר סכום העבודה תורגם לתלושי משכורת בהתאם לכמות העבודה וכי היה עוד עובד נוסף שעבד בצורה כזו כאשר יתר קבלני המשנה עובדים עם חשבוניות.
8. לאחר שעיינתי בכל מסמכי התיק לרבות הסכומים שהוגשו בתום הדיון ומוצגים שהוגשו והתרשמתי מהעדים כפי שהופיעו ונחקרו בפני, החלטתי הינה כדלקמן:
השאלה המרכזית המתעוררת בתיק זה הינה, האם במועד הרלבנטי נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים כטענת התובעים, או שמא כטענת הנתבעת, עבדו כקבלני משנה שלה כאשר אין חולק כי לגבי תקופה מאוחרת יותר מסכימים הצדדים כי התובעים שמשו כקבלני משנה ובגינה מתנהלת תביעה נוספת בין הצדדים בבית משפט השלום בנתניה.
כל אחד מהצדדים בסיכומיו התייחס לסממנים מהם ניתן ללמוד על קיומם או אי קיומם של יחסים אלה תוך הפניה לחומר הראיות וטען לשיטתו.
9. כעולה מחומר הראיות, התובעים התקבלו לעבודה ע"י הנתבעת והם השתלבו בעבודות שבוצעו מטעמה (עמ' 12 לפרוטוקול).
כך מסר מנהל הנתבעת בתשובה לשאלה מי נתן את ההוראות לתובעים לפני בצוע העבודות
"באופן כללי אני אמרתי להם מה צריך לעשות בבנין ובבנין הם היו כפופים למנהלי הבנין של הקבלן" (עמ' 17).
וכך במענה לשאלה אחרת:
"היה פיקוח של מנהלי הבנין ושלי, בסוף שלי" (עמ' 17).
כן עלה כי מי שהפנה את התובעים לאחר הבניה היתה הנתבעת והיא ששבצה ושלחה אותם לאתרים.
אומנם היה פיזית פיקוח באתר הבניה של מנהל האתר לגבי טיב העבודות ובצוען והן עמידה בלוח הזמנים ואולם עד הגנה מס' 1 צבי פיקל, ששמש כמנהל אתר בניה כוכב הצפון, מסר את הדברים הבאים במענה לשאלה למי התלונן כשהתובעים לא בצעו עבודתם לפי הוראותיו או שביעות רצונו:
"מיידית בשטח אליהם, ואם לא תוקן אם הם עדין בשטח תמיד אליהם. אם הפסיקו לעבוד באתר פניתי אל מנהל הנתבעת" (עמ' 20).
מעדותו של עד זה גם עלה ברורות כי לא הם שלמו את שכרם של התובעים. ולא סוכמו כל תנאי עבודה עם מאן דהוא זולת הנתבעת.
10. כמו כן עלה מחומר העדויות כי החומרים סופקו לתובעים ע"י הנתבעת. כך עלה מעדותו של מנהל הנתבעת ועד ההגנה מס' 2 אורי שילון וע"י התובעים עצמם.
באשר לכלי העבודה נאמר כי הם הובאו ע"י התובעים אולם לא פורט באלו כלים מדובר והדבר הוכחש ע"י התובעים. בכל מקרה יש להעיר כי גם אם עובד משתמש בכלי עבודה בסיסיים פשוטים שהוא נוהג לשאת עמו מקום שאין מדובר בציוד כבד או מורכב או מתוחכם אין לראות בכך סממן המלמד על היותו עצמאי.
11. באשר לתלושי השכר שניתנו לתובעים, כפי שניתן ללמוד מת/ 2 - ת/ 6 ות/ 7 - ת/ 12 ניתנו תלושי שכר למעשה בגין כל התקופה נשוא התביעה.
בנגוד לנטען ע"י הנתבעת כי מדובר בתשלומים ששולמו עפ"י התקדמות עבודה ו/ או כמותה ובדרך מפרעות ומקדמות, הרי שעיון בתלושים מלמד כי מופיע בהם אותו הסכום 4,000 ש"ח לחודש לכ"א מהתובעים כאשר תחילה השכר היה 3,600 ש"ח.
בכך יש כדי לחזק את הרושם כי מדובר במשכורת ולא בתשלום משתנה ששולם פר התקדמות ו/ או הספק שכר קבלני כפי שניתן היה להבין בעיקר מעדותו של עד הגנה מס' 2 , וכן מנהל הנתבעת עצמו .
12. יש לומר כי הסברו של מנהל הנתבעת לגבי מתן תשלום שאינו שכר עבודה בתלושים ובאופן בו ניתנו כפי שהסבירו בעיקר בעמ' 13-14 לפרוטוקול אינו מסבר את האוזן ואינו נשמע הגיוני. ראשית לענין כי מדובר בתשלומים על חשבון בעת שהתלושים הינם, כאמור, בגין סכומים קבועים וחוזרים על עצמם; הן לגבי הטענה כי סידור כזה היה עם עוד עובדים רבים שהם קבלנים לא רשומים, טענה שנסתרה ע"י עד הגנה מס' 2 , שמסר שהיה עוד עובד אחד שעבד באותו אופן. כן אין מתיישבים הסברי מנהל הנתבעת לגבי ת/ 1 ות/ 7 הכרטסת שהתנהלה על שם כ"א מהתובעים בנתבעת עם התלושים עצמם.
13. לטענת מנהל הנתבעת התלושים "נעשו כרזרבה לעבודות בעתיד שאני אצטרך לשלם להם כסף בהתחשבנות בעתיד". עמ' 13 .
וכן בעמ' 14 : "הכרטסות הם של הנהלת חשבונות פנימית של הנתבעת, ואני הוצאתי כי רציתי לבדוק כמה כסף קיבלו ומה מגיע לתובעים וכמה תלושים יש לי במלאי כי הנהלת חשבונות מוציאה לי תלושים מראש בשביל התובעים וזו הכרטסת שהיתה אצלי בשולחן".
14. אין זה סביר שינתנו תלושי שכר, ובעיקר שיועברו תשלומים לרשויות המס, כפי שהודה מנהל הנתבעת כי הועברו עבור התובעים (כך שאין מדובר בתלושים פיקטיבים), דבר היוצר מחוייבות של הנתבעת כלפי רשויות אלה, מקום שאין עליה חובה לעשות כן, ואין זה סביר כי יוצאו תלושים סתם וכרזרבה בשעה שטענת הנתבעת מפי מנהלה כי הם כמעט שלא עבדו וכך בלשונו: "קיבלו מפרעות" (עמ' 13); "עבדו עבודה לא קבועה ולא היה לי חשבון מדוייק מה מגיע להם ועבוד מה ...
ואז נתתי להם כספים על חשבון קבלנות ולא משכורת" (עמ' 14).
דברים אלה לא זו בלבד שנסתרו על ידי התובעים אלא שאף אינם סבירים ולא מתיישבים עם הכרטסת ת1/ ות7/ שדווקא תואמת את תלושי השכר שנתנו לתובעים.
15. מנהל הנתבעת אף סתר עצמו כשטען תחילה בעמ' 14:
"בנובמבר ובדצמבר נדמה לי שהם לא עבדו חודש וחצי"
בעמ' 16:
"התובעים כמעט ולא עבדו שבין דצמבר למרץ". ואילו תלושי השכר הוצאו לעובדים לגבי נובמבר ודצמבר 98 בהם תחילה נטען שלא עבדו.
כן שאל ב"כ התובעים ובצדק בסיכומיו, אם אכן טוען מנהל הנתבעת לגבי מספר חודשים כי התובעים לא עבדו, מה פשר טענתו כי הוצאו תלושים כרזרבה?
16. יש לציין כי אף אין בספחי השיקים נ1/ עד נ11/ כדי לסתור את הטענה לפיה העובדים שימשו כעובדים שהרי המילים מפרעה או ע"ח עבודות אין בהם לשכעצמם כדי להביא למסקנה כי אין מדובר במקדמות על חשבון שכר עבודה. \
17. בכל הנסיבות הללו אנימקבלת את גירסת התובעים כי אכן היו עובדים של הנתבעים בתקופה נשוא תביעתם.
יש להעיר כי אף לא הוכח הפן השלילי של מבחן ההשתלבות, היינו, כי התובעים היו באותה עת בעלי עסק משלהם ששירת את המפעל כגורם חיצוני. דווקא גירסת מנהל הנתבעת לגבי הוצאת התלושים ולא תשלום תמורת חשבוניות תומכת בכך שהתובעים באותה עת אף לא היו רשומים ברשויות המס כעצמאים.
18. באשר לתשלום המגיע, לא שוכנעתי מהסברו של מנהל הנתבעת מדוע אין לסמוך על האמור בת1/ וב- ת7/ , ועל פניו מדובר במסמכים שיצאו תחת ידיי הנתבעת כפי שעלה גם מדבריו שלו ובהתאם לאמור בהם זכאי כל אחד מהתובעים ליתרת שכר בסך 8,000 ש"ח.
19. עם זאת, בנסיבות העניין משלא הוברר די הצורך בגין אלו חודשים נתבעת יתרת התשלום והתובעים עצמם התקשו להסביר את ת1/ ו- ת7/ מלבד הסכום הסופי הנקוב בו ויתר נסיבות תיק זה, אני עושה שימוש בסמכותי ומפחיתה את פיצויי ההלנה כך שיעמדו על הפרשי הצמדה וריבית.
20. התוצאה איפוא, כי תביעת התובעים מתקבלת.
הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים את הסך 8,000 ש"ח כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.99 ועד התשלום המלא בפועל.
כן תשלם להם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ.
הכספים ישולמו תוך 30 יום.
בבקשת רשות ערעור ניתן לפנות לנשיא בית הדין לעבודה בירושלים תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.
חיפוש פנימי באתר
