פגיעה בעבודה - ליקוי שמיעה בגלל רעש

הגישה הרווחת בארץ היא כי דיני ביטוח לאומי הינם דינים סבוכים ומורכבים, על כן אחת הדרכים להעמיק בדינים אלו היא עיון בפסקי דין - להלן פסק דין שניתן ע"י השופטת עפרה ורבנר בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה שעניינו הכרה בביטוח לאומי פגיעה בעבודה - ליקוי שמיעה בגלל רעש

הרקע העובדתי
התובע עתר לבית הדין להכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל, לטענתו, כמחלת מקצוע שהיא בגדר "פגיעה בעבודה" כמשמעה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 ולחילופין כי הליקויים האמורים נגרמו בדרך של מיקרוטראומה. עובדות המקרה המוסכמות פורטו בהחלטת ביניים מתאריך 14.9.05 והחלטה זו מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה (להלן - ההחלטה). במסגרת התשתית העובדתית צויין כי התובע הינו יליד 1949, עבד מ- 9.80 ועד 4.02 כטכנאי מערכות מצבעה בשירות משרד הביטחון וכן פורטו מקומות עבודתו ועוצמות הרעש אליהן נחשף במהלך השנים. ד"ר פלוטקין מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והוא התבקש להשיב על השאלות המקובלות בהתייחס למחלת מקצוע ולמיקרוטראומה

חוות דעת המומחה
בחוות דעתו של ד"ר פלוטקין , אשר התקבלה בבית הדין בתאריך 27.10.05, השיב המומחה כי על יסוד בדיקת ההדים הקוכלאריים מ- 11.9.03 ובדיקת הברה מ- 28.4.04 לתובע שמיעה תקינה בתחום התדרים 1-5 קילוהרץ ולכל היותר ליקוי קל בתדרים שמעל 5 קילוהרץ. ד"ר פלוטקין חיווה דעתו כי ניתן לקבוע בוודאות מוחלטת כי לא התפתח אצל התובע אותו ליקוי שמיעה תחושתי עיצבי דו צדדי האופיני לחבלות רעש תעסוקתי מזיק על פני תקופה של 22 שנים, לא נגרמה לתובע ירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור, אין המדובר במחלת מקצוע ואף לא במיקרוטראומה אלא בתהליך תחלואתי רגיל

אל המומחה ד"ר פלוטקין הופנו שאלות הבהרה כאמור בהחלטה מ- 8.2.06. ד"ר פלוטקין בתשובותיו לשאלות ההבהרה הסביר כי ליקוי שמיעה קל מושרה רעש תעסוקתי בתדרים של מעל 5 קילוהרץ, רחוק מלאפיין 22 שנות עבודה בתנאי חשיפה לרעש, כפי שפורטו בהחלטות בית הדין ועל כן למרות שמעל 5 קילוהרץ קיים ליקוי שמיעה קל, אין לייחסו לחשיפה לרעש. ד"ר פלוטקין אף הסביר כי בהתאם לספרות הרפואית הרלוונטית, כאשר מופסקת החשיפה לרעש או כשהחשיפה לרעש הינה לרעש הנמוך מ- 85 דציבל, נמנעת החמרה בשמיעה ואפילו יתכן שיפור. בבדיקת ברה מ- 10.5.01 במועד בו התובע עדיין עבד הרישומים היו בגדר הנורמה בשתי האוזניים. בבדיקת ברה נוספת מ- 28.4.04, דהיינו שנתיים לאחר תום עבודתו של התובע, היתה עדות לליקוי שמיעה קל דו צדדי בתדירויות הגבוהות בלבד. ד"ר פלוטקין חיווה דעתו כי בדיקת הברה הנוספת לאחר תום עבודתו של התובע ותום החשיפה לרעש אינה קשורה לחשיפה לרעש אלא לתהליך הזדקנות טבעי העובר על האוזן הפנימית האופיינית לאדם בעשור השישי לחייו

ד"ר פלוטקין חיווה דעתו כי באודיוגרם מ- 15.12.04, אשר בוצע למעלה משנתיים וחצי לאחר תום עבודתו של התובע קיימת ירידה קלה בשמיעה בתדירויות הגבוהות. יחד עם זאת ד"ר פלוטקין הבהיר כי הבדיקה לא כללה מוליכות עצם ועל כן לא ניתן לקבוע האם השקע במוליכות האוויר ב- 6 קילוהרץ משקף ליקוי תחושתי עיצבי או הולכתי ד"ר פלוטקין ציין כי אין רישומים רפואיים בכרטיסים שהועברו אליו המתעדים ליקוי שמיעה לפני שנת 1980. כמו כן הבהיר ד"ר פלוטקין כי בכל מקרה אין ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור

מינוי מומחה נוסף
ד"ר פלוטקין שב והדגיש כי רצף בדיקות השמיעה של התובע החל משנת 85 מביא למסקנה ובלשונו: "ניתן לקבוע בוודאות מוחלטת" כי לא התפתח אצל התובע ליקוי שמיעה תחושתי עיצבי דו צדדי האופייני לחבלת רעש תעסוקתי מזיק במשך 22 שנות עבודה. ד"ר פלוטקין אף הדגיש כי מאותה סיבה שנגרם נזק לאוזן הפנימית, והמדובר במספר סיבות אפשריות, יכול להגרם גם טינטון. ד"ר פלוטקין הדגיש כי בדיקת ההדים הקוכלאריים הינה בדיקה אובייקטיבית וכאשר בדיקה זו מ- 11.9.03 הראתה פעילות תקינה יש בכך כדי להצביע שאין המדובר בנזק שמקורו בחשיפה לרעש מזיק שכן לו היה מדובר בנזק מושרה רעש לאחר 22 שנות עבודה, לא היתה יכולה להרשם פעילות קוכלרית תקינה בתדיריות של 5-2 קילוהרץ. ד"ר פלוטקין סבר כי שמיעה תקינה בתדרים 5-1 קילוהרץ הינה שמיעה שבין 0 ל- 20 דציבל. התובע הגיש בקשה למינוי מומחה אחר/נוסף

הבקשה הועברה לתגובת הנתבע ובהעדר תגובה מטעם הנתבע ניתנה על ידינו החלטה ב- 15.10.06 על מניוי מומחה נוסף – פרופ' דב אופיר. נציין כי בהחלטתנו קבענו חד משמעית כי אין מקום למינוי מומחה אחר ולפסילת חוות דעתו של ד"ר פלוטקין אלא כי יש מקום לשמיעת חוות דעת נוספת. בתאריך 15.10.06 נשלחה למומחה פרופ' דב אופיר ההחלטה בדבר התשתית העובדתית בצירוף כל החומר הרפואי הרלוונטי ובצירוף השאלות המקובלות המופנות למומחה. נציין כי ההחלטה נשלחה עוד באותו יום לבאי כח הצדדים וב"כ התובע לא הלין על מינויו של פרופ' דב אופיר כמומחה נוסף בתיק, עם קבלת ההחלטה ולפני שנתקבלה חוות דעתו של פרופ' אופיר. בנסיבות אלה אין מקום לטענותיו של ב"כ התובע כנגד פרופ' אופיר כפי שאף ציינו בהחלטתנו מ- 11.6.07 וכאמור בסיכומי הנתבע תוך הפניה לפסק הדין בענין סמיון דוידוביץ (דב"ע לו/0/8, פד"ע ז' 381). פרופ' דב אופיר בחוות דעתו מ- 11.6.06 ציין כי על פי בדיקת השמיעה מ- 20.1.02 שהינה הבדיקה הסמוכה ביותר למועד סיום חשיפתו של התובע לרעש לתובע ליקוי שמיעה דו צדדי קל ביותר

פרופ' דב אופיר חיווה דעתו באופן חד משמעית כי על פי תבנית עקום השמיעה וביתר שאת על פי בדיקת ההדים הקוכלאריים אין המדובר בליקוי שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש במהלך שנות העבודה אלא בליקוי שמקורו בתהליך תחלואי. עינינו הרואות כי פרופ' דב אופיר הגיע לאותה מסקנה אליה הגיע ד"ר פלוטקין, ושניהם כאחד חיוו דעתם כי במקרה שבפנינו אין המדובר בליקוי שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש מזיק. אל פרופ' דב אופיר הופנו שאלות הבהרה כאמור בהחלטה מ- 12.3.07. גם פרופ' דב אופיר, כד"ר פלוטקין, מדגיש כי בדיקת שמיעה המבוצעת כשנתיים וחצי לאחר סיום העבודה בחשיפה לרעש, אינה רלוונטית, גם אם קיימת החמרה בליקוי השמיעה, שכן החמרה לאחר תום החשיפה לרעש אינה תוצאת אותה חשיפה

יתר על כן פרופ' אופיר חיווה דעתו כי התובע סובל מליקוי שמיעה קל ביותר ולא מעבר לכך וכי תבנית עקום השמיעה ובדיקת ההדים הקוכלאריים אינם מצביעים על נזק שמקורו בחשיפה לרעש מזיק. פרופ' אופיר אף ציין כי בבדיקת השמיעה מ- 20.1.02 אין שקע וכי התובע סובל מליקוי שמיעה קל ביותר בתדירויות הגבוהות שהינו סימטרי. פרופ' אופיר הסביר כי גם בליקוי שמיעה שמקורו בהזדקנות וגם בליקוי שמיעה שמקורו בפגיעת ראש ובשורת מחלות אחרות, נפגעים באופן סימטרי התדרים הגבוהים, כך שליקוי שמיעה סימטרי בתדירויות הגבוהות אינו הוכחה מספקת לנזק מרעש. בסיפא של חוות דעתו הביע פרופ' אופיר את דעתו כי בדיקת ההדים הקוכלאריים, לגביה לא נשאל במסגרת שאלות ההבהרה, היא בדיקה בעל חשיבות רבה בשאלה האם המדובר בליקוי שמיעה מושרה רעש, שכן בדיקה זו בודקת את תפקוד תאי השיער החיצוניים אשר הם הראשונים להפגע כאשר מדובר בחשיפה לרעש מזיק

פרופ' אופיר הבהיר כי כאשר המדובר בשאלת הקשר הסיבתי בין ליקוי שמיעה לבין חשיפה לרעש, משקלה של בדיקת ההדים הקוכלאריים עולה על משקל בדיקת שמיעה רגילה. אצל התובע בדיקה זו לא הצביעה על פגיעה בתפקוד תאי השיער החיצוניים ועל כן אין המדובר בליקוי שמיעה מושרה רעש. במאמר מוסגר נציין כי בחוות דעת רבות שנתקבלו בבית הדין הבהירו מומחים שונים שבדיקת ההדים הקוכלאריים הינה בדיקה אובייקטיבית הרגישה לפגיעות קוכלאריות והבודקת פעילות תאי שיער חיצוניים הנפגעים כתוצאה מחבלות רעש תעסוקתי מזיק ועל כן יש לה משקל רב בשאלת הקשר הסיבתי בין ליקוי שמיעה לבין חשיפה לרעש מזיק. בדיקה זו אינה בודקת סף שמיעה

פרופ' אופיר השיב על כל השאלות שהופנו אליו וחוות דעתו במצורף לחוות דעתו של ד"ר פלוטקין מצביעות על כך שהתובע אינו סובל מליקוי שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש מזיק ולא מצאנו נימוק כלשהו המצדיק מינוי מומחה שלישי בתיק כפי שאף ציינו בהחלטתנו מ- 11.6.07 (בשא 2895/07). גם אם לב"כ התובע השגות באשר לנוסח תשובותיו של פרופ' אופיר בתיקים אחרים, אין בכך כדי להצדיק מינוי מומחה נוסף בתיק שבפנינו

קשר סיבתי בין ליקוי שמיעה לרעש
אין די בתשתית עובדתית המצביעה על חשיפה לרעש אלא יש צורך אף בקשר סיבתי בין ליקוי השמיעה של התובע לבין חשיפתו לרעש במקום עבודתו. בעב"ל 332/05 שמחה הראל נ. המוסד לביטוח לאומי (פסק דין מ- 18.1.06) נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב כי: "עצם העובדה כי המערער היה חשוף לרעש מזיק בעבודתו, אינה בהכרח מלמדת כי ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער לטענתו, הינו תוצאת חשיפה לרעש. התשובה לשאלה המשפטית בדבר הקשר הסיבתי בין הליקוי בשמיעה לבין החשיפה לרעש, מחייבת את בית הדין, החסר ידע רפואי, למנות מומחה רפואי מטעמו, אשר ישמש כ"זרועו הארוכה" לעניינים שברפואה. הלכה היא כי בעניינים שבגדר המומחיות הרפואית, יסמוך בית הדין ידיו על חוות דעתו של המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה משפטית או עובדתית לעשות כן. לא כך בענייננו. המומחה השיב לשאלות בית הדין קמא, בהסתמך על החומר הרפואי והתשתית העובדתית, כפי שנקבעה על ידי בית הדין קמא ועשה זאת באופן ענייני ומנומק. בהתאם לחומר שבפניו, קבע המומחה באופן חד משמעי כי הליקוי בשמיעה לא נגרם ולא הוחמר כתוצאה מחשיפתו לרעש וכי מצבו של המערער הינו תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל. משכך, הרי שקביעת בית הדין קמא לפיה לא קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש, נכונה." קביעותיהם הרפואיות של המומחים שהתמנו עומדות במבחן הסבירות וההגיון ולא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחים - יועצים רפואים מטעם בית הדין

בעב"ל 215/05 מוריס מגיירה נ. המוסד לביטוח לאומי נפסק: "כמו כן אין חזקה שבדין כי כל ליקוי רפואי הינו בגדר "פגיעה בעבודה" אלא אם הוכח אחרת. ההיפך הוא הנכון, ליקוי אינו נחשב כ"פגיעה בעבודה" אלא אם הוכח הקשר הסיבתי, הרפואי והמשפטי, בין הליקוי לבין טראומה או טראומות מצטברות בעבודה. אף במחלת מקצוע יש להוכיח קשר סיבתי כאמור אף כי קיימת בענין זה חזקה שבדין

בעב"ל 1035/04 דינה ביקל נ. המוסד לביטוח לאומי נפסק: "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה. מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים. אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין. במקרה הנוכחי, לא ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה. בנסיבות אלה, אין אנו מוצאים סיבה לפסילת חוות דעת המומחה ולמינוי מומחה נוסף

ועיין גם עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי נ. מרדכי בוארון (פסק הדין מ- 15.5.07) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב כי: "בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לענין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המל"ל, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי נגד המל"ל

הכרעת בית המשפט
על יסוד חוות דעתם של המומחים מטעם בית הדין התביעה נדחית. אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה

חיפוש פנימי באתר