פסק דין 1. בפני תביעת התובע להכיר בכאבי הגב שארעו לו בעבודתו ביום 20.7.97, כתאונת עבודה. תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה עקב אותו ארוע, נדחתה על ידי הנתבע ולפיכך, הוא הגיש את תביעתו לבית הדין. 2. התובע הינו עוזר מנופאי. לטענתו, ביום 20.7.97, הוא החליק על ארגז של משאית . בעדותו הוא תאר את התאונה כדלקמן:"נכון שלא נפלתי כתוצאה מהחלקה ולא נפגעתי ברצפה משום דבר, אלא עמדתי והחזקתי במעקה. רגלי היו על הארגז ורציתי לרדת מהארגז והרגל החליקה. החלקתי ונתלתי באויר. הושטתי רגל כדי לרדת מהארגז והרגל החליקה על השוליים של הארגז ונתלתי באויר עם שני רגלי למטה. רציתי להמשיך לרדת ושוב החלקתי . השלב הבא היה שירדתי עם רגל שמאל למדרגה הבאה. הרווח בין המדרגות הוא כ- 20 ס"מ. הייתי באויר ואח"כ הנחתי את הרגל במדרגה הבאה" ( עמ' 3 לפרוטוקול שורות 20 - 14). (להלן - "התאונה"). לטענת התובע הוא חש כאב מיד לאחר התאונה אך לא התייחס לכך. הוא המשיך בעבודתו ורק אחרי מספר ימים פנה לחדר מיון. לטענתו, הוא לא חשב כלל שמדובר בתאונת עבודה. רק אחרי מספר חודשים, כשהתגלה שהוא סובל מפריצת דיסק, ייחס זאת לתאונה. 3. לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה מאחר והתובע לא הוכיח קיומו של ארוע תאונתי. גירסתו של התובע בדבר תאונת עבודה הועלתה רק מספר חודשים לאחריה. אין להאמין לגירסתו ובכל מקרה הוא לא נפגע. 4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שהוגשו במהלך הדיון ושמעתי את עדותו של התובע, להלן פסק הדין: גירסתו של התובע בדבר הארוע התאונתי בעבודה הועלתה מפיו בלבד. הגם שהוא טען, כי יש לו עד לארוע - נהג המשאית, הוא בחר שלא להזמין אותו כעד מטעמו. (עמ' 3 לפרוטוקול שורה 22). אפילו נקבל את גירסתו לגבי ארוע התאונה, הרי שגירסה זו אינה מצביעה על פגיעה כלשהי שארעה לו. כפי שצוטט לעיל, הוא מתאר את התאונה כהחלקה בלבד שבעטייה חש כאבים. הפסיקה קבעה בצורה חד משמעית, כי באין "חבלה" אין תאונת עבודה ואין זכות לגמלה מכח הסעיפים המזכים בגמלה. החבלה צריכה למצוא את ביטויה בשינוי אורגני או פונקציונלי של האורגניזם ולא די בסימפטומים או צורך בהשגחה רפואית . "החבלה" היא רכיב חיוני לעילת התביעה וכשמדובר ברכיב חיוני לעילה, אין די בראשית ראיה להוכחתה, אלא צריך ראיות של ממש בנדון. (דב"ע ש"מ 0-96 המוסד לביטוח לאומי נ' אמנון ווייל , פד"ע י"ב , 230 , 255, וכן עב"ל 177/97, חיה סיבוני נ' המוסד לביטוח לאומי ,פס"ד מיום 30.5.99, טרם פורסם). כאמור לעיל, התובע לא טען כלל, כי ארעה לו "חבלה" עקב התאונה. מדבריו לא עולה, כי הוא נחבל בצורה כלשהי. מדובר בהחלקה שלאחריה, כמצוטט לעיל הניח את הרגל בצורה טבעית במדרגה הבאה. התובע המשיך בעבודתו לאחר מכן. כיוון שכך, בהעדר "חבלה", אין מקום להכיר בתאונה - כתאונת עבודה. זאת ועוד, גירסתו של התובע בדבר תאונת עבודה מיום 20.7.97, הועלתה על ידו לראשונה כ- 4 חודשים לאחר הארוע הנטען. הגם שהוא נבדק לראשונה על ידי רופא ב- 23.7.97, הוא לא סיפר לרופא על תאונת העבודה ונרשם אז מפיו:" לפני שבוע כאבים בירך " - (נ5/). גירסה זו לא עולה בקנה אחד עם טענת התובע בדבר כאבי גב שהתחילו 3 ימים קודם לכן. גם ב- 21.11.97, בביקור אצל רופאו, מתייחס התובע לכאבי גב עקב עבודה במאמץ ולא מייחס את הכאבים לתאונה. רק ב- 24.11.97, ארבעה חודשים לאחר התאונה ניתנת לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, בה קיימת התייחסות לתאונה. כבר נפסק, כי בהוכחת הארוע יש לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים שכן יש להניח, כי אדם ימסור את העובדות הנכונות לרופאו על מנת לזכות בטיפול הנכון. כאמור לעיל, בכל המסמכים הרפואיים לא הופיע זכר לתאונה הנטענת וזאת עד 24.11.97, ויש בכך כדי להטיל ספק בגירסת התובע. אשר על כן, הנני קובעת, כי אין בהחלקה שארעה לתובע ב- 20.7.97, כדי להוות תאונת עבודה. ולפיכך, תביעתו נדחית. המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גב