פסק דין סגן הנשיא י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור ברשות (ברע 538/99) על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום 27.10.1999 (בשא 201417/99; השופטת מאירי ונציגי הציבור בליימן ו-מונוביץ), בה נדחתה בקשת המערערת (להלן - ההסתדרות) למחוק על הסף את התביעה נגדה שהגישו המשיבים 1 ו2- (להלן - המשיבים). הרקע העובדתי וההליכים בבית הדין האזורי 2. המשיבים עבדו אצל המשיבה 4 ("עץ הזית"). עקב החלטת "עץ הזית" להפסיק פעילות מסוימת במפעלה בפתח תקווה, נחתם ביום 29.11.1994 הסכם קיבוצי מיוחד בין "עץ הזית" והמשיבה 3 ("שמן") לבין ההסתדרות, בו נקבעו שני מסלולי פרישה של עובדים ב"עץ הזית". המסלול האחד היה "מסלול הפרישה לפנסיה" לעובדים אשר גילם ביום תחילת ההסכם הוא 57 שנים ומעלה. המסלול השני היה "מסלול פיצויי פיטורים" לעובדים המפוטרים אשר ביום תחילת ההסכם טרם הגיעו לגיל 57. "שמן" חתמה על ההסכם הקיבוצי כבעלת השליטה ב"עץ הזית", וכערבה להתחייבויות "עץ הזית". 3. ביום תחילת ההסכם הקיבוצי, היה המשיב 1 בגיל 56 ו8- חודשים, והמשיב 2 היה בגיל 56 ו5- חודשים. לפיכך, על פי תנאי ההסכם הקיבוצי, לא היו המשיבים זכאים לפרוש ב"מסלול הפרישה לפנסיה". 4. בסעיף 8 של ההסכם הקיבוצי נקבע כדלקמן: "8. תוקם ועדת חריגים בראשותם של ה"ה אפרים ז'ילוני וחיים בראון. לוועדת החריגים יוגשו להכרעה נקודות שבמחלוקת כאמור בנספח המצורף בזה כחלק בלתי נפרד של הסכם זה". בנספח להסכם הקיבוצי נרשמו המשיבים, כמועמדים לפנסיה תקציבית, ככל המסתבר בשל מספר החודשים הקטן שחסר להם להגיעם לגיל 57, על מנת לפרוש ב"מסלול הפרישה לפנסיה". ביום 1.1.1995 החליטה "ועדת החריגים" על-פי סעיף 8 של ההסכם הקיבוצי הנ"ל, כי המשיבים יפרשו במסלול פיצויי פיטורים ויהיו זכאים גם לתשלומים שפורטו בגין אי-ניצול ימי מחלה. 5. ביום 27.11.1996 הגיש המשיב 1 לבית הדין האזורי, כתב תביעה (תב"ע נז3-1069/) כנגד "שמן" ו"עץ הזית", בו הוא פירט את הרקע העובדתי, ועתר לסעדים דלקמן: "35. מכל הסיבות הנ"ל יתבקש בית הדין הנכבד לקבוע כי: א. התובע זכאי לפנסיה תקציבית מאת הנתבעת מיום 29.11.94 ועד הגיעו לגיל 65 שנה. התובע מעריך כי הסכום שהוא זכאי לקבלו אילו היה ענינו נדון כדבעי הוא בשעור של כ65%- פנסיה (במקום 70% המקובלים) ואלו מסתכמים ב2,500- ש"ח לחודש, ובסך הכל עד ליום הגשת תביעה זו ב60,000- ש"ח. ב. וכי התובע זכאי לקבל פיצויי הלנה ולחלופין הפרשי הצמדה וריבית חוקית מכסימלית של סכום תשלומי הפנסיה אותם היה צריך לקבל ולא קיבל. ג. לחלופין מתבקש בית הדין הנכבד לקבוע כי החלטת "ועדת החריגים" איננה תקפה וכי המסמך החתום ע"י ז'ילוני ובראון איננו החלטה של ועדת החריגים, ולהורות על כינוס ועדת חריגים אמיתית וחוקית של מספר חברים אשר זהותם תקבע ע"י הצדדים או ע"י בית הדין, ולהורות לועדה לאפשר לתובע וב"כ להופיע בפניה ולהציג את טענותיו בטרם תתן את החלטתה, ולחייבה לנמק את החלטתה זו". הנתבעים הגישו כתב הגנה בתביעה, בו ביקשו לדחות את התביעה. 6. ביום 6.1.1997 הגיש המשיב 2 לבית הדין האזורי, כתב תביעה (תב"ע נז3-1434/) כנגד "שמן" ו"עץ הזית", בו פירט אף הוא את הרקע העובדתי ועתר לסעדים בדומה לסעדים שנתבעו בתביעתו של המשיב 1, כמפורט בפיסקה 5 לעיל. הנתבעים הגישו אף בתביעה זו כתב הגנה, בו ביקשו לדחות את התביעה. 7. ביום 7.6.1998 נתקיים דיון בתביעת המשיב 2, בו טענו הצדדים "לעניין צירופה של ההסתדרות הכללית החדשה כצד בתיק זה". בתום אותו דיון החליט בית הדין האזורי כדלקמן: "1. אין מחלוקת בין הצדדים לתביעה זו, שבין הנתבעת 2 להסתדרות הכללית של העובדים בא"י (כשמה אז - "ההסתדרות") נחתם הסכם קיבוצי שצורף כנספח לתביעת התובע. עוד אין מחלוקת בין הצדדים שבהסכם הקיבוצי האמור נקבעו זכויותיהם של עובדים בנתבעת מס' 2 שפוטרו, כאשר עוד הוסכם בין הצדדים להסכם הקיבוצי שתוקם ועדת חריגים אשר תכריע בשאלות שבמחלוקת שפורטו בנספח להסכם. אבהיר בקליפת האגוז במה דברים אמורים: עפ"י ההסכם נקבעו זכויות עובדים בעת פרישה לפי קריטריונים של וותק בעבודה וגיל. לגבי כמה עובדים, אשר קרובים היו לקריטריון מטיב אולם לא עמדו בתנאים שבהסכם בדיוק, נקבע שועדת חריגים תכריע בענינם. עפ"י נספחים שצורפו לכתבי הטענות בתיק זה, אכן ישבה ועדה בראשות ה"ה אפרים ז'לוני וחיים בראון - כאשר אין עוד חברים נוספים באותה ועדה, ואחת השאלות שבמחלוקת היא האם עפ"י ההסכם היו צריכים להיות עוד חברים בועדה - והכריעו בשאלות שהובאו בפניהם עפ"י האמור בנספח להסכם הקיבוצי. 2. ובכן, השאלות שבמחלוקת בדיון שבפנינו בתיק זה: האם הרכבה של ועדת החריגים הלם את הנדרש בהסכם, האם ועדת החריגים, טרם הכרעתה בענינו של התובע, עשתה את כל המוטל והנדרש ממנה כועדת חריגים, והאם יש מקום שבה"ד יתערב בהרכבה של הועדה או בהפעלת שיקול דעתה. 3. התביעה הוגשה כנגד המעביד בלבד וההסתדרות שהינה צד להסכם הקיבוצי איננה מופיעה בתביעה לא כתובעת, אף לא כנתבעת. באי כח הצדדים בטיעונים בפני תמימי דעים שקודם להגשת תביעה זו הוגשה תביעה על ידי ההסתדרות, אולם זו נמחקה. 4. לאור השאלות השנויות במחלוקת הנובעות מההסכם הקיבוצי, והנוגעות להרכבה והפעלת שיקול הדעת של ועדת החריגים, צד חיוני להכרעה באותן שאלות שבמחלוקת הם כל הצדדים שהיו צדדים למו"מ שקדם להסכם הקיבוצי, חתם על ההסכם הקיבוצי ואשר נציגיו היו חברים בועדת החריגים. 5. לפיכך, יש מקום לצרף את ההסתדרות כצד לתביעתו של התובע - ומשהחליטה היא למחוק עצמה כתובעת - כנתבעת. על התובע להגיש כתב תביעה מתוקן תוך 14 ימים מהיום, כך שתובהרנה הבהר היטב, גם טענות התובע, אם בכלל, כלפי ההסתדרות. לאחר מכן, תגיש ההסתדרות כתב הגנה תוך 30 ימים מיום שיתקבל כתב התביעה המתוקן, ולנתבעות הזכות האוטומטית להגיש כתב הגנה מתוקן מטעמן, גם הוא תוך 30 ימים...". 8. בכתב תביעה מתוקן שהגיש המשיב 2, צורפה ההסתדרות כנתבעת שלישית, בנוסף ל"שמן" ו"עץ הזית". הסעדים שנתבעו בכתב התביעה המתוקן, (כאשר הרישא של הסעד השלישי מכוונת כלפי ההסתדרות), היו כדלקמן: "38. מכל הסיבות הנ"ל יתבקש בית הדין הנכבד לקבוע כי: א. התובע זכאי לפנסיה תקציבית מאת הנתבעת מיום 29.11.94 ועד הגיעו לגיל 65 שנה. התובע מעריך כי הסכום שהוא זכאי לקבלו אילו היה ענינו נדון כדבעי הוא בשעור של כ65%- פנסיה (במקום 70% המקובלים) ואלו מסתכמים בכ2,500- ש"ח לחודש, ובסך הכל עד ליום הגשת תביעה זו ב60,000- ש"ח. ב. וכי התובע זכאי לקבל פיצויי הלנה ולחילופין הפרשי הצמדה וריבית חוקית מכסימלית של סכום תשלומי הפנסיה אותם היה צריך לקבל ולא קיבל. ג. לחלופין מתבקש בית הדין הנכבד לקבוע כי הייצוג שקיבל התובע מהנתבעת מס' 3 היה ייצוג בלתי הולם ו/או רשלני ו/או פזיז, וכי החלטת 'ועדת החריגים' איננה תקפה וכי המסמך החתום ע"י ז'ילוני ובראון איננו החלטה של ועדת החריגים, ולהורות על כינוס ועדת חריגים אמיתית וחוקית של מספר חברים אשר זהותם תקבע ע"י הצדדים או ע"י בית הדין, ולהורות לועדה לאפשר לתובע וב"כ להופיע בפניה ולהציג את טענותיו בטרם תתן את החלטתה, ולחייבה לנמק את החלטתה זו. לחלופין, ישב בית הדין הנכבד כועדת חריגים, שכן יש בו נציג מעסיקים, נציג עובדים, ושופט אובייקטיבי". (ההדגשה הוספה) 9. מאחר שהתובענות של המשיבים אוחדו, החליטה רשמת בית הדין, ביום 20.7.1998, כי כתב התביעה המתוקן שהגיש המשיב 2, יתייחס גם לתובענה של המשיב 1. 10. בכתב ההגנה שהגישה ההסתדרות, נטען כי דין התביעה להימחק על הסף, בהעדר עילה כנגד ההסתדרות, אשר היתה צד להסכם הקיבוצי ב"עץ הזית". זאת משום שכל החיובים הכספיים הנובעים מההסכם, מוטלים על "עץ הזית", מה גם שבית הדין אינו בגדר ערכאת ערעור על החלטת "ועדת החריגים". כן נטען בכתב ההגנה כי יש לעכב את ההליכים כנגד ההסתדרות, לאור הוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח1968-, ולאור הוראות חוקת ההסתדרות הקובעת, כי לרשות השיפוט בהסתדרות הסמכות הבלעדית לדון ולפסוק בתביעות המתייחסות לחברי ההסתדרות. בנוסף לכך, נטען בכתב ההגנה לגופן של טענות המשיבים בכתב התביעה המתוקן, וכן נטען כי הצד הנכון לתביעה בקשר להפרת הסכם קיבוצי או אכיפתו, הוא נציגות העובדים ולא הפרט. ההסתדרות ביקשה להדגיש בכתב ההגנה, כי היא עושה כל שביכולתה לדאוג לרווחת כלל העובדים במקום העבודה. 11. ביום 22.9.1999 הגישה ההסתדרות בקשה נפרדת למחיקה על הסף של תביעת המשיבים כנגדה (בשא 201417/99). בבקשה פורטו טענות ההסתדרות שהועלו בכתב ההגנה כמפורט לעיל. לאחר קבלת תשובות הצדדים, החליט בית הדין האזורי, ביום 27.10.1999, לדחות את בקשת ההסתדרות, תוך התייחסות להחלטה הקודמת של בית הדין האזורי מיום 7.6.1998 (ר' פיסקה 7 לעיל). בהחלטה נאמר כדלקמן: "א. ראוי לזכור כי ביה"ד רשאי לשנות מהחלטת ביניים שנתן, שכן רק פסק דין סופי יחשב משום "מעשה בית-דין", ועד שינתן יכול ביה"ד לשנות קביעה שניתנה בהליך ביניים כהחלטה אחרת... ב. ראוי לזכור עם זאת, כי ענין לנו בהחלטה שניתנה זה מכבר, ולא הובא בפנינו כל טעם מדוע לא ראתה המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו ו/או בקשה לביטול החלטה, שניתנה בהעדרה. מטעמים של מדיניות משפטית - ספק אם ראוי שיעשה כן, כשלא הוברר מדוע לא נעשה דבר עד עתה ומשלא הועלתה טענה בדבר שינוי נסיבות. לא מצינו כי המבקשת מיצתה ההליכים כמצופה. ג. נזכיר עוד כי מדיניות ההלכה, ובודאי כשענין לנו בגוף ציבורי - קל וחומר המבקשת - המבקשת היא צד חיוני ונדרש להליכים, בהיותה הגוף המופקד על הדאגה לרווחת העובד, ולזכויותיו. ד. עיון בכתב התביעה המתוקן מלמד כי התובעים מעלים טענות כנגד המבקשת, טענות שסעד בצידן. בנסיבות אלה - אם יוכח הנטען בתביעה, יכול שינתן פס"ד כמבוקש - לא ראוי למחוק המבקשת כצד להליך". 12. על החלטה זו הוגש הערעור של ההסתדרות שלפנינו. 13. בהליך המתנהל בבית הדין האזורי הוגשו תצהירי עדויות ראשיות, ובית הדין קיים דיון אחד בתובענה, בו העידו המשיבים. הטיעונים בערעור 14. הטענות העיקריות של ב"כ ההסתדרות לפנינו, הן כדלקמן: (א) החלטת בית הדין האזורי מיום 7.6.1998 (ר' פיסקה 7 לעיל), לא נמסרה להסתדרות, אלא בשלב מאוחר יותר לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן. כבר בכתב ההגנה מטעם ההסתדרות נטען, כי יש למחוק את התביעה על הסף, מחוסר עילה, וכן לעיכוב ההליכים בתיק (ר' פיסקה 10 לעיל); (ב) בהחלטת בית הדין האזורי מיום 7.6.1998, לא נקבע קיומה של עילת תביעה כנגד ההסתדרות, ועל כן אין ההסתדרות מנועה מלטעון טענה לעניין העדר עילת תביעה ומחיקה על הסף. מההחלטה האמורה עולה המסקנה, כי ההסתדרות צורפה להליך כ"מתייצבת בהליך", מכוח סעיף 30(ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט1969-; (ג) הסעדים להם עתרו המשיבים הם סעדים כספיים המופנים כלפי המעסיקה שלהם, במסגרת יחסי עובד-מעביד. לפיכך, בעלת הדין היחידה הרלבנטית לגביהם היא המעסיקה שלהם בלבד ("עץ הזית"). (ד) ככל שיש למשיבים עילה בעניין ייצוג בלתי הוגן, ומאחר והמשיבים 1 ו2- הם חברי ההסתדרות, יש לברר נושא זה בהליכים הפנימיים כקבוע בחוקת ההסתדרות, דהיינו - לפני רשות השיפוט, המתפקדת כראוי; (ה) במסגרת פעולתו של ארגון העובדים לטובת כלל העובדים, שוקל הארגון שיקולים שונים, ועליו לקחת בחשבון אף אינטרסים נוגדים של העובדים במקום העבודה; (ו) צירופה של ההסתדרות, בעל כורחה, כנתבעת בהליך, לא יתרום לבירור המחלוקות האמיתיות שבין המשיבים למעסיקתן. 15. הטענות העיקריות של ב"כ המשיבים לפנינו, הן כדלקמן: (א) לפני שהמשיבים הגישו את תביעותיהם, הוגשה תביעה בשמם מטעם ההסתדרות, לקבלת פנסיה תקציבית. תביעה זו נמחקה, ולאחר מכן הוגשו התביעות של המשיבים כנגד "עץ הזית" ו"שמן"; (ב) משלא עתרה ההסתדרות כנגד החלטת בית הדין האזורי מיום 7.6.1998, מנועה היא מלעשות כן כיום; (ג) התנגדותה של ההסתדרות מגלה, כי היא אינה מעוניינת בכנות בקיום בוררות לפני רשות השיפוט, מה גם שלעניין הנדון חשיבות ציבורית והוא אינו ראוי להעברה לבוררות לפני רשות השיפוט, שאינה מתפקדת כלל. 16. ב"כ המשיבות 3 ו4- ("עץ הזית" ו"שמן") טענה לפנינו, כי מבלי להביע דעה לגופן של טענות ההסתדרות בבקשתה, היא משאירה לשיקול דעתו של בית הדין את השאלה האם יש או אין לצרף את ההסתדרות כנתבעת שלישית בהליך. ההכרעה בערעור 17. על פי המבנה המשפטי של יחסי העבודה הקיבוציים, הוראות אישיות שבהסכם קיבוצי בדבר תנאי עבודה וסיום עבודה, "יראו אותן כחוזה עבודה בין כל מעביד וכל עובד שעליהם חל ההסכם" (סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז1957-). ההליכים בדבר אכיפתן ויישומן של הוראות אלה, מתבררים בבית הדין לעבודה, במסגרת "סכסוך היחיד" ("בתובענות בין עובד... למעביד... שעילתן ביחסי עובד ומעביד") או במסגרת "סכסוך קיבוצי" ("בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד... בעניין ... ביצועו... של הסכם קיבוצי") (סעיף 24(א)(1) ו-(2) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט1969-). בית הדין לעבודה מוסמך גם לדון ב"תובענות שבין עובד לארגון עובדים הקשורות בחברות או בתחום פעולתו של הארגון בענייני עבודה" (סעיף 24(א)(4) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט1969-). שלושת סוגי ההליכים האמורים הם שונים במהותם, בסדרי הדין הנוהגים בהם ובסעדים הניתנים בהם. 18. מלבד זאת, העניק החוק מעמד מיוחד לארגון עובדים או ארגון מעבידים, לעניין פירושו של הסכם קיבוצי, שהם צד לו, המתעורר בהליך של "סכסוך היחיד". מעמד זה מאפשר לארגון העובדים או לארגון המעבידים "להתייצב בכל הליך שלפני בית הדין שבו נתון אותו הסכם קיבוצי לפירוש, ולהשמיע בו את טענותיו" (ר' סעיף 30(ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט1969-). במסגרת זו יש לארגון העובדים או לארגון המעבידים מעמד של "מתייצב" בהליך בלבד, ולא מעמד של "צד" בהליך, המקנה לו זכויות שונות ומטיל עליו חובות שונות. 19. הוראה אישית בהסכם קיבוצי, גם אם היא מתגבשת בהליך שבו נוטלים חלק המעביד ונציגות העובדים, מיושמת ומבוצעת על ידי המעביד. לפיכך, בעל דינו של העובד לעניין אותה הוראה אישית, במסגרת של "סכסוך היחיד", הוא המעביד, והסעד האופרטיבי לגבי ההוראה נתבע מהמעביד. בבירור תקפה של ההוראה האישית יכולות להתעורר שאלות עובדתיות אשר יחייבו גם, ככל הנדרש, את בחינת ההליך שבו נטלו חלק המעביד ונציגות העובדים. אך כאמור, ככלל, הסעד האופרטיבי בהליך שכזה, נתבע מהמעביד. כמובן, שלכלל האמור יכולים להיות חריגים, בהתחשב במהותן של הוראות מסוימות בהסכם קיבוצי, אשר יחייבו אף מתן סעדים אופרטיביים כלפי גופים אחרים, מלבד המעביד, וגופים אלה יהיו אז בגדר "צד" להליך. 20. בעניין שלפנינו, כבר בכתב ההגנה הראשון שהגישה ההסתדרות ביום 11.8.1998, היא טענה כי אין למשיבים עילת תביעה נגדה. טענה זו חזרה והועלתה לאחר מכן בבקשה הנפרדת שהגישה ההסתדרות (ר' פיסקה 11 לעיל). 21. השאלה הראשונה, על כן, היא האם אכן יש למשיבים עילת תביעה כנגד ההסתדרות. ככל שהתשובה לשאלה זו תהיה בחיוב, תידרש התשובה לשאלה השניה בדבר עיכוב ההליכים נגד ההסתדרות, עקב הצורך בקיום דיון ברשות השיפוט של ההסתדרות. 22. עיון בכתב התביעה המתוקן שהוגש לבית הדין האזורי ובסעדים הנתבעים בו (ר' פיסקה 8 לעיל), מעלה כי הסעד המרכזי הנתבע, הוא סעד כספי מאת המעבידה של המשיבים (זכאות ל"פנסיה תקציבית" בסכום שהוערך וננקב). "תקיפת" תוקפה של החלטת "ועדת החריגים", על פי הפרטים שפורטו בכתב התביעה המתוקן, היא חלופית ומשנית לסעד המרכזי הנתבע ממעבידתן של המשיבים, באשר תוצאותיה מיועדות למעשה להעביר את המשיבים מ"מסלול פיצויי פיטורים" אל "מסלול הפרישה לפנסיה", שהוא הסעד המרכזי שאותו הם תובעים. בירור תוקפה של החלטת "ועדת החריגים", יכול להיעשות גם מבלי שההסתדרות תהיה "נתבעת" בהליך, ככל שהיא אינה חפצה בכך. ככלל, השיתוף של נציג ארגון העובדים בגוף הפועל על פי הוראת הסכם קיבוצי, אינו, כשלעצמו, יוצר עילות תביעה כנגד ארגון העובדים, ואינו הופך את ארגון העובדים לנתבע בהליך, לגבי תוקפה או יישומה של אותה הוראה בהסכם הקיבוצי. הדבר אינו רצוי, אך הוא תלוי גם במבנה ובפרטים של אותה הוראה. 23. בעניין שלפנינו, דעתנו היא כי עצם השתתפות נציג ההסתדרות ב"ועדת החריגים" על-פי סעיף 8 של ההסכם הקיבוצי, אינה יוצרת עילת תביעה כנגד ההסתדרות ואינה מצדיקה צירוף ההסתדרות כ"נתבעת" בתביעותיהם של המשיבים. נוסיף, כי בהחלטת בית הדין האזורי מיום 7.6.1998, נקבע כי "יש מקום" לצירוף ההסתדרות כנתבעת, כאשר בית הדין הטיל, למעשה, על המשיב 2 להבהיר את טענותיו, "אם בכלל", כלפי ההסתדרות (ר' פיסקה 5 בהחלטה כמצוטט בפיסקה 7 לעיל). 24. בנושא הנדון לפנינו, מן הראוי להביא דברים שנאמרו ב-דב"ע נג3-4/ ההסתדרות הכללית - הסתדרות הפקידים - גיא זיגמונד ואח' (לא פורסם), כדלקמן: "5. הסעד הממשי והעיקרי הנדרש על ידי העובד בבית הדין האזורי הוא כנגד שקם שהיתה מעבידתו. מהותו של סעד זה הוא הצהרה כי פיטוריו הינם בלתי חוקיים ואינם תקפים, וכפועל יוצא מכך חיוב שקם בתשלומים שונים לעובד ובסעדים אחרים. הסעדים כלפי ההסתדרות הם בחלקם אמנם סעדים הקשורים לסעדים הנתבעים משקם, ואשר יש לגביהם מעמד להסתדרות. במצב זה, אכן היה הגיוני וסביר מצדו של העובד להגיש את התובענה אף כנגד ההסתדרות על מנת שתוכל להשיב, להביע עמדה או להתגונן כנגד הטענות כלפיה. כמו כן, היה זה הגיוני וסביר כי ההסתדרות תשיב לתובעיה, תביע עמדה או תתגונן כנגד הטענות שהועלו כלפיה. השאלה היא האם ניתן לחייב את ההסתדרות לעשות כן משהיא מוצאת שאין היא חפצה בכך במקרה מסוים. לפי פירוט העובדות הנטענות בהליך שבבית הדין האזורי, מאחר והסעד הממשי והעיקרי בתובענה הנדונה הוא כלפי המעבידה (שקם) ולאור ההלכה שיש לתת תוקף ונפקות להליכים הפנימיים במסגרת ארגון עובדים והיחסים עם חבריו, הגענו למסקנה שבנסיבות העניין שלפנינו אין מקום לחייב את ההסתדרות להיות צד להליך זה, ואין אנו סבורים כי ההליך בבית הדין האזורי ייפגע עקב אי-שיתוף ההסתדרות בו. 6. התוצאה היא שאנו מקבלים את הערעור ואנו מורים על מחיקת התובענה כנגד ההסתדרות. אין בכך כדי למנוע מן העובד פתיחת הליכים במסגרת מוסדות השיפוט הפנימיים של ההסתדרות". 25. לאור זאת, אף בעניין שלפנינו מסקנתנו היא שאין מקום לחייב את ההסתדרות להיות "נתבעת" נוספת בתביעות המשיבים כנגד "עץ הזית" ו"שמן". תביעות אלה תוכלנה להתברר, לגופן, גם כאשר ההסתדרות אינה נתבעת נוספת בהן, כאשר ברור גם שהיא תוכל להתייצב בהליך על פי סעיף 30(ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט1969-. 26. בכל האמור לעיל, אין כדי להביע את עמדתנו לגופן של תביעות המשיבים, אשר מצאו את עצמם לאחר שנות עבודה ארוכות (ותקו של המשיב 1 הוא 22.6 שנים; ותקו של המשיב 2 הוא 35.6 שנים), שלא ב"מסלול הפרישה לפנסיה", אך ורק בשל מספר חודשים קטן שחסר להם לפני שהגיעו לגיל 57, על מנת לפרוש ב"מסלול הפרישה לפנסיה". בדינו בתביעות המשיבים, יברר בית הדין האזורי, בין השאר, את שאלת תוקפה של החלטת "ועדת החריגים". ניתן להניח כי תבורר גם סבירותה של החלטת "ועדת החריגים" לגבי המשיבים, בשים לב לגילם של המשיבים, ביום תחילת ההסכם הקיבוצי, וותקם בעבודה. ייתכן גם כי תימצא הדרך להגיע לפתרון מוסכם של נושא התביעה, על ידי כל הגורמים הנוגעים בדבר. ס י כ ו ם 27. לאור כל האמור לעיל, אנו מחליטים לקבל את הערעור ולמחוק את תביעת המשיבים, ככל שהיא מכוונת כנגד ההסתדרות (הנתבעת 3 בהליכים בבית הדין האזורי). לפיכך, מתייתר הדיון בשאלת הפסקת ההליכים כנגד ההסתדרות עקב הצורך בהעברת העניין לרשות השיפוט. 28. אין צו להוצאות בהליך הערעור שלפנינו. 29. פסק הדין יישלח לצדדים בדואר. רשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעורתל אביב